פסקי דין על מחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה | פסקי דין על מוחמד בן חמיס אבו נגמה | פסקי דין על אחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה |

24349-08/12 פ     02/07/2013




פ 24349-08/12 מדינת ישראל נ' מחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה, מוחמד בן חמיס אבו נגמה, אחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה








בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כבוד השופט יעקב צבן
, סגן נשיא
ת"פ 24349-08-12


המאשימה

מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1. מחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה


2. מוחמד בן חמיס אבו נגמה


3. אחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה



גזר דין

1.
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. ואלה המעשים: עקב סכסוך מוקדם בין נאשם 1 לבין פיראס ג'ועבה הצטיידו שלושת הנאשמים בסכינים, והגיעו ביום 17.8.2012 בשעת בוקר מוקדמת מאוד לאזור הבסטה של פיראס ג'ועבה בסמוך לצומת הרחובות סולטן סולימאן-דרך שכם בירושלים. נאשם 1 איים על פיראס, רדף אחריו ודקר אותו בבטנו. פיראס נפצע קשות בבטנו, נותח ואושפז במשך כ-20 יום.
שניים מהנאשמים הפילו עוד קודם לכן את בן דוד של פיראס, עלאא, ודקרו אותו ברגלו וגרמו לו שני חתכים באורך 7, 10 ס"מ. בהכרעת הדין נקבע כי המבצע העיקרי הוא נאשם 1. נאשמים 2, 3 נטלו חלק באירוע, בין כמבצעים בצוותא ובין כמי שתקפו את עלאא.

2.
ב"כ המאשימה טענה כי הפסיקה עוסקת רבות בנושא ישוב סכסוכים על-ידי סכינים, העונש הנוהג עומד על מספר שנות מאסר. הערך המוגן הוא שלמות הגוף ושלמות החברה. לדידה מתחם הענישה לגבי השלושה הוא אחיד, שכן מדובר במעשה מתוכנן, הגעה לבסטה עם סכינים, ועל כן דין אחד לשלושת הנאשמים שגרמו נזק פיזי קשה לשני המתלוננים. עוד טענה כי מדובר באירוע אחד, ועל כן המתחם ההולם הוא בין 10-6 שנות מאסר ועתרה לגזור העונש באמצעו של המתחם. באשר לנסיבות אישיות – מדובר בצעירים ללא עבר פלילי, שלא נטלו אחריות, אף כי נאשם 1 חש אמפתיה לפיראס על עצם פגיעתו. באשר לנאשם 3 – חרף מצבו הבריאותי וכיוון שאינו נוטל אחריות יש לכך משמעות נורמטיבית, ולכן ראוי אף הוא למאסר בפועל. כמו כן עתרה למאסר על-תנאי, קנס ופיצוי.

3.
ב"כ הנאשמים טען כי בפסקי הדין אליהם הפנתה התביעה היה מדובר במקרים קשים וקיצוניים יותר. הסנגור הציג פסיקה בה נגזר עונש מתון יחסית על עבריין אלים עם עבר בגין עבירות חמורות יותר. לעמדתו יש לאבחן בין הנאשמים שכן מעמדם במסגרת ביצוע העבירות הוא שונה. הסנגור הציג פסיקה לפיה העונש הנוהג בעבירות סכין נע בין מספר חודשי מאסר לבין שנות מאסר מעטות, ובמקרים בהם מדובר בצעירים, העונש היה שנת מאסר. לפיכך טען למתחם שונה לחלוטין מזה שהוצג על-ידי המאשימה והעמידו בין 6 חודשי עבודות שירות לבין 24 חודשי מאסר, והדגיש כי
חלקו של נאשם 3 כפי שנקבע בהכרעת דין, מצומצם מאוד.
באשר לנסיבות המקלות טען הסנגור כי מדובר באנשים צעירים, העונש יקשה עליהם בעיקר כיוון שמדובר במאסר ראשון. לכל הנאשמים יש קשיים במשפחה, שכלכלתה נפגעה.
כמו כן הציג סולחה שנערכה בין המשפחות ולדברי הסנגור במסגרת זו שולמו 5,000 דינר. הסנגור הדגיש כי לנאשמים אין עבר פלילי, ועל פי חומר רפואי נאשם 3 סובל מסכרת קשה ולא מאוזנת. כמו כן הציג מסמכים על מצב רפואי של אם נאשמים 1, 3 ואביו של נאשם 2. עוד הדגיש כי נאשם 3 נמצא במעצר בית מאז 17.11.2012, קרי 8 חודשים.
הסנגור ביקש לתת משקל לסולחה המבטאת סליחה וכפרה. לסיכום הציע לגזור עונשו של הנאשם 1 על-פי הרף העליון של המתחם שנקב (24), הנאשם 2 השני באמצע (12) ואילו נאשם 3 בתחתיתו.
הנאשמים – הביע צער על הנזק שנגרם למתלוננים.

4.

חוק העונשין (תיקון 113) קבע את עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה. כך עולה מהצעת החוק וכן מהפסיקה בה צוין כי עקרון זה הוא "כוכב הצפון", אם כי קיימים כמובן בצידו יסודות הענישה האחרים (ע"פ 1523/10 פלוני נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). קרי, יש לבדוק העבירה וכל העולה ממנה ולאחר מכן הנסיבות האישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם ענישה ואחר כך יש לבחון הנסיבות האישיות. דהיינו, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם מכתיבים את גזירת הדין.
ביצירת המתחם מספר שיקולים: האחד, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. השני, מדיניות הענישה הנוהגת. השלישי, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט והם: תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, הסיבות לביצוע העבירה, הבנת הנאשם ויכולת להימנע מעבירה, מצוקתו הנפשית, קרבה לסייג אחריות פלילית, מידת האכזריות כלפי נפגע העבירה, ניצול כוח ומעמד.
על-פי סעיף 40יג לחוק העונשין, כאשר הנאשם מורשע בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לגזור עונש בנפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.
ניתן לסטות מהמתחם לקולא אם הנאשם השתקם או שיש סיכויי שיקום (סעיף 40ד) וניתן לחרוג לחומרה אם מדובר בנאשם מסוכן (סעיף 40ה). גזירת הדין תהיה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40י"א), קרי, פגיעת העונש בנאשם, במשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם עקב העבירה ומההרשעה עצמה, נטילת אחריות, מאמצים שעשה לתיקון הנזק ולפיצוי, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, נסיבות חיים מיוחדות, התנהגות חיובית, חלוף הזמן, עבר פלילי או עבר נקי.

5.
א.
הערך החברתי המוגן במקרה שלפנינו הוא כפול: האחד, שלמות הגוף והנפש. השני, ערך החברתי של הימנעות מפתרון סכסוכים בדרכי אלימות.

ב.
באשר למדיניות הענישה הנוהגת במקרים של דקירות על-ידי סכין, הגישו הצדדים פסיקה ענפה ואביא את עיקריה.
בת"פ 3023/07 (י-ם) נדון הנאשם ל-9 שנות מאסר. בע"פ 1058/08 של בית המשפט העליון אושר עונש של 7 שנות מאסר. בת"פ 3111/07 (י-ם) נדון נאשם ל-8 שנות מאסר. בע"פ 9176/11 של בית המשפט העליון נדון הנאשם ל-9 שנות מאסר. בת"פ 56093-12-11 (י-ם) נדון נאשם ל-8 שנות מאסר. בת"פ 29251-08-11 (באר שבע) נדון נאשם ל-8 שנות מאסר בפועל. בת"פ 13966-07-10 (י-ם) נדון נאשם ל-24 חודשי מאסר בתוספת 6 חודשי הפעלת מאסר על-תנאי. בע"פ 5022/01 של בית המשפט העליון הועמד העונש על שנת מאסר בפועל. בע"פ 607/07 של בית המשפט העליון עמד העונש של מאסר בפועל על 24 חודשים. בתפ"ח 20890-07-10 (י-ם) נדון נאשם ל-45 חודשי מאסר בפועל.

ג.
באשר לנסיבות המקרה, ייזומו על-ידי הנאשמים והנזקים שגרמו – אלו פורטו לעיל.

ד.
בשקלול שלושת הנדבכים ניתן לקבוע כי מתחם הענישה הינו בין 12 ל-70 חודשי מאסר. הפער הגדול מקורו בפסיקה הנוהגת שהבחינה בין חומרת הדקירות, כמותן, הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, עבר פלילי של כל נאשם, מספר המקרים, האכזריות והנזק שנגרם.

6.
הנאשמים שלפניי יזמו את האירוע והגיעו בשעת בוקר מוקדמת לאזור בסטת הממתקים של המתלוננים, והכל בשל סכסוך מוקדם הנסוב על עלבון. הנאשם 1 היה הדומיננטי, הן בשל גילו המבוגר יותר, הן בשל כך שהוא קשור לסכסוך המוקדם, והוא עצמו דקר את פיראס דקירות חמורות וגרם נזק קשה לאיבריו הפנימיים. הנאשמים האחרים נטלו חלק פעיל באירוע, אולם מכלל הנסיבות עולה שהם היו פחות דומיננטיים. שלושת הנאשמים לא נטלו אחריות, טענו כי הותקפו, אף ששערה משערות ראשם לא נפלה ואילו המתלוננים יצאו פגועים וחבולים. אחד הנפגעים, עלאא, אמר שהוא מתקשה לתפקד ולעבוד מאז. לזכות שלושת הנאשמים יש לומר כי עברם נקי, התסקירים אינם שליליים ובין המשפחות הושגה סולחה סמוך לאחר המקרה. בעניין זה יש להעיר כי על-פי מסמך הסולחה הושג שקט אך אין בו מימד של פיצוי (אציין כי במהלך הדיונים עלתה הטענה שמשפחת הנאשמים שילמה 5,000 דינר למשפחת המתלוננים).
להלן אתייחס לכל נאשם בנפרד.

7.
נאשם 1, יליד 1986, רווק, בוגר 12 שנות לימוד, עבד בשיפוצים, בית הוריו התפרק בילדותו עקב נטישת האב, דבר שהשפיע על דימויו העצמי ותחושותיו. לפני שירות המבחן, כמו בבית המשפט, לא נטל אחריות, טען שפעל להגנה עצמית. עם זאת, שירות המבחן התרשם כי הנאשם 1 מגלה תפיסות נורמטיביות והוא אמפתי לפגיעת הקורבן, ועל כן המליץ על עונש מוחשי, מרתיע ופיצוי למתלונן.
כאמור, נאשם זה הוא הנאשם הדומיננטי, הוא למעשה מחולל האירוע, הוא זה שגרם את הנזק הניכר לפיראס, הוא המבוגר מבין השלושה. עם זאת, כאמור, עברו נקי ולו זה מאסר ראשון, הרקע שלו נורמטיבי, הוא גדל בתנאי מצוקה מיוחדת לאחר שאביו נטש המשפחה והותירה כמעט בחוסר כל מאז ילדותו. בשקלול כל הנתונים הללו אני גוזר עליו העונשים הבאים:
א.
54 חודשי מאסר בפועל, שתחילתם ביום מעצרו 17.8.2012.
ב.
מאסר של 12 חודשים אותו ירצה אם במשך 3 שנים מיום שחרורו יבצע עבירה מסוג פשע.
ג.
פיצוי למתלונן פיראס בסך 25,000 ₪. הפיצוי ישולם עד ליום 30.11.2013.

8.
הנאשם 2, יליד 1990, רווק, ללא עבר פלילי, סיים 9 שנות לימוד והחל לעבוד בעבודות מזדמנות, בן למשפחה רגילה, אינו נוטל אחריות לעבירה. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אך הציע כי בקביעת העונש יש להתחשב בגילו הצעיר, עברו הנקי והשפעת המעצר עד כה.
הנאשם 2 נטל חלק פעיל באירועים, אין לו נסיבות חיים מיוחדות, אך מדובר בבן למשפחה נורמטיבית, וכן יש ליתן משקל לכך כי לא היה הדומיננטי והיוזם העיקרי באירוע התקיפה. לאור הדברים הללו אני גוזר עליו העונשים הבאים:
א.
מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים החל מיום מעצרו 17.8.2012.
ב.
מאסר של 8 חודשים אותו ירצה אם במשך 3 שנים מיום שחרורו יעבור עבירה מסוג פשע.
ג.
פיצוי למתלוננים פיראס ועלאא בסך כולל 10,000 ₪ שישולם עד ליום 30.11.2013.

9.
הנאשם 3, אח של נאשם 1, יליד 1992, רווק, עברו נקי, סובל ממחלות, סיים 11 שנות לימוד ועבד בעבודות מזדמנות. שירות המבחן התרשם כי הנאשם 3 סובל מדימוי עצמי ירוד, הגבלות פזיות, תחושות חולשה ותסכול. אביו נטש המשפחה בילדותו. שירות המבחן המליץ, עקב מצב בריאותי, אופי חלש וקווי אישיות בעייתיים, להטיל מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות.
נאשם זה הוא הצעיר מבין השלושה, הרקע המשפחתי והאישי שלו הינו מיוחד, שכן הוא סבל יותר מאחרים מנטישת האב, אחמד חולה כיום ממחלת סכרת לא יציבה ובעיות עיכול, מקבל תרופות קבועות, מתקשה לתפקד וזקוק לטיפול רפואי ומעקב רפואי מסודר. נאשם זה שהה במעצר מיום 17.8.2011 ועד יום 7.11.2012, קרי קרוב לשלושה חודשים ומזה כשמונה חודשים הוא במעצר בית.
נוכח מחלותיו שהוכחו גם במסמכים רפואיים נראה לי כי יש מקום לסטות ממתחם הענישה, מה עוד שיש ליתן משקל משמעותי לשהותו במעצר בית במשך 8 חודשים, אני גוזר על הנאשם 3 העונשים הבאים:
א.
מאסר בפועל לתקופה בה שהה במעצר ואותה כבר ריצה (קרי 82 יום).
ב.
מאסר של 6 חודשים אותו ירצה אם במשך 3 שנים מהיום יבצע עבירת אלימות.
ג.
פיצוי למתלוננים פיראס ועלאא בסך כולל של 10,000 ₪ אותו ישלם עד ליום 30.11.2013.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד בתמוז התשע"ג, 2 ביולי 2013, בנוכחות הצדדים.



יעקב צבן
, שופט







פ בית משפט מחוזי 24349-08/12 מדינת ישראל נ' מחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה, מוחמד בן חמיס אבו נגמה, אחמד בן גמאל נאסר אבו נגמה (פורסם ב-ֽ 02/07/2013)