פסקי דין על אורי דוד טביבי | פסקי דין על בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח | פסקי דין על תל-דר נכסים והשקעות (1992) | פסקי דין על עו"ד יובל עציוני ואח' |

3672/13 עא     09/07/2013




עא 3672/13 אורי דוד טביבי נ' בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ, תל-דר נכסים והשקעות (1992) בע"מ, עו"ד יובל עציוני ואח'




החלטה בתיק ע"א 3672/13

בבית המשפט העליון


ע"א 3672/13 - ג'


לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
אורי דוד טביבי




נ


ג


ד



המשיבים:

1. בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ



2. תל-דר נכסים והשקעות (1992) בע"מ



3. עו"ד יובל עציוני
, המנהל המיוחד


4. כונס הנכסים הרשמי


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.4.13 בפש"ר 44369-02-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' אלשיך – סג"נ


בשם המבקש:
עו"ד יפעת בן דוד עמית

בשם המשיבים 1-3:
עו"ד יובל עציוני
(המשיב 3)

בשם המשיב 4:
עו"ד הילה ברקי

החלטה

1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 44369-02-12, כבוד סגנית הנשיאה

ו' אלשיך
) מיום 10.4.2013.

2.
בפסק הדין נתן בית המשפט צו כינוס לנכסיו של המבקש וכן ניתנו הוראות במסגרת צו הכינוס. זאת, על בסיס חוב פסוק לטובת הזוכים (הם המשיבים בהליך הנוכחי). בית המשפט ציין כי אף שהמבקש ערער על פסק הדין מכוחו קם החוב, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב הליכי פשיטת הרגל במקרה הנוכחי. זאת, נוכח החשש להברחת נכסים אפשרית. עוד ציין בית המשפט כי התנהלות המבקש בהליכים המשפטיים נגדו אינה ראויה, וכי הוא פעל באופן שיטתי על מנת לעכב את מועד הדיון. בנוסף, עמד בית המשפט על כך שהמבקש טען את טענותיו בדבר אי קיומו של חוב בעלמא, ולא הציג כל תשתית ראייתית לתמוך בהן. בהקשר זה ציין בית המשפט כי נראה שישנם חובות נוספים למבקש, לצד החוב מכוח פסק הדין.

3.
הבקשה הנוכחית היא גלגול נוסף בהליכים מרובים המתנהלים בעניינו של המבקש. רק באחרונה דחיתי את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, מכוחו קם החוב שעל בסיסו החלו הליכי ההוצאה לפועל (ע"א 6676/11). באותה ההחלטה, עמדתי בהרחבה על התנהלות ההליך, ועל אופן התנהלות המבקש במסגרתו, ואיני רואה מקום לשוב ולפרט את הדברים בהחלטה זו. בתמצית, הבקשה שם נדחתה בשל השיהוי הרב בהגשתה, ואי גילוי מטעם המבקש את ההליכים הקודמים שהתקיימו בעניינו. בבחינת למעלה מן הצורך ציינתי שם כי: "בנסיבות המקרה, אף אם סיכויי הערעור אינם קלושים, אין הם גבוהים במידה המצדיקה לעכב את ביצוע פסק הדין. בהמשך לכך, לא השתכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים [יצוין כי שם הייתה הבקשה אף מטעם חברה שבבעלות המבקש –

ס' ג''
]
במידה המצדיקה את קבלת הבקשה".

4.
העיון בבקשה שלפניי מעלה כי הטענות שמעלה המבקש בהליך זה זהות כמעט לחלוטין לטענותיו בע"א 6676/11 (וחלקים לא מבוטלים מהבקשה הנוכחית נדמים כהעתק של הבקשה הקודמת). משמצאתי במסגרת החלטתי בע"א 6676/11 כי אין בטענות אלו כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין, איני מוצא מקום לשוב ולבחון אותן בהליך הנוכחי. קרי, הנחת המוצא היא שהחוב מכוח פסק הדין אינו מעוכב.

5.
בהמשך לאמור, בבקשה שלפניי מעלה המבקש שורת טענות נוספות הנוגעות ליתר החובות המיוחסים לו. לדידי, משיש בחוב מכוח פסק הדין כדי להצדיק את פתיחת הליכי פשיטת הרגל, אין מקום להידרש לטענות אלו במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע.

6.
מכאן, לב הדיון הוא בשאלה האם בנסיבות העניין, בהם קיים לכל הפחות חוב אחד מכוח

פסק דין
נגד המבקש, ישנה הצדקה לעיכוב ביצוע הליכי פשיטת הרגל בעניינו עד להכרעה בערעור בנוגע לחוב זה. בהקשר זה, טוען המבקש כי יתר החובות נגדו אינם משמעותיים, וכי אין כל חשש ממשי להברחת נכסים מצידו. מנגד, הוא טוען כי המשך הליכי פשיטת הרגל עלולים להסב לו נזק רב.

7.
לעמדה זו מצטרף המשיב 4, הוא כונס הנכסים הרשמי. לגישתו, נוכח סיכויי הערעור בע"א 6676/11, שאינם נמוכים, ומאחר שאין חשש ממשי להברחת נכסים, יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, לכל הפחות עד להכרעה בע"א 6676/11. במסגרת זאת, מציע המשיב 4 כי יינתן צו שעל פיו יימנע המבקש מהוצאת נכסים מרשותו עד לגובה החוב נושא הבקשה לפשיטת רגל.

8.
המשיבים 3-1 מתנגדים לבקשה. לגישתם, משלא עוכב החוב מכוח פסק הדין, אין מקום לעכב את הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. בהמשך לכך, טוענים הם כי אף במסגרת הליכי פשיטת הרגל המבקש מתחמק מלבצע את הוראות המנהל המיוחד, אינו מגיש דו"חות ואינו מתייצב לחקירת יכולת.

9.
לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה לעיכוב ביצוע על נספחיה, בהודעת הערעור על נספחיה ובתגובת המשיבים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים, בהתחשב בסיכויי הערעור ובמאזן הנוחות (ראו ע"א 2965/96

עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו
, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96
חנני נ' פקיד השומה
, פ"ד נ(5) 403 (1997)). לכך יש להוסיף כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 2408/13
רוטמן נ' פלאפון תקשורת
(30.5.2013); ע"א 6593/12
מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חאמיסי
(23.9.2012)).

10.
כפי שציינתי בהחלטה הקודמת בעניינו של המבקש, אמנם, סיכויי הערעור אינם קלושים. יחד עם זאת, אין בכך כדי להוביל למסקנה שהסיכוי שערעורו של המבקש יתקבל במלואו גבוה ביותר (ויצוין כי אף בקדם הערעור שהתקיים בבית משפט זה, הצעת הפשרה לא הייתה ביטולו המוחלט של פסק הדין של בית המשפט המחוזי). בהמשך לכך, העולה מפסק דינו הנוכחי של בית המשפט המחוזי, כמו גם מההליכים הקודמים של המבקש בפני
בית משפט זה, ומהודעת המנהל המיוחד על נכסי החייב, התנהלותו מעוררת ספק ממשי באשר לתום ליבו. התנהלות זו מעוררת את החשש כי בתקופת הזמן של עיכוב הביצוע יפעל הוא על מנת להבריח נכסים, והמשיבים יוותרו ללא אפשרות מעשית שחובם יפרע. בדומה לבית המשפט המחוזי, איני מוצא כי יש בצו האוסר על דיספוזיציה של נכסי המבקש כדי לאיין חשש זה.

11.
נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.


ניתנה היום, ב' באב התשע"ג (9.7.2013).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13036720_h04.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 3672/13 אורי דוד טביבי נ' בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ, תל-דר נכסים והשקעות (1992) בע"מ, עו"ד יובל עציוני ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2013)