פסקי דין על עמרם כהן | פסקי דין על מנחם וקנין |

50326-06/13 עפ     04/07/2013




עפ 50326-06/13 מדינת ישראל נ' עמרם כהן, מנחם וקנין








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



בפני
:
כב' השופט
יורם צלקובניק

ע"פ 50326-06-13


מערערת:

מדינת ישראל
- פמ"ד
ע"י ב"כ עו"ד שמש


נגד


משיבים:

1. עמרם כהן


ע"י ב"כ עו"ד
ד' ויצטום
ועו"ד
א' ש' רווח
2. מנחם וקנין


ע"י ב"כ עו"ד
א' סטרול






החלטה

בפני
ערעור המדינה כנגד החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ד' בן טולילה) מיום 20.6.2013, במסגרת סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד- 1984, לפיה הותר פרסום פרטי זיהויו של סוכן משטרתי, המשמש כעד תביעה במשפטם של שני המשיבים. בית המשפט אסר עם זאת, על מסירת פרטים הנוגעים "למקום הימצאו של העד, כתובתו, כל פרט הנוגע לבני משפחתו, בת זוגו, מקום מגוריהם או כל פרט שיש בו כדי להביא לזיהוי הפרטים..." (להלן: ההחלטה הראשונה).

בהחלטה הראשונה צויין כי אין תכלית בהסתרת שמו של העד, המוכר היטב למשיבים, ובהסכם ההפעלה של העד, כסוכן משטרתי, לא קיימת התחייבות כלשהי לפיה לא ייחשפו פרטיו. עוד הובהר כי לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד באופן קונקרטי כי פרסום שמו של העד עלול לסכנו, ודי באיסור פרסום הפרטים האחרים, כמתואר, כדי להגן על העד ובני משפחתו.

ביום 24.6.2013 דחה בית משפט השלום את בקשתה של המערערת לעיון חוזר בהחלטה. הבקשה נומקה בהיותו של העד במעמד של "עד מוגן", כמשמעו בחוק להגנה על עדים תשס"ט- 2008 (להלן: ההחלטה השניה).
בהחלטה השניה נקבע כי "עיון חוזר לא נועד לטעון טענות חדשות שלא נטענו או נשתכחו ולערוך "מקצה שיפורים"...זהותו של העד ממילא ידועה היטב לנאשמים, כאשר הכללתו של הנדון בתוכנית עדים אינה מאיינת מיניה וביה את עקרון פומביות הדיון".

בית המשפט קמא הורה על עיכוב הפרסום עד יום 2.7.2013, לצורך הגשת הערעור, ובדיון שנערך בפני
י ביום 30.6.2013, הוריתי על איסור פרסום פרטי העד עד מתן החלטה אחרת.

טענתה המרכזית של המערערת הינה כי לא ניתן לפרסם פרטי העד אשר הינו "עד מוגן", וכי על פי הוראת סעיף 28(א)(3) לחוק להגנה על עדים, חל איסור על פרסומו או גילויו של כל מידע הנוגע לפרטי זהותו. בהקשר זה נטען כי מעמדו של העד כעד מוגן, לא עלה בדיון שקדם למתן ההחלטה הראשונה, אולם "הוראת החוק גוברת על החלטת בית המשפט קמא", ויש מקום לבטלה. בדיון בפני
הבהירה ב"כ המערערת, כי במועד הגשת כתב האישום טרם נכלל העד ברשות להגנה על עדים, ומשכך לא צויין הדבר בבקשה לאיסור הפרסום, שהוגשה בד בבד עם כתבי אישום בפרשה.
עוד צויין על ידי ב"כ המערערת, כי בדיון שנערך קודם מתן ההחלטה הראשונה, כבר היה העד במעמד של עד מוגן, אולם ב"כ המדינה שהופיעה בדיון סברה כי נאסר עליה לגלות עובדה זו ברבים, ולכן הדבר לא נחשף על ידה במהלך הדיון.

טענתם המקדמית של ב"כ המשיבים הינה כי החלטת בית המשפט קמא הינה בבחינת החלטת ביניים במסגרת הליך פלילי, והיא אינה ניתנת לערעור על פי הוראת סעיף 70 לחוק בתי המשפט. בנוסף נטען, כי החוק להגנה על עדים אינו עומד בחלל ריק, וכי יש לבחנו על רקע עקרון העל של פומביות הדיון, שאינו נסוג בפני
הוראת החיסיון על פרטי העד, מכוח הוראת סעיף 28 לחוק להגנה על עדים. בנוסף נטען, כי החומר הקשור במעמדו של העד כעד מוגן, לא הוצג בפני
בית המשפט קמא, ולא ניתן היה לבחנו, ואין מקום לבחינת התשתית העובדתית, לראשונה, במסגרת הערעור.

על פי הוראת סעיף


70(ד) לחוק

בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד -1984



, "בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם...".



על פי הוראת סעיף 70ד(א) לחוק בתי המשפט,

ניתן לערער, בתוך שבעה ימים, על ההחלטות המפורטות להלן, ובית המשפט שלערעור ידון בערעור בדן יחיד:
(1)
איסור פרסום לפי סעיף 70(ד), (ה) או (ה1);
(2)
התרת פרסום לפי סעיף 70(א), (ב) סיפה, (ג) או (ד1)(2)(א) או התרת צילום לפי סעיף 70(ב) רישה;
(3)
ביטול איסור פרסום לפי סעיף 70ג.

ב"כ המשיבים טענו כי הערעור נוגע ל"התרת פרסום" פרטי זיהויו של העד, ולא לאיסור פרסומם.
על "התרת פרסום" חלה הוראת סעיף 70ד(א)(2) לחוק בתי המשפט, שהוראת סעיף 70(ד) אינה כלולה בה, ומכאן, שלא ניתן לנקוט בהליך ערעורי על ההיתר לפרסום פרטי זיהויו של העד, במסגרת הדיון שנערך על פי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט.

אין לקבל פרשנות זו.
על פי הוראת סעיף 70ד(א) ניתן לערער על הוראת בית המשפט לעניין "איסור פרסום", על פי סעיף 70(ד). פשיטא, שגם החלטה לעניין איסור חלקי
של הפרסום, ניתנת לערעור על פי הוראת הסעיף, ואין להלום מצב דברים שבו אפשרות הערעור תיפרש רק על אותם פרטים שנאסרו לפרסום במסגרת החלטה על פי סעיף 70(ד), בעוד אלה שהותרו לפרסום, והעשויים לפגוע בבטחונו של אדם הקשור בדיון, או להביא לידי פגיעה חמורה בפרטיות, לא יעמדו לביקורת ערעורית, אלא במסגרת הערעור על פסק הדין, לאחר שתכלית הבקשה לאיסור הפרסום הושמה לאל ממילא.

מן הראוי לציין, בנוסף, כי הוראות חוק בתי המשפט העוסקות, לענייננו, בהתרת הפרסום וזו העוסקת באיסור הפרסום, שונות במהותן ואפיונן, ואין לערבב מין שאינו במינו. הוראת סעיף 70ד(א)(2) שעניינה "התרת פרסום", מתייחסת למכלול עניינים שחל לגביהם איסור פרסום "מובנה" על פי הוראות סעיף 70 (דיון שנערך בדלתיים סגורות; צילום בין כתלי בית המשפט; דיון בעניינו של קטין; גילוי שמו של חשוד בטרם חלפו המועדים הקבועים בהוראת סעיף 70(ד1) בשל העניין הציבורי בפרסום). ומנגד, איסור פרסום מכוח הוראת סעיף 70(ד), הינו בבחינת החריג לעקרון פומביות הדיון (סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט), וחריג זה יחול שעה שמתקיימות אותן נסיבות המעלות חשש לפגיעה בביטחון או בפרטיות של אדם הקשור בהליכי הדיון.

על פי הוראת סעיף 28(א)(3) לחוק להגנה על עדים, "מידע הנוגע לפרטי זהותו של עד מוגן או לתכנית הגנה, ומידע ממאגר המידע", הינו "חסוי, וגילויו או פרסומו אסור". עסקינן בחיסיון מוחלט של פרטי זיהויו של העד המוגן, על פי הגדרתו בחוק להגנה על עדים. ודוק, על פי הוראות חוק להגנה על עדים, לא יחול חיסיון מוחלט מעין זה על "עד מאויים" או "עד" סתם, כהגדרתם בסעיף 3 לחוק.
סעיף 68(ב) (10) לחוק בתי המשפט קובע בהתאמה, כי ניתן לקיים דיון בדלתיים סגורות, או במילים אחרות, כי עקרון הפומביות נסוג "


לשם הגנה על עד מוגן או על מידע חסוי בעניין עד מוגן, תכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים, או עד מאוים, כמשמעותם בחוק להגנה על עדים, התשס"ט-2008".

נוכח מעמדו של העד כעד מוגן – או למצער עד בירור הפרטים הקשורים במעמד נטען זה -
לא היה מקום להורות על חשיפת פרטי זיהויו של העד, בניגוד להוראת החסיון הייחודית בחוק להגנה על עדים. גם אם נמנעה ב"כ המדינה – בתום לב, כך נראה - מחשיפת מעמדו של העד כעד מוגן לפני מתן ההחלטה הראשונה, הרי שכאשר התחוור לבית המשפט עובר למתן ההחלטה השניה, כי חל איסור פרסום הפרטים מכוח החוק להגנה על עדים, היה מקום לערוך דיון חוזר, בשאלת איסור הפרסום.

ב"כ המשיבים התנגדו לקבלת ראיות הנוגעות למעמדו של העד כ"עד מוגן" בדיון שנערך בפני
; משכך, וכדי לאפשר עריכת דיון לעניין מעמדו של העד, שבו תתאפשר הבאת ראיות, כפוף למגבלות אפשריות הנוגעות להצגת מידע חסוי ודרך הצגתו, מתקבל הערעור, והדיון מוחזר לבית המשפט קמא, לצורך בירור הסוגיה הנוגעת למעמדו של העד, על פי החוק להגנה על עדים.
הוראת בית המשפט קמא לעניין חשיפת פרטי זיהויו של העד מבוטלת, וחל איסור על פרסום פרטי הזיהוי, עד למתן החלטה בדיון שייערך. הוראת בית המשפט קמא לעניין איסור פרסום הפרטים האחרים, המפורטים בהחלטה הראשונה, נותרת על מקומה.
תשומת הלב מופנית להוראת סעיף 33 לחוק להגנה על עדים, לעניין קיום דיון בדלתיים סגורות, לגבי הליכים על פי חוק זה.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ג (04 יולי 2013), בהעדר הצדדים.


יורם צלקובניק
, שופט













עפ בית משפט מחוזי 50326-06/13 מדינת ישראל נ' עמרם כהן, מנחם וקנין (פורסם ב-ֽ 04/07/2013)