פסקי דין על רפאל שלוש

7847-03/11 פ     02/07/2013




פ 7847-03/11 מדינת ישראל נ' רפאל שלוש




לך






בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 7847-03-11 מדינת ישראל
נ' שלוש



02 יולי 2013


בפני
כב' השופטת איטה נחמן


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
רפאל שלוש


<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד איריס מוריץ
הנאשם וב"כ עו"ד ארז צברי
, סנגוריה ציבורית



<#3#>
גזר דין

1.

הנאשם הורשע כפי הודייתו במסגרת הסדר טיעון ולאחר שמיעה חלקית של העדויות, בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380+ 382(ג) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וניסיון תקיפה סתם של בת זוג, עבירה לפי סעיף 379+ 382(ב)+ 25 בחוק.

2.
מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי ביום 2.3.11 פרץ וויכוח בין הנאשם לבין רותי שלוש (להלן: "המתלוננת"), שבעקבותיו לפת הנאשם את המתלוננת בצווארה וכתוצאה מכך נגרמו למתלוננת סימני חבלה. בהמשך למתואר הניף הנאשם את אגרופו במטרה להכות את המתלוננת, אך ביתם של בני הזוג נחלצה לעזרת אמה וחצצה בין השניים. בהמשך משרצתה המתלוננת לחייג למשטרה מנע זאת הנאשם בכך שאחז בידה.

3.
לפי מתווה הסדר הטיעון הנאשם נשלח לשירות המבחן, שייבחן פרמטרים של לקיחת אחריות, הבעת חרטה והיעדר מסוכנות. באם פרמטרים אלו יהיו חיוביים יעתרו הצדדים במשותף לענישה צופה פני עתיד, של"צ והתחייבות. עוד הוסכם, כי במידה והנאשם לא יוכל לבצע עבודות של"צ מפאת מצבו הרפואי הדבר לא יעמוד לחובתו.

4.
מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם יליד מרוקו בן 67, נשוי למתלוננת מזה כ- 35 שנה ולהם שלוש ילדות בנות. הנאשם סובל ממספר בעיות רפואיות שלא אפרטן מפאת צנעת הפרט, ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי.

הנאשם תיאר הקשר הזוגי עם המתלוננת כמורכב ובעייתי, המלווה בקונפליקטים על בסיס פערי מנטליות וחילוקי דעות באשר לאורח החיים שמנהלים וההתנהלות הכלכלית בבית. הנאשם מסר שהתקופה שבה ביצע את העבירות אפפה תקופה משברית שהביאה להסלמה במערכת היחסים, כשברקע סבל מהתפרצויותיה האלימות של המתלוננת כלפיו.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הינו אדם סגור ומופנם המתקשה לבטא את קשייו. הנאשם התקשה להעמיק ולהכיר בדפוסיו האימפולסיביים, טשטש את ביצוע העבירות והשליך את האחריות על המתלוננת, תוך שהציג תמונה קורבנית. עוד נראה, כי הנאשם מחזיק בעמדות נוקשות ופטריארכליות לגבי נשים וזוגיות. עם זאת, לדעת שירות המבחן הנאשם הכיר בחלקו בהסלמת הדינאמיקה הזוגית ובבעייתיות הנעוצה במעשיו, ונראה כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע וממתן עבור הנאשם.

משיחה שנערכה עם המתלוננת תיארה מערכת יחסים תקינה במשך השנים המלווה בחילוקי דעות, אך שללה כי חוותה אלימות פיזית מצד הנאשם, וטענה כי האירוע נשוא כתב האישום מהווה התנהגות חריגה לנוף חייו של הנאשם. המתלוננת ציינה כי התקופה בה התרחשו העבירות אופיינה באלימות מילולית הדדית והכירה בחלקה באירוע. המתלוננת הביעה צער על הגשת התלונה במשטרה, כאשר ציינה כי מטרתה הייתה להרתיע את הנאשם. עוד נראה כי היא חוששת מתוצאות ההליך וממצבו הבריאותי של הנאשם, וטענה כי ההליך המשפטי הממושך מהווה עבורם גורם מפקח ונקודת מפנה להפקת לקחים.

שירות המבחן בחן את יכולת הנאשם בענישה בדמות של"צ, אך עקב מצבו הבריאותי העריכו כי אין ביכולתו לבצע של"צ. שירות המבחן המליץ להסתפק בענישה הצופה פני עתיד.

5.
ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה לעונש כי הפרמטר של לקיחת אחריות לא התממש בעניינו של הנאשם, אלא ההיפך הוא הנכון הנאשם הטיל את האחריות לפתחה של המתלוננת. גם אם המצב בין בני הזוג היה טעון ואופיין באלימות מילולית הדדית, נקיטת האלימות הפיזית מצד הנאשם הינה פסולה לא מידתית אגב וויכוח מילולי.

עוד טענה, כי מתסקיר המבחן נראה כי לא ניתן להצביע על היעדר מסוכנות מצד הנאשם במיוחד לאור העובדה כי הנאשם לא הפנים את הפסול שבמעשיו. הנאשם במעשיו פגע בזכות של המתלוננת באוטונומיה על גופה, ובתי המשפט קבעו בנוגע לעבירות אלימות במשפחה כי על הענישה בגין עבירות אלה להיות מרתיעה, במיוחד כאשר רכיב השיקום לא מתקיים וישנו חשש להישנות מעשים דומים בעתיד.

על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

6.
ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש כי מדובר בנאשם כבן 67 ללא עבר פלילי הסובל ממצב בריאותי מורכב. המתלוננת בעצמה העידה כי מדובר באירוע בודד שאינו מאפיין את התנהגותו של הנאשם. מוסכם על הצדדים כי קדם לאירוע פרובוקציה מצד המתלוננת. הנאשם הורחק מביתו בעקבות האירוע מיום 3.3.11 ועד יום 22.2.12 ושהה בתנאים מגבילים, כאשר המתלוננת בעצמה ציינה כי הנאשם כיבד את ההחלטה השיפוטית ולא בא עמה בקשר או במגע במשך כל התקופה, ויש בכך בכדי להעיד על היעדר מסוכנות.

עוד טען, כי עמדת התביעה לעבודות שירות הינה בסופו של יום עתירה להשתת מאסר מאחורי סורג ובריח, שכן מתסקיר המבחן עולה באופן ברור כי הנאשם אינו מסוגל להשתלב מבחינה רפואית במסגרת ענישה בדמות של"צ, כך שברור הוא כי לא יוכל לבצע עבודות שירות. ב"כ הנאשם סבר, כי שליחתו למאסר בגין העבירות תהווה ענישה לא פרופורציונאלית במיוחד כאשר המתלוננת מעוניינת בשלום בית ובשיקום היחסים.

על כן, עתר ב"כ הנאשם להשית על הנאשם ענישה מאסר על תנאי, והימנעות מקנס קספי מהטעם שהנאשם מתקיים מקצבה של הביטוח הלאומי.

7.
הנאשם ניצל את זכותו למילה האחרונה, התנצל על מעשיו והביע חרטה, וטען כי מתעתד לעבור בקרוב ניתוח ראש.

8.
כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) בחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' בחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשם נקט פיזית בגופה של המתלוננת, וכן ניסה לתקוף אותה בשנית אך עקב התערבות של בתו באירוע נמנעה השלמת התקיפה. על הנאשם לדעת היטב כי, איננו יכול לנהוג באלימות, באישה, ובפרט שהיא אמן של בנותיו. בתי המשפט שולחים מסר ברור לציבור כולו כי, כל הנוהג אלימות בנשים, ייענש במיצוי הדין ויושם מאחורי סורג ובריח. יזכור כל מי שנוהג באימפולסיביות באחרים, ובפרט באלה הקרובים אליו, כי לכך יש מחיר של שלילת החירות, וענישה מרתיעה.




לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כב' השופט חשין, בע"פ – 8314/03, רג'אח סיהדבן עווד נ' מדינת ישראל
, (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2005):

"בית המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל, באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי המשפט לגזור על מעשי אלימות שרשו במקומותינו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי, כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי בסוף נעשה אכזרי במקום רחמני יצא הקול מבית המשפט, וילך מקצה הארץ ועד קצה. ייצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירות אלימות יישא בעונש חמור על מעשיהו ... והעונש יהיה על דרך הכלל, כליאה מאחורי סורג ובריח, וככל שייעצם מעשה האלימות כך תארך תקופת המאסר".

הנה כי כן, בית המשפט נדרש למצות את הדין, עם אלה אשר נוהגים באלימות. זאת, על דרך הטלת סנקציות, אשר יהיה בהם כדי להרתיע ולצמצם את התופעה. על אחת כמה וכמה יש לנקוט סנקציות משמעותיות כאשר מדובר בבני זוג.

חלקו של הנאשם בביצוע העבירות מרכזי, ולא נודעה מידת השפעה של אחר עליו הקשורה בביצוען. ברור הנזק הנגרם מביצוע העבירות למתלוננת, וזאת בראיה אובייקטיבית של הדברים.

הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות, קשורות בכעסיו בעיתות מתיחות וויכוחים עם המתלוננת. הא ותו לא. התגרותה של המתלוננת עובר לתקיפה אינה מקהה את הפסול שבמעשיו ובוודאי אינה מצדיקה תגובה אלימה מצד הנאשם.

מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בנגע האלימות שפשתה בחברה הישראלית, ובתפקיד בית המשפט בהעברת מסר
מתבקש, באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שבוחר לפתור את קשייו האישיים באמצעות פגיעה באחר.

בעבירות תקיפה הקשורות בבת הזוג, השיתו בתי המשפט על ערכאותיהם השונות, עונשים מגוונים, החל בענישה צופה פני עתיד וחינוך וכלה בעונש מאסר בן 12 חודשים. הכל, בכפוף לנסיבות ביצוע המעשים ובטרם ההפרדה הראשונית המתבקשת בין נסיבות המעשה לאלו של העושה, המגולמת בהוראות תיקון 113 בחוק.

כך לדוגמא ראה עפ"א (מחוזי נצרת) 231/09 שי פחימה נ' מ"י, לא פורסם (ניתן ביום 2.6.09) שם הורשע הנאשם
בעבירות של תקיפת בת זוג , והושתו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי; ת"פ (שלום ירושלים) 1828/99 מ"י נ' נאבולסי, לא פורסם (ניתן ביום 9.8.99), שם הורשע הנאשם בעבירה של איומים ותקיפת בת זוג, והושתו עליו 4 חודשי מאסר בפועל, כאשר עונש מאסר על תנאי בן 4 חודשים הופעל בחפיפה; ת"פ 4648-11-10 מ"י נ' טויסטר, לא פורסם (2012) שם הורשע הנאשם בעבירת תקיפת בת זוג ואיומים, ובגין שתיהן הושת עליו מאסר על תנאי בלבד.

9.
לאור המפורט, אני קובעת את מתחם העונש למעשי העבירות שביצע הנאשם בהתאם להוראות סעיף 40ג(א), כדלקמן:

החל מענישה צופה פני עתיד וכלה בעונש מאסר בפועל וקנס.

10.
בגזירת העונש שמתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלו נלמדות מדברי הסנגור, ומדברי הנאשם שנשמעו לעונש.

הנאשם יליד 1946 ללא עבר פלילי, ואב ל-3 בנות, אשר מצבו הבריאותי הינו מורכב וקשה ועקב כך מתקיים מקצבת ביטוח לאומי. עוד זקפתי לזכותו את משך הזמן הרב שבו הורחק מביתו ושהה בתנאים מגבילים.

הנאשם לא הביע חרטה ולקיחת אחריות מלאה על מעשיו בפני
שירות המבחן, אך נראה כי הנאשם הכיר בחלקו בהסלמת הדינאמיקה הזוגית ובבעייתיות הנעוצה במעשיו, ונראה כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע וממתן עבור הנאשם. העובדה כי עמד בתנאיו המגבילים ולא בא במגע עם המתלוננת מחזקת מסקנה זו, ועל כן נראה שהמסוכנות הנשקפת מן הנאשם הינה נמוכה.

העובדה כי המתלוננת בעצמה מעוניינת לשקם את מערכת היחסים ולהגיע לשלום בית, אין בה מחד כדי "להכשיר" או להוציא את "העוקץ" הפלילי ממעשיו של הנאשם, אך יש להעניק לרצונה משקל עת בית המשפט בוחן את העונש הראוי שיש להשית על הנאשם.

בנוסף, מתסקיר שירות המבחן נראה כי לא היה ניתן לשלב את הנאשם ולבנות לו תוכנית של"צ,
בשל בריאותו הלקויה וכך גם קבע הממונה על עבודות השרות שמצא כי אינו כשיר לבצע עונש מאסר בתנאי עבודות שרות. כאשר שוקלים את כל הנסיבות לקולא, ובמיוחד את רצון המתלוננת, נראה כי השתת עונש של מאסר בעניינו של הנאשם לא תשרת את האינטרס הציבורי. על כן סברתי כי די בהשתת ענישה מרתיעה ומשמעותית הצופה פני עתיד.

11.
לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, שוכנעתי כי יש לגזור על הנאשם עונש הכולל מאסר על תנאי. וברצונה של המתלוננת, כדי להשליך על קביעת אורך המאסר בפועל בתוך מתחם הענישה ההולם.

12.
לאור המקובץ אני משיתה על הנאשם את העונשים, כדלקמן:

א.
מאסר על תנאי מאסר על-תנאי למשך
7 חודשים, והנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום עבירות אלימות כנגד הגוף, לרבות איומים.

ב.
בשל מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה של הנאשם החלטתי להשית עליו קנס סמלי בסך 1000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

הקנס
ישולם מתוך ההפקדה בתיק מ"ת 7861-03-11 והיתרה תושב למפקיד.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ד תמוז תשע"ג, 02/07/2013 במעמד הנוכחים.



איטה נחמן
, שופטת

הוקלד

על

ידי

יפעת

שלומוב






פ בית משפט שלום 7847-03/11 מדינת ישראל נ' רפאל שלוש (פורסם ב-ֽ 02/07/2013)