פסקי דין על יאסר עלי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

440/04 בל     05/09/2004




בל 440/04 יאסר עלי נ' המוסד לביטוח לאומי




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה – חיפה
בל 000440/04


בפני
:
כב' השופטת עדנה קוטן


26/09/2004

נציגי ציבור: מר יצחק תומר (מעסיקים) ומר משה גולדשטיין (עובדים)



יאסר עלי



ע"י ב"כ עו"ד
מ. טנוס

התובע

- נ ג ד -


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עו"ד
ירושלמי

הנתבע


פסק דין


1. תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה מיום 25.09.03 נדחתה ע"י הנתבע מן הטעם שבבעלותו ו/או בשימושו רכב מנועי מסוג רנו 9.
טענת התובע , כי הוא זקוק לרכב לצרכים רפואיים - נדחתה אף היא, כמפורט במכתב הדחייה מיום 16.01.04.
על החלטה זאת מערער התובע בתביעתו דנן.

2. אין מחלוקת , כי התקופה הרלבנטית לבדיקת זכאות התובע במסגרת הליך זה היא מחודש 9/03 (חודש הגשת התביעה למל"ל) ועד חודש 1/04 (מועד הדחייה).

בתביעתו לביה"ד טוען התובע, כי אין בעלותו , אף לא בשימושו - רכב מנועי.
התובע אישר , כי לאחיו ולגיסתו, המתגוררים בבנין בו הוא מתגורר, שני כלי רכב וכי הוא משתמש בהם "בתדירות נמוכה ביותר" ו"במקרים דחופים ביותר מבחינה רפואית , כאשר אין לו דרך אחרת להגיע לקופת חולים לצורך קבלת טיפול רפואי".

3. ראשיתו של ההליך בתביעה לגמלת הבטחת הכנסה, אשר הוגשה ע"י התובע למל"ל בתאריך 25.09.04 ( ת/2 ) ובה רשומים הדברים הבאים:
"בבעלותי ובשימושי רכב רנו 9 רשומה ע"ש אחותי פאטמה עלי , רווקה , יש לה רשיון נהיגה . אני משתמש ברכב ללכת לרופא לקניות. כאשר אני משתמש ברכב , האח מוחמד הוא אשר ממלא דלק. אחותי לא משתמשת ברכב כלל ".

4 בתביעתו לביה"ד טען התובע , כי הוא " מתגורר בבית מגורין בו גרים גם אחיו ואביו. בבעלות אחיו , מוחמד ואשתו , שני רכבים. המערער אינו משתמש באף אחד מרכבי אחיו ואשתו , אלא במקרים דחופים ביותר מבחינה רפואית, כאשר אין לו דרך אחרת להגיע לקופ"ח לצורך קבלת טיפול רפואי".

5. בדיון המוקדם אשר התקיים בתיק זה טען בא כח התובע , בשמו , כי "אין לו רכב וגם לא משתמש. יתכן שפעם – פעמים השתמש".

6. בתצהיר עדותו הראשית מנגד הכחיש התובע עשיית שימוש כלשהו ברכב אחיו/גיסתו בהעידו : "אין בבעלותי או בשימושי כל רכב. אני מתגורר בקומה שלישית של בנין מגורים בו גרים גם אחי ואבי. בבעלות גיסתי (אשת אחי) פטמה , רכב מס' רישוי 4578987...בעלה של פטמה, מוחמד , עובד בעבודות עפר ויש לו רכב של העבודה מסוג רנו אקספרס. אף אחד מן הרכבים הנ"ל אינו בבעלותי או בשימושי".

7. בחקירתו הנגדית בביה"ד, עת התבקש להתייחס לדברים הרשומים בטופס התביעה למל"ל (ת/2) בדבר היות הרכב בבעלותו ובשימושו השיב , כי הדברים לא נרשמו כלל מפיו וכי הוא הוחתם , ע"י פקידת המל"ל, על טופס תביעה ריק (???) הגם שאישר , כי נשאל שאלות ע"י הפקידה , כי ענה לפקידה וכי היא רשמה את התשובות בטופס (ראה עמ' 6 לפרוטוקול).
בשלב זה טען , כי עת חתם על טופס התביעה, הטופס היה ריק וכי תשובותיו לשאלות נרשמו רק לאחר שחתם על הטופס, בהוסיפו כי "היא (הפקידה) המציאה את הדברים".
יחד עם זאת אישר, כי אכן יש לו אחות ושמה פטמה, כי אחותו זאת רווקה וכי היא מתגוררת עם הוריו בבית בו גר גם התובע עם משפחתו (בדירה אחרת), כמו גם אחיו מוחמד הנשוי לפטמה (מתגוררים בדירה נוספת ).
עת נשאל הכיצד, אם כן , " פקידת התביעות ידעה שיש לך אחות ושמה פטמה , אם לא אמרת לה?" השיב:"אני לא יודע" וזו היתה תשובתו גם לשאלה "איך פקידת התביעות ידעה שעל שם אחותך פאטמה היה רשום רכב ?".

8. עת נשאל התובע , שמא הרכב בו מדובר , הרשום ע"ש הגיסה, היה רשום קודם לכן ע"ש אחותו פטמה, השיב : "מה זה מענין אותי אם זה היה רשום על שמה או לא היה רשום על שמה" וכך טען אף עת הופנה לשטר העברת הבעלות, אשר צורף ע"י התובע עצמו לתצהירו (!) ואשר מעיד על כך ,כי הבעלות ברכב הועברה משם פטמה האחות לשם פטמה הגיסה עוד בתאריך 17.12.2000 .

9. עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית , כי לאחיו (בעלה של פטמה) כלי רכב הרשום על שמו מסוג רנו טנדר,בנוסף לרכב רנו 9 , הרשום כאמור ע"ש גיסתו (בהעברה מאחותו).
דא עקא , שעפ"י רישומי המל"ל , אשר הוצגו בפני
נו (נ/2) רשומים ע"ש האח מוחמד – 2 כלי רכב, בנוסף לרכב רנו 9 הרשום ע"ש הגיסה, משמע- ע"ש האח ואשתו רשומים סה"כ 3(!)כלי רכב.
עת הוצג הרישום (נ/2) על פרטי כלי הרכב הרשומים בו , בפני
התובע והתבקשה התיחסותו, כל שהשיב: "אני לא יודע".
התובע גם "לא ידע" אם לגיסתו , גב' פטמה - יש בכלל רשיון נהיגה , הגם שהרכב רנו 9 רשום על שמה והגם שכל הנוגעים בדבר הם בני משפחה המתגוררים באותו בנין מגורים וכלי הרכב חונים , מן הסתם, בחצרו והגם שהתובע הוסיף ואישר, כי "יש רכב לגיסה פטמה בלבד מכל הדיירים בבנין".
(???)

10. עת נשאל התובע ,בחקירתו הנגדית בביה"ד, באשר לשימוש שנעשה על ידו ברכב (הרשום ע"ש פטמה גיסתו) טען , כי עשה בו שימוש סה"כ 3-4 פעמים בחודש, "על מנת ללכת לרופא, לקופ"ח" וזאת "כאשר יש צורך לקחת תרופות ולבדיקות " בהוסיפו : "אני עובר טיפולים רמטולוגיים".
עת נשאל , מדוע אין רישומים רפואיים בתיק קופ"ח המעידים על 3-4 ביקורים של התובע, במהלך חודש , כל שהשיב: "עכשיו אני אומר , שאני לא רק בקופ"ח בעבלין ... אלא אני גם צריך להיות ברמב"ם ושם הייתי מאושפז שבוע ימים ואז אח שלי לקח אותי"
דא עקא שבהמשך אישר , "הפעם האחרונה שאושפזתי שם היתה בתחילת השנה " (שנת 2004 –שאינה רלבנטית להליך זה) וכי קודם לכן אושפז ב - 8/03 (למשך שבוע בלבד, כעולה מן הרישומים הרפואיים אשר צורפו לתיק, ומכל מקום אף חודש זה אינו נכלל בתקופה הרלוונטית להליך דנן).
עיון במסמכים הרפואיים אשר צורפו ע"י התובע לתצהירו מעלה , כי אף בהם אין תימוכין כלשהם לטענתו , כי נזקק לטיפולים רפואיים אשר הצדיקו שימוש ברכב בתקופה הרלבנטית (9/03 – 1/04).
האישור האחד נושא אמנם תאריך 29.9.03, אך באישור גופו מתייחס הרופא , דר' ניקולא, לביקור התובע במרפאתו בתאריך 28.12.02 , בו "קיבל שבוע מנוחה , מיום 29.12.02 ועד 04.01.03" ומוסיף ומדגיש , כי "אחרי התאריך הנ"ל הוא לא ביקר יותר אצלי".
אישור נוסף הוא מביה"ח רמב"ם המעיד על אשפוז התובע בחודש 2/04 וביקור במרפאה ב3/03 , שוב - מועדים שאינם רלבנטיים כלל להליך דנן.
לא למותר יהא להוסיף ולציין , כי עת התבקש התובע להתיחס ל"מקרים הדחופים רפואית" בהם השתמש , לטענתו , ברכב (עפ"י תביעתו לביה"ד) ולפרטם, הבהיר כי במקרים דחופים – אין הוא יכול כלל לנסוע בכוחות עצמו , אלא הוא מוסע ע"י אחרים (ראה עדותו בעמ' 8 שורות 14-15 לפרוטוקול). בכך קועקעה איפוא ,במו פיו, אף טענתו הנ"ל, בדבר עשיית שימוש ברכב לצרכים רפואיים דחופים ביותר בלבד (סעיף 4 לכתב התביעה).

11. נוסיף ונציין , כיהתובע הכחיש, בחקירתו בביה"ד , כי אמר לפקידת התביעות כי הוא משתמש ברכב גם לצורך קניות, כרשום בטופס התביעה למל"ל וחזר וטען , כי הוחתם על טופס ריק .

12. פקידת התביעות , גב' דלאל תומא, אשר טיפלה בענינו של התובע , מילאה את טופס התביעה והחתימה עליו את התובע , הכחישה מכל וכל , בעדותה בפני
נו, את טענות התובע באשר להחתמתו על טופס ריק כביכול ו/או "המצאת" הפרטים אשר מולאו בו - על ידה.
וכך העידה: "זה לא נכון שהתובע קודם חתם ורק לאחר מכן נשאל שאלות ונרשמו תשובותיו. זה לא נכון שהתובע חתם על הטופס כשהוא ריק. אני רוצה לציין , שכאשר אני מקלידה את התשובות והטופס יוצא מן המדפסת ומדובר במדפסת לייזר - אי אפשר להחזיר את הטופס, ככל שהוא הוכנס ריק ויש לרשום את הפרטים לאחר מכן בכתב יד, כך שלא יתכן כלל כי התובע הוחתם על טופס ריק".
באשר לאופן מילוי הטופס העידה : " שאלתי אותו שאלות , רשמתי את התשובות מפיו בו במקום ואני גם אומרת למבוטח מה אני רושמת מפיו , תוך כדי הרישום ".
עוד אישרה העדה : "אני דוברת ערבית ובשפה זאת דיברתי עם התובע. אחרי שהטופס יצא , נתתי לתובע והוא חתם ללא שום הסתייגות. אני זוכרת שהתובע אמר: בגלל שאני אומר את האמת אני אוכל אותה. זכור לי במפורש משפט זה" .
באשר לרישום בטופס התביעה :"אני משתמש ברכב ללכת לרופא ולקניות" העידה העדה :"אני מבהירה , כי אלה הם דברים שנרשמו מפי התובע. כך הוא אמר ואני מציינת , שהוא לא רק אמר 'בשימושי' אלא אף ציין 'בבעלותי".
עת נשאלה , שמא טעתה - עמדה העדה על כך , כי "בדברים כאלה אני לא טועה ; איך יתכן שנרשמה תשובתו כי שי לו אחות פטמה - אם לא אמר לי זאת. אני הרי לא מכירה אותו אישית. כך גם לא יכולתי לדעת שזהו רכב מסוג רנו , וכו'."
העדה הוסיפה וציינה, כי עת נבדקה הבעלות על הרכב , לאור הצהרת התובע בפני
ה כי הרכב רשום ע"ש אחותו, נמצא כי הרכב הועבר לגיסה ב17.12.00 בהטעימה, כי "אחותו של התובע, גב' פטמה קיבלה בעצמה גמלת הבטחת הכנסה מחודש 1/01, בסמוך להעברת הרכב ע"ש הגיסה", עובדה שלא היתה ידועה, מסתמא, למל"ל, במועד הרלבנטי לבדיקת זכאות האחות לגמלה והובאה לידיעת המל"ל רק עקב הגשת תביעתו של התובע.

דיון והכרעה
13. על מטרת חוק הבטחת הכנסה והתקנות אשר הותקנו מכוחו עמד ביה"ד הארצי לעבודה בדב"ע מג 162 04- , חביב דהאן נגד המל"ל (פורסם בפד"ע טו' עמ' 351, בעמ' 354) בזו הלשון:
"מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל , שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום , את המשאבים לסיפוק צרכיהם החיוניים".
החוק יוצא מן ההנחה , כי בעל רכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית ולשם כך הוגדר בחוק מהו "נכס" ממנו ניתן להפיק הכנסה ונקבע , בנוסף , כי הכנסה מנכס כוללת אף הכנסה רעיונית .
כך בתקנה 10ג) נקבע:
"על אף האמור בתקנה זו , היה הנכס רכב מנועי ,יראו את הנכס כאילו מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זאת"
בהלכה הפסוקה , אשר פירשה את תקנה 10 (ג) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982, נקבע , כי מאחר ש"נכס" בסעיף 9(ג) לחוק כולל גם "טובת הנאה" ומאחר ששימוש בכלי רכב מנועי הוא בבחינת "טובת הנאה", הרי שגם מי שמשתמש בכלי רכב ,שימוש שאיננו אקראי או חד פעמי , שיעור הגמלה שלה הוא זכאי - הוא אפס , כאילו היה בעלים של רכב מנועי.

14. בעניננו - אין מחלוקת כי הרכב אינו בבעלות התובע ואינו רשום על שמו. דא עקא , שלאור האמור לעיל - שאלת הבעלות איננה רלבנטית כלל , אלא - השאלה האמיתית היא האם הרכב הוא ברשותו של התובע ו/או בשימושו , שימוש שאינו אקראי או חד פעמי וככל שכך - האם קיימת הצדקה לשימוש , לצורך רפואי.
נקדים ונאמר כבר בשלב זה , כי לאחר ששמענו עדויות הצדדים ולאחר שעיינו בראיותיהם , כמו גם בסיכומיהם, על מכלול טענותיהם , שוכנענו ונחה דעתנו , כי התובע עושה שימוש קבוע ברכב בו מדובר, כי אין לכך הצדקה מטעמים רפואיים וכי , על כן , בדין נדחתה התביעה.
א. נציין בפתח הדברים , כי בניגוד לעדות התובע שלא היתה מהימנה עלינו , עדות פקידת התביעות , מטעם המל"ל היתה מהימנה עלינו לחלוטין ואותה העדפנו.
אנו מאמינים לעדה , כי טופס התביעה מולא על ידה על דרך רישום תשובותיו של התובע לשאלותיה , מפיו , עת ענה לשאלות אותן נשאל בשפת אמו - השפה הערבית וכי חתם על הטופס לאחר שהטופס מולא , לאחר שנרשמו תשובותיו כאמור, באמירות ספונטניות , בטרם ידע כי תביעתו תדחה .
ב. באמירתו הספונטנית בפני
הפקידה הודה התובע , כי הוא זה אשר משתמש ברכב רנו 9 , הן לצורך קניות והן על מנת להגיע לרופא.
התובע, שטען , משום מה, כי הרכב רשום ע"ש אחותו אף ציין , כי זו אינה משתמשת בו כלל ומדבריו עולה, כי הוא זה הנוהג בו מנהג בעלים.
ג. בתביעתו למל"ל התובע אף לא סייג כלל את השימוש שהוא עושה ברכב ובו הודה כאמור.
ד. בביה"ד , מנגד, הסתבר כי הרכב הוא בבעלות גיסתו , אליה הועבר מאחותו, בסמוך למועד בו הגישה האחות תביעה עצמאית משלה לגמלת הבטחת הכנסה.
ה. התובע לא ידע כלל לומר , אם לגיסה - רשיון נהיגה, משמע – אם היא בכלל נוהגת ברכב.
ו. ע"ש אחיו , לו נשואה הגיסה בעלת הרכב, רשומים 2 כלי רכב נוספים, משמע לאח ולגיסה – 3(!) כלי רכב סה"כ, כאשר רק להם , מכל בני המשפחה המתגוררים בבנין, כלי רכב והתובע "אינו יודע" אם לגיסה – רשיון נהיגה ומה להם צורך , אם כן, ב – 3 כלי רכב.
ז. התובע ומשפחתו , כמו גם אחיו ומשפחתו ואחותו מתגוררים כולם בבנין אחד, בו חונה , מסתמא הרכב והוא נגיש לתובע.
ח. רק לאחר שנדחתה תביעתו , בטיעוניו בהליך זה , החל התובע לסייג את השימוש אשר נעשה על ידו ברכב.
בשלב זה הכחיש עשיית שימוש כלשהו , זולת נסיעות לקופ"ח וזאת "במקרים דחופים ביותר מבחינה רפואית".
ט. התובע לא הביא תימוכין כלשהם ל"טיפולים דחופים" שקיבל בתקופה הרלבנטית בקופ"ח ואשר הצדיקו עשיית שימוש ברכב .
המסמכים הרפואיים אשר צורפו על ידו מעידים, כאמור, על ביקור אחד בלבד בקופ"ח בתאריך בתאריך 2.10.03, שאינו רלבנטי כלל להליך זה והוא הדין לגבי תעודות רפואיות לנפגע בעבודה שצירף התובע ואשר מתייחסות לתקופות הקודמות לתקופה הרלבנטית .
אישור נוסף מעיד על אשפוז בבי"ח רמב"ם למשך שבוע ימים בחודש 8/03, לגביו העיד התובע , כי הוסע ע"י אחיו לביה"ח.
האמור בתעודת עובד הציבור בחתימת רופא המל"ל (מתאריך 5.5.04) לא נסתר איפוא ומתישב לחלוטין עם התיעוד הרפואי אשר צורף ע"י התובע עצמו במסגרת הליך זה.
י. התובע , הגם שאישר בסיכומו של דבר , כי הוא עושה שימוש ברכב, התחמק ממתן תשובות אף בנושאי הביטוח והטסט , עת השיב כי "אינו יודע" מי נושא בתשלומם , "לא שאלתי וזה לא מענין אותי", לדבריו.
נציין , כי לא נעלמה מאתנו עדותו , כי עת נהג ברכב – נשא בהוצאות התדלוק אחיו, דא עקא שזולת האמירה הסתמית והגם שהתובע היה מיוצג בהליך זה , הרי גם לענין זה לא הובאו ראיות לתימוכין , אף לא עדות האח ו/או דוח"ות חשבונות בנק או קבלות בדבר תשלומי הדלק בתקופה הרלבנטית ומשלא הוכחה הטענה, ממילא לא נסתרה החזקה , כי המשתמש ברכב – נושא אף בהוצאות החזקתו.

15. לסיכום ומכל הטעמים כמפורט לעיל במצטבר שוכנענו, כי התובע נהג ברכב ועשה בו שימוש באופן תדיר ,לצרכיו , כאוות נפשו, לרבות – קניות וכי בדין נדחתה תביעתו לגמלת הבטחת הכנסה, בתקופה הרלבנטית.
התביעה נדחית , אם כן.
אין צו להוצאות.

16. לצדדים הזכות להגיש ערעור על פס"ד זה , לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים , תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן היום י"ט באלול, תשס"ד (5 בספטמבר 2004) בהעדר הצדדים
המזכירות תשגר עותק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.



עדנה קוטן
- שופטת

משה גולדשטיין
נציג ציבור

יצחק תומר
נציג ציבור




000440/04בל 710 אורלי








בל בית דין אזורי לעבודה 440/04 יאסר עלי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/09/2004)