פסקי דין על יוסי חטיאל | פסקי דין על טלי פולק | פסקי דין על איילת כהן | פסקי דין על שרית טישלר

14156-06/13 רעא     10/07/2013




רעא 14156-06/13 יוסי חטיאל, טלי פולק, איילת כהן נ' שרית טישלר








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



10 יולי 2013

רע"א 14156-06-13 חטיאל ת.ז. 058293853 ואח' נ' טישלר ת.ז. 24006405




בפני

כב' סגן הנשיא

ד"ר אברהם אברהם


מבקשים

1
.
יוסי חטיאל
ת.ז. 058293853

2
.
טלי פולק
ת.ז. 203925006

3
.
איילת כהן
עו"ד ת.ז. 024589327


נגד


משיבים

שרית טישלר
ת.ז. 24006405




פסק דין



בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ע' טהא) בת.א. 40653-05-12

רקע
1.
ביום 3.6.2013 הגישה המשיבה (להלן טישלר) תביעה בבית משפט זה שהופנתה (בין היתר) נגד המבקש (להלן חטיאל), ובה היא טענה לזכות קניין בחלקת מקרקעין כלשהי בכפר תבור. היא עתרה ליתן

פסק דין
, שיצהיר על זכויותיה בקרקע. לטענתה היא רכשה את החלקה בכספה, וביקשה מחטיאל, קבלן בנין, כי יבנה עבורה בית על החלקה, וכך הוא עשה, אלא שעתה נסתבר לה, כי הוא רשם את החלקה על שמו, והוא מבקש למכור את הבית שנבנה עליה לצד שלישי וליטול את התמורה לעצמו.
2.
עם הגשת התביעה ביקשה טישלר ליתן צו מניעה זמני, שימנע מחטיאל לעשות כל דיספוזיציה בנכס. הרשם, כב' השופט י' בן חמו, נענה לבקשה ונתן צו לפי המבוקש. על החלטתו זו הגיש חטיאל ערעור, וערעורו נתקבל על יַדִּי. בהחלטה בערעור ציינתי, בין היתר, כי לטישלר יש, לכל היותר, עניין כספי אך לא קנייני בכל הנוגע לנכס. על כך הוספתי, כי הפגיעה בחטיאל כתוצאה מצו המניעה הזמני עשויה להיות כבדה, ולו משום טענתו לפיה ישנם קונים, המעונינים לרכוש את הבית הנ"ל, ואם לא יימכר הבית עד סוף השנה הוא עשוי להפסיד כספים רבים, בשל פקיעתה בסוף השנה של הוראת שעה הנוגעת למיסוי העסקה. סופו של יום הוריתי, כאמור, על ביטול צו המניעה הזמני.
3.
על החלטה זו ביקשה טישלר לערער, ובקשתה נענתה וצו המניעה הזמני הושב על כנו. בית המשפט העליון הורה להחזיר את העניין לכב' הרשם בן חמו על מנת שיקבע ערובה שונה מזו שקבע בשעתו.
4.
מששב העניין לכב' הרשם בן חמו נתקיים בפני
ו דיון, אליו הגיעו קונים פוטנציאליים, שגם ביקשו להצטרף להליך. במהלך הדיון הסכימו בעלי הדין, כי הנכס (מושא התביעה, להזכיר) יימכר לאותם קונים, ולשם כך בוטל צו המניעה הזמני. ועוד הסכימו בעלי הדין באותו דיון, כי עם ביטולו של צו המניעה הזמני תירשם הערת אזהרה על נכס אחר שבבעלות חטיאל ואשתו.
5.
אחר הדברים הללו ביקשה טישלר לתקן את תביעתה, על מנת למחוק ממנה את הסעד ההצהרתי, ותחתיו נקבה בסעד כספי. בית המשפט (כב' השופט ב' ארבל) התיר את התיקון, וציווה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום בנצרת, כיוון שסכום התביעה לאחר התיקון נפל מן הסכום המרבי שבסמכות בית משפט השלום.
6.
משהגיע העניין לבית משפט השלום הגיש חטיאל בקשה למחיקתה של הערת האזהרה. טישלר התנגדה לכך בטענה, כי ההערה נרשמה בהסכמה. בית המשפט קמא (כב' השופט ע' טהא) דחה את הבקשה והותיר את הערת האזהרה על כנה. מכאן בקשת הרשות לערער שהניח לפניי חטיאל.

דיון והכרעה
7.
לאחר עיון בחומר שהובא לפניי ושמיעת בעלי הדין על-פה בחרתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות. את הערעור בחרתי לקבל, ולבטל את הערת האזהרה. אלה טעמיי:
8.
המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת בתוכנה של ההסכמה בדיון שנתקיים בפני
הרשם, כב' השופט בן חמו, בעת שבוטל צו המניעה הזמני. טישלר טוענת, כי הערת האזהרה באה במקום צו המניעה הזמני, כלומר כבטוחה. ראו נא דברי בא כוחה בדיון שנתקיים בפני
כב' השופט ב' ארבל ביום 5.3.2013
(ע' 5 שורה 14 בפרוטוקול)
".. הסכמנו להחליף את הבטוחה"
חטיאל טוען, בתורו, כי הסכים לרשום אזהרה כיוון שטישלר המשיכה ונאחזה בטענות הקנייניות גם לאחר שהסכימה לביטול צו המניעה הזמני. מכל מקום הוא טוען, כי ההסכמה לרישום הערת האזהרה ניתנה כל עוד הדיון מתקיים בבית המשפט המחוזי ("כאן", כאמור בפרוטוקול) ולא לאחר העברת העניין לבית משפט השלום.
9.
צו המניעה הזמני ניתן בשעתו על מנת להבטיח שלא תיעשה דיספוזיציה ביחידת המקרקעין מושא התביעה, על מנת שתהא משמעות ל

פסק דין
שיקבל את התביעה ההצהרתית בדבר זכויותיה של טישלר באותה יחידת קרקע.

לבקשתה של טישלר תוקן כתב התביעה, שבתחילה ביקש סעד הצהרתי על זכויותיה ביחידת המקרקעין, ועתה מתבקש בו סעד כספי בלבד. כיוון שכך – אין עוד מקום לצו המניעה הזמני. אילו תיקנה טישלר את תביעתה קודם לביטול צו המניעה הזמני, פשיטא שבית המשפט היה מבטל את הצו בלא כל תנאי, מייד עם תיקון התביעה.
10.
אלא שכאמור, בעלי הדין הסכימו, בפני
כב' הרשם בן חמו, לרישום הערת אזהרה במקום צו המניעה הזמני. מהי משמעותה של הסכמה זו, ולמה כיוונו בעלי הדין באותה בעת שהסכימו על רישום הערת אזהרה, כאשר לא היתה עוד כל אפשרות להבטיח את התביעה כמות שהיא, משמע כשהיא מכוונת לסעד קנייני/הצהרתי בלבד, לאחר שנמכר הנכס באותו מעמד ממש?

ובכן הדבר אכן תמוה לכאורה, שכן משהסכימה טישלר כי הנכס יימכר לצד שלישי, לא היה עוד כל צורך בצו המניעה הזמני, וממילא לא היה עוד צורך ב"בטוחה חליפית" דוגמת רישום הערת אזהרה על נכס אחר. והנה בכל זאת הסכימו הצדדים כפי שהסכימו, ונרשמה כאמור הערת אזהרה.
11.
מעמדתה של טישלר ניתן להבין, כי ההסכמה לרישום הערת אזהרה נועדה להבטיח את תביעתה, משמע גם לאחר תיקונה, כלומר להבטיח את תביעתה הכספית. אלא שהדברים הללו אינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון אצל כב' הרשם בן חמו בכל דרך שהיא, ואינם נלמדים מן האירועים שהתרחשו גם לאחר הדיון. אדרבא, טישלר המשיכה ועמדה על טענותיה הקנייניות, בלא שהזכירה כלל את רצונה בסעד כספי, גם לאחר ביטול צו המניעה הזמני, כפי שניתן להיווכח הן מעיון בפרוטוקול הדיון אצל כב' הרשם בן חמו והן בדיון אצל כב' השופט ארבל. עד לחודש מרס (הדיון אצל כב' השופט ארבל) המשיכה התביעה והיתה כמות שהוגשה, משמע כללה סעד הצהרתי בלבד. נראה, כי נוכח הערותיו של כב' השופט ארבל, שבאו לאחר דברי בא כוחו של חטיאל אודות מחיקתה של התביעה תוך חיוב בהוצאות לטובתו, באה בקשתה של טישלר לתיקון התביעה, על מנת לשנות את הסעד לכספי.
12.
מדוע בכל זאת הסכים חטיאל לרישומה של הערת אזהרה בדיון אצל הרשם, כב' השופט בן חמו, אף שעם מכירת הנכס כבר לא היה טעם בקיומו של צו מניעה זמני, וממילא לא היה עוד טעם ל"בטוחה" חליפית לאותו סעד הצהרתי, המכוון לנכס שכבר נמכר?

חשוב לראות, כי ההסכמה לרישום הערת האזהרה באה על רקע קיומו של צו המניעה הזמני, שמנע את מכירת הנכס לקונים, שנשפו בעורפם של חטיאל וטישלר, וביקשו להצטרף כצדדים להליך, כיוון שבפיהם היו טענות לקיומו של משא ומתן מתקדם לרכישת הנכס. ברקע הדברים עמד גם סד זמנים לחוץ, שנבע מפקיעת תוקפה של הוראת השעה, משמע סוף שנת 2012. אילולא הסכימו הצדדים על ביטולו של צו המניעה הזמני מייד, משמע באותו דיון אצל כב' הרשם בן חמו, היתה עשויה מכירתו של הנכס להתייקר באורח משמעותי, ומכאן היו צפויים שניהם, קרי טישלר וחטיאל, להיחשף לתביעת פיצויים מצידם של הקונים. מנזק זה ביקשה טישלר להימנע, כפי שהבהיר בא כוחה בדיון מיום 5.3.2013 בפני
כב' השופט ארבל לאמור:
"אנחנו

הגענו

לידי

החלטה

שנבעה

משינוי

נסיבות

אחד

ויחיד
,
והוא

שלאחר

שמונה

חודשים

בערך

של

התדיינות
,
בהם

טען

מר

חטיאל

שיש

לו

קונים

והוא

מבקש

להינות

מפטור

מס

השבח

על

דירה
,
ושקיים

סיכון

כזה

או

אחר

שאם

התביעה

שלנו

לא

תתקבל

יבקש

מר

חטיאל

לטעון

להפסדים

שיגרמו

לו

כביכול
,
ביקשנו

לשמור

את

כל

זכויותינו

מבחינת

הטענות
,
ולנסות

לצמצמם

את

מלוא

הנזקים
,
הגענו

להחלטה

שהסכמנו

להחליף

את

הבטוחה

של

צו

המניעה

בהערת

אזהרה

לפי

סעיף
131

או
130
לחוק
,
שנרשמה

על

ביתו

האחר

של

מר

חטיאל
.
הסעד

ההצהרתי

שלנו

מבקש

לומר

שכל

הפעולה

הקניינית

שנעשתה

בזכויותיה

של

התובעת

נעשתה

שלא

כדין..."

חטיאל הסכים, בדיון אצל כב' הרשם בן חמו, לרישומה של הערת אזהרה, על מנת להסיר את צו המניעה הזמני ולאפשר את מכירת הנכס על אתר, וכך ליהנות מן ההטבה שבהוראת השעה. הוא נכון היה, לשם כך, לרשום הערת אזהרה, אף שנהיר היה לו (למעשה לבא כוחו), כי אין הרישום משרת את התביעה כמות שהיא, משמע תביעה ל

פסק דין
הצהרתי. הסכמה זו לרישום ההערה לא באה על מנת להבטיח תביעה כספית, שלא באה אותה עת לעולם (כי אם כארבעה חדשים אחר כך). היא באה כתחליף לצו המניעה הזמני, אף שאין לה (ולצו המניעה) כל משמעות לאחר מכירת הנכס מושא התביעה דאז.
13.
על אלה אוסיף, כי לרישום הערת האזהרה נתנה גם אשתו של חטיאל את הסכמתה (שכן הנכס מושא ההערה הוא גם שלה), אף שלא היתה בעלת דין. הסכמה זו הוגבלה, לפי טבעה, להליכים כמות שהיו בעת שניתנה ההסכמה, משמע בטרם תוקנה התביעה באורח כה יסודי, באופן שלא נותר מן התביעה הקניינית דבר, והיא הפכה לתביעה כספית גרידא. אי אפשר לומר, כי גב' חטיאל נתנה את הסכמתה להותרת הערת אזהרה גם אם תתוקן התביעה, כגון על ידי הוספת סעד כספי. כל שניתן לומר (אם בכלל) הוא, כי גב' חטיאל הסכימה לרישום הערת האזהרה להבטחת התביעה ההצהרתית, שהרי רק היא עמדה על הפרק אותה שעה.
14.
מעבר לכל אלה לא יכולתי להבין מדוע תהא טישלר זכאית לבטוחה שתבטיח את תביעתה הכספית, דוגמת צו עיקול על נכסיו של חטיאל. לשם קבלת סעד זמני שכזה עליה להגיש בקשה מתאימה (ועדיין יש בידה לעשות כן), אלא שאז עליה לעבור על פני משוכה גבוהה במיוחד, משמע שכנועו של בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה, ובקיומם של תנאים הצריכים לשם קבלת סעד זמני (נחיצות הסעד, מאזן נוחות, תום לב וכד'). ומעל לכל אלה, אם נכונה היתה עמדתה של טישלר לפיה הערת האזהרה משמשת בטוחה לתביעתה הכספית, הרי שלרשותה עומדת עתה "בטוחה", בלא שהיא הפקידה כל ערובה לפיצוי בגין נזק שייגרם כתוצאה ממתן הצו (שרשם את הערת האזהרה). ערובה שכזו יהא עליה ליתן, אם תעבור את המשוכות שקובע הדין לשם מתן סעד זמני.
15.
סוף דבר, משום כל הטעמים הללו הנני מורה על מחיקתה של הערת האזהרה שהוטלה על חלקה 614 בגוש 11131.
המשיבה (טישלר) תשלם לחטיאל (המבקש) שכר טרחת עורכי דין בהליך שלפניי בסך של 10,000 ₪ ומע"מ.


ניתן היום,
ג' אב תשע"ג, 10 יולי 2013, בהעדר הצדדים.














רעא בית משפט מחוזי 14156-06/13 יוסי חטיאל, טלי פולק, איילת כהן נ' שרית טישלר (פורסם ב-ֽ 10/07/2013)