פסקי דין על סעיד נג'ם | פסקי דין על סאמי עלי | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על פואז חוסין ואח' |

29986-11/11 א     11/07/2013




א 29986-11/11 סעיד נג'ם נ' סאמי עלי, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פואז חוסין ואח'








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 29986-11-11 נג'ם נ' עלי ואח'




בפני

כב' השופטת
עדי חן-ברק


תובעים

סעיד נג'ם


נגד


נתבעים

1.סאמי עלי
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
3.פואז חוסין
4.הראל חברה לביטוח בע"מ





פסק דין


תביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע בתאונת דרכים.
ב"כ הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק.

א. חבות:

1.
התובע נפגע בתאונה שארעה ביום 24.5.10.
2.
אין חולק בנוגע להשתלשלות האירועים עובר לפגיעה כדלקמן:

התובע הגיע לתחנת הדלק כאשר נסע עם חברו (הנתבע 3) ברכב המבוטח ע"י הנתבעת 4 (להלן: "רכב הקרייזלר").
התובע ישב ליד הנהג.
חברו - הנהג יצא מהרכב על מנת לפתוח את תא התדלוק באמצעות המפתח של הרכב.
מאחר ולא הצליח לפתוח את תא התדלוק, ביקש מהתובע לצאת מהרכב ולעזור לו.
התובע יצא מהרכב לאחר שלקח ממנו מברג, וניסה לפתוח את מכסה תא התדלוק באמצעות המברג.
בעת שהצליח לפתוח את תא התדלוק, כשהוא עומד בצד ימין של הרכב, נכנס למסלול המקביל רכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 (ומבוטח ע"י הנתבעת 2 – להלן: "רכב הטויטה"), פגע בתובע, וגרר אותו על הרצפה כך שרגלו הימנית נתפסה מתחת לגלגל האחורי השמאלי של הרכב.
3.
המחלוקת בשאלת החבות נעוצה בשאלה האם יש לראות את התובע כמשתמש ברכב בו נסע קודם לכן (רכב הקרייזלר) ?

הנתבעים 1 ו-2 מבקשים להטיל החבות על הנתבעים 3 ו-4 בטענה כי יש לראות את התובע כמשתמש ברכב הקרייזלר, שכן יש לראות את פעולתו בפתיחת דלת תא התדלוק כתיקון או טיפול דרך, שכן מדובר בפעולה הכרחית להמשך הנסיעה (התובע העיד כי חברו עצר למלא דלק מאחר וברכב כמעט ולא נותר דלק).
4.
הנתבעים 3 ו-4 מבקשים להטיל החבות על הנתבעים 1 ו-2 בטענה כי בעת הפגיעה לא עשה התובע שימוש ברכב, שכן אין לראות פעולה המתבצעת לצורך תדלוק הרכב כתיקון או כטיפול דרך, ומכאן שיש לקבוע כי התאונה נגרמה רק בגין מעורבותו של הרכב הפוגע.
5.
בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדות התובע בלבד. ב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ.

6.
הכרעה:

בפתח הדברים אומר כי יש להטיל החבות על הנתבעים 1,2 ולדחות התביעה כנגד הנתבעים 3,4. להלן הנימוקים:

7.
במסגרת הצמצום הנושב בשנים האחרונות בפסיקת בתי המשפט, ככל שהוא נוגע להגדרתה של "תאונת דרכים" בכלל, והגדרת "השימוש ברכב מנועי" בפרט (תוך החזרה, במידת האפשר, את המושג "תאונת דרכים" למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור), נקבע כי אין לראות עצירת רכב בתחנת דלק לצורך תדלוקו כעונה על "שימוש ברכב מנועי": לא כתיקון או טיפול דרך, ולא כחלק מפעולת הנסיעה.

ראה, לעניין זה, האמור בפסקי דין (מחוזיים) הבאים:

"תידלוק אינו מהווה "נסיעה" ברכב, הרכב כבר חנה, כך שאין מדובר ב-"חנייה", כמו כן תדלוק אינו "תיקון רכב". אפילו היה התדלוק "טיפול דרך" (פירוש שאיננו נראה לנו)..." – ע"א (מרכז) 4805/4/08 ארז נ' פרץ ניתן ביום 31/3/09.

"השאלה הממוקדת בענייננו היא אם טיפולי רכב הנעשים על דרך שגרה, ולצורך פעולות החזקה שוטפות כגון: תדלוק...הם בגדר "טיפול דרך" הקשור לסיכון תעבורתי, כאשר הסיכון צריך שיהיה אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי. המסקנה המתבקשת היא שאלה אינם נכללים בגדר הגדרת "השימוש ברכב מנועי"....
כניסה שגרתית לתחנת דלק לצורך בדיקת שמנים ומים ו/או לצורך תדלוק כמו גם בדומה לבדיקתם בחצר הבית, אינה בגדר "טיפול דרך" שבהם מתקיים הסיכון שלמניעתו בוצע הטיפול בפועל...כניסת המשיב אל תחנת דלק אינה בגדר "טיפול דרך"..."
– ע"א (חיפה) 1499/03 איילון נ' אדר ניתן ע"י כב' הש' וסרקרוג ביום 19/2/04.

עוד ראה בפסיקת בתי משפט השלום את פסקי הדין הבאים: ת.א (ירושלים) 18128/01 לאה ברוס נ' הפניקס ניתן ביום 9/2/03, ת.א. (רחובות) 2603/06 קרן אוזנה נ' הכשרת הישוב ניתן ביום 5/9/10, ת.א (ראשון לציון) 2356/08 ילנה אזימוב נ' ביטוח חקלאי ניתן ביום 30/5/2010.
8.
לאמור לעיל אוסיף כי שאלת הגדרתו של תיקון וטיפול דרך זכתה למענה ברור בפסיקת בית המשפט העליון בענין רע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 4/2/09), שם נקבעו 3 תנאים על מנת שטיפול או תיקון יחשבו כתיקון או טיפול דרך: התרחשות בדרך לאחר תחילת הנסיעה, כי התיקון או הטיפול ידרשו עקב אירוע פתאומי, ושלא יהיה מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע.
ב

פסק דין
נוסף: הראל נ' ספנייב ניתן ביום 16/6/10, נוסף תנאי רביעי לפיו הטיפול חייב להתבצע ברכב עצמו או באחד מרכיביו.

ברי כי במקרה דנן לא מתקיים התנאי השני שכן התיקון או הטיפול לא נדרשו עקב אירוע פתאומי.

תדלוק רכב, כאמור בפסק דינה של כבוד הש' וסרקרוג שצוטט לעיל, הינו בגדר החזקה שוטפת ונעשה על דרך שגרה – בוודאי שלא עקב אירוע פתאומי שהתרחש, וברי כי אין לראות את העובדה כי הדלק במיכל אזל כ – "אירוע פתאומי".

משאין לראות פגיעה תוך כדי פעולת תדלוק כתיקון או טיפול דרך, קל וחומר אין לראות פגיעה במסגרת הכנה לפעולת התדלוק (ניסיון לפתוח את מכסה תא התדלוק) כטיפול או תיקון דרך.
9.
אין גם לראות את פעולת התובע כחלק מהנסיעה.

עם הגעת הרכב לתחנת הדלק, כיבוי המנוע, ויציאת הנהג והנוסע מהרכב, הסתיימה הנסיעה, כאשר שלב נסיעת ההמשך טרם החל.

ודוק - "שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגרלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון 8" – רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 8/11/07.

מכאן שיציאה מהרכב לצורך פתיחת מכסה תא התדלוק אינה קשורה בטבורה לפעולת הנסיעה.
חיזוק לאמור לעיל ניתן למצוא גם באמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 883/11 אריה נ' מחמוד ניתן ביום 22/5/11, שם נקבע כי אין לראות נהג משאית שיצא מרכבו על מנת להניח משולש אזהרה בטרם עמד לבצע תיקון דרך, ונפגע מרכב חולף, כמי שעשה "שימוש" ברכב בו נסע עובר לתאונה.
10.
לסיכום האמור לעיל אין לראות את התובע כמי שנפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר (טיפול או תיקון רכב), ומכאן שיש לראותו כמי שנפגע כהולך רגל על ידי רכב חולף, כך שהאחריות לפצותו מוטלת על מבטחת הרכב הפוגע בלבד.
11.
אין גם מקום לקבוע כי מדובר בתאונה מעורבת (על אף שיתכן כי התקיים מגע בין התובע לרכב הקרלייזר), שכן גם "רכב מעורב" חייב לעמוד בתנאי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים", ומשקבענו כי לא נעשה ברכב זה "שימוש" כהגדרתו בחוק, אין הוא רכב "מעורב" לצורך סעיף 3(ב) לחוק.

לענין זה ראה האמור בע"א (מרכז) 4805/4/08 סעד נ' פרץ ניתן ביום 31/3/09.
ב. הנזק:

12.
התובע, יליד 1959 (בן 51 במועד התאונה, ובן 54 כיום).
13.
ממקום התאונה נלקח התובע לביה"ח בנהרייה, שם אובחן כי הוא סובל מחבלה ברגל ימין: שבר בטיביה, בפטישונים ובמסרקים 3, 4, 5 בכף רגל ימין. רגלו גובסה והוא אושפז ליומיים, כאשר נאסר עליו לדרוך על הרגל.
בהמשך אושרה לו חופשת מחלה למשך חודש.
14.
לאחר הורדת הגבס, קיבל טיפולי פיזיותרפיה, והתנייד במהלך 4 חודשים באמצעות הליכון.
15.
נטען, כי בעקבות התאונה שהה באי-כושר למשך 10 חודשים ונאלץ לקבל עזרה צמודה מאשתו ובני משפחתו.
16.
מומחה רפואי שמונה מטעם ביהמ"ש, ד"ר בלומברג, קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוק, ונכות בשיעור 5% בגין מטטרסלגיה טראומטית (טראומה אחרי דפורמציה בקשת הקרסול).
17.
נטען, כי עובר לתאונה היה התובע מצוי בעיצומו של תהליך שיקום וגמילה מסמים במטרה לחזור ולהשתלב במעגל העבודה.
כן נטען, כי הפגיעה גרמה לו לבעיה תפקודית קשה, המונעת ממנו לעסוק בכל עבודה פיזית הדורשת עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, הרמת
משאות כבדים וכו'.

עוד נטען, כי משנת 2000 ועד למועד התאונה, עבד התובע בעבודות מזדמנות, מבלי שקיבל
תלושי שכר (עבודות בנייה, חקלאות, חשמל).
18.
יובהר כי במרוצת השנים (משנת 1990 ועד היום) קיבל ומקבל התובע גמלת הבטחת הכנסה העומדת כיום על סך של כ - 2,500 ₪ בחודש.
19.
משנת 2011 (סיום תקופת אי הכושר עפ"י הנטען), החל התובע לעזור בניהול עסק משפחתי של בנו (אשר עוסק בחקלאות ושיפוצים).
במסגרת עבודה זו, הוא אינו עוסק בעבודה פיזית אלא מנהל צוות עובדים, ומסייע בהסעת עובדים, אך אין הוא מקבל שכר בגין עבודתו אלא מסייע לבנו ללא תמורה.
20.
ב"כ התובע עותר לפיצוי בסך כולל של כ - 205,000 ₪ עפ"י הפירוט כדלקמן:

21,000 ₪ בגין כאב וסבל, 41,000 ₪ בגין הפסדי שכר לעבר (החישוב נעשה על בסיס שכר מינימום, תקופת אי כושר מלאה למשך 6 חודשים, אי כושר חלקי בשיעור 30% למשך 3 חודשים נוספים, ואי כושר חלקי בשיעור 20% למשך יתרת החודשים עד היום), 112,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד על בסיס 20% נכות תפקודית ושכר מינימום. 20,000 ₪ בגין עזרה צד ג' לעבר ולעתיד ו-10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.
21.
הנתבעים מציעים, מנגד, לפסוק פיצוי של כ - 34,000 ₪ עפ"י הפירוט כדלקמן:

20,500 ₪ בגין כאב וסבל, 10,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, 4,000 ₪ בגין עזרה צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה.

הכרעה:

22.
כאב וסבל:

בהתאם לנכות הרפואית (14.5%), בניכוי גיל, בצירוף שני ימי אשפוז, ובצירוף ריבית ממועד התאונה – 21,700 ש"ח.

23.
הפסד השתכרות עבר, וכושר השתכרות לעתיד:

אין ספק כי לנכות הרפואית שנקבעה לתובע ברגלו עשויה להיות משמעות תפקודית ככל שהתובע יבחר לעסוק בעתיד בעבודה פיזית.

יחד עם זאת התובע לא הראה כל היסטוריה תעסוקתית (ודוק - לא הוצג ולו תלוש שכר בודד מעברו של התובע, וכך גם לא הובאו ראיות פרט לעדות התובע שהינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, המלמדות על קבלת שכר כלשהו בשנים עברו כנטען על ידו).

עוד הובהר והוכח כי עד שנת 2010 היה התובע מכור לסמים קשים ולא עבד כלל.
ראה, בעניין זה, הצהרתו במוסד לביטוח לאומי בטפסים לקבלת קצבת נכות כללית מיום 11/6/07: "בעיות פסיכאטריות, התמכרות לסמים קשים, לא עבדתי בכלל, הסיבה: לא יכול ולא מקבלים אותי לאף עבודה".
הצהרתו למל"ל מיום 7/5/06: "אני לא מתקבל לכל עבודה בגלל שתמיד אני מסומם".
24.
כן הוברר כי גם בעבר חזר לסמים לאחר שעבר תהליכי גמילה מוצלחים: ראה, למשל, האמור באבחון רפואי של המל"ל מיום 19/5/05:
"עבר לאחרונה גמילה מסמים, לקח כל מיני סמים, חזר אחרי יומיים לסם. כל תקופה קצרה מנסה להגמל אך לא הולך"
וכן ראה האמור במכתב מרפאת נס מיום 15/3/11:
"מעברו ידוע כי השתמש בסמים במשך 30 שנה, ניסה להיגמל פעמים רבות ולא הצליח, שמונה שנים ישב בכלא (שלושה מאסרים) ולא עבד".
25.
יחד עם האמור לעיל הוברר כי בחודש 11/10 החל התובע תהליך שיקום וגמילה מסמים.
הוצג אישור (מיום 4/11/12) של המרפאה המטפלת בתובע (מרפאת נס) ממנו עולה כי מיום 9.11.10 מקבל התובע טיפול אחזקתי בתחליף סם בשילוב עם טיפול פסיכו-סוציאלי, וכי בעקבות טיפול זה עזב, לעת עתה, את מעגל הסמים:
"מר נג'אם מגיע למרפאה באופן מסודר, משתף פעולה בטיפול ונמנע משימוש בסמי רחוב. במהלך הטיפול חל שיפור ניכר במצבו הנפשי והפיזי. מר נג'אם עזב את מעגל הסמים, מנהל אורח חיים נורמטיביים, משתלב בעבודה, ועוזר לבנו לנהל עסק משפחתי. בשיחות עם צוות המרפאה מביעים בני משפחתו של מר נג'אם את שביעות רצונם מהתנהלותו והתנהגותו, תומכים בו ומעודדים להמשיך טיפול".
כן ראה, בהקשר זה, האמור בדו"ח המחלקה לשירותים חברתיים (מיום 4/4/11):
"מזה חמישה חודשים מטופל במרפאת נס בנתניה, הפסיק להשתמש בסמים ועובר תהליך שיקום ומשתף פעולה באופן מלא..".
26.
עוד הוברר כי לאחר התאונה ובמסגרת הליך שיקומו החל התובע לעזור לבנו בעסק המשפחתי, בעבודה ניהולית, אך מסיבה שלא הובררה אין הוא מקבל שכר כלשהו בגין עבודה זו.

27.
בשקלול כל האמור לעיל, תוך מתן משקל לאופי הנכות, לגילו של התובע, ולעברו, ובפרט נוכח העובדה שדומה כי תהליך השיקום הנוכחי אכן מוצלח מקודמיו (שכן משנת 2010 ועד היום לא שב התובע לסורו), ראוי לפסוק סכום גלובלי בגין הפסד שכר לעבר, והפסד כושר השתכרות לעתיד המוערך על ידי בסך של 25,000 ₪.
הסכום שנפסק לוקח בחשבון גם הפסד אפשרי בגין זכויות סוציאליות.

28.
הוצאות ועזרת צד ג':
בהתחשב באופי הפגיעה (שבוודאי הצריכה היזקקות לעזרה מסוימת החורגת מעזרה הניתנת בין בני משפחה כאשר אחד נופל למשכב), בהתחשב בתקופת אי הכושר, בעובדה כי נאסר על התובע לדרוך על רגלו והוא נעזר בהליכון לתקופה די ממושכת, ובהתחשב בנכות הצמיתה שנותרה, ראוי לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 8,000 ₪.
בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולים יש לפסוק פיצוי נוסף בסך של 3,000 ₪.

29.
סה"כ הפיצוי: 57,700 ₪.

30.
סוף דבר – הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סכום של 57,700 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%+מע"מ. כן ישיבו לתובע את האגרה ששולמה על ידו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בנוסף יישאו הנתבעים 1 ו-2 בהוצאות הנתבעים 3 ו-4 בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום,
ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 29986-11/11 סעיד נג'ם נ' סאמי עלי, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פואז חוסין ואח' (פורסם ב-ֽ 11/07/2013)