פסקי דין על מ ד י נ ת י ש ר א ל | פסקי דין על משה בן כליפה אוחנה | פסקי דין על דוד בן פרץ עקיבא | פסקי דין על גל (אשר) בן עמוס בוגנים |

92164/04 בש     27/09/2004




בש 92164/04 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' משה בן כליפה אוחנה,דוד בן פרץ עקיבא,גל (אשר) בן עמוס בוגנים




1


בתי-המשפט

ב"ש 92164/04
ב-תפ"ח 1120/04


בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

בפני
כב' השופט חאלד כבוב

המבקשת:
מ ד י נ ת י ש ר א ל


על-ידי בא-כוחה - עו"ד בונה
.


נ ג ד

המשיבים:
2. משה בן כליפה אוחנה

יליד 1968, ת.ז. 012397626,
מרח' נורדאו 4, כפר-סבא.
ע"י ב"כ עו"ד וינשיא

4. דוד בן פרץ עקיבא
,
יליד 1966, ת.ז. 022516942,
מרח' תרצה 28, רמת-גן.
ע"י ב"כ עו"ד קואל


5. גל (אשר) בן עמוס בוגנים
,
יליד 1977, ת.ז. 033633298.
ע"י ב"כ עו"ד ברקי

ה ח ל ט ה
בעניין המשיבים 2, 4 ו- 5.

זוהי בקשה למעצרם של המשיבים 1-5 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, כאשר בד בבד הוגש כנגדם כתב אישום בתפ"ח1120/04 (מחוזי-ת"א) נשוא חמישה אישומים, המייחס להם ביצוע מספר רב של עבירות חמורות והכל כפורט להלן: רצח, הריגה , ניסיון רצח, קישרת קשר לביצוע פשע, פציעה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק (משיבים 1-3). סיוע לרצח, גרימת מוות ברשלנות וסיוע לאחר מעשה (משיב 4). ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע (משיב 5).

לציין, כי ב"כ משיבים 1 ו- 3, עו"ד סוויד (משיב 3) ועו"ד יריב (משיב 1), הסכימו תוך שמירת הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בכל עת, למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, וכך הוריתי בהחלטתי מיום 12.9.04.

1. עפ"י המפורט בכתב האישום, המשיבים, יחד עם אחרים, לירון סנקר (להלן:"סקר") וגיא יחזקאל (להלן:"יחזקאל") קשרו קשר לביצוע מעשי התנקשות באחרים שהיו קשורים לרציחתו של חנניה אוחנה (להלן:"אוחנה"), אחיהם של המשיבים 1-2.

להלן האישומים בעניינם של המשיבי 2, 4 ו-5:

לשם מימוש הקשר והוצאתו לפועל, ומשחשד משיב 1 בשמעון זריהן (להלן:"זריהן") כאחראי למותו של חנניה, החליט לרוצחו. משיב 1 גיבש תוכנית רצח, ופעל בצוותא חדא עם משיבים 3, 5 , סנקר ויחזקאל. במהלך פגישה שנקבעה מבעוד מועד בין סנקר, יחזקאל וזריהן, ירה סנקר מספר כדורים מאקדחו לעבר זריהן וגרם לו פציעות קשות. לשם השלמת תוכנית החיסול הגיע סנקר לביה"ח בו אושפז זריהן, אולם בשל שמירה הדוקה על האחרון נדחתה תכנית החיסול.

משיבים 1 ו–2 קשרו קשר יחד עם סנקר לחיסולו של שלום דמרני (להלן:"דומרני") שהביע סיפוק מרציחתו של חנניה. משיב 3 שהצטרף לקשר כאמור השיג שלט רחוק לחניון הבניין בו מתגורר דומרני. משיב 3, סנקר ואחר הגיעו לבניין כאמור והמתינו להגעתו של דומרני, אולם משנחשפו סנקר והאח ר ע"י שי בן אמו (להלן:"שי") ירו בו מספר כדורים, וכתוצאה מכך נגרמו לו פציעות קשות בחזה , בבטן ובצוואר.

משיבים 3,2,1 וסנקר קשרו קשר לחיסולו של חיים שאבי (להלן:"שאבי") שעפ"י חשדם שימש מקור מודיעיני לרוצחי חנניה. משיב 1 הבטיח לסנקר ולמשיב 3 10,000$ על כל חיסול. משיב 4 צילם את שאבי וזו הובאה לידיו של סנקר לצרך זיהויו. משיב 5 סייע לסנקר בשני אקדחים וקטנוע שהעמיד לרשותו. ביום 1.10.04 ובהסתמך על דיווח שהעבירו משיב 3 ו- 4 הגיע סנקר למספרה בהוד השרון במטרה לרצוח את שאבי. סנקר נכנס למספרה, הבחין בשאבי וירה בו מספר יריות מאקחו. באותה העת הבחין סנקר בתומר שבת שהיה דומה בתיאורו לשאבי, ובכדי למנוע כל כישלון ירה סנקר גם לעבר תומר, ובכך גרם למותם של השניים.

2. ב"כ המבקשת, עו"ד בונה
, חזר בטיעוניו על הסיכומים שהגיש לביהמ"ש, וציין כי כל כולו של התיק הינו תולדה של החלטת המשיבים 1-2 לנקום לרוצחו של אחים חנניה ז"ל. האחים קשרו קשר יחד עם סנקר ואחרים, כאשר לזה היה האינטרס לחסל המיועדים ברצח מאחר וסבר כי האחרונים מתכוונים לרוצחו כפי שרצחו אחיו קודם לכן.

עו"ד בונה
, סקר בטיעוניו את השתלשלות האירועים בהתייחס לחמשת המשיבים, יחד עם זאת, מיקד טיעוניו לגבי משיבים 2, 4 ו- 5 ופירט חלקו של כל אחד מהאחרונים בכל אישום ואישום, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום. כתב האישום מייחס למשיבים דנן את האישום הראשן, השני והחמישי.

המשיבים שמרו על זכות השתיקה במהלך כל חקירתם. משיב 2 המשיך לשמור על זכות השתיקה אף שהוצגו בפני
ו ראיות מרכזיות. משיב 4 השיב רק בחקריתו הראשונה, שלא תחת אזהרה ושמר על זכות שתיקה חלקית. יחד עם זאת, אישר כי ביצע עבודות כחוקר פרטי למפשחת אוחנה בין השאר בשליחות משיב 3. מה גם, שסירב להשיב על שאלות במהלך העימות עם סנקר. בראשית הודאה של משיב 4, ציין כי "סנקר יקבל פחות ממני...אני אקבל מאסר עולם...אם אני צריך, אתגרש מאשתי, היא לא צריכה לסבול מאסר עולם, מה תעשה איתי..." בכל האמור יש כדי להצביע על כך כי משיב זה מודע היטב למידת מעורבותו בפלילים.

לעניין הראיות לכאורה, בעניינו של משיב 2, המואשם באישום השני, כאמור זה נכח בפגישה בתחנת הדלק עם סנקר שעה שגובשה התוכני לרצח דומרני, לכאורה לא אמר "תרצחו אותו" אולם אין המדובר בנוכחות תמימה. משיב 2 גם מימן לסנקר מינוי לכבלים, מה גם השתתף אתו במטווח בתקופה הרלוונטית. נוסף לכל המפורט כחומר ריות, הרי שתיקתו של זה איננה אלא עדות על כך כי אין המדובר בתמים, כאשר גם אם היה תמים, היה בכך לפחות כדי לגרום לו למסור גרסה, אולם לא עשה כן.

בעניינו של משיב 4, משיב זה כפי שפורט לעיל היה לחוקר פרטי שעקב אחר תנועותיו של המיוד לחיסול באישום החמישי, כאשר תיק התקשורת מאד חזק שיש כדי להוכיח כל פרט מהעבירות המיוחסות לו. בעצם פעולות המודיעין של משיב זה מכניסים אותו לגדר המסייע לרצח, לגרימת מוות ברשלנות ולמסייע לאחר מעשה.

בעניינו של משיב 5, למעשה הוא מואשם בשני האישומים, הראשון והחמישי, באישום הראשון בניסיון רצח, כאשר על אף עוזבו את הרכב רגעים לפני שמגעים למקום המיועד הרי העבירה של הניסיון הושלמה עת הגיעו אלה ברכב כאשר הם חמושים ומתכוונים להוציא את תוכניתם לפועל. לעניין האישום החמישי, המשיב יחד עם האחרים מתארגנים לחיסול המעורבים ברצח חנניה ז"ל, כאשר חלקו של ז הנו דומיננטי ביותר להוצאת תוכני החיסול לפועל.

ב"כ משיב 2, עו"ד וינשיא
, ציין בטיעוניו כי העד העיקרי שנסמכת עליו התביעה, סנקר, עד המלך, אמר בעשרות מקומות שמשיב 2 לא עזר בכלום, אינו שייך ולא יודע. לגבי האישום הראשון, המצב המתואר הוא כאילו שמשיב 1 ו-2 סיכמו עם סנקר שילך ויצח, אולם אין כל פירוט לתוכנית החיסול כאמור, לא ציין איך, מתי, עם מי וכו' יוציא תוכניתו לפועל. יתרה מכך, המפגש בתחנת הדלק היה כשהמשיבים 1 ו-2 היו עם מאבטחים, אך נחקר מאבטח 1, דוד עשור, שמסר הודעה לגבי מועד ותאריך הפגישה.

המשיב אנו מכחיש כלל כי ידע על הפגישה עם סנקר ואף נכח בה, אלא שגם סנקר וגם בוצ'צ'ו אמרו שמשיב 2 לא נכח בעת התכנון של המעשים. בהודעתו של בוצ'צ' עמ' 3 ש' 16 כי הוא נותר עם משיב 2 מאחור. לעניין המתווח, המשיב לא מכחיש כלל כי הכיר את סנקר ואף עשה שימוש בטלפון שלו. לעניין טענת סנקר כי המשיב ביקש מנו להוציא את הנשק מהדירה בכפ"ס, הרי שאין כל חיזוק לכך. סנקר לא הזכיר כלל בהודעותיו את משיב 2 עד שב- 9.5. נשאל ע"י החוקר לעניינו.

הסוגיה המשפטית בעניינו של משיב 2: נוכחות בעת תכנון, האם היא מספקיה לצורך אישום ברצח, כמבצע עיקרי!!!
לא ברור כלל באיזו פגישה בכלל הם דיברו על רצח ?? אין לתביעה כל מידע על כך , כאשר הן עפ"י הודעותיו של סנקר והמאבטחים, משיב 2 השתתף רק בחלק מהמפגשים.
יתרה מכך, ציין ב"כ המשיב, כי בהסתמך על שיחות הטלפון בין משיב 2 לסנקר, כלל לא עולה עניין הכסף, או כל דרישות שיש לו ממנו. מה גם, ציין בטיעוניו כי המדובר בסנקר שהינו עד מדינה לפחות לפי ההסכם עם פרקליטת המדינה.

חלופת מעצר: על אף שהמדובר במקרה רצח , ביהמ"ש לא פעם שיחרר על סמך העדר מסוכנות. המסוכנות בתיק לעניין משיב זה הולכת ונחלשת ככל שהבעייתיות בתיק גדלה. קיימת חלופה שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר, כל זאת בשים לב כי המדובר בתיק גדול עם 260 עדים ועפ"י הערכה התיק הולך להימשך שלוש שנים. המדובר במשיב שאישתו בהריון, היה בחלופת מעצר בתיק הזה ולא הפר את התחייבויותיו ולא את אמון ביהמ"ש.

ב"כ משיב 4, עו"ד קואל
, ציין בטיעוניו כי המיוחס למשיב האישום חמישי בלבד, כאשר לטענת ב"כ המבקשת המדובר בכזה שהיה לחוקר פרטי לרשות האחים אוחנה, כאשר האישום מייחס לו מספר פרשות: סע' 3 א+ב (פרשת התמונות), סע' 12 א+ב+ג (פרשת המעקב), סע' 35 א+ב (פרשת התחבושת) כאשר לטענת המבקשת האחרונה מלמדת על ידיעת המשיב לרצח ושותפותו בכך.

בתמליל 172/04 - עולה כי סנקר כלל לא ראה את משיב 4 בזירת האירוע אלא הסיק זאת בלבד. יחד עם זאת, לגבי פרשת אספקת התמונות, הרי אין כל שמץ של ראיה לכך, כאשר מאיכוני הטלפונים לא ניתן להגיע לכל מסקנה בדבר מעורבותו, וגם אם יוכח אחרת שהרי אין כל ראיה לגבי ידעה ממשית מה עומד להתרחש!!

המשיב חסר כל עבר פלילי כאשר שימש בעבר כחוקר פרטי לגופים רציניים ועו"ד, והכיר את משיב 1 ו-2 ממקום מגוריו. המשיב הועסק ע"י חנניה ז"ל כחוקר פרטי במס' תיקים וכך בעצם נוצר הקשר ביניהם. בהודעתו של סנקר מיום 18.5. עמ' 9, ציין בוודאות כי משיב 4 לא ידע על ניסיון התנקשות ולא היה שותף לכך. נכון שבתמליל 172/04 עמ' 22-23 נשמעה הודעה שונה מהאחרונה, כאשר ציין כי שמע את צ'רלי מציין שהחוקר ביקר הרבה פעמים באיכילוב כדי לעקוב אחרי זריהן, אולם המדובר כאן בעדות לא קבילה.

לעניין התמונה, כאמור סנקר ציין כי צ'רלי נתן לו תמונה "שאני מבין שהחוקר הפרטי צלם אותה" כאן בעצם המדובר בעדות שמיעה בלבד. יחד עם זאת קיימות מספר סתירות בהודעותיו של סנקר, כאשר זה ציין בעימות מיום 1.6. עמ' 2, כי ידוע לו ביום הרצח נכוחותו של המשיב וגם ידוע לו מי צילם, כאמור יש בהודעה זו כדי לבוא בסתירה עם הודעות קודמות.

לעניין פרשת התחבושת, גם אם זו נכונה עובדתית, הרי שהמדובר לכל היותר בסיוע לאחר מעשה. מה גם, שקיימות מספר סתירות בנדון.

ב"כ משיב 5, עו"ד ברקי, ציין בטיעוניו כי נגד משיב זה עומדת גרסתו של סנקר בלבד. חלקו של המשיב הנו זעיר, תפקידו זוטר, בעיקר מתמצה בנוכחות. באשר לטענת השמירה על זכות השתיקה שטען לגביה ב"כ המבקשת, הרי המשיב מסר גרסה לפיה הוא לא מכיר את סנקר, לכן אין המדובר כאן בזכות שתיקה קלאסית.

סנקר הזכיר לראשונה את המשיב רק ביום רק ביום 30.4.04 (11 יום לאחר המעצר, ועוד טעה בשם המשיב ). גרסת סנקר לעניין הקשר של המשיב עם שאר המעורבים הינה עמומה, נוכח העובדה שלמשיב אין טלפון ואין בדיקת איכון. גם אם יוכח כי הטלפון הוא של המשיב, הרי אין שיחות בינו לבין מי מבין המעורבים, למעט 3 שיחות קצרות ביותר.

הוסיף לציין, כי אין שום ראיה מעבר להודעתו של סנקר. יחד עם זת, עפ"י הודעותיו של סנקר, כך ציין : "אני לא יודע אם הוא ידע שהולך להתבצע רצח...אני לא יכול להצביע בוודאות מה הוא ידע...". מה גם שסנקר אישר בהודעתו שלא ראה אם המשיב הביא עמו אקדחו ומסרו לצ'רלי.

3. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים") מסמיך את ביהמ"ש להורות על מעצרו של נאשם עד תום בירור דינו. התנאי הראשון להפעלת סמכות זו, תלוי בקיומן של "ראיות לכאורה להוכחת האשמה".

המבחן לקיומן של " ראיות לכאורה" הוא זה שנקבע ב- פרשת זאדה, בש"פ 8087/95 ,פ"ד נ'(2)133 ע"י כב' השופט ברק, כדלקמן:

"השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי."

שאלת המהימנות, כך נפסק, אינה נדונה בשלב הזה ובהעדר כירסום משמעותי העולה מתןך חומר החקירה, מתקיימת "נוסחת מעצר" שעניינה ראיות לכאורה.

שאלה משפטיות:

ב"כ המשיבים, רובם אם לא כולם, העלו טענות בדבר קבילות הודעותיו של סנקר, שלטענתם הינו "עד מדינה" בתיק. לעניין זה טענו ב"כ המשיבים בפני
, כי משום העובדה שהמדובר בעד מדינה, אזי התוספת הראייתית הדרושה בעניין זה הנה דרישת הסיוע, מכאן שאין להסתפק בהוראות סע' 54א (א) לפקודת הראיות שעניינם בשותף לעבירה, הדורשים תוספת ראייתית של דבר לחיזוק בלבד. מנגד טען ב"כ המבקשת להעדר הסכם כאמור ומשכך כן יש להסתפק בהוראות סע' 54א (א) לפקודת הראיות (דרישת דבר לחיזוקה).

סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 קובע:

"בית משפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה- טעונה עדותו סיוע; לענין זה 'עד מדינה' – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או הובטחה לו טובת הנאה".

מחד גיסא, אין חולק על כך שהסכם "עד מדינה" לא גובש , מכאן הייתי יוצא מכלל מסקנה כי אין המדובר בשותף לעבירה שהוא עד מדינה, ובשלב זה היה נכון לומר שהוראות סע' 54א (א) לפקודה (דרישת דבר לחיזוקה) הם אשר יחולו במקרה זה. מאידך גיסא, לא הקלתי ראש בעובדה שסנקר ביקש בחריצות לחתום על הסכם "עד מדינה" אומנם בתיק שנחקר ע"י יחידה אחרת (ימ"ר מרכז), אך בגין פרשיות משיקות והכל בתמורה לשחרורו בתום הפרשיה. סנקר מסר את כלל הודעותיו המפלילות שלא בהסתמך על כך שהוא עתיד להיות עד מדינה, אך אין חולק על כך שהמדינה הסכימה להתחיל במשא ומתן בנדון, כאשר יש באמור לעיל כדי להצביע על הסתמכות מסויימת, שאולי מבחינה פורמאלית אין המדובר במקרה הקלאסי של הסכם "עד מדינה" אולם אין לשלול על הסף האפשרות שסנקר מסר הודעותיו בהסתמך על המשא ומתן כאמור.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי הצדקה להתיייחס להודעותיו של סנקר בפאזה של שותף לעבירה בלבד שעניינם בסע' 54א (א) לפקודה (דרישת דבר לחיזוקה) , כאשר הלכה למעשה היא שסנקר ניהל מו"מ מתקדם עם המשטרה, מכאן התוספת הראייתית שראיתי לנכון לאמצה במקרה מיוחד זה הנה עפ"י סע, 54א (א) (דרישת סיוע) .

נשאלת השאלה, מהי ראיית סיוע שבהעדרה לא ניתן לראות בהודעותיו של "עד מדינה" כאלה המכריעות את הכף?!

ראה לעניין זה דברי המלומד השופט י' קדמי בספרו על הראיות, חלק ראשון, עמ' 436:

"תוספת ראייתית של "סיוע" שונה עפ"י סוגה מתוספת ראייתית של "דבר מה" ו"דבר לחיזוק" " הראשונה עפ"י טיבה תוספת מסבכת, בעוד ששתי חברותיה...תוספות מאמתות בלבד... הדרישה היא לראיה מסבכת לאמור לראיה המצביעה על נאשם כנושא באחריות לביצועה של עבירה...ממלאה ראיית הסיוע שני תפקידים: ראשית, היא תומכת ומשלימה את מידת האמון בעדות העיקרית; ושנית היא משמשת ראיית סיוע, הדרושה להרשעה עפ"י אותה עדות עיקרית.
ולא למיותר יהיה לציין: כי די לה לראיית הסיוע אם היא מתייחסת ל-'...קטע שהוא חלק ממהלך ביצוע העבירה...' וכי אין היא חייבת להתייחס לכל פרט מפרטי המעשה..."

כב' השופט דורנר מביאה מדברי כב' השופט שמגר בע"פ 238/89 אסקפור נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4) 405, 411, שם נאמר:
"הסיוע, כאשר הוא נדרש, צריך ללבוש צורת ראיה עצמאית, המפנה אל מעורבותו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו".

4. לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, וכן לאחר עיון בתיק החקירה, מצאתי כי יש באלה כדי לבסס תשתית ראייתית נגד המשיבים באשר למיוחס להם בכתב האישום, והכל כמפורט להלן:


ראיות לכאורה:
תחילה יש לציין כי אין חולק על כך שבמדרג הראשון של חומר הראיות לעניינם של שלושת המשיבים ישנה הסתמכות מוחלטת על עדותו של סנקר, שכאמור מהווה מקור הפללה ראשוני, נוכח העובדה שהנו שותפם לביצוע העבירות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום.
יחד עם זאת, אין בהודעותיו של סנקר בלבד כדי להוות תשתית ראייתית מספקת לצורך קביעת קיומן של ראיות לכאורה, זאת כי ברי לכל כשהמדובר בהודעות שותף לעבירה יש צורך עפ"י סע' 54 א' לפקודת הראיות לתוספת ראייתית שיש בה כד להוות חיזוק להודעות הנמסרות כאמור.

לעניין האישום הראשון: (מיוחס למשיב 5)

יש בחומר הראיות כדי לקשור את משיב 5 למיוחס לו עפ"י אישום זה.
כאמור המדובר בתוכנית לחיסולו של זריהן החשוד בעיני משיבים 1-2 כי רצח את חנניה ז"ל. עפ"י הודעתו של סנקר עמ' 5 ש' 11: משיב 5 היה חלק מהתוכנית לחיסול זריהן, ע"י שמשיב 5 וסנקר יתחזו למאבטחים של יחזקאל, שותפם לעבירה, ובמהלך פגישה שתתקיים עם זריהן יתנקשו בחייו של האחרון. עוד עפ"י העולה מאותה הועדה עמ' 17-22 משיב 5 היה מי שהוביל את סנקר לרחוב הסמוך לבית הקפה והראה את שני האופנועים שבעזרתם יימלטו מהמקום לאחר התנקשות כאמור.

תוכנית החיסול יצאה לפועל כאשר משיב 5 היה שותף לכלל המהלכים, הן בפגישה עם משיב 1 וסנקר בדירה טרם היציאה להתנקשות כאשר הוא מביא עמו מזוודה ובה שני אקדחים, והן כוננותו בפועל, לבש כמאבטח עפ"י התוכנית, להתנקשות בחייו של זריהן. (ראה לעניין זה הודעתו של סנקר עמ 6 ש' 3-9).

סופו של דבר, תוכנית החיסול יצאה לפועל, אף שזריהן אכן נורה אך לא נהרג. עפ"י הודעותו של סנקר עמ' 7 ש' 9-20: משיב 5 ליווה את סנקר ויחזקאל עד לבית הקפה בו נקבעה הפגישה עם זריהן, ורק בשלב בו סוכם על שינוי מקום הפגישה, משיב 5 נפרד מסנקר ויחזקאל על מנת להעביר את האופנועים לקרבת מקום ממקום הפגישה החדש שנקבע, והכל כדי לסייע בידם להימלט מהמקום לאחר חיסול זריהן.

מה לי אם הוא לא נטל חלק בירי, או ירד מהרכב כדי לאבטח את שותפיו – הרי אין ספק שהגעתו למקום נועדה לאותו "צורך" ו"מטרה" מוסכמים.

ראיות התומכות בהודעותיו של סנקר לעניין אישום זה:

לעניין השהייה בבית הקפה, עפ"י זכרון דברים מיום 1.6.04 מאת כפיר שמריהו: בתשאול מנהל המשמרת בבית הקפה בשעות אחה"צ, דיויד, האחרון מסר כי באותו יום ושעה נכנס גבר למסעדה כאשר מחוץ למסעדה חיכו לו שני אנשים שלבשו כמו מאבטחים.

יחד עם זאת, עפ"י העולה מתיק ההתקשרויות, היו מספר התקשרויות מהטלפון הנייד של כל אחד מהמשיבים הקשורים לאירוע, כאשר מכשירי הטלפונים מאוכנים בקרבת בית קפה "קפה מיכל" בו הייתה אמורה להתקיים הפגישה כאמור. לעניין משיב 5, בשעות הרלוונטיות עפ"י כתב האישום, היו מספר התקשרויות ממכשיר הנייד של משיב 5 למשיב 3 כאשר מכשיר הנייד של משיב 3 מאוכן ככזה שבקרבת בית קפה "קפה מיכל".

לעניין האישום השני: (מיוחס למשיב 2)

יש בחומר הראיות כדי לקשור את משיב 2 באופן וודאי למיוחס לו עפ"י אישום זה.
כאמור המדובר בתוכנית לחיסולו של דומראני החשוד בעיני משיבים 1-2 כי היה שותף לרצח חנניה ז"ל.

עפ"י הודעתו של סנקר, עמ' 3 ש' 1-26: משיב 2 היה נוכח בפגישה בתחנת הדלק עת הורה לו משיב 1 לרצוח את דומראני, אולם שלטענתו של משיב 2 - כלל לא ידע על נשוא הפגישה, דהיינו לא ידע שמגבשים תוכנית לחיסול דומראני.

טענתת המשיב בדבר אי ידיעותו על נשוא הפגישה הינה בלתי מבוססת נוכח הנסיבות שסבבו את המפגש, כך עפ"י העולה מהודעת סנקר: "אז הגיעו שני ג'יפים שנכנסו לתחנת הדלק...וג'יפ פג'רו שממנה ירד משה אוחנה ורפי אוחנה עם עוד מאבטחים, לחצנו ידיים התנשקנו אמרתי שאני משתתף בצערם והובלתי יחד איתם מאחורי התחנת דלק כשהמאבטחים בשדה ראיה שמה בעצם רפי אוחנה מציע לי...ההסכמה שלי כבר עכשיו אם אני יקבל ממנו את המילה עם הסכמה שהוא רואנ כמו אח שלו משה והצבעתי לו על משה ואמרתי לו כמו משה..." (ראה ההודעה הנ"ל ש' 2-14).

יחד עם זאת, עפ"י העולה מהודעתו של סנקר עמ' 11-12, ש' 25 ו-17: התקיים מפגש נוסף בו התרעם סנקר על התנאים שמוחזק בהם, כאשר הוא לוקח את כל הסיכונים על עצמו. סנקר התלונן בפני
משיבים 1 ו-2 על כך שהם אינם דואגים לו כמו שהבטיחו לו, משיב 2 שאל את סנקר: "מה אתה רוצה? אתה באת אלינו...". יש באמור כדי לחזק עניין מעורבותו הדומיננטית של משיב זה – והרי די באמירה זו של משיב 2 כדי לקשור אותו קשר של ממש למעשים שביצע סנקר בהנחייתם ועפ"י בקשתם של המשיבים 1 ו-2.

נוכח העובדה שמשיב 2 לא הכחיש נוכחותו בתחנת הדלק כמפורט לעיל, יש בדבר כשלעצמו כדי לחזק את גרסת סנקר באשר למעורבותו של משיב 2 בתכנון, ואם לא אז בידיעתו המוחלטת לכוונת חיסול דומוראני.

זאת ועוד, ניתן ללמוד מאיכוני מכשירי הטלפונים שהיו בחזקתם של המעורבים בפרשיה בזמן הרלוונטי לאישום זה כאלה התומכים בוודאות בהשתלשלות האירועים כפי שאלה עלו מהודעתו של סנקר. עפ"י העולה מדו"ח האיכונים, גרסתו של סנקר, באשר לתנועותיהם של המעורבים בפרשיה, זהה בהחלט לאלה העולים מהדו"ח כאמור (ראה לעניין זה סיכומי התביעה לחומר הראיות, עמ' 39-40).

סוגיה משפטית נוספת המתעוררת בעניינו של משיב 2, כאשר לטענת בא-כוחו של זה נוכחותו בתחנת הדלק יחד עם משיב 1 וסנקר כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום, בעת תיכנון חיסול דומראני, הייתה נוכחות תמימה וכי לא ידע כי המדובר בתיכנון לרצח. מכאן נשאלת השאלה האם מתקבלת על הדעת הטענה כי נוכחותו של זה הייתה תמימה ומשכך יש לשחררו מאחריות.
לאחר שסקרתי את מכלול הנסיבות בפרשיה של חיסול דמראני באשר לחלקו של משיב 2 בנדון, כאמור מצאתי כי אין לקבל את טענתו בדבר אי ידיעתו לתכנון הרצח, והכל כמפורט להלן:
א. העובדה שהמשיב לא הכחיש נוכחותו במקום, כאשר אנו יודעים שמשיב 1 הנו אחיו של משיב 2, והראשון קושר ומתכנן לחסל החשודים ברצח אחיו חנניה, בהתווסף להודעתו של סנקר יש בכל אלה כדי ללמדנו לכאורה על נוכחות לא תמימה.

ב. העובדה שמשיב 2 הכיר את סנקר, התקין לו כבלים בדירה בה שכן, התלווה אליו, יחד עם משיב 1 למטווח כאשר הוא יודע שסנקר מחזיק בתעודת זהות מזוייפת, יש באלה כדי להוכיח על קשר לא תמים בין משיב 2 למעורבים בפרשיה. (ומכל מקום זה ממלא אחר דרישת תוספת הסיוע הנדרשת להודעותיו של סנקר).

ג. קשירתו של משיב 2 לאישום החמישי, הרצח הכפול, כאשר עפ"י הודעות הסיוע של המאבטחים, משיב 2 היה נוכח עם סנקר ומשיב 1 עת תכנון חיסולו של שאבי, מזאת ניתן ללמוד כי אין המדובר בכזה הנקי כפיים, התמים שמתלווה אחר צעדי אחיו משיב 1.

ד. אין צורךלהכריע בשלב זה לגבי סעיף האישוםבשלב זה לגבי סעיף האישום המיוחס למשיב, בין כמבצע עיקרי, או שותף, או קושר, כאשר די לי בשלב זה לקבוע קיום ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביחד עם משיב 1 פנו לסנקר, בנסיבות ברורות- לאחר רצח אחיהם, כדי שזה יפגע וירצח את מי שנחשד על –ידם כמי שנטל חלק במעשה הרצח.

ראה לעניין זה ע"פ 3006/96 מטיאס נ' מ"י, תק-על 97(3):

"ניסיון החיים מלמד, כי מבצעי עבירה – ובמיוחד עבירה חמורה – אינם מזמינים 'משקיפים' לארח להם לחברה בעת ביצועה של עבירה; וכל עוד לא מוכח אחרת – רשאי ביהמ"ש לראות 'בנוכחות' כאמור, בסיס לקביעת אחריות לביצוע עבירה"

לענייננו משיב 2 לא העלה כל טענה משביעת רצון שיש בה כדי להסיר מעליו את האשם בשותפות לתכנון הרצח כאמור.

לעניין האישום החמישי: (מיוחס לכלל המשיבים)
יש בחומר הראיות כדי לקשור את כלל המשיבים באופן וודאי למיוחס להם עפ"י אישום זה.
כאמור המדובר בתוכנית לחיסולו של חיים שאבי החשוד בעיני משיבים 1-2 כי היה שותף לרצח חנניה ז"ל, כאשר בידיעבד מתקיים חיסול כפול, הן של שאבי והן של תומר שבת.

עפ"י הודעתו של סנקר עמ' 15, ש' 4-18 וכן עפ"י זכ"ד מאת ציון דדון מיום 30.4.04: נפגש עם משיבים 1, 2 ו-3 בפארק "גן הזכרון" בכפ"ס ובאותה פגישה הורה משיב 1 לסנקר בנוכחות המשיבים כאמור, להתנקש בחייו של שאבי וזאת כי שאבי שימש כאיש מודיעין למי שרצחו את חנניה ז"ל. באותה פגישה משיב 1 אמר למשיב 3 ולסנקר כי:"על כל בן-אדם שתצליחו להרוג אותו, אני אתן לכם בונוס של 10,000$".

עוד עפ"י הודעתו של סנקר עמ' 16, ש' 15-24: משיב 4 שימש כחוקר פרטי שעקב אחר תנועותיו של שאבי, והכל עפ"י הוראותיו של משיב 3. לעניין חלקו של משיב 5 בפרשיה זו, עפ"י אותה הודעה של סנקר, עמ' 16, ש' 25-32: משיב 5 היה זה שסיפק את אמצעי ההימלטות שהיה אמור לשמש אותם בסמוך לאחר חיסול שאבי. יחד עם זאת, משיב 5 נפגש עם משיב 3 וסנקר בדירה שבכפ"ס, ושם הביא עמו שני אקדחים מסוג fn וסנקר לקח אחד האקדחים לצורך חיסול שאבי. (ראה הודעת סנקר מיום 22.6.04 עמ' 4, ש' 11-17).

משיב 4 המשיך ועקב אחר תנועותיו של שאבי בכל אותה תקופה רלוונטית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב האישום, כאשר במהלך מעקביו נתן דוו"חים למשיב 3 על תנועותיו ומקום הימצאו של שאבי. משיב 4 אף מסר דיוו"ח ביום חיסולו של שאבי כאשר מסר מידע מדויק למשיב 3 על מקום הימצאו של שאבי, מסר לו ששאבי יושב בכניסה למספרה, "לובש חולצה אפורה ויש לו אף ארוך"(ראה לעניין זה הודעתו של סנקר, עמ' 18, ש' 12-14 ו-ש' 23-25).

עפ"י הודעתו של סנקר, עמ' 21, ש' 20-28, וכן עפ"י זכ"ד מאת עמית הלל מיום 18.5.04: סנקר נפגש עם משיב 3 ומשיב 4 מספר ימים לאחר רצח שאבי ותומר שבת במספרה. משיב 4 הבחין בתחבושת שעל ידו של סנקר והמליץ לו להוריד אותי כי בחדשות אמרו שהרוצח היה עם תחבושת ביד, לכן עדיף להוריד אותה. כאמור יש באמור לעיל כדי לחזק מכל מקום את מעורבותו של משיב 4 בפרשית הרצח הכפול.

ראיות התומכות בהודעותיו של סנקר לעניין אישום זה:

באשר למפגש בפארק בין סנקר לבין המשיבים 1, 2 ו-3 ישנן הודעות המאבטחים: אנטולי זורוב, נועם תורג'מן, אלכסיי לפיקס מיום 19.5.04, וכן הודעתו של המאבטח דוד אסור מיום 23.5.04.

יחד עם זאת יש בתיק ההתקשרויות מספר ראיות המעידות באופן וודאי על הקשר שהיה בין המשיבים, הכל עפ"י המפורט באישום זה, כאשר פלטי השיחות מחזקים ומאמתים את גרסת סנקר בכל הנדון, והכל במועדים הרלוונטיים לפרשית הרצח הכפול. יחד עם גם ההכוונה שנתן לגבי תיאור הקורבן, פרטיו, בגדיו שלבש בשעת האירוע יש בכל אלה כדי לחזק עניין מעורבותו הדומיננטית של משיב זה. (ראה פירוט ההתקשרויות עפ"י סיכום התביעה, סיכום ראיות לכאורה, עמ' 69-80 סע' 27).

5. משקבעתי שקיימות ראיות לכאורה הרי שקיימת גם עילת מעצר על-פי דין, שכן חזקה היא שהמבצע עבירות מסוג זה אלה מסוכן לציבור.

על-פי הוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, שוב אין רואים במעצרו של המשיב "אמצעי הרתעתי", אלאנושא הוא אופי מניעתי (פרשת קורמן:"...על רקע זה התבססה והלכה התפיסה המניעתית. לפי תפיסה זו, אין הצדקה למעצר אלא אם ניתן להשיג תכלית המעצר או השחרור כרוך בסכנה לציבור...".

על ביהמ"ש לבחון בכל מקרה בו מתקיימת עילת מעצר, אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות שחרור בערובה בתנאים מגבילים ויש לנקוט באמצעים שפגיעתם בחירות המשיב פחותה.

6. בבואי לשקול חלופת מעצר באשר למשיבים אלה, נתתי דעתי להלכות שנקבעו בביהמ"ש העליון, לרבות בעבירת רצח.

ראה לעניין זה החטת ביהמ"ש העליון בבש"פ 2646/97 - סהראב עודה נ' מדינת ישראל . פ"ד נא(1), 523 ,עמ' 527-528 מפי כב' השופטת בייניש:

"אכן, רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לבטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו. אדם שאינו בוחל אף בפגיעה בערך הבסיסי והאוניברסאלי של קדושת החיים, אינו ראוי לאמון שהחברה נותנת באדם המשוחרר בערובה - שיקיים את תנאי שחרורו. מקום בו לכאורה הנאשם רצח אדם - אין להניח כי צווי בית המשפט יהיה בהם להטיל עליו מורא. את הסיכון מפניו של הנאשם שפגע בערך הנעלה מכל הערכים - יש להטיל על הנאשם ולא על סביבתו. זאת ועוד, אדם הנאשם בעבירה שדינה מאסר עולם חובה, אף אינו נתון למוראו של עונש נוסף בגין עבירות שיבצע בעת היותו משוחרר בתנאים. משיודע הנאשם כי אם יורשע, דינו לכלות ימיו בין כתלי בית הסוהר - ספק רב אם יש דבר שירתיעו מלחזור על מעשיו כדי להימלט מן הדין או למען מטרה אחרת".

מסוכנותם של המשיבים נשקפת אף מדרך הוצאת תוכניות החיסול לפועל, כאשר פעילותה של קבוצה מאורגנת, בדומה לקבוצה שהשתייכו אליה המשיבים, יש בה כדי להגביר את החשש מהמסוכנות הנשקפת מהם, ויש בה גם כדי למזער כל סיכוי לשחרורם לחלופת מעצר.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט י' טירקל בבש"פ 8208/04 גיא חסיד ואמיל קיג נ' מ"י: (שניתן אך ביום 21.9.04 במסגרת ערר על החלטת ביהמ"ש זה להורות על מעצרו של נהג מונית שהואשם ביחד עם אחרים בביצוע שורת פשעים חמורים וגם בעניינו הועלו טענות דומות לאלה של משיבים 4 ו-5).

"לדעתי יש ליחס משקל רב ומיוחד למסוכנותם של העוררים כחלק מקבוצה שפעלה בצוותא יותר ממשקל המסוכנות של כל אחד ואחד מהם בנפרד. מדובר בפרשה של קשירת קשר לביצוע רצח במסגרת קבוצתית ומאורגנת של מספר אנשים, ובכך אין להקל ראש. במצב דברים זה השיקול כי משפטם של העוררים יתארך, ככל הנראה, ואף עברם הנקי, אינם יכולים לעמוד כנגד הסכנה הממשית הנשקפת מהם אם ישוחררו, אפילו בתנאים המגבילים ביותר. מסוכנותם מכריעה את הכף לחובתם ואין מנוס מלכלוא אותם מאחורי דלתיים ובריח".

המדובר בשורה ארוכה של מעשים פליליים שנועדו כל כולם לפגוע באחרים, לחסל את כל מי שהיה לו חלק מרצח אחיהם - תוך התעלמותאף מפגישה בחפים מפשע, תוך זלזול בוטה בערך החיים וחוסר אכפתיות מצמרר לפגיעה שנגרמה לשי בן אמו באישום השני, שנורה וכמעט נרצח רק משום שנקלע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
המשיב אף לא גילו כל אמפטיה לעובדה שמי שנפגע בטעות כמעט נרצח היה קרוב משפחתם, ואף שסנקר חשש מתגובתם (שמא יענישוהו על כך שכמעט גרם למותו בטעות של חף מפשע), הוא היה המום מדרך התגובה שעה שאלה הטיחו בפני
ו מדוע לא וידא את מותו של קרוב המשפחה!!!
משיב 4 - אינו יכול לחסות בצילה של טענת "החוקר הפטי התמים" שחלקו התמצה אך בביצוע מעקב במסגרת עבודתו השיגרתית, וכאילו אין לקשור אותו בשל כן לפרשות כה חמורות ולסווגו כמי שקשור למשפחת פשע!.
טיעון זה היה זוכה למשקל רב, אילו אכן מוכח בפני
בית המשפט שהמדובר בעבודה שגרתית של חוקר פרטי, שעקב אחר "האובייקט" באופן תמים ונעדר כוונות פליליות.

אך למצער, התנהגותו של משיב זה בפרשיה (ובהמשך יפורט לגבי עבודות מעקב נוספות שביצע באישומים אחרים, שמשליכים מאוד על שאלת מסוכנותו, אף שהוא לא מואשם בשותפות לאותם מעשים משום העדר ראיות מספיקות כנגדו) – הינה התנהגות העולה בקנה אחד עם מי שנטל חלק אקטיבי ופעיל מאוד באישום כנגדו, החל ממעקב ממושך אחר האובייקט, התקשרויות אין ספור בינו לבין שאר המעורבים, דברים שהשמיע בפני
משיב 3 בעיקר על הצורך להגיע מהר למקום, מסירת תאור מדוייק של מיקום העסק, תיאור האובייקט, תיאור פרטיו, לבושו, פירוט מיקומו, כמעט בכל רגע - כאשר במהלך זמן זה, דואגים אנשי הקשר עם המשיב לשלוח "חוליית חיסול" למקום - שאכן מגיעה למקום, מתנקשת באובייקט (חיים שאבי ז"ל), אך אגב כך גורמים לקטילתו של נוכח במקום, שאין ולא היתה לו כל נגיעה לעניינים אלה - וזה נרצח רק משום נוכחות בזמן הלא נכון במקום הלא נכון.

התנהגותו של המשיב במקרה זה, כאשר ביקש אף להזהיר את סנקר, והמליץ בפני
ו להסיר את התחבושת מעל ידו, מצביעה שוב פעם על מסוכנותו הרבה.
למרבה הצער, "שותפותו" של המשיב בפרשיות אחרות, אף אם לא הוגש נגדו כתב אישום - מוכיחה גם היא שהמדובר אמנם בחוקר פרטי, שככל הנראה חצה את הקווים האדומים האסורים, ופעל ביודעין כזרועה הארוכה של חבורה ששמה לה למטרה להתנקש בחיי אחרים ולפגוע בהם, גם אם אותם אחרים נמנים על חבורות פשע ועולם "תחתון".

דווקא ההסתייעות של גורמים בעולם הפשע במסייעים נעדרי עבר פלילי, בעלי תפקוד נורמטיבי בדם כמו המשיב הזה, תוך מודעות מלאה של המשיב לטיב מעשיו ומעשי בני החבורה (המזימות שקשרו, ההצטיידות בנשק, שליחת חוליית חיסול) - הינה בגדר תופעה מסוכנת שמלמדת לא מעט על חציית קווים אדומים ובעקבותיה יש לראות המשיב כחוליה חיונית ומרכזית, בחוליית פשע - וכך יש לבחון ולהעריך את מעשיו.

במקרים כגון דא, אין צורך המחייב הבחנה בין זה המתכנן את פעולת החיסול, לבין המכשיר את הקרקע להוצאת תוכנית החיסול לפועל, לבין זה המבצעה בדיעבד, כאשר לכל אחד תפקיד המוגדר לו מראש. הסתכלות ובחינה ממעוף הציפור יש בה כדי ללמד על הצורך החיוני של כל תפקיד ותפקיד בחוליה, הן המארגנת, והן המבצעת, ובהעדר מי מבין החוליות, תוכנית החיסול המיועדת לא הייתה מתגבשת ויוצאת לפועל – לפחות לא במתכונת שבו בוצעה.

סופו של דבר, לאחר שסקרתי את מכלול הנסיבות הסובבות תיק זה, ואף שלא נעלם מעיני הטיעון בדבר העדר עבר פלילי, או עבר פלילי זניח, לא ראיתי בחלופת מעצר כזו שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

אשר על כן, אני מורה על מעצרם של המשיבים 2, 4 ו-5 עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בתפ"ח1120/04 (מחוזי-ת"א).


ניתנה והוּדעה בפומבי היום, י"א תשרי תשס"ה, 27 ספטמבר 2004.


חאלד כבוב
, שופט










בש בית משפט מחוזי 92164/04 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' משה בן כליפה אוחנה,דוד בן פרץ עקיבא,גל (אשר) בן עמוס בוגנים (פורסם ב-ֽ 27/09/2004)