פסקי דין על אריה קיפרווסר | פסקי דין על טטיאנה קיפרווסר | פסקי דין על מיטל פרץ

3271-07/13 א     12/07/2013




א 3271-07/13 אריה קיפרווסר, טטיאנה קיפרווסר נ' מיטל פרץ








בית משפט השלום בקריות
בשבתו בנהריה



ת"א 3271-07-13 קיפרווסר ואח' נ' פרץ ואח'

תיק חיצוני
:


בפני

כב' השופטת
עידית וינברגר


המבקשים

1
.
אריה קיפרווסר

2
.
טטיאנה קיפרווסר


נגד


המשיבים

1. מיטל פרץ
1. מיטל פרץ



החלטה

1.
בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר הוגשה בהתאם לתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, בה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבים להשכיר את דירתם המצויה ברחוב הרצל 92/12 בנהריה (להלן:"הדירה"), במטרה לאפשר אכיפת הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביחס לדירה.
התביעה טרם הוגשה. המועד להגשתה הוארך עד ליום 15.7.13.

רקע כללי וטיעוני הצדדים
:
2.
ביום 23.4.13 נחתם בין המבקשים למשיבים
הסכם שכירות ביחס לדירה. תקופת השכירות בהתאם להסכם הינה למשך 24 חודשים, ותחילתה ביום 1.7.13.
דמי השכירות החודשיים בסך של 4,500 ₪ היו אמורים להיות משולמים על ידי המבקשים בהעברה בנקאית לחשבונם של המשיבים. לצורך הבטחת התחייבויותיהם על פי ההסכם, היה על המבקשים להמציא למשיבים שיק בטחון על סך 10,000 ₪. אין חולק כי שיק הביטחון לא נמסר במעמד חתימת ההסכם. לטענת המבקשים שיק של הורי המבקשת הוכן זה מכבר ואין מניעה למסור אותו למשיבים.

3.
לאחר חתימת הסכם השכירות, גילו המשיבים כי למבקשים חובות בסכומים ניכרים, וכי מתנהלים נגדם הליכי הוצאה לפועל על ידי מספר רב של נושים. אין חולק, כי המבקשים לא יידעו את המשיבים בדבר קיומם של הליכי הוצאה לפועל נגדם, עובר לחתימת הסכם השכירות. עם היוודע הדבר למשיבים, הודיעו למבקשים, במכתב שנשלח אליהם ביום 5.6.13 כי הם עומדים על תשלום דמי שכירות למשך שנה מראש, קבלת ערבות בנקאית אוטונומית על סך 60,000 ₪, והמצאת שני ערבים לשביעות רצונם.

4.
בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 7.6.13 הציעו המבקשים לשלם דמי שכירות עבור חודשיים במזומן, ולתת שיקים ליתר חודשי השכירות, אשר יוחזרו אליהם עם התשלום במזומן. מאוחר יותר, ביום 14.6.13 הודיעו המבקשים כי הם דוחים את דרישות המשיבים ועומדים על קיום ההסכם כלשונו.

5.
בתאריך 19.6.13 קיבלו המבקשים מכתב מבא כוחם של המשיבים, בו הודיעו להם המשיבים על ביטול ההסכם, מחמת הטעיה שהטעו אותם המבקשים, וציינו כי הם רואים עצמם זכאים להציג את הדירה לשוכרים פוטנציאלים על מנת להקטין את נזקיהם.
הבקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, הוגשה ביום 2.7.13. באותו יום ניתן צו ארעי, במעמד צד אחד, ונקבע דיון ליום 9.7.13 במעמד הצדדים.

6.
המשיבים לא ניצלו את זכותם להגיש תמצית תגובתם ותצהיר מטעמם, בהתאם לתקנה 367(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
משכך לא מונחת בפני
בית המשפט כל גרסה עובדתית מטעמם.
במהלך הדיון נחקר המבקש על תצהירו.
רק עם תום הדיון, לאחר שנחקר המבקש, ולאור הצעת בית המשפט להגיע להסכמה שתכלול מתן בטחונות נוספים למשיבים, הודיע ב"כ המשיבים כי עוד טרם הגשת הבקשה, בתאריך 28.6.13 חתמו המשיבים על הסכם שכירות עם צד שלישי (ההסכם התקבל בהסכמה וסומן מש/3).
ב"כ המשיבים לא נתן כל הסבר מניח את הדעת לכך שבחר להעלות את הטענה רק בתום הדיון, למרות שמדובר בטענה עובדתית שהיה צורך להעלותה בתצהיר.

7.
על מנת להסיר ספק, תוקנה הבקשה, בהסכמה, כך שהסעד המבוקש, יכלול גם צו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לקיים את הסכם השכירות שנחתם, ולמסור חזקה לשוכרים ביום 1.8.13, מועד תחילת השכירות על פי הסכם השכירות עם צד ג'.

8.
לטענת המבקשים, לא נשאלו על ידי המשיבים במעמד חתימת ההסכם, האם יש להם חובות, ולא חלה עליהם חובה לגלות עובדה זו מיוזמתם. לטענתם, יש באפשרותם לקיים את תנאי החוזה, ולשלם את דמי השכירות מדי חודש, כפי שהם עושים גם כיום במסגרת הסכם השכירות של דירתם הנוכחית, וכפי שעשו בשנים האחרונות בהם התגוררו בשכירות בנהריה. המבקשים עומדים על אכיפת ההסכם.


9.
לטענת המשיבים, סיכוייה של התביעה העיקרית קלושים, שכן ההסכם נכרת עקב טעות שהטעו אותם המבקשים, שעה שהציגו עצמם בפני
הם כאנשים עמידים, ולא הודיעו להם כי יש להם חובות כבדים. לטענתם, ניהלו המבקשים משא ומתן לכריתת ההסכם בחוסר תום לב, הטעו את המשיבים והציגו בפני
הם מצג שווא.
עוד טוענים המשיבים, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן אם תתקבל הבקשה, צפוי להיגרם להם נזק כספי בשווי עשרות אלפי שקלים, בגין הפרת הסכם השכירות.
כן נטען, כי ברור שקיימת זהות בין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי, אף כי התביעה טרם הוגשה, ודי בכך על מנת לדחות את התביעה.

דיון והכרעה:
10.
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים,
באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.
תביעה טרם הוגשה, כאמור. לאור העובדה שהחלטתי לדחות את הבקשה לסעד זמני, יש להניח כי תהיה זו תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם ולא לאכיפתו. מכל מקום, אף שבשלב זה מוקדם להעריך את סיכויי התביעה, שטרם הוגשה, אציין, בזהירות הראויה, כי אני סבורה שהמבקשים הוכיחו זכות לכאורה הראויה להגנה.
טענת המשיבים לפיה היה על המבקשים למסור להם מידע על חובותיהם, מיוזמתם, ומבלי שנשאלו, מעוררת קושי. ספק בעיני אם ניתן לומר כי המשיבים התקשרו בהסכם עקב הטעיה שהטעו אותם המבקשים.
איני משוכנעת כי חלה על המבקשים חובה כאמור, שעה שהם יודעים כי ביכולתם לקיים את ההסכם, כפי שקיימו את הסכמי השכירות שבהם התקשרו עד כה.

12.
מחקירתו של המבקש עולה כי מזה שנים רבות מתגוררת משפחתו בדירות שכורות, וכי דמי השכירות משולמים על ידי המבקשים כסדרם. עדותו של המבקש, המהימנה בעיני, לא נסתרה. המבקשים משתכרים למחייתם, וזוכים לעזרה מהורי המבקשת, כך שנראה שיש באפשרותם לשלם את דמי השכירות אותם התחייבו לשלם, בהתאם להסכם השכירות.



יחד עם זאת, ברור, כי אם יוכח שהמבקשים לא שילמו את דמי השכירות עבור דירות שבהן התגוררו, תהיה לכך השלכה על ההכרעה בתביעה העיקרית.

13.
בנוסף לטענת ההטעיה וניהול מו"מ שלא בתום לב, טענו המשיבים כי המבקשים הפרו את ההסכם משלא מסרו לידיהם שיק בטחון על סך 10,000 ₪ כפי שהתחייבו בהסכם. אין חולק כי השיק לא נמסר למשיבים במעמד החתימה על ההסכם. יחד עם זאת, מהתכתבויות הצדדים כפי שהוצגו בפני
, עולה בבירור כי העילה לביטול ההסכם היתה טענת ההטעיה. לא ניתן להתרשם כי המשיבים ראו באי מסירת השיק מיד עם חתימת ההסכם הפרה של ההסכם, הגם שהדבר מצוין במכתב בא כוחם מיום 19.6.13. ברור, כי היה על המבקשים למסור את השיק טרם כניסתם לדירה, והמבקש העיד כי לא היתה מניעה לעשות כן. בנסיבות אלה, יתכן כי יוכח שהמשיבים הסכימו לכך שמועד מסירת השיק ידחה, ואף אם לא כך הדבר, ספק אם הדבר הקנה למשיבים זכות להודיע מיידית על ביטול ההסכם (ראו לעניין זה: ת"א (ת"א) 40283-06-13 דוד אזולאי נ' רחמים אשכנזי (2.7.13)).

14.
אף שאני סבורה כי עלה בידי המבקשים להוכיח קיומה של זכות לכאורה הראויה להגנה, לא שוכנעתי כי
מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם.

15.
הסעד המבוקש הינו צו שיאסור השכרת הדירה לצד ג'. לא התבקש צו עשה זמני, אשר יחייב את המשיבים לקיים את ההסכם, ובית המשפט ממילא לא ייתן סעד שלא התבקש. ייתכן כי המבקשים הניחו כי אם יתקבל צו המניעה המבוקש, יעדיפו המשיבים לקיים את ההסכם ולא להותיר את הדירה פנויה משוכרים. מכל מקום, למעשה, כוונת המבקשים היא לקבל סעד של אכיפה.

16.
העובדה שקיימת זהות בין הסעד הזמני המבוקש, לסעד העיקרי, היא כשלעצמה אינה מצדיקה דחיית הבקשה.
בתי המשפט פסקו לא אחת, כי זהות הסעד אינה אלא אחת הנסיבות שעל בית המשפט לשקול בדונו בבקשה לסעד זמני, ולא לעולם תביא לדחיית הבקשה.

"כבר נפסק, כי "זהות הסעד" אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית-המשפט להביאן בחשבון במתן צו-מניעה זמני; ואם שוכנע, כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני (ראו, למשל:
רע"א 2430/91
טיב טירת צבי, שותפות רשומה מקיבוץ טירת צבי, עמק בית שאן נ' דליקטיב הקניון ואח' [4], והאמור אצל י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 619). העיון בטענות הצדדים הניח את דעתי, כי התנאים הדרושים להענקת צו
-מניעה זמני, חרף הזהות בין סעד זה לסעד העיקרי שנתבקש בתובענה, התקיימו בענייננו. המשיבה הוכיחה עילה מיוסדת היטב לקבלת סעד של צו
-מניעה שנתבקש בתובענה, ומנסיבות העניין עולה בבירור שאלמלא הוענק לה צו
-המניעה הזמני, זכותה לקבלת צו
-המניעה שנתבקש בתובענה הייתה מתרוקנת מתוכנה.
"
רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ'
p.r.s
מדיטרניין בע"מ
פ"ד נב(4) 721.

ראו גם החלטתו של כב' השופט דנציגר ברע"א 5711/12 נ.מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.2.13):
"... הזכות החוזית הינה זכות שראוי להגן עליה כבר בשלב הסעד הזמני, ככל שסיכויי התביעה טובים וככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בנסיבות אלה סבורני כי יש להיזהר מליתן משקל יתר לטענה – הנטענת במסגרת מאזן הנוחות – כי כאשר מדובר בחוזה מסחרי, הנזק תמיד ניתן לפיצוי כספי ולכן אין הצדקה למתן סעד זמני. בנוסף, סבורני כי יש להיזהר מליתן משקל יתר לטענה כי אין להעניק, ככלל, סעד זמני המתלכד עם הסעד הסופי [ובלאו הכי כוחו של "כלל" זה פוחת מקום בו מתרשם בית המשפט כי סיכויי התביעה טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת "


17.
ברור, אם כן, כי אין בית המשפט מנוע מליתן סעד זמני רק משום שהוא זהה לסעד העיקרי. הלכה פסוקה היא אף שאין מניעה אף ליתן סעד שמשמעו צו עשה זמני ולא צו מניעה זמני. ראו לעניין זה: רע"א 338/88 נחום חמיס נ' דוד שטרן פ"ד מג(4) 552.

18.
משכך, השאלה המרכזית הניצבת כרגע בפני
בית המשפט, הינה האם מתן הסעד הזמני המבוקש הוא אכן כה חיוני, עד שיהיה בו כדי להצדיק את התערבות בית המשפט.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, באתי למסקנה שהסעד המבוקש אינו כה חיוני. זאת למרות שמשמעות דחיית הבקשה, הינה למעשה, כי פחתו עד מאוד הסיכויים
לזכות בסעד האכיפה במסגרת התביעה העיקרית, סעד שעל עדיפותו על פני תרופת הפיצויים אין חולק. אנמק את מסקנתי.

19.
מתצהירו של המבקש, ומעדותו בפני
בית המשפט, לא ניתן ללמוד על נזק בלתי הפיך או לאו בר פיצוי שייגרם למבקשים אם לא יינתן הסעד המבוקש. עסקינן בהסכם שכירות, שמטבע הדברים משא ומתן לכריתתו מתנהל תוך זמן קצר, בעיקר בתקופה זו של הקיץ, ולא הונחה תשתית ראייתית להוכיח, אף לא נטען, כי המבקשים יתקשו למצוא דירה אחרת בתוך זמן קצר.
כרגע, מתגוררים המבקשים בדירה אחרת בשכירות, לתקופה שאמורה להסתיים בעוד כשלושה חודשים (ראו עדותו של המבקש בעמוד 5 לפרוטוקול בשורה 4). אמנם, ב"כ המבקשים טען כי נמסרה הודעה למשכירה הנוכחית על קיצור תקופת השכירות, וכי הדירה הושכרה לאחר, אך לא הובאו ראיות לתמיכה בטענה, לא הוכח מהו המועד עליו הוסכם כמועד פינוי הדירה הנוכחית, ולא הוכח כי לא ניתן להאריך את ההסכם עד למציאת דירה אחרת.
בנסיבות אלה, לא הוכח כי עלול להיגרם למבקשים נזק של ממש אם תדחה הבקשה.

20.
הגעתי למסקנה זו, עוד טרם נדרשתי לנזק העלול להיגרם למשיבים אם ינתן הסעד הזמני.
טענת המשיבים כאילו יש לשקול אל מול הנזק הצפוי להיגרם למבקשים נזק כספי בשיעור של כ- 150,000 ₪ העלול להיגרם למשיבים, דינה להידחות. אל מול הנזק העלול להיגרם למבקשים אם תידחה הבקשה, לא עומד הנזק העלול להיגרם למשיבים אם יפרו המבקשים את הסכם השכירות, אלא הנזק הצפוי להם אם יחויבו לקיים את ההסכם. ברור כי לטענת המשיבים טומן בחובו קיום ההסכם סכנה ממשית להפרתו על ידי המבקשים, אך ההנחה לפיה ברור כי המבקשים יפרו את ההסכם ולא ישלמו את דמי השכירות מרחיקת לכת, ואינה רלוונטית לצורך דיון במאזן הנוחות.

21.
בנוסף, המשיבים אף הם לא הוכיחו מהו הנזק העלול להיגרם להם אם יינתן הסעד המבוקש.
הסכם השכירות שחתמו, עם צד ג' ביום 28.6.13 אמנם התקבל כראיה, בהסכמה, אך ברי כי לא הוצג על ידי מי שערך אותו ומי שיכול להעיד על נסיבות עריכתו. לא הוגש כל תצהיר מטעם המשיבים או מטעם צד ג' העלול להיפגע – שוכרי הדירה על פי ההסכם מיום 28.6.13. בנסיבות אלא, לא הוכח הנזק העלול להיגרם למשיבים. יחד עם זאת, כפי שציינתי לעיל, נטל הבאת הראיות מוטל קודם כל על המבקשים, וממילא אף נטל השכנוע, ומשהם לא הוכיחו מהו הנזק העלול להיגרם להם אם לא יינתן הסעד המבוקש, לא מצאתי כי יש בכך שהמשיבים אף הם לא הוכיחו את הנזק העלול להיגרם להם אם יינתן הסעד המבוקש, כדי להועיל למבקשים.

22.
לפני סיום, מן הראוי להתייחס לנסיבות העשויות להצביע על שיהוי בהגשת הבקשה.

כידוע, טענת שיהוי יש להעלות, ואף להוכיח שינוי מצב לרעה בהסתמך על שיהוי שהשתהה המבקש. המשיבים לא העלו טענת שיהוי, ולא הוכיחו הסתמכות כאמור. למרות זאת, מן הראוי לעמוד על הנקודה כפי שהיא עולה מן המסמכים.
14 ימים חלפו ממועד מסירת הודעת ביטול ההסכם, על ידי המשיבים עד למועד הגשת הבקשה. תקופת השכירות בהתאם להסכם שנחתם בין המבקשים למשיבים צריכה היתה להתחיל ביום 1.7.13. לאור הודעת הביטול מיום 19.6.13 היה על המבקשים להעריך ולצפות כי המבקשים פועלים להשכרת דירתם לאחרים. למרות זאת, הוגשה הבקשה רק ביום 2.7.13. בנסיבות העניין היה מצופה מהמשיבים להשיב למכתב מיום 18.6.13 בו הודע להם על ביטול ההסכם, ולא להניחו ללא תשובה 14 יום.
המשיבים חתמו על הסכם שכירות עוד טרם הגשת הבקשה, ביום 28.6.13 ולפיכך, בעת הגשתה, מדובר היה למעשה ב"מעשה עשוי".

23.
שקלתי להורות על שמיעת התובענה, במקום דיון בסעד הזמני, בהתאם לתקנה 369 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אף שלא התבקשתי על ידי מי מהצדדים לעשות כן.
החלטתי להימנע מכך, שכן לאור העובדה שטרם הוגשו כתבי טענות בתביעה העיקרית, כרוך היה הדבר בדחייה של מספר שבועות במתן החלטה. תקופת השכירות, בהתאם להסכם היתה אמורה להתחיל ביום 1.7.13. תקופת השכירות בהסכם השכירות שכרתו המשיבים עם צד ג' מתחילה ביום 1.8.13. בירור התביעה כולה מבלי להכריע בסעד הזמני בתוך ימים ספורים, היה מונע קיומם של שני הסכמי השכירות, ובכך גורם נזק לכל המעורבים.

24.
סיכומו של דבר, הבקשה נדחית.
לאור מכלול הנימוקים כפי שפורטו לעיל, איני עושה צו להוצאות.


ניתנה היום, ה' אב תשע"ג, 12 יולי 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 3271-07/13 אריה קיפרווסר, טטיאנה קיפרווסר נ' מיטל פרץ (פורסם ב-ֽ 12/07/2013)