פסקי דין על און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ | פסקי דין על דוד נאור

54404-05/12 תאמ     13/07/2013




תאמ 54404-05/12 און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ נ' דוד נאור








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 54404-05-12 און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ
ואח' נ' נאור ואח'




בפני

כב' השופט
עידו כפכפי


תובעת/נתבעת שכנגד

און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אריק לוי


נגד


נתבע/תובע שכנגד

דוד נאור




פסק דין


1.
האם זכאית התובעת להחזר תשלומים ששילמה לעיריית באר-שבע בגין נכס ששכרה מהנתבע ולשיפוי בגין הוצאות שנגרמו לה עקב החוב לעירייה.

רקע וטענות הצדדים
2.
ביום 27.6.05 נכרת חוזה שכירות בו השכיר הנתבע לתובעת דירה ברחוב אלכסנדר ינאי 26/4 באר-שבע (להלן: הדירה) תמורת 1,200 ₪ לחודש לצורך הלנת עובדים זרים המועסקים על ידי התובעת. תקופת השכירות נקבעה עד ליום 28.12.05 אולם אין חולק כי התובעת עשתה שימוש בדירה על לסוף שנת 2006.


ביום 9.11.10 פנתה חברת הגביה של עיריית באר-שבע לתובעת, מכח פקודת המיסים (גביה) בדרישה לשלם סך של 2,436 ₪ בגין הדירה וסך של 1,424 ₪ בגין דירה אחרת ברחוב יצחק אבינו 24/7. מהתכתבות ב"כ התובעת עם העירייה הובהר לו ביום 5.1.11 כי החוב בגין הדירה הינו מיתרות מים, ביוב וארנונה משנת 2007. באישור העירייה מיום 8.11.11 פורטו החובות בגין הדירה עד ליולי 2007 אשר שיעורם עלה והגיע לסך של 2,948.50 ₪. למרות שהועברו לעירייה אישורים שונים שהגיעו מהנתבע לפיהם לא היתה צריכת חשמל בדירה מיום 18.12.06 עד 15.2.08 וכן לא היתה צריכת מים, בהתאם למכתב העירייה מיום 24.1.12, מומש ביום 25.12.11 עיקול בחשבון התובעת בסך 3,330.18 ₪.

במכתב התובעת לנתבע מיום 11.12.11, סמוך בטרם מימוש העיקול,
דרשה פיצוי בגין הסכום בו חוייבה מהעירייה נוכח הטענה כי הנתבע לא דאג לעדכן את העירייה בדבר עזיבת התובעת את הדירה. לפיכך תבעה הנתבעת השבה של הסך של 3,300 ₪ וכן פיצוי בגין העלויות הנלוות לטיפול בחוב האמור, בסך של 4,670 ₪ נוספים.

3.
הנתבע טען כי התובעת פינתה בפועל את הדירה רק בסוף אוגוסט 2007 ואף לא עמדה בתשלומי השכירות. נטען כי נציג התובעת הודיע טלפונית רק באוגוסט 2007 כי התובעת אינה מחזיקה בדירה והחזקה נלקחה חזרה רק לאחר אולטימטום שהציב הנתבע. הנתבע לא הסתפק בהכחשת טענות התובעת אלא הגיש תביעה שכנגד על סך 16,490 ₪ בגין חוב דמי שכירות עבור הדירה מינואר עד אוגוסט 2007 וכן דמי תיווך בגין השכרת הדירה ודירה נוספת ברחוב רבי עקיבא 1/7 באר-שבע.

דיון והכרעה
4.
מטעם התובעת העידו חשב החברה מר שלום טל ומר לוי דוגומיר אשר היה איש הקשר מול הנתבע ורכז השטח מול העובדים הזרים. משמיעת העדויות וטענות הנתבע בסיכומיו, לא ברור האם ויתר על התביעה שכנגד. אולם לאחר שמיעת העדויות עלה כי לא היה מקום להגשת התביעה שכנגד והגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט.


הנתבע אישר כי אין כלל הסכם תיווך בינו לבין התובעת ובנסיבות אלו, לא מצאתי מקום להדרש לתביעתו לדמי תיווך בגין השכרת דירה בבעלותו ודירה נוספת אשר אף ביחס אליה יש לו קרבה משפחתית. לפיכך נדחית התביעה שכנגד לדמי תיווך.


הנתבע אישר כי עד להגשת תביעה זו לא דרש מעולם דמי שכירות נוספים עבור הדירה, למרות שההתקשרות העסקית בין הצדדים המשיכה בנוגע לדירות אחרות. עוד אישר כי קיבל דמי שכירות עבור הדירה עד לסוף שנת 2006. עוד עלה מהעדויות כי לא היתה צריכת חשמל ומים בדירה בתחילת שנת 2007 וכי הנתבע עשה שימוש אישי בדירה לצורך שיפוצה ומכירתה. רק בעדותו העלה הנתבע לראשונה את הטענה כי התובעת ביקשה כי ישמור לה את הדירה נוכח האפשרות כי תשכן בה עובדים זרים. מדובר בעדות כבושה אשר לא מצאתי לייחס לה כל משקל ואינה מהימנה. מנגד העיד מר לוי דרוגומיר כי לא ביקש מהנתבע לשמור לו את הדירה אלא ביקש ממנו להעביר הדירה משמה של התובעת לשמו של הנתבע והדבר לא נעשה.


מהאמור לעיל עולה כי לא סוכם בין הצדדים על הארכת חוזה השכירות מעבר לשנת 2006 ולפיכך אין יסוד לדרישת דמי השכירות. פועל יוצא הוא כי דין התביעה שכנגד להדחות.

5.
לאחר שמיעת העדויות מעדיף אני את גרסת התובעת לפיה בסוף שנת 2006 החזירה את הדירה לנתבע בתיווכו של לוי אשר סמך על דברי הנתבע כי ידאג לעדכן את הרישומים בעיריית באר-שבע. גרסת הנתבע כי ביקשה התובעת "לשמור" לה את הדירה נטענה לראשונה בדיון, לא נתמכה בראיות חיצוניות ומנוגדת למהלך העסקי בין הצדדים. גם אם היתה בקשה כאמור, הדעת נותנת כי לו לא היו משולמים דמי השכירות עבור החודש הראשון בו "נשמרה" הדירה, היה הנתבע מעורר עניין זה ובא לכל הפחות בדרישה לתשלום.

עצם העובדה כי ביחס לדירה ברבי עקיבא 1/7 ערכו הצדדים אישור החזרת הדירה ביום 12.5.06 אינה מונעת קבלת גרסת התובעת ביחס לדירה נשוא התביעה. ודאי שאין בטופס שנערך ביום 21.3.13 ביחס לדירה אחרת כדי ללמד דבר מאחר ונערך לאחר שהתגלעה המחלוקת נשוא תיק זה. בעדותו פירט הנתבע נסיבות אישיות קשות בגינן טען כי לא דרש דמי שכירות עבור שנת 2007, אולם יתכן שבגין נסיבות אלו לא פעל הוא להעברת הדירה על שמו נוכח העובדה כי ממילא יועדה למכירה ונמכרה לטענתו ביום 20.1.08 בהתאם לחוזה מכר שהציג בדיון.


הנתבע העיד כי פנה באוגוסט 2007 לעיריה להעברת הדירה על שמו, אולם אין בכך כדי לתמוך בגרסתו כי לא היתה עליו חובה לעשות כן בראשית שנת 2007. מבחינת העירייה עשתה היא שימוש בסמכותה כדין לחייב את המחזיק הרשום ובהעדר תצהיר של הנתבע אשר אישר את טענת התובעת בדבר מועד עזיבתה, סירבה היא להעביר את רישום החוב לשמו של הנתבע ולבקשתו החזירה את החיוב על שם התובעת לאחר שהסכימה לפרק זמן קצר לרשום החוב על שם הנתבע.

סעיפים 325-326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) עוסקים במערכת היחסים בין העירייה לבעלים או המחזיק והכלל הבסיסי הוא כי מרגע שאדם חדל להיות מחזיק רשאי למסור לעירייה הודעה וממועד ההודעה לא יחוייב בשיעורי ארנונה נוספים. העירייה אינה מחוייבת לקבל, בהעדר הסכמה בין הצדדים, הודעות למפרע. במכר צויין במפורש כי במידה והמוכר לא מסר את פרטי הקונה והעסקה, ישאר החיוב על שמו. שעה שבמערכת היחסים בין הצדדים הסתיימה שכירות הדירה בסוף 2006 והתובעת חוייבה בתשלומים מעבר למועד זה, על הנתבע להשיב לה את הסכומים בהם חוייבה.

אמנם לתובעת אשם תורם בהגדלת שיעור החוב, אולם שעה שקיבלתי גרסתה כי הנתבע נטל על עצמו את החובה לדווח לעירייה, הפך הנתבע שותף מלא לחיובים. לא הוכח מתי ולהיכן שלחה העירייה את דרישות החיוב השוטפות בגין הארנונה ולפיכך אין מקום לקזז מהחיוב הנתבע. זאת ועוד, למרות שהתובעת יכלה לצמצם את שיעור החיוב לו היתה משלמת מייד עם דרישת העירייה בנובמבר 2010 סך של 2436 ₪ בגין הדירה, לא מצאתי מקום לייחס לה אשם תורם. הוכח כי לאחר ההודעה על החוב פנתה לנתבע אשר ידע על החוב ושיתף עמה פעולה כדי לנסות ולמחוק את החיוב מספרי העירייה. שעה שכשל נסיון זה לא היה מקום שהנתבע יתכחש להעברת החיוב על שמו ובעשותו כן, אינו זכאי כי יקוזז החיוב בגין אשם תורם של התובעת.

6.
אשר לשיעור ההוצאות הנלוות, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה את סכום ההוצאות שנגרמו לה וממילא יכלה לחסוך את כל ההוצאות האמורות ולהעמיד החיוב על דרישת העירייה. לפיכך לא מצאתי מקום לשפות את התובעת בגין הוצאות משפטיות טרם הגשת התביעה, אולם יש לפסוק לה הוצאות בגין ניהול התביעה ודחיית התביעה שכנגד, בהתחשב במחדלים ההדדיים של הצדדים ובצורך לנהל הליך זה.

סוף דבר
7.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,330 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 25.12.11.


התביעה שכנגד נדחית.


הנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין אגרה ובשכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪.











ניתן היום,
ו' אב תשע"ג, 13 יולי 2013, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 54404-05/12 און בונה - שירותי כח אדם לבניין בע"מ נ' דוד נאור (פורסם ב-ֽ 13/07/2013)