פסקי דין על נונה גניס | פסקי דין על יד להחלמה שירותי רפואה | פסקי דין על ד"ר שמעון וסרמן |

1740/08 א     14/07/2013




א 1740/08 נונה גניס נ' יד להחלמה שירותי רפואה בע"מ, ד"ר שמעון וסרמן








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 1740-08 גניס נ' יד להחלמה שירותי רפואה בע"מ
ואח'


11 יולי 2013



בפני
כב' השופט יהושע רטנר

התובעת

נונה גניס
ת.ז. 306612896

נגד

הנתבעים
1.
יד להחלמה שירותי רפואה בע"מ
2.
ד"ר שמעון וסרמן
ת.ז. 307441634




פסק דין


1.
התובעת הינה ילידת 1947, המתגוררת בקרית אתא.

2.
הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה המספקת שירותי רפואה למנויים, לרבות הגעת רופא לבית המנוי.

3.
הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו רופא, אשר בזמנים הרלוונטים לתביעה עבד אצל הנתבעת 1.

טענות התובעת
4.
לטענת התובעת ביום 17.1.05 בדרכה לקנות תרופות בשעה 12:00 בצהריים לערך, לאחר שהתרחקה מביתה מרחק של כ-20 מטר החלה להרגיש כאב חזק ודוקר בקדמת החזה עם הקרנה ליד שמאל, מלווה בהזעת יתר ובהרגשה של מעין "חום" בחזה. הכאב היה מעין לחץ ונמשך כ-10 דקות.

5.
התובעת לא המשיכה בדרכה לקופת החולים, שכן קופת החולים נמצאת במרחק של כחצי שעת הליכה מביתה. התובעת חזרה לביתה בהליכה איטית והתקשרה למוקד הנתבעת והזמינה רופא. לאחר השיחה עם המוקדנית מטעם הנתבעת, התובעת התקשרה לבנה הבגיר - מָרֶט.

6.
בשיחה שקיימה התובעת עם המוקדנית מטעם הנתבעת, הסבירה לה המוקדנית כי בהתאם למנוי שלה היא תוכל להזמין רופא רק אחרי השעה 18:00. לפיכך באותו יום בשעה 18:00 לערך התקשרה התובעת בשנית לנתבעת, והזמינה רופא – הוא הנתבע.

7.
כאשר הגיע הנתבע, התובעת הייתה בביתה יחד עם בנה מרט ואשתו.

8.
התובעת פירטה בפני
הנתבע את אשר אירע בשעות הצהריים וכי היא חשה בכאבים בחזה. כאשר
שאל אותה הנתבע מדוע לא פנתה לקופת החולים, השיבה התובעת שלא יכלה ללכת לקופת החולים עקב הכאבים.

9.
הנתבע בדק לתובעת לחץ דם. בסיום הביקור הנתבע נתן לתובעת כדורים נגד יתר לחץ דם והמליץ לה ללכת בשעות הבוקר לקופת החולים.

10.
למחרת, ביום 18.1.05 התובעת הלכה לקופת החולים, שם ביצעה בדיקת א.ק.ג.. לאור תוצאות בדיקת הא.ק.ג. הרופאה בקופת החולים החליטה להפנותה באופן מיידי לבית החולים רמב"ם בחיפה. כן ציינה הרופאה שקיים היפוך גל

t v1 v2 v3
והרמה של קטע
st
v1 v2
.

11.
עם קבלתה בבית החולים, התובעת אובחנה כלוקה באוטם שריר הלב עם עליה בקטע

st
בקיר קדמי-ספטלי. כן נכתב שהתובעת לא קיבלה טיפול טרומבוליטי להמסת הקריש שגרם לאוטם, עקב איחור בהגעתה. רמת אנזים ה-
ck
הייתה 147 בקבלתה בבית החולים ורמה זו נשארה עד ליום 22.1.05, אז עלתה רמתו ל-175.

12.
כתוצאה מאבחנה זו, של אוטם בשריר הלב, התובעת אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ לב.

13.
בבית החולים הסתבר לתובעת כי עליה לעבור צינתור. התובעת הופנתה לצינתור אשר בוצע ביום 19.1.05. בצינתור נמצא כי התובעת סובלת ממחלה קשה של העורק הקדמי היורד הפרוקסימלי, עם היצרות של מעל ל-90%. יש לציין כי בסיכום הצינתור
נכתב שההיצרות הייתה של 70%-90%. בנוסף, היצרויות משמעותיות בענף מרגינלי שני, עוקף שמאלי, ימני והיצרות נוספת בחלק האמצעי של הקדמי יורד. כן נמצא שאחוז הפליטה של חדר שמאל היה מופחת במקצת (45%) עם היפוקינזיה קשה באזור אנטרו-לטרלי ואי-ספיקה מיטרלית 2/4.

14.
התובעת המשיכה לסבול מכאבים אנגינוטיים. התובעת הועברה למחלקה לכירורגית לב וביום 26.1.05 בוצע בה ניתוח מעקפים ובוצעו 4 מעקפים:

lita to cx, rita to lad, svg to pda + ladd1
. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 31.1.05.

15.
התובעת צירפה לתביעתה את חוות דעתו של פרופ' מרקביץ, מומחה לקרדיולוגיה, אשר ערך את חוות דעתו ביום 4.6.09. פרופ' מרקביץ חיווה דעתו שאם הנתבע היה מפנה את התובעת לבית החולים מייד כאשר היה בביקור בביתה, היה ניתן להפחית את גודל האוטם ואולי היה נמנע הצורך בביצוע ניתוח המעקפים.

16.
פרופ' מרקביץ אף חיווה דעתו שאוטם שריר הלב, ממנו סבלה התובעת, גרם לה לנזק משמעותי וקבוע בשריר הלב, עם ירידה משמעותית בתפקוד חדר שמאל.

17.
פרופ' מרקביץ חיווה דעתו, שהתובעת החלה לסבול מאוטם שריר הלב ביום 17.1.05 בצהריים. זאת מאחר והכאבים אותה חשה באותה עת היו החזקים והממושכים ביותר שהיו לה. כמו כן דו"ח בית החולים מיום 18.1.05 מציין, שהכאבים היו למעלה מ-24 שעות קודם לקבלתה בבית החולים. בנוסף, כאשר התובעת הגיעה לבית החולים רמת הטרופונין בדם הייתה גבוהה. לדברי פרופ' מרקביץ, רמת טרופונין גבוהה מעידה שהאוטם התחיל מספר שעות רב טרם הגעת התובעת לבית החולים.

18.
פרופ' מרקביץ ציין בחוות דעתו כי בגלל שהתובעת הגיעה באיחור לבית החולים, לא היה ניתן לטפל בה בטיפול האופייני והמקובל במקרים אלו, ע"י פתיחה מיידית של העורק הסתום באמצעות צנתור דחוף + בלון + השתלת סטנט. היעילות בטיפול כזה יורדת עם חלוף הזמן. מאחר והתובעת הגיעה באיחור של מעל ל-24 שעות מאז תחילת הכאבים, הטיפול הזה כבר לא יעיל לטיפול באוטם מהסוג שהיה לתובעת.

19.
פרופ' מרקביץ חיווה דעתו שאם היה הנתבע מפנה את התובעת לבית החולים עוד ביום 17.1.05 בערב, היה ניתן לבצע את הטיפול המוזכר לעיל והדבר היה מקטין בצורה משמעותית את גודל הנזק שנגרם ללבה .

20.
לדעת פרופ' מרקביץ ניתוח המעקפים שבוצע לתובעת, לא מנע את הנזק שנגרם ללבה עקב האיחור בהגעתה לבית החולים. פרופ' מרקביץ חיווה דעתו שאם היה מתבצע הטיפול של פתיחת העורק, כאמור לעיל, יתכן וניתוח המעקפים היה נמנע והיה ניתן לבצע את הטיפול בלבה
של התובעת בצורה מלעורית.

21.
בסיכום חוות דעתו, כותב פרופ' מרקביץ, כי לאור תלונותיה של התובעת, רופא סביר היה צריך לחשוב על האפשרות שהתובעת מפתחת התקף לב ולהפנותה לבית החולים באופן מיידי. אם היה הנתבע פועל כך, סביר להניח שהטיפול הרפואי היה ממתן בצורה משמעותית את הנזק שנגרם ללבה
של התובעת ויתכן והיה נמנע הצורך בניתוח המעקפים.

22.
הנתבעים המציאו חוות דעת מומחה מטעמם של פרופ' קרן. לאחר שחוות דעת זו הומצאה לפרופ' מרקביץ, ערך פרופ' מרקביץ חוות דעת משלימה מיום 1.11.09. בחוות דעתו המשלימה ציין פרופ' מרקביץ שאמנם בשעת הגעת התובעת לבית החולים לא ניתן היה לבצע התערבות מלעורית. אולם, אם לא היה הנתבע מתרשל, התובעת הייתה מגיעה בזמן המאפשר לבצע התערבות מלעורית. כמו כן, פרופ' מרקביץ חיווה דעתו שאין חשיבות רבה לממצא שלא היו הופעות גלי

q
בא.ק.ג.. פרופ' מרקביץ העריך את נכותה הצמיתה של התובעת ב-25%, אשר בהתאם לחוות דעתו, נגרמה מרשלנותו של הנתבע.

23.
לטענת התובעת ובהתאם לחוות דעתו של פרופ' מרקביץ, הנתבע התרשל בכך שלא אבחן את מצבה ולא ביצע לה בדיקת א.ק.ג. כאשר היה בביקור בביתה. כמו כן, הנתבע התרשל בכך שפטר אותה בכך שנתן לה כדור נגד לחץ דם ותו לא, ולא הפנה אותה לבית החולים עוד ביום 17.1.05 בערב.

טענות הנתבעים
24.
הנתבעים טוענים כי לא התרשלו בתפקודם וכי פעלו בהתאם לפרקטיקה המקובלת. ככל שנגרם לתובעת נזק, אין קשר בינו ובין תפקודם של הנתבעים והם אינם חייבים לפצותה בגינו.

25.
לטענת הנתבע, כאשר הגיע לבית התובעת היא הייתה לבדה בבית.

26.
כן טוען הנתבע כי התובעת התלוננה על כאבי ראש ולחץ דם. אולם לא התלונה על כאבים בחזה, הזעת יתר וכד'.

27.
הנתבע ביצע לתובעת בדיקות שונות לרבות מצב העור, האזנה לריאות, מישוש הבטן ולחץ דם. לאחר הבדיקות נתן לה, כמקובל במקרים אלו, תרופה להורדת לחץ דם ותרופה משתנת. כן המליץ לה לפנות לרופא המטפל.

28.
ככל שאכן הוחמר מצבה של התובעת, הדבר אירע לאחר שביקר הנתבע בביתה, ולכן הנתבעים לא נושאים באחריות להחמרה במצבה.

29.
הנתבעים המציאו חוות דעת רפואית של מומחה רפואי מטעמם פרופ' אנדריי קרן, מומחה למחלות לב, אשר ערך את חוות דעתו ביום 22.10.09. פרופ' קרן חיווה דעתו לפיה התובעת סובלת מנכות של 10%. לדעת פרופ' קרן נכות זו אינה נובעת מתפקודו של הנתבע, אשר פעל כרופא סביר ובהתאם לפרקטיקה המקובלת.

30.
בהתאם לחוות דעתו של פרופ' קרן, ביום 15.1.05 (יומיים לפני המקרה נשוא התביעה) הזמינה התובעת רופא לביתה בגין כאב ראש ולחץ דם וטופלה בהתאם. לאחר יומיים, ביום 17.1.05 הזמינה התובעת את הנתבע לביתה וגם בפני
ו התלוננה על כאב ראש ולחץ דם.

31.
בניתוח הממצאים הרפואיים פרופ' קרן מצביע בחוות דעתו על כך, שכאשר התובעת התקבלה לבית החולים ערך האנזים

cpk
שלה היה תקין. אנזים זה נשאר ברמה תקינה גם במהלך אשפוזה בין התאריכים 11-22.5.05. כן מצביע פרופ' קרן בחוות דעתו שערך האנזים
got
נמצא תקין בבדיקות שנעשו ביום 19.1.05 וב-20.1.05. לעומת זאת, אנזים הטרופונין
i
היה גבוה ב-2.5 יחידות כאשר התקבלה התובעת לבית החולים, אנזים זה לא נבדק שנית.

32.
פרופ' קרן חיווה דעתו כי בהתאם למסמכי הצינתור, נראה בעורק ה-

lad
היצרות של מעל 90% בקירוב והיצרות דיפוזית של 75%-90% עם קוטר כלי קטן של 2.5 מ"מ. פרופ' קרן חיווה דעתו שהיצרות זו הוגדרה כהיצרות מסוג
c
, שאינה מתאימה להתערבות מילעורית. בנוסף, הודגמו היצרויות קשות ומשמעותיות בעורק מרגינלי ובעורק הכלילי הימני. פרופ' קרן חיווה דעתו שלאור ממצאים אלו הוחלט להפנות את התובעת לניתוח המעקפים.

33.
פרופ' קרן חיווה דעתו שבתקופה שבין מועד הצינתור 19.1.05 ועד לניתוח המעקפים ביום 26.1.05 התובעת סבלה מאירועים נשנים וחוזרים של כאבים בחזה, כאשר בשישה מתוך שבעה תרשימי א.ק.ג. שבוצעו במהלך ימים אלו נראו סימני איכסמיה נרחבים במיוחד בדופן תחתונה (שלא הייתה מעורבת בהתפתחות האוטם) אצל התובעת.

34.
פרופ' קרן מציין בחוות דעתו כי במהלך האשפוז לא התפתחו גלי

q
בא.ק.ג., ולא היה קיצוץ בגובה גלי
r
בתרשימי א.ק.ג. בחיבורים קדמיים.

35.
מהעובדה שבדו"ח הצינתור חסר תיאור של המחלה הקשה והדיפוזית שיש לתובעת בחלק הרחיקני של העורך הכלילי הימני, מסיק
פרופ' קרן שלא ניתן היה להתערב מלעורית בעורק הכלילי הימני. כמו כן, פרופ' קרן מפנה לכך שגם בדו"ח הצנתור, נכללה הערה אשר מעידה כי לא ניתן לטפל בצורה נאותה בהתערבות מלעורית בעורק היורד הקדמי.

36.
פרופ' קרן אף מחווה דעתו שאם הייתה ההתערבות המלעורית יעילה, היו הרופאים בבית החולים מבצעים התערבות כזו בתקופה שחלפה בין הצנתור ועד לניתוח המעקפים (19-26.1.05). מהעובדה שרופאי בית החולים לא ביצעו התערבות מלעורית אלא חיכו לניתוח המעקפים, ניתן ללמוד שבזמן אמת העדיפו הרופאים ניתוח מעקפים על פני התערבות מלעורית. פרופ' קרן מחווה דעתו שהעדפה זו התבססה, ככל הנראה, על האנטומיה שהתגלתה בצינתור.

37.
פרופ' קרן מחווה דעתו שהאנטומיה הכללית של התובעת, לא הושפעה ממועד הגעתה לבית החולים. כן חיווה פרופ' קרן דעתו שגם לו היה הנתבע מפנה את התובעת מיידית לבית החולים, הצנתור היה מתבצע יום-יומיים לאחר מכן.

38.
בסיכום חוות דעתו, פרופ' קרן מציין שלדעתו לתובעת יש 10% נכות כתוצאה מהאוטם החריף שהיה בלבה . כמו כן, פרופ' קרן מחווה דעתו שכל נזק, אם נגרם לתובעת, שנגרם בטרם הגיע הנתבע לביתה לא ניתן היה למנוע אותו גם לו הייתה מופנית באופן מיידי לבית החולים.

39.
ביום 19.3.10 המציא פרופ' קרן חוות דעת משלימה, בה התייחס לחוות הדעת המשלימה של פרופ' מרקביץ. פרופ' קרן מחווה דעתו, שגם אם התובעת הייתה מופנית באופן מיידי ע"י הנתבע לבית החולים, לא היה מבוצע בתובעת צנתור דחוף ומיידי, לאור העובדה שלקתה באוטם לא חודר. פרופ' קרן מחווה דעתו שבהתאם לנתונים שבידו, הנתבע טיפל בתובעת על פי אמות מידה מקובלות ונתן לה את הטיפול המקובל.

השאלות השנויות במחלוקת
40.
על בית המשפט להכריע בשאלה, האם התובעת התלוננה בפני
הנתבע על כאבים בחזה וביד שמאל, או שמא התלוננה על כאבי ראש ולחץ הדם בלבד.

41.
כמו כן, על בית המשפט להכריע בשאלה האם ניתן היה לבצע התערבות מלעורית והאם התערבות שכזו הייתה מונעת את הצורך בניתוח המעקפים.

42.
בנוסף, על בית המשפט לקבוע האם חרג הנתבע מנורמות טיפול מקובלות.

43.
שאלה נוספת שעל בית המשפט להכריע בה היא – האם בעובדה שהתובעת הגיעה לבית החולים רק ביום 18.1.05, ולא ערב קודם ביום 17.1.05, נגרם לה נזק בגין רשלנות הנתבעים ואם כן - מהו שיעורו.

חוות דעתו של פרופ' רוזנשיין
44.
לאור המחלוקת בין חוות הדעת של פרופ' מרקביץ ופרופ' קרן, מונה ביום 16.2.10 פרופ' אורי רוזנשיין כמומחה מטעם בית המשפט.

45.
בחוות דעתו מיום 22.8.10 פרופ' רוזנשיין חיווה דעתו, שהתובעת סובלת מגורמי סיכון משמעותיים למחלת לב כלילית, הכוללים יתר לחץ דם, סיפור משפחתי חיובי למחלת לב כלילית והפרעה בשומני הדם.

46.
פרופ' רוזנשיין חיווה דעתו שהתובעת הייתה מוכרת אצל הנתבעת כסובלת מלחץ דם מוגבר. כאשר הנתבע בדק אותה ביום 17.1.05, הוא מצא ערכי לחץ דם מוגברים וטיפל בה בהתאם.

47.
פרופ' רוזנשיין חיווה דעתו שלאור הממצאים הרפואיים ולפיהם נמצא שיש עליה קלה בערכי

ck
בלבד, ללא לויקוציטוזיס וללא פגיעה קבועה בתפקוד חדר שמאל, לא היה מקום להתערבות מלעורית דחופה.

48.
לעניין ניתוח המעקפים, חיווה דעתו פרופ' רוזנשיין, כי במחלה הכלילית המפושטת ממנה סבלה התובעת היה צריך לבצע ניתוח מעקפים. פרופ' רוזנשיין ציין שהוא מסכים עם דעתו של פרופ' קרן, כי טיפול מלעורי בתובעת היה פחות טוב מניתוח המעקפים שבוצע לה.

דיון
49.
במהלך המשפט העידו התובעת, בנה
מר גניס מרט ורעייתו גב' גניס אינה. כן העידו הנתבע והמוקדנית מטעם הנתבעת גב' בתיה טוך. בנוסף, נחקרו המומחים פרופ' רוזנשיין, פרופ' מרקביץ' ופרופ' קרן.

50.
לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את גרסת התובעת, לפיה התלוננה בפני
הנתבע על הכאבים בחזה שהיו לה בשעות הצהריים. התובעת נתנה גרסה אמינה, קוהרנטית ורציפה. כמו כן נראה שהתובעת מודעת לבריאותה ויודעת לבטא היטב את מצבה הבריאותי.

51.
כאן המקום לציין שהתובעת והנתבע ואף המוקדנית שקיבלה את השיחה מטעם הנתבעת דוברים רוסית. העובדה שגם התובעת וגם הנתבע דוברי רוסית יש בה כדי להצביע על כך שלא היו קשיי תקשורת או אי-הבנה ביניהם, ואין חשש שמא התובעת התלוננה על כאבים בחזה והנתבע לא הבין אותה.

52.
אני מקבל את גרסת התובעת, הנתמכת בגרסת הבן מרט ורעייתו (להלן: "קרובי המשפחה") וזאת מהטעמים הבאים.

53.
התובעת העידה כי ביום 17.1.05 בצהריים ניהלה שיחה עם מוקדנית מטעם הנתבעת (השיחה לא נוהלה עם גב' טוך שזומנה לעדות ואשר עבדה במשמרת ערב באותו יום). התובעת התלוננה בשיחה זו על כאבים בחזה. המוקדנית מטעם הנתבעת הודיעה לה באותה שעה שהיא מנויה אך ורק לשירותי ערב ולכן עליה להתקשר בשנית בשעות הערב.

54.
קיומה של שיחת הטלפון למוקד הנתבעת ביום 17.1.05 בצהריים נתמך בעדותו של מרט, אשר אליו התובעת התקשרה לאחר ששוחחה עם נציגת הנתבעת באותו יום בצהריים. הנתבעת הודתה בסיכומיה כי התובעת ביצעה שיחת זו. בכך יש לחזק את גרסת התובעת.

55.
לאור העובדה כי הכאבים שהיה לתובעת בצהרי אותו יום היו כאבים חזקים וחריגים, סביר להניח שהתובעת סיפרה לנתבע על כאבים אלו כאשר הגיע באותו ערב לביתה.

56.
ביום 18.1.05 בקופת החולים, התלוננה התובעת על כאבי החזה שהיו לה בשעות הצהריים של יום 17.1.05. העובדה שהתובעת התלוננה ביום 18.1.05 בקופת החולים על הכאבים שתקפו אותה יום קודם לכן, מצביעה על כך שטרם נרגעה מאירוע זה, שהיה חריג ביחס למצבה הבריאותי.

57.
יש בעובדה שהתובעת התלוננה בקופת החולים כאמור, להצביע על כך שהיא הייתה מודעת לצורך ולחשיבות שיש בפירוט כאבי החזה שתקפו אותה בפני
הרופאים השונים, לרבות הנתבע.

58.
מול גרסת התובעת שהתלוננה בפני
הנתבע גם על כאבי החזה, עומדת גרסת הנתבע הטוען שהתובעת התלוננה רק על כאב ראש ולחץ דם. מצאתי לנכון ליתן אמון בגרסת התובעת שכן גרסת הנתבע מבוססת על מסמכים בלבד, ואינה מבוססת על זכרונו האישי. הנתבע, אשר מאז האירוע אף פרש לגמלאות, העיד שעדותו מבוססת על המסמכים בלבד. מנגד, עדות התובעת וקרובי המשפחה הינה מזכרונם האישי ולא על בסיס מסמכים.

59.
הסבירות שדווקא ביום 17.1.05 בערב התובעת לא התלוננה בפני
הנתבע על הכאבים שהיו לה בחזה, הינה נמוכה. זאת ועוד, גרסתם של קרובי המשפחה התומכים בגרסת התובעת הייתה אמינה וקוהרנטית וניכרו בה סימני אמת.

60.
הנתבע לא פעל כרופא סביר ולא כתב שהתובעת התלוננה על הכאבים בחזה.

61.
מומחה בית המשפט, פרופ' רוזנשיין, העיד בחקירתו שהשילוב של כאבים בחזה עם לחץ דם גבוה היו צריכים להעלות את המודעות (בהנחה שאכן הייתה תלונה על כאבים) אצל הנתבע לאפשרות שהתובעת עלולה לעבור התקף לב. הנתבע לא פעל מתוך מודעות לאפשרות זו.

62.
בנוסף, רופא סביר היה צריך להתייחס לתלונותיה של התובעת. בין אם ע"י הפניה לבית החולים ובין ע"י בדיקת א.ק.ג באמצעות מכשיר שהיה ברשותו.

63.
כעולה מהאמור לעיל, הנתבע התרשל בכך שלא רשם את תלונות התובעת כראוי. הנתבע התרשל בכך שלא היה ער לאפשרות של התקף לב כתוצאה מכאבים בחזה ולחץ דם גבוה. הנתבע התרשל בכך שלא הפנה את התובעת לבית החולים ולכל הפחות שלא ביצע לה בדיקת א.ק.ג. כאשר היה בביתה, באמצעות המכשיר שהיה ברשותו. לו הנתבע היה מבצע את בדיקת הא.ק.ג., היה מזהה שמדובר בהתקף לב ומפנה את התובעת מיידית לבית החולים.

64.
גם הנתבעת התרשלה. המוקדנית גב' טוך העידה, כי היא עבדה באותו יום משמרת ערב וכי לא היו בפני
ה הרישומים ממשמרת הבוקר, בהם אמורה להיות רשומה השיחה של התובעת לנתבעת בשעות הצהריים. לדבריה, כאשר מגיעה משמרת ערב הדפים של משמרת הבוקר נכנסים לארכיון.

65.
בהתנהגות זו של הנתבעת יש להצביע על רשלנות מצידה. אדם המנוי לחברה המספקת שירותים רפואיים מצפה שאם הוא מתקשר ומזמין רופא בשעות הצהריים, תעודכן משמרת הערב במצבו, על מנת שאם יתקשר ויזמין רופא בשנית בשעות הערב – יועבר כלל המידע לרופא.

66.
בכך שהנתבעת לא הודיעה לנתבע על תלונות התובעת משעות הצהריים של אותו יום, היא נהגה בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם התנהגות של חברה סבירה, שמטרתה הספקת שירותים רפואיים.

67.
לפיכך, הנני קובע כי אף הנתבעת התרשלה.

הנזק
68.
פרופ' רוזנשיין חיווה דעתו כי לתובעת נותרה נכות של 10% לפי סעיף 9(1)ג'

i
לתקנות הביטוח הלאומי. פרופ' רוזנשיין לא מצא מקום לקבוע כי היה קשר ישיר בין נכות התובעת לבין האיחור בהגעתה לבית החולים. מסקנה זו מקובלת עלי.

69.
העובדה כי לא נגרם לתובעת נזק רפואי משמעותי עקב האיחור בהגעה לבית החולים, עולה גם מאופי הטיפול שנעשה לתובעת בבית החולים. התובעת אושפזה בבית החולים ביום 18.1.05 אולם הצנתור בוצע לתובעת רק למחרת ביום 19.1.05, בכך יש להצביע שהתובעת לא הייתה במצב המחייב טיפול מיידי ודחוף. אף פרופ' רוזנשיין העיד ש"האנזימים גילו לנו שלא היה איחור" (עמ' 22 שורה 14-15 לפרוטוקול).

70.
יחד עם זאת, מצאתי לנכון לקבוע כי התרשלות הנתבעים פגעה באוטונומיה של התובעת.

71.
הפגיעה באוטונומיה הוכרה בפסיקה כראש נזק עצמאי ובר פיצוי. הגדרת הפגיעה באוטונומיה נקבעה ע"י בית המשפט העליון מפי כב' השופט תאודור אור בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה פ"ד נג(4) 526, 570, כדלקמן:
"...[ש]לכל אדם זכות יסודית לאוטונומיה. זכות זו הוגדרה כזכותו של כל פרט להחליט על מעשיו ומאווייו בהתאם לבחירותיו, ולפעול בהתאם לבחירות אלה."
כן ראו: ע"א 6989/09 נוהא פרוך נ' בית החולים מוקאסד (פורסם במאגרים משפטיים, 2.8.11)

72.
הפגיעה באוטונומיה של התובעת נגרמה בשל העובדה שלא יכלה לקבל החלטה מושכלת, בזמן אמת, באם ללכת לבית החולים אם לאו. לו היה הנתבע מבצע בדיקת א.ק.ג עוד ביום 17.1.05 בערב, או מפנה את התובעת מיידית לבית החולים – הייתה לתובעת האפשרות להחליט על מעשיה. משלא פעל הנתבע בצורה זו, פגע באוטונומיה של התובעת להחליט על הדרך בה תפעל לאור הבעיה הרפואית הדחופה ממנה סבלה. לו ידעה התובעת את מצבה לאשורו, הייתה יכולה להחליט לנסוע מיידית לבית החולים, ו/או הייתה יכולה לפנות לרופא פרטי שהיא מכירה, ו/או הייתה יכולה לפנות לרופא אחר לקבלת חוות דעת שניה ו/או לפנות לבן משפחה על מנת שילווה אותה, יסייע לה ויסעד אותה, ו/או יעזור לה בכל הקשור למצבה. בע"א 2342/09 נעמה ג'ובראן נ' שירותי בריאות כללית (פורסם במאגרים משפטיים) נקבע לעניין זה:
"תפקידו של הרופא לטפל בגוף המטופל אינו מקנה לו את זכות הבחירה בטיפול. ההפך הוא הנכון. האוטונומיה של האדם על גופו מעבירה אליו את האחריות לכוח ההכרעה. אף אין בפער הידע בין המומחה לבין ההדיוט לשלול את זהות האחרון כבוחר, אלא לכל היותר לעצב את השיח ביניהם."

73.
פגיעה באוטונמיה אינה ניתנת למדידה. לא ניתן לכמת אותה בצורה מדעית. משמעותה הינה עצם הפגיעה באפשרות הבחירה. גם אם הייתה התובעת בוחרת לנהוג באותה צורת פעולה כפי שנהגה בפועל, אין בכך כדי להפחית מעוצמת הפגיעה באוטונומיה.

74.
כאשר אדם פונה לרופא הוא מצפה לקבל ממנו את מלוא המידע הרפואי הנוגע למצבו. כאשר הרופא לא מבצע את הבדיקות הנדרשות, ממילא המידע שהוא מעביר לחולה הינו חלקי. בכך, פוגע הוא באוטונומיה של החולה לקבל החלטה מושכלת.

75.
חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 מגדיר את חובתו של הרופא ליתן טיפול רפואי נאות לחולה. בתביעה זו, כאשר הנתבע לא ביצע את בדיקת הא.ק.ג. לתובעת, לא היה יכול לתת לה את המידע הרפואי המלא והנדרש בנסיבות העניין.
בכך שהנתבע מנע את המידע הרפואי המלא מהתובעת, הוא פגע באוטונומיה שלה.

76.
כמו כן,
לו הנתבע היה מוסר לתובעת את מלוא המידע הרפואי הנוגע למצבה היה נמנע ממנה חוסר הוודאות הרפואי, היא הייתה יכולה לקבל החלטות מושכלות, יתכן שהייתה מתקשרת לבנה וכלתה שיעזרו לה ויתכן והייתה אף מגיעה לבית החולים מוקדם יותר.

77.
בנוסף, לא מן הנמנע שאם הנתבע היה מפנה את התובעת לבית החולים, היו נחסכים ממנה כאבי החזה אשר חשה במהלך אותו לילה.

78.
כמו כן ראו : ע"א 8126/07 עזבון המנוחה ברוריה צבי נ' בית החולים ביקור חולים מפי כב' השופט אליעזר ריבלין (פורסם במאגרים משפטיים, 3.1.2010):
"הפגיעה באוטונומיה נתייחדה לא רק בשל שיש לסווגה כעוולה חוקתית, כי אם גם בשל שבלבושה הקיים מאפשרת היא להתגבר על קשיים בקביעת הקשר הסיבתי שבין ההתנהגות הפסולה לבין הנזק שבא בשלה."

גובה הנזק
79.
בנסיבות העניין מצאתי לנכון לקבוע לתובעת פיצוי גלובאלי עבור כלל נזקיה בסך של 20,000 ₪, על דרך אומדנא דדיינא.


תוצאה
80.
הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
א.
פיצוי בסך 20,000 ₪.

ב.
6,550 ₪ שיפוי בגין שכ"ט חוות דעתו של פרופ' מרקביץ'. סכום זה כולל שכרו של המומחה בגין עדותו בבית המשפט. סכום זה ישא הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד היום.

ג.
5,245 ₪ שיפוי בגין השתתפות התובעת בשכ"ט חוות דעתו של פרופ' רוזנשיין. סכום זה כולל שכרו של המומחה בגין עדותו בבית המשפט. סכום זה ישא הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד היום.
ד.
שיפוי בגין אגרת בית המשפט (משוערך להיום).
ה.
שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

81.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

82.
ככל שנותרו יתרות בפקדונות שהפקידה התובעת בתיק, היתרה תוחזר לתובעת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום,
ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013.











א בית משפט שלום 1740/08 נונה גניס נ' יד להחלמה שירותי רפואה בע"מ, ד"ר שמעון וסרמן (פורסם ב-ֽ 14/07/2013)