פסקי דין על עלאא בסול | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

39771-01/12 א     03/07/2013




א 39771-01/12 עלאא בסול נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 39771-01-12 בסול נ' כלל חברה לביטוח בע"מ




בפני

כב' השופטת
עינב גולומב


תובע

עלאא בסול


נגד


נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין



לפניי תביעה לתשלום פיצויים על-פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, בשל נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה לו ביום 28.6.11.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת החבות, כאשר לטענת הנתבעת התובע לא הוכיח את גרסתו כי נפגע בתאונת דרכים. כן חלוקים הצדדים לעניין הנזק, ככל שתוכח חבות. לעניין האחרון יצויין כי לא התבקש מינוי מומחה רפואי בתיק.

העדויות שנשמעו
:

1.
לטענת התובע בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו, ביום התאונה בשעה 13:45 לערך במהלך עבודתו כמפעיל משאבת בטון, הוא נפל מסולם המשאבה במשאית ונחבל בגופו ובעיקר בידו השמאלית (להלן – התאונה). לאחר התאונה הוא הובהל לבית החולים המשפחה הקדושה בנצרת שם אובחן שבר בשורש כף ידו השמאלית, ידו הושמה בגבס והוא שוחרר לביתו ובהמשך נקבעו לו ימי מחלה.

2.
בעדותו בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 18.6.13, סיפר התובע כי ביום התאונה הגיע לאתר בניה של בית בישוב גן נר לצורך ביצוע יציקת בטון. התובע נהג במשאית ובה משאבת בטון. לדבריו, לאחר שסיים את היציקה, נסע עם המשאית מחוץ לישוב, ועצר אותה במקום סמוך על מנת לרוקן את הבטון שנותר בסל המשאית. לצורך כך הוא עלה על סולם המשאית ובמהלך הירידה ממנו החליק ושבר את היד (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 2-3). בחקירתו הנגדית עומת עם הטענה לפיה נפגע בנסיבות אחרות במהלך עבודתו בישוב באותו יום, כפי שהיא עולה מגרסת מי ששימש כקבלן באתר הבניה. התובע השיב כי במהלך עלייה על סולם של הבית שהיה בבנייה, הוא החליק ופועלים שהיו שם סייעו לו לקום. לטענתו המדובר בנפילה קלה שלא גרמה לו כל נזק, ולראייה הוא המשיך לעבוד לאחר אותה נפילה, ואף הפעיל את השלט המצריך שימוש בשתי הידיים, ואילו השבר ביד אירע לאחר מכן ולאחר שיצא מהישוב עם המשאית בנסיבות שתוארו על-ידו בתצהירו.

4.
הנתבעת זימנה לעדות את מר איימן חדאד (להלן – איימן), אשר היה הקבלן בבית בו ביצע התובע עבודה באותו יום. איימן העיד כי הוא נדרש להגביה את קצוות גג ביתה של הלקוחה לצורך התקנת רעפים ולשם כך נשכרו שירותי התובע לצורך יציקת בטון. לטענתו, במהלך היציקה התובע עלה על הגג, מעד ונפל. בעדותו ציין כי ראה את התובע מתפתל מכאב, כי הפועלים שלו הרימו את התובע ולאחר מכן התובע ירד בכוחות עצמו מהגג והמשיך בפעולת היציקה (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 21-23). איימן ציין כי התובע נפגע ביד, מבלי שכר באיזו יד.

דיון והכרעה:

5.
כאמור לעיל, תביעתו התובע מבוססת על גרסתו כי נפגע בעת נפילה מסולם המשאית. מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע חיצוני. קביעת ממצא על יסוד עדות כאמור טעונה זהירות ומתן אמון מלא באמתותה, תוך שבית המשפט מחויב לנמק את טעמיו להסתמכות עליה בלבד (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971; ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי פ"ד מו(1) 733). בענייננו, אינני סבורה שיש לקבל את התביעה על יסוד גרסתו היחידה של התובע בדבר נסיבות פגיעתו, וזאת מהטעמים שלהלן.

6.
כעולה מהמפורט לעיל, אין חולק כי התובע נפגע בידו במהלך עבודתו ביום התאונה הנטענת. המחלוקת הינה האם הפגיעה אירעה בנסיבות המתוארות בתביעה ותוך שימוש במשאית. לעניין זה עולה מעדותו של איימן, שהינו עד אובייקטיבי ושאני רואה לייחס לו בנסיבות אלה מהימנות רבה, כי ביום התאונה הנטענת נפגע התובע בעת עבודתו כתוצאה מנפילה על גג באתר הבניה בה עבד, וללא כל קשר למשאית. מהעדות עולה כי עקב הנפילה נפגע התובע בידו (אף כי העד לא זכר לומר באיזו יד). עוד עולה מהעדות, כי לא היה מדובר בפגיעה של מה בכך, שכן העד ציין בעדותו כי ראה את התובע מתפתל מכאב (עמ' 10, ש' 22), וכי הפועלים שהיו במקום סייעו לו והרימו אותו לאחר שנפל. נתון זה, בדבר פגיעת התובע בידו, בסמוך בזמן ובמקום לתאונה נשוא התביעה לגביה נטען כי התובע נפגע בה בידו, לא אוזכר כלל בתצהיר התובע, והועלה רק במהלך חקירתו הנגדית ומשעומת עם הטענה בעניין זה מצוייה בעדותו של עד חיצוני. העלתה המאוחרת של הגרסה בהקשר זה פוגמת במהימנות העדות.

7.
התובע טען כי הנפילה במהלך עבודתו על הגג היתה קלה, ואין לייחס לה משמעות, וכראיה לכך ציין שהמשיך בעבודתו מיד לאחריה. אלא שהטענה כי מדובר היה באירוע שולי אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של איימן כי ראה את התובע לאחר שנפל "מתפתל מכאב" (עמ' 10, ש' 22), כפי שצויינה לעיל. אשר לטענה כי אין זה סביר שהתובע היה ממשיך בעבודתו לאחר שנגרם לו שבר בשורש כף, הרי שהיא איננה מתיישבת בנסיבות עם העולה מדבריו של התובע עצמו. התובע ציין בעדותו, כי לאחר שלטענתו נפל מהמשאית, הוא נהג בה בכוחות עצמו עד למשרד מעסיקו, וכי לא הרגיש שהיד שבורה, וכדבריו:

"אני נסעתי עם המשאית והפקידה לקחה אותי. בעת הנפילה לא הרגשתי שהיד שבורה. שמתי את המשאית במשרד וישר לקחו אותי, דוד שלי בא ולקח את המשאבה ולא מהאתר, נסעתי למשרד ושם הוא לקח אותה. אני הלכתי לבית החולים"
(עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 20-22).

עולה מדבריו של התובע כי לאחר הפגיעה ביד, לא חש תחילה שהיד שבורה, וכי היה בידו לנהוג במשאית בעצמו. יצויין כי התאונה אירעה לטענת התובע בשעה 13:40 לערך, ולפי העולה ממסמכי בית החולים הוא התקבל בבית החולים בשעה 16:20 (נ/4), כעבור כ- 3 שעות, באופן המחזק את המסקנה כי כאבי התובע לא מנעו ממנו בשלב הראשון להמשיך לתפקד.

8.
לכך יש להוסיף, כי עיון במסמכים שנרשמו בסמוך לאירוע מעלה גרסה בלתי עקבית או ברורה לנסיבות הפגיעה. ראשית, בתעודת המיון מיום התאונה (נ/4), צויין: "לדבריו היום נפל בזמן עבודתו על יד שמאלית", ללא אזכור כלשהו לנפילה ממשאית. נזכיר כי אין חולק כי באותו יום נפגע התובע בידו עקב נפילה במסגרת עבודתו, בנסיבות שאין להן כל זיקה למשאית. שנית, בטופס הודעת מעסיק התובע על תאונה בעבודה (נ/5) צויינו פרטי התאונה כדלקמן: "בזמן עבודה שעליתי על המשאית החלקתי ונפלתי על הרצפה". מאידך, בהודעה במשטרה על תאונת דרכים (נ/5) נרשם כי הפגיעה אירעה - "תוך כדי ירידה מהמשאית, מעדתי, יד שמאלית פגעה בדלת ונפלתי ארצה על יד שמאלית...". בחקירתו הנגדית ציין התובע כי נפל בעת ירידה מסולם המשאית, ומשעומת עם הגרסאות השונות הסביר כי "זה אותו דבר" (עמ' 8, ש' 5). בנסיבות שפורטו לעיל, וכאשר עולה כי סמוך לאירוע הנטען נפגע התובע בידו בנסיבות אחרות לחלוטין, אינני סבורה כי מדובר באי-התאמות של מה בכך ביחס לאופן התרחשות הפגיעה, כפי שטען התובע.

9.
יצויין עוד, כי אף שלטענת התובע לא היו עדים לאירוע הפגיעה עצמו, עולה מגרסתו כי היו גורמים אשר היו מעורבים בהתרחשות הנסיבתית הסמוכה לה, כגון עובדי המשרד אליו הגיע לדבריו ממקום התאונה, ברם אלה לא הובאו למתן עדות, באופן שעשוי היה לחזק את טענות התובע בדבר נסיבות פגיעתו.

10.
יצויין כי אינני רואה לקבל בהקשר זה את טענת התובע, כי יש להסיק מסקנה לחובת הנתבעת מכך שהיא לא זימנה לעדות את הפועלים אשר סייעו לתובע לאחר נפילתו באתר הבניה. כאמור לעיל, העד איימן היה בעצמו עד ראיה לאירוע הנ"ל, ולאור זאת, כמו גם ההסבר שניתן לפיו מדובר בעובדים תושבי האזור שאין לה רישיון שהייה בישראל (עמ' 11, ש' 15) אין לייחס משקל לאי-העדתם.

11.
נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו בתביעה, לפיה הוא לפיה הוא נפגע במהלך שימוש במשאית, ולפיכך התביעה נדחית.

12.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.


המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ה תמוז תשע"ג, 3 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה












א בית משפט שלום 39771-01/12 עלאא בסול נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/07/2013)