פסקי דין על גריגורי סטולוביץ | פסקי דין על אלכסיי טקצנקו |

26382-03/12 פ     15/07/2013




פ 26382-03/12 מדינת ישראל נ' גריגורי סטולוביץ, אלכסיי טקצנקו






בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 26382-03-12 מדינת ישראל
נ' סטולוביץ ואח'
בפני

כב' השופט עידו דרויאן
מדינת ישראל
המאשימה
נגד
1. גריגורי סטולוביץ
– ע"י ב"כ עו"ד עין-צבי

2. אלכסיי טקצנקו
– ע"י ב"כ עו"ד ימין
הנאשמים

גזר דין

שני הנאשמים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון דיוני, בגין אירוע חמור שארע בתאריך 6.3.12 בשעה 02:00 או סמוך לכך, ליד בית החייל ברחוב הרוא"ה ברמת-גן:

ללא כל סיבה וללא היכרות מוקדמת, התנפלו שני הנאשמים על המתלונן - חייל שעבר לתומו ברחוב כשהוא משוחח בטלפון סלולארי. הנאשמים חבטו בכל חלקי גופו של המתלונן ובפני
ו לרבות באגרופים שכיוונו לראשו עד שהמתלונן סבר שהם רוצים לשדוד את הטלפון ושאל אותם אם הם רוצים אותו. הנאשמים לא חדלו מהתקיפה הפרועה וכשהמתלונן התכופף – המשיכו להלום בפני
ו ולבעוט בו.
הנאשם 1 נטל את הטלפון מהמתלונן והשניים ברחו מהמקום, כשבמהלך הבריחה השליך הנאשם 1 מידו את הטלפון.
עקב התקיפה נגרם למתלונן סימן אדום בפני
ו, דם זב מפניו והוא נזקק לטיפול רפואי.

במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום כך שהנאשמים הורשעו בעבירה של תקיפה חובלנית בצוותא, לפי סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הנאשם 2 הוסיף וצרף את ת"פ 18542-01-12, בו הורשע לפי הודייתו בעבירות של הסגת גבול, היזק בזדון וגניבה, בשל אירוע מיום 21.5.11:
הנאשם ניפץ באמצעות אבן את חלון הראווה של חנות אופניים, הסיג גבול לתוכה וגנב שתי שרשראות אופניים ופנס. הנאשם נלכד בתוך החנות והרכוש הוחזר.

נסיבות האירוע בתיק העיקרי – מתחם הענישה (לשני הנאשמים):

אפתח בדברי בית המשפט העליון בע"פ 10444/06 עייני נ' מ.י. (2007):
תיקים רבים באים בפני
נו בשנים האחרונות ובהם מתוארת השתלשלות עניינים במהלכה הותקף אדם על לא מאומה, בעקבות עניין פעוט ערך. המקרה שבפני
נו, גם אם לא נעשה במהלכו שימוש... בנשק חם או קר, מתבלט בסתמיותו, ברוע הלב שהפגינו המעורבים בו... ובכיעורו.

מאז מתן אותו פסק-דין לא חדלו מעשי אלימות חמורה לשמה, ללא כל סיבה או תועלת נחזית, מלהטריד את שלום הציבור ולפגוע פגיעה קשה ומתמדת בתחושת הביטחון של כל אזרח. לכאורה, לא אמורה תופעה זו להטריד יותר מאלימות "שיש לה הסבר" כגון אלימות שמקורה בתאוות בצע, או בתאוות נקם. למעשה, טיבה של אלימות זו מחריד יותר, שכן הסתמיות שבה, אותה ציין בית המשפט העליון, הופכת אותה לפסולה-מוסרית ברמה הגבוהה ביותר. אלימות לשם תאוות אלימות.

בנוסף, לאלימות מסוג זה חשוף כל אזרח המהין לעזוב את בטחת מדורו לרחוב, לכיכר, למקום עבודתו או למקום של נופש ובילוי. לא תועיל לו לאדם כל זהירותו ומתינותו ביחסיו עם הבריות, ואפילו אם יישמר בכל מאודו לדבוק בדרכי שלום ולהתרחק מדרכי ריב ואנשי זרוע – סוג אלימות זה ירדוף אותו בכל מקום, ואם לא ישיג אותו, אימתו ודאי וודאי שתשיג. גם בית המשפט העליון מצא, שאלימות מסוג זה הינה מאיימת ומצמררת במיוחד, שכן לא ניתן להתגונן או להימנע ממנה (ע"פ 7365/06 פלוני נ' מ.י. (2006), ועוד).

הסכנה הפוטנציאלית שמקורה בהתפרצויות חסרות רסן וסיבה אלו ובמיוחד תחת השפעת אלכוהול היא איומה ונוראה ועד כדי גרימת מותו של קורבן חסר-מזל. כך ראו למשל ע"פ 7000/10 אלפידל נ' מ.י. (2012) שם הסתיימה התפרצות אלימה תחת השפעת אלכוהול בהריגתה של אישה בשתי מכות בלבד, שהופנו לראשה וצווארה.
בסוג העבירה בו עסקינן, יכולות להיגרם חבלות קשות המותירות גם נכות מתמדת.

למרבה הזוועה והצער הגדול, עיקר המבצעים של מעשים קשים וכבר-לא-נדירים אלו הם צעירים, צעירים מאוד וגם קטינים – הם, בלשונו של בית המשפט העליון בע"פ 7365/06 הנ"ל, "פלח השוק" המבצע ברגיל עבירות אלו, ולכן דווקא קבוצה זו היא המצריכה ענישה מחמירה ומרתיעה במיוחד, על-אף שבית המשפט מודע היטב לגישה הכללית ביחס לקבוצה זו של קטינים וצעירים, הזוכה ברגיל ליחס מתון מתוך כוונות שיקום (וראו למשל הדעות שנחלקו לעניין שיקולי הענישה של "בגירים צעירים" כקטגוריה נפרדת של עבריינים, בע"פ 7781/12 פלוני נ' מ.י. (2013) ).

מדיניות הענישה המוכתבת על-ידי בית המשפט העליון מחייבת אפוא החמרה עונשית ברורה, גם כאשר מדובר בקטינים או בבגירים צעירים, ותובאנה מילותיה הקשות של הש' ברלינר בעניין עייני הממחישות את התייחסותו של בית המשפט לסוג אלימות זה:
האלימות, אותה אלימות חסרת פשר, סתמית, שיש בה משום רשעות עליה דיברה חברתי השופטת ע' ארבל הפכה להיות אחד הנגעים הקשים וההרסניים ביותר שהחברה הישראלית מתמודדת בו, מעין נחש צפע שמרים את ראשו ומכיש חזור והכש בלי רחם. המלחמה בו צריכה על כן להיות כפי שנלחמים בנחש צפע, ללא פשרות.

מדיניות זו אכן מיושמת בערכאות השונות, פרי ההכרה העגומה במציאות של ריבויים של מקרים כאלה ועד היותם מכת מדינה או קרוב לכך, וראו למשל ע"פ (ת"א) 7284/09 טייב נ' מ.י. (2009), שבו – על-אף התערבות-מה לקולא במידת העונש – העמיד בית המשפט את עונשו של צעיר חסר עבר פלילי שעבר תהליך שיקומי, על שנת מאסר בפועל.

במקרה דנן לא ניזוקה בריאותו של המתלונן באופן ממשי או מתמיד, אך לא ניתן לייחס מקרה ממוזל זה ל"רחמיהם" של הנאשמים שהיכו וחזרו והיכו ובעטו במתלונן – בצוותא, שניים נגד אחד. עם-זאת, קל לשער את חומרת תחושותיו של המתלונן – הכאב, הפחד, ההשפלה והחרדה שמן הסתם ליוותה אותו ואת כל מקורביו גם הלאה, ואולי גם כיום.

כאשר נלקחות בחשבון כלל הנסיבות ומדיניות הענישה, נמצא שמתחם הענישה הראוי הינו בין עשרה לבין עשרים וארבעה חודשי מאסר.

אדגיש, כי עצם לקיחת הטלפון על-ידי הנאשם 1 אינו מעלה ואינו מוריד בעיני בנסיבותיו של מקרה זה ואינו מצדיק אבחנה בין שני הנאשמים לעניין קביעת המתחם: לא מדובר באלימות שמטרתה היתה רכושית, כעולה מהעובדה שהטלפון הושלך סמוך לאחר לקיחתו.

נסיבות האירוע בתיק הצירוף – מתחם הענישה (לנאשם 2 בלבד):

הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם הם ביסודם ערכי הקניין, אך גם זכותו של אדם לחירות מהפחדה או הקנטה בתחום הפרט שלו, עליה מגנה העבירה של הסגת הגבול, כעולה מלשון החיקוק.

מידת הפגיעה הקונקרטית בערכים אלו, במקרה דנן, לא היתה רבה במיוחד, בהתחשב בכך שמדובר היה בבית עסק ולא בדירת מגורים, ובכך שהנאשם נלכד מיד.

בנסיבות העניין, הפשוטות למדי, נראית מוצדקת הצעתה המתונה של התביעה ולפיה מתחם העונש הראוי והכולל נע בין מאסר מותנה לשלושה חודשי מאסר בפועל.

נסיבותיו של הנאשם 1 – קביעת העונש:

הנאשם 1, יליד 1993 – כבן תשע-עשרה, עלה בגיל שנתיים ארצה עם אמו שהתגרשה מאביו ומאז הוא מתגורר עם אמו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד אך על רקע בעיות קשב והתנהגות חבר לחברה שולית והחל לבצע עבירות. טרם מעצרו היה אורח חייו לא יציב, הוא לא גויס לצבא והחליף מספר מקומות עבודה.

בשנת 2008, תחת השפעת אלכוהול, תקף עם חבריו שני מתלוננים, באופן המזכיר בצורה מבהילה את האירועים בתיק דנן – תקיפה אכזרית בצוותא, ללא כל סיבה או התגרות, אלימות לשמה. בגין מעשה זה עמד לדין בבית משפט השלום לנוער בתל-אביב (ת.פ. 1516/08) והורשע, אך בית המשפט העדיף את אינטרס השיקום והנאשם לא נשלח לכלא, אף לא לריצוי עבודות שירות.

העובדה שהנאשם שב ומבצע עבירה דומה, אפילו במרחק שנים, מעידה על חומרת הסכנה הנודעת ממנו ועל כישלונה של הגישה הטיפולית, עד עתה.

הנאשם התקשה לגלות אמפטיה למתלונן בתיק דנן ושירות המבחן מוצא כי הנאשם מתקשה לשלוט בדחפיו האלימים, בהיותו מרוכז בעצמו ואינו מסוגל לראות את הזולת ואת צרכיו. עוד קובע השירות, כי נודעת מהנאשם מסוכנות בינונית לחזרה על מעשי אלימות.

אמנם, הנאשם שולב בקבוצה טיפולית והחל לשתף פעולה בשלב הראשוני של הקבוצה, אך הצפי לא הפך למעודד יותר.

עם-זאת, השירות ממליץ על ענישה קונקרטית קלה מאוד של צו של"צ, לצד צו מבחן שיאפשר המשך הטיפול בו במסגרת הקבוצה.

המלצת השירות אינה תואמת כלל את המציאות במקרה זה.
מובטחני כי ההמלצה נעוצה ביסודות טיפוליים מקצועיים, אך אין היא לוקחת בחשבון את כלל הנסיבות, לרבות מידת הסיכון הניכרת הנודעת מהנאשם גם לדעת שירות המבחן ואת העובדה הפשוטה, לפיה הנאשם מצוי בתחילת-תחילתה של דרך שיקום קשה מאוד –
כיצד יגיע הנאשם ממצב תודעתי של התעלמות מהזולת, שמאפשר לו לנקוט באלימות אכזרית על לא-כלום, למצב תודעתי נורמטיבי של הבנה ואמפטיה כלפי הזולת, קשה לדעת. ודאי שלא מדובר בתהליך קצר ולא ניתן לומר בשלב תחילי זה שיש לצפות בהכרח להצלחה.

אני מוצא אפוא כי שיקולי שיקום אינם יכולים במקרה זה להביא לחריגה ממתחם הענישה וגם אין לדבר על מאמצי שיקום חריגים המצדיקים הקלה משמעותית בעונש הראוי.

הנסיבות לקולא, וחשובות הן, נעוצות בעיקר בגילו הצעיר מאוד של הנאשם, בהודייתו ובנטילת האחריות למעשה. מאמצי השיקום יתרמו אף הם להקלת-מה.

נסיבות אלו יכולות להביא לקביעת העונש בתחום האמצעי-תחתון של המתחם שנקבע, אך אין מנוס מענישה של מאסר ממשי בפועל, לצד מאסר מותנה ופיצוי למתלונן. בשל המאסר הצפוי לא אטיל קנס.

אני גוזר אפוא על הנאשם 1 את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל בן 15 חודשים, בניכוי ימי מעצרו 11.3.12 – 16.3.12 (אף אם מצוין אחרת ברישומי שב"ס);
ב. שנת מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף;
ג. פיצוי למתלונן מר צבי
גדלוביץ (ע"ת1 בכתב האישום בתיק העיקרי) בסך 2,000 ₪, שישולם עד ליום 1.8.13;

נסיבותיו של הנאשם 2 – קביעת העונש:

הנאשם, יליד 1991 וכבן 22 כיום, שוהה בישראל במעמד של תושב ארעי ומתגורר עם אמו עמה עלה ארצה בילדותו ובן זוגה. הנאשם עבד קודם למעצרו בחברה המנהלת בתי אבות ולעבודתו זו חזר כשהוקלו תנאי מעצר הבית בו היה נתון. לנאשם אין הרשעות או תיקים פתוחים פרט לאלו עליהם הוא נותן את הדין היום.

בילדותו נחשף הנאשם לאלימות מצד בן זוג קודם של אמו ובגיל 15 שולב בהצלחה בפני
מייה צבאית. הנאשם לא גויס, בשל מעמדו כתושב ארעי, עניין שגרם לו אכזבה ותסכול, והחל לעבוד כאיש אחזקה בחברה הנ"ל, בה הוא זוכה להערכה ואהבה ממעסיקו ומדיירי בית האבות.

הנאשם לוקח אחריות למעשי העבירה בהם הודה ומייחס אותם לאבדן שליטה תחת השפעת אלכוהול. הנאשם ביטא מודעות לבעיית האלכוהול שלו והשתלב במסגרת טיפולית של עמותת "אפשר". הנאשם אינו שותה כבר למעלה משנה, מטופל בתכנית הגמילה באופן רציף, ואף חתם על התחייבות למשרד הפנים לפיה אם יסתבך שוב בעבירה – יגורש מהארץ.

שירות המבחן הסיק כי הנאשם התדרדר לשימוש לרעה באלכוהול על רקע ילדותו הקשה ורבת החסכים ועתה הוא נרתם לטיפול בהתמכרות זו.
עם-זאת מצא השירות כי קיימים עדיין אצל הנאשם דפוסי התנהגות תוקפניים הדורשים טיפול נפרד לצד הטיפול בהתמכרות. במסגרת הטיפול בעמותת "אפשר" מתוכננת התחלה של עבודה טיפולית גם על דפוסים תוקפניים אלו.

בינתיים החל הנאשם, לצד עבודתו, גם ללמוד במכללה. שירות המבחן ממליץ אפוא על הטלת של"צ לצד צו מבחן, שיאפשר המשך הטיפול הנדרש.

בעניינו של נאשם זה, בשונה מעניינו של נאשם 1, נראה כי הטיפול נמצא בשלב משמעותי יותר והנאשם מוכן להתמודד עם אתגרי החיים בדרך קונסטרוקטיבית של עבודה ושל לימודים, תוך בניית עתידו.

עם-זאת, חומרתו של מעשה האלימות יחד עם מדיניות הענישה אינם מאפשרים חריגה מטעמי שיקום אל מתחת למתחם הענישה הראוי, אם כי מוצדק בעניינו של נאשם זה לקבוע את עונשו בחלק התחתון של המתחם, לנוכח גילו, נטילת האחריות, מאמצי השיקום הניכרים והעדר עבר פלילי.

נראה כי ראוי להטיל עונש כולל בגין שני אירועי העבירה בהם הורשע הנאשם, כשלתיק הצירוף לא תהא השפעה על העונש העיקרי של מאסר בפועל, אלא אך לעניין מאסר מותנה נוסף ופיצוי למתלונן. בשל המאסר הצפוי, אמנע מהטלת קנס.

אני גוזר אפוא על הנאשם 2 את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל בן 10 חודשים, בניכוי ימי מעצרו 12.3.12 – 16.3.12 (אף אם מצוין אחרת ברישומי שב"ס);
ב. שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת אלימות נגד הגוף או עבירה שיש בה יסוד של פריצה או התפרצות;
ג. שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת רכוש מכל סוג לרבות עבירה של היזק בזדון או עבירה של הסגת גבול;
ד. פיצוי למתלונן מר צבי
גדלוביץ (ע"ת1 בכתב האישום בתיק העיקרי) בסך 2,000 ₪, שישולם עד ליום 1.8.13;
ה. פיצוי למתלונן מר אליהו יחזקאל (ע"ת 1 בתיק הצירוף) בסך 800 ₪, שישולם אף הוא עד ליום 1.8.13;

לבקשת נאשם, ניתן להעביר לזכות הפיצוי כל סך שהופקד בתיק מ"ת 26453-03-12 וטרם נמשך, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לידיעת שירות המבחן וכן לכל מתלונן מהנזכרים לעיל.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, במעמד הצדדים.


עמוד 1 מתוך 7








פ בית משפט שלום 26382-03/12 מדינת ישראל נ' גריגורי סטולוביץ, אלכסיי טקצנקו (פורסם ב-ֽ 15/07/2013)