פסקי דין על ציון הראל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על מרדכי שמגר | פסקי דין על איתן שלום | פסקי דין על שלום שמחוני ואח' |

1867-06/13 עא     16/07/2013




עא 1867-06/13 ציון הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי שמגר, איתן שלום, שלום שמחוני ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 1867-06-13 חברה לביטוח בע"מ ואח'
נ' שמגר ואח'





בקשה מספר

2

בפני

כב' השופטת
רבקה פוקס

המבקשת
ציון הראל חברה לביטוח בע"מ


נגד

המשיבים
1. מרדכי שמגר
2. איתן שלום
3. שלום שמחוני
4. עיריית חיפה


החלטה

המבקשת הגישה ביום 2.6.13 ערעור על

פסק דין
של בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא י' וגנר) מיום 19.4.13 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שהמבקשת חויבה לשפות את המשיבים מס' 2 ו-3 במלוא חיובם על פי פסק הדין בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ ובצירוף מע"מ.
בפני
י בקשה שהוגשה על ידי המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום שהושת עליה, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.
רקע:
עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי משיב מס' 1 (להלן: "התובע") לפיצוי בעקבות נזקי גוף שנגרמו לו ביום 28.5.04 עת התארח בבית קפה בחוף הים אותו הפעיל משיב מס' 2 ואשר הושכר ע"י המשיבה מס' 4
(להלן: "העירייה").
על פי העובדות שפורטו בפסק הדין של בית משפט קמא הגיע התובע לבית הקפה והופנה על ידי הצוות לרצועת חוף הים, עליה ניצבו שולחנות וכיסאות. התובע חצה את הטיילת ובדרכו דרך על משטח עץ שהונח במקום או אז החליק, נחבט בחוזקה בקרקע ונחבל בכתפו הימנית.
התובע הגיש את התביעה בבית משפט קמא כנגד משיב מס' 2 שהיה הבעלים של בית הקפה וכנגד העירייה האחראית על הטיילת ורצועת החוף.
העירייה שלחה הודעות צד ג' למשיב 3 אשר היה הבעלים של בית הקפה בשותפות עם המשיב מס' 2, והוא אשר שכר ממנה את המבנה. כמו כן, הגישה העירייה הודעת צד ג' כנגד המבקשת ששימשה כמבטחת של המשיב 3.
המשיב 3 הגיש הודעת צד רביעי כנגד המבקשת, אשר ביטחה לטענתו את הפעילות בבית הקפה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.
בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 23.10.12 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על סילוק מלוא תביעתו של התובע עבור סך של 65,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרות.
במסגרת ההסכמה האמורה ביקשו הצדדים כי בית משפט קמא יכריע בכל הנוגע לחבות ולחלוקת האחריות וכן בשאלת הכיסוי הביטוחי, ללא צורך בשמיעת עדים.
ביום 19.4.13 ניתן פסק הדין ע"י בית משפט קמא אשר חייב את המשיבים 2 ו-3 לשלם ביחד ולחוד 70% מהפיצוי המוסכם לתובע, כאשר 30% הנותרים מסך הפיצוי הושתו על העירייה.
עוד נקבע כי ההודעה לצד שלישי תידחה, ואילו המבקשת שהינה הצד הרביעי תפצה ותשפה את המשיבים 2 ו-3 במלוא חיובם לפי פסק הדין בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.
בעקבות פסק הדין הגישה המבקשת את הודעת הערעור ובד בבד את בקשת עיכוב הביצוע המונחת בפני
י.
טענות המבקשת
:
המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים שכן בפסק הדין של בית משפט קמא נפלה טעות ברורה ובולטת מאחר ובסעיף 20 לפסק הדין חויבה המבקשת בשיפוי מלא של המשיבים 2 ו-3, ואילו בסעיף 12 לפסק הדין צוין במפורש כי החיוב הוא רק מעבר לגובה ההשתתפות העצמית בפוליסה, שעומד על סך של כ-3,000$.
עוד טוענת המבקשת, כי גם טיעוניה לעצם חיובה בשיפוי המשיבים 2 ו-3 הם בעלי סיכויים גבוהים בשל טעות ביישום ההלכות המשפטיות על עובדות המקרה ואי התייחסות בית משפט לחלק מטענותיה, ועל כן יהא זה צודק ונכון להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.
המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש ממשי כי ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך, שכן המשיבים 2 ו-3 הינם אנשים פרטיים ואין כל בטוחה כי יוכלו להשיב למבקשת את סכום החיוב ככל שתזכה בערעורה, במיוחד בנסיבות בהן ניתן לפני כשנה צו כינוס נכסים כנגד המשיב 2 במסגרת תיק פש"ר בבית המשפט המחוזי חיפה.
מנגד, טוענת המבקשת כי אין כל חשש כי לא תוכל לעמוד בחיוב בו חויבה על פי פסק הדין מאחר והינה תאגיד ביטוח מוכר ובעל חוסן כלכלי, כלשונה.
עוד טוענת המבקשת כי היא חויבה בשיפוי המשיבים 2 ו-3 שהינם ה"מזיקים" ואשר אינם במצב של "ניזוק" הזקוק לכספי הפיצויים להטבת נזקי גוף שנגרמו לו, ועל כן, לא ייגרם כל נזק באם יעוכב ביצוע פסק הדין.
לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן ליתן בה החלטה, ללא תגובה.
הפן הנורמטיבי:
הכלל הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984
). על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין, יש צורך בטעם מיוחד כדי שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין לממש את פירות זכייתו (
בש"א 2966/96

עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו
פד נ (1) 668, בעמ' 671)
.
בית המשפט השוקל בקשת עיכוב ביצוע, בוחן את סיכויי הערעור, וכן בודק האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל (
ע"א 7688/06
גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות כללית
(לא פורסם, החלטה מיום 25.9.06).
שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי הינם שיקולים התלויים זה בזה ומושפעים זה מזה (
עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים נ' עיריית תל אביב, פ"ד נו
(2) 163, 167).
דיון והכרעה:
לאחר עיון בבקשה אני קובעת כי דין הבקשה להידחות, מלבד עיכוב ביצוע תשלום דמי ההשתתפות העצמית, ואבהיר;
ראשית אציין, כי אין לומר שהערעור משולל כל יסוד, עת ניתן

פסק דין
על סמך מסמכים שהוגשו ויישומם על הלכות משפטיות , עת טוענת המבקשת כי בית משפט קמא לא דן בחלק מטענותיה, בפרט טענות לגבי תחולת פוליסת הביטוח.
אלא מאי, שהמבחן השני, מבחן מאזן הנוחות, הוא האדן העיקרי לבקשה ובגינו יש לדחות את הבקשה למעט האמור לעיל.
במקרה דנן ביצוע פסק הדין משמעו תשלום כסף. הכלל הוא כי

פסק דין
לתשלום כסף איננו מסווג בגדר עניינים חריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב ביצוע. על הלכה זו חזר כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) בע"א 2841/07 מינהל מקרקעי ישראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (פורסם בנבו ביום 25.8.08):
"ההחלטות שעיכוב ביצוען מבוקש משיתות חיוב כספי. בפסיקה נקבע כי החלטות ופסקי דין מסוג זה יעוכבו לעיתים חריגות בלבד (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)
;
ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' אביצור {פורסם בנבו}, החלטה מיום 30.1.02)".
בכדי לזכות בעיכוב ביצוע של

פסק דין
כספי, מוטל על המבקשת להראות כי אם תזכה בערעור לא תוכל לגבות בחזרה מן המשיבים את כספה. טענה בדבר מצבם הכלכלי של הזוכים וחוסר יכולתם להשיב את הסכומים בהם זכו במידה ויפסידו בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא ועליה להיות מבוססת על אדנים ראייתיים (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5).
בענייננו, מלבד הטענה כנגד יכולתו הכלכלית של המשיב מס' 2, נגדו ניתן צו כינוס נכסים, לא הצביעה המבקשת בבקשתה על כל טעם ענייני להיעדר יכולת של המשיב מס' 3 להשיב את הכספים שישולמו לו על פי פסק הדין, ככל שהערעור יתקבל, במיוחד כאשר ברי כי המשיבים 2 ו-3 כבר סילקו את מלוא חיובם לתובע על פי פסק הדין, כעולה מהמכתב של ב"כ אשר צורף לבקשה, דבר שאינו מעיד על העדר חוסן כלכלי ויכולת כלכלית.
יתרה מזאת, המבקשת מעלה טענות גם בדבר אופן חלוקת האחריות בין המזיקים, בהדגישה כי יש להשית על העירייה את מלוא האחריות למקרה שאירע בתחומה. ככל שטענות אלו יתקבלו, ויוטל על העירייה פיצוי גבוה מזה שהושת עליה במסגרת פסק הדין של בית משפט קמא, או אז מתייתר החשש כי לא יהא ביכולתה של העירייה להשיב למבקשת את הכספים ששילמה, לאור איתנותה הכלכלית של העירייה.
בנסיבות אלה, כאשר לא הונחה תשתית לטענה כי לא יהיה בכוחם של המשיבים ביחד ולחוד, בפרט המשיב 3, להשיב למבקשת את סכום פסק הדין, אם תזכה המבקשת בערעורה, הגם שיש בסיס לערעור כשאין להגדירו כחסר סיכוי, לא מצאתי טעם המצדיק את עיכוב הביצוע.
על כן, הבקשה נדחית, למעט ההשתתפות העצמית אשר אני מורה על עיכוב ביצוע תשלומה.
משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים.








עא בית משפט מחוזי 1867-06/13 ציון הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי שמגר, איתן שלום, שלום שמחוני ואח' (פורסם ב-ֽ 16/07/2013)