פסקי דין על רחמים יעקובי | פסקי דין על הבונים ברזים ומפעלים לתעשייה בע"מ

6184-11/09 סע     14/07/2013




סע 6184-11/09 רחמים יעקובי נ' הבונים ברזים ומפעלים לתעשייה בע"מ








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת




ס"ע 6184-11-09 יעקובי נ' הבונים ברזים ומפעלים לתעשייה בע"מ







בפני

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג ציבור (עובדים): מר מוחמד אבו אחמד
נציג ציבור (מעבידים): מר רבאח אסדי


התובע


רחמים יעקובי
ת.ז. 068699536

ע"י ב"כ עוה"ד אברהם אמיר ואח'



-

הנתבעת

הבונים ברזים ומפעלים לתעשייה בע"מ


ח.פ. 513789008

ע"י ב"כ עוה"ד גיל וויאקובסקי
ו/או עוה"ד ירון



ויצמן ואח'



פסק דין

1
.
לפנינו תביעה, במסגרתה ביקש התובע, אשר עבד במחלקת הרכש, לחייב את הנתבעת, חברה לייצור לשיווק ולהפצה של ברזים לתעשייה ומפעילים פניאומטיים, לשלם לו סכומים שונים הנובעים מתקופת עבודתו ומסיומה של תקופה זו וזאת גם בשל העובדה שפעלה, לטענתו, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"), ובניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד 312/2007 (להלן: "ההסכם הקיבוצי המיוחד").


2
.
מהלך הדיון


בתאריך 27/4/10, ניתנה החלטה על ידי נשיא בית הדין הארצי לעבודה (כתוארו אז) השופט סטיב אלדר, להעברת התיק מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לבית דין זה.
בתאריך 14/6/10 התקיים דיון מוקדם לפני ראש ההרכב. בהמשך היו כל מיני עיכובים בתיק של עניינים הקשורים בבקשות התובע לתקן את כתב התביעה (בקשות אשר הוגשו לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית) ולכן, בסופו של דבר התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק, רק בתאריך 19/1/12, התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה, במהלכה נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשי וכן נחקרו על תצהיריהם, עדי התובע: מר אורי אדלשטיין, מנהל התפעול אצל הנתבעת (להלן: "מר אדלשטיין") וגב' ברכה ירדנה, מנהלת משאבי אנוש ועוזרת מנכ"ל אצל הנתבעת (להלן: "גב' ירדנה").

לאחר מכן, בתאריך 30/4/12, התקיימה ישיבת ההוכחות השנייה, בה נחקרו
על תצהיריהם עדי הנתבעת:
מר אשר איילון - מנהל הרכש בנתבעת ומנהלו הישיר של התובע (להלן: "מר איילון"); מר ניב שמרון - מנכ"ל הנתבעת (להלן: "מר שמרון"); גב' מיכל המרשלג - אחראית המחשוב אצל הנתבעת (להלן: "גב' המרשלג") וגב' נורית הרדוף - חשבת השכר אצל הנתבעת (להלן: "גב' הרדוף").

בסיום ישיבת ההוכחות, ובהתאם לבקשת הצדדים, ניתנה החלטה בדבר הגשת
הסיכומים, אשר הוגשו בהמשך.

3.
להלן רשימת העובדות הרלוונטיות הכוללת גם את המוסכמות שנוסחו במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 14/6/10:

א
.
ביום 1/7/94 חתם התובע על הסכם עבודה אישי עם הנתבעת.
ב
.
בחודש 2/09 נויד התובע מתפקידו כמנהל מחלקת עיבוד שבבי לעובד במחלקת הרכש.
ג
.
בתאריך 29/7/09 בשעה 11:00 נשלח לתובע
mail
במסגרתו נאמר לו כי עליו להתייצב בשעה 13:00 לשיחת עבודה.
ד
.
השיחה הנ"ל שהתקיימה ביום 29/7/09, הוגדרה כ"שימוע לקראת פיטורין" - נספח ב' לכתב התביעה
ה
.
התובע פוטר מהנתבעת ביום 30/7/09.
ו
.
הנתבעת שילמה לתובע את הפרש דמי ההודעה המוקדמת וזאת כמפורט בסעיף 115 לכתב ההגנה.
ז
.
הנתבעת חברה באיגוד התעשייה הקיבוצית.
ח.

התובע שילם מס ארגון כפי שהדבר עולה מתלושי השכר.
ט
.
ברוב שנות עבודתו של התובע, ועוד בטרם הועבר למחלקת הרכב ב-2/09, הוא עסק בענייני רכש מקומי של ציוד תומך ייצור.
י
.
מלוא פיצויי הפיטורים שולמו לתובע ואין הוא תובע דבר בגין פיצויי הפיטורים.
יא
.
סך הכל, עבד התובע אצל הנתבעת 15 שנים.
יב.
מר אדלשטיין, שהיה מנהל התפעול בתקופה הרלוונטית לתביעה, היה מעורב בהחלטה על העברת התובע ממחסן עיבוד שבבי למחלקת הרכש ואף בהליך פיטוריו, השיב "נכון להגיד" עת נשאל "האם נכון להגיד שהקושי שלך לפטר את התובע נבע לאור מערכת היחסים ארוכת השנים שהיתה טובה ואפילו חברית ולא בשיקול אוביקטיבי של מנהל חברה" (עמ' 16 שורות 23-25 לפרוטוקול)

4.
במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים ביום 14/6/10, נוסחה רשימת
הפלוגתאות הבאה:

א.

איזה הסכם חל על יחסי העבודה שבין התובע לנתבעת?
ב.

האם נערך לתובע שימוע כדין ?
ג.

האם פיטורי התובע היו פיטורי צמצום או פיטורים עקב חוסר התאמה?
ד
.
האם בנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, היתה הנתבעת צריכה לערב את ההסתדרות כפי שהדבר מתחייב מההסכם הקיבוצי או מצו ההרחבה שלגבי חלותם טוען התובע ?
ה
.
האם קיבל התובע הדרכה או ליווי או עזרה מרגע שהוא עבר למחלקת רכש - 2/09 ?
ו
.
האם בטרם הועבר התובע למחלקת הרכש, הוא תיפעל את מערכת ה-
erp
או שמדובר במערכת שכלל לא תופעלה והופעלה במחסן העיבוד השבבי בו עבד התובע ?
ז.

האם זכאי התובע לקצבת פנסיה מוקדמת בגין פיטורים מחמת גיל ?
ח.

האם זכאי התובע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ?
ט.

האם זכאי התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני ?
5.
הערה מקדימה

הדיון בסוגיות שבמחלוקת לא ייעשה, בדיוק, לפי רשימת הפלוגתאות שכן תוך כדי דיון התברר כי יש פלוגתאות שנבלעו בפלוגתאות שנוסחו בשלב מוקדם יותר של ה"רשימה".

6.
איזה הסכם חל על יחסי העבודה שבין התובע לנתבעת?
בנקודה זו יצויין כי הפלוגתא המקורית, בהקשר זה, אשר נוסחה בטרם אישר בית הדין לתובע לתקן את כתב תביעתו, היתה:"
האם על יחסי הצדדים חל הסכם עבודה אישי שנחתם בין הצדדים ביום 1/7/94 כטענת הנתבעת, או שחל עליהם ההסכם הקיבוצי בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, או לחילופין, צו ההרחבה בענף זה?
"

טענת התובע
במסגרת כתב התביעה המתוקן, שהוא הרלוונטי לענייננו, טען התובע כי בפיטוריו, פעלה הנתבעת בניגוד להסכם הקיבוצי הכללי בענף המתכת
(להלן:"ההסכם הקיבוצי הכללי") ובניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד מס' 312/2007 (להלן:"ההסכם הקיבוצי המיוחד"), הוא ההסכם שנחתם בתאריך 21/10/07 בעקבות רכישת פעילות חברת הבונים מוצרי יציקה בע"מ (מי שהיתה מעסיקתו הקודמת של התובע) ואשר נועד להגן על זכויות כלל העובדים בעת חילופי מעבידים.
במסגרת תצהירו הבהיר התובע כי הנתבעת פעלה בניגוד להסכם הקיבוצי המיוחד עת ניידה אותו מתפקידו כמנהל מחסן עיבוד שבבי לעובד מחלקת רכש, למרות ההסכם האישי שבין הצדדים ולמרות שהתחייבה שלא לעשות זאת, במסגרת פרק ז' סעיפים 15,16,17 להסכם המיוחד.
התובע הוסיף וטען כי הנתבעת פעלה בניגוד לפרק ה להסכם המיוחד עת פיטרה אותו בתקופה ה"ביטחון התעסוקתי" לו התחייבה.
התובע אף טען כי ההסכם האישי עליו חתם מעת לעת לא יכול להחשב כהסכם עבודה אישי הואיל והוא התייחס רק להגדרת תפקידו ולשכרו.
התובע הוסיף וטען כי ההסכם האישי לא חודש מאז חתימתו עליו ביום 24/1/2002.
במסגרת סיכומיו העלה התובע, טענה חדשה, לפיה פיטוריו נעשו גם בניגוד לחוקת החרושת ההסתדרותית לעובדי כור ובניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדים חודשיים בכור.

טענת הנתבעת
העובדה שבשלב מתקדם של ניהול ההליכים, נזכר התובע להעלות טענה חדשה (שבשלה תוקן כתב תביעתו), לפיה חל על הצדדים ההסכם המיוחד, מלמדת על ניסיון נוסף של התובע לבסס את תביעתו המופרכת על הסכמים שאינם רלוונטיים לגביו.
התובע אף לא נהג בצורה ישרה בכל הקשור ל"מידע החדש" שהגיע אליו, לטענתו, לאחר שכבר הוגשו התצהירים בתיק, מידע אשר לכאורה בגינו ביקש לתקן את כתב תביעתו.
התובע, אשר עבד אצל הנתבעת במשך 15 שנים, חתם עימה על הסכם עבודה אישי (אשר חודשו מעת לעת) - להלן:"הסכם אישי" או "הסכם עבודה אישי" או "הסכמים אישיים" ואשר מעולם לא טען כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים הסכמים קיבוציים מיוחדים, מנוע ומושתק, כעת מלהעלות טענה זו.

בניגוד, לטענת התובע, ההסכם המיוחד, כפי שהוגדר והובהר בו במפורש (סעיף ב' להסכם זה) ציין כי הוא חל "
על העובדים שיעברו לבונים החדשה עליהם חלים ההסכמים הקיבוציים המיוחדים על נספחיהם ועדכוניהם..
", כאשר בהסכם קיבוצי מיוחד מס 20060014 מיום 26/12/2005 נקבע, במפורש כי :"
ההסכם לא יחול על 1. עובדים בחוזים אישיים..
" (סעיף 3 שם).
בהתאם לזאת, ברור כי ההסכם הקיבוצי הכללי אשר חלק מסעיפי ההסכם הקיבוצי המיוחד מפנים אליו, אינו חל על יחסי העבודה שבין התובע לנתבעת.
הנתבעת אף טענה כי ממילא ההסכם הקיבוצי הכללי לא חל על יחסי העבודה בין הצדדים מאחר והסכם זה חל על חברי התאחדות התעשיינים בישראל בעוד שהנתבעת חברה באיגוד התעשיה הקיבוצית וגם בשל כך שהסכם זה חל על עובד, כהגדרתו שם, העובד בעבודת כפיים, דהיינו, עובד ייצור, ואילו התובע שימש כמנהל מחסן עיבוד שבבי וקניין בשוק המקומי ומכאן שאינו עונה על הגדרה זו.
במסגרת סיכומיה ציינה הנתבעת כי מטעמים של הרחבת חזית אסורה, היא מתנגדת לטענה שהעלה התובע, לראשונה, בסיכומיו, לתחולת חוקת העבודה לפועל החרושת ההסתדרותית של עובדי כור וכן לחלות הסכם העבודה קיבוצי מיוחד לעובדים החודשיים במפעלי כור.

דיון והכרעה
ראשית נציין כי אכן טענת התובע לתחולת חוקת העבודה לפועל החרושת ההסתדרותית של עובדי כור וכן לחלות הסכם העבודה קיבוצי מיוחד לעובדים החודשיים במפעלי כור, הינה טענה שהועלתה, לראשונה, בסיכומיו ולפיכך יש לקבל את עמדת הנתבעת בענין זה ולדחותה בשל היותה בבחינת הרחבת חזית אסורה.
למעשה, בעקבות תיקון כתב התביעה, השאלה, בענין ההסכם הרלוונטי ליחסים שבין הצדדים היא האם חל על יחסיהם ההסכם הקיבוצי הכללי, ההסכם הקיבוצי המיוחד וההסכם האישי, כטענת התובע או רק הסכם האישי כטענת הנתבעת?

כבר כעת יצויין כי אין חולק על כך שהתובע והמפעל, חתמו על הסכם עבודה אישי (הסכמי העבודה האישיים שנחתמו עם התובע צורפו כנספח א לתצהירו הראשון של מר שומרון), כאשר הנתבעת הצליחה להוכיח, הן באמצעות חקירתו הנגדית של התובע (עמ' 29 שורות 23-27 לפרוטוקול) והן באמצעות עדותם העקבית של עדיה ובאמצעות מסמכים
כי לאורך השנים, נהגו הצדדים בהתאם להסכם זה (עמ' 58 שורות 22-24 לפרוטוקול וכן עמ' 59 שורות 19-31).
הנתבעת אף הוכיחה, באמצעות עדיה (לדוגמא: חשבת השכר - הגב' הרדוף ולענין זה ראו עמ' 60 שורות 5-7 לפרוטוקול)
ובאמצעות חקירתו הנגדית של התובע שההסכם האישי הטיב עימו ביחס להסכם הקיבוצי הכללי והמיוחד (עמ' 30 שורות 4-15 לפרוטוקול וכן עמ' 31 שורות 15-31 ועמ' 32 שורות 1-5 לפרוטוקול).
הנתבעת חיזקה טענותיה לחלות ההסכם האישי על היחסים שבין הצדדים גם בנספח י"א לתצהירה של הגב' הרדוף - מסמך מיום 27/09/2007, אשר עליו חתמו עובדי הבונים במועד בו נמכר המפעל לנתבעת).
התובע אישר כי הוא מכיר את המסמך וכי חתם עליו (עמ' 32 שורה שורות

13-15 לפרוטוקול וכן שורה 20).
במסגרת סעיף 1 לנספח י"א הנ"ל נרשם כי"
ככל שהינך מעוניין בהמשך העסקתך על ידי הבונים ברזים ומפעילים לתעשיה בע"מ לאחר מועד השלמת העסקה המתוכננת, ככל שעסקה זו תצא לפעול, תנאי העסקתך בחברת הבונים ברזים ומפעילים בע"מ, לאחר כניסתו של השותף ימשיכו להיות אלו המפורטים בחוזה העסקתך, על מכלול תנאיו, לרבות מועד תחילת עבודתך והזכויות שצברת על פיו בכלל זה זכויות הוותק לפיצויי פיטורים, חופשה, הבראה, מחלה, קרנות פנסיה - ...ביטוח מנהלים, קרנות השתלמות (ככל שיש לך כאלה במועד החתימה.
."

במסגרת סעיף 5 לנספח י"א הנ"ל נרשם:"
מכתב זה אינו בא לגרוע לבטל או לשנות מהוראות החוזה האישי שנעשה איתך, אלא אם נקבע בו במפורש אחר
".
בניגוד, לטענת התובע, ההסכם המיוחד, כפי שהוגדר והובהר בו במפורש (סעיף ב' להסכם זה) ציין כי הוא חל "
על העובדים שיעברו לבונים החדשה עליהם חלים ההסכמים הקיבוציים המיוחדים על נספחיהם ועדכוניהם.
.", כאשר בהסכם קיבוצי מיוחד מס 20060014 מיום 26/12/2005 נקבע, במפורש כי:"
ההסכם לא יחול על 1. עובדים בחוזים אישיים..
" (סעיף 3 שם).
הנה כי כן, מלשון ההסכמים עולה כי ההסכם הקיבוצי המיוחד חל רק על העובדים עליהם חלו ההסכמים הקיבוציים המיוחדים על נספחיהם ועדכוניהם, אשר נחתמו מעת לעת עם הנתבעת. כאשר הסכמים אלו, כפי שניתן לראות, לא חלו על עובדים שהועסקו בחוזים אישיים.
ביסוס נוסף לטענת הנתבעת ניתן לראות גם בעובדה שבנספחים א' וב' להסכם הקיבוצי המיוחד מס' 200000034 מיום 15/12/99 (נספח ג' לתצהירה של הגב' הרדוף, אליו צורפו כנספחים א' ו - ב', רשימת העובדים שקיבלו תוספות שכר על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד) לא מופיע שמו של התובע.

מחומר הראיות עולה כי התובע, אשר התקבל לעבודה ביום 1/7/94 והחל לעבוד ביום 10/7/94, כמנהל מחסן עיבוד שבבי, לפי הסכם עבודה אישי אשר עודכן מעת לעת ואשר מטרתו היתה להבהיר את זכויות וחובות שני הצדדים לו. התובע חידש את חתימתו על ההסכם האישי, מעת לעת ומכאן שלנוכח האמור בהסכם הקיבוצי המיוחד, אשר הצדדים לו בחרו להחריג ממנו עובדים המועסקים בחוזים אישיים, לא חל הסכם קיבוצי מיוחד זה על היחסים שבין התובע לבין הנתבעת

בנקודה זו יצויין כי נראה שההסכם הקיבוצי המיוחד נחתם לא רק בשל חילופי המעבידים אלא גם בשל העובדה שבהסכם הקיבוצי המיוחד שקדם לו (שמספרו 20060014 מיום 26/12/05 - נספח ב' לתצהירה של גב' הרדוף)
נקבע כי הוא יהיה בתוקף עד ליום 30/6/07.

ראוי לציין כי לא מצאנו שניתן לקבל את טענת התובע לפיה ההסכם האישי נועד לעגן רק את שכרו ואת הגדרת תפקידו ועל כן אין להתייחס אליו כהסכם עבודה אישי, שכן מקריאת ההסכמים האישיים שנחתמו, מעת לעת, בין הצדדים, עולה כי הם הסדירו את חובות וזכויות הצדדים(למשל את אופן עבודת התובע, שכרו, מענקי נוכחות, אחזקת רכב, הפרשות לפנסיה ופיצויים, ימי חופש, ימי הבראה וכדו', מועד תשלום השכר, אופן סיום עבודת התובע בנתבעת ותקופת ההודעה המוקדמת מצד התובע או הנתבעת. ועוד, הכל כנהוג בהסכם עבודה אישי.

בכל הקשור לטענת התובע לפיה מאז 24/1/2002 לא חודש עימו הסכם האישי
- לא מצאנו לנכון לקבל טענה זו הואיל והנתבעת הוכיחה לפנינו כי הלכה למעשה המשיכו הצדדים לעדכן את ההסכם האישי לאחר המועד הנ"ל וזאת בדרך של עדכוני שכר בכתב שנערכו לאחר שיחות אישיות שקיימו לתובע כאשר הוא המשיך להיות מועסק בהתאם לעדכוני שכר אלו אשר לא תאמו את תנאי ההסכם הקיבוצי המיוחד.
בכל הקשור לעדכוני השכר שנעשו לתובע, גם עד למועד חתימתו על ההסכם האישי "האחרון" וגם לפניו, מקבלים אנו, כמהימנה וכמייצגת את שארע, את עדותה של הגב' הרדוף:"
במפעל אצלנו נערכות שיחות אישיות אחת לשנה, בערך, בעקבותיהן אם קיימת העלאת שכר, זה דבר שלא קיים בהכרח, יוצא דף עדכוני שכר. לא יוצא עדכון שלח הסכם. לא מעדכנים את ההסכם. יש פה גם דוגמאות כאלה. אבל אם הסכם עבודה אישי מאוחר לשנת 2002 אבל יש עדכוני שכר
" (עמ' 58 שורות 14-23 לפרוטוקול ולענין זה ראו גם נספח ד' לתצהירה של גב' הרדוף).

בכל הקשור למעמדו של התובע
- הוכח לפנינו כי הוא שימש בדרג ביניים בתפקידו כמנהל מחסן עיבוד שבבי וקניין ציוד תומך יצור בשוק המקומי, למעשה, כפי שהצהיר, בעצמו, בסעיף 1 לתצהירו "
במקצועי אני מנהל מחסן...
" (כאשר תמיכה לכך ניתן למצוא גם בסעיפים 10-12 לתצהירו של מר שימרון, גם בעמ' 45 שורות 26-33 לפרוטוקול, גם בסעיפים 4-5 לתצהירו של מר איילון וגם בעמ' 9 שורות 22-31 לפרוטוקול).
חשוב להבהיר כי השאלה האם היה התובע בבחינת מנהל בנתבעת או לא, אינה רלוונטית לצורך ההכרעה בשאלת חלות ההסכם הקיבוצי המיוחד שכן אין בהוראותיו כדי להגביל התקשרות בהסכם עבודה אישי רק עם מנהלים.
חיזוק לעמדת הנתבעת ניתן למצוא גם בעובדה שבהסכם האישי לא צויין כי הוא בא להוסיף על ההסכם הקיבוצי המיוחד כאשר במקביל, החריג השני, עובדים המועסקים בהסכמי עבודה אישיים, מתחולתו.
לכל האמור לעיל יש להוסיף את התנהגות רבת השנים של הצדדים, אשר פעלו לפי ההסכמים האישיים ואשר גם בכך יש כדי לחזק את עמדת הנתבעת.
כפי שעלה מטבלאות עדכוני השכר שהגישה הנתבעת (ואשר ביחס אליהם נשאל התובע) - סכום העלאות השכר שקיבל התובע היה גדול מסכומי העלאות השכר שקיבלו העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי המיוחד, כאשר גם מועדי העלאות השכר לא היו זהים (נספחים ו, ז ו - ח לתצהירה של גב' הרדוף וכן נספח ט' לתצהיר התובע).

בנוסף הוכח כי התובע זכה להטבות נוספות להן לא זכו העובדים תחת ההסכם הקיבוצי המיוחד - למשל מענק נוכחות שקיבל התובע מיד עם תחילת עבודתו ולא לאחר שצבר וותק של שנה (כמו העובדים תחת ההסכם הקיבוצי המיוחד)
המשיך להיות מועסק בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם האישי
ולא רק את שכרו של התובע ואת הגדרת תפקידו.
למשל
: מספר ימי החופש שקיבל התובע וימי ההבראה שקיבל התובע (נספח ה' לתצהירה של גב' הרדוף וכן תשובתו של התובע בענין זה, אשר הצטיירה כמתחמקת (עמ' 30 שורות 4-8 לפרוטוקול).
למשל
: הודעה מוקדמת בת 45 יום שקיבל התובע בינואר 1999, בניגוד לעובדים תחת ההסכם הקיבוצי המיוחד- הזכאים להודעה מוקדמת לפי חוק.

לזאת יש להוסיף כי קיבלנו את עדותה של גב' הרדוף כמהימנה, גם בנוגע להטבות נוספות שניתנו לתובע, בשים לב להסכם הקיבוצי המיוחד ולמרות שלא נכללו בהסכם האישי (עמ' 60 שורות 1-5 לפרוטוקול).

בכל הקשור למענק המכירות שקיבל התובע
- הנתבעת הוכיחה כי מדובר במענק אשר ניתן לכלל העובדים ולא רק לאלו שהסכם הקיבוצי המיוחד חל עליהם וזאת בהיותו מענק שעוגן בהסכם העקרונות מיום 26/9/07 9נספח י' לתצהירה של גב' הרדוף) "
מענק בסך 800,000 ל - 900,000 ₪ מיועד לכלל העובדים
", כאשר בהתאם להסכמה זו נכתב סעיף 37 להסכם הקיבוצי המיוחד, אולם מאחר ולא הוא שהיה הבסיס להסכמה זו, אלא האמירה המפורשת בהסכם העקרונות, אשר אין בכך שגם התובע (בהיותו חלק מכלל העובדים) קיבל מענק מכירות כדי לבסס את טענתו לחלות ההסכם הקיבוצי המיוחד על היחסים שבינו לבין הנתבעת.

לכל זאת יש להוסיף שגם האיגוד המקצועי, אשר הינו צד להסכם הקיבוצי המיוחד, אישר, במכתבו של מזכיר האיגוד המקצועי וברשימת עובדים, שהתובע אינו נכלל בעובדים תחת ההסכם זה (ראו נספח יב לתצהירה של גב' הרדוף). וכך הודיע, במסמך הנ"ל, מר רפטאר - מזכיר איגוד מקצועי:
"הריני להודיעך שלאחר חיפוש נוסף בתיק הבונים במועצת הפועלים נמצאה רשימה שמית של העובדים (המצ"ב) שלפי מיטב ידיעתי עליהם היה אמור לחול ההסכם הקיבוצי שנחתם עם מפעל הבונים ביום 21 לאוקטובר 2007 והיתה אמורה להיות מצורפת כנספח א להסכם".

לענין ההסכם הקיבוצי הכללי
- גם בענין זה מקובלות עלינו טענות הנתבעת כפי שפורטו ברישא של סעיף זה (ולסיכום ענין זה ראו גם סעיף 70-72 לסיכומי הנתבעת).

לסיכום נקודה זו
- התובע לא הצליח להוכיח כי ההסכם הקיבוצי או ההסכם הקיבוצי המיוחד הם שחלים ביחסים שבינו לבין הנתבעת בעוד שהנתבעת ביססה טענתה לחלות ההסכמים האישיים על היחסים שבין הצדדים ולכן הרינו דוחים את טענתו לפיה היתה מחוייבת הנתבעת לערב את ההסתדרות כפי שהדבר מתחייב מההסכם הקיבוצי או מצו ההרחבה שלגבי חלותם טוען התובע.

משקבענו כי על יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעת חל ההסכם האישי בלבד, יש לבחון האם נערך לו שימוע כדין, אך קודם לכן נבחן את הרקע לפיטורי התובע, כפי שהוא עלה מהראיות שהונחו לפנינו ומהעדויות ששמענו.

7.
הרקע לפיטורי התובע

א.

התובע, פוטר מהנתבעת בהיותו בן 62 ו - 7 חודשים וזאת לאחר שהחל לעבוד אצלה, בחודש יולי 1994, כאשר במשך 15 שנות עבודתו הועסק בתפקיד אחראי על מוצרי החרושת והעזר המפעל וכן היה אחראי על הרכש המקומי, ניהול המלאי ואחזקת המחסנים של מוצרים אלה.
ב.

במקביל לעבודת התובע ברכישת ציוד תומך יצור בשוק המקומי, היתה בחברה מחלקת רכש נפרדת (להלן:"המחלקה"), אשר עסקה ברכישת ציוד יצור בשוק המקומי ובחו"ל. מחלקה זו נוהלה על ידי מר איילון והיתה נפרדת, גם מבחינת מיקומה ממחסן הרכש, אותו ניהל התובע.
ג.

בסוף שנת 2001 ותחילת שנת 2002 החלה הנתבעת להטמיע את השימוש במערכת
erp
, שהינה כלי עזר לתכנון משאבי החברה, כאשר כלל מחלקות החברה, לרבות המחסן שבניהולו של התובע, נדרשו להשתמש במערכת זו.
ד.

הטמעת מערכת ה -
erp

לוותה בהדרכה צמודה של אנשי מחשב מקצועיים (סעיף 5 לתצהירה של גב' המרשלג וסעיף 6 לתצהירו של מר איילון).
ה.

בסוף חודש 12/03 הוטמעה מערכת ה -
erp
אצל התובע, שקיבל הדרכה על ידי אנשי מחשב (ולענין זה ראו עמ' 54 שורות 20-28 לפרוטוקול - עדותה המהימנה של גב' המרשלג אשר תאמה את סעיף 6 לתצהירה וכן נספח א לתצהירו של מר איילון - העתק שיחת סיכום שנתית, בה מציין התובע:"
כי עמד בתוכנית להעברת מיחשוב רכש ציוד עיבוד שבבי וכלל בסוף דצמבר 2003. ראה זאת כאתגר והקדיש לכך לא מעט מזמנו האישי.. כיום מנפיק הזמנות רכש והוצאות מהמחסן באופן עצמאי לחלוטין
". בנקודה זו נציין כי לא נעלמה מעינינו עדותו של התובע בקשר למסמך הנ"ל (עמ' 23 שורות 20-31 לפרוטוקול) אולם העדפנו את גרסת הנתבעת בנושא זה, גם בשל כך שנסמכה על מסמך שנחזה להיות אותנטי).
ו.

הנתבעת החליטה לאחד את נושא הרכש במפעל, תחת מחלקה אחת וכפועל יוצא מהחלטה זו החליטה לצרף את התובע, בפועל, למחלקת הרכש, בתפקיד של קניין מקומי. (ולענין זה ראו עמ' 10 שורות 8-13 לפרוטוקול – עדותו, המהימנה, של מר אדלשטיין, אשר גם העיד על מערכת יחסים טובה ששררה בינו לבין התובע; וכן עמ' 18 שורות 11-20 לפרוטוקול - עדותה המהימנה של גב' ברכה ירדנה).
ז.

כאמור לעיל, למעשה כחלק מהטמעת מערכת ה -
erp
, סופח התובע למחלקת הרכש, כאשר עד לחודש 2/09, הוא המשיך להיות מחלקת רכש עצמאית וזאת במיקומו הקודם והרגיל - מחסן העיבוד השבבי.
ח.

השינוי הנ"ל בוצע בחודש 2/09 (כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בעדות התובע
- עמ' 22 שורות 30-31 לפרוטוקול) ועם העברת התובע למחלקת הרכש הוא עבר חפיפה והדרכה עם המחשב על ידי מר איילון ועל ידי העובדת - גב' דגנית וכן על ידי איש המחשבים של הנתבעת - מר זאב ליאב וכן זכה למענה מגב' המרשלג (עמ' 54 שורה 33 לפרוטוקול וכן עמ' 55 שורות 6-7, נספח ב' לתצהירו של מר שומרון, עמ' 22 שורות 30-32 לפרוטוקול ועמ' 23 שורות 1-5).
ט.

חברי המחלקה עשו מאמצים לסייע לתובע להשתלב במחלקה, כפי שהודה התובע בעצמו, עת התייחס לעזרתה של הגב' ציונה מזרחי
- "
היא עזרה לי במחשב, בהקלדת ניפוק חלקים לייצור. היא עשתה את העבודה עבורי
"(עמ' 25 שורות 15-16 לפרוטוקול) וכן עת התייחס (אם כי רק לאחר שנשאל בענין מספר פעמים), לעזרתה של הגב' אסטל חצור "
..בזה שהיא העבירה לי את המקט"ים היא עשתה את עבודתה אבל אפשר להגיד כי גם עזרה לי
" - עמ' 25 שורות 23-24 לפרוטוקול).
י.

בתקופה הסמוכה למועד בו עבר התובע למחלקת הרכש, הוציאה הנתבעת את כלל עובדיה לארבע חופשות מרוכזות, לא היה זה אקט שכוון רק כנגד התובע, אשר צבר, עד לשלב זה, הרבה ימי חופשה (נספח ה' ו - ו' לתצהירו של מר איילון).
יא.

התובע עשה מאמץ רציני ללמוד את תפקידו החדש ("
התאמצתי ולמרות שלא הבנתי עשיתי כמיטב יכולתי
– עמ' 24 שורות 23-24 לפרוטוקול (חקירתו הנגדית של התובע) אולם הדבר לא עלה בידו (כפי שניתן לראות מנספחים ו-ח לתצהירו). התובע חשש "
שלא אוכל לעמוד והם דורשים ממני אני אדם שמטבעי רוצה לעשות את המקסימום אבל כאשר מפעילים עלי לחץ הרגשתי מאויים, לא יודע מה פחדתי שיקרה, יפטרו אותי
(עמ' 24 שורות 29-31 לפרוטוקול וכן עמ' 25 שורות 1-2). התובע אמר, מראש, שאינו מתאים למחלקת רכש שכן היכולת שלו אינה מתאימה למחלקה זו (עמ' 27 שורות 1-3 לפרוטוקול).
יב.

במשך ארבעה חודשים המשיך התובע לעבוד במחלקת הרכש וזאת, כפי שהעידה גב' ברכה ירדנה, בעדותה המהימנה:
"בעצם, מנהל הרכש בזמנו, מר איילון, קלט את התובע בתוך המחלקה ונדרש להעביר חניכה והדרכה בכל הקשור להטמעה של המערכת החדשה, למרות שהחל לעסוק בה, קיבל סיוע ממחלקות נלוות בתוך כל השהות שלו במחלקת עיבוד שבבי. בעקבות כך הוא בעצם ראה שהתובע לא מצליח להשתלב ולהיקלט בעקבות השינויים שנעשו במחלקה. ואז, באמת, הנושא הזה עלה, גם על ידי מנהל התפעול וגם מנהל ישיר שלו שהוא לא יודע מה לעשות, שהוא מנסה לעזור לו, הוא ביקש בעצם לחשוב על זה. שאנו בעצם צריכים עזרה במחלקה ויש קושי והבנות הוותיקות ששלטו יותר בתוכנה, הן בעצם, איך אגדיר את זה, בזבזו יותר מידי זמן בהדרכה וזה גזל מזמן עבודתן, כל התהליך הזה. ואז כשזה הגיע למנהל התפעול, הם החליטו שאחרי תקופה כמובן של ניסיון לנסות לעזור לו בחניכה נוספת. ז"א ניתנה הזדמנות..
" (עמ' 18 שורות 22-32 לפרוטוקול).

8.
האם נערך לתובע שימוע כדין?


טענת התובע
בתאריך 29/7/09, בשעה 11:00, הוא
זומן, באמצעות הודעה שנשלחה לו באי-מייל לשיחה בנושא עבודתו, במסגרת ההודעה הנ"ל הוא נדרש להתייצב בשעה 13:00 (באותו יום), במשרדו של מנהל התפעול - מר אדלשטיין.
כשהתייצב, בשעה היעודה, גילה שבמשרד ממתינים לו בעלי תפקידים בכירים, נוספים, מעבר למר אדלשטיין.
התובע טען כי לא זומן לשימוע כדין וכי למרות שנערכו לו, במהלך הזמן, שיחות בענייני עבודה, הרי שלא היה מדובר בשיחות שנערכות כחלק משימוע לקראת פיטורים.
טענת הנתבעת
ביום 29/7/09 זומן התובע לשיחה שהוגדרה כשיחת שימוע לקראת פיטורים. שיחה זו נערכה לאחר שנערכו לתובע שלוש שיחות פורמאליות קודמות, בתאריכים 8/6/09, 16/6/09 ו- 1/7/09 ולאחר מספר שיחות בלתי פורמאליות שנערכו עימו וכן לאחר שלא נמצא לתובע מקום עבודה חלופי בנתבעת.

דיון והכרעה




המסגרת הנורמטיבית
"זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן. להציג את האידך- גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד- להציג בפי העובד את הטענות המופנות כלפיו, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד...... גם אם לעובד אין זכות קנויה למשרה, חייב המעסיק במתן הודעה מראש לעובד על כוונתו שלא להאריך, עוד את ההתקשרות עימו, לפרט את הטעמים העומדים ביסוד אותה כוונה, לאפשר לעובד להביא בפני
ו את תגובתו וליתן לו הזדמנות הולמת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה"
(
ע"ע 1027/01
ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל (פורסם ביום 07.07.03).

בנסיבות שלפנינו, מצאנו שלא ניתן לנתק את השתלשלות העניינים שקדמה לשיחה מיום 29/7/09, משיחה זו.
בתאריך 8/6/09 התקיימה שיחה בין התובע לבין מר אילון, כפי שהדבר עולה מתצהירו של האחרון ומנספח ט' לתצהירו (שהינו סיכום הישיבה הנ"ל ואשר מוען לתובע, עצמו) ואשר בו נרשמו הדברים הבאים:
"..להלן עיקרי הדברים של השיחה שנערכה בינינו הבוקר:
השבוע מלאו 4 חודשים למעברך למחלקת רכש.
1.
המטרה בהעברתך למחלקת רכש היתה:
א.
החלפת פול גלוק עם יציאתו מהמח' וטיפול מלא בכל הספקים המקומיים, בנוסף לספקים שבהם טיפלת עד כה.
ב.
הפסקת טיפול ועיסוק בנושאי מחסן, קבלת סחורה ובדיקת מלאים.
2.
בתקופה הנ"ל בוצעו מאמצים רבים מצד עובדי הרכש לסייע לך להשתלב במחלקה תוך כדי לקיחה על עצמם של חלק מביצוע המשימות שהוגדרו לך.
3.
במשך התקופה היו מספר שיחות עם חברי הצוות והועלו מספר רעיונות לשיפור אך ללא הועיל.
4.
בשיחה היום הגענו להבנה משותפת כי אין אפשרות להמשך פעילותך במח' רכש ויש למצוא לך פתרון אחר.
5.
אי לכך כפי שהודעתי לך, הנושא הועבר לאורי אדלשטיין מנהל התפעול להמשך טיפול.

ואכן, בהתאם לסיכום השיחה מיום 8/6/09, הועבר הטיפול בעניינו של התובע למר אדלשטיין (סמנכ"ל מנהל התפעול) אשר כפי שעלה מעדותו לפנינו, אהד מאוד את התובע ורצה, בכל מאודו, לסייע לו.
בתאריך 16/6/09, קיים מר אדלשטיין, עם התובע, שיחה אישית
במטרה לדון בעתידו בחברה קיים עם התובע.
להלן עיקרי השיחה כפי שבאה לידי ביטוי בנספח י' לתצהירו של מר איילון:
"לכבוד רחמים יעקבי
הנדון: סיכום שיחה מתאריך 16/6/09
בהמשך לשיחה שקיים איתך מנהל הרכש אשר איילון שבה הוא הודיע לך על כך שאתה לא תמשיך להיות חלק מצוות הרכש. אני מקיים איתך שיחה במטרה לדון בעתידך האישי בחברה אשר תבהיר לך את הנקודות שבגללן אתה לא מתאים למערך הרכש שהוא בנה.
במשך למעלה מ - 15 שנה עבדת בחברה והיית עובד מסור, אחראי, אכפתי וחרוץ והיית גם חבר לעבודה ועל כן הנני מעוניין למצוא לך שיבוץ מתאים במסגרת המפעל אבקש שגם אתה תיקח חלק במציאת המקום החלופי.
עלי לציין שבמסגרת זו נאלץ להתאים את שכרך ולהעמיד אותו ברמת השכר המשתלמת לעבודתך החדשה. דיון על השכר הסופי יתקיים בנפרד.
בברכה
אורי אדלשטיין..."

במסגרת חקירתו של מר אדלשטיין הובהר נושא עתידו של התובע בחברה, עת נשאל מר אדלשטיין: "
כאשר אתה כותב "במטרה לדון בעתידך האישי בחברה" אם העתיד היה מובטח אז בשביל מה לרשום את זה
" הוא ענה, באופן שהותיר עלינו רושם מהימן: "
כי העתיד לא היה מובטח
" ועת נשאל "
למה?
", השיב: "
כיוון שמנהל הרכש, מר איילון לא מצא בתובע עובד שמתאים למחלקה ורצה להחליפו ואני מתוך התחשבות בבן אדם רציתי למצוא לו תפקיד אחר ולשלבו במקום אחר בחברה
" (עמ' 16 שורות 5-11 לפרוטוקול).
האמור עד כה מבסס את טענת הנתבעת לפיה ידע התובע על סכנת הפיטורים ולכן אין לנו אלא לקבוע כי טענתו כאילו הפיטורים נפלו עליו כרעם ביום בהיר, מנותקת מהשתלשלות העניינית ויש בה, לכל היותר כדי לבטא תקווה שהיתה קיימת אצל התובע לפיה יימצא לו מקום עבודה חלופי בנתבעת.

בנקודה זו יודגש כי במסגרת חקירתו הנגדית, הודה, התובע שבעקבות השיחה שהיתה לו עם מר אדלשטיין נערכה לו גם שיחה עם דגנית ומר איילון, במהלכה דובר על כך שניתנה לו תקופת ניסיון במטרה שישתלב במחלקה החדשה "
הזכירו משהו כזה, אבל השתדלתי בחודש הזה ועשיתי כמיטב יכולתי
" (עמ' 28 שורות 2-28 לפרוטוקול).

התובע הופנה לנספח ז'
- מייל מיום 1/7/09 שעניינו "
סיכום ישיבה אשר עם דגנית ויעקובי
". במסגרת מייל זה נרשמו הדברים הבאים:
"הישיבה נערכה בהמשך לשיחתו של אורי בשבוע שעבר עם דגנית ויעקובי. הוחלט על תקופת ניסיון של חודש.
להלן המשימות המיודעות ליעקובי:
1.
כל בוקר עליו להוציא דו"ח סטטוס...
.a

.b
.c

.d
בנוסף:
2.
להוציא דו"ח סטטוס 20 ולבקש אישורים...
3.
להוציא דו"ח סטטוס 35 ולוודא..
4.
לטפל בדו"ח חוסרים פעם בשבועיים..
5.
לבצע רכש טכני:..
תודה ויום טוב
אשר איילון.

בהתייחס למסמך זה התבקש התובע להסביר למה הכוונה ב"תקופת ניסיון של חודש" והוא השיב: "
תקופת ניסיון במחלקה...בכל זאת השתדלתי כמיטב יכולתי לעשות את המקסימום
" (עמ' 28 שורות 14-17 לפרוטוקול).
הנה כי כן, כפי שטענה הנתבעת וכפי שעלה מעדותה המהימנה של הגב' ברכה ירדנה וכן מדברים שמסר מר אדלשטיין בעדותו וכן כפי שהודה התובע בחלק מעדותו - תפקודו של התובע במחלקת רכש לא היה משביע רצון וזאת חרף מאמציו הכנים לבצע את תפקידו כנדרש. הנתבעת נתנה לתובע הזדמנות אמיתית להשתלב במחלקת הרכש (כך במשך ארבעה חודשים) ואף נתנה לו הזדמנות נוספת במהלך חודש הניסיון.
מאמצי הנתבעת לשלב את התובע במחלקת הרכש מחד, ומאמצי התובע להשתלב במחלקה, מאידך, לא הניבו את התוצאות הרצויות שכן אין חולק שהתובע לא הצליח להשתלב במחלקה.
מתשובתו המהימנה של מר אדלשטיין: "
בהחלט. אני בעצמי הייתי שותף לנסיונות אלה
" עת נשאל: "..
אני מבקש שתאשר לי שלאור חוסר ההצלחה והשילוב במבנה החברה, במבנה הארגוני שלה, שמו של התובע כמועמד לפיטורים עלה לא מעט פעמים וניסו בכל עת לשלבו על מנת שיהיה אפשר להימנע מן הפיטורים
" (עמ' 15 שורות 14-18 לפרוטוקול), וכן מהתקופה הכוללת בת חמשת החודשים, מאז החל התובע לעבוד במחלקת רכש ועד שהסתיים גם חודש הניסיון שניתן לו, נמצאנו למדים כי הנתבעת אכן ניסתה להימנע מפיטורי התובע ואף למצוא לו תפקיד חלופי ורק משלא עלה הדבר בידה פיטרה אותו. חיזוק לרצונה של הנתבעת שלא לפטר את התובע, מצאנו גם בעדותו של מר איילון: "
היו אין ספור פגישות, ניסיונות לתקן את המצב, לשנותו ולשלב את התובע במחלקה
" (עמ' 40 שורה 26 לפרוטוקול). וכן בעובדה שמר איילון הודה שלמר שמרון לא היתה התנגדות עקרונית לכך שיימצא לתובע תפקיד חלופי בחברה וכי אם היה נמצא תפקיד שכזה הוא היה נשאר (עמ' 16 שורות 12-15 לפרוטוקול), דבר שהתיישב גם עם התשובה שנתן מר שמרון עת נשאל: "
אני אומר לך שהתובע מצא מקום עבודה חלופי והודיע על כך לאשר ואורי ואתה התנגדת להשארותו בנתבעת
" ועת השיב: "
לא היה דבר כזה. אגיד אחרת – לא הובא לידיעתי שיש מקום חלופי לתובע, מכיון שגם אורי וגם אשר כיבדו אותו, אם היה כזה דבר הם היו רצים אלי ומעדכנים אותי וגורמים לזה לקרות
" (עמ' 51 שורות 6-10 לפרוטוקול).

בנקודה זו נציין כי העובדה שגם לאחר ארבעה חודשים בהם לא הצליח התובע להשתלב במחלקת הרכש, החליטה הנתבעת ליתן לו חודש ניסיון נוסף ולא לפטרו, כבר בנקודה זו, מחזקת, אף היא את טענתה בדבר הרצון הטוב שהיה לה ביחס לתובע.

בתאריך 28/6/09 החל מר שמרון לכהן כמנכ"ל הנתבעת והוא עודכן, גם באשר לתפקודו של התובע, לשיחות שהתקיימו איתו ולניסיונות למצוא לו תפקיד חלופי בנתבעת.
בהתייחס לתקופת הניסיון שניתנה לתובע, ובהתייחס לשיחות שנערכו עימו, זימן מר שמרון לשיחה את מר אדלשטיין ואת מר איילון, כדי לשמוע האם חל שיפור בתיפקוד התובע, אשר הודיעו לו כי לא חל שיפור בתיפקוד התובע אשר לא הצליח להתחשב בצורה עצמאית במחלקה, אשר מתקשה לעבוד עם מחשב, דבר אשר חייב את דגנית לקחת על עצמה את ביצוע המשימות שבאחריותו (סעיף 35 לתצהירו שהראשון של מר שמרון וכן סעיף 27 לתצהירו של מר איילון). כתוצאה מהמצב הנ"ל הודיע מר שמרון כי יש להביא את הדברים לכדי סיום.
בתאריך 29/7/09 הוזמן התובע לשיחה במהלכה הובהר לו כי בחודש האחרון ניתנה לו הזדמנות לשפר את ביצועיו וכי ניכר שעשה מאמץ אך לצערה של הנתבעת היא אינה רואה את השתלבותו העצמאית במחלקה (סעיף 30 לתצהירו של מר איילון) הוא הוזמן לשיחה, בה נכחו: ירדנה,
מר איילון, מר אורי.
במסגרת השיחה אשר צורפה, בין היתר, גם לתצהירו של מר איילון (נספח י"ב) נרשמו הדברים הבאים:
"אורי אדלשיין:
לאור המצב בשוק החליטה החברה לצמצם את מספר העובדים. הוחלט שבמחלקת רכש יהיו 3 עובדים (מנהל+2) ולכן יש לקצץ בעובד אחד.
בחודש האחרון ניתנה לך הזדמנות לשפר את ביצועך ואכן ניכר שעשית מאמץ, אך לדאבוני אנו לא רואים את השתלבותך בצורה עצמאית במחלקה.
על כן החליטה ההנהלה שיש לפטר אותך.
אנו חבריך נפרדים ממך בלב כבד.....
רחמים יעקובי
:
אם נגזר עלי אני להצטרף למעגל המובטלים.
אני עובד 41 שנה. מעולם לא קיבלתי דמי אבטלה. זה כנראה נגזר עלי. אני מוכן להוריד 20% מהשכר שלי אם זה ישאיר אותי כאן.
ירדנה:
נעשה איתך הליך מסודר של ליווי, הכשרה והדרכה צמודה לאורך החודשים האחרונים. הקשבנו לך וליכולות שלך. נעשה מהלך של העצמת החולשות ויש שיפור , אך לצערינו כל זה לא הספיק.."

לאחר השיחה ובשים לב לאמור בה, החליט מר שמרון על פיטורי התובע (עמ' 52 שורות 1-3 לפרוטוקול) ולכן בהמשך לשיחה הנ"ל, קיבל התובע את מכתב הפיטורים ביום 30/7/09 (נספח י"ג לתצהירו של מר איילון).
לנוכח כל האמור לעיל והואיל ואנו סבורים של ניתן לנתק את השתלשלות העניינים מאז החל התובע לעבוד במחלקת הרכש ועד לשיחה האחרונה שהתקיימה איתו ביום 29/7/09, שיחה שנעשתה לאחר חודש הניסיון שניתן לו, ואשר אכן הוגדרה כ"שיחת עבודה" ולא כשיחת שימוע, הרינו סבורים כי יש לראות את מכלול ההליך שנעשה לתובע לקראת פיטוריו (לרבות השיחות השונות שהתקיימו איתו, תקופת הניסיון שניתנה לו, בעקבות שיחות שהתקיימו איתו ולאחר שהוסברו לו הקשיים בהשתלבותו במחלקה - קשיים להם היה מודע, הכל כפי שעלה גם מעדותה המהימנה של גב' ברכה ירדנה: "
..זכור לי לאחר שמנהל הרכש החליט שהוא לא מתאים למבנה הארגוני החדש, קראתי לו לשיחה בלתי פורמלית במשרד המנכ"ל...ישבתי איתו אחד על אחד כדי לחוש מקרוב עד כמה הוא מודע לחוסר קליטתו במח' הרכש, לחוסר שביעות רצון מהתפקוד שלו, הבנתי שהוא לקח בשתי ידיים את ההזדמנות הזו ואמר שהוא מודע לזה..אני יודעת כי נערכו איתו הרבה שיחות שלא לפרוטוקול. אנו בני אדם, עבדתי איתו, מדובר במקום שהוא משפחה קטנה. בהליך עצמו של הפיטורים הוא ישב במשרד יחד איתי ויחד עם..
" (עמ' 19 שורות 1-16 לפרוטוקול וכן שורות 23-25 שם), כעולה כדי הליך אשר גם אם אינו נקי לחלוטין מפגמים (כאשר בענין זה אנו מכוונים בעיקר להגדרת השיחה בזימון שנשלח לתובע בענין, קרי - לעובדה שלא הוגדרה כשימוע לפני פיטורים וכן לסמיכות הזמנים שבין משלוח ההודעה לבין קיום הפגישה – סמיכות זמנים אשר לולא קדמו לה שיחות מסודרות שקויימו עם התובע, שיחות אשר גם ביניהן יכול היה להתייעץ עם כל גורם שהיה רוצה, היינו סבורים שהיא עולה כדי פגם), כהליך אשר אין לקבוע כי אינו תקין או ככזה אשר בגינו יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי.

עם כל האמפטיה למצבו של התובע - אמפטיה שהיתה נתונה לו גם מצידו של מר איילון (אשר הוכיח לפנינו כי ניסה למצוא לתובע מקום עבודה חדש גם לאחר שהתובע פוטר ולאחר שהוא עצמו כבר לא עבד אצל הנתבעת), גם מצידו של מר אדלשטיין (שחיבב מאוד את התובע ואשר הצטער על כך שהתובע לא השתלב במחלקת הרכש ושהיה צריך לפטרו), הרי שלא מצאנו שניתן לקבוע כי ההחלטה שקיבל מר שמרון, אשר מהווה חלק מהפררוגטיבה הניהולית שלו, לנהל את הנתבעת, התקבלה שלא כדין או מבלי שהתקיימו עקרונות השימוע, בשיחה מיום 29/7/09 (ובשיחות שקדמו לה) במהלכה ניתנו לתובע הזדמנות והזדמנויות לטעון טענותיו.

בנקודה זו נחזור ונציין כי העובדה ששיחת השימוע לא הוגדרה ככזו אינה נקיה מבעיות אך אין בפגם זה, בשים לב להשתלשלות העניינים במקרה שלפנינו ובצבר השיחות שהתקיימו עם התובע כדי להשליך על עצם תקינות ההליך.

בהתייחס לת/1 נציין כי גם אם הנתבעת החליטה לרענן את נהלי פיטוריה/הליך השימוע שיש לבצע לקראת פיטורים, בעקבות ההליך שבוצע לתובע, (טענה אשר לא הוכחה) הרי שאין בכך כדי ללמד שבהליך שבוצע לתובע נפלו הפגמים המהותיים להם טען.

9.
האם פיטורי התובע היו פיטורי צמצום או פיטורים עקב חוסר התאמה?


טענת התובע
פיטוריו היו פיטורי צמצום וזאת כפי שהדבר צויין אף ב"שיחת העבודה"
(השיחה מיום 29/7/09 -נספח י"ב לתצהירו של מר איילון).

טענת הנתבעת
התובע פוטר עקב תפקודו המקצועי במחלקת הרכש ולא במסגרת פיטורי צמצום.

דיון והכרעה
מהשתלשלות העניינים, כפי שתוארה, בפסק הדין, עד כה, עולה כי הסיבה האמיתית לפיטורי התובע היתה חוסר יכולתו להשתלב במחלקת הרכש וזאת חרף ההדרכות שניתנו לו, העזרה שהושטה לו, ההזדמנויות שניתנו לו ואף חרף מאמציו הרבים לנסות ולהשתלב.

במסגרת סעיף 44 לתצהירו, הצהיר התובע כי:"..
לא די שהנתבעת לא צמצמה את מצבת כח האדם ולא פוטר שום עובד קבוע אלא אף הוסיפה והגדילה את מצבת כח האדם למכביר לאחר פיטוריי וגייסה, מנהלת כח אדם ...2 עובדים למחלקת עיבוד שבבי, 3 עובדים למחלקת הרכבה, 3 מהנדסים, עובדת למחלקת רכש..."

במסגרת חקירתו הראשית של מר אדלשטיין הוא אישר, כי הפעילות העיסקית בשנת 2009 היתה חלשה וכי כתוצאה מכך נדרשה הנתבעת להליכי צמצום. כן אישר מר אדלשטיין כי התובע פוטר במסגרת הליכי הצמצום (עמ' 11 שורה 28 לפרוטוקול וכן עמ' 12 שורות 1-4).
במסגרת חקירתו הנגדית, אישר מר אדלשטיין, כי אם היו מוצאים לתובע תפקיד אחר בנתבעת הוא היה נשאר וכן אישר כי הנתבעת במקום לפטר עובדים ניסתה לפזר את העבודה הקיימת על פני כל העובדים, כלומר לתת לכל אחד קצת פחות עבודה (עמ' 16 שורות 16-22 לפרוטוקול).
מר איילון העיד כי הוא לא נדרש לפיטורי צמצום כ"א למרות שהבהיר כי "
להתייעלות נדרשים כל הזמן בכל מקום עבודה. כל ארגון רציני כל הזמן אומרים לך להתייעל ולצמצם עלויות ..
" (עמ' 40 שורות 14-16 לפרוטוקול).
במסגרת חקירתו הנגדית של מר שמרון הוא הכחיש, בצורה מוחלטת, קיומם של פיטורי צמצום, במועד סמוך לפיטורי התובע, עת העיד: "
..בנתבעת לא היו פיטורי צמצום לא לפני זה ולא אחרי זה וגם לא בתקופות קשות - שנת 10
" (עמ' 48 שורות 12-14 לפרוטוקול). וכן השיב:"
לא
" במענה לשאלה:"
ומה אתה אומר, התובע פוטר בהליך פיטורי צמצום?
" (עמ' 49 שורות 32-33 לפרוטוקול).

בנקודה זו יצויין כי ככל שיש ממש במה שטען התובע בסעיף 44 לתצהירו, הרי שיש בכך, לכאורה, כדי לחזק, דוקא, את עדותו של מר שמרון.
עיון בנספח י"ב לתצהירו של מר איילון (סיכום השיחה מיום 29/7/09) אכן מעלה שיש שם התייחסות לצמצום עובדים, דבר שלא חוזר על עצמו בהודעת הפיטורים (בנספח י"ג לתצהירו של מר איילון). בנקודה זו נציין כי האמור ברישא של הסיכום מיום 29/7/09, מתעלם מהעובדה כי התובע לא היה מפוטר אם היה מצליח להשתלב בצורה משביעת רצון במחלקת הרכש (עובדה שעולה
מהראיות האחרות ואף מהדברים שאמרה הגב' ירדנה בשיחה מיום 29/7/09).

במכתב ההמלצה שהוציא מר אדלשטיין לתובע (חלק מנספח ד' לתצהירו של התובע (מכתב הפיטורים), הוא ציין:"
בשנה האחרונה עבר המפעל שינוי ארגוני שבמסגרתו חולק תפקידו של רחמים והוא המשיך רק עם הרכש.
רחמים צורף באופן מלא למחלקת הרכש ומשם פוטר לאחר שהמפעל נקלע לקשיים ובעקבות זאת לצערי קיצוץ בכח אדם
".

כפי שציינו קודם לכן, מר אדלשטיין מאוד אהד את התובע ומאוד רצה לסייע לו, לכן לא מצאנו שיש להתייחס לכל האמור במכתב ההמלצה שכתב עבור התובע כמשקף בדיוק את המציאות, במיוחד בהינתן כי לנוכח הראיות שהונחו לפנינו, לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע לא הצליח להשתלב במחלקת הרכש.
לפיכך, לא מצאנו שאפשר לקבוע, על בסיס, האמירה במכתב ההמלצה - "..לצעדי קיצוץ בכוח אדם", כמבססת את טענת התובע שהוא פוטר פיטורי צמצום וזאת בשים לב לכך שהתובע לא הצליח להוכיח כי אחרים פוטרו ביחד עימו או בסמוך לו וכן לא הצליח להפריך את הטענה כי פיטוריו נעשו בשל אי התאמתו למחלקת הרכש.

10.
האם פוטר התובע מחמת גילו ?

בשים לב לקביעותינו עד כה ובכדי שלא להאריך שלא לצורך נציין כי התובע לא הצליח להוכיח כי פיטוריו נעשו מחמת גילו.
התובע, מודה, למעשה, במסגרת סעיף 45 לתצהירו כי הנתבעת מעסיקה עובדים ב"גיל מתקדם".
חשוב לציין שהתבססותו של התובע, על דברים שאמר לו מר איילון (תמליל אשר צורף כנספח ג' לתצהיר התובע), אינה יכולה לחזק את טענתו לפיטוריו מחת גיל שהרי מר איילון, העיד כי מה שאמר לענין "
..נכון אבל הם לא רוצים לקחת אותך למחסנאי בגלל, הם מפחדים בגלל הגיל
", לא יוחס לנתבעת אלא למעסיק אחר אצלו עבד לאחר שהפסיק לעבוד אצל הנתבע, כאשר גם בענין זה הבהיר מר איילון שאלו לא דברים אשר נאמרו לו על ידי מעבידו אלא כ"
הערכה שלי..
" (סעיפים 35 ו - 36 לתצהירו של מר איילון).

להפרכת טענתו של התובע בדבר בפיטוריו מחמת גיל , הציגה הנתבעת רשימת עובדים, ביניהם לא מעט עובדים מבוגרים (נספח י"ז לתצהירו של מר שמרון).

חשוב לציין כי גם מר אדלשטיין, אשר כאמור היה מאוד בעד התובע, לא סייע לו בהוכחת טענתו לפיטורים מחמת גיל שהכן הוא השיב "נכון" עת נשאל:"
תאשר לי שהתובע פוטר בסופו של דבר עקב אי השתלבות אי יכולת להשתלב בצורה בה החברה עובדת ולא עקב גילו
" (עמ' 15 שורות 19-21 לפרוטוקול).

בשולי הדברים נציין כי התובע גם לא הצליח להוכיח את טענתו בדבר העדפת הנתבעת עובדים חברי קיבוץ (ולענין זה מקובלים עלינו הדברים שנכתבו בסעיף 125 לסיכומי הנתבעת).

לנוכח כל האמור עד כה וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי פיטוריו היו מטעמים ענייניים ולא מחמת גילו.

11.
האם נערך לתובע שימוע בטרם הועבר למחלקת הרכש?


טענת התובע
במסגרת סעיף 14 לתצהירו, הצהיר התובע:"
בתחילת חודש פברואר 2009 זומנתי על ידי מר אורי אדלשטיין... ומר אשר איילון שהודיעו לי בעל פה כי החליטו להעבירני למחלקת רכש כללי מטעמי צמצום ....בתגובה הודעתי כי הדבר יקשה על תפקודי אך יחד עם זאת אני מוכן לקבל עלי לבצע משימות נוספות במקום עבודתי הקבוע...שללו את דעתי. בלית ברירה עברתי
".
במסגרת סיכומיו, טען התובע כי לא נערך לו שימוע בטרם העברתו למחלקת רכש.

טענת הנתבעת
טענתו של התובע בדבר אי עריכת שימוע בטרם הועבר למחלקת רכש הינה בגדר הרחבת חזית אסורה היות ונטענה, לראשונה, רק בסיכומיו.
רשימת הפלוגתאות שנוסחו על ידי הצדדים גודרת את רשימת הסוגיות שבמחלוקת ולא ניתן להוסיף לרשימה זה, בוודאי שלא בשלב הסיכומים.
גם לגופה של טענה - אין בה ממש שהרי המעבר למחלקת רכש לווה בישיבות ובשיחות. כאשר אין בעובדה שתפקידו של התובע, הוגדר, במסגרת הסכמי העסקתו כ"מנהל מחסן ועיבוד שבבי" כדי למנוע מהנתבעת אפשרות להעביר את התובע למחלקת רכש, במסגרתה היה אמור לעסוק בנושא הרכש, נושא אשר גם בתפקידו כמנהל המחסן עסק בו, בדרך זו או אחרת.

דיון והכרעה
ראשית יצויין כי אכן במסגרת רשימת הפלוגתאות שנוסחה במהלך הדיון המוקדם שהתקיים ביום 14/6/10 (כפי שהדבר אף עולה מסעיף 4 דלעיל) לא נוסחה שום פלוגתא באשר לשאלה האם נערך או לא נערך לתובע שימוע בטרם הוא הועבר למחלקת הרכש.
עוד יצויין כי גם במסגרת כתב תביעתו המתוקן לא העלה התובע טענה באשר לכך שלא נערך לו שימוע בטרם העברתו למחלקת רכש ומכאן שיש ממש בטענה להרחבת חזית אסורה.
חרף זאת ומעבר לדרוש בחנו את טענתו זו של התובע ומצאנו כי גם לשיטתו (כפי שהיא עולה, לדוגמא בסעיפים 14 ו - 15 לתצהירו), הוא כן השמיע טענותיו בענין העברתו, לפני מר אדלשטיין ומר איילון, והם החליטו, בכל זאת להעבירו למחלקת הרכש. בענין זה נראה כי מה שציין מר אדלשטיין במכתב ההמלצה (נספח ד' לתצהירו של התובע):"
בשנה האחרונה עבר המפעל שינוי ארגוני שבמסגרתו חולק תפקידו של רחמים והוא המשיך רק עם הרכש. רחמים צורף באופן מלא למחלקת הרכש..",
מייצג את שארע, המפעל עבר שינוי ארגוני כזה או אחר ואשר במסגרתו ובמסגרת הפררוגטיבה של מקבלי ההחלטות בנתבעת הם מצאו לנכון להעביר את התובע למחלקת רכש, מדובר בתהליך שהיה מלווה בשיחות.
לנוכח האמור לעיל הרינו דוחים גם את טענתו של התובע לאי עריכת שימוע בטרם הועבר למחלקת הרכש.


12.
האם זכאי התובע לקצבת פנסיה מוקדמת בגין פיטורים מחמת גיל ?

הואיל והתובע לא הוכיח כי פוטר מחמת גילו הרי שאין הוא זכאי לקצבת פנסיה מוקדמת בגין פיטורים מחמת גיל.

13.

האם זכאי התובע לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין
ולפיצוי מחמת נזק לא ממוני?

הואיל והתובע לא הוכיח כי פיטוריו היו שלא כדין הרי שאין הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין או לפיצוי מחמת נזק לא ממוני.

14.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל, בזיקה לרשימת הפלוגתאות ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבעת וחרף טענות התובע , הרינו קובעים כדלקמן:
א.

על יחסי העבודה בין הצדדים חל הסכם העבודה האישי ולא ההסכמים הקיבוציים להם טען התובע.
ב.

לתובע נערך שימוע כדין.
ג.

התובע לא פוטר מחמת גילו אלא בשל שיקולים מקצועיים.
ד.

התובע לא פוטר מטעמי צמצום אלא בשל חוסר התאמה לאחר שלא הצליח להשתלב במחלקת רכש.
ה.

התובע קיבל הדרכה על מערכת
-
erp

ואף תיפעל אותה, במידה מסויימת, לפני שעבר למחלקת הרכש.
ו.

התובע עבר חפיפה והדרכה עם מעברו למחלקת הרכש וכן קיבל ליווי, עזרה ותמיכה מהרגע שעבר.
לנוכח קביעותינו הנ"ל וחרף המצב המצער ביותר, אליו נקלע התובע, עת מצא עצמו, מפוטר, בגיל 62 ו - 7 חודשים, לאחר 15 שנים בהן עבד אצל הנתבעת תוך ביצוע תפקידו במסירות, אין לנו אלא לדחות את תביעתו, על כל רכיביה.

15.
הוצאות ושכר טרחת עורך דין

הואיל והתובע לא הוכיח לפנינו את טענותינו והואיל ודחינו את תביעתו על כל רכיביה, היה מקום לחייבו בהוצאות הנתבעת אשר נאלצה לתקן את כתב הגנתה, בשלב מתקדם (בשל השלב המאוחר בו ביקש התובע לתקן את תביעתו) וכן נדרשה להגיש תצהירים משלימים (גם זאת בשל השלב המתקדם בו ביקש התובע לתקן את תביעתו), נדרשה להביא מספר לא מבוטל של עדים ובכלל נאלצה לנהל תיק בהיקף נרחב.
חרף זאת ולאור אותם פגמים מסויימים שמצאנו בהליך השימוע, אשר לא סברנו שבהתייחס להשתלשלות העניינים, הינם פגמים אשר בעטיים יש לקבוע כי הליך השימוע לא היה תקין, החלטנו שיש בהם בכדי לאפשר לנו לנהוג עם התובע לפנים משורת הדין ולא לחייבו בהוצאות הנתבעת, אשר סביר להניח כי הגיעו לסכום ניכר ביותר של כמה עשרות אלפי שקלים.
לפיכך הרינו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו.

16.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים פסק הדין.

ניתן היום, ז'ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר
הצדדים.








מר מוחמד אבו אחמד
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר רבאח אסדי
נציג ציבור (מעבידים)







סע בית דין אזורי לעבודה 6184-11/09 רחמים יעקובי נ' הבונים ברזים ומפעלים לתעשייה בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/07/2013)