פסקי דין על אבירם מי-טל | פסקי דין על רחל אלבז | פסקי דין על ערן אלבז | פסקי דין על מרדכי אלבז ואח' |

47145-06/13 א     15/07/2013




א 47145-06/13 אבירם מי-טל נ' רחל אלבז, ערן אלבז, מרדכי אלבז ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה



15 יולי 2013

ת"א 47145-06-13 אלבז ואח'
נ' מי-טל





מספר בקשה:1

בפני

כב' הרשמת הבכירה איריס ארבל - אסל


מבקש

אבירם מי-טל


נגד


משיבים

1.רחל אלבז
2.ערן אלבז
3.מרדכי אלבז
4.אלי אלבז
5.גבי אלבז
6.מאור אלבז



החלטה

לפני בקשה להעברת מקום דיון לבית המשפט בתל אביב.

בהתאם לאמור בבקשה, המבקש שימש כמנהל עיזבון המנוח ניסים אלבז ז"ל.
התביעה דנן, הינה תביעה כספית, העוסקת בטענות המשיבים בנושא רשלנות המיוחסת לתפקידו של המבקש כמנהל העיזבון.
המינוי כמנהל העיזבון נעשה ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.
ההתקשרות החוזית נעשתה במשרדו של המבקש בתל אביב יפו וקיום התחייבויותיו של המבקש מכח תפקידו כמנהל עיזבון אך הוא היה במשרדו בתל אביב. כמו כן, הסכם שכ"ט ציינו במפורש כי "מקום השיפוט הייחודי לעניין הסכם זה, יהיה בבית המשפט המוסמך בתל אביב יפו" (ראה סעיף 17 להסכם שכ"ט).

המבקש טען כי הסכם שכ"ט ציין באופן מפורש את סמכות בית המשפט בתל אביב.
כמו כן, הוסיף המבקש וציין כי הנכס בפתח תקווה היה רק אחד ממיני הנושאים הרבים ביותר בהם טיפל. התביעה הינה תביעה כספית ואינה תביעה במקרקעין ובוודאי לא תובענה שכולה במקרקעין, לפיכך מקום השיפוט בתובענה לא נקבע על פי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.


מנגד טענו המשיבים, כי התביעה כאן עוסקת במחדלו של המבקש אשר התרחש בין השנים 1999-2003 ואילו הסכם שכ"ט אשר הציג המבקש נחתם ביום 11.8.04 ולכן תניית השיפוט המקומית אינה חלה על הסכסוך נשוא התביעה.

המשיבים הסבירו כי תניית השיפוט קבעה: "מקום השיפוט הייחודי לעניין הסכם זה יהיה בבית המשפט המוסמך בתל אביב".
הסכם השיפוט נשוא הבקשה אינו כולל את המילים "אך ורק" או "בלבד" ובשל כך יש לדחות טענת המבקש.
המשיבים טענו כי המבקש ניסח את ההסכם ולא נקט בלשון מפורשת ובלתי מסוייגת השוללת סמכות שיפוט של בית משפט אחר.

כמו כן, המשיבים ציינו כי במועד חתימת ההסכם ביום 11.8.04 היה בית המשפט בפתח תקווה במחוז תל אביב ורק לאחר שלוש שנים ממועד כריתת ההסכם, הוקם מחוז שיפוטי חדש – מחוז מרכז אליו הועבר בית המשפט בפתח תקווה, כך שבמועד חתימת ההסכם היה בית המשפט כאן במחוז תל אביב .

המשיבים התייחסו למרחק הקצר בין בית המשפט כאן לבית המשפט בפתח תקווה, מרחק אשר לטענתם הופך את הבקשה למטרד.

עיינתי בטענות הצדדים בבקשה בתגובה ובתשובה, אך עוד בטרם אדון בשאלת הסמכות המקומית קיימת חשיבות בעיני להציג את התייחסות הפסיקה לשאלת הסמכות המקומית:

בפסיקה מסתמנת מגמה לפיה ניתן משקל פחות לשאלת הסמכות המקומית (ראו סטיבן גולדשטיין וערן
טאוסיג, "הפחתה במעמד שאלת הסמכות

בבתי-המשפט הכלליים
", עלי משפט ג', 279 (תשס"ג-ד); ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט), בעמ' 99 ממליץ המחבר לבטל את עניין הסמכות המקומית בהליכים אזרחיים).

מגמה זו, באה לידי ביטוי בכללי הסמכות המקומית בהליכים אזרחיים, בהם קבעה הפסיקה שאין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארץ אינם גדולים.

ב
רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ועליזה סיון פ"ד מט
(2) 731, קבע כב' השופט ש' לוין:
"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נשוא להעלאת טענות טרומיות"

וברע"א 11180/08
עיריית מודיעין-מכבים-רעות
נ' ארד הנדסה בע"מ ( [פורסם בנבו] ) נאמר:
"מדינת ישראל היא מדינה קטנה. המרחקים בין הערים והישובים כה קצרים, קל וחומר המרחקים בפרשה זו בין העיר מודיעין, מקום מושבה של המבקשת 1, לבין בתי המשפט הן בירושלים והן במחוז המרכז".

ביחס לטענת המבקש לתניית השיפוט בהסכם שכ"ט טענו המשיבים כי התביעה מתייחסת לשנים 1999-2003 וכי הסכם שכ"ט נחתם בתאריך 11.8.04 ועל כן אין ההסכם מתייחס לכתב התביעה כלל.
לאחר שעיינתי בכתב התביעה עולה כי סעיף 1 ג אומר בזו הלשון: "בשנים הרלוונטיות לתובענה (1999-2005) שימש התובע (הטעות במקור) כמנהל העזבון" , הנה כי כן המשיבים\התובעים סותרים טענתם באופן מובהק כאשר מחד טוענים כי השנים 1999-2005 רלוונטיות לתובענה ומאידך טוענים שאין מקום לקבל את טענת המבקש הואיל ואין עסקינן בתקופה הרלוונטית לתביעה.

תניית השיפוט לטעמי אינה משתמעת לשתי פנים. פסק הדין 86\440 טפחות נ' לוי אשר הובא ע"י ב"כ המשיבים אינו דומה למקרה שלפנינו, הואיל ובפסק הדין עלתה השאלה כאשר נכתב בתניית השיפוט הנוסח:
"מקום השפוט בין הצדדים יהיה בבתי המשפט של מקום חתימת הסכם זה",
ניסוח זה עשוי להקנות סמכות מקבילה ולא ייחודית, שונה הדבר בענייננו.
ניסוח תניית השיפוט כאן אינה משתמעת לשתי פנים ואף מציינת כי הסמכות הינה ייחודית ולבית המשפט בתל אביב.

יתרה מזאת, אציין כי עלתה הטענה ביחס לשינוי המחוזות וכי העלו המשיבים טענה כי במועד חתימת ההסכם בית המשפט כאן היה במחוז תל אביב.
תניית השיפוט קבעה כי הסמכות הינה לבית המשפט בתל אביב ולא צוינו המילים "במחוז תל אביב" שאז מקנה הדבר סמכות לכל בתי המשפט באותו המחוז.

גם אם נבחן את הסמכות המקומית על פי תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, הקובעת:
תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:
(1)
מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2)
מקום יצירת ההתחייבות;
(3)
המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;
(4)
מקום המסירה של הנכס;
(5)
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

כפי שניתן לראות התביעה כאן אינה כולה במקרקעין ובאזור תל אביב נוצרה ההתחייבות בין הצדדים ולא נטען ע"י המשיבים אחרת מכך.
כמו כן מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים, אף הוא מתקיים בתל אביב ואין כל טענה המתנגדת לכך.


לאור האמור לעיל ולאחר שנתתי את דעתי למכלול השיקולים והטעמים המצויים בפסיקה ובחוק אני מוצאת לקבוע כי דין התביעה לעבור ולהתברר בבית המשפט השלום תל אביב.


ניתנה היום,
ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 47145-06/13 אבירם מי-טל נ' רחל אלבז, ערן אלבז, מרדכי אלבז ואח' (פורסם ב-ֽ 15/07/2013)