פסקי דין על גבריאל יאיר מזוז | פסקי דין על הדסה מזוז | פסקי דין על מאיר א.ל. שירותי רכב | פסקי דין על מאיר אסייג | פסקי דין על הכשרת הישוב ביטוחים |

4352-11/12 תק     18/07/2013




תק 4352-11/12 גבריאל יאיר מזוז, הדסה מזוז נ' מאיר א.ל. שירותי רכב בע"מ, מאיר אסייג, הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע



ת"ק 4352-11-12 מזוז ואח' נ' מאיר א.ל. שירותי רכב בע"מ
ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר
יניב בוקר


התובעים

1
.
גבריאל יאיר מזוז

2
.
הדסה מזוז


נגד


הנתבעים

1.מאיר א.ל. שירותי רכב בע"מ
2.מאיר אסייג
3.הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ




פסק דין


בפני
תביעתם של התובעים, כנגד הנתבעים, לפיצוי בגין נזקים עקיפים שונים שנגרמו להם, לטענתם, בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 30/6/2011, עת שהה רכבם של התובעים בהליך תיקון במוסכה של הנתבעת מס' 1, וזאת כתוצאה מהתנגשות בין רכבם של התובעים לרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 2 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 3.

על פי הנטען בכתב התביעה, הרי שביום 30/6/2011, מסרו התובעים את רכבם לתיקון במוסך המנוהל על ידי הנתבעת מס' 1.

בעת נסיעת מבחן שביצע נציג הנתבעת מס' 1, התנגש רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 2, ברכבם של התובעים, וגרם לאובדנו המוחלט.

התובעים פוצו על ידי חברת הביטוח "שירביט", בגין הנזקים הישירים שנגרמו לרכבם בעת התאונה (קרי – שוויו של הרכב עצמו), ברם, מבקשים הם פיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם, בדמות דמי שכירות ששילמו לרכבים חלופיים בעת שהמתינו לרכישתו של רכב חדש; הפסד שכר עבודה אשר נוכה משכרו של התובע מס' 1 בשל תקופה בה לא החזיק ברכב; נסיעות במוניות ובאוטובוסים; ופיצוי בגין עגמת נפש, התייעצות עם עו"ד, טרחה וטרדה.

ביום 11/7/2013 התייצבו בפני
הצדדים או נציגיהם, והתובע מס' 1 נחקר תחת אזהרה והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דומה שאין מחלוקת לגבי אחריותם של הנתבעים מס' 2-3 לעצם קרות התאונה, והדבר אף עולה מן ההסכמה הדיונית אליה הגיעה חברת הביטוח "שירביט" והנתבעים 2-3, בתיק תא"מ 27557-07-12.

אומר, מעבר לצריך, כי איני מקבל את טענת הנתבעת מס' 1 כי אין לה כל חבות בגין נזקי התאונה, כלפי התובעים, וזאת לאור העובדה ששימשה, על פי הדין, כשומר שכר על רכבם של התובעים, ותאונת דרכים במסגרת נסיעת מבחן אינה יכולה להיחשב כנסיבות שלא ניתן לחזותן מראש (וזאת מכוח קל וחומר – שהרי נפסק שגם גניבה מהמוסך אינה בגדר נסיבות שלא ניתן לחזותן מראש – י.ב.).

יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך פסק דינה של כב' הש' יעל הניג (שלום ת"א) בת.א 87904/01 מנור ביטוח בע"מ נ' דוד אוטורגוסט, פורסם בפדאו"ר-גוגל:
"חוק השומרים מבחין כידוע בין שלושה סוגי שומרים: שומר שכר, שומר שכר טפל ושומר חינם (סעיפים 1 ו – 2 לחוק). שומר חינם אינו רלוונטי לענייננו. שומר שכר הוא מי שמקבל תמורה בעד השמירה (ואינו שואל) והוא אחראי באחריות חוזית חמורה, היינו – פטור רק במקרה שהאובדן נגרם "עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ושלא יכול היה למנוע את תוצאותיהן" כאמור בסעיף 2 (ב) לחוק. אכנה זאת "מעין
"סיכול", בדומה למצב בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970. שומר שכר טפל הוא מי שמטרת השמירה טפלה למטרה העיקרית של החזקת הנכס. שומר זה אינו אחראי כעקרון באחריות חוזית חמורה אלא ברשלנות בלבד, אך חוק השומרים מעמיד כנגדו מעין "חזקת רשלנות" ובמידה שלא יסיר אותה, והנטל עליו, הוא הנושא באחריות.
מוסך המקבל רכב לתיקון הוא בגדר קבלן שנקשר בחוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות ואשר אינו עובדו של המזמין
(סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות תשל"ד – 1974, להלן – "חוק חוזה קבלנות"). על אף שניתן היה לסבור לאור סיווגי חוק השומרים, כי קבלן הוא בגדר שומר שכר טפל, בא חוק חוזה קבלנות והשית (בסעיף 6 (ב) (1) שבו) על הקבלן אחריות חמורה של שומר שכר (רנר, עמ' 148, ראו גם ע"א (מח - חיפה) 4126/99, מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מוסך פיין בע"מ, צורף לסיכומי התובעות, ת.א. (מח – ת"א, הלבנון חברה לביטוח בע"מ נ' נפתלי ואח', פס"מ מ"ה (2) 441, 449 , צורף לסיכומי דוד ועוד).
ועוד נפסק לעיל כי גניבת רכב מתוך מוסך אינה פוטרת את המוסך מהאחריות החוזית החמורה באשר אינה בגדר נסיבות מעין סיכול."
(ההדגשות שלי – י.ב.).

ברם, מאחר שביחסים בין הנתבעת מס' 1 והנתבעים 2-3, ברי כי הנתבעת מס' 1 זכאית ל"שיפוי בין מעוולים" (כאמור בסע' 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), מאת הנתבעים 2-3, לאור אחריותו הבלתי מוכחשת של הנתבע מס' 2 לקרות התאונה, הרי שהדברים נאמרו מעבר לצריך.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת גובה הנזקים הנתבעים על ידי התובעים, ובמיוחד בשאלה האם יכלו למזער את נזקם, והאם השכרת רכב לתקופה של 4 חודשים עד לקבלת רכבם החדש, הינו נזק שקשור, בקשר סיבתי, למעשיהם או מחדליהם של הנתבעים.
אציין כי טענתם של הנתבעים 2-3, בכתב ההגנה, בדבר חלותו של סע' 77 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] אינה מקובלת עלי, הן לאור זניחתה בסיכומי הנתבעים 2-3 והן לאור האמור בסע' 86 לפקודת הנזיקין.

עלה בסיכומיו של התובע מס' 1, בהגינותו, כי חלק מן התקופה בה המתין לרכב החדש אשר רכש, חלף הרכב אשר נהרס כליל, בתאונה, נוצרה באשמתה של יצרנית הרכב או של היבואנית שלו בארץ, או, כלשונו: "

היתה פשלה של סקודה שהם הציגו לגבי אונייה ולא הזמינו בצורה נכונה
אנשים חיכו 3-4 חודשים . זה לא כלפי אישית. אני אוהב את רכב הסקודה.".
(ההדגשה שלי – י.ב.).

ברם, אינני סבור, כטענת נציג הנתבעים 2-3, כי תקופה של 21 ימים בלבד הינה תקופה סבירה לרכישתו וקבלתו של רכב חדש, כך שהתובעים יחזירו המצב לקדמותו באופן מלא, ולפיכך, בכלל נסיבות העניין, ובהתחשב גם בהודאתו של התובע מס' 1 לאחריותו של גורם חיצוני לעיכוב, סבורני שיש לפצותם בגין התשלומים שביצעו בחודשיים הראשונים מאז התאונה.

מן המסמכים שהוצגו בפני
עולה כי המדובר בסך של 1,500 ₪ ששולמו על ידי התובעים, לידי הנתבעת מס' 1, כהשתתפות בדמי השכירות בגין חודש אוגוסט 2011 (חשבונית מס' 2011-00600663).

לפיכך, גם הפיצוי המגיע לתובעים בגין אובדן הכנסה כתוצאה משלילת תוספת אחזקת הרכב הינו מחצית מן הסכום הנתבע על ידם, קרי – 442 ₪.

לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובעים לפיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש, התייעצות עם עו"ד וטרחה או טרדה.

נפסק לא אחת כי עוגמת נפש הינה צער עמוק ופגיעה משמעותית. לא כל אי-נחת, אכזבה או אי-הסכמה גורמים לעוגמת נפש ברת פיצוי.

יפים לעניין זה הדברים הבאים:
"כיום תביעות בגין עגמת נפש מתפשטות כאש בשדה קוצים. אין לסטות מהעובדה כי המדובר פה בעניין אזרחי מסחרי ולכן יש למדוד אותו במשורה. בתביעות נזיקיות כאשר ניזוקים איבריו של אדם , אין הוא מקבל סכומים גבוהים בגין עגמת הנפש דווקא, על כן, יש להיזהר בטענת עגמת הנפש בעניינים אזרחיים כדנן, כדי שלא נגיע למצבים אבסורדים".
(מתוך ת.א (ת"א) 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ, פורסם במאגרים – ההדגשה שלי – י.ב.).

לעניין התייעצות עם עו"ד הרי שהתובעים לא הציגו אסמכתאות לטענתם בדבר הוצאה זו, ויש לציין כי דרישה שכזו, לשיפוי בגין שכ"ט עו"ד, מנוגדת לתכליתו והגיונו של בית המשפט לתביעות קטנות, שנועד לפתרון סכסוכים בדרך יעילה, מהירה וזולה, ללא העמסת הוצאות התדיינות על הצדדים, ולפיכך נאסר, על פי הדין, כי בעל דין יהא מיוצג בהליכים שבמסגרתו.

סוף דבר
– אני מחייב את הנתבעים 2-3 לשלם לתובעים, באמצעות הנתבעת מס' 3, את הסך של 1,942 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/2011 ועד לתשלום המלא בפועל.
עוד אני מחייב את הנתבעים 2-3 לשלם לתובעים, באמצעות הנתבעת מס' 3, את הסך של 300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 4352-11/12 גבריאל יאיר מזוז, הדסה מזוז נ' מאיר א.ל. שירותי רכב בע"מ, מאיר אסייג, הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/07/2013)