פסקי דין על עו"ד שמואל אפל | פסקי דין על עו"ד מתתיהו אפל | פסקי דין על נאות הפסגה מודיעין עילית (בפירוק) | פסקי דין על נאות הפסגה מודיעין עילית מיוחדת ואח' |

43454-03/11 פרק     21/07/2013




פרק 43454-03/11 עו"ד שמואל אפל, עו"ד מתתיהו אפל נ' נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ (בפירוק), נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ מיוחדת ואח'





בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט דוד מינץ
21 יולי 2013
פר"ק 43454-03-11
פר"ק 50186-03-11
מספר בקשה: 48
בעניין:
1. עו"ד שמואל אפל

2. עו"ד מתתיהו אפל
ע"י ב"כ עוה"ד אלחנן וינצקי
ואביגיל מנדל

המערערים

נ ג ד
1. נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ (בפירוק)

2. עו"ד אלונה בומגרטן, כונסת נכסים ומנהלת מיוחדת
3. עו"ד חגי אולמן, כונס נכסים ומנהל מיוחד
4. עו"ד עדי פיגל, כונס נכסים ומנהל מיוחד
5. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד איריס וידל כהן


החברה
המנהלים המיוחדים

הכנ"ר
פסק דין
ערעור על הכרעת המנהלים המיוחדים לנכסי חברת "נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ" (להלן: "החברה") בתביעת החוב שהגישו המערערים לקבלת שכר טרחה המגיע להם מהחברה בגין עבודתם עבורה. לטענת המערערים, החברה חבה להם שכ"ט וחובות נוספים בסך כולל של 47,766,997 ₪.

הרקע לתביעה והכרעת המנהלים המיוחדים
1. החברה שהוקמה בשנת 2001 פעלה בתחום הייזמות, ההקמה, השיווק והמכירה של יחידות דיור ומסחר, למגזר החרדי בעיר מודיעין עלית. במסגרת עיסוקה רכשה החברה זכויות במקרקעין בעיר מודיעין עילית מעמותת מוסדות "אור שמח – מרכז טננבאום" (להלן: "אור שמח"). החברה שכרה את שירותיו של משרד המערערים לרכישת המקרקעין ולמתן שירות משפטי בקשר למקרקעין, הכולל, בין היתר, טיפול בהסכמי מכר של יחידות דיור ושטחי מסחר שיוקמו על ידי החברה במסגרת הפרויקט (להלן: "השירותים המשפטיים").

2. לטענת המערערים, בעת ההתקשרות סוכם בעל פה בינם לבין החברה כי בגין השירותים המשפטיים, מכירת הדירות והשטחים המסחריים, הם יהיו זכאים לשכ"ט בשיעור של 1% בצירוף מע"מ, מכל תמורה שתתקבל ממכירה של השטחים בפרויקט. לעומת זאת, מנהלי החברה טוענים כי הסיכום עם המערערים היה ששכר הטרחה יהיה 1% כולל מע"מ מתמורות המכירות שיהיו בפועל. ההסכמות הועלו על הכתב במסמך מיום 23.11.01 בו נקבע ביחס לשכר הטרחה כי: "שכרנו המוסכם עמכם היה 1% + מע"מ ממחיר יח"ד או שטחי מסחר שימכרו בנידון". על גבי ההסכם קיים תיקון בכתב יד כשבמקום "+ מע"מ" נרשם "כולל מע"מ".

3. בפועל, במשך השנים טיפלו המערערים ב-579 הסכמי מכר בין החברה לרוכשים שונים. במסגרת הסכמי המכר נקבע כי עורכי הדין של החברה הם המערערים, והרוכשים ישתתפו בהוצאותיה המשפטיות של המוכרת בגובה של 1.5% בצירוף מע"מ ממחירי הדירות. לטענת המערערים, לא הועבר לידם מלוא שכר הטרחה שנתקבל מידי הרוכשים.

4. ביום 31.01.06 חתמו מנהלי החברה ה"ה נחום עזרא, שלמה מאיר ופנחס זלצמן (להלן: "מנהלי החברה") הסכם בינם לבין עצמם, ערוך בכתב ידו של מערער 1 המעגן את זכויותיהם של יזמי החברה האחד כלפי השני בפרויקט. הסכם זה עוסק בהסכמת הצדדים להקמת חברה חדשה "נאות הפסגה מודיעין עילית (2006)".

5. בהמשך, ביום 8.02.06 נערכה תוספת להסכם בין החברה לבין אור שמח וכן נחתם הסכם נוסף לרכישת יתרת זכויות אור שמח במקרקעין. גם במסגרת משא ומתן זה יוצגה החברה על ידי המערערים. באותו יום, נחתם מסמך המתייחס לשכר טרחת המערערים (להלן: "הסכם שכר הטרחה") בנוסח זה:

"אנו הח"מ מתחייבים כלפי משרדך כי אתם תהיו זכאים לשכ"ט, בגין ההסכם שנחתם בין אור שמח ובין החברה ביום 8.2.06 ושנחתם על ידנו ביחס למתחם אור שמח במודיעין עילית (להלן: "המתחם") בגובה של 1% מהתמורה שתתקבל ממכירת דירות במתחם בצירוף מע"מ. בין אם החברה תהא נאות הפסגה או חברה אחרת. אתם תהיו זכאים לשכ"ט הנ"ל בין אם נבקש מכם לטפל בחוזי מכירת הדירות בין אם לא, אולם הטיפול בחוזי מכירת הדירות על ידכם לא יזכה אתכם בתשלום נוסף. אנו ערבים אישית לתשלום הנ"ל".

על המסמך שנערך בכתב יד על ידי המערערים חתמו מנהלי החברה באופן אישי, כאשר ליד חתימת מר נחום עזרא הופיעה גם חותמת החברה.

6. בחלוף כשנתיים, בשנת 2008 הועמדו כלל נכסי החברה (שטרם נמכרו), למכירה, בדרך של רכישת כל מניותיה ולחלופין בדרך של רכישה ישירה של כל נכסי המקרקעין של החברה. ביום 28.10.08 נחתם זיכרון דברים בין החברה לבין חברת קרית ספר יזמות ובניה 2000 בע"מ (להלן: "קרית ספר") וביום 11.12.08 נחתמה תוספת לזיכרון הדברים, ביחס לכלל זכויות החברה בשלושה מתחמים לבניית 1590 יחידות דיור ושלושה מרכזים מסחריים. לאחר חתימת זיכרון הדברים והפקדת דמי הרצינות, ניהלו החברה וקרית ספר משא ומתן ארוך לשם גיבוש הסכם מכר מפורט, וביום 30.04.09 ברכו הצדדים על המוגמר ונחתם הסכם לפיו נמכרו הזכויות במקרקעין בשלושת המתחמים בתמורה ל-117,501,000 ₪. בגיבוש עסקה זו לא היו מעורבים המערערים ותחתם ייצג את החברה עו"ד אהוד ארד. בשנת 2010 פנתה קרית ספר בתביעה (ת"א 4044/10 בבית משפט זה) לאכיפת ההסכם ובהמשך לכך פנו הצדדים למגשר, אך בטרם השלמת ההליך נכנסה החברה להליכי פירוק. במסגרת הליכי הפירוק נמכרו זכויות החברה במקרקעין לקרית ספר וחברת בלו הרבור.

7. לטענת המערערים החברה חבה להם סך של 990,336 ₪ בגין יחידות דיור שנמכרו באמצעותם ושכר הטרחה לא הועבר אליהם; סך של 23,703,760 ₪ בגין 1703 יחידות דיור שטרם נמכרו; סך של 4,845,505 ₪ בגין שטחים מסחריים במקרקעין שטרם נמכרו; סך של 11,692,800 ₪ כשכר ראוי עבור עבודות שביצעו עבור החברה מעבר לטיפול בהסכמי המכר; סך של 18,000 ₪ חוב החברה בגין הגדלת פרמיית הביטוח של המערערים עבור עבודותיהם לחברה; סך של 90,254 ₪ וסך נוסף של 64,960 ₪ בגין אגרות תביעה שכנגד שהמערערים נאלצו להגיש כנגד החברה עובר להליכי הפירוק בשל אי תשלום שכר טרחתם (ת"א 23031-06-10 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב); סך של 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע שהוציאה את דיבתם רעה; וסך של 6,239,352 ₪ בגין תשלום שכ"ט שנאלצו המערערים לשלם לעו"ד אלחנן ויניצקי ושות' עבור ייצוגם בתביעה שהגישו כנגד החברה. תביעת החוב הועמדה על ידי המערערים על סך של 47,766,997 ₪.

המנהלים המיוחדים דנו בכל אחד ואחד מרכיבי תביעת החוב של המערערים.

8. המנהלים המיוחדים אישרו את דרישת המערערים לתשלום בסך של 18,000 ₪ בגין חוב כתוצאה מהגדלת פרמיית ביטוח שלהם במהלך הכנת חוות דעת לחברה בגין תשקיף. כן אישרו המנהלים המיוחדים את תשלום אגרת התביעה בסך של 90,254 ₪ שהגישו המערערים כנגד החברה עובר להליכי הפירוק לשם קבלת שכר הטרחה בהפחתת הסכום שהושב למערערים עם מחיקת התביעה. המנהלים המיוחדים גם אישרו באופן חלקי את תביעת המערערים לקבלת שכר הטרחה אשר הם נדרשו לשלם לעו"ד אלחנן ויניצקי ושות' בשל ייצוגם בתביעה האמורה כנגד החברה. המנהלים המיוחדים ציינו כי בהתאם לתקנה 78 לתקנות פשיטת רגל, התשמ"ה-1985 (להלן:"תקנות פשיטת הרגל"), נושה ישא בהוצאות תביעתו, זולת אם ראה בית המשפט להורות בנסיבות מיוחדות הוראה אחרת. ובנסיבות המיוחדות של תיק זה והתרשמותם שמשרד עו"ד וניצקי ושות' אכן ייצג את המערערים בהליך המשפטי נגד החברה, הם סברו כי בכפוף לאישור בית משפט, נכון לאשר רכיב זה בתביעת החוב בשיעור של 6.5% מסכום החוב כפי שאושר על ידי המנהלים המיוחדים.

9. מנגד, המנהלים המיוחדים דחו את הדרישה לתשלום בסך של 100,000 ₪ בגין הוצאות לשון הרע, מאחר ואין מדובר בתביעת חוב כספי קצוב ולכן אין אפשרות לתבוע בגינו במסגרת תביעת החוב.

10. באשר לדרישה לתשלום סך של 990,336 ₪ בגין הסכמי מכר ל-579 יחידות דיור בגינן לפי הנטען לא הועבר להם שכר הטרחה, קבעו המנהלים המיוחדים כי לפי הטבלה שצופרה לתביעת החוב עולה כי המערערים אכן טיפלו בהסכמי מכר של 579 יחידות דיור ובגין כך מגיע להם שכר טרחה בסך של 2,634,754 ₪, כשלטענת המערערים יש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית. לפי טבלה אחרת שצורפה לתביעת החוב, המערערים אשרו כי החברה שילמה להם במהלך השנים 2001 עד 2010 תשלומים על חשבון שכר הטרחה בסך של 2,072,468 ₪. מכאן, שקרן החוב למערערים בגין הטיפול בהסכמי המכר הינו 562,286 ₪. המנהלים המיוחדים הפחיתו מסכום זה את שכר הטרחה ששולם על ידם למערערים לפי אישור בית המשפט בסך של 382,837 ₪ בתוספת מע"מ, ומכאן שיתרת קרן שכר הטרחה בגין טיפול בהסכמי המכר המגיע למערערים הינה בסך של 179,449 ₪ בתוספת מע"מ.

11. ובאשר לדרישה לתשלום בסך של 23,705,760 ₪ בגין 1703 יחידות דיור שטרם נמכרו וסך של 4,845,505 ₪ בגין השטח המסחרי המותר לבנייה שטרם נמכר. טענת המערערים בעניין זה הייתה כי לפי הסכם שכר הטרחה הם זכאים לקבל שכר טרחה בגין התמורה שתתקבל ממכירת הדירות במתחם, גם במקרה שהעבודה לא בוצעה על ידם וגם במקרה בו המקרקעין נמכרו על ידי החברה לצד ג'. ואולם, המנהלים המיוחדים קבעו כי גם מבלי להכריע בשאלה האם הסכם שכר הטרחה מהווה התחייבות של החברה או רק של מנהלי החברה, ברי כי אין לקבל את טענת המערערים שיש בהסכם כדי לחייב את החברה לשלם להם שכר טרחה מתוך תמורת מכירת דירות, גם אם אלו לא ימכרו על ידי החברה. המנהלים המיוחדים תמכו את מסקנתם בנוסח ההסכם הבא לשיטתם רק כדי להבהיר את זכותם של המערערים לשכר טרחה, הן במקרה בו הרוכשת מאור שמח תהא החברה והן אם תהא זו חברה אחרת שתוקם לצורך כך על ידי בעלי המניות של החברה. הסכם שכר הטרחה נועד אך להחיל את התחייבותה של החברה, המפורטת בהסכם משנת 2001 גם על האישיות המשפטית החדשה שתקום ו/או ככל שתקום ותתקשר עם אור שמח בהסכמים מטעם החברה. כן ציינו המנהלים המיוחדים כי פרשנותם של המערערים להסכם שכר הטרחה אינה סבירה, שכן אין זה סביר שהחברה והמערערים יסדירו ביניהם בחופזה, על גבי מסמך בכתב יד, הסכם שכר טרחה העוסק באופציה תיאורטית באשר למקרה בו החברה אשר טרם רכשה את הזכויות במקרקעין תמכור אותם. גם אין זה סביר כי החברה תסכים להסדר שכר טרחה לפיו תשלם למערערים אחוזים נכבדים מתוך עסקה עתידית, ואין זה סביר כי החברה תבקש לקשור את ידיה במכירת מקרקעין לצד שלישי כאשר יחידות הדיור לא יימכרו על ידה אלא על ידי הצד השלישי. בנסיבות אלו ומשקבעו המנהלים המיוחדים כי אין לראות בהסכם שכר הטרחה תוספת להסכם שכר הטרחה משנת 2001, הם לא ראו צורך להכריע בשאלה האם הסכם זה מהווה התחייבות של החברה או של מנהליה בלבד.

12. משדחו המנהלים המיוחדים את טענת המערערים לשכר טרחה כפרשנותם שלהם להסכם שכר הטרחה, הם עברו לדון בשכר הטרחה המגיע למערערים בגין השירותים המשפטיים שהעניקו לחברה. במסגרת זו ציינו המנהלים המיוחדים כי חרף טענת מנהלי החברה כי החלפת המערערים בעו"ד ארד הייתה תוצאה של משבר אמון שנוצר בין החברה לבין המערערים, הם סבורים על בסיס הראיות והמסמכים שעמדו לפניהם כי החלפת המערערים בעו"ד ארד, לא הייתה כתוצאה ממחדל כזה או אחר שבוצע על ידי המערערים ואף לא מחוסר שביעות רצון מתפקודו כמיצג החברה. לדעתם, ההחלפה נעשתה לאחר שינוי בשליטה ובניהול החברה במהלך השנים 2006 עד 2008, כשבעלי השליטה החדשים העדיפו עורך דין המוכר להם. משכך, ובהתאם להלכת "קורפו" (ע"א 8854/06 קורפו נ' סורצקין, 20.03.08, להלן: "הלכת קורפו"), יש לחייב את החברה בתשלום פיצויי צפייה למערערים בהתאם להסכם שכר הטרחה שסוכם עמם ובהתייחס לשירותים המשפטיים עליהם עמלו מזה שנים רבות תוך צפייתם למועד בו יזכו לשכר טרחתם בגין עסקאות שתבוצענה על ידי החברה.

13. המנהלים המיוחדים קבעו אפוא, את שכר המערערים לפי שתי חלופות. האחת, קביעת שכר ראוי ביחס לשירותים המשפטיים שניתנו על ידם בפועל על פי הסכם שכר הטרחה שבין הצדדים משנת 2001, תוך מתן פרשנות מכללא להסכמות שבין הצדדים, התואמת לנסיבות כפי שאירעו בפועל. בהתאם לכך, ובהתחשב בהיקף עבודה של 2,820 שעות בגינן לא נתקבל שכר טרחה לפי דיווח המערערים, ושנתקבל על דעת המנהלים המיוחדים, בהפחתת תקופת ההתיישנות באופן יחסי, היינו 1,750 שעות עבודה לשבע שנים, העמידו המנהלים המיוחדים את שכר הטרחה על סך של 1,050,000 ₪ בתוספת מע"מ, לפי שכר של 600 ₪ לשעה.

14. החלופה השנייה שהעלו המנהלים המיוחדים בהכרעתם הייתה מתן פיצויי קיום ביחס לשירות המשפטי שהיה על המערערים לתת בקשר לעסקת קרית ספר, תוך הפחתת שכר בגין אי ביצוע העבודה בפועל, זאת על אף שכאמור, לפי קביעת המנהלים המיוחדים הסכם שכר הטרחה שבין הצדדים אינו מתייחס לאפשרות שארעה בפועל, היינו מכירת הזכויות במקרקעין לצד שלישי. המנהלים המיוחדים ציינו כי ההלכה היא שהיעדר הסכם שכר טרחה אין בו משום אות וסימן לכך שהשירות ניתן חינם, ויש לראות את הצדדים כאילו הסכימו ביניהם שבתמורה לשירות יקבל עורך הדין את השכר הראוי. לשם קביעת שכר הטרחה שבמקרה שכזה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח; את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין מושא השירות; ואת המוניטין של עורך הדין. לאור הלכה זו קבעו המנהלים המיוחדים כי יש לקרוא להסכם שכר הטרחה תנאי מכללא לפיו במקרה שהמקרקעין נמכרו לצד שלישי ייקבע השכר בהתייחס למכירה שבוצעה בפועל. מאחר והצדדים במקרה זה קבעו את שכר הטרחה על שיעור של 1% בגין מכירת הדירות, יש לקבוע בהתאמה, שכר טרחה בשיעור זהה למקרה של מכירת המקרקעין עצמן. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון גם את העובדה שעסקת קרית ספר לא טופלה בפועל על ידי המערערים ומה גם שהעסקה עצמה לא נשתכללה בסופו של דבר והמקרקעין נמכרו לקרית ספר רק במסגרת הליכי הפירוק. בשקלול מכלול הנסיבות, העמידו המנהלים המיוחדים את שכר הטרחה של המערערים לפי חלופה זו על סך של 1,000,000 ₪.

טענות המערערים
15. המערערים השיגו על החלטת המנהלים המיוחדים באשר לחישוב חוב שכר טרחתם בגין הסכמי מכר ל-579 יחידות דיור שערכו. לטענת המערערים הם זכאים לשכר טרחה בסך של 990,336 ₪ ולא היה מקום לחישוב אותו ערכו המנהלים המיוחדים אשר התבססו אמנם על תחשיביהם שלהם, אך בחרו, לטענת המערערים שלא בצדק, בערכים נומינליים הן בכל הנוגע לסכומים שהחברה חבה למערערים והן בכל הנוגע לסכומים ששולמו להם בפועל והופחתו מהחוב.

16. עם זאת, מטבעם של דברים עיקרו של הערעור התמקד בפרשנות הסכם שכר הטרחה אשר לטענת המערערים מזכה אותם בשכר טרחה בסך של 23,703,760 ₪ בגין 1703 יחידות דיור שהיו אמורות להימכר בסך נוסף של 4,845,505 ₪ וכן בגין שטחים מסחריים במקרקעין שהיו אמורים להימכר גם כן. לטענת המערערים, בהסכם שכר הטרחה קיימת הצהרה מפורשת של החברה בדבר התחייבותה כלפי המערערים לתשלום שכ"ט אותו עתידים לשלם רוכשי יחידות דיור, גם כאשר החברה לא היא זו אשר תמכור את הדירות במקרקעין. התחייבות זו אף באה לידי ביטוי בהסכם שכרתה החברה בראשית שנת 2007 עם חברת "חפציבה" למכירת חלק מהמגרשים, הסכם שלא יצא לפועל בסופו של יום בשל קריסתה של חברת חפציבה. אכן, לפי ההסכם עם חברת חפציבה נקבע כי מי שאמורה לשאת בשכר טרחת המערערים הינה הרוכשת (חברת חפציבה), ואולם ברור כי התחייבות זו באה לידי ביטוי בתמורה שהוסכמה בין חפציבה לחברה. ביטוי להסכמה שבין הצדדים לתשלום שכר טרחה על ידי החברה למערערים גם במקרה שלא החברה היא זו שתשווק את הדירות, ניתן למצוא גם בשורת מכתבים שהועברו בין הצדדים. נטען כי למעשה, המנהלים המיוחדים התעלמו בהחלטתם מתוכנו המלא של הסכם שכר הטרחה אשר קבע את זכאותם של המערערים לשכר טרחה גם מקום בו הם לא יטפלו כלל בחוזי המכירה במידה ומי שתבנה ותמכור את הדירות לא תהא החברה. לדברי המערערים, תמיהות המנהלים המיוחדים על הסכם שכר הטרחה אינן יכולות לעמוד כנגד האמור בו במפורש. הם ציינו כי המנהלים המיוחדים טעו גם בכך שנתנו משקל רב מדי לגרסת החברה ובעלי מניותיה בכל הנוגע לפרשנותו ומהותו של הסכם שכר הטרחה. לטענתם, מאחר והמערער הוא זה שניסח את ההסכם, היה על המנהלים המיוחדים ליתן לעדותו בכל הנוגע לפרשנות ההסכם משקל מכריע. בהקשר זה המערערים גם דחו את המשקל הרב שייחסו המנהלים המיוחדים בהחלטתם לתשקיף שפורסם על ידי החברה ולא צוינה בו התחייבות החברה כלפי המערערים מכוח הסכם שכר הטרחה. טענתם הייתה כי עו"ד גודארט שהכין את התשקיף ציין בפני
המערער כי אין מכניסים במסגרת תשקיף, חובות עתידיים. מה גם, שהסכם שכר הטרחה לא שינה את ההסכמות שהיו קיימות בין הצדדים אלא אך הבהיר כי ההתחייבויות כלפי המערערים תעמודנה גם אם מוכרת הדירות תהא חברה אחרת ולא החברה וגם אם המערערים לא יתבקשו לטפל בחוזי המכירה.

17. המערערים גם התייחסו לחלופות השונות שקבעו המנהלים המיוחדים לשכר הראוי לו הם זכאים. באשר לחלופה של קביעת שכר ראוי לפי עבודה בפועל, ציינו המערערים כי הם מעריכים את היקף עבודתם מעבר לטיפול בהסכמי המכר ב-100 שעות לחודש בממוצע לפי שכר ראוי של 800 ₪ בצירוף מע"מ לשעה לתקופה של עשר וחצי שנים, היינו, סך כולל של 11,692,800 ₪ כולל מע"מ. לדבריהם, מדובר בתחשיב שמרני ביותר, שכן בחודשים רבים בתקופת פעילותם עבור החברה הם הקדישו ימים כלילות לפעילות עבור החברה, בעיקר בעת רכישת המקרקעין והמשא ומתן לרכישת יתר הזכויות במקרקעין, ובמשא ומתן למכירת חלקים מהמקרקעין לצדדים שלישיים. לדבריהם, הסכום הנקוב בהסכם שכר הטרחה משנת 2001 התייחס אך להסכם רכישת הקרקע וכלל אפשרות של מתן שירות משפטי בגין מכירת הדירות. התמורה המוסכמת לא כללה כל תשלום עבור שירותים נוספים. הם הצביעו על כך שבמסגרת ההסכם שבין החברה לבין משרד עו"ד רווה סוכם על תשלום בשיעור 0.3% בצירוף מע"מ, על שירותים שקודם לכן סופקו לחברה על ידי המערערים. לכך יש לצרף את העובדה כי החברה גבתה מרוכשים עבור שירותים משפטיים, תשלום של 1.5% בצירוף מע"מ ומכאן שהיא העריכה את הוצאותיה בשיעור זה. המערערים גם ציינו כי אין בסיס להערכת המנהלים המיוחדים את היקף העבודה השנתי של המערערים ב-250 שעות לשנה במשך 7 שנים, היינו הערכה של פחות משעה ביום בתיקי החברה, שעה שמדובר בפרויקט שהיה העיקרי במשרד המערערים במשך שנים רבות.

18. באשר לחלופה השנייה שהציעו המנהלים המיוחדים, היינו פיצויי קיום ביחס לעסקת קרית ספר, טענו המערערים כי השכר הראוי בגין חוזי מכר הינו 1.5% בצירוף מע"מ ולאחר הפחתה בגין ה"חסכון" בעבודה בשל אי טיפול במכר הדירות יש להעמיד את השכר על 1%. המערערים הוסיפו כי אף לשיטת המנהלים המיוחדים כי יש לגזור את השכר מערך המקרקעין ולא מערך הדירות, הרי שיש לקחת בחשבון את כל המקרקעין שנמכרו לצדדים שלישיים ואין סיבה להגביל את שכרם של המערערים רק למקרקעין שנמכרו לקריית ספר. כמו כן, העובדה שהחל הליך פירוק אינו מבטל כשלעצמו את התחייבויות החברה בהסכמים, והמנהלים המיוחדים אף אינם קובעים כי יש לבטל את הסכם שכר הטרחה שנחתם עם המערערים בשל הליך הפירוק. למעשה, המנהלים המיוחדים הפחיתו מהסכום שהמערערים זכאים לקבל בגין עסקת קרית ספר בשל העובדה שהיא לא טופלה על ידם בפועל ובכך הם מתעלמים מההסכמה המפורשת בהסכם שכר הטרחה ומכך שסכום זה אמור להוות שכר על למעלה מעשר שנות עבודה. כמו כן, המנהלים המיוחדים לא התייחסו בהכרעת החוב לשעות שהשקיעו המערערים במענה לתביעה שכנגד אשר גם גרמה להם לעגמת נפש ולהוצאות ניכרות המוערכות ב-70 שעות עבודה על בסיס של 800 ₪ בצירוף מע"מ לשעה ובסך הכל סך של 64,960 ₪.

19. על כל אלו המערערים גם טענו שלא היה מקום לדחות את דרישתם לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש והוצאת לשון הרע. לטענתם, החברה מעולם לא פיטרה את המערערים והם המשיכו ליתן לה שירותים משפטיים. על אף זאת, מספר ימים עובר לפירוק החברה הגיש מר אמיר זקן, מנכ"ל החברה בשם החברה תלונה כנגדם ללשכת עוה"ד. בנוסף, ביום 8.02.11 הודיעה החברה בדו"ח מיידי לבורסה כי המערערים פנו לחברת מנרב בהצעה לרכוש את המקרקעין מבלי שקיבלו הסמכה מאת החברה וכי זו פעולה בהפרת אמון ובכוונת החברה להגיש תלונה. לטענת המערערים, דיווח זה בוצע על ידי מר זקן בניגוד לדרישות החוק והוא מהווה הוצאת לשון הרע כנגד המערערים שיש בה כדי לחייב את החברה ואת מר זקן באופן אישי בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ לכל אחד. מכאן שאין מדובר בתביעה לחוב שאינו קצוב.

20. כן השיגו המערערים על קביעת המנהלים המיוחדים, לאשר בכפוף לאישור בית המשפט, רק מחצית משכר הטרחה ששילמו למשרד עו"ד ויניצקי ושות'. לטענתם, מדובר בשכר טרחה בשיעור 13% בצירוף מע"מ המקובל בהליכים אלה, ומה גם שמשרד עו"ד ויניצקי ושות' טיפל בתביעה שהוגשה כנגד החברה עוד טרם הפירוק, תביעה בסדר גודל של למעלה מ-7,000,000 ₪ ובנוסף בסעד הצהרתי לגבי יתר המקרקעין, אשר בסופו של דבר נמכרו במסגרת הפירוק.
תגובת המנהלים המיוחדים
21. בתגובתם נסמכו המנהלים המיוחדים על הנימוקים שבהכרעתם בתביעת החוב והוסיפו כי הם אוחזים במסקנותיהם גם לאחר עיון בטענות המערערים. לדבריהם, המערערים מבססים את טענותיהם על הסכם שכר הטרחה אשר נוסח על ידי המערער וכפועל יוצא מכך ככל שישנה אי בהירות פרשנית במסמך, הרי שחל כלל הפרשנות כנגד המנסח. מסקנתם כאמור היא כי פרשנות המערערים לפיה המערערים יהיו זכאים לשכר טרחה בשיעור של 1% ממכירת דירות, גם אם הדירות לא נמכרו ולא תמכרנה על ידי החברה והזכויות בהן כלל אינן שייכות עוד לחברה, היא פרשנות שאינה סבירה ואין לקבלה. המנהלים המיוחדים ציינו כי מר שלמה מאיר, מנהל בחברה העיד בפני
הם על נסיבות חתימת הסכם שכר הטרחה ועדותו שנמצאה על ידם כאמינה לחלוטין, לימדה כי החשש היחיד בגינו נחתם ההסכם היה כי גם אם רכישת המקרקעין מאור שמח תעשה על ידי חברה אחרת שתוקם על ידי בעלי המניות ו/או מנהלי החברה, הסכם שכר הטרחה עימו, יעמוד בתוקפו. לא נמצא כל בסיס לטענת המערערים כי כוונת הצדדים הייתה לקבוע כי גם במקרה בו הקרקע תירכש על ידי החברה ותימכר על ידה לחברה אחרת, תהא החברה חייבת למערערים שכר טרחה בשיעור של 1% ממכירת דירות עתידיות על ידי החברה האחרת. גם ניסיונם של המערערים להסתמך על ההסכם עם חברת חפציבה אינו במקומו, שכן באותו הסכם הסכימו החברה וחברת חפציבה כי המערערים יתנו שירותים משפטיים לחפציבה ויקבלו מחפציבה שכר טרחה באמצעות גביית שכר טרחה מרוכשי הדירות של חברת חפציבה. לא סוכם שהחברה שהתכוונה למכור את זכויותיה לחפציבה, תשלם שכר טרחה בגין דירות שמעולם לא תמכור.

22. לדבריהם, המערערים זכאים לשכר טרחה בקשר לעסקת קרית ספר על אף שלא נתנו שירותים משפטיים בגין עסקה זו, שכן לא הייתה הצדקה להפסקת ההתקשרות עמם טרם חתימת הסכם קרית ספר, ולפיכך נקבע להם שכר טרחה בסך של 1% תמורת עסקת קרית ספר בהפחתת 10% בגין אי ביצוע השירות המשפטי בפועל ובשל כשלון העסקה ואי קבלת התמורה בפועל. לדבריהם, יש לדחות את טענת המערערים כי היה צריך לקבוע את שכר טרחה בגין כל יתרת המקרקעין ולא רק בגין עסקת קרית ספר, שכן במסגרת הכרעת החוב חושב שכר הטרחה המגיע למערערים ביחס לכל חטיבת הקרקע, קרי עסקת קריית ספר ולרבות כל עסקאות האופציה שנחתמו במצורף לה ובסך הכל תמורה בסך של 117,000,000 ₪. עסקת קריית ספר בתוספת לעסקאות האופציה ביחס ליתר המקרקעין, כוללת למעשה את כל יתרת המקרקעין.

23. המנהלים המיוחדים גם הביעו תמיהה על טענות המערערים בעניין היקף שעות העבודה שהיוו בסיס לחישוב שכר הטרחה. לדבריהם, בקביעת היקף שעות העבודה הם אימצו את ההיקף שנטען על ידי המערערים על אף שלא היה בידם להציג ראיות על כך. שעות עבודה אלו בגינן נקבע שכר הטרחה הינן בנוסף לשעות העבודה שבוצעו בקשר לעסקאות המקרקעין עצמן, כגון מכירת יחידות דיור בפרויקט או מכירת מגרשים לקבוצות רכישה, שלגביהן, קיבל המערער שכר טרחה בסך של למעלה מ-3,000,000 ₪ בצירוף מע"מ. מדובר בהחלטה של "לפנים משורת הדין" ופשיטא כי אין מקום לטעון כנגדה.

24. באשר לתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין שכ"ט בקשר לעסקאות למכירת דירות, ישרו המנהלים המיוחדים כי הם מצאו את טענת המערערים כי יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע העסקאות כראויה והם מתקנים את הכרעתם בעניין זה. הם ציינו כי בהיעדר מועד מוסכם לתשלום בהסכמים שבין המערערים לבין החברה, ובהעדר כל התייחסות לכך בהסכמים שבין החברה לבין המערערים, הם החליטו כי "המועד הסביר" לעניין התשלום יהיה "שוטף + 90 יום" מיום חתימת החוזים. חישובם החדש העלה כי יש להוסיף למערערים ברכיב זה סך של 105,439 ₪ בצירוף מע"מ.

25. המנהלים המיוחדים שבו על נימוקיהם לדחיית התביעה למלוא שכר הטרחה ששילמו המערערים למשרד עו"ד וינצקי ושות' על ייצוגם בתביעה כנגד החברה עובר לפירוק ועל דחיית תביעת המערערים לפיצויים בגין לשון הרע.

26. בדיון שהתקיים ביום 4.07.13 שבו הצדדים על טיעוניהם וב"כ המערערים הוסיף כי גם לשיטת המנהלים המיוחדים היה צריך לפסוק למערערים הן את חלופה א' והן את חלופה ב', שכן הם זכאים לשכר טרחה הן על עסקת הרכישה מקרית ספר ושעות עבודתם בעבר והן פיצויי ציפיה על העבודה שהובטחה להם בעתיד. ב"כ הכנ"ר צידדה בעמדת המנהלים המיוחדים.

דיון והכרעה
27. ראשית, באשר לתביעה ליתרת שכר הטרחה בסך של 990,366 ₪ בגין מכירת 579 יחידות דיור, ואשר המנהלים המיוחדים הסכימו לשלם מתוכו סך של 444,091 ₪ וסך נוסף של 105,439 ₪ בצירוף מע"מ שהוסף על ידם לאחר הגשת הערעור ולאור האמור בו. לפי האמור בתגובת המנהלים המיוחדים, הם קיבלו באופן עקרוני את טענת המערערים בעניין זה ואף צרפו טבלה אשר משקפת לפי טענתם את הפרשי ההצמדה והריבית החל ממועד ביצוע העסקאות בתוספת 90 יום ("שוטף + 90"). בעניין זה מקובלת עלי הכרעת המנהלים המיוחדים שיש אכן להוסיף תקופה מסוימת למועד כריתת ההסכמים לצורך חישוב ההפרשים, שכן ההנחה היא שגם לוּ החברה הייתה ממשיכה את פעילותה, שכר הטרחה לא היה משולם לאלתר. אכן, לא נתברר עד תום מניין נובע הפער בין החישוב שבטבלת המערערים לבין החישוב שבטבלת המנהלים המיוחדים זולת התוספת של 90 יום, ואם אכן קיים פער כזה, הרי שהמחלוקת היא מחלוקת חשבונאית בעיקרה ולא מחלוקת עובדתית או משפטית. לכן, המנהלים המיוחדים מתבקשים לוודא שהחשבון שלהם אכן עולה בקנה אחד עם הצהרתם שהם מקבלים את עמדת המערערים בדבר תוספת הפרשי הצמדה וריבית, וזאת בשים לב לטבלה של המערערים. במידה והמנהלים המיוחדים יוודאו שאכן כך הם פני הדברים, הרי שאין להוסיף למערערים סכומים נוספים מעבר למה שפורט בתגובת המנהלים המיוחדים לבית המשפט.

28. ומכאן לדיון בתביעת המערערים לתשלום שכר טרחה לפי הסכם שכר הטרחה בסך של 23,705,760 ₪ בגין 1703 יחידות דיור שטרם נמכרו וסך נוסף של 4,845,505 ₪ בגין שטחים מסחריים במקרקעין שטרם נמכרו. בעניין זה די נהיר כי בהסכם שכר הטרחה הצדדים כלל לא התכוונו להתייחס למצב בו ימכרו הזכויות במקרקעין לידי צד שלישי. זאת, לא רק בשל העדויות שנמצאו כמהימנות על ידי המנהלים המיוחדים, אלא גם לפי נוסחו ונסיבות עריכת ההסכם. על פניו ההסכם נועד למצב בו יחידות הדיור שאמורים היו להיבנות על המקרקעין ימכרו לרוכשים שלא על ידי החברה כי אם באמצעות חברה אחרת שתוקם על ידי מנהלי החברה ו/או בעלי המניות בה. החשש ממצב שכזה שבו החברה, לא היא זו שתגרוף את רווחי המכירה יחד עם החשש כי לא המערערים יהיו אלו שיעסקו במכירת הדירות - דבר שהובטח להם כשכר על עבודתם במשא ומתן עם אור שמח לרכישת המקרקעין – הם אלו שהובילו את הצדדים לחתום על הסכם שכר הטרחה. בהסכם הבטיחו המערערים את המשך העסקת המערערים במכירת הדירות גם במקרה של העברת המכירה לחברה אחרת ולחילופין את תשלום שכר הטרחה שאמור היה להתקבל אצלם מעריכת הסכמי מכר אלו גם במקרה שהחברה שתמכור את יחידות הדיור (החברה בעצמה או באמצעות חברה אחרת) שלא באמצעותם. האפשרות של מכירת מלוא הזכויות במקרקעין עובר לבניית הפרוייקט לא עלה כלל בדעת הצדדים באותה שעה ובוודאי שהתייחסות למקרה שכזה לא הובאה בחשבון במסגרת הסכם שכר הטרחה. מכאן, שבאופן עקרוני המערערים אינם זכאים לשכר טרחה רעיוני הנגזר מהתמורה שהם היו מקבלים לו היו נמכרות יחידות דיור שהיו נבנות על המקרקעין על ידי החברה או באמצעות חברה אחרת. למעשה ברור גם שהם אינם זכאים לשכר טרחה בגין מכירת הזכויות במקרקעין לידי קרית ספר שעה שאין מחלוקת כי הם כלל לא היו מעורבים בעסקה זו ואף לא צפו בשלב כלשהו שעסקה מעין זו תצא אל הפועל. אדרבה, עצם כריתת הסכם שכר הטרחה העוסק בעסקה אחרת לחלוטין, מעידה כמאה עדים שגזירת שכר הטרחה מתוך עסקה כדוגמת המכירה לקרית ספר כלל לא עלתה על דעת המערערים או החברה.

29. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת שהמערערים זכאים לקבל שכר טרחה בגין הפעולות המשפטיות שביצעו עבור החברה לפני עסקת קרית ספר, בכלל זה בכל הנוגע לעסקת רכישת הזכויות במקרקעין מידי אור שמח. בעניין עסקה זו מלכתחילה הוסכם כי שכר הטרחה יהיה במתן הזכות לקבל שכר טרחה בשיעור 1% מעריכת הסכמי המכר עם רוכשי יחידות הדיור שהחברה הייתה אמורה לבנות על גבי המקרקעין. משמעות ההסכם הייתה אפוא, כי שכר הטרחה עבור עסקת אור שמח לא ישולם למערערים באופן מיידי אלא ישולם לשיעורין בהתאם להסכמי המכר שיחתמו עם רוכשי יחידות הדיור לכשהסכמים אלו יעֵרכו על ידי המערערים. לאמור, שכר הטרחה שיתקבל בידי המערערים בגין כל הסכם מכר שהם יערכו עבור החברה עם רוכשי יחידות הדיור יכלול בתוכו באופן רעיוני שני רכיבי שכר. האחד, עבור השירות המשפטי שבעריכת ההסכם; והשני, עבור השירות המשפטי שנתנו המערערים בעסקת אור שמח והשירותים המשפטיים הכלליים שניתנו בעבר לחברה במסגרת הפרוייקט. לוּ היה הפרוייקט מבוצע על ידי החברה, היו המערערים זוכים בכל שכר טרחתם בגין השירותים המשפטיים שנתנו לחברה בעבר, הן בעסקת אור שמח, הן בעריכת הסכמי המכר והן בכל שאר השירותים המשפטיים שניתנו לחברה בהקשר לפרוייקט, כשהיקף מלוא השכר היה כמוסכם 1% מכלל העסקאות למכירת יחידות הדיור ושטחי המסחר בפרוייקט. בנסיבות אלו, שעה שמכירת יחידות הדיור הופסקה בשל מכירת הזכויות במקרקעין לקרית ספר, יש לפסוק למערערים את יתרת שכרם בגין עסקת אור שמח והשירותים המשפטיים הנוספים שניתנו לחברה שהוא שכר יחסי בתוך מלוא השכר בשיעור 1% שהיה מתקבל מביצוע הסכמי המכר של שאר יחידות הדיור שלא נמכרו בסופו של יום. עם זאת, המערערים אינם זכאים לשכר עבור עריכת הסכמי מכר ליחידות הדיור שלא נמכרו לבסוף על ידי החברה, ובהתאם להלכת קורפו הם גם אינם זכאים לפיצויי ציפייה בגין יחידות דיור אלו, שכן הנסיבות מלמדות כי הפסקת עריכת הסכמי המכר על ידי המערערים הייתה לא אך בשל החלפתם במשרד עו"ד אחר, אלא בשל כך שהחברה החליטה כי היא אינה מעוניינת עוד בפרוייקט, ובנסיבות אלו יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפיצויי ציפייה (ראו גם ע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114). פשיטא גם כי המערערים אינם זכאים לתשלום נפרד על שעות עבודתם עבור החברה שלא במסגרת עריכת הסכמי המכר, שכן כאמור, לפי ההסכם ביניהם תשלום שכר טרחה של 1% עבור עריכת הסכמי המכר לכלל יחידות הדיור אמור היה להוות שכר טרחה עבור מלוא השירותים המשפטיים שניתנו על ידם לחברה ושפורטו במסגרת ההסכם.

30. לשון אחר. שכר הטרחה בשיעור 1% ממכירת כל הדירות שבפרוייקט נקבע בשים לב, הן לעבודה שבוצעה סביב ההסכם עם אור שמח וכל העבודה הקשורה עמה, והן בשל ביצוע מלוא העבודה שהייתה צפויה הכרוכה בטיפול המשפטי סביב מכירת כל הדירות בפרוייקט. לפיכך, מקום בו מלוא העבודה הכרוכה במכירת הדירות וכריתת ההסכמים עם הרוכשים לא בוצעה על ידי המערערים, הללו זכאים רק לחלק משכר הטרחה המוסכם שהוא בעיקרו עבור העבודה שבוצעה בעניין העסקה עם אור שמח, בניכוי כאמור, אותם סכומים ששולמו בפועל בגין מכירת 579 יחידות דיור.

31. הואיל והנוסחה אינה פשוטה, נביא דוגמה מספרית להמחשת העניין כשיודגש שאין בין האחוזים הנזכרים בה כדי לקבוע דבר באשר לתוכן ההחלטה שעל המנהלים המיוחדים לקבל בעקבות החלטה זו. נניח אפוא, כי שכר הטרחה הראוי עבור ביצוע העבודה שבוצעה עובר למכירת יחידות הדיור לרוכשים ועסקת קרית ספר (עסקת אור שמח והשירותים המשפטיים הנלווים לה), שווה ל-25% מכלל שכר הטרחה (1% מהתמורה של מכירת הדירות). אזי המערערים זכאים ל-25% מתוך 1% מתמורת הדירות והשטחים המסחריים שטרם נמכרו ואשר אמורה הייתה להתקבל לוּ הפרוייקט היה מושלם. וזאת על שום מה, על שום שאותם 25% מגיעים למערערים כשכר על עבודתם שבוצעה בפועל בעסקת אור שמח והשירותים הנלווים שתשלומו אך נדחה לאחר מכירת יחידות הדיור, דבר שלא התרחש בפועל.

32. נותר אפוא, למנהלים המיוחדים להעריך את התמורה שהייתה אמורה להתקבל מיתרת יחידות הדירות והשטחים המסחריים שטרם נמכרו, וכמו כן להעריך מהו אותו אחוז מתוך שכר הטרחה שמגיע למערערים בגין עבודתם בעסקת אור שמח והשירותים המשפטיים הנלווים לה מלבד עריכת הסכמי המכר, שכן 25% היו אך לשם המחשה בדוגמה זו. לאחר הערכת שני נתונים אלו יוכלו המנהלים המיוחדים לקבוע מהו גובה שכר הטרחה שמגיע למערערים.

33. בשולי הדברים בעניין זה יצויין כי בכל הנוגע לשאלה האם שכר הטרחה המוסכם היה 1% בצירוף מע"מ כפי שהודפס בהסכם או 1% כולל מע"מ כפי שתוקן בכתב יד, נהיר כי מקום בו תוקן הסכם בכתב יד, האמור בכתב היד גובר ומשכך שכר הטרחה המוסכם ממנו יש לגזור כאמור את השכר המגיע למערערים הוא 1% כולל מע"מ מתמורת יחידות הדיור והמגרשים המסחריים.

34. אכן, המנהלים המיוחדים ביקשו לקבוע שכר ראוי עבור השירותים המשפטיים שנתנו המערערים לחברה בעבר, בכלל זה גם עסקת אור שמח, וזאת על יסוד הדיווח של המערערים על שעות בגינן לא נתקבל שכר טרחה, בהפחתת תקופת ההתיישנות באופן יחסי (חלופה א'). ואולם, בצדק טענו המערערים כי הדיווח שלהם התייחס אך לעבודות נוספות שאינן קשורות באופן ישיר למקרקעין ולרכישתן. ברי גם, כי היקף העבודה שהעניקו המערערים לחברה במהלך השנים היה גדול בהרבה מהיקף של 250 שעות לשנה. לא היה אפוא, כל מקום לגזור את שכר הטרחה על יסוד נתון זה. גם הדרך החלופית שבחרו בה המנהלים המיוחדים, היינו, חישוב לפי פיצויי קיום ביחס לשירות המשפטי שהיה על המערערים לתת בקשר לעסקת קרית ספר, תוך הפחתת שכר בגין אי ביצוע העבודה בפועל (חלופה ב'), אינו האומדן המתאים לכימות שכרם הראוי של המערערים בגין עבודתם בעבר. ראשית, משום שאין קשר בין עסקת קרית ספר שהיא עסקה יחידה ונפרדת הסוטה מהסכם שכר הטרחה למכירת זכויות במקרקעין לבין היקף השירותים המשפטיים בגינם זכאים המערערים לשכר. ושנית, משום שכאמור במקרה זה הצדדים קבעו בעצמם את המנגנון לתשלום שכר הטרחה בגין השירותים המשפטיים שנתנו המערערים לחברה, בכלל זה עסקת אור שמח. בשולי העניין יצוין כי בכל הנוגע לעסקת קרית ספר, הרי שבהתאם להלכת קורפו, המערערים גם אינם זכאים לשכר טרחה כלשהו בגין עסקה זו חרף הסכם שכר הטרחה, אף לא לפיצויי ציפייה. שכן כאמור, החברה החליטה שלא להמשיך בפרוייקט אלא למכור את הזכויות במקרקעין לצד שלישי, ובנסיבות כאלו אין המערערים זכאים לפיצויי ציפייה.

35. ובאשר לתביעת החוב בעילת לשון הרע, צודקים המנהלים המיוחדים כי אין מדובר בתביעה שניתן לתובעה במסגרת תביעת חוב בהליכי חדלות פירעון. סעיף 72 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 קובע כי תביעות לדמי נזק בלתי קצובים שאינן נובעות מחוזה או מהבטחה, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל. מנגד תביעות חוב בגין דמי נזק שמקורן בכל עילה שהיא ובלבד שיהא סכומן קצוב הינן בנות תביעה בפשיטת רגל. משמעות המונח סכום קצוב פורש בדומה לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ונאמר לגביו כי "פירושו שהחיוב יהיה עניין אריתמטי גרידא ללא צורך בשומה או בהערכה" (ע"א 410/88 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' כוכב בע"מ, פ"ד מג(4) 761, 763; בש"א (מחוזי-חי') 6259/06 כתר פלסטיק בע"מ נ' אמקו ים בע"מ, 29.09.06. וראו ת"א (מחוזי-ת"א) 267/76 מירון בן ציון ופריבס, עורכי-דין נ' בנק ארץ ישראל בריטניה בע"מ (בפירוק), 25.03.91). ואכן, סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 קובע כי "במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪ שקלים חדשים ללא הוכחת נזק". ברם, הסעיף אינו קובע כי משהוכחה עוולת לשון הרע יפסוק בית המשפט לנפגע פיצויים קצובים בסך של 50,000 ₪, אלא כי בית המשפט רשאי לפסוק עד סכום זה. הערכת הנזק בגין פגיעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע הינה עניין הנתון אפוא, להערכה שיפוטית, הבנוי על אמות מידה כלליות, ועל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטי (ע"א (מחוזי-מרכז) 32031-10-12 דנון תקשורת תדמיתית בע"מ נ' הרב אמנון יצחק, 9.05.13). בין היתר, יתחשב בית המשפט בבואו לפסוק פיצויים בגין לשון הרע, בטיב הפרסום, באמינותו, במידת פגיעתו, במעמדו של הנפגע בקהילה, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד, בהתנהגות הצדדים, וכיוצ"ב (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510). פסיקתו של בית המשפט בעניין זה מצריכה אפוא, שומה ומכאן כי אין מדובר בתביעה לדמי נזק קצובים, ובצדק כאמור, קבעו המנהלים המיוחדים כי לא ניתן לתבוע זאת במסגרת תביעת חוב בהליכי חדלות פרעון.

36. ולבסוף, בכל הנוגע לתביעה לקבלת שכר הטרחה ששילמו המערערים למשרד עו"ד וינצקי ושות' בשל ייצוגם בתביעה שהגישו כנגד החברה עובר לפירוק. כפי שציינו המנהלים המיוחדים תקנה 78 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כי הכלל הוא שנושה ישא בהוצאות תביעתו, ורק בנסיבות מיוחדות יכול להורות בית המשפט אחרת. במקרה זה לא הצביעו המערערים על נסיבה מיוחדת ואף המנהלים המיוחדים כל שציינו בהכרעתם היה שמשרד עו"ד וינצקי ושות' ייצג את המערערים בתביעתם כנגד החברה עד להפסקת הדיון בה בשל הליכי הפירוק. ברי כי בכך אין כדי להצדיק פסיקת שכר טרחה בשיעור של 13%, וודאי לא מקום בו הדיון בתביעה הופסק בשלביה הראשוניים. למעשה, לולי שהמנהלים המיוחדים סברו כי יש הצדקה לפסיקת שכר טרחה בשיעור של 6.5% מסכום החוב כפי שאושר על ידם, לא היה מקום לאשר גם שכר טרחה זה. לכן, גם במידה והכרעת המנהלים המיוחדים תשתנה לטובת המערערים לאור האמור ב

פסק דין
זה, חוב החברה בגין שכר הטרחה של המערערים למשרד עו"ד וינצקי ושות' יוותר על סך של 77,834 ₪.

סיכום
סופו של יום אפוא, הערעור על החוב בגין הסכמי המכר ליחידות הדיור שנערכו על ידי המערערים נדחה, בכפוף לבדיקה שעל המנהלים המיוחדים לבצע כאמור בסעיף 27 ל

פסק דין
זה. הערעור הנוגע לתשלום שכר טרחה בגין יחידות הדיור שלא נבנו בסופו של יום על ידי החברה נדחה בכל הנוגע לזכותם של המערערים לקבלת שכר לפי הסכם שכר הטרחה, עם זאת הוא מתקבל במובן זה שעל המערערים לערוך חישוב מחדש כמתווה בסעיף 32 ל

פסק דין
זה בכל הנוגע לשכר טרחתם של המערערים על העבודה שביצעו עבור החברה בעבר. טענות המערערים בכל הנוגע לתביעת הלשון הרע שלהם כנגד החברה, כמו גם תביעתם בשל חובם למשרד עו"ד וינצקי ושות' נדחות גם הן.

נוכח התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.
1 מתוך 15









פרק בית משפט מחוזי 43454-03/11 עו"ד שמואל אפל, עו"ד מתתיהו אפל נ' נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ (בפירוק), נאות הפסגה מודיעין עילית בע"מ מיוחדת ואח' (פורסם ב-ֽ 21/07/2013)