פסקי דין על יניב חממי

1593-04/12 תתע     28/07/2013




תתע 1593-04/12 מדינת ישראל נ' יניב חממי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



תת"ע 1593-04-12 מדינת ישראל
נ' חממי




בפני

כב' השופטת
שרית קריספין-אברהם


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשם

יניב חממי

ע"י ב"כ עו"ד גולן




פסק דין


הנאשם זכאי מחמת הספק>


כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, מכח החזקה למסרב להיבדק, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) בקשר עם סעיף 39א לפקודת התעבורה ונהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 10.3.12, בסמוך לשעה 01:30, נהג הנאשם ברכב ברחוב הרכבת בתל אביב, בסמוך לבית מספר 18 וזאת בהיותו שיכור, לאחר שנדרש להיבדק בבדיקת "ינשוף" וסירב.
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום.
פרשת התביעה

עדת התביעה רס"ל הילה אסרף, מטעמה הוגשו המסמכים הבאים:
ת/1 - דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות
ת/2 – דו"ח עיכוב
ת/3 – דו"ח הזמנה לדין
מסיכום הראיות שהוגשו והעדות שנשמעה מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:
נאשם נהג ברכב כמפורט לעיל, העדה הורתה לו לעצור רכבו לבדיקה שגרתית וביקשה ממנו להיבדק במכשיר "נשיפון"
.
בבדיקה ניתנה אינדיקציה חיובית לאלכוהול והעדה הודיעה לנאשם כי
הוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף", כאמור בת/1 עד ת/3.
הנאשם, בתגובה, נעל את דלתות הרכב, סירב בתחילה לצאת ממנו והסכים לצאת מהרכב רק לאחר מספר דקות.
שוטרים שהיו במקום, עם העדה, הזיזו את רכב הנאשם לצד הדרך.
העדה ביצעה לנאשם מבחני ביצוע, בהם נמצאו הממצאים הבאים: הנאשם התנדנד בעמידה, התנדנד בשלושה מבין הצעדים שנדרש לצעוד במבחן ההליכה על הקו והתנדנד במהלך מבחן הבאת אצבע לאף.
בנוסף, ציינה העדה כי מפיו של הנאשם נדף ריח חזק של אלכוהול והתרשמותה הכללית מהנאשם הייתה כי הוא נתון תחת השפעה בינונית של אלכוהול.
העדה דרשה מהנאשם להיבדק במכשיר ה"ינשוף", הסבירה לו את מטרת הבדיקה ומשמעות הסירוב להיבדק, אך הנאשם סירב לבצעה, שכן התעקש להטיל את מימיו לפני הבדיקה והעדה סירבה לאפשר לו לעשות כן.
במהלך מילוי הטפסים בעניינו של הנאשם, החל זה מצלם את העדה בוידיאו.
הנאשם טען כי לא שתה אלכוהול.
בשעה 02:20, שוחרר הנאשם בתום הטיפול בו, כעולה מ- ת/2.

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה, העידו הנאשם ונוסעת שהייתה עמו ברכב והוגש עותק מסרטון וידיאו, שסומן נ/1.
לפי גרסת ההגנה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן
:
עובר לנהיגה, בילו הנאשם וחברתו במועדון, שם שתה הנאשם כוס ויסקי ולאחר כ-30-40 דקות יצאו מהמקום ובעת שנעצרו לבדיקה, היו בדרכם למועדון אחר.
שוטר בשם מיקי עצר את רכבם, עשה לנאשם בדיקת "נשיפון" ולאחר מכן הודיע לו כי עליו להיבדק במכשיר ה"ינשוף".
בשלב זה הגיעה העדה, אמרה שהיא תמשיך את הטיפול בנאשם והורתה לו לצאת מן הרכב, על מנת שהשוטר יזיז אותו לצד הדרך.
הנאשם ביקש להזיז את הרכב בעצמו, אך יצא לבסוף מן הרכב ואפשר לשוטר להזיזו.
הנאשם טען כי לא נעל את דלתות הרכב, אלא שהן ננעלות באופן אוטומטי, במהלך נסיעה.
העדה אמרה לנאשם כי עליו לבצע מבחן מאפיינים והנאשם השיב כי הוא מבקש להטיל את מימיו תחילה.
העדה סירבה ואמרה כי תאפשר לו לעשות כן לאחר מבחן המאפיינים, אותו ביצע הנאשם, לטעמו, בהצלחה.
בתום הבדיקה, הורתה לו העדה להתוות אליה לבדיקת "ינשוף", אך הנאשם הזכיר לה כי ביקש להטיל את מימיו.
העדה אמרה כי אם כך, הרי שמבחינתה הוא מסרב לבדיקה והנאשם עמד על כך שאינו מסרב ורק מבקש להטיל את מימיו לפני הבדיקה.
העדה הודיעה לו כי הוא מסרב לבדיקה וניגשה לניידת למלא את הטפסים.
בשלב זה, החל הנאשם לצלם את העדה, כפי שנראה ב- נ/1 וביקש ממנה שוב ושוב לבצע את הבדיקה, אך העדה לא הגיבה.
לדברי הנאשם, לא הייתה כל מניעה כי יטיל מימיו, שכן נעצר בשטח חניון, שבחלקו המערבי חומה נמוכה. כמו כן, היו במקום שוטרים גברים.
עדת ההגנה הוסיפה והעידה כי לטעמה, עדת התביעה הייתה היסטרית.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשם עברה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.


נוכח הראיות שהובאו בפני
, מצאתי כי העדה לא הפעילה שיקול דעת נכון במהלך הטיפול בנאשם.
לא ברור לי מדוע לא ניתן היה לאפשר לנאשם להטיל את מימיו, לפני הבדיקה, כאשר אין מחלוקת כי במקום היו גם שוטרים גברים, שיכלו ללוות את הנאשם ולהשגיח עליו באותו פרק זמן.
בית המשפט דן מדי יום בתיקי שכרות בהם עובר נבדק "מיד ליד" ובין מספר שוטרים, כעניין שבשגרה ותמוה כי דווקא במקרה זה, הייתה הקפדה נחרצת כל כך שלא להעביר את הנאשם להשגחתו של שוטר אחר, למספר דקות.

עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה ושכזו, העונש הקבוע בצידה הנו עונש חמור.
מכאן, שלא בנקל יש להכריז על נבדק כי הוא מסרב להיבדק ולעבור לשלב הטכני של מילוי הטפסים והדו"חות לגביו, אלא יש לאפשר את התנאים האופטימליים, גם מבחינת הנאשם, להליך הבדיקה, כל זאת מבלי לפגוע בהליך הבדיקה או בסמכותם של השוטרים מחד ובכבודו של הנבדק, מאידך.
בנוסף וכפי שטען ב"כ הנאשם בסיכומיו, מראיות ההגנה עולה כי לאחר שהנאשם הטיל מימיו, הוא ניגש אל העדה וביקש להיבדק.
מדבור בפרק זמן קצר ביותר, של דקות ספורות ואם אכן התרצה הנאשם בשלב זה, לא ברור לבית המשפט מדוע לא יכלה העדה להמתין עמו פרק זמן נוסף של 15 דקות, כנדרש ואז לבדקו במכשיר.

באשר לאפשרות הקיימת להרשעה בעבירה של שכרות שלא על סמך בדיקה מדעית והרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים , הרי שבנסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל, מצאתי כי לא ניתנה לנאשם הזדמנות ראויה להסיר מעליו את החשד של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים ולכן, לא מצאתי כי יש מקום להרשיעו בעבירות אלו.

לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירות של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, כמיוחס לו בכתב האישום
.










ניתן היום,
כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, במעמד הצדדים.














תתע בית משפט לתעבורה 1593-04/12 מדינת ישראל נ' יניב חממי (פורסם ב-ֽ 28/07/2013)