פסקי דין על אבי שחרור | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

28031-10/11 בל     30/07/2013




בל 28031-10/11 אבי שחרור נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 28031-10-11


30 יולי 2013
לפני:
כב' השופטת רוית צדיק

נציג מעבידים מר יגאל ליבר
התובע
:

אבי שחרור

ע"י ב"כ עו"ד שחר בוטון

-

הנתבע
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד דלית מילוא
החלטה
1.
האם יש להכיר במחלה הטחורים ממנה סובל התובע , כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה? זוהי השאלה הדרושה להכרעתנו בתיק זה.

טענות התובע:




2.
התובע נהג משאית ורכב כבד מזה עשרות שנים החל משנת 1983.

3.
בראשית דרכו עבד בחברת המובילים כרמיאל למשך שנה אחת. בהמשך עבר התובע לאילת ועבד כנהג רכב כבד בלבד. לאחר מכן חזר התובע לעבוד בחברת מובילים כרמיאל כנהג סימיטיילר – רכב גדול וארוך יותר. בהמשך עבד במשך 8 שנים בתעשיות רדמיקס בתפקיד נהג סמיטריילר העוסק בהובלת חומרי מחצבות , בתקופה זו נהג התובע בדרכי עפר.

4.
בשנת 2000 הפך התובע לעצמאי ומאז הינו נוהג רק על רכב מסוג סמיטריילר.

5.
ב- 20 השנים האחרונות נוהג התובע בעיקר בכבישים רגילים באזור חיפה- ת"א ומרכז הארץ.

6.
התובע עבד בממוצע לפחות 12 שעות ביום כאשר במשך יום העבודה כיסא כלי הרכב עולה ויורד בתנועה קבועה.


7.
לטענת התובע עבודתו כרוכה ברעד וזעזוע קבוע לאורך כל הנסיעה. כמו כן, אופי העבודה מחייב התאפקות ואי עשיית צרכים, כך למשל שעה שכלי הרכב נמצא בפקק תנועה ולא ניתן לעצור רכב מסוג זה בשולי הכביש.
עוד נטען כי התובע ניזון מתזונה לקויה לאורך היום הכוללת ג'אנק פוד ומאכלים שאינם תורמים לבריאות ולעיכול אשר הובילו לשיטתו
למחלה ממנה סובל הוא.

8.
עבודת התובע הינה קבועה ומונוטונית וכוללת ישיבה של שעות ארוכות על כיסא כלי הרכב מידי יום ביומו.

9.
מחלת התובע
נובעת מתנאי העבודה מאחר והתובע עוסק בנסיעות ממושכות אשר רק בגינן חלה במחלה. עוד נטען כי התובע
או מי ממשפחתו
מעולם לא סבלו ממחלה זו.

טענות הנתבע-

10.
עבודת התובע כנהג אינה בגדר מיקרוטראומה.

11.
הנסיעה בדרכי עפר הינה חלק שולי מעבודתו של התובע. כמו כן הזמן בו מצוי התובע בדרכי עפר אינו רצוף על כן אין בכך כדי לענות על דרישת הפסיקה בעניין מיקרוטראומה לאורה נדרשות פעולות חוזרות ונשנות ברצף ולאורך זמן.

12.
התובע ישב על כיסא הידראולי וגם מסיבה זו אין מדובר בתנועות חוזרות ונשנות. בנוסף , ישיבה ממושכת אינה בגדר תנועות חוזרות ונשנות.

13.
טענות התובע בעניין סוג המזון דינן להידחות מאחר והועלו לראשונה בבית הדין ולא נבחנו ע"י המוסד. כמו כן אכילת דבר אחד ולא אחר או הימנעות מעשיית צרכים אינה פעולה אשר הינה בגדר אירוע תאונתי זעיר. פעולת העמידה לא הוכרה כפעולה העונה להגדרת מיקרוטראומה כך בהתאמה , אי עשית צרכים או אכילת מזון
מסוים אינה בגדר רצף פעולות חוזרות ונשנות ואין הן עונות להגדרת מיקרוטרואמה. מעבר לאמור לא
מדובר בפגיעה עקב תנאי העבודה.
עדים-
14.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

מטעם הנתבע לא הובאו עדים.

המסגרת הנורמטיבית-

15.
בהתאם להלכה הפסוקה,
פגיעה על פי מנגנון המיקרוטראומה הינה אינספור פגיעות זעירות ומאותרות בזמן אשר גרמו יחד לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של המבוטח (ראו :דב"ע מח/ 0 -77 אליעזר מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט' 538). על פי מנגנון זה,
ניתן להכיר בצירוף של פגיעות כתאונה בעבודה, ככל שניתן להגיע למסקנה כי כל אחת מהפגיעות הינה
בעלת אופי "תאונתי" וגרמה לנזק מסוים, גם אם זעיר ובלתי נראה.


עוד קבע בית הדין הארצי לעבודה כי -

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע".
(ראו: דב"ע מח/ 0 – 77 אליעזר מזרחי - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט 538: עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 28/07/02).

ובמקום אחר נפסק
כי
-
"בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה בין "רצף של אירועים זעירים ומאותרים בזמן (זמן העבודה)... לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה... לשון אחר לשון הדימוי – יש להוכיח שהנזק התהווה בגוף על דרך טפטוף מים על סלע עד להיווצרות נקב, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף. את הנזק מהסוג הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטראומה – תאונה; את השני – יראו כתוצאה של הליך תחלואי – לא תאונה".
(ראו: דב"ע מו/ 0- 17 עמיצור אליעזר -
המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע י"ח 100).

16.
עוד נפסק כי התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (ראו: עב"ל 364/97
המוסד לביטוח לאומי
- שמואל אסרף, פד"ע לה 463; דב"ע
שן/0 -232 המוסד לביטוח לאומי
נ' רבוס חסאן, פד"ע כג 31).

שעה שתובע טוען לעילת המיקרוטראומה, בשלב הראשון נדרש בית הדין להכריע האם קיימת תשתית עובדתית מספקת לביצוע רצף של תנועות זהות חוזרות ונשנות דומות במהותן אחת לרעותה במהלך העבודה. ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית – ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין ,לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה לבין העבודה.

מן הכלל אל הפרט-
17.
בחקירתו הנגדית העיד התובע כי במשך 8 שנים עבד בחברת רדמיקס וסיים לעבוד
בשנת 99 מאז עובד הוא כנהג עצמאי. כן העיד כי כאשר השתחרר מצה"ל עבד שנה במובילים, לאחר מכן חמש שנים עבד עם רכב כבד באילת ולאחר מכן עבד שנה נוספת במובילים (עמ' 3 לפר' שורות 9-13).

משנשאל התובע האם
בחברת רדימיקס נהג בדרכי עפר השיב
כי – "רדימיקס מייצרת בטון, שבעצם אנו נכנסים כל הזמן למחצבות להעמיס והדרכים יכולים להיות בין 3-4 ק"מ של דרכי עפר".
לשאלה האם אחרי ההעמסה חוזר הנהג לכביש הראשי ונוסע באופן רגיל עד ליעד הבא
השיב התובע בחיוב. בהמשך הבהיר כי באומרו "דרכי עפר" הכוונה היא מהכביש הראשי למחצבה (עמ' 3 לפר' שורות 18-24).

לעניין תדירות ההעמסה השיב התובע – "ממוצע של 5-6 פעמים ולעיתים 7 פעמים ביום. הובלתי את הבטון למפעלי בטון שהיו באזור. בדר"כ הסידור היה נסיעה אחת ארוכה (יכולה להיות למעלות או לירושלים או זכרון יעקב ) חזרה למרכז עמוס ואח"כ יש אפשרות בין 4-5 כניסות למחצבות שהנסיעות הן קצרות יותר" (עמ' 4 לפר' 'שורות 1-4).

18.
לעניין מיקום המחצבות הבהיר כי- "היו הרבה כאלה. היה ביבנה, באשקלון, במודיעין באזור ראש העין יש מחצבת פיניר בראש העין מחצבה נדיר בבית שמש...בדר"כ היינו מתחילים עם חול ים שאותו העמסנו ביבנה או באשקלון או באשדוד. שם היינו עובדים את הנסיעה הארוכה בבוקר. פורקים זאת במפעל בטון".
לשאלה כמה
זמן אורכת הנסיעה מהכביש הראשי למחצבה השיב – "מהכביש הראשי למחצבה – תלוי איזה מחצבה. יש מחצבה שהדרך שלה קצר ויש ארוך. דרך קצרה כמו 8-10 דקות. ארוכה 20 דקות. אני מדבר על כיוון אחד..העמסה היא בד"כ מהירה " (עמ' 4 לפר' שורות 5-20).


19.
אשר למשך הנסיעה מביתו ביבנה למעלות השיב התובע כדלקמן- "כבר בחמש בבוקר הייתי במעלות. בסביבות שלוש בבוקר הייתי יוצא מהבית". כאשר הופנה לנ/3 ס' 13 לחקירה שם מסר התובע כי נסיעה קצרה לת"א בבוקר לקחה שלוש שעות ובצהריים 40 דקות השיב – "השמונה שנים שעבדתי ברידימיקס הוא 8 שנים מתוך 30. על הנסיעה שאמרתי שהיא יכולה לקחת שלוש שעות לת"א זה נסיעה שהייתי עושה במסגרת עבודה אחרת של מכולות – שבהם לא יכולתי לצאת מוקדם לנסיעה. הייתי צריך להעמיס בבוקר ואז נכנסתי לעומסים ואז זה יכול לקחת שלוש שעות". בהמשך אישר כי העבודה עם המכולות הייתה בתקופת היותו עצמאי וכאשר עבד באילת עבד במתכונת
עבודה כפי שעבד ברידימיקס. (עמ' 5 לפר' שורות 17-28).
בהמשך עדותו העיד התובע כי נסע במהירות של 80-90 קמ"ש ולעניין הרעש והזעזוע הנטען, שעה שברכב היה כסא הידראולי השיב – "כי זה בכל זאת משאית וזה רכב כבד, עם כל הכסא ההידראולי, כל המהמורות שאני עובר בכביש, מקרינים עלי ועל האוטו" כאשר נשאל האם הכסא הוא לא כזה שעולה ויורד עם הזעזוע כך שהוא שומר מזעזוע השיב התובע "הוא מונע חלק" (עמ' 6 לפר' שורות 1-7).
משנשאל לאן העביר את המכולות בתקופת עבודתו כעצמאי השיב "בדר"כ הם היו מהנמל אשדוד או בקרבת הנמל...כמעט כל חלקי הארץ" (עמ' 6 לפר' שורות 14-16).

20.
מהמקובץ עולה כי במשך שנים רבות החל משנת 1983 ועד היום נוהג התובע על רכבים כבדים (משאיות, מכולות, סמיטריילר) במשך כ- 12 שעות ביום ולעיתים אף למעלה מזה. בנוסף , נסיעת התובע הייתה בעיקר בכבישים רגילים עם זאת כאשר נדרש להיכנס למחצבות נהג בדרכי עפר, מספר פעמים ביום ולעיתים הנסיעה בדרכי עפר נמשכה כ- 20 דקות לכל כיוון. כן נטען ולא נסתר כי נסיעתו הייתה כרוכה ברעד וזעזוע קבוע לאורך כל הנסיעה, במהלך נסיעה בכבישים רגילים,
חרף ישיבתו על כיסא הידראולי מאחר ומדובר ברכב כבד או משאית.

21.
בנסיבות אלה שוכנענו כי הונחה תשתית
עובדתית מספקת לביצוע רצף תנועות זהות חוזרות ונשנות דומות במהותן אחת לרעותה במהלך עבודת התובע
ודי בהן
כדי להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין הפגימה לבין תנאי עבודת התובע.

22.
לא נעלמה מעניינינו טענת הנתבע כי ישיבה לכשעצמה אינה מקימה תשתית מספקת על פי תורת המיקרוטראומה
משאין מדובר בתנועות חוזרות ונשנות.
עם זאת,
הוכח כי הנהיגה בוצעה
ברכבים כבדים מאד ובחלק מהזמן הגם שאינו החלק הארי , נהג התובע בדרכי עפר.
בנוסף , למרות הכיסא ההידראולי , הזעזועים והרעידות לא נמנעו כליל לאור סוג הרכב קרי, רכב כבד מאד, בצירוף תנאי הדרך כמפורט בעדות התובע.

23.
התובע טען עוד כי מחלתו נבעה גם מהעובדה כי במשך היום כמעט ולא ניגש לשירותים.
בתצהירו הצהיר לעניין זה כי– "אופי העבודה מחייב התאפקות ואי עשיית צרכים. לדוגמא בשעה שהכלי עומד בפקק ארוך וכיוצ' ואבקש לציין כי בארץ אין מקום מסודר לרכב כמו שלי לעצור" (סעיף 19 ).
בחקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא הלך לשירותים והשיב כי כאשר פרק את המכולות במפעלי התעשייה ניתן היה לגשת לשירותים עם זאת כדבריו- "יש מצבים שתפס אותי פקק באיילון ואז אני לא יכול לעצור לשירותים כי אין שם שירותים" (עמ' 6 לפר' שורות 20-22).
משנטען ולא נסתר כי התובע ביצע נסיעות ארוכות ברחבי הארץ, כמו כן משנטען ולא נסתר כי אין מקום עצירה למשאיות ורכבים בסדר גודל בהם נהג התובע, בשולי הדרך, אין זה מופרך כי במהלך יום העבודה לא יכול היה התובע לפנות לשירותים באופן סדיר ונאלץ להתאפק ארוכות.

סוף דבר
-

24.
הננו מורים
על מינוי מומחה רפואי בתיק זה על מנת שיחווה דעתו

בשאלת הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע לבין תנאי העבודה.



החלטת המינוי תשלח בנפרד.

ניתנה היום, כ"ג באב
(
30 ביולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.



נציג מעבידים

מר יגאל ליבר

רוית צדיק
, שופטת
אב"ד











בל בית דין אזורי לעבודה 28031-10/11 אבי שחרור נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 30/07/2013)