פסקי דין על איברהים עלי | פסקי דין על משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר | פסקי דין על מדינת ישראל |

37484-07/13 עתא     01/08/2013




עתא 37484-07/13 איברהים עלי נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



01 אוגוסט 2013

עת"א 37484-07-13 עלי(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
ואח'




בפני

כב' השופט יצחק כהן
, נשיא
כב' השופטת נחמה מוניץ
כב' השופט בנימין ארבל


העותר

איברהים עלי
(אסיר)


נגד


המשיבים

1.משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2.מדינת ישראל


החלטה

א.
רקע:

העותר מרצה, עונש מאסר בן 9 חודשים, אשר נגזר עליו לאחר שהורשע בעבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, [שני מקרים].

אמנם זו כניסתו הראשונה אל בין כתלי בית הכלא, אולם בעברו עונש מאסר בן 3 חודשים שרוצה בעבודות שירות לאחר שהורשע בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

ועדת השחרורים לא ראתה מקום לשחררו, שחרור מוקדם על תנאי. נימוקיה של הועדה התייחסו לשניים: הראשון, נגע להתרשמות גורמי הטיפול בבית הכלא מן העותר, הממעט
מחומרת מעשיו ואינו נוטל אחריות עליהם. כאשר רצונו להיפגש עם עובד סוציאלי לאחר שחרורו, נבעה מרצון לזכות בקיצור תקופת המאסר. השני, נוגע למידעים מודיעיניים של משטרת ישראל הנוגעים לעותר.
דו"חות אלה נוגעים לקשר עם עבריינים מחוץ לכתלי הכלא בתחום הסחר בסמים מסוכנים. מידעים אלה נתקבלו ממקורות שונים ומוצלבים, ויש בהם כדי להצביע על מסוכנותו של העותר לשלום הציבור.

הועדה היתה ערה לכך כי מדובר במאסר ראשון מאחורי סורג ובריח, אולם מסוכנותו לציבור הנשענת על המידעים המודעיניים, עומדת לו לרועץ. הועדה מצאה כי מידעים אלה מייצרים פוטנציאל מסוכנות גבוה, אשר קיבל משקל מכריע בין שיקוליה.

תוכנית התעסוקה שהוצגה מטעם העותר, לא נמצאה כמאיינת את מסוכנותו.


על שום כל אלה, קבעה הועדה כי העותר אינו ראוי לשחרור מוקדם, מפאת מסוכנותו לציבור.

ב.
טענות הצדדים:

העותר מציג פאסדה שונה מזו העולה מהחלטת הועדה. לטענתו, הוא נטל אחריות בכך שהודה במסגרת הסדר טיעון במעשים המיוחסים לו. הינו אסיר חיובי בכלא, ללא כל דו"חות משמעת. תוכנית רש"א לא הוכנה עבורו עקב תקופת מאסרו הקצרה.

לגבי דו"חות המידע המודיעניים, טוען העותר כי אין ליתן לדו"חות אלה כל משקל היות ולא נפתחה כנגדו חקירה פלילית. לשיטתו, החומר אף אינו מצביע על התנהגות אסורה או ביצוע מעשה עברייני. עוד הוא טוען, כי התנגדותה של המשטרה לשחרורו נובעת מכך שהוא בן משפחה הנתפסת על ידי המשטרה כמשפחת פשע – תפיסה שאינה נכונה ונעשתה בחוסר מקצועיות. כראיה לכך, הציגה הסניגורית במהלך הדיון החלטת ועדת שחרורים, אשר התייחסה לאסיר בשם יעקב חיים אלפרון, אשר נטען לגביו כי הינו משתייך למשפחת פשע. ולמרות זאת החליטה הועדה, כי אין לזקוף לחובתו של העותר את כוונותיהם של גורמים במשפחה לבצע עבירות ולפגוע בעבריינים אחרים.

על כן, סבור העותר כי הועדה לא ערכה איזון ראוי בין מכלול הנתונים אשר הועמדו בפני
ה. על כן, יש לקבל את עתירתו ולהורות על שחרורו.

ג.
דיון:

יש לזכור, כי ביקורתו השיפוטית של בית המשפט לעניינים מנהליים על החלטותיה של ועדת השחרורים מצומצמת לשאלת הסבירות. בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על ועדת השחרורים. בבג"צ 89/01 הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, פ"ד מה 838, 875, 876 קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"השאלה אינה, מה היה בית המשפט פוסק אילו הוא היה פועל כוועדת השחרורים. השאלה הינה, אם החלטתה של ועדת השחרורים נופלת לגדר מתחם הסבירות...
הינה כי כן, אם ועדת השחרורים שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ואותם בלבד, נתנה להם משקל ראוי, ואיזנה ביניהם כדין, לא יתערב בית המשפט בהחלטתה, רק משום שהוא היה נותן משקל שונה ומאזן באופן שונה בין השיקולים השונים, ובלבד שגם המשקל שנתנה ועדת השחרורים הוא ראוי. על ועדת השחרורים לחרוג באופן ממשי ממתחם הסבירות, כדי שבית משפט זה יוכל להתערב בהחלטתה. על החלטתה של ועדת השחרורים להיות כה מוטעית, עד כי שום ועדת שחרורים סבירה לא היתה יכולה להחליט כמוה. בהתקיים מצב זה, על בית המשפט להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים".

כללים אלה, מנחים את בית המשפט כל אימת שהוא דן בעתירה המוגשת נגד החלטת ועדת השחרורים. במקרה שלפנינו, לא נמצאו בין נימוקי העתירה, כל נימוקים המלמדים על כך כי הועדה חרגה ממתחם הסבירות, עד כדי כך כי שום ועדת שחרורים סבירה לא היתה יכולה להחליט כמוה. עיון בנימוקי הועדה מלמד, כי הועדה התייחסה לכל הנקודות הרלוונטיות שהוצגו בפני
ה, והחלטתה מתייחסת לנקודות אלה אחת לאחת.

המשיבה הציגה בפני
הועדה חומר מודיעיני נכבד, ממנו עולה מעורבותו של העותר עצמו בעולם הפשע ובסחר בסמים. אין המדובר רק במידע אודות "משפחת פשע", אלא במידע קונקרטי, הנוגע לעותר עצמו ומעיד על מסוכנות הטבועה בו. מצב זה שונה ממצבו של האסיר אלפרון, אשר עניינו הובא בפני
ועדת השחרורים, בהחלטה אליה התייחסה ב"כ העותר. באותו עניין, הוצגו בפני
הועדה דו"חות מידע אשר אין בהם כל ראיה או ראשית ראיה לביצוע עבירות כלשהן, מצידו של האסיר. כל שהיה באותם דו"חות, הינם כוונות מצד גורמים עבריינים אחרים לפגוע באסיר או בעבריינים אחרים. מנגד, הדו"חות שבפני
נו מעלים חשש קונקרטי באשר למסוכנותו של העותר עצמו ומעורבותו בעולם העברייני.

יש לזכור, כי
סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001, מעמיד , כשיקול המרכזי, את סוגית מסוכנותו של האסיר המבקש להשתחרר קודם לריצוי מלוא תקופת המאסר. (ראו: רע"ב 3326/00
עדני נ' מדינת ישראל

(21.6.2000)). על כן, בדין נפנתה הועדה ראשית לשיקול זה.

אף דו"ח גורמי הטיפול מלמד על כך כי העותר ממזער מחומרת מעשיו, אינו נוטל אחריות מלאה עליהם ואינו מסוגל לגלות כל נזקקות טיפולית.

כל אלה נשקלו על ידי הועדה, כמו גם הנתונים העומדים לזכותו של העותר כגון מאסר ראשון, כגון העובדה כי הינו מרצה עונש מאסר לראשונה בין כתלי הכלא וגילו הצעיר.

על שום כל אלה, סבורים אנו כי לא נפל כל חוסר סבירות בהחלטתה של הועדה, עד כדי כך שבית משפט זה ימצא לנכון להתערב בהחלטה זו.




על כן, אנו דוחים את העתירה.

ניתנה היום,
כ"ה אב תשע"ג, 01 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

להודיע
.







יצחק כהן
, שופט, נשיא
[אב"ד]

נחמה מוניץ

, שופטת

בנימין ארבל
, שופט









עתא בית משפט לעניינים מנהליים 37484-07/13 איברהים עלי נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 01/08/2013)