פסקי דין על דייב בלומברג (1992) | פסקי דין על אורן ג.ח. נכסים | פסקי דין על סנפיר ארז ואח' | פסקי דין על משכיות בע"מ

39497-05/13 תאק     25/06/2013




תאק 39497-05/13 דייב בלומברג (1992) בע"מ, אורן ג.ח. נכסים בע"מ, סנפיר ארז ואח' נ' משכיות בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 39497-05-13 דייב בלומברג (1992) בע"מ
ואח'
נ' משכיות בע"מ

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשם
אריה ביטון


המבקשים/תובעים

1
.
דייב בלומברג (1992) בע"מ

2
.
אורן ג.ח. נכסים בע"מ

3
.
סנפיר ארז

4
.
חגי אורן




נגד


המשיבה/נתבעת


משכיות בע"מ




החלטה

המשיבה הגישה בקשה לביטול העיקולים הזמניים, שהוטלו במעמד צד אחד לפי בקשת המבקשים.
לאחר קיום הדיון במעמד הצדדים, חקירת המצהירים מטעמם ושמיעת סיכומי הצדדים, כעולה מפרוטוקול הדיון, מצאתי להורות כדלקמן:

1.
עילת תובענה – הכלל הבסיסי הנוהג לעניין סעד זמני הוא כי על המבקש להראות קיומה של זכות לכאורה, ועל בית המשפט לבדוק אם התובענה אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים, ואין הוא דן בניתוח מקיף של הראיות. עיון בכתב התביעה מגלה, כי המבקשים הגישו כנגד המשיבה תביעה על סך של 2,045,757 ₪ בגין חיוב המשיבה בעמלות תיווך בעסקאות למכירת חלקים בנכס הממוקם בהרצליה, ובהתאם להסכם תיווך ושיווק שנחתם בין הצדדים בחודש ינואר שנת 2007, אשר צורף לכתב התביעה.

לטענת המשיבה, לא עומדת למבקשים עילת תביעה באשר הודיעה היא בחודש דצמבר 2007 למבקשים על ביטול הסכם השיווק נוכח הפרתו מצידם וגרימת נזקים והפסדים למשיבה. אולם, מחקירת המצהיר מטעם המשיבה עולה, כי אין טענת המבקשים לתשלום בגין תיווך בעיסקת כלל הראשונה, לכל הפחות, משוללת כל יסוד כלל ועיקר, וכי היה נכון הוא לשלם להם בגין עסקה זו דמי תיווך במסגרת הסכם פשרה שלא צלח. לא זו בלבד, אלא שטענת המשיבה לביטול הסכם התיווך מאוחר יותר, יכול לשמש למשיבה כטענת הגנה בלבד כנגד התביעה אך אין בה לשלול לכאורה את עילת התביעה הנלמדת מתוך העובדות המשמשות בסיס לה. בנסיבות אלו, הראו המבקשים קיומה של זכות לכאורה, ואין לומר כי התביעה מחוסרת יסוד וסיכויים, ולפיכך שוכנעתי, כי הראיות שהציגו הם, הינן מהימנות לכאורה ומקימות להם עילת תביעה כנגד המשיבה.

2.
יסוד ההכבדה – בהתאם ליסוד זה על בית המשפט לשקול אם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט יש גם להתחשב בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע לפרוע את החוב על פי פסק הדין, אם אכן זה יינתן כנגדו, ובחשש, אם אכן קיים כזה, להברחת נכסים מצידו. בעניין זה אף נפסק, כי אין התקנה מצמצמת עצמה רק למקרים של הברחת נכסים, אלא היא חלה בכל מקרה שבו נוצר החשש שבבוא היום לא ניתן יהיה לממש או לבצע את פסק הדין, אם לא ינתן צו העיקול.


לטענת המבקשים אין למשיבה היכולת לפרוע את חובה להם בשל מצוקה תזרימית אליה נקלעה היא, וכי פועלת היא להברחת נכסיה וריקונה מכל תוכן על ידי מימוש נכסים נוספים שבבעלותה. בין היתר, למכירת חלק נוסף בנכס תמורת 15 מיליון ₪ אשר בעטייה נרשמה הערת אזהרה במרשם המקרקעין. כמו כן, נטען, כי כנגד המשיבה הוגשו שתי תביעות נוספות בסך כולל של כ-6 מיליון ₪.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין מן הסיבות הבאות: מכירת שטח מהנכס שבבעלותה נערכה לפני שנה והובילה להזרמת התמורה במלואה לחשבון הבנק המלווה שהובילה לצמצום היקף האשראי המנוצל ולחסכון בעלויות מימון. שנית, בחוות דעת שמאית מיום 31/10/12, שצורפה לבקשה לביטול העיקולים, הוערכו שווי זכויות המשיבה בנכס שנותר בבעלותה בסך של כ-49.5 מיליון ₪ ועל בסיסה קיבלה המשיבה אשראי בנקאי מבנק לאומי בסך של 35 מיליון ₪, וכבטוחה שיעבדה היא את זכויותיה בנכס לבנק. לפיכך, אין למשיבה כל מצוקה תזרימית או קושי לעמוד בתשלום שתי התביעות שהוגשו נגדה, אשר אחת מהן אף נמחקה לבינתיים.


בחקירת המצהיר מטעמה של המשיבה טען הוא, כי למשיבה הכנסות שנתיות של כ-3-4 מיליון ₪ משכר דירה וכי החזרי המשכנתא מגיעים לכ-3 מיליון ₪, ומכאן שיש למשיבה עודף תזרימי של מיליון ₪ בשנה. כמו כן, לטענתו ביחס לתביעה אשר נמחקה הושגה פשרה של תשלום כמיליון ₪ אשר טרם שולמו על ידי המשיבה לתובעת. יחד עם זאת, טענות אלו לא גובו באף ראיה בכתב, והמצהיר לא ידע להסביר את העובדה כי העיקולים בבנקים הביא לתפיסת סך של 229 ₪ בלבד. יתר על כן, למעט חוות הדעת השמאית להערכת שווי הנכס שבגינה שועבדו כל הזכויות בנכס לבנק, לא צירפה המשיבה כל מסמך המעיד על גובה האשראי שניתן לה בתמורה ו/או על הכנסותיה השנתיות, לרבות מאזן בוחן של הכנסות והוצאות ו/או דו"ח רו"ח מבוקר או בלתי מבוקר ו/או תדפיסי חשבון בנק על אותן הכנסות שנתיות משכר דירה המעידים על תזרים מזומנים חיובי כלשהו. בנוסף, עיון בנסח הטאבו, שצורף לבקשה להטלת העיקולים, מגלה, כי הנכס נשוא התביעה משועבד הן לבנק לאומי והן לחברת הביטוח כלל, והמשיבה לא הציגה כל מסמך המעיד אחרת, בעוד שהיתה נתונה לה האפשרות לעשות כן, ככל שרצתה בכך, ומשמש כראיה לחובתה.

מכל האמור לעיל עולה, כי נוכח סכום התביעה, המהווה כשלעצמו אינדיקציה נוספת לחשש סביר להכבדה אפשרית על ביצועו של פסק הדין, ולאור חוסר היכולת הכלכלית של המשיבה לעמוד בתשלום סכום התביעה, ככל שיינתן כנגדה

פסק דין
, ואי הצגת כל ראיה הסותרת את ראיות המבקשים, למעט חוות דעת שמאית המעריכה את גובה הנכס המשועבד במלואו לבנק לאומי ולחברת כלל, אזי, שוכנעתי על בסיס הראיות שהוצגו בפני
י, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

3.
מאזן הנוחות – במסגרת זו על בית המשפט לשקול את הנזק שייגרם למבקשים אם לא יינתן צו העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיבה אם יינתן הצו. אי הנוחות כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את המבקשים בכסף מקום שלא יינתן הסעד הזמני, ומנגד מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום למשיבה, אם תדחה התביעה.


אמנם, המשיבה סבורה כי העיקול עלול לגרום לה נזק אל מול בנק לאומי, אשר מעניק לה אשראי כנגד שעבוד הנכס. אולם, גם טענה זו נטענה בעלמא, שהרי ממה נפשך? אם טענת המשיבה כי הנכס מוערך בסך הגבוה ב-10 מיליון ₪ מגובה האשראי הניתן לה נכונה היא, אזי מה נזק ייגרם מעיקול בסך של כ- 2 מיליון ₪ נוספים?! ואם אין טענה זו נכונה, וגובה האשראי גבוה מכך או לחילופין שווי הנכס נמוך ממה שהוצג בחוות הדעת, הרי שממילא אין לשעות לטענתה בדבר יכולת כלכלית, ואי מתן הצו עלול לגרום לנזק גדול יותר למבקשים. אף לא מצאתי, כל סימוכין לטענת העודף התזרימי הנטען, שאולי אז ניתן היה למצוא בכך מקור לפיצוי כספי מקום שלא ינתן הסעד הזמני.

לפיכך, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן אי מתן צו העיקול עלול להותירם בפני
שוקת שבורה וחוסר יכולת לגבות את חובם נוכח מצבה הכספי הבלתי ברור של המשיבה והשעבודים המצויים על הנכס היחיד שבבעלותה.

יחד עם זאת, בכדי למנוע נזק עתידי למשיבה, ונוכח הסכמת המצהיר במהלך הדיון שנערך בפני
י ליתן התחייבות או ערבות מתאימה לגובה סכום התביעה, מצאתי לאפשר למשיבה להציג ערבות בנקאית או ערובה אחרת, שתניח את דעת בית המשפט, לצורך הבטחת גובה החוב הנתבע בתביעה, ובכפוף לכך לבחון בשנית את הסרת העיקול על הנכס.

4.
תום לב ומידתיות – בעניין זה לא מצאתי כל עיגון לטענת המשיבה לפיה העלימו המבקשים מבית המשפט עובדות חשובות או כי פנייתם לבית המשפט הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר. כפי שאף הובהר לעיל, טענת המשיבה להפרת המבקשים את ההסכם ולביטולו הינה טענת הגנה אשר מצויה במחלוקת עם טענות המבקשים, וזו מצריכה בירור עובדתי ומשפטי מתאים. כמו כן, המסמכים שהוצגו על ידי המבקשים לא נערכו על ידי עורכי דין ולא סויגו כמסמכים משפטיים שנערכו לצורכי פשרה, ומכאן, שאין, לכאורה, בהצגתם כל התנהגות בלתי הולמת המעידה על חוסר תום לב. בוודאי שאין בכך כדי לפגום בבקשתם למתן הסעד הזמני.

5.
לאור האמור לעיל, הנני מורה על הותרת צווי העיקול הזמניים על כנם, כל אימת שלא תיתן המשיבה בטוחה אחרת שתאושר על ידי בית המשפט מבעוד מועד.


בנסיבות אלו, תישא המשיבה בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עו"ד בסך של 5000 ₪.



ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 39497-05/13 דייב בלומברג (1992) בע"מ, אורן ג.ח. נכסים בע"מ, סנפיר ארז ואח' נ' משכיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/06/2013)