פסקי דין על ענת נתי אלזס | פסקי דין על נורית רוב

12961-12/12 תט     24/06/2013




תט 12961-12/12 ענת נתי אלזס נ' נורית רוב








בית משפט השלום בכפר סבא



ת"ט 12961-12-12 אלזס נ' רוב




בפני



כב' הרשם בכיר
צוריאל לרנר

תובעת
ענת נתי אלזס




נגד



נתבעת


נורית רוב







פסק דין



בפני
תביעה שטרית, בסך של 4,400 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט), שנפתחה בהגשתם לביצוע של שני שיקים ע"ס 2,550 ₪, תוך הצהרת התובעת כי סך 700 ₪ מהתמורה שולם. התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1723248128), והנתבעת הגישה התנגדות.

הדיון בהתנגדות התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול.
כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

בקצרה, אלה העובדות, שאינן שנויות במחלוקת: התובעת מנהלת גן ילדים, והנתבעת שלחה אליו את בנה, למשך כמעט שנתיים. על פי המוסכם, היה אמור שכר הלימוד להיות משולם ב-12 שיקים שווים, עבור שנת לימודים בת 11 חודשים ו-10 ימים. במהלך השנה השניה עבר הגן לכתובת אחרת, והתובעת הסכימה לסייע בהסעת הילד מהגן לביתו. ביום 23.7 של השנה השניה, סרבה התובעת לאפשר לבן הנתבעת להגיע לגן, זאת לאחר שחולל השיק שנועד לתשלום עבור חודש יולי.


הצדדים חלוקים באלה (בקיצור נמרץ): לטענת התובעת, היתה הסכמתה לסייע בהסעות בגדר מחווה, בלבד; לאורך השנתיים היו תקלות רבות בתשלומים, ומשחולל השיק המדובר, ומתוך חשש כי גם השיק עבור חודש אוגוסט לא ישולם, דרשה כי השיק הראשון יוחלף בתשלום מזומן, והשני בתשלום מזומן או ערבות בנקאית, כתנאי להמשך הלימודים. משלא נענתה, ולאחר התפרעות של בעלה של הנתבעת בגן, ביטלה את ההסכם, ולדבריה היא זכאית לגבות את יתרת התשלום עד סוף השנה, הן משום שמדובר בעסקה אחת לכל השנה, והן משום שביטול ההסכם היה עקב הפרתו על ידי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, התחייבה התובעת לסייע בהסעות, אולם לא עמדה בדיבורה באופן מלא; היא נאותה לשלם את סכום השיק עבור חודש יולי, תמורת קבלתו, אולם התובעת סרבה לכך; סילוק הילד מהגן היה בבושת פנים; וממילא, משבוטל ההסכם על ידי התובעת עצמה, שוב אין היא זכאית לאוכפו. עוד טוענת הנתבעת, כי כתב התביעה לוקה בהעדר עילה, באשר הבקשה לביצוע השיקים לא מולאה כהלכה.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת

פסק דין
על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן

פסק דין
על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת
"ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפני
ו.

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 2,700 ₪.


סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יתווסף עליו סך נוסף של 900 ₪, כהוצאות משפט, ובמקרה כזה יחודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל לגביית מלוא החוב הפסוק, כאמור לעיל.




ניתן היום,
ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים.











תט בית משפט שלום 12961-12/12 ענת נתי אלזס נ' נורית רוב (פורסם ב-ֽ 24/06/2013)