פסקי דין על אילן-איגוד ישראלי לילדים נפגעים | פסקי דין על שמעון סורקה- | פסקי דין על פרח סורקה |

203-01/12 הפ     07/08/2013




הפ 203-01/12 אילן-איגוד ישראלי לילדים נפגעים נ' שמעון סורקה-, פרח סורקה








בית המשפט המחוזי בנצרת



ה"פ 203-01-12 אילן-איגוד ישראלי לילדים נפגעים
נ' סורקה ואח'




בפני

כב' השופט
יוסף בן-חמו

מבקשת
אילן-איגוד ישראלי לילדים נפגעים


נגד

משיבים
1
.שמעון סורקה-
ת.ז 055674410
2.פרח סורקה
– ת.ז 057919003



פסק דין


פתח דבר
:
1.
בפני
י תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן

פסק דין
הצהרתי נגד המשיבים, במסגרתה עותרת המבקשת, איל"ן – איגוד ישראלי לילדים נפגעים (להלן: "המבקשת") ליתן צו הצהרתי לפיו היא בעלת הזכויות במחסן בשטח של כ-30 מ"ר הנמצא בקומת הקרקע של בניין בשד' ארלוזורוב 24 בעפולה והרשום אצל רשם המקרקעין בלשכת רישום נצרת כחלק מחלקה 158/6 בגוש 16663 (להלן: "המחסן").
2.
התובענה הוגשה תחילה גם נגד רשם המקרקעין בלשכת רישום נצרת, אולם, לאור בקשה מוסכמת שהגישו בא-כוחו וב"כ המבקשת, הוריתי ביום 19/09/12 על מחיקת התובענה נגדו.
3.
במסגרת התובענה הגישה המבקשת בקשה למתן צו עשה זמני המורה לרשם המקרקעין בלשכת רישום נצרת לרשום הערה בפנקס הזכויות בדבר קיומו של ההליך המשפטי המתנהל בבית משפט זה ביחס לחלקה ולאור הסכמת המשיבים בקשתה נתקבלה.
4.
בתיק נשמעו ראיות הצדדים.
בדיון שהתקיים בפני
י ביום 03/02/13 העידו מר יעקב הרשקוביץ, קבלן בניין, אשר בנה את הבניין שבו נמצאת הדירה אליה הוצמד המחסן ומכר את
המחסן למבקשת. כמו כן העיד מר מנחם הרמתי, יו"ר בהתנדבות של סניף המבקשת. המשיב 1, מר סורוקה שמעון, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיבים ומר ח'אלד אגבר'יה, בעליה הקודמים של הדירה אליה הוצמד המחסן והוא זה שמכר את הדירה למשיבים, אשר הגיש שני תצהירי עדות ראשית, אחד מטעם המבקשת ואחד מטעם המשיבים.

תמצית טענות המבקש
:
5.
המבקשת טענה כי ביום 30/11/88 חתמה על הסכם לפיו רכשה את המחסן מיעקב הרשקוביץ חברה לבניין בע"מ, שילמה את מלוא תמורתו והמחסן מצוי בחזקתה החל מיום חתימת ההסכם ולמעלה מ-23 שנה. לטענתה, בעקבות תביעת פינוי שהגישו כנגדה המשיבים בבית משפט השלום בנצרת התברר לה כי הזכויות במחסן הוצמדו לדירת המגורים אשר נרכשה על ידי המשיבים (להלן: "הדירה"), מבלי שנרשמה לטובתה עד היום אצל רשם המקרקעין חכירה לדורות לגבי המחסן או לפחות הערה לגבי זכויותיה בו, ובעקבות זאת מנסים המשיבים לנשלה ממנו.
6.
המבקשת טענה כי קיימות בידיה ראיות חד משמעיות, בנוסף להסכם המכר עליו חתמה בשנת 1988, לפיהן היא רכשה את הזכויות במחסן. לטענתה, בשנת 1967 מכרה חברת יעקב הרשקוביץ את הזכויות בדירה ללא המחסן למר גבריאל רוזנבאום ז"ל ובטופס הדיווח למשרדי מס שבח אודות עסקת המכר של הדירה נרשם לגבי המחסן כי "שטח זה מועבר חזרה למוכר". לימים, בשל שגגה בלשכת רישום המקרקעין ו/או במשרדו של עורך הדין שטיפל ברישום בטאבו נרשם המחסן כמוצמד לדירה בלי שנרשמה עליו חכירה לדורות או לפחות הערה בקשר אליו לטובתה וזאת חרף העובדה שהמחסן נותר של חברת יעקב הרשקוביץ. לטענתה, אף מר חאלד אגבר'יה, שמכר את הדירה למשיבים בשנת 2009, הצהיר כי הן בעת רכישת הדירה על ידו והן בעת מכירתה, לא ידע כי הוצמד לה מחסן וכי לא הציג בפני
המשיבים את המחסן כחלק מעסקת מכר הדירה. על כן, לטענתה, ידעו המשיבים כי רכשו את הדירה ללא הזכויות במחסן.

תמצית טענות המשיבים
:
7.
המשיבים טענו כי התביעה איננה ראויה להתברר בדרך של המרצת פתיחה, אשר ייחודה בכך שהיא מתבררת בדרך מהירה ומקוצרת על יסוד תצהירים בלבד בעניינים שאינם מורכבים מבחינה עובדתית, שכן עסקינן בטענות מורכבות על אירועים היסטוריים לאורך תקופה של כ-30 שנה, הקשורים בהתנהלותה של המבקשת ומי מטעמה וכן צדדי ג', המצריכה פרישה של תשתית עובדתית מורכבת בפני
בית המשפט ושמיעת עדים רבים להוכחתה.
8.
המשיבים טענו כי למעלה משנה עובר לרכישת הדירה על ידם עניין אחיו של המשיב 1, מר יצחק סורוקה, את המשיב 1 בקשר לרכישה משותפת של הדירה ולשם כך הם החלו לבצע בדיקה של הזכויות בה והוציאו נסח ותשריט בית משותף ואף ניגשו לראות את הדירה לרבות המחסן שהוצמד לה ונכנסו אליו, אולם בשל בעיות כלכליות של אחיו של המשיב 1 הוקפאה העסקה.
9.
המשיבים טענו כי במהלך חודש 04/09 פנה המשיב 1 למר ח'אלד אגבר'יה, בעליה הקודמים של הדירה, וביקש לחדש את המו"מ לרכישתה וכשלושה חודשים עובר לעסקת המכר נפגשו הצדדים וסיכמו את הפרטים העקרוניים של העסקה והמשיב 1 אף הפנה את תשומת ליבו של מר אגבר'יה למחסן הדירה והוא הסביר לו כי הדירה הינה לצורך השקעה ומעולם לא עניין אותו כי יש מחסן שהוצמד לדירה ואיחל לו בהצלחה ברכישתה. לטענתם, מבדיקה שערך עו"ד סורק במהלך חודש 08/09 בלשכת רישום המקרקעין עלה כי לדירה מוצמד מחסן וביום 06/09/09 נפגשו המשיב 1 ומר אגבר'יה במשרדו של עו"ד סורק, ובמהלך הפגישה הסביר עו"ד סורק למר אגבר'יה אודות מכירת כל הזכויות בדירה לרבות המחסן ובתום השיחה נחתם בין הצדדים הסכם מכר וכן ייפוי כח בלתי חוזר ובחודש 12/09 שולמה מלוא התמורה בגין הדירה.
10.
המשיבים טענו כי בסוף שנת 2010 ערך המשיב 1 בדיקה בסביבות הדירה וגילה כי המחסן סגור. בתחילה לא ייחס לכך כל חשיבות משום שסבר כי השוכר ששוכר את הדירה ממר אגבר'יה עושה בו שימוש. לטענתם, ביום 24/01/11, או בסמוך לכך, מצא המשיב 1 את המחסן פתוח, וגילה כי הוא מכיל מוצרי נוי וכלי בית ומבירור שערך עם עובדת החנות הסמוכה למחסן ולאחר מכן עם בעל החנות התברר כי בעל החנות עושה בו שימוש לצורך אחסנת סחורה באישורו של אדם בשם מנחם הרמתי. המשיב 1 פנה למר הרמתי, אשר הציג עצמו כמנהל המבקשת, והסביר לו כי המחסן הינו בבעלות המבקשת ומשמש משרדה הראשי והמשיב 1 טען בפני
ו כי הנכס בבעלותו וכי עליו להתפנות ממנו. לטענתם, כעבור מספר ימים הגיע המשיב 1 למחסן ונוכח לגלות כי הוא פונה מציוד החנות, אך שופץ באופן שנוספו לו סממנים של דירה לרבות ריצוף, צבע, הוספת מערכת ישיבה, תמונות וכן בעלי חיים ומאוחר יותר אף הגיעו נערים למקום אשר טענו בפני
ו כי המחסן משמש אותם כמקום לצרכי מפגש חברי "זולה". בעקבות זאת החלה חלופת מכתבים בין עו"ד סורק למבקשת, בו הורה לה להתפנות מהנכס.
11.
המשיבים טענו כי בעת מכירת הדירה ידע מר אגבר'יה אודות המחסן וכי מר אגבר'יה היה מיוצג בעסקה על ידי עו"ד סורק, אשר ידע אודות המחסן לאור הבדיקות הרבות שביצע טרם עסקת המכר, וידיעתו כמוה כידיעתו של מר אגבר'יה וחל במקרה זה הכלל "שלוחו של אדם כמותו".
12.
המשיבים טענו כי לא הוכח שהמחסן היה שייך מלכתחילה למר הרשקוביץ ואין בהסכם המכר מיום 30/11/88 כדי לאמת את טענות המבקשת, שכן לא הוצג כל מסמך המעיד שהדירה נמכרה למשפחת צרויה ללא המחסן או כי הם ויתרו על זכויותיהם בו. לטענתם, אף לא ידוע אימתי וביחס לאיזה הסכם מכר נערך טופס הדיווח לרשויות המס, ומאחר שמצו רישום הבית המשותף עולה כי המחסן הינו חלק מהרכוש המשותף המוצמד לדירה ואינו רשום כדירה נפרדת, אין לראות בעסקת המכר שבין המבקשת למר הרשקוביץ עסקה תקפה במקרקעין, לאור סעיף 55(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובע כי "עסקה בדירה תחול גם על חלק ברכוש המשותף הצמוד עליה ואין תוקף לעסקה ברכוש המשותף בנפרד מהדירה".
13.
המשיבים טענו כי רכשו מקרקעין מוסדרים לאחר בדיקה מדוקדקת של הרישום ומתוך הסתמכות עליו הן במועד הרכישה והן במועד העברת הזכויות בדירה על שמם ועל כן, עומדת להם חזקת סעיף 10 לחוק המקרקעין הקובע כי "מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון". לטענתם, מיום רכישת המחסן על ידי המבקשת ועד לאחר ביצוע העברת הזכויות על שמם, לא עשתה המבקשת דבר לצורך עמידה על זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין ואף לא רשמה הערת אזהרה לטובתה, חרף ידיעתה עוד במעמד עסקת הרכישה משנת 1988 כי המחסן אינו מצוי בבעלותו של מר הרשקוביץ. לפיכך, אין לה אלא להלין על עצמה בלבד ויש לדחות את בקשתה.

דיון
:
14.
השאלה המרכזית הדורשת הכרעה במקרה דנן, והיא גם זו שעומדת בלב הסכסוך בין הצדדים, הינה האם המבקשת הינה בעלת הזכויות במחסן, אשר נרשם כצמוד לדירה, המשמש כמשרדה ומוחזק על ידה מזה 23 שנים, או שהמחסן נרכש יחד עם הדירה על ידי המשיבים בתום לב ובתמורה ועל כן, הינו בבעלותם.
15.
הכלל הוא שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, על המבקשת חלה החובה להוכיח את תביעתה. רמת ההוכחה הנדרשת מהמבקשת בהליך האזרחי הינה הטיית מאזן ההסתברויות ומשמעותה הינה שעליה להוכיח שגרסתה סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד, כאשר דרגת ההוכחה היא 51% (ר' י' קדמי, "דיני ראיות").
16.
לאחר שעיינתי בקפידה בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו לתיק מטעם הצדדים ושמעתי את הצדדים ועדיהם בדיון שהתנהל בפני
י, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ועל כן דין התביעה להתקבל, וזאת ממכלול הטעמים שיפורטו להלן.
17.
ממכלול הראיות שבפני
י עולה כי בשנת 1967 מכרה חברת יעקב הרשקוביץ את הזכויות בדירה ללא המחסן למר גבריאל רוזנבאום ז"ל וכי בטופס הדיווח למשרדי מס שבח אודות עסקת המכר מיום 28/03/74 (נספח ה לבקשה) נרשם לגבי המחסן, כי "שטח זה מועבר חזרה למוכר".
18.
אין מחלוקת בין הצדדים כי המחסן נרשם כצמוד לדירה. על כן, הפנו המשיבים בטענותיהם להוראת סעיף 55(ב) לחוק המקרקעין, לפיה אין תוקף לעסקה ברכוש המשותף בנפרד מן הדירה אליה הוצמד הרכוש. להוראה זו אין כל השלכה בענייננו. שכן, ממכלול הראיות שבפני
י עולה כי בשנת 1966 נרשם הבניין בו מצויים הדירה והמחסן נשוא התביעה כבית משותף וכי שטח המחסן הוצמד ליחידה 158/6. (ר' נספח ד' לתגובה לבקשה) בעניין זה קובעת הוראת סעיף 55(ג), בין היתר, כי כאשר הוצמד חלק מסוים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה בנוגע לרכוש המשותף ודינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד.
19.
אמנם סעיף 55(ג) הנ"ל קובע כי חלק שהוצמד "דינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד", אולם, עדיין קיימת אפשרות לבצע עסקאות נפרדות באותו חלק שהוצמד לדירה. למשל, סעיף 62(א1) לחוק המקרקעין מאפשר עריכת עסקה של העברת בעלות בחלק מהרכוש המשותף שהוצמד לדירה נתונה, אל דירה אחרת בבניין, בלא להיזקק להסכמתם של בעלי דירות אחרים, כשהתנאי היחיד לעסקה הוא שינוי צו הרישום של הבית המשותף, לפי סעיף 145 לחוק. בנוסף לכך, אין כל מניעה לכך שבעל דירה שאליה הוצמד אותו חלק מהרכוש המשותף, ישכיר חלק זה אף למי שאינו בעל דירה באותו בניין ואף לתקופה ארוכה (מ. דויטש, קניין (כרך א') עמ' 703). אפשרות נוספת, המוכרת בחוק המקרקעין, היא רישום החלק המוצמד כיחידה נפרדת, בהינתן תנאים מסוימים.
20.
ראוי לציין כי דירה כהגדרתה בסעיף 52 לחוק המקרקעין, היא: "חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים, שנועדו לשמש חלקה שלמה ונפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר". על כן, גם תא המשמש לכל צורך שהוא, כגון מחסן, יכול שייחשב דירה בהקשר לבית משותף, ובלבד שמדובר בחלקה שלמה ונפרדת. (י. ויסמן, דיני קניין בעלות ושיתוף (1997) 355). מר הרשקוביץ העיד כי היו מחסנים נוספים בבניין בגודל של 4 מ"ר אך לא היה מחסן בסדר גודל של 30 מ"ר וכי הוא בנה אותו מלכתחילה על מנת שישמש כמשרד שלו, למרות שלא נתנו לו רישיון בהתחלה לפתוח אותו כמשרד. (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 22-23)
21.
מר הרשקוביץ העיד, ודבריו לא נסתרו, כי עו"ד לשם ז"ל, אשר טיפל בעסקת מכירת הדירה בשנת 1983, "עשה בלאגן בלתי רגיל", ובעוד שאת שאר הדירות רשם בטאבו, את הדירה והמחסן לא ניתן היה לרשום ולכן מר שרם, רשם המקרקעין, עשה את כל המאמצים כדי לעזור להם לצאת מהסבך הזה והגיש בקשה לאשר לו להפוך את זה לחכירה לדורות ולא העברת בעלות בשנת 1988 הוא מכר את זכויות החכירה לדורות של המחסן למבקשת (ר' עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 1-9; הסכם המכר מיום 30/11/88, נספח א' לבקשה). אשר על כן, ולאור העובדה שרשם המקרקעין קבע בשנת 1974 כי השטח הוחזר לבעלות המוכר, הנני סבור כי לא הייתה כל מניעה לעשיית עסקת החכירה, להבדיל מהקניית בעלות, בין המבקשת לחברת יעקב הרשקוביץ, כפי שנעשתה בענייננו.
22.
טענת המשיבים כי משלא הוכח כי נערך חוזה כדין בין מר הרשקוביץ לבין החברה, המעביר לה זכויות כלשהן שיש למר הרשקוביץ בנכס, ועל כן, לא הייתה החברה רשאית למוכרו במסגרת ההסכם עם המבקשת, נטענה לראשונה בסיכומיהם ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה, שדינה להידחות.
23.
המשיבים טענו כי רכשו את הזכות במחסן בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום ועל כן, זכותם גוברת על זכותה של המבקשת. לאחר שעיינתי במכלול הראיות ובעדויות הצדדים סבורני כי המשיבים לא הוכיחו כי רכשו את הזכויות במחסן ואין בעצם רישום המחסן כמוצמד לדירה כדי להקנות למשיבים זכויות אשר לא נרכשו על ידם. על כן, הנני דוחה טענתם זו.
24.
בתצהירו הראשון מיום 19/09/11 (נספח ו' לבקשה) טען מר אגבר'יה כי בעת שרכש את הדירה לא הוצג בפני
ו המחסן על ידי המוכר ולא היה בידיעתו כלל כי לדירה רשומה בטאבו הצמדה של מחסן וכן כי עובר לעסקת המכר בה מכר את זכויותיו בדירה למשיבים, הוא לא הציג בפני
הם את המחסן נשוא התביעה או כל מחסן אחר כמוצמד לדירה הנמכרת.
כ-4 חודשים לאחר הגשת התצהיר שינה מר אגבר'יה לפתע את גרסתו ומסר למשיבים תצהיר ביום 06/01/12 (נספח ב' לתגובה לבקשה), לפיו כשקנה את הדירה לא בדק מסמכים ולא עניין אותו אם יש לדירה מחסן מאחר שהיא היתה מיועדת להשקעה, אך כשהחליט למכור אותה הודיע לו המשיב 1, כשלושה חודשים עובר לקנייה, כי מבדיקה שערך עלה כי יש לדירה מחסן.
25.
מר אגבר'יה נחקר על גרסאותיו אלו ובחקירתו נתגלו סתירות המפריכות את גרסת תצהירו המאוחר יותר, אשר ניתן, לדבריו, לבקשתו של המשיב 1, אותו הוא מכיר מזה מספר שנים. (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 21, עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 1). מר אגבר'יה אישר בעדותו כי חתם על התצהיר הראשון וכי האמור בו אמת (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 25) ולא נתן כל הסבר המניח את הדעת לכך שטענות שהעלה בתצהירו השני לא נטענו בתצהירו הראשון.
26.
בעדותו רוקן מר אגבר'יה מתוכן את האמור בתצהיר השני והעיד כי כאשר מכר למשיב 1 את הדירה הוא כלל לא ידע אם יש או אין מחסן לדירה ולא בדק זאת גם לאחר שקנה את הדירה ולדבריו, המשיב 1 הודיע לו על הצמדת המחסן לדירה רק לאחר חתימת החוזה ולאחר שקיבל את התשלום בגין הדירה. (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 10-15, עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 7-10, 12, 14-15, 21-24, עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 20) מר אגבר'יה אף העיד כי אינו יודע אם אחיו של המשיב 1, אותו הוא מכיר בהיותו לקוח שלו, ראה את הדירה ואם ידע שהדירה עומדת למכירה לפני המשיב 1 (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 21-26), וזאת בניגוד לגרסת המשיב 1 לפיה אחיו הוא זה שעניין אותו בדירה שהוצעה למכירה. כמו כן, בניגוד לטענתו של המשיב 1 כי המו"מ ביניהם נמשך למעלה משנה, העיד מר אגבר'יה כי המו"מ ביניהם נמשך מספר חודשים. (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 3-4) מהאמור עולה כי בעת חתימת החוזה הן המשיבים והן מר אגבר'יה כלל לא ידעו על קיומו של המחסן וכי המשיבים כלל לא רכשו אותו ממנו יחד עם הדירה.
27.
חיזוק נוסף לכך נמצא בהסכם שנחתם בין המשיבים למר אגבר'יה בו אין כל איזכור לקיומו של המחסן. מדובר, כאמור, במחסן גדול באופן חריג המשמש כמשרד ולא במחסן ביתי קטן ועל כן הנני סבור כי מן הראוי היה לציין את קיומו בהסכם, על אחת כמה וכמה כאשר פורטו בהסכם כחלק בלתי נפרד מהממכר מתקני הדירה, כגון מזגנים, ריהוט סלון, ריהוט חדר שינה, וכיוב'.
28.
המשיב 1 אף לא הוכיח כי ידע עוד בשנת 2008, כאשר ביקש לרכוש את הדירה עם אחיו, אודות קיומו של המחסן. הוא לא הוכיח את טענתו כי הוציא נסח טאבו בחודש יוני 2008 והעיד כי אינו יודע היכן הנסח שלטענתו הוציא (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 21, 23) הוא אף לא העיד את אחיו על מנת לאמת את טענותיו כי ביקש כבר בשנת 2008 לרכוש את הדירה וכי ידע באותה עת כי לדירה מוצמד מחסן ואף המשיבה מס' 2 לא הגישה כל תצהיר עדות מטעמה ולא העידה בפני
י לחיזוק גרסתו, למרות שלדבריו, היא ראתה את הדירה ואת המחסן עובר לחתימת ההסכם (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 24-30) המשיב 1 אף לא העיד את עו"ד אלדד סורק, אשר, לדבריו, ערך את ההסכם לרכישת הדירה והינו אחיינו. עו"ד סורק ביקש להתפטר מן הייצוג לאור העובדה כי הינו מעורב בעובדות הרלוונטיות נשוא התיק וייתכן שיצטרך ליתן עדותו בתיק. עם זאת, וחרף מעורבותו הרבה בהליך הרכישה, כפי שפורטה בתגובת המשיבים לבקשה, עו"ד סורק לא העיד בפני
י ואף לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הימנעותו של המשיב 1 מהעדתם מעלה את ההנחה כי דבריהם היו עלולים לתרום לערעור גרסתו. (ר' ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ נ' יעקב מרמלשטיין, תק-על 94(4)82).
29.
המשיב 1 אף העלה מספר גרסאות אודות השימוש שנעשה במחסן, ככל הנראה במטרה להראות שהוא לא יכול היה לדעת שהוא בבעלות ובחזקת המבקשת, אולם הוא לא הוכיח טענותיו ולא העיד את מר שרון קיסוס, בעל החנות השכנה, שעל פי גרסתו נהג לאחסן סחורה במחסן, או את השוכר האנונימי של הדירה, אשר לדבריו עשה שימוש במחסן והימנעותו מהעדתם מעלה את ההנחה כי דבריהם היו עלולים לתרום לערעור גרסתו. המשיב 1 אף לא הציג תמונות של המחסן כשהוא פרוץ ומוזנח, חרף טענתו כי היו בידיו תמונות כאלו, אותן העביר לבא-כוחו. (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 29) ובתמונות שהציג מופיע שלט עם שמה של המבקשת, דבר המעיד על כך שהמקום שימש ומשמש בפועל כמשרדה של המבקשת ומר הרמתי הצהיר, ודבריו לא נסתרו, כי מרגע כניסתו לתפקיד בשנת 1995 ועד היום משלמת המבקשת את תשלומי הארנונה והחשמל השוטפים של המחסן.
30.
הוכחה נוספת לכך שהמשיבים לא רכשו את המחסן יחד עם הדירה נעוצה דווקא במועד דרישתו של המשיב 1 לפינויו. בעוד שהדירה נרכשה על ידי המשיבים ביום 06/09/09, על פי נסח הטאבו, הועברה הבעלות בדירה על שמם ביום 29/12/10, קרי כשנה ו-3 חודשים לאחר מועד הרכישה ורק כשלושה שבועות לאחר מכן, ביום 24/01/11, הוציאו המשיבים דרישה ראשונה לפינוי המבקשת מהמחסן. (ר' נספח ו' לתגובה לבקשה) הנני סבור כי לו חשבו המשיבים כי רכשו את המחסן יחד עם הדירה, היו פועלים לפנותה משם מיד לאחר רכישתו.
31.
אשר על כן, לא שוכנעתי כי בעת שרכשו המשיבים את הדירה מאת מר אגבר'יה ידעו הן המשיבים והן מר אגבר'יה אודות קיומו של המחסן וכן לא שוכנעתי כי המשיבים רכשו את המחסן יחד עם הדירה. על כן, לא מדובר בעסקאות נוגדות, כטענת המשיבים, ואין בעובדה שהמבקשת לא רשמה כל הערה בגין ההסכם משנת 1988 בדבר זכויותיה במחסן כדי להשליך על עסקת המכר שביצעו המשיבים עם מר אגבר'יה, במסגרתה כלל לא רכשו את המחסן.

סוף דבר
:
32.
נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבל את התובענה ומצהיר כי המבקשת זכאית להירשם כחוכרת לדורות במחסן בשטח של כ-30 מ"ר המצוי בקומת הקרקע של בניין בשד' ארלוזורוב 24 בעפולה והידוע כחלק מחלקה 158/6 בגוש 16663.
רישום זכויות המבקשת כחוכרת לדורות של המחסן יעשה בכפוף לתשלום כל המסים, האגרות וההיטלים החלים על פי הוראת כל דין, ובכפוף לכך שיומצאו לרשם המקרקעין כל המסמכים הדרושים שהם תנאי לרישום הזכויות, כאמור.
33.

הנני מורה על ביטול הסעד הזמני שניתן למבקשת על פי החלטתי מיום 29/01/12 ועל מחיקת ההערה בדבר קיומו של ההליך המשפטי המתנהל בבית משפט זה, ככל שנרשמה.
34.
הנני מחייב את המשיבים לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. על הסכום האמור יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 203-01/12 אילן-איגוד ישראלי לילדים נפגעים נ' שמעון סורקה-, פרח סורקה (פורסם ב-ֽ 07/08/2013)