פסקי דין על מיכאל מרק אלוני

4578-09/12 תתע     08/08/2013




תתע 4578-09/12 מדינת ישראל נ' מיכאל מרק אלוני








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



08 אוגוסט 2013

תת"ע 4578-09-12 מדינת ישראל
נ' אלוני

תת"ע 6670-01-13 מדינת ישראל
נ' אלוני




בפני

כב' השופט
רועי פרי

בעניין:

המאשימה:
מדינת ישראל
באמצעות תביעות תעבורה תל אביב

נגד

הנאשם:
מיכאל מרק אלוני

באמצעות ב"כ עוה"ד סלביה אלוני

הכרעת
דין
הנאשם זכאי מחמת הספק

1.
הנאשם עומד לדין בגין אירוע אחד לגביו מיוחסות לו שתי עבירות, האחת נהיגה ברכב על פני מדרכה שלא לשם חצייתה כדי להכנס לחצרים או לצאת מהם – בניגוד לתקנה 38(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") ועבירה של אי ציות להוראת שוטר – בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות.

2.
בישיבת ההקראה כפר הנאשם במיוחס לו וטען מפי ב"כ כי: "הנאשם נכנס ויצא מחנייה. השוטר עמד במקום אחר. הנאשם לא הבחין בו". בהמשך ביקשה ב"כ הנאשם לאחד הדיון בשני הדוחות שניתנו כנגד הנאשם ע"י אותו השוטר. אשר על כן נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

פרשת התביעה

3.
מטעם התביעה העיד השוטר רס"ר אמיר וודוביץ, אשר ערך את שני הדוחות (ת/1, ת/3). בהתאם לת/ 1 – שעניינו הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירה של אי ציות לשוטר, נכתב, בין היתר, כי השוטר עמד ברחוב הברזל מול
1ב
בתל אביב והבחין באופנוע הנוסע נגד כיוון התנועה על גבי המדרכה, כאשר הנהג מרכיב בחורה מאחור. האופנוע הגיע בנסיעה עד לברזל 1ב. השוטר חצה את הכביש לעברו כדי לעוצרו והנהג בראותו את השוטר ירד מהמדרכה, שהיה כ- 5 מטרים.
השוטר צעק לנהג לעצור בצד וסימן עם ידו, אך הנהג התעלם "ונתן גז כאשר הרוכבת מביטה בי ומפנה ראשה לאחור לעברי. מיד רשמתי את מספר האופנוע על גבי הפנקס שהיה בידי ונסעתי עם הניידת שהיתה על המדרכה עם כחולים באופן ברור והמתנתי לנ"ל בראול – הברזל".

השוטר מציין כי הנהג הגיע כעבור מספר דקות עם אותה הרוכבת, וידא כי מספר האופנוע זהה למה שרשם ע"ג פנקסו. השוטר עצר את האופנוע והסביר אודות מהות העבירה.
בדברי הנהג, נרשמו דברי הרוכבת (הנוסעת בלבד), כהיא לישנא: "ראיתי אותך וחשבתי שזאת ניידת של עבודות בכביש לא שמעתי שצעקת לעצור".

4.
בהתאם לדו"ח הנוסף, שעניינו הודעת תשלום קנס בגין העבירה של נהיגה על פני המדרכה (ת/3), נרשמו פרטים זהים לנסיבות הדו"ח הראשון ת/1, כאשר רישום הנסיבות גלש לשורות שנועדו לרישום דברי הנהג ואף מעבר לכך. בין לבין מופיעות המילים, שלא ברור אם נרשמו כחלק מהנסיבות לאור אי הסדר שברישום דו"ח זה, "לא ביצעתי כל עבירה ירדתי מחניית אופנועים ברחוב הברזל 1. ירדתי לכביש".

5.
התביעה הגישה במסגרת חקירתו הראשית של העד גם מזכר הבהרה שערך עד זה (ת/2), אשר נערך למעלה מחודש ימים מעת האירוע. במזכרו מציין השוטר כי הנהג טוען כי כלל לא היה קרוב למקום עמידת השוטר, שכן היה מרוחק ויצא מהברזל 1 ולא 1ב "כפי שאני טוען, לכן ציינתי כי הנוסעת מאחור (הרוכבת) הביטה בי וטענה כי אכן היתה במקום בו אני טוען שהאופנוע ביצע עבירה ופירטתי את דבריה שהבחינה בי ובניידת וחשבה כי מדובר בעבודות בכביש". השוטר מוסיף ומציין כי מהמקום בו הנהג טוען כי ירד אל הכביש לא ניתן להבחין בפני
ה של הרוכבת.

6.
בחקירתו הנגדית הסביר השוטר כי את מזכר ההבהרה כתב לבקשת התביעות. לשאלת הסנגורית מדוע אין בדוחות את תגובת הנהג, השיב השוטר כי לגבי ת/ 1 יש תשובה חלקית, עת אמר הנאשם שהם לא מדקדקים במטרים ובדו"ח השני (ת/3) נרשם מפיו שלא ביצע כל עבירה וירד מחניית האופנועים לכביש. "הוא אמר עוד הרבה דברים שלא מספיקים לעשרה דפים, היה לנו ויכוח ממושך במקום" – ע' 4, ש'3-4.
הסנגורית הטיחה בעד כי הנאשם ביקש שהשוטר ירשום את תגובתו ועל כן מדוע לא נרשמו יותר פרטים, והעד השיב: "אני לא זוכר מה הוא ביקש".
במהלך חקירת השוטר ביקשה הסנגורית שיערוך תרשים שיתאר את המסלול שעשה השוטר מרחוב הברזל ועד לרחוב ראול ולנברג שם עצר את הנאשם (נ/1).
מהתרשים עולה כי הניידת ביצעה פניית פרסה ברחוב הברזל ומשם נסעה לרחוב ראול ולנברג, שם נעצר האופנוע.
השוטר ציין כי צעק וסימן עם ידו לאופנוע לעצור, לגבי הנוסעת, ציין כי: "אני די בטוח שהבחורה מאחור לא הייתה עם קסדה מלאה כי בכל זאת הבחנתי בשיער בהיר" –
ע' 5, ש' 6-7.
השוטר ציין כי רשם את מספר האופנוע על גבי פנקס הדוחות ומסר אותו לחדר הדוחות. במהלך חקירתו ציין השוטר כי יתכן והאופנוע היה 6 מטרים ממנו: "5 מטרים הוא היה ממני כשצעקתי לו לעצור, ובוא נניח 6 מטר" – ע' 5, ש' 13.
השוטר ציין כי נתן את הדו"ח בשעה שמונה בערב והיה חשוך.
במהלך חקירת השוטר ערכה ב"כ הנאשם ניסוי בבית המשפט עת עמדה 6 מטרים מהשוטר, כשהיא אוחזת בלוחית הרישוי של מכוניתה ומתרחקת מהשוטר רגלית לעבר סוף האולם, כאשר באולם מצב של אור יום. השוטר הספיק לרשום את המספר: 889628, כאשר ציין שהספרה האחרונה למיטב זכרונו הינה 3. מהצגת לוחית הרישוי שאחזה ב"כ הנאשם עולה כי המספר הינו: 8896263.
הסנגורית הטיחה בעד כי המסלול שהוא מציין כי עבר על מנת לעצור את האופנוע אורך

15-20 דקות, והעד דחה טענה זו. השוטר ציין כי ישנן כניסות ואפשרויות נסיעה בלתי חוקיות המקצרות את הדרך והזמן.
שנשאל השוטר כיצד עצר את האופנוע בראול ולנברג, השיב כך: "לא רשום פה, אבל לפי מה שאני זוכר האטתי רכבים ועצרתי את האופנוע ברגע שזהיתי את הבחורה ואת מספר האופנוע. חיפשתי בהתחלה אופנוע עם שני רוכבים ואת הבחורה שאת הפנים שלה כן הצלחתי לראותם, ואז בדקתי שיש לי את מספר הרכב תואם למספר האופנוע" – ע' 7, ש' 8-11.
השוטר ציין כי זיהה את הבחורה לפי צבע שיערה הבהיר, הגם שלא רשם זאת בדו"ח.

7.
עוד ציין השוטר כי הרוכבת אמרה לו שחשבה כי האפודה הזוהרת שלו הינה אפודה של עבודות בכביש. לאחר דין ודברים ושהסביר את מהות העבירה אמר לנאשם ולנוסעת להתלוות אליו "חזרתי למקום העבירה יחד איתם. חצינו את הצומת" – ע' 7, ש' 23.
הסנגורית שאלה את השוטר מדוע לא רשם בדו"ח את המסלול המדובר וכך גם לא במזכר ההבהרה. השוטר השיב כי רשם הדברים עד למועד "תפיסת הנהג".
השוטר לא זכר לומר כיצד התלוו אליו הנאשם והנוסעת, דהיינו האם רגלית או ברכיבה על גבי האופנוע.
בסיומה של החקירה הנגדית, הציגה ב"כ הנאשם, לשוטר סרטון שצולם ע"י הנאשם בעת הדו שיח ברחוב ראול ולנברג. השוטר אישר כי אכן הוא אשר מצולם בסרטון. השוטר טען כי הקטע המדובר של החזרה לרחוב הברזל אינו מצולם ועל כן לא רואים את מה שהנוסעת אמרה לו במקום.
בחקירתו החוזרת ציין השוטר כי במקום ישנם הרבה אופנועים המחליטים לקצר את הדרך ולא לנסוע בכביש שהינו חד סטרי.

פרשת ההגנה

8.
הנאשם העיד להגנתו. הנאשם סיפר כי הוא עובד ברחוב הברזל 1 ומחנה במקום את אופנועו בחנייה מסודרת. כאשר כל האופנועים מחנים במקום. החנייה היא לא על המדרכה אלא על גבי שטח השייך לבניין, "כמובן שכדי לצאת מהחנייה אני צריך להגיע לאזור עם מדרכה נמוכה שמאפשר לי לרדת לכביש" – ע' 10, ש' 20-21.

הנאשם הסביר את מסלול נסיעתו, ממשטח חניית האופנועים אל הכביש והעריך כי עסיקנן בנסיעה של 7 מטרים עד למקום בו ניתן לרדת מהמדרכה אל הכביש "ואני רכבתי על רחבת הבניין ולא רכבתי על המדרכה הצרה". הנאשם ציין כי הרכיב את נטע ריסקין אחרי יום עבודה, נסע ברחוב הברזל עד לצומת עם רחוב הנחושת ובכיכר פנה שמאלה מרחוב הנחושת לרחוב ראול ולנברג, ושם לפני צומת הרחובות ראול ולנברג והברזל עצר אותו השוטר. "מאוד הופתעתי, לא הבנתי למה עוצרים אותי, הוא הסביר לי שביצעתי עבירה ברחוב הברזל נתתי לו את הרשיונות, המתנתי...החלטתי מתוך סערת הרגשות לצלם את מה שקורה בשטח, וזה מה שיש בסרטון. התעקשתי שהדברים שלי ירשמו בדו"ח כמו שהם, והם לא נרשמו כמו שהם. לא נרשם שיצאתי מחניית האופנועים בנסיעה בטוחה כמו שביקשתי, שלא ראיתי אף שוטר שמנסה לעצור אותי, וכן לא שמעתי אף שוטר שמנסה לעצור אותי, שאני מכיר את האזור הזה ואני תמיד נוסע שם ואז אח"כ השוטר ביקש ממני מתוך זה שנסינו להבין אחד את השני לפתור את האי הבנה הזאת כי התווכחנו בכביש ארוכות לבוא לכביש היכן שהניידת עמדה ושם קיבלתי את הדו"ח". הנאשם טען כי נסע ברכיבה על גבי האופנוע אחרי הניידת, ומדובר במרחק גדול. הנאשם ציין כי בשעה המדוברת קיים "פקק מאוד רציני לאורך כל הדרך גם בברזל, גם בנחושת וגם בראול ולנברג, מה שנקרא שעת העומס" – ע' 11, ש' 21-22.

הנאשם צילם תמונות (נ/3) המתארות את חניית האופנועים, המצויה בשטח הנפרד ממדרכת הרחוב, והסמוכה לבית ויקטוריה ברחוב הברזל 1, ובתוך כך הסביר לגבי אחת התמונות שלא יכול היה לרדת מהמדרכה בשל גובהה. בנוסף הוגש תשריט מטעם עיריית תל אביב של רחוב הברזל (נ/4), על פניו סימן הנאשם את הכניסה לבניין, מיקום חניית האופנוע והדרך שעשה עד לירידה אל הכביש.
הנאשם טען כי הוא אינו יכול לדעת מתי נרשם המספר של אופנועו,
"אני לא ראיתי שהוא רשם את המספר שלי לפני" – ע' 13, ש' 16-17.

9.
בחקירתו הנגדית עמד הנאשם על גרסתו וטען כי יתכן ו"היו עוד אופנועים שירדו מהמדרכה והוא כנראה פספס אותם ורשם אותנו או שחשב שאנחנו זה הם, אני לא יודע".
הנאשם הכחיש כי השוטר הציג לו את מספר האופנוע שרשם. במהלך חקירתו הנגדית הסכים הנאשם עם התובע ששוטר יורד לכביש ומצביע לעצור כשהוא מולך אתה אמור לראות אותו, ואז שאל התובע את הנאשם: אז איך הרוכבת מבחינה בו ואתה לא מבחין בו?" והנאשם השיב: "לא יודע. הוא טוען שהיא הבחינה בו" – ע' 14, ש' 20-24.

10.
מטעם ההגנה העידה הנוסעת, גב' נטע ריסקין.
העדה ציינה כי באותו היום יצאה מחזרה, הנאשם הציע לה טרמפ.
"חנינו בחניית האופנועים ואי אפשר היה לרדת ממנה ישירות לכביש והיה צריך לעשות סיבוב קטן, זה בניין פרטי ואז כשירדנו לכביש בגלל שלבשתי חצאית שלא הספקתי לסדר אותה, הרוח העיפה לי אותה ואז סובבתי את הראש לראות שאף אחד לא ראה...מרחוק עמד מישהו עם משהו זוהר, לא ייחסתי לזה חשיבות ונסענו". בהמשך לאחר שהגיעו לראול ולנברג השוטר קרא להם לעצור והוא הציג את עצמו "בתור האיש עם הזהרון, אז אני אמרתי שבאמת היה שם משהו כזה, אבל מרחוק ראיתי משהו, לא חשבתי שזה שוטר, ולא ראיתי אם הוא קרא לנו או
לא, לא הסתכלתי עליו". העדה מציינת כי ראתה את "האיש עם הזהרון" ממרחק של 30 מטרים. העדה ציינה על פני נ/ 3 את מקום ירידתם מהמדרכה אל הכביש.
בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי אמרה לשוטר שסברה שהוא איש שעסק בעבודות בכביש – ע' 16, ש' 20-21.
העדה הכחישה כי שמעה את צעקת השוטר. העדה ציינה כי במרווח בין כלי הרכב החונים ירדו מהמדרכה אל הכביש "ירדנו ברגע שהתאפשר". העדה ציינה כי אין לה רישיון על אופנוע.
לשאלת התובע כי השוטר מציין שבעת האירוע היתה עם קסדת חצי ושיער בהיר, מציינת העדה כי ביום האירוע היה לה שיער שחור.
התובע הקשה ושאל, "כרגע אני רואה שיש לך שיער בהיר", והעדה השיבה: "אז הוא היה שחור משום שהוא נצבע לרגל תפקיד ורגע הוא לא בהיר כמו של הסנגורית אבל הוא הרבה יותר בהיר ממה שהיה לי " – ע' 18, ש' 5-6. (יודגש, עפ"י התרשמותי צבע שיערה של העדה עת העידה בפני
הינו חום בהיר, ר.פ.).
באחרית דבריה, ציינה העדה, כי כל הסיפור נראה לה הזוי, שכן אם היתה רואה שוטר או שומעת מישהו קורא לה הייתה אומרת לנהג לעצור – 18, ש' 9-10.

דיון והכרעה

11.
בפני
גרסה מול גרסה. מחד גיסא השוטר, שטוען שעמד מול הברזל 1ב
בתל אביב והבחין באופנועו של הנאשם נוסע על גבי המדרכה, חצה את הכביש וסימן לנאשם לעצור וזה המשיך בנסיעה, ועל כן נסע השוטר עם הניידת והמתין לנאשם ברחוב ראול ולנברג שם נעצר הנאשם כעבור מספר דקות, כאשר בדו"ח מדגיש השוטר שהנוסעת הביטה בו (בעת מתן ההוראה לעצור), ומאידך גיסא גרסת הנאשם כי יצא מחניית האופנועים הסמוכה לבניין שברחוב הברזל 1, נסע על שטח פרטי, השייך לבניין, כדי לרדת אל הכביש ממקום בו ניתן לרדת מהמדרכה אל הכביש. לא שמע שוטר שקורא לו לעצור, לא נאמר לו ששוטר הורה לו לעצור והופתע עת נעצר ברחוב ראול ולנברג.

12.
אין חולק כי האופנוע שעבר את העבירה לא נעצר על אתר, וקיים נתק בין השלב בו השוטר מבחין בעבירה – נסיעה על גבי מדרכה –
לבין השלב בו נעצר הנאשם עם אופנועו ברחוב ראול ולנברג, בפער של דקות.

השוטר מייחס את העבירות לאופנועו של הנאשם ובתוך כך לנאשם, עפ"י שני פרמטרים. האחד רישום מספר האופנוע על גבי פנקס הדוחות שאחז בידיו והשני תיאורה של הנוסעת שהרכיב הנהג על האופנוע. ויודגש, בדו"ח לא מציין השוטר את תיאורה ומדוע עת נעצר אופנועו של הנאשם ברחוב ראול ולנברג מספר דקות לאחר האירוע זיהה כי מדובר באותה נוסעת, אולם בבית המשפט ציין השוטר כי זו חבשה קסדת חצי ושיערה היה בהיר. עוד אציין כי גם במזכר ההבהרה שרשם השוטר (ת/2), למעלה מחודש ימים מעת האירוע, פרטים אלה לא נרשמו, אלא עלו לראשונה בעדותו בבית המשפט, וזאת אך בחקירתו הנגדית.

13.
פנקס הדוחות שעליו הרישום המקורי והאותנטי של מספר האופנוע, שרשם השוטר, לא הוצג ע"י התביעה במהלך שמיעת ההוכחות בתיק זה. הצדדים כאמור חלוקים באשר למיקום העבירה, וליתר דיוק, מקום החנייה ממנו יצא הנאשם עם אופנוע, אופן נסיעתו עד לירידה אל המדרכה ואל הכביש, המרחק והזמן ממקום העבירה, שלגביה יש כאמור מחלוקת, לבין מקום עצירת האופנוע ברחוב ראול ולנברג ובהמשך באשר לקליטת הוראת השוטר ע"י הנאשם.

השוטר, למעשה, מבסס בדוחות שכתב את קליטת ההוראה ע"י הנוסעת שישבה מאחורי נהג האופנוע.

הפכתי והפכתי בדפי פרוטוקול הדיון ובמוצגים השונים והגעתי לכלל מסקנה כי התביעה לא הצליחה להוכיח כי הוראת השוטר נקלטה אצל נהג האופנוע, דרך הנוסעת שהרכיב.

נוסעת זו אומרת לשוטר, כתגובה מיידית עת נעצר האופנוע כי סברה שעסקינן בניידת של עבודות בכביש ולא שמעה שהשוטר צעק לעצור. דברים דומים אומרת העדה בבית המשפט, וגרסתה לא נסתרה, מכאן גם אם ניתנה הוראת שוטר לעצור, זו לא נקלטה אצל הרוכבת, אליבא דגרסתה שלא נסתרה, ולא הוכח בפני
שזו העבירה את המסר לנהג האופנוע.

14.
בעבירה של אי ציות להוראת שוטר, על התביעה להוכיח, בין היתר, כי ההוראה נקלטה אצל הנהג, שאמור לציית לה. ברי ומובן הוא כי עפ"י השכל הישר והגיונם של דברים ניתן להסיק מבחינה ראייתית כי הוראת שוטר נקלטה אצל נהג שאליו כוונה ההוראה, בנסיבות ששוטר מצוי בקרבת הנהג, ובאופן גלוי וברור והוראותיו ניתנות בקול ובתנועות גוף, כמו סימון לעצור. אולם בתיק שלפני, ברור למדי כי הקלט מבוסס על אותה נוסעת, שכן השוטר מציין שהיא אשר הביטה בו.

במצב דברים בו סברה העדה בטעות כי עסקינן באיש שעוסק בעבודות בכביש עם אפודה זוהרת לגופו (איש עם זהרון, כדבריה), שזו גרסתה המיידית לשוטר בשטח וכך גם בבית המשפט, וגרסתה לא נסתרה בחקירה הנגדית, ומשלא סברה שעסקינן בשוטר, ולא שמעה את ההוראה לעצור, לא העבירה את המסר הלאה לנהג שאמור לעצור את האופנוע - לא מתקיימת העבירה של אי ציות להוראת שוטר.

15.
מצפייה בסרטון שצילם הנאשם (נ/2) עולה תיעוד חלקי של דין ודברים שהתקיים בינו לבין השוטר, ביום האירוע, שכן החלק בו חזרו הנאשם, העדה והשוטר למקום ביצוע העבירה לא תועד ע"י הנאשם. הסרטון מלמד על הויכוח שהתקיים.
מהסרטון עולה כי דברי הנאשם נרשמו בחלקם. ברי כי לא ניתן להעלות על הכתב את כל דין הדברים אולם יש לרשום את עיקרי הדברים, ובעיקר הדברים שאמר הנאשם לגבי העבירה של אי ציות להוראת שוטר, בשים לב שהדברים שנרשמו בדו"ח זה (ת/1) הינם מפי הנוסעת. בתחילת הסרטון מתועדת הנוסעת עומדת שלראשה קסדה שאינה מלאה, ושיערה שחור/חום כהה להתרשמותי.

בסרטון אף מבחינים בשוטר שהוא מרים את גב פנקס הדוחות כלפי הנאשם, תוך שהוא מציין כי רשם את מספר (האופנוע) מאחורי הפנקס. יחד עם זאת לא ניתן להבחין במספר בסרטון.

16.
אחרית דבר, מכלל הראיות ששמעתי והמוצגים שהוגשו לעיוני, התעורר בליבי ספק באשר לאשמה המיוחסת לנאשם, ביחס
לשתי העבירות לגביהן הינו עומד לדין.

הספק מתעורר מהעובדה שקיים נתק, בין הזמן בו הבחין השוטר בעבירה לזמן בו עצר את הנאשם עם אופנועו. הצדדים חלוקים באשר לפער הזמנים, אולם אין ספק שעסקינן במספר דקות ולו מצומצם ובנתק בין האירועים.

הזיהוי כפי שציינתי מבוסס על רישום מספר האופנוע ע"ג פנקס הדוחות ותיאורה של הנוסעת.
לגבי הרישום כפי שציינתי הראיה המקורית לא הוגשה ע"י התביעה. ראוי כי שוטר הרושם פרט מהותי על גבי פתק או מסמך מקדים ולאחר מכן מעתיק את הפרט המהותי לדו"ח/מזכר/ דו"ח פעולה שיצרף את אותו פתק או מסמך מקדים ובמקרה שלפנינו את גב פנקס הדוחות.
הדברים מתחדדים במצב בו עסקינן בתיק בו קיימת גרסה מול גרסה, כאשר התביעה מתבססת על הרישום בדוחות, בהתאם לכלל הראייתי בדבר הקפאת הזכרון. במצב דברים זה, במידה וקדמה לרישום הדו"ח ראיה מקורית ואותנטית שיש בה כדי לחזק ולבסס פרט מהותי בדו"ח יש לצרפה לדו"ח, ובשים לב לכלל הראייה הטובה ביותר.
אי צירוף ראייה זו, לצד העובדה כי השוטר מתאר בבית המשפט את הנוסעת כבעלת שיער בהיר, בו בזמן שבסרטון מיום האירוע היא מתועדת כבעלת שיער כהה (שחור או חום כהה להתרשמותי) מעלים ביחד את הספק ביחס לזיהוי האופנוע שדרך הוכחתו צריכה להיעשות
מעבר לכל ספק סביר.

ודוק, אינני מקבל את טענת העלילה לה טוען הנאשם בסרטון. התרשמתי שהשוטר ביקש לעשות מלאכתו נאמנה, גם אם התרחשה טעות בזיהוי או למצער אי הוכחת הזיהוי כדבעי.
דרך הזיהוי כאן, בשים לב לספק שהתעורר ביחס לשני האלמנטיים מלמדים כי הוכחת הזיהוי איננה מעבר לכל ספק סביר, ונותר בליבי ספק בעניין זה.

עוד אציין ואקבע, כי העדה, גב' נטע ריסקין, הותירה בי רושם חיובי.
התרשמתי כי העדה הבחינה בשוטר, אולם סברה בטעות כי עסקינן באדם העוסק בעבודות בכביש לאור האפוד הזוהר שלבש, ובתוך כך לא שמעה את ההוראה לעצור, ומכאן לא העבירה את המסר לנהג –
הנאשם. גרסה זו ניתנה על ידה לשוטר בשטח ועיקרי הדברים נרשמו בת/1, גרסה דומה שמעתי מפיה במהלך עדותה, כשגרסתה לא נסתרה בחקירה נגדית.
חיזוק לעדה זו אני מוצא בתיעודה במסגרת הסרטון, שם היא מצולמת כבעלת
שיער שחור/חום כהה, ולא בהיר כפי שטען השוטר בבית המשפט, והעדה הסבירה כי צבעה את שיערה אז לשחור לרגל תפקיד.
ספק נוסף מתעורר לאור נ/4 תשריט העירייה והתמונות של רחוב הברזל נ/3, המלמדים על שטח הצמוד לבניין המהווה את חניית האופנועים, המנותק מהמדרכה.

מכלל הטעמים דלעיל אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהמיוחס לו.

ניתנה היום,
ב' אלול תשע"ג' אלול תשע"ג,
08 אוגוסט 2013, במעמד הצדדים.










תתע בית משפט לתעבורה 4578-09/12 מדינת ישראל נ' מיכאל מרק אלוני (פורסם ב-ֽ 08/08/2013)