פסקי דין על יעקב גרובר | פסקי דין על יגאל שחר-שילוח

30199-12/11 א     08/08/2013




א 30199-12/11 יעקב גרובר נ' יגאל שחר-שילוח








בית משפט השלום בחיפה



08 אוגוסט 2013

ת"א 30199-12-11 גרובר נ' שחר-שילוח




בפני

כב' השופט
רמזי חדיד


תובע

יעקב גרובר

– ת.ז.
026914176
באמצעות עו"ד ערן ניסים


נגד

נתבע
יגאל שחר-שילוח
– ת.ז.
023610439
באמצעות עו"ד כדורי דורון




פסק דין


מבוא ועובדותו מוסכמות:


1.
בפני
י תביעה כספית לפיה התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 150,202.46 ש"ח ליום הגשת התביעה, 16.12.11.

2.
התובע עוסק בגידול ושיווק צמחי קקטוסים, ובין היתר צמח הידוע בשם "ההודיה" (להלן: "צמח ההודיה").


במועדים הרלוונטיים
לתביעה ניהל הנתבע עסק בשם "שחר טבע" (להלן: "העסק"), אשר עסק במכירת צמח ההודיה.

3.
במהלך שנת 2007 רכש הנתבע מהתובע את צמח ההודיה ושילם תמורתו בהתאם לחשבוניות מס אשר הנפיק התובע.

4.
ביום 20.11.07 היה הנתבע מעורב בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"), וחודש ימים לאחר מכן, ביום 20.12.07 הוא התקשר בהסכם עם מר יואב מרקין (להלן: "מרקין") למכירת העסק (להלן: "ההסכם") כנגד התחייבותו של מרקין לסלק את חובות העסק בסך של 200,000 ש"ח ותשלום נוסף לנתבע בסך של 850,000 ש"ח ב-12 תשלומים חודשיים שווים בסך של כ-71,000 ש"ח לחודש.


יצויין כי העסק של מרקין נקרא "הודיה טבע".

5.
החל מיום 31.1.08 הנפיק התובע חשבוניות מס וקבלות על שם מרקין ואף קיבל המחאות שנמשכו מחשבונו בגין הסחורה אשר מכר.
טענות הצדדים:

6.
לטענת התובע, בתחילת שנת 2008 הזמין הנתבע אצלו סחורות כפי שנהג בעבר והוא סיפק לו את הסחורה בהתאם. התובע הנפיק חשבוניות מס על שם הנתבע, אולם האחרון מחק את שמו ורשם תחתיו את שמו של מרקין. משפנה התובע לנתבע לבירור פשר העניין הודיע לו האחרון כי הוא יצר שותפות עסקית עם מר מרקין ומשיקולי מס הוא מבקש מהתובע להנפיק חשבוניות על שמו של מרקין, אף כי הנתבע עצמו יהיה אחראי לתשלום תמורת הסחורה. בשל יחסי האמון והידידות שהיו בין הצדדים, נעתר התובע לבקשת הנתבע וסיפק לו סחורות בהתאם לחשבוניות וקבלות שהונפקו על שמו של מרקין ותמורתן מסר הנתבע לתובע שיקים שנמשכו מחשבונו של מרקין. התובע הוסיף וטען כי כי כל הסחורה סופקה לביתו של הנתבע.


כבר מלכתחילה השיקים שנמשכו מחשבונו של מרקין לפקודת התובע חזרו באי פרעון, אולם הנתבע הסדיר את התשלום בגינם, אם באמצעות העברה בנקאית ואם באמצעות שיקים. לפיכך התובע המשיך לספק סחורה אשר הזמין הנתבע והוא עשה זאת ב-5 הזדמנויות שונות, כמפורט להלן:

-
ביום 27.3.08 רכש הנתבע מהתובע סחורה בסך של 22,200 ש"ח כנגד שיק שנמשך מחשבונו של מרקין שזמן פרעונו 30.5.08. השיק הנ"ל חזר באי פרעון ולפיכך הוא הוחלף בשיק אחר שזמן פרעונו 4.6.08 , שאף הוא לא נפרע.
-
ביום 28.4.08 רכש הנתבע מהתובע סחורה בסך של 15,015 ש"ח כנגד שיק שזמן פרעונו 15.6.08 ואשר חולל באי פרעון.
-
ביום 13.5.08 רכש הנתבע מהתובע סחורה בסך של 22,522.5 ש"ח כנגד שיק שזמן פרעונו 30.6.08 ואשר חולל באי פרעון.
-
ביום 21.5.08 רכש הנתבע מהתובע סחורה בסך של 30,030 ש"ח כנגד שיק שזמן פרעונו 25.7.08 ואשר חולל באי פרעון.
-
ביום 4.6.08 רכש הנתבע מהתובע סחורה בסך של 36,036 ש"ח כנגד שיק שזמן פרעונו 30.7.08 ואשר חולל באי פרעון.

כל העסקאות לעיל תיקראנה להלן: ''העסקאות שבמחלוקת''.

יודגש, ועל כך אין מחלוקת, כי החשבוניות, הקבלות והשיקים ביחס לעסקאות שבמחלוקת
הינם על שמו של מרקין.

התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום תמורת העסקאות שבמחלוקת ובנדון הוא מדגיש כי מעולם לא היה לו כל קשר עם מרקין, לא נפגש עימו, והוא המשיך לספק את הסחורה לנתבע על סמך התחייבותו לפרוע את תמורתה.

7.
לטענת הנתבע, הוא נפגע קשות בתאונה בה היה מעורב ובשל כך נבצר ממנו להמשיך ולהפעיל את העסק. אי-לכך, הנתבע חתם על ההסכם לפיו הוא מכר את העסק למרקין. הנתבע הודיע לכלל הספקים, והתובע בכללם, על העסקה הנ"ל ועל כך כי ממועד מכירת העסק, כל ההתחייבויות, החובות וההזמנות של העסק יהיו באחריותו של מרקין בלבד. עם חתימת ההסכם החל מרקין לנהל את העסק תחת מספר עוסק מורשה על שמו והוא קרא לו "הודיה טבע". במועדים הרלוונטיים
לתביעה התובע עבד והתנהל אך ורק מול מרקין מבלי שלנתבע היתה כל מעורבות בהפעלתו וזאת בשל מצבו הבריאותי בעקבות התאונה.


לאחר חתימת ההסכם הופרשו לנתבע בהתאם להוראותיו ובמשך מספר חודשים סך של כ- 71,000 ש"ח לחודש מהעסק של מרקין, אולם, בחודש מאי - יוני 2008, מרקין נעלם ולא קיים עוד אחר התחייבויותיו כלפי הנתבע. נסיונות הנתבע לאתר את מרקין לא עלו יפה. הנתבע ניסה להפעיל את העסק מחדש, אולם נסיונו לא עלה יפה בשל החובות הרבים אשר הותיר מרקין לספקים וללקוחות השונים.

בסיכומיו הכחיש הנתבע את החוב בגין העסקאות שבמחלוקת.

8.
בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובע ואשתו, כמו גם הנתבע, והצדדים סיכמו טענותיהם במשפט.

דיון:

9.
טרם אתייחס לראיות הצדדים במשפט, אקדים ואומר כי גרסת התובע, לפיה הנתבע התחייב לשאת בתשלום תמורת הסחורה שבמחלוקת, יש בה הגיון עסקי צרוף מבחינת הנתבע עצמו והדבר עולה מהוראות ההסכם שבינו לבין מרקין. ובמה דברים אמורים?


מכותרת ההסכם עולה כי עסקו של הנתבע עסק אך ורק בשיווק צמחי ההודיה. גם החשבוניות הרבות המצורפות לתצהיר עדותו הראשית של התובע עולה, כי כל העסקאות שהיו בין הצדדים, לפני ואחרי חתימת ההסכם, היו בקשר לצמח ההודיה.


בסעיף ד' להסכם התחייב מרקין לשלם לנתבע סך של 850,000 ₪ ב – 12 תשלומים חודשיים שווים בסך של 70,833 ₪ ולכיסוי הסכום הנ"ל נקבע בסעיף ה' להסכם כדלקמן:


"כדי להבטיח את קבלת התשלומים שאמור לקבל המוכר בגין מכירת/העברת

העסק לידי הקונה, כל הכספים שהתקבלו בגין מכירת צמח ההודיה ע"י הקונה

יועברו ישירות לחשבון המוכר...
" (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).


הנה אם כן, הואיל ומכוח ההסכם, התובע היה אמור לקבל סכום נכבד של 850,000 ₪, לא פחות, וזאת מתוך הכספים אשר התקבלו מבחינת צמח ההודיה, הוא הוא הצמח הבלעדי אשר שווק על ידי העסק, הרי בוודאי ובוודאי לנתבע אינטרס כלכלי מובהק בהמשך אספקת הצמח על ידי התובע, מבלי שכניסתו של מרקין לתמונה, תפגע בדבר. מה הפלא איפוא, כי הנתבע התחייב בפני
התובע, לשאת בתמורת צמח ההודיה אשר יסופק לעסק לאחר חתימת ההסכם?!!

10.
חיזוק משמעותי לגרסת התובע במשפט, ולפיה הנתבע טען באוזניו כי נוצרה שותפות בינו לבין מרקין והתחייב לשלם תמורת צמח ההודיה אשר יסופק על ידי התובע, מצאתי בעסקה מיום 31.1.08 על סך של 5,760 ש''ח שנערכה לאחר חתימת ההסכם. מנספחים נ/4–נ/6 לתצהיר התובע עולה כי במועד הנ''ל סיפק התובע צמח ההודיה ובגין כך הוא הוציא חשבונית וקבלה על שמו של מרקין (במקור נרשם שמו של הנתבע) וקיבל המחאה המשוכה מחשבונו של מרקין, בגובה סכום העסקה ואשר חזרה באי פירעון. בהמשך, וכעולה מנספח נ/7 לתצהיר התובע, זוכה חשבון הבנק של התובע ביום 10.4.08, בסך של 5,000 ₪, סכום שהועבר מבנק לאומי, סניף מס' 681, בו מתנהל חשבון הנתבע.


ניסיונו של הנתבע לחמוק ממשמעות העברת הסכום האמור לחשבון התובע ולטעון להעדר קבילות אישור העברה או להתכחש אליו, לא יצלח, כמובהר בהמשך.

11.
א.
הנתבע טען בראשונה בסיכומיו כי אישור העברה אינו מסמך קביל, אולם בטיעון
זה הוא מתעלם
מסעיף 3(ה) להחלטה מיום 4.7.12 בה נקבע כי בעל דין רשאי להתנגד לנספחים המצורפים לתצהיר הצד שכנגד בפתח ישיבת ההוכחות. הנתבע לא העלה כל התנגדות לאישור ההעברה המצורף כנספח נ/7 לתצהיר התובע ולפיכך, התצהיר, על נספחיו, הוגש וסומן כמוצג ת/1. בנסיבות העניין, הנתבע לא יישמע בשלב מאוחר זה בטענה להעדר קבילות הראיה.

ב.
אמנם נכון באישור ההעברה לא נרשם מספר החשבון ממנו בוצעה העברה או זהות המעביר. יחד עם זאת, אין חולק כי בסניף ממנו בוצעה ההעברה מתנהל חשבון הבנק של הנתבע בעוד כי מצילום השיקים אשר נמשכו מחשבונו של מרקין והמצורפים לתצהיר התובע, עולה כי חשבונו של הנ"ל מתנהל בבנק הפועלים סניף חרוד בנצרת עלית. כמו כן, התובע העיד בחקירתו לעניין אותה העברה, באומרו:

"ש.
אתה מתאר בסעיף 9 לתצהירך שהשיקים החלו לחזור. האם נכון?



ת.
נכון.
ש.
אחרי זה אתה אומר שפנית אליו
(לנתבע – ר.ח.) והוא אמר לך שהכל היה בסדר וזה בארבע עיניים.
ת.
כן. אבל ציינת את סעיף 10 שיש לו המשך, היה גם משהו פרקטי, והפרקטיות
שהוא עשה מחשבון הבנק שלו העברה בנקאית של 5 אלף ₪, אני לא מכיר
צדיק אחד שיעשה התנדבות ויעביר לחשבונו 5 אלף ₪. על סמך זה ועל סמך
העבר שהיה תקין לגמרי, ועל סמך הכרה אישית שיכול להיות שטעיתי, המשיכה מערכת היחסים...
" (שם בעמ' 7 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).


דברי התובע לעיל סבירים ויש בהם טעם והגיון רבים, לפיכך, אין לי אלא לאמץ את

דבריו ואף בשתי ידיים.

ג.
חשוב מכך, לא רק שהנתבע לא העלה בתצהיר עדותו הראשית כל גרסה נגדית ביחס להעברת הסכום האמור לחשבון התובע, אלא בחקירתו הנגדית הוא אישר, ולו בחצי פה, את גרסת התובע בנדון, באומרו:

"ש.
כלומר, אנו רואים שבאופן תמוה יש פה מסמך של בנק הפועלים עם חותמת של הבנק שבו רשום שהם מזכים את חשבון התובע, מסניף בנק לאומי שלך, בסך של 5 אלף ₪, ובכל זאת אתה אומר שזאת לא העברה שלך.
........
ת.
קודם כל אני רואה שהתאריך שונה בעט למעלה, האם היו ביני לבין התובע כל מיני פעמים, יכול להיות שבעבר כן העברתי לו משהו, לא זכור לי בדיוק מה, היינו ביחסים טובים, יכול להיות שאולי כן עשיתי איזו שהיא העברה בנקאית, אני לא זוכר
" (שם עמ' 20 שורה 1 לפרוטוקול הדיון) (הדגשה אינה במקור – ר.ח.).

ד.
עם העברת הסכום שבמחלוקת לחשבון התובע, הנפיק הנ"ל קבלה על שם הנתבע, נספח נ/8 לתצהיר התובע. הנתבע נשאל בחקירתו ביחס לקבלה הנ"ל, והוא השיב באומרו:

"ש.
יש פה חשבונית (צ"ל קבלה – ר.ח.) נ/8 לתצהיר התובע שם יש קבלה על סך
5 אלף ₪ בגין העברה בנקאית והיא על שם שחר טבע (שם העסק של הנתבע –
ר.ח.) ואפשר לראות האם הקבלה מופיעה בכרטסת הנהלת חשבונות שלך?
ת.
לא זכור לי בעל פה אם היה מתבקש, הייתי מביא את זה"
(שם בעמ' 17 שורה
22 לפרוטוקול הדיון).


ובהמשך:

"ש.
אני מפנה אותך לנ/8, קבלה לשחר טבע, על שיק שחזר בסך של 5 אלף ₪, האם קיבלת את הקבלה הזאת ואם כך איך אתה מכחיש את העברה?
ת.
אם קיבלתי את הקבלה הזאת, צריך לבדוק בשחר טבע, אין לי מושג. אני לא בטוח שזה משהו שנמצא אצלי כי התאריך לא תואם, להוציא קבלה אפשר להוציא תמיד"
(שם עמוד 20 שורה 27 לפרוטוקול הדיון).

תשובות הנתבע לעיל יותר מאשר תמוהות. הרי לטענת הנתבע מאז נמכר העסק למרקין, לא היתה לו כל שליטה או מעורבות בהפעלתו והמושכות עברו בלעדית לידיו של מרקין. לו אכן כך הם פני הדברים, מדוע בלבו של הנתבע ספק, ולו הקל ביותר, כי הוא קיבל את הקבלה אשר הוציא התובע על שמו ורשם אותה בכרטסת הנהלת החשבונות שלו?!!. לנתבע הפתרונים.

ודוק, אין חולק שהנתבע לא נותר חייב לתובע מאומה בגין עסקאות שהיו בין הצדדים לפני חתימת ההסכם עם מרקין. אי לכך, ומאחר והכספים הועברו לתובע לאחר חתימת ההסכם, הרי מן הסתם הם היו עבור עסקה שנעשתה לאחר כניסתו של מרקין לתמונה.

12.
בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית, העיד התובע באומרו:

"כאמור לעיל, מיום 31.01.08, החל הנתבע לשלם לי באמצעות שיקים המשוכים מחשבונו של מר מרקין בעבור הסחורה אשר רכש הנתבע, יצויין כבר עתה, כי אספקת הסחורה בכל הפעמים בוצעה לביתו של הנתבע והתקבלה על ידו. יתרה מזו, כל השיקים המצוינים בתביעה דנן נמסרו על ידי הנתבע לתובע"
(ההדגשה אינה במקור – ר.ח).

בחקירתו הנגדית חזר התובע על גרסתו ולפיה הסחורה סופקה ישירות לביתו של הנתבע, באומרו:

"הוא נתן לי את השיק במו ידיו, למעט פעם אחת שעליתי אליו הביתה והיתה משהי שם, היה משהו שעזר לו להכניס את הצמחים לחדר המדרגות, ואף פעם לא ראיתי את יואב מרקין, הכל היה מול הנתבע"
( שם בעמוד 6 שורה 22 לפרוטוקול הדיון).


ובהמשך:

"ש.
אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך, מה זה ביתו?
ת.
לביתו בנתניה, לא זוכר בדיוק את הכתובת, אני חושב ברחוב הבריגדה היהודית, בביתו זה המקום היחידי שהובאה אליו סחורה, באותה נקודה הייתי פעם אחת בביתו.
ש.
זה היה בית או משרד?
ת.
אני חושב שזה היה בית פרטי. אם תביא לי מסמך שזה היה משרד, אני לא יודע. בפעם הראשונה שעליתי למעלה לעזור לו עם הסחורה היתה שם בחורה שהוא הציג לי אותה כחברה שלו"
(שם עמוד 7 שורה 5 לפרוטוקול הדיון).

במאמר מוסגר יצוין כי ממכלול הנספחים המצורפים לתצהיר הנתבע, אכן עולה כי הוא מתגורר ברחוב הבריגדה היהודית 50/11 בנתניה.

והנה, על אף חשיבות הטענה כי הסחורה סופקה לביתו של הנתבע ונמסרה לידו, הנתבע לא מצא לנכון להתייחס בתצהירו לעניין זה, והדבר אומר דרשני.

13.
בניגוד לתובע ולאשתו אשר הותירו עלי רושם אמין בעדותם, לא כך היו פני הדברים ביחס לנתבע. מעדותו של הנתבע מתקבל הרושם כי הוא גילה טפח והסתיר טפחיים וכן הוא העלה טענות חסרות כל הגיון, כל זאת בניסיון להציג מצג לא נכון כאילו ההסכם עם מרקין
הביא להפסקת מעורבותו בניהול העסק וניתוק הקשר העסקי שבינו לבין הנתבע. מסקנה זו עולה לא רק מהאמור לעיל, אלא ממכלול הנימוקים כמפורט בהמשך.

14.
בסעיפים 5 ו- 6 לתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע כי הוא נפגע פגיעה חמורה בתאונת הדרכים בה היה מעורב ביום 20.11.07 ובעקבות זאת הוא מכר את העסק למרקין. בהמשך, הוסיף הנתבע וטען בסעיף 11 לתצהירו כי בשל מצבו הרפואי בעקבות התאונה נבצר ממנו להיות מעורב בהפעלה השוטפת של העסק.


כל אשר צירף הנתבע לתצהירו ביחס למצבו הרפואי בעקבות התאונה הוא תעודת חדר מיון ממועד האירוע ממנה עולה כי הנתבע נבדק ושוחרר לביתו בו ביום עם המלצה למנוחה למשך שבעה ימים. בחקירתו בבית המשפט הוסיף הנתבע וטען כי הוא סבל מפגיעות ועבר טיפולים שונים בעקבות התאונה, אך כל זאת מבלי שטרח לתמוך את טענותיו בראיה כלשהי (שם בעמוד 18 שורה
17
לפרוטוקול הדיון).


הנה אם כן, הטעם אשר בעטיו מכר הנתבע את העסק למרקין והפסיק, כביכול, כל מעורבות בו, לא הוכח כדבעי וקשה להלום כי התאונה הקלה בה היה מעורב הנתבע היתה הסיבה לכך. הדבר אך מחזק את גרסת התובע ולפיה, לאורך כל הדרך, גם לאחר חתימת ההסכם, הקשר העסקי התנהל בינו לבין הנתבע.

15.
הנתבע הסתפק בהגשת ההסכם בינו לבין מרקין, אך הוא נמנע מהגשת ראיות מראיות שונות שהיה בהן לתמוך בטענתו בדבר יישום ההסכם והתנתקותו הנטענת ממעורבות כלשהי בעסק לאחר
חתימתו. יתרה מכך, משנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית בנידון, הוא אף לא ידע להשיב עניינית לשאלה באם ההסכם דווח לרשויות המס או באם הוא הוציא חשבונית מס עבור התשלום שקיבל ממרקין בהתאם להסכם (שם בעמוד 18 שורה 2 לפרוטוקול הדיון).

16.
הנתבע טען כי לאחר שמרקין נעלם, הוא בחן את האפשרות להפעיל את העסק מחדש אולם הדבר לא צלח בידו בשל החובות הכבדים שהותיר מרקין אחריו (שם סעיף 20-21 לתצהיר הנתבע). בחקירתו נשאל הנתבע לעניין זה והשיב כי הוא לא ניסה להפעיל את העסק של מרקין "... אלא את שלי, שחר טבע, עם אותו צמח. זה לא העסק שלו ולא על שמו" (שם בעמוד 22
שורה
14 לפרוטוקול).


טיעון הנתבע לעיל אינו מתיישב עם נדבך מרכזי וחשוב בגרסתו כאמור בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית, לפיו " מיד עם רכישת העסק ע"י יואב (מרקין– ר.ח.), ניהל יואב את עסקו ע"פ עוסק מורשה חדש על שמו וקרא לעסק
'הודיה טבע'''
(ההדגשה במקור -ר.ח.).

הרי אם החובות אשר צבר מרקין במהלך הפעלת העסק לאחר חתימת ההסכם היו תחת שם עסק חדש ומספר עוסק מורשה משלו, מדוע ימנעו אותן חובות מהנתבע לשוב ולנהל את העסק שהיה לו מבלי לשאת על גבו את החובות שצבר מרקין?!!. גם לעניין זה לנתבע הפתרונים.

17.
הנתבע הפנה בסיכומיו לסתירות אשר עלו בגרסת התובע. כך למשל התובע טען תחילה כי לאחר חתימת ההסכם הוא הוציא חשבוניות על שם הנתבע אולם האחרון מחק את שם הנמען המופיע בהם ורשם תחתיו את שמו של מרקין כאשר בחקירתו הוא חזר מהטענה הנ''ל ואישר כי הוא עצמו שינה את שם הנמען (לבקשת הנתבע). כן הפנה הנתבע לכך כי התובע טען שהנתבע שילם לו באמצעות העברה בנקאית סך של 22,500 ₪ במקום שיק שנמשך לפקודתו על ידי מרקין וחזר באי פירעון כאשר בפועל התשלום בוצע באמצעות הפקדה במזומן לחשבון התובע. כן הוסיף הנתבע וטען כי התובע לא הוכיח טענתו כי הסכום הנ"ל, 22,500 ₪, כמו גם סכום נוסף של 700 ₪, אכן שולם על ידו.


ער אני לחולשות הנ"ל בגרסתו של התובע, אולם, בשכלול מכלול הראיות והנסיבות המפורטות לעיל, נחה דעתי כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט האזרחי וזאת על פי מאזן ההסתברויות והוכיח את גרסתו, לפיה, הוא המשיך וסיפק את צמח ההודיה לאחר חתימת ההסכם על פי הודעתו של הנתבע כי מדובר בשותפות וכי בשל שיקולי מס יש להנפיק את החשבונות על שמו מרקין, אף כי הנתבע אחראי לתשלום המתחייב.

18.
בסיכומיו הכחיש הנתבע חלק מהחוב נשוא התביעה, אולם הוא לא ישמע בהכחשה הנ"ל.


אומנם נכון, בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את העסקאות שבמחלוקת, אולם ההכחשה לא היתה ביחס לסכום העסקאות אלא לטענת התובע כי על הנתבע לשלם תמורתן (שם סעיף 34 לכתב ההגנה). חיזוק לכך מצאתי בסעיף
23 לתצהיר הנתבע, בו נטען כדלקמן:

"החובות אליהם מתייחס התובע שייכים ליואב ולא לי, ולכן לא יהיה זה הוגן ונכון לדרוש ממני לשלם את חובותיו של יואב...".

מכל מקום, סכום החוב הנתבע בכל העסקאות שבמחלוקת נתמך בחשבוניות וקבלות אשר הנפיק התובע כמו גם צילום ההמחאות שנמשכו לכיסוי החוב אך לפי הכיתוב או החותמת המוטבעת עליהם, הם חזרו באי פירעון. די בראיות הנ"ל להוכחת סכום התביעה.

19.
לסיכום, התביעה מתקבלת ובהתאם לכך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע
סך של 150,202.46 ש"ח
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מיום הגשת התביעה, 16.12.11, ועד התשלום המלא בפועל.



כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט כמו גם שכר טרחת עו"ד בסך של 17,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכר טרחת
עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום,
ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 30199-12/11 יעקב גרובר נ' יגאל שחר-שילוח (פורסם ב-ֽ 08/08/2013)