פסקי דין על יעל אמסלם בוחניק | פסקי דין על שירביט חב' לביטוח בע"מ

938/07 א     08/08/2013




א 938/07 יעל אמסלם בוחניק נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בקריית גת



08 אוגוסט 2013

ת"א 938-07 יעל אמסלם בוחניק
נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ


בפני

כב' השופט
ישראל פבלו אקסלרד




יעל אמסלם בוחניק

ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר ואח'
התובעת


נגד

שירביט חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"די. ראובינוף ואח'
הנתבעת


פסק דין


לפניי תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת נגרמו לה בתאונת דרכים שאירעה ביום 14/11/06.

התובעת ילידת שנת 1961, נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת כגננת. תאונת הדרכים אירעה בנסיבות בהן הרכב הפוגע (משאית), התנגש במכוניתה.

הנתבעת, שהינה מבטחת הרכב הפוגע, מודה בחבותה לפיצוי התובעת והמחלוקת בין הצדדים הינה לגבי גובה הנזק אשר נגרם לתובעת. התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

הנכות הרפואית
לבדיקתה של התובעת מונו שני מומחים רפואיים: האחד - בתחום האורתופדיה והשני - בתחום הריאומטולוגיה.

פרופ' יזהר פלומן, האורתופד, כותב בחוות דעתו מיום 1.5.09, כי בבדיקת עמ"ש צווארי קיימת הגבלה פחות מקלה בטווח התנועה וקבע בגינה נכות בשיעור 5%. בעמ"ש מותני קיימת הגבלה קלה בטווח התנועה וקבע בגינה נכות בשיעור 10%. יחד עם זאת, מצא המומחה, כי הואיל שגם לפני התאונה סבלה התובעת מתלונות על כאבים בצוואר ובגב, הוא מייחס רק 1% מהנכות שקבע, לתאונה נשוא התביעה.

פרופ' אברהם וינברגר, הריאומטולוג, קבע בחוות דעתו מיום 2.8.09, כי התובעת סובלת ממחלת הפיברומיאלגיה, אך זו לא נגרמה בתאונה ואף לא הוחמרה בעקבותיה.

להלן, בתמצית, טענות התובעת לעניין הנכות הרפואית:
התובעת חולקת על קביעתו של פרופ' וינברגר כי מחלת הפיברומיאלגיה לא נגרמה עקב התאונה ואף לא הוחמרה בעקבותיה וטוענת שמחלה זו אובחנה אצלה בעקבות התאונה נשוא התובענה. טענה זו נטענה בלשון כללית, ללא נימוק ממשי. התובעת לא ביקשה לחקור את המומחה בתחום הראומטולוגיה ולא שלחה לו שאלות הבהרה. בהמשך סיכומיה לא טענה התובעת דבר ולמעשה לא הזכירה את הנכות בתחום זה, לא ביקשה קביעת נכות בתחום וגם הפיצויים לא נדרשו בהקשר למחלת הפיברומיאלגיה. התובעת ויתרה על טענתה בתחום הראומטולוגי ולא ייפסקו לתובעת פיצויים בשל נכותה בתחום זה, אשר אינה קשורה כלל לתאונה.
התובעת מבקשת שלא לאמץ את קביעתו של פרופ' פלומן, המייחסת נכות בשיעור 1% לתאונה ומבקשת לקבוע כי לפחות מחצית מנכותה בתחום האורתופדי באה בעקבות התאונה (דהיינו כ-7%).
התובעת טוענת כי פרופ' פלומן ייחס את חלק הארי של הנכות שקבע למצב קודם לתאונה, וזאת אף על פי שאין תיעוד רפואי כי קיימת הגבלה בטווח התנועה בצוואר ובגב. עוד טוענת התובעת, כי קביעתו של פרופ' פלומן, אשר ייחס את הנכות למצב קודם, הינה שרירותית וזאת כיוון שבדק את התובעת לאחר התאונה. נטען שאף פרופ' פלומן הודה בכך שקביעתו שרירותית (עמ' 5,
ש' 10-12 לפרוטוקול). כן טוענת התובעת, כי פרופ' פלומן הסכים כי רק בהימצא הגבלה בטווח התנועה, יש לקבוע נכות על פי תקנות המל"ל וזו צריכה להיות נקודת המוצא בענייננו.
מוסיפה התובעת וטוענת כי פרופ' פלומן סמך ידיו על הרישום בתיעוד הרפואי וכי לכן, יש להיצמד לכתוב ברשומה הרפואית. אין לשער ולהניח הנחות תיאורטיות בלתי מתועדות.
עוד טוענת התובעת, כי פרופ' פלומן הודה כי על פי תקנות הביטוח הלאומי, תיקבע נכות רק אם תימצא הגבלה קלינית בטווח התנועה של עמוד שדרה. דהיינו, לא די בכך שישנן תלונות ספורדיות על כאבים בצוואר או בגב. צריכה להיות מתועדת הגבלה קלינית בטווח התנועה (עמ' 3, ש' 4-8)
התובעת טוענת כי מעדותו של פרופ' פלומן עולות מספר מסקנות: הראשונה – שישנו רק רישום אחד משנת 94' שעניינו הגבלת תנועה בגב או בצוואר. השניה – בהעדר תיעוד על הגבלה, לא סבלה התובעת מהגבלה לפני התאונה ולכן, אין מקום לקבוע נכות בגין מצב קודם, גם אם יש תיעוד על כאבים בצוואר או בגב.
התובעת טוענת כי הכרעה בעניין שברפואה מסורה לביהמ"ש ולא למומחה.
התובעת טוענת כי לא הוכח שסבלה נובע ממגבלות בתנועות הצוואר והגב שקדמו לתאונה ולפיכך, מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי לפחות מחצית מנכותה קשורה בקשר סיבתי לתאונה. כל קביעה אחרת תקפח את התובעת באופן בלתי הפיך.


להלן, בתמצית, טענות הנתבעת לעניין הנכות הרפואית:
הנתבעת טוענת כי פרופ' פלומן, האורתופד, ייחס אחוז בודד מהנכות שקבע לתובעת, כקשור לפגיעתה בתאונה וכי הוא מצא שלתובעת עבר רפואי עשיר.
הנתבעת טוענת כי התובעת נבדקה פעמים רבות עובר לתאונה בעקבות תלונותיה על כאבים בעמ"ש צווארי, ואף הופנתה לפיזיותרפיה ובדיקות הדמיה.
הנתבעת טוענת כי פרופ' וינברגר, הריאומטולוג, קבע לתובעת נכות של 20% בגין פיברומיאלגיה, אולם קבע כי אין קשר סיבתי בין המחלה לבין התאונה נשוא התובענה, שכן המחלה הופיעה אצל התובעת זמן רב לפני התאונה.
הנתבעת טוענת כי לאור קביעת המומחים, נכותה הרפואית של התובעת תעמוד על 1% נכות בלבד.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המסמכים הרפואיים, חוות דעתו של פרופ' פלומן וחקירתו על דוכן העדים, מצאתי כי במחלוקת שבין הצדדים לגבי שיעור הנכות בעקבות התאונה, הדין עם התובעת.
ראשית, טענתה של הנתבעת כי יש לאמץ את מסקנתו של המומחה לגבי שיעור הנכות לא פורטה כדבעי. הנתבעת אמנם מתייחסת לעברה הרפואי של התובעת, אך היא נמנעה מלהתמודד בסיכומיה עם טענתה המרכזית של התובעת, המהווה הסיבה העיקרית להזמנתו של המומחה לחקירה בבית המשפט, והיא כי אין לייחס נכות לעברה של התובעת, בהיעדר תיעוד משמעותי על הגבלות בתנועה. יתכן ודי היה בכך כדי לקבל את טענת התובעת בדבר נכותה בעקבות התאונה.
ואולם, גם לגופם של דברים דין טענות התובעת להתקבל. עיון במסמכים מעברה הרפואי של התובעת מעלה כי פרט לממצא אחד על הגבלה בתנועות, בשנת 1994, אין כל רישום על הגבלה בתנועות. לא יכולה להיות מחלוקת על כך. נכון כי התובעת התלוננה בפני
רופאיה על כאבים בגב ובצוואר, אך אין כל התייחסות להגבלות כאמור. עם עובדות אלה הסכים גם המומחה מטעם בית המשפט בחקירתו הנגדית. המומחה גם הסכים כי על פי תקנות המל"ל, רק אם קיים ממצא של הגבלה קלינית בטווח תנועות של עמוד השדרה, יש מקום לקבוע נכות (ע' 3 ש' 4-8). פרופ' פלומן אישר זאת מספר פעמים במהלך עדותו. למעשה, לא ניתן למצוא בתשובותיו של המומחה בחקירתו הנגדית משום תמיכה לקביעתו בחוות הדעת, לפיה יש לייחס לתאונה רק אחוז אחד מנכותה של התובעת.
אפנה בעניין זה לדב"ע
מרגוליס נ' המל"ל, פד"ע כו 366,364
, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן:
"...אולם אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר:נ
הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה
:
ב
אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל
. משלא הסתמכה הוועדה על נתונים מוכחים שאובחנו במערער בטרם קרות תאונת העבודה, והמצביעים על "מצב קודם" התואם סעיף מסעיפי הליקויים (לרבות תוך התאמה), לא היה מקום לנכות אחוזי נכות בשל מצב קודם מנכותו הכוללת של המערער. ראו בעניין זה דב"ע נג/
1356
-
01
[1], שם נקבע (בע'
133
):ו
"אין לקבל שזקפו מום או ליקוי על חשבון מצב קודם בלא שיצביעו על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר."".
(ההדגשות שלי – י.א)
הגם והלכה זו נקבעה במסגרת הליכים בבית הדין הארצי לעבודה, סבורני כי לא קיים טעם ענייני לאבחן הלכה שנקבעה במסגרת בית הדין הארצי לעבודה מהמקרה דנן, שהרי בשני המקרים המדובר הוא ביישום אותן תקנות הביטוח הלאומי אשר משמשות אמת מידה לקביעת שיעור נכות
.
בהינתן ממצא אחד מעברה הרפואי של התובעת לגבי מגבלות בטווח התנועות בעמוד השדרה, יש מקום לקבל את טענת התובעת בעניין זה, ולקבוע כי כמחצית מנכותה האורתופדית של התובעת מקורה בתאונה. על כן, אני קובע כי התאונה גרמה לתובעת נכות בשיעור של 7%.

הנכות התפקודית
להלן, בתמצית, טענות התובעת לעניין הנכות התפקודית:
התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה היא ממשיכה לסבול מכאבים, מרגישות ומטווח תנועה מוגבל בצוואר ובגב, המקרינים לגפיים, מפיברומיאלגיה על תסמיניה ומקשיי ריכוז וזיכרון, הפוגמים בתפקודה כמורה. כתוצאה מהתאונה, התובעת מוגבלת בעמידה והליכה ממושכת, בעליה וירידה במדרגות, בנשיאה והרמה של משאות ופעילות מאומצת והיא מתקשה בעבודתה כגננת, שכן צריכה היא להרים ילדים, לשבת על הרצפה, לרכון אל הילדים וכו'. עבודה זו דורשת ריכוז ומאמץ גופני ניכר (ראה: סעיפים 10-12 לתצהיר התובעת, עמ' 10, ש': 16-20 לפרוט'; בעמ' 11, ש': 1-4; עמ' 15, ש': 17-19).
התובעת טוענת כי מן הראוי להעמיד נכותה התפקודית בשיעור 10% וזאת בהתחשב במגבלותיה, אופי עבודתה, בגריעה בכושר השתכרותה ובשיעור נכותה הרפואית.

להלן, בתמצית, טענות הנתבעת לעניין הנכות התפקודית:
הנתבעת טוענת כי נכויות קלות בשיעור נמוך אינן מהוות נכויות בעלות השפעה תפקודית וכל שכן כאשר מדובר בשיעור 1%.
הנתבעת טוענת כי התובעת שבה לעבודתה כגננת, עבודה בה עבדה שנים רבות קודם לכן, על אף נכויותיה הקודמות הבלתי מבוטלות.
הנתבעת טוענת כי אין כל סיבה להניח שהפגיעה המזערית בתאונה, המהווה 1% נכות לכל היותר, מתוך למעלה מ- 30% נכות משוקללת בתחומי האורתופדיה והריאומטולוגיה, היא זו שגרמה לתובעת נכות תפקודית כלשהי וכי ככל שיש לתובעת נכות כזאת, הרי שהיא נובעת מנכויותיה המשמעותיות הקודמות ואין לה דבר וחצי דבר עם לתאונה.
הנתבעת טוענת כי התובעת בעצמה מודה בחקירתה כי כאבי הגב הם אלה שמפריעים לה בתפקודה (עמ' 14 לפרוט', ש': 7-8 וכן ש': 11-12).
הנתבעת טוענת כי המומחה הרפואי קבע כי כאבי הגב, אין להם כל נגיעה לפגיעתה בתאונה וממילא, ככל שכאבי הגב הם אלה שמקשים על התובעת בעבודתה, הרי שהדבר נובע ממצב רפואי קודם ואין לו נגיעה לתאונה.
הנתבעת טוענת כי הפסיקה שצרפה התובעת בסיכומיה אינה רלוונטית לענייננו.

לא אוכל להסכים עם טענת הנתבעת כי נכותה של התובעת לא הותירה בה הפרעות תפקודיות. המדובר הוא בתובעת העובדת שנים רבות כגננת. התובעת טוענת, ונדמה לי כי הדבר אף בגדר ידיעתו של כל אדם, כי עבודה זו כרוכה בהתכופפות, הרמת ילדים, רכינה לעבר ילדים וצעצועים, הרמת חפצים, עבודות ניקיון, ישיבה על כסאות נמוכים וכיוב'. התובעת מתארת את קשייה בתחומים האמורים, אם כי ברור שלא כל הקשיים מקורם בנכות שבאה לתובעת בעקבות התאונה, שכן לתובעת נכות אורתופדית שאינה קשורה לתאונה וגם נכות כזאת בתחום הראומטולוגי. ניתן לקבוע שסביר ביותר להניח כי הגבלות בתנועה תפרענה לתובעת בעבודתה כגננת. גם אם לא נפגע שכרה עד כה, הרי לא מן הנמנע כי במרוצת השנים, תפרענה המגבלות באופן שיביא להפרעה של ממש בתפקוד. בנסיבות העניין, ראוי להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על 7%, כנכותה הרפואית.

נזקיה של התובעת
הפסד שכר בעבר
אין תביעה כספית בראש נזק זה, באשר התובעת פוצתה כנדרש בתשלום דמי פגיעה מהמל"ל.

הפסד שכר בעתיד
התובעת טוענת כי חישוב הפסד השכר לעתיד ראוי שייעשה על פי מכפלת הנכות התפקודית בשיעור 10% בשכרה של התובעת עובר לתאונה עד הגיע התובעת לגיל 67 הוא גיל הפרישה, ויילקח בחשבון מחצית מהפיצוי לפי החישוב האריתמטי.

התובעת העידה כי שכרה לא נפגע הואיל ועם השנים, קיבלה תוספת וותק והואיל ועקב תוכנית "אופק חדש", היא עובדת שעות רבות יותר ולכן לא רואים פגיעה בשכר בהשוואה לשכרה לפני התאונה. התובעת מפנה לפסיקה בעניין זה. התובעת מבקשת פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 65,848 ₪.

הנתבעת טוענת, כי אין לראות בנכותה הרפואית של התובעת כמייצגת נכות תפקודית שנותרה בה; לתובעת נכות מזערית ביותר אשר נבלעת ללא כל ספק בנכויותיה הקודמות; התובעת לא הוכיחה כל פגיעה בכושר ההשתכרות אלא להיפך, שכרה עלה לאחר התאונה וכיום מרוויחה כ- 4,000 ₪ יותר מאשר הרוויחה לפני התאונה; התובעת לא הוכיחה שאלמלא תוכנית "אופק חדש", היה נפגע שכרה ואף טענה בעקבות התוכנית היא עובדת שעות ארוכות יותר. הנתבעת טוענת כי שכרה של התובעת לא נפגע וכך גם יכולתה לתפקד בעבודתה.

לחילופין טוענת הנתבעת, כי ככל שלתובעת ייגרמו הפסדי שכר כאלה ואחרים בעתיד, הרי שיש לייחסם לנכויות הקודמות ולא לתאונה דנא. הנתבעת טוענת כי הפסיקה שצורפה ע"י התובעת בראש נזק זה אינה רלוונטית שכן היא מתייחסת לתובעים בעלי נכויות גבוהות משמעותיות, בעוד שלתובעת אחוז נכות בודד. כן נטען שאין מקום לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה.

אכן, העובדה כי שכרה של התובעת לא נפגע עד היום, למרות נכותה בשל התאונה, מהווה אינדיקציה מסוימת לגבי מידת הפגיעה בכושר העבודה בעתיד. יחד עם זאת, סביר להניח שככל שתתקדם התובעת בגילה ותמשיך בעבודתה כגננת, יקשו עליה מגבלות התנועה שמוקרן בתאונה והיא תיאלץ להפסיד שעות עבודה ואולי גם ימי עבודה. על פגיעה זו בכושר העבודה זכאית התובעת לפיצוי, אם כי אין מקום לעריכת חישובים מתמטיים מדוייקים, נוכח האמור כאן ובהינתן שיעורי הנכות בעקבות התאונה.

בנסיבות האמורות, ייפסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה
התובעת טוענת כי נגרמו לה הוצאות רפואיות עבור רכישת עזרים אורתופדיים, קבלת טיפולים פיזיותרפיים ופארארפואיים, רכישת תרופות לשיכוך כאבים, פינוי באמצעות אמבולנס וכי לא כל הטיפולים והאביזרים מכוסים בסל הבריאות. על כן תאלץ לשלם עבורם מכיסה.
התובעת טוענת כי יש להעמיד הפיצי בראש נזק זה בסך 10,000 ₪.
התובעת טוענת כי עקב הנכות בעמ"ש נגרמו לה הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים ונסיעות מוגברות במונית ו/או ברכב פרטי והן מוערכות ב- 25,000 ₪ וכי ייגרמו לה הוצאות נסיעה בעתיד לטיפולים ולבדיקות רפואיות. התובעת מבקשת פיצוי בראש נזק זה בסך כולל של 35,000 ₪.

לטענת הנתבעת, מדובר בראש נזק מיוחד הדורש הוכחה. כן נטען שהתובעת הציגה קבלות בגין השתתפות עצמית, ביקורים רפואיים, טיפולי כירופרקטיקה במסגגרת קופ"ח, טיפולים הוליסטיים ונסיעות; ההוצאות אליהן מתייחסת התובעת בגין מסאג'ים, דיקור סיני ושאר טיפולי רפואה אלטרנטיבית, נגרמו לה כתוצאה מכך שהופנתה אליהן לא דרך גורם מקצועי מטפל אלא דרך חברים של בעלה; הנתבעת טוענת כי ככל שאכן נזקקת התובעת לטיפולים אלה, הרי שהצורך בהם נובע מנכותה הכללית הגבוהה ואינו קשור לתאונה דנא; עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת טופלה רבות עובר לתאונה בשל תלונותיה האורתופדיות ואין סיבה להניח כי הפגיעה אשר מהווה אחוז אחד מתוך כ- 30% הנכות הקיימים לה, היא הגורם לכל הטיפולים הנטענים.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולכן זכאית הנתבעת לכיסוי מלוא הוצאותיה הרפואיות ע"י המל"ל. לחילופין ובמלוא הזהירות, טוענת הנתבעת כי לאור חוק בריאות ממלכתי תשנ"ד – 1994 התובעת זכאית להחזר הוצאותיה הרפואיות במידה וקיימות מקופ"ח בה היא חברה.
הנתבעת טוענת כי אין לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה.

אכן, לא ניתן לדעת אם הקבלות שצורפו הינן בגין תשלומים הקשורים לתאונה, שהרי לתובעת בעיות רפואיות נוספות. עוד יש להביא בחשבון כי התאונה הייתה תאונת עבודה, והתובעת זכאית לקבל החזר סכוומים אלה ממל"ל או מקופת חולים. הדבר אמור הן לגבי העבר והן לגבי העתיד. יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי נגרמו ותיגרמנה לתובעת הוצאות כאלה או אחרות, לרכישת תרופות ולנסיעות, אשר מסיבה כזו או אחרת לא תוחזרנה לתובעת, והרי ידוע שלא בגין כל סכום וסכום פונה אדם לקבלת החזר.

בנסיבות האמורות ייפסק לתובעת פיצוי בראשי נזק אלה בסך 3,000 ₪.

עזרת הזולת
התובעת טענה בסעיף 15 לתצהירה כי עקב התאונה, היא מתקשה בביצוע עבודות ניקיון הבית ולכן מעסיקה עוזרת בית בשכר לה היא משלמת סך של 46 ₪ לשעה. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד לפי 3 שעות עזרה שבועית לפי עלות מקובלת של 45 ₪ לשעה, כאשר סך כל בכם העזרה בעבר ובעתיד מסתכם ב- 170,370 ₪.

הנתבעת טוענת, כי מדובר בראש נזק מיוחד הדורש הוכחה וכי התובעת לא הציג כל ראיה ו/או הוכחה בדבר הצורך בעזרת צד ג' בהיקף העזרה הנתבעת שקיבלה ו/או תקבל. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הציגה כל מסמך שיש בו לאמת שהעסיקה עוזרת בשכר ולא הציגה כל ראיה או קבלה בדבר סכום כלשהו ששולם על ידה.

אכן, פרט לאמירתה של התובעת, אין בפני
י כל ראיה על העסקת עזרה בשכר. יכלה התובעת להעיד את העוזרת או אדם אחר היודע כי התובעת מעסיקה עוזרת בית, כי היקף העזרה גדל בעקבות התאונה וכיוב'. על כן, לא ייפסק לתובעת פיצוי בגין עזרת הזולת בעבר.

אשר לעתיד, לא מן הנמנע כי הנכות שנגרמה לתובעת בתאונה תקשה עליה את עבודות הבית, וחלק מהצורך בעזרת הזולת נכון יהיה לייחס לפגיעה בתאונה. הפיצוי בראש נזק זה ראוי שייפסק בסכום גלובלי.

בנסיבות האמורות ייפסק לתובעת פיצוי בראש נזק זה בסך 15,000 ₪.

כאב וסבל
התובעת מבקשת כי ביהמ"ש יפסוק פיצוי בראש נזק זה בהתאם לסכום המקסימאלי לפי נכות בשיעור 10% על פי סעיף 2 לתקנות הפלת"ד. התובעת טוענת כי סבלה אינו עניין של מה בכך וכי סובלת מפגיעה בעמ"ש, קיבלה סדרות של טיפולי פיזיותרפיה וטיפול פארא רפואי אשר לא הביאו לשיפור במצב והיא עתידה להזדקק לטיפול זה גם בעתיד וכי נכותה מגבילה אותה בתפקודה בעבודתה ואיכות חייה נפגמה. התובעת מבקשת פיצוי בראש נזק בסך בסך כולל של 18,372 ₪.

הנתבעת טוענת, כי בהתאם לנוסחת הפלת"ד ולצורך פשרה בלבד יוצע להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה ע"ס 1,697 ₪.

סבלה של התובעת אינו דבר של מה בכך, והתובעת תיארה על הסבל שהיה מנת חלקה בתקופה שלאחר התאונה, אם כי סביר לייחס חלק מסבל זה לבעיותיה האחרות של התובעת.

בנסיבות אלה, ייפסק לתובעת סכום גלובלי בסך 10,000 ₪.

ניכויים
מן הפיצוי שתשלם הנתבעת, יש לנכות את הסכום ששילמה הנתבעת כשכר המומחה בתחום הראומטולוגיה, שהרי נמצא שהנכות בתחום זה אינה קשורה לתאונה. הסכום הוא 9,240 ₪ כולל מע"מ והוא ינוכה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום (כנגד הצגת העתק קבלה) ועד היום.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים האמורים לעיל. מסכום זה ינוכה שכר הראומטולוג כאמור, כתשלום הוצאות משפט לנתבעת.

כן תשלם הנתבעת לתובעת, את אגרת בית המשפט ששילמה לתובעת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה ועד היום. עוד תשלם הנתבעת לתובעת את התשלום ששילמה לפרופ' פלומן, בסך 2,320 ₪ כולל מע"מ, כהוצאות משפט, נוכח קביעתי דלעיל בדבר נכותה של התובעת. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום (כנגד הצגת קבלה) ועד היום.

לסכום הפיצוי יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% (כולל מע"מ).

כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור – תוך 45
יום לביהמ"ש המחוזי.







ניתן היום,
ב' אלול תשע"ג, 08 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 938/07 יעל אמסלם בוחניק נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/08/2013)