פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על חזק שלמה (שלומי) | פסקי דין על עזבון המנוחה רחל הרמתי ז"ל ואח' |

3403/09 א     07/08/2013




א 3403/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חזק שלמה (שלומי), עזבון המנוחה רחל הרמתי ז"ל ואח'








בית משפט ה
שלום בכפר סבא




ת"א 3403-09 כלל חברה
לביטוח בע"מ

נ' חזק שלמה
(שלומי)
ואח'




לפני
כב' סגנית ה
נשיאה
ה
שופטת, רחל קרלינסקי


ה
תובעת/ ה
נתבעת שכנגד/
צד ג' לנתבעים שכנגד)
)

כלל חברה
לביטוח בע"מ


נגד


ה
נתבע/ ה
תובע שכנגד


צדדי ג' /(לנתבע ) נתבעים שכנגד


חזק שלמה
(שלומי)


1.עזבון ה
מנוחה
רחל ה
רמתי ז"ל
2.שחר בוריה
3.אורן בוריה
4.יוסף בוריה



פסק דין


1.
אירוע שריפה
שה
תחוללה
ביום 7.3.08 בשעת לילה
,סמוך ל- 2:15 לערך בבית מבוטחת ה
תובעת , ה
גב' רחל ה
רמתי ז"ל ( לה
לן- "
ה
גב' ה
רמתי
" ) ה
ניב תביעה
,תביעה
שכנגד ושתי ה
ודעות לצד ג' ,שה
תבררו בפני
. ה
תובעת ( לה
לן-"
כלל
") ה
גישה
תביעת שיבוב כנגד שוכר ה
בית וה
אחרון ה
גיש תביעה
שכנגד כנגדה
וכן כנגד יורשי גב' ה
רמתי ,שה
שכירה
לו את ה
בית טרם רכישתו על ידו בגין נזקיו וה
ודעה
לצד ג' כנגד ה
אחרונים לשיפוי בגין תביעת כלל.

רקע עובדתי

2.
גב' ה
רמתי ה
ייתה
בעלים של ה
בית בן 6 חדרים ברחוב אילנות 11, צור יגאל ( לה
לן-
"ה
בית
") . על פי ה
סכם שכירות מיום 1.1.08 ה
ושכר ה
בית לנתבע ובני משפחתו
תחילה
לשנה
ה
חל מיום 1.1.08 וה
אחרונים ה
תגוררו בו טרם פרוץ ה
שריפה
ולאחריה
.

3.
ה
גב' ה
רמתי בטחה
את ה
בית בביטוח דירה
ובין ה
יתר בגין נזקי שריפה
במסגרת
פוליסה
מס' 6324721478153 (לה
לן: "ה
פוליסה
") שה
ונפקה
ע"י כלל. לאחר אירוע ה
שריפה

שלמה
כלל לטענתה
לגב' ה
רמתי סך של 251,790 ₪ אשר בגינה
ובצירוף ה
ה
וצאות ה
נלוות ה
גישה
תביעתה
כנגד ה
נתבע בסך של 261,441 ₪ בצירוף ה
פרשי ה
צמדה
וריבית מיום ה
גשת ה
תביעה
.

4.
אין חולק כי ביום ה
אירוע ה
דליקו אחות ה
נתבע (" לה
לן- ליאת" )ליאת וחברותיה
נרות ריחניים בחדרה
שבבית. מומחי ה
תביעה
מצאו בעובדה
זו עוגן לה
סבר מקור וסיבת ה
שריפה
ואילו ה
נתבע טען כי מקור ה
שריפה
בכשל חשמלי שנגרם כתוצאה
מרטיבות בלוח ה
חשמל וכשל במאייד ה
מזגן שגרם לשריפה
.


5.
ה
נתבע ה
גיש ה
ודעת צד ג' כנגד עיזבון ויורשי גב' ה
רמתי בשל אחריות ה
אחרונה
לנזקיו עקב ה
שריפה
ובטענה
כי גב' ה
רמתי נמנעה
לטענתו מלתקן את ליקויי ה
רטיבות אף לאחר שה
נתבע ובני משפחתו ה
תריעו בפני
ה
. בנוסף ה
גיש ה
נתבע תביעה
שכנגד נגד כלל ,עיזבון ויורשי גב' ה
רמתי בגין נזקי ה
שריפה
שנגרמו לו ולבני משפחתו בסך של 148,175 ש"ח בה
תבסס על טענתו לעיל.
במסגרת ה
תביעה
שכנגד ה
גישו עיזבון ויורשי גב' ה
רמתי ה
ודעת צד ג' כנגד כלל במסגרתה
טענו כי בכל מקרה
אין נפקות לשאלת ה
גורם ה
רשלן שכן ה
פוליסה
מכסה
את כל נזקי ה
אש ללא אבחנה
בה
יותה
פוליסת ה
מכסה
נזקי צד ג' לרבות שוכר.

ה
מחלוקת

6.
עיקר ה
מחלוקת נסוב בעניין ה
גורם לשריפה
ה
נסיבות שגרמו לה
תרחשותה
. משאלות אלו
נגזרות ה
מחלוקות ה
נוספות לעניין ה
אחריות, ה
זכויות לפי ה
פוליסה
ומכח ה
סכם ה
שכירות וגובה
ה
נזקים.

טענות ה
צדדים

7.
במישור ה
דיוני טוענת כלל לה
חלת ה
כלל בדבר ה
יפוך נטל ה
ראיה
מכוח סעיפים 38, 39 ו-41 לפקודת ה
נזיקין [נוסח חדש]. לגופו של עניין טענה
כי מקור ה
שריפה
בנרות דולקים שה
שאירה
ליאת וה
נתבע ה
תרשל בכך שלא פיקח עליה
ועל ה
תנה
לותה
בבית וכן טענה
כי ה
פר את ה
סכם ה
שכירות במסגרתו ה
תחייב לשמור על ה
מושכר וה
וטלה
עליו אחריות לכל נזק שייגרם ה
נובע מה
שימוש בבית לרבות חובת פיצוי ושיפוי גב' ה
רמתי עם דרישה
.

עוד טוענת כלל כי יש לדחות את טענת ה
נתבע כי בה
תאם לה
סכם ה
שכירות ה
תחייבה
גב' ה
רמתי לה
כלילו בפוליסה
מאחר וטענה
זו נדונה
בתחילתו של ה
ליך זה
בפני
כבוד ה
רשמת יפעתי אשר דחתה
את בקשת ה
נתבע לסילוק על ה
סף שה
תבססה
על טענה
זו ואף ערעור על ה
חלטה
זו נדחה
כך שנוצר מעשה
בית דין. למעלה
מן ה
צורך טענה
לגוף ה
תביעה
,כי ה
סכם ה
שכירות אינו מלמד על ה
תחייבות גב' ה
רמתי לכלול את ה
נתבע כמוטב בפוליסה
ואף לא נעשה
כן בפועל מששמו של ה
נתבע נעדר מה
פוליסה
. בנסיבות אלו, לא נשללה
זכות ה
תחלוף שלה
ה
מבססת את תביעת ה
שיבוב.

8.
מנגד טוען ה
נתבע כי מקור ה
שריפה
ברטיבות ובלאי שבלוח ה
חשמל בבית ועל כן גב' ה
רמתי נושאת באחריות. לטענתו בה
יותו שוכר בלבד, על גב' ה
רמתי ה
ייתה
מוטלת ה
אחריות לתיקון ה
נזילה
וה
רטיבות. ה
נתבע תומך טענותיו בסעיפים
8.4.2. ו 8.4.3 לה
סכם ה
שכירות לפיה
ם ה
משכיר מתחייב לתקן על חשבונו ליקוי או קלקול שייגרם למושכר כתוצאה
מבלאי רגיל עקב שימוש סביר. ה
נתבע טוען כי חובת גב' ה
רמתי ה
ייתה
לוודא את מניעת ה
בלאי עם חלוף ה
שנים. מעבר לכך, ה
נזילות וה
רטיבויות ה
יו מופיעות מדי חורף עם ה
גשם ה
ראשון ונעשו אליה
פניות לשם תיקון ה
אמור אך ה
אחרונה
לא עשתה
כן. גם במספר פעמים בה
ם בקרה
גב' ה
רמתי בבית לצורך גביית דמי שכירות, ה
פנה
מאיר את תשומת לבה
לסימני ה
רטיבות שבסמוך לגרם ה
מדרגות ולוח ה
חשמל וה
יא ה
תחייבה
לה
זמין בעל מקצוע אך לא עשתה
דבר. בשל מחדליה
ועל פי חוו"ד של מה
נדס שה
גיש נגרם ה
נזק ה
נתבע.

9.
עוד טוען ה
נתבע כי בה
תאם לסעיף 9 לה
סכם ה
שכירות, חובת גב' ה
רמתי לערוך ביטוח מבנה
למשך תקופת קיום ה
ה
סכם וה
וא פטור מאחריות בגין ה
שריפה
. בנסיבות אלו טוען כי גב' ה
רמתי ה
תחייבה
לבטח גם אותו במסגרת ה
פוליסה
ובכך ה
וסכם על שלילת זכות ה
תחלוף וכלל מנועה
מה
גשת ה
תביעה
נגדו. ה
נתבע חולק על טענת כלל כי קיים מעשה
בי"ד בסוגיה
זו שכן ה
חלטות ה
רשמת וערכאת ה
ערעור ה
פנו לבחינה
מחודשת של ה
טענה
לאחר קיום ה
ה
וכחות. לדבריו, ה
וסכם כי גב' ה
רמתי תה
יה
אחראית לבצע את תשלום פרמיות ה
ביטוח גם לטובת ה
נתבע לכן אין כלל יכולה
לתבוע בתביעת שיבוב שכן חובתה
לפצות את ה
נתבע באופן ישיר. אשר לנטל ה
ראיה
טען כי אחריות ה
גב' ה
רמתי נובעת מסעיף 39 לפקודה
וה
נזק נגרם כתוצאה
מ"דבר מסוכן" לפי סעיף 38 לפקודה
וה
נטל על יורשיה
כמו על כלל לה
וכיח שה
שריפה
אירעה
שלא באחריות גב' ה
רמתי.

10.
ה
נתבע לא ה
גיש חוו"ד שמאיות נגדיות אולם תמך את ה
תביעה
שכנגד בחוות דעתו של ה
שמאי שי דבי (לה
לן: "מר דבי") אשר ה
עריך את נזקיו בסך של 76,550 ₪ בגין נזקי תכולה
, ובתוספת ה
וצאות דיור חלופי ,ה
וצאות בגין כבוי אש, ה
ובלה
לדיור חלופי וחזרה
, עלות חוות דעת שמאי ומה
נדס ונזק לא ממוני.

11.
צדדי ג' 1-4 טוענים כי מקור ה
שריפה
בנרות דולקים אותם ה
שאירה
ליאת בחדרה
. צדדי ג' 1-4 מכחישים כי ה
יו ליקויים בבית ובה
תאמה
לא ה
תקבלה
ה
ודעה
בכתב מה
נתבע בה
תאם לה
סכם ה
שכירות. עוד טוענים כי ה
נתבע ה
וא שה
תקין את ה
מזגן ויחידת ה
פיזור ללא ה
סכמת גב' ה
רמתי ועל כן ה
אחריות מוטלת על כתפיו ככל שיוכח שה
וא מקור ה
שריפה
. בכל מקרה
, לטענתם ה
פוליסה
מכסה
את נזקי ה
שריפה
בין אם נגרמו כתוצאה
מרשלנות ה
מובטחת ובין אם כתוצאה
מרשלנות ה
נתבע שכן בה
תאם לפוליסה
קיים כיסוי לנזק שנגרם לצד ג' עד לסך של 300,000 ₪ ואין ה
חרגה
לדייר ה
שוכר מגב' ה
רמתי וחרף סירוב כלל לייצג את צדדי ג' 1-4 בעניין זה
.
לטענתם ה
סכם ה
שכירות מטיל אחריות על ה
נתבע לה
שתמש במושכר באופן זה
יר וסביר וקובע כי ישא בנזקים שייגרמו וכן סעיף 8.5.1 ה
אוסר על ביצוע שינוי ללא ה
סכמת ה
משכיר. לנתבע ה
יתה
שליטה
מלאה
בבית על מערכותיו לרבות ה
מזגן ויחידת ה
פיזור אותם ה
תקין ללא ה
סכמת גב' ה
רמתי.

כלל ביקשה
לה
דוף את ה
ודעת צד ג' כנגדה
וה
תנגדה
לפרשנות ה
נתבעים שכנגד את ה
פוליסה
ככזו ה
מכירה
בנתבע כ"צד ג" ה
מבוטח במסגרתה
וטוענת כי מעולם לא ה
תחייבה
לבטח צד ג' שה
ינו שוכר.
דיון

נטל ה
ראיה

12.
לאור ה
מחלוקות , ה
טענות וה
תביעות ה
נגדיות משתנה
נטל ה
ה
וכחה
בה
תאם לעילת ה
תביעה
ה
רלבנטית. כלל טענה
לה
יפוך נטל ה
ראיה
בשאלת ה
אחריות בה
סתמך על סעיף 39 וסעיף 41 לפקודה
. סעיף 39 לפקודה
אשר כותרתו "חובת ה
ראיה
ברשלנות לגבי אש" קובע כי:

"בתובענה
שה
וגשה
על נזק וה
וכח בה
שה
נזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי ה
נתבע ה
בעיר את ה
אש או ה
יה
אחראי לה
בער ה
אש, או שה
וא תופש ה
מקרקעין או בעל ה
מיטלטלין שמה
ם יצאה
ה
אש — על ה
נתבע ה
ראיה
שלא ה
יתה
לגבי מקורה
של ה
אש או ה
תפשטותה
, ה
תרשלות שיחוב עליה
".

כבר מעיון ראשוני בלשון סעיף 39 נראה
כי כתנאי לה
חלתו של ה
סעיף ה
וא ה
וכחת אחריותו של ה
נתבע לה
בערת ה
אש ורק אם עמדה
כלל בכך יה
יה
עליו לה
וכיח שמקור ה
אש לא נעוץ ברשלנותו.

כלל ביקשה
לה
ורות על ה
יפוך ה
נטל גם בה
סתמך על סעיף 41 לפקודת ה
נזיקין כך שיוטל על ה
נתבע כמי שה
יה
ה
מחזיק בבית בכל ה
זמן ה
רלבנטי.
ה
לכה
ה
יא כי סעיף 41 מציב 3 תנאים מצטברים לה
פעלתו וה
ם: ידיעה
או יכולת לדעת את ה
נסיבות שה
ביאו לאירוע ה
נזק, ה
נזק נגרם ע"י נכס שלנתבע ה
ייתה
שליטה
מלאה
עליו וה
אירוע מתיישב יותר עם מסקנת רשלנות של ה
נתבע מאשר ה
מסקנה
ה
נגדית שנקט בזה
ירות סבירה
.
(ראה
ע"א 241/89, ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל ה
ינדלי ואח'
, פ"ד מט(1)45
(1995)
.
בפסק ה
דין שניתן במסגרת רע"א 8752/06, לגונה
לינן בע"מ נ' מוסך כחול לבן בע"מ (26.4.07) ביאר בית ה
משפט ה
עליון כלל זה
ובפרט את ה
תנאים 2-3 לעיל:

"...לגבי תנאי ה
שליטה
, קבעה
ה
פסיקה
כי "לתנאי זה
מטרה
כפולה
; ה
ראשונה
- זיה
וי ה
אחראי לתאונה
... או אם תרצו, יש בתנאי זה
כדי ליחד את ה
מסקנה
ה
ה
סתברותית ה
כללית למקרה
ה
מיוחד של ה
תובע - ובכך לה
תיר לו את ה
ה
סתמכות על אותה
ה
סתברות, ובלשונם של ה
מלומדים פורת ושטיין - לעשות 'אינדיווידואליזציה
' של ה
כלל... וה
שניה
- עדות על כך שה
סיבה
לה
תרחשותה
של ה
תאונה
נתונה
בידיעתו ה
מיוחדת של ה
נתבע, או כי מכל מקום ה
יה
לו יתרון בכל ה
קשור לברור סיבת ה
תאונה
וה
וכחתה
במשפט"...

יצוין כי גם לגבי ה
תנאי ה
שלישי לתחולת כלל "ה
דבר מעיד על עצמו" מתעורר במקרה
זה
קושי. תנאי זה
עניינו קיומה
של ה
נחת ה
תרשלות, ה
מבוססת על ראיות סטטיסטיות גרידא – ראיות שכל פועלן בכך שה
ן מסווגות את ה
מקרה
לקטגוריה
כללית של רשלנות. אכן, כפי שה
סבירו
porat
ו-
stein
בספרם
tort liability under uncertainty (2001) 84-100
, כלל "ה
דבר מעיד על עצמו" מאפשר סטייה
מן ה
כלל ה
רגיל של ה
וכחה
אינדיבידואלית, ומתיר ה
וכחת "ה
תרשלות סטטיסטית". זאת עושה
ה
כלל, בכך שה
וא מתיר שימוש בראיות, ה
מלמדות כי במרבית ה
מקרים, תאונה
מן ה
סוג שאירע לא ה
יתה
מתרחשת בלא ה
תרשלות כלשה
י...חשוב לה
בה
יר: ה
תרשלות סטטיסטית אין משמעותה
ניחוש, תחושת בטן או ה
שערות בלתי-מבוססות. באופן מסורתי ה
תבסס כלל "ה
דבר מעיד על עצמו" על ניסיון ה
חיים ה
כללי, ועם ה
שנים ה
שתרשה
ה
גישה
כי ניתן לה
סתמך גם על חוות-דעת מומחים. מכל מקום, על בית ה
משפט לה
שתכנע, על בסיס ה
ראיות ה
רלבנטיות לעניין זה
...כי אמנם קיימת עדיפות ה
סתברותית-סטטיסטית לאפשרות של ה
תרשלות מצד ה
נתבע".
מובן שלנתבע לעומת גב' ה
רמתי ה
ייתה
שליטה
גבוה
ה
יותר בבית, לעומת זאת על כלל ה
נטל לה
וכיח
דבר ידיעתו בדבר ה
גורם לפרוץ ה
אש ועליה
ה
נטל לשכנע כי קיים יסוד לטענת ה
תרשלותו ה
מסתברת בנסיבות.

13.
בכל ה
נוגע לזכויותיו של ה
נתבע על פי ה
פוליסה
ובאם ה
וא מבוטח על פיה
או צד ג' –ה
ניזוק וכפי שיובה
ר לה
לן, יחול ה
נטל על ה
נתבע לה
וכיח מקום שדבר אינו עולה
מפורשות מה
פוליסה
ובה
תבססותו על ה
סכם ה
שכירות , נפקותו ואומד כוונות ה
מתקשרים בו.

מקור ה
שריפה

14.
מטעם כלל ה
וגש תצה
ירה
של גב' ג'ינה
שוורץ, ראש צוות תחום שיבוב (לה
לן: "
גב' שוורץ
") אשר ה
עידה
כי מבדיקות שערכה
כלל לאחר ה
שריפה
באמצעות חוקר שריפות מטעמה
, מר אלי ה
יינה
(לה
לן: "
מר ה
יינה

") עולה
שמקור ה
שריפה
בכשל בחומר מעשן – נרות דולקים שה
ושארו ללא ה
שגחה
על מדף עץ באחד מחדרי ה
בית כאשר בתו של ה
נתבע שה
תה
עם חברותיה
בחדרה
עד חצות ועזבה
את ה
מקום יחד עמן בה
תירן את ה
נרות
דולקים ואלו גרמו לה
תחממות וה
תלקחות חומרים בעירים בסביבתם ה
קרובה
.

מר ה
יינה
תיאר בחוות דעתו ה
ממצאים שה
תגלו לו כשביקר בבית ביום ה
שריפה
(7.3.08 )עת ה
וזמן ע"י ה
שמאי וינשטוק לבדוק את סיבת פרוץ ה
שריפה
. ה
וא ביסס את חוות דעתו על ממצאי תבניות ה
אש ומתווה
ה
בעירה
לפיה
ם מוקד ה
אש ה
יה
בחדרה
של ליאת בחלקו ה
מערבי של ה
קיר ה
דרומי סמוך לפתח ה
יציאה
למרפסת כאשר בחדר נמצאו סימנים בולטים ה
מצבעים על שימוש נרחב בסוגי נרות למיניה
ם.

מר ה
יינה
פסל אפשרות שה
שריפה
נגרמה
מכשל בחשמל וכן ה
סתמך על אישורה
של ליאת כי ה
שאירה
נרות דולקים. בשחזור שערך עמה
ה
תברר כי על אותו ה
קיר ה
דרומי ה
יה
מותקן
מדף ה
עץ
ומתחתיו ה
מזגן. כדבריו ( עמ' 17 ש 18 ) :

" ה
מזגן ה
יה
תלוי על ה
קיר ה
דרומי פחות או יותר, איפה
שאותר מוקד ה
שריפה
,אלא שמתחת למזגן ה
יה
גם מדף עם נרות שה
גב' אומרת ששמה
שם נרות וה
נרות ה
יו דולקים".

על מנת לשלול כשל חשמלי מציין מר ה
יינה
בחוות דעתו כי בדק ביסודיות את שרידי מאייד ה
מזגן, שרידי מערכת סטריאו, שרידי ממיר כבלים, שרידי טלוויזיה
וכן כבלי ה
זנה
ושקעים צמודי מבנה
ולא מצא כשל אשר יכול ה
יה
לגרום לשריפה
על כן קבע כי מוקד ה
אש ונסיבות ה
אירוע מצביעים על מסקנתו לעיל כמסתברת ביותר.
במסגרת חקירתו ה
בה
יר מר ה
יינה
את חשיבות איכון מקור ה
אש ודייק כי מוקד ה
שריפה
ה
יה
מתחת למזגן שה
יה
תלוי על ה
קיר ה
דרומי וכי במקום זה
ה
יה
מדף עליו ה
ונחו ה
נרות ה
דולקים. מר ה
יינה
נשאל לגבי ה
אפשרות שמקור ה
שריפה
ה
ינו במזגן וה
סביר את ה
סיבה
לה
תלקחות מזגן באופן כללי (עמ' 18 שורה
14 לפר'):

"ת. מאיידים בד"כ זה
נגרם משני דברים. במאיידים של תדיראן יש בעיה
של חיבור במוליך זרם עם ה
כרטיס ה
אלקטרוני, ואז בד"כ מוצאים את זה
. וה
אפשרות ה
שניה
, שה
יא מאוד שכיחה
, מחברים בין ה
חלק ה
חיצוני של ה
מזגן לבין ה
חלק ה
פנימי יש כבל שמתחבר, ואז כדי לחבר את זה
ה
מתקן מה
דק, ולפעמים ה
וא לא מה
דק טוב, וזה
בד"כ גורם לשריפה
.
ש. ...זה
בכל ה
מזגנים?
ת. כשלא מה
דקים טוב, זה
קורה
בכל מוצרי ה
חשמל...".

מר ה
יינה
ה
עיד כי לא מצא את ה
כרטיס ה
אלקטרוני של ה
מזגן בבית אך שב וטען (עמ' 18 שורה
27 לפר'):

"ת....אני אומר שבדקנו ולא מצאנו שום סימנים לאירוע חשמלי...".

יתר על כן לדבריו עפ"י עדות אבי ה
נתבע
שלח את בנו לנתק את ה
חשמל
ולכן ניתן לה
סיק שה
יה
חשמל בבית בשריפה
.
עוד ה
עיד כי בדק את ה
חשמל בבית ופירק את לוח ה
חשמל ולא מצא בו עדות לכשל או סימני שריפה
(עמ' 20 שורה
4 לפר'):

"ת. אני פירקתי את ה
מכסה
, כי אני כ"כ מכיר את מי שמסתובב בשוק זה
...פירקתי את ה
מכסה
, ובחנתי את ה
אלמנטים של לוח ה
חשמל, לראות שה
אפס מה
ודק, כי אפס לא מה
ודק עשוי לגרום לעליות מתח, לה
בדיל מפריצות מתח חלקיות שלא גורמות לעליית מתח. וכשקיימות עליות מתח, ה
ן לא על מכשיר אחד. יש מקרר, יש מסכי טלוויזיה
, יש מחשבים...
...
ש. אתה
פירקת את לוח ה
חשמל?
ת. פירקתי את ה
מכסה
. אני לא ראיתי שם שריפה
, לא ראיתי פריצות מתח...
ש....לוח ה
חשמל לא ניזוק, נכון?
ת. לא. אין קורוזיה
, אין פיח, אין סימני שריפה
, אין אפס מה
ודק".

מר ה
יינה
ה
תייחס לטענה
כי מקור ה
שריפה
בעליית מתח חשמלי, כפי שטען מומחה
ה
נתבע מר מרקוביץ, וה
סביר מדוע תזה
זו משוללת ה
יגיון לדידו (עמ' 20 שורה
21 לפר'):

"ת. ..אני אומר שכאשר מה
נדס חשמל מגיע לזירה
ומעלה
תזה
, ה
זויה
לה
ערכתי, שה
יו עליות מתח. עליות מתח לא פוגעות במכשיר אחד אלא במספר רב של מכשירים, ובעיקר מכשירים אלקטרוניים. אם מה
נדס חשמל מבלי לראות שום דבר, איזה
כשל במזגן, יותר מזה
, כתוב שה
מזגן לא אשם אלא מאשים את עליות ה
מתח, מן ה
דין ה
יה
לבדוק עוד צרכני חשמל".

ה
מומחה
קבע חד משמעית כי נכח בדירה
וה
ציג תמונות ה
מעידות כי צילם את ה
חוקר רוני שה
יה
עמו יחד בדירה
.

15.
לדברי מר ה
יינה
, כאמור ליאת ה
ודתה
בפני
ו כי בערב ה
שריפה
ה
דליקה
נרות אווירה
יחד עם חברותיה
ושה
תה
בחדרה
עד חצות שאז עזבה
את ה
בית כאשר ה
נרות לא כובו.
באותו מעמד נגבו עדויות מפיה
ומחברותיה
בכתב שנרשמו ע"י מר בן יפת מתמחה
במשרדו ששה
ה
עמו וחקר את ה
שריפה
( לה
לן-
מר בן יפת
) . מר ה
יינה
ה
בה
יר כי נכח בגביית ה
עדויות אליה
ן ה
תייחס בחוות דעתו ואלו נרשמו על ידי מר בן יפת.

מר בן יפת ה
צה
יר בתצה
ירו כי ביום 7.3.08 ה
גיע לבית ובשיחה
עם ליאת אמרה
לו ה
אחרונה
כי בערב ה
שריפה
ה
ייתה
עם חברותיה
בחדר וסמוך לחצות עזבה
את ה
מקום ושכחה
לכבות את ה
נרות. בחקירתו ה
רחיב וה
עיד כי ה
וא מתגורר בשכנות לבית ולאחר שמר ה
יינה
פנה
אליו בבוקר למחרת ה
שריפה
, ה
גיע לבית לפני מר ה
יינה
בין 9:00 ל – 11:00 . עוד ה
עיד כי
ה
יה
שמאי רכוש 15 שנים ועשה
ה
סבה
לחקירת שריפות כאשר ה
תמחה
אצל מר ה
יינה
משך שנתיים. לגבי מקור ה
שריפה

ה
סביר כי (עמ' 28 שורה
25 לפר'):

"ש. כשנכנסת לחדר של ה
בת ליאת, אתה
זיה
ית את מוקד ה
אש?
ת. אפשר לה
גיד שסימנים ה
ראו שמוקד ה
אש נמצא ליד ה
דלת. של ה
מרפסת.
ש. זה
ה
קיר ה
דרומי?
ת. כן.
ש. איך ראית שזה
ה
מוקד?
ת. בסה
"כ ה
תמחיתי שנתיים, ואני יודע לה
בחין איפה
ה
יתה
ה
שריפה
. אני לא ה
תעסקתי בלבדוק, בלה
גיע, כי ה
מתנתי לה
יינה
, וה
וא אכן ה
גיע לאחר חצי שעה
. עד אותו זמן ה
תעסקתי בדברים אחרים, שאלתי מה
קרה
, איך קרה
.
ש. איך זיה
ית שה
מוקד בקיר ה
דרומי?
ת. ה
יו סימני אש יותר חזקים באזור ה
קיר ה
דרומי.
ש. ה
אם זה
נכון שה
מזגן ה
יה
בקיר ה
דרומי?
ת. ה
יו ה
רבה
דברים בקיר ה
דרומי, גם ה
מזגן".

ה
וא ה
פנה
לעדותה
של ליאת לפיה
ה
יו על ה
מדף שעל ה
קיר ה
דרומי נרות ושב על גרסתה
במסגרת ה
ה
ודעה
שנתנה
בפני
ו למר ה
יינה
לפיה
ה
שאירה
נרות דולקים על ה
מדפים בחדר עת שיצאה
ממנו.

16.
כל עדי ה
ה
גנה
ה
כחישו ה
שארת נרות דולקים טרם יציאת ליאת מה
בית.
ה
נתבע ה
צה
יר כי ה
תגורר בבית עם ה
וריו,אחיו ואחותו. במועד ה
שריפה
ה
יה
ה
נתבע מחוץ לבית. כששב מבילוי ראה
את ה
שריפה
ולאחר שוידא שאחותו ליאת אינה
כלואה
בחדרה
פנה
לתחנת ה
כיבוי לקבלת עזרה
.
ה
נתבע ה
עיד ועמד על גרסתו כי ה
נרות לא ה
ושארו דלוקים כשליאת יצאה
מה
חדר אך בחקירתו ה
ודה
כי עובדה
זו ידועה
לו מפיה
של ליאת. מדבריו עלה
כי רכש את ה
בית כ-7 חודשים לאחר ה
שריפה
מאת גב' ה
רמתי ולטענתו ה
סכם ה
רכישה
ה
יה
סטנדרטי ולא ניתנה
בו ה
תייחסות לשריפה
ותוצאותיה
שכן כל ה
ליקויים תוקנו .
ה
וא לא ביקש לה
פחית ממחיר ה
רכישה
את נזקי ה
תכולה
ה
גם שה
סתכמו בשיעור של 76 אלף ₪. ה
וא גם אישר כי לא פנה
בדרישה
כלשה
י לאחר ה
אירוע לא לגב' ה
רמתי ולא לכלל.

מר מאיר חזק, אבי ה
נתבע (לה
לן: "
מאיר
") ה
עיד כי פנה
לא אחת לגב' ה
רמתי וה
תריע על ה
רטיבויות בקירות ובתקרת ה
בית ואילו ה
אחרונה
לא עשתה
דבר כדי לתקן את ה
אמור. לא ה
יה
בידיו כל תיעוד לפניותיו ולדבריו ה
דבר נעשה
טלפונית .על פי עדותו ה
וא ה
יה
זה
שרכש את ה
מזגן מסוג אלקטרה
לבית . לדבריו לאחר ה
שריפה
נדרש שיפוץ מה
ותי בבית וגב' ה
רמתי ה
תנערה
ממחויבותה
כך שנדרש לקחת חופש מה
עבודה
ולטפל בשיפוץ בעצמו.
כאשר נשאל מדוע
לא תקן את ה
נזילות על חשבונו, בה
תאם לזכותו בה
סכם ה
שכירות, ה
שיב כי ציפה
שגב' ה
רמתי תתקן את ה
ליקויים .

כלל צרפה
את ה
ודעתו בכתב של מאיר בפני
מר בן יפת ועל פיה

בערב ה
שריפה
יצאו את ה
בית בתו וחברותיה
ואף ה
נתבע .סמוך לשעה
2.00 ה
עירה
אותו אשתו ונוכח באש בחדרה
של ה
בת. ה
בן שחזר מה
בילוי נכנס לחדר לראות אם ה
בת בחדר אך ה
בין שלא חזרה
ובה
משך ה
וזמנו שירותי ה
כיבוי. עוד צויין על ידו כי את ה
חשמל ניתק בנו ,בקיר ה
דרומי של חדר ה
בת ה
יה
מותקן מאייד של ה
מזגן של חב' אלקטרה
שרכש ומתחת למזגן ה
יה
מדף עץ עליו ה
יית ה
מונחת מערכת ה
סטריאו עם דיסקים . כן אישר כי בתו ליאת בת 22 מעשנת ומדליקה
נרות בחדרה
.
גם שמאי ה
תביעה
מר וינשטוק רשם מפי ה
עד דברים דומים בחלקם . בנ/1 אישר ה
עד כי אשתו ה
תעוררה
לנוכח עשן שנכנס לחדר ה
שינה
וה
וא יצא לחדר ה
בת שמצא אותו בוער ועשן סמיך בכל ה
חדר ואז בנו עלה
וראה
שה
בת טרם חזרה
.

ה
עד אישר כי חוקר שריפות מטעם כלל ה
גיע לביתו וכי נגבו ה
ודעות ממנו ומבתו אך לכשה
וצג לו ה
מסמך ה
כחיש את חתימתו , את תוכן ה
ה
ודעה
שנגבתה
ממנו וטען כי לא ראה
אותה
כלל עובר לעדותו. עם זאת אישר כי אמר לחוקר שבתו מעשנת בחדר ומשתמשת לעיתים בנרות.
לכשנשאל מודע לא טען לזיוף עוד במסגרת תצה
ירו לא ה
יה
לו ה
סבר מניח את ה
דעת.
גם על פי עדותו ה
בית נרכש מה
גב' ה
רמתי לאחר ה
שריפה
מבלי לאזכר כלל את נזקי ה
רטיבות ואף לא דובר בה
פחתת ה
מחיר.

17.
ליאת תארה
בתצה
ירה
ערב ה
שריפה
שבו ארחה
שלוש חברות בחדרה
. לקראת חצות עזבו את ה
בית ולפני צאתה
מה
חדר כיבתה
את ה
נרות. לאחר שירדה
לרכב שבה
בשנית לחדר לוודא שה
נרות כבויים וכך ה
יה
. בשעה
שלוש לפנות בוקר קבלה
ליאת ה
ודעה
על ה
שריפה
.

בחקירתה
ה
כחישה
את תוכן ה
ודעתה
שנגבתה
על ידי מר ה
יינה
. לדבריה
(עמ' 45 שורה
21 לפר'):

"ת. שאין מצב שה
שארתי נרות דולקים בחדר".

עוד ה
בה
ירה
כי אכן נה
גה
לעשן ולה
דליק נרות בחדר אך (עמ' 45 שורה
24 לפר'):

"ת. ...לה
שאיר אותם דולקים כאשר אני יוצאת, לא.
ש. את בטוחה
?
ת. במאה
אחוז".

ליאת ה
עידה
כי וידאה
את ה
אמור בכך שעלתה
לחדרה
בשנית לאחר שה
יא וחברותיה
ירדו לרכב (עמ' 47 שורה
12 לפר'):

"ש....לפני שיצאת סידרת את ה
חדר, כיבית את ה
נרות, ואז חזרת בשנית לחדר ע"מ לכבות את ה
נרות. זו ה
יתה
ה
מטרה
שבגללה
חזרת לחדר?
ת. כן, לבדוק שה
נרות כבויים.
ש. ה
חברות שלך מספרות בתצה
יר, שאחרי שיצאת חזרת לחדר בגלל ששכחת את קופסת ה
סיגריות שלך?
ת. לא. ה
יתה
לי עוד חברה
אלינור שה
יתה
צריכה
לשירותים, נכנסתי יחד עם אלינור, ה
יא נכנסה
לשירותים, אני ה
לכתי לחדר לראות אם ה
נרות דולקים, לקחתי את קופסת ה
סיגריות שלי, וה
לכנו.
ש. אז זו לא ה
סיבה
ה
יחידה
כדי לוודא בעניין ה
נרות?
ת. חזרתי לראות שה
נרות כבויים".

18.
חברתה
של ליאת, ה
גב' שולמן ויקי (לה
לן: "ויקי") ה
צה
ירה
כי בחדרה
של ליאת דלקו נרות אווירה
וכי סמוך לחצות ה
חליטו ליאת וחברותיה
לצאת לאכול במסעדה
או אז אחת מה
ן ה
דליקה
את ה
אור בחדר וה
ן כיבו את ה
נרות. ויקי סייעה
לדבריה
בכיבוי ה
נרות וכי ה
ם ה
יו כבויים בצאתם מה
חדר. עוד ה
וסיפה
כי לאחר שירדו לרכב עלתה
שוב ליאת לחדר כדי לקחת סיגריות. עקב תקלה
ברכב ה
חליטו ה
חברות לשוב ה
ביתה
ובשלב זה
ה
תקשרה
אמה
של ליאת וספרה
על ה
שריפה
.

מחקירתה
ה
תברר כי אינה
זוכרת במדויק את קורות אותו ה
ערב (עמ' 54 שורה
18 לפר'):




"ת. אני לא זוכרת בדיוק לפרטים מה
ה
יה
באותו ערב...".

אף כשה
תבקשה
לה
תייחס לעדותה
ה
ראשית בתצה
יר ניכר ה
יה
כי אינה
זוכרת ה
אם ה
נרות דלקו אם לאו עוד כשנכנסה
לחדר (עמ' 54 שורה
24 לפר'):

"ש. את טוענת שכשנכנסת לחדר של ליאת ה
נרות כבר דלקו בתחילת ה
מפגש, את זה
את זוכרת?
ת. שאני נכנסתי לחדר של ליאת ה
נרות כבר דלקו?
ש. תסתכלי בסעיף 2 בתצה
ירך.
ת. אני לא זוכרת".

לאחר מכן ה
עידה
כי כן זוכרת שה
נרות ה
יו כבויים כשעזבו את ה
חדר (עמ' 54 שורה
30 לפר'):

"ת. ...בדקנו את זה
כמה
וכמה
פעמים. אני זוכרת את זה
. אני זוכרת שאני כיביתי, וליאת כיבתה
. וגם ליאת עוד חזרה
לחדר ואמרה
שה
יא בדקה
את זה
שוב. אז אין פה
מצב שיה
יו נרות דולקים".

גם גב' משביץ אלינור (לה
לן: "
אלינור
") חברתה
ה
נוספת של ליאת ששה
תה
עמה
בערב ה
שריפה
ה
צה
ירה
כי ה
גיעה
בערב ה
שריפה
לבית למפגש חברתי וכי ה
ודלקו 3-4 נרות אווירה
אשר כובו על ידן טרם שיצאו מה
חדר לקראת חצות. לדבריה
שתי חברות יצאו מה
חדר ואחת נשארה
לנעול נעליים. אלינור ה
לכה
לשירותים ובצאתה
עברה
בחדר וראתה
שה
נרות כבויים. לאחר שירדו לרכב חזרה
ליאת לחדר כדי ליטול חפיסת סיגריות. כאמור, בעקבות תקלה
ברכב ה
חליטו ה
חברות לחזור ובשלב זה
נודע לה
ם על ה
שריפה
.
לדבריה
(עמ' 50 שורה
27 לפר'):

"ת. אני זוכרת שכשאני יצאתי מה
חדר ה
לכתי לשירותים, מיכל נשארה
בחדר. כשיצאתי מה
שירותים קראתי לה
, ה
יא כיבתה
את ה
אור, וראיתי שה
יה
חושך בחדר ולא ראיתי שיש נרות. אם עברתי אחד אחד, לא עברתי, אבל ראיתי שיש חושך בחדר.
...
ת. לא ראיתי שיש נרות דולקים, ה
יה
חושך".

וכן ה
עידה
(עמ' 51 שורה
13 לפר'):

"ת. ...כמו שאמרתי, כיבינו את ה
אור בחדר, ה
יה
חושך. אני לא ראיתי נרות דולקים. אני לא יודעת לה
גיד מעבר".

19.
מומחה
ה
ה
גנה
מר מרקוביץ אשר ה
עיד על מומחיותו כמה
נדס חשמל, בוגר קורס גפ"ם וקורס חקירות שריפה
ה
ציג ה
סבר אחר למקור ה
שריפה
וסיבתה
. על פי חוות דעתו מקור
ה
שריפה
בה
תלקחות באזור ה
סמוך לתקרת חדרה
של ליאת אשר בו ה
ייתה
מתוקנת יחידת פיזור של מזגן מפוצל מתוצרת "אלקטרה
". מר מרקוביץ שלל אפשרות כי ה
נרות גרמו לשריפה
ונמק בסעיף 2.2. לחוות דעתו כי:

"2.1 סימנים ברורים בקונסטרוקציה
ה
עץ של גג ה
מבנה
מעידים בבירור כי מוקד ה
דליקה
רחוק מאזור בו ה
יו קודם ה
נרות שה
שתמשה
בה
ם ה
ילדה
.
2.2 עדות ה
ילדה
מצביעה
כי נרות אלו כובו על ידה
לפני צאתה
מה
חדר".


עוד ציין כי נמצאו עדויות לנזילות מים בתקרת קומת ה
קרקע לצד סימני קורוזיה
של נחושת בלוח ה
חשמל אשר ה
עידו על חדירת מים ללוח ה
חשמל. ה
דבר ה
ביא לטענתו לפריצה
חשמלית שגרמה
לשינויים קיצוניים במתח ה
ה
ספק של ה
מזגן. מר מרקוביץ קבע בחוות דעתו כי מקור ה
פריצה
ה
חשמלית בפס ה
גישור אשר נבעה
מחדירת מים ללוח ה
חשמל. ה
פריצות ה
חשמליות ה
ובילו לשינוי קיצוני במתח ה
ה
ספק של ה
מזגן שה
יה
מחובר לשקע ה
חשמל וה
דבר ה
וביל לקריסת ה
כרטיס ולשריפה
.



כפי שעלה
מעדותו של מאיר וגם מדבריו ה
עיד מר מרקוביץ כי
ביקר לראשונה
בבית כעבור 3 ימים לאחר ה
שריפה
, ביום
10.3.08. במסגרת בדיקה
שערך בלוח ה
חשמל של ה
בית זיה
ה
בשלב מוקדם יחסית שקיימת בעיה
חמורה
בלוח וכי נמצאה
פריצה
חשמלית שה
תרחשה
בסרגל תלת פאזי ה
מזין את קומת ה
מבטחים ה
עליונה
וה
דבר ה
יווה
בסיס לקביעתו בחוות דעתו .

על פי חוות דעתו מבדיקת תבניות בעירה
ה
תברר כי ה
לה
בות ה
תרכזו בקיר ה
דרומי של חדרה
של ליאת סמוך לדלת ה
יציאה
למרפסת באישור תקרת ה
חדר. בקורות עץ של קונסטרוקציית ה
גג נמצאה
חריכה
בעץ בדיוק מעל למקום בו ה
יה
מותקן קודם מפזר ה
מזגן.על כן ה
גיע למסקנה
כי ה
גורם לדליקה
טמון בה
תלקחות באזור ה
סמוך לתקרת ה
חדר ה
נ"ל שאינה
נובעת מנרות כי ה
חריכה
בעץ רחוק מאזור בו ה
יו קודם לכן ה
נרות שבה
ם ה
שתמשה
ליאת. ה
גם שלדעתו ה
לה
בות פרצו מתוך יחידת ה
מזגן ה
מפוצל לא ה
יה
ה
מזגן ה
אשם בתה
ליך ה
שריפה
כי אם עליית מתח שנבעה
מפריצה
חשמלית שה
ובילה
לה
רס מתמשך של רכיבי ה
כרטיס ה
אלקטרוני של יחידת ה
מזגן לבסופו של דבר לה
תלקחותו ולדליקה
. עוד קבע כי
מקור ה
פריצה
ה
חשמלית נבע אך ורק מחדירת מים ללוח ה
חשמל. את סימני נזילות ה
מים מצא כאמור בתקרת קומת ה
קרקע לצד סימני קורוזיה
של נחושת בלוח ה
חשמל.

20.
עיון בשתי חוות דעת ה
מומחים מלמד על קביעות אחרות לגורם ה
שריפה
ובה
תבסס על אדנים אחרים ,חלקם נגדיים. בעוד שמר ה
יינה
ביסס מסקנתו על אמרותיה
של ליאת ,איכון מקור פריצת ה
אש וה
עדר כשל חשמלי ביסס
מר מרקוביץ את מסקנתו בדבר שלילת ה
נרות כגורם לשריפה
על שני אדנים
- עדותה
של ליאת כי כבתה
את ה
נרות טרם צאתה
מה
חדר וסימנים בקונסטרוקציית ה
עץ של ה
גג לפיה
ם מקור ה
אש רחוק מה
אזור בו ה
ונחו ה
נרות .

במבחן ה
טענות למול כלל ה
ראיות אני מעדיפה
את עדותו ומסקנתו של מר ה
יינה
לגבי נסיבות ה
תרחשות ה
שריפה
.


כאמור, שני ה
מומחים תלו יה
בם בדברי ליאת, אולם אני סבורה
כי איכות עדותה
לוקה
ולא נקיה
מספקות.
במסגרת חקירתה
ה
נגדית ה
תייחסה
ליאת לעדות שניתנה
על ידה
למר ה
יינה
. תחילה
ה
כחישה
כי חתמה
על עדות זו (ה
מצורפת לחוות דעתו) אולם לאחר מכן ה
תבה
רה
ה
תמונה
כשה
סבירה
(עמ' 44 שורה
24 לפר'):

"ש. זו ה
חתימה
שלך?
ת. זו לא ה
חתימה
שלי. ליאת זו ה
חתימה
שלי. חזק לא.
ש. איפה
ה
טענה
ה
חשובה
שזה
לא כתב ה
יד שלך, את טוענת שזה
זיוף?
ת. אני לא טוענת שום דבר. ליאת זה
כתב שלי בוודאות.
ש. "ליאת" זה
כתב שלך, ו"חזק" זה
לא חתימה
שלך. אז זייפו חלק מה
חתימה
שלך?
ת. כן".


לאחר מכן נשאלה
שוב על שיחתה
עם מר ה
יינה
(עמ' 48 שורה
19 לפר'):

"ש. כאשר ה
איש דיבר איתך, ה
חוקר, למה
חתמת לו על מה
שחתמת לו?
ת. אני לא זוכרת בכלל שה
בחור דיבר איתי ודיברתי. זה
משה
ו שאני לא זוכרת שקרה
.
...
ת. יכול מאוד לה
יות שדיברתי איתו, אני לא זוכרת שדיברתי איתו, עברו 5 שנים".

תחילה
ה
כחישה
ליאת לחלוטין את ה
ודעתה
בפני
מר ה
יינה
ולאחר מכן ה
ודתה
שחתמה
באופן חלקי על ה
ה
ודעה
שגבה
ממנה
בכך שחתמה
רק את שמה
ה
פרטי ללא ציון שם משפחתה
. בכך לדעתי קושרת עצמה
ליאת בה
כרח לה
ודעתה
בפני
מר ה
יינה
וודאי לעצם קיומה
של שיחה
איתו בנושא ה
שריפה
. לאחר מכן טענה
ליאת כי אינה
זוכרת כלל שדיברה
עם מר ה
יינה
בנושא ה
שריפה
ובאותה
נשימה
ה
עידה
כי ייתכן מאוד שכן דיברה
איתו. עינינו ה
רואות כי עדותה
של ליאת ה
ינה
עדות מבולבלת ,רצופת סתירות וחוסר עקביות. אינני סבורה
כי עדותה
חסרת משקל לחלוטין, אלא שתוכנה
מעיד על מגמתיות מכוונת לה
סיר ממנה
כל אחריות שה
יא. כאן ה
מקום לציין כי עדותה
אף לא קיבלה
סיוע רחב בעדויות חברותיה
. גם עדותה
של ויקי לא ה
יתה
עקבית באשר טענה
בנשימה
אחת כי אינה
זוכרת במדויק את קורות אותו ערב ומנגד עמדה
על כך שה
נרות ה
יו כבויים כשעזבו את ה
חדר.
עדותה
זו סותרת את עדויות ה
אחרות כי ליאת ה
יא שעלתה
לאחר שה
ן ירדו כבר כדי ליטול סיגריות ולבדוק אם ה
נרות כבו.


בנסיבות אלו יש באלה
דווקא לחזק את עדות ה
תביעה
ולה
פחית מה
תמיכה
שביקשה
ליאת לתת למסקנתו של מר מרקוביץ בחוות דעתו. יתר על כן ה
גרסה
שמסרה
לפני מר בן יפת זכתה
לתעוד בכתב למול ה
עדרו של תיעוד כנ"ל מחוות דעתו של מר מרקוביץ וניסיונה
של ליאת לה
תנער מה
ה
ודעה
ה
נ"ל נדון לכישלון.
למעשה
ה
תברר כי ה
אחרון לא טרח לתעד את ה
עדויות שגבה
בתיק לצורך עריכת חוות ה
דעת מאוחר יותר. כך לא ה
עלה
על ה
כתב באופן מדויק את שנאמר לו מפיה
של ליאת וה
וא אף לא זכר במדויק ה
אם דיבר עם ויקי ואלינור אם לאו . ברי כי גביית עדויות אלו ה
יתה
יכולה
לסייע משמעותית למסקנות חוות דעתו וה
עובדה
כי לא טרח לייחס לה
ן או לתיעודן ה
מדויק חשיבות מספקת מעוררת תמיה
ה
ומעלה
ספק ביחס לדיוק ממצאיו ומסקנתו. מנגד, מר ה
יינה
צירף לחוות דעתו את ה
עדויות שגבה
ממאיר ומליאת ב"זמן אמת" ואף ציטט את חלקן במסגרת חוות דעתו .

21.
כובד ה
משקל אם כן צריך לה
ימצא בממצא אובייקטיבי עובדתי ולא בגרסה
שעקביותה
ומה
ימנותה
מוטלות בספק.
על פי תרשימי שני ה
מומחים נמצא מדף ה
עץ עליו ה
ונחו ה
נרות במקום אחר , בעוד שמר ה
יינה
ה
ציב את ה
מדף בקיר ה
דרומי מיקם מר מרקוביץ את ה
נרות על פי דברי ליאת לצד ה
קיר ה
מזרחי וה
קיר ה
צפוני, לכן קבע כי מוקד ה
שריפה
ה
יה
רחוק מה
אזור בו מוקמו ה
נרות,כדבריו:

"ה
סימנים על גג ה
מבנה
מעידים כי מוקד ה
שריפה
רחוק מאזור מיקום ה
נרות".

גם עובדה
זו בנוגע למקום ה
נרות ביססו ה
מומחים על דבריה
של ליאת וזו מסרה
במסגרת ה
ודעתה

למר ה
יינה

כי ה
נרות ה
ונחו מעל שני מדפים במקביל לקיר ה
דרומי. על ה
מדפים ה
יו מערכת סטריאו , דברי נוי ופסלונים.

בתרשים של מר מרקוביץ מתחת למזגן שורטטה
ארונית ועילה
מערכת ה
סטריאו . מכאן שמיקומה
של מערכת ה
סטריאו אכן ה
יה
נכון אלא שכנראה
כפי שליאת ציינה
ה
יא ה
ייתה
מונחת על ה
מדפים ה
מקבילים לקיר ה
דרומי. זאת ועוד, מר ה
יינה
מצא סימני שריפה
חזקים בשרידי מדף עץ ובשרידי תכולה
שניצבה
על מדף ה
עץ. כך נמצאו גם סימני שריפה
וקיפולי טיח חזקים בקיר ה
דרומי באיזור מיקום מדף ה
עץ . ממצאים אלו לא פורטו בחוות דעתו של מר מרקוביץ, שבחר לה
סתייע אך מסימני ה
חריכה
בתקרת ה
חדר.

מה
אמור לעיל עולה
כי שני ה
אדנים עליה
ם בסס מר מרקוביץ את חוות דעתו – עדותה
של ליאת מחד ומיקוד ה
שריפה
בקיר ה
דרומי בה
נחה
כי באזור זה
לא ה
יו נרות מנגד - אינם מבססים כלל את מסקנתו לשלילת ה
נרות כגורם ה
מחולל את ה
שריפה
.

22.
מר מרקוביץ נעץ את ה
כשל בפריצה
ה
חשמלית שה
ובילה
לשינויים במתח ברם, וכפי שטענה
כלל יש לה
ניח שאם ה
יה
בכשל חשמלי בלוח ה
חשמל, ה
רי ה
יה
ה
דבר ניכר במכשירי חשמל נוספים בבית, מה
שלא ה
וכח. מר מרקוביץ ה
עיד שמצא רק מכשיר לייבוש שיער תקול אך באותה
נשימה
ה
עיד כי "ראיתי שה
כל בסדר" (עמ' 60 שורה
22 לפר'). גם מר ה
יינה
נדרש לבדיקה
זו וציין בחוות דעתו כי בדק מספר לא מבוטל של מכשירי חשמל אולם לא מצא בה
ם כשל וה
סביר (סעיף 5.2 לחוות דעתו):

"שרידי מאייד מזגן, שרידי מערכת סטראו, שרידי ממיר כבלים חברת יס ושרידי טלוויזיה
נמצאו עם סימני שרפה
חזקים, שרידים אלו לרבות כבלי ה
זנה
ושקעים צמודי מבנה
נבדקו על ידי ביסודיות ונמצאו ללא סימני כשל אשר תאורטית עלולים ה
יו לגרום לשרפה
זו".

לא זו אף זו , בסיס מסקנתו של מר מרקוביץ לקיומו של כשל חשמלי נעוץ בקיומם של סימני קורוזיה
ורטיבות בלוח ה
חשמל , אולם מחקירות ה
צדדים עלה
כי ייתכן ומקור נזילות ורטיבויות אלו ה
וא במי כיבוי ה
אש שה
וזרמו לבית במה
לך פעולות כיבוי ה
שריפה
אשר גם ה
נתבע בחקירתו ה
עיד כי מדובר ה
יה
בכמויות מים "אדירות", כלשונו (עמ' 37 לפר'). ספק זה
מצטרף לספקות ה
אחרים ובכל מקרה
לא ה
וכח כי מדובר ברטיבויות שה
ופיעו עובר לשריפה
וה
כיבוי . לכך יש לה
וסיף כי בידי ה
נתבע או בידי מאיר לא ה
יתה
ראיה
או אסמכתא לכך שה
תריעו בפני
גב' ה
רמתי על קיומן של נזילות או רטיבויות או כי אלו לא תוקנו. ראינו כי לגרסתם נערכו פניות טלפוניות בנושא זה
אולם לאור ה
עובדה
כי ה
דגישו שמדובר ה
יה
בתופעה
שנשנתה
בכל תחילת חורף ולאור חומרת ה
ליקוי ה
נטען ניתן ה
יה
לצפות כי נוכח "עקשנותה
" ה
נטענת של גב' ה
רמתי לה
ימנע מטיפול בתופעה
, ה
יה
ה
נתבע פועל בה
תאם לזכותו בה
סכם ה
שכירות לפיה
רשאי לבצע את ה
תיקון בעצמו ולקבל ה
חזר ה
וצאות . יוזכר שעדותו סותרת את עדות מר בוריה
לפיה
עובר לשריפה
ביקר בבית לשם בדיקתו ולבקשת גב' ה
רמתי ,ואמר לאחרונה
כי יש צורך לבצע תיקוני איטום מפני חדירת מים (עמ' 67 לפר'). אשר לביצועם של תיקונים אלו ה
עיד כי גב' ה
רמתי יידעה
אותו שה
תיקונים בוצעו. מכל מקום גם בכך אין תנא דמסייע מכיוון שלא ה
וכח מקום ה
רטיבות , וה
שלכותיה
עובר לשריפה
.

23.
ב"כ ה
נתבע ביקש לה
סתייע במוצג "א" אשר ה
ינו מסמך שה
וגש במה
לך דיון ה
ה
וכחות על ידי ב"כ ה
נתבע ואשר ה
תקבל מתחנת כיבוי ה
אש.
ה
אפשרות שמועלית במסמך זה
כי מקור ה
שריפה
בכשל חשמלי ביחידת מיזוג ה
אוויר ה
וגדרה
כאפשרות בלבד עם זאת סויגה
בקביעה
ברורה
כי אין באפשרות קצין חקירות ה
שריפה
לקבע בוודאות את סיבת פרוץ ה
שריפה
.
כאן ה
מקום לציין כי גם שמאי ה
תביעה
,מר וינשטוק ה
עלה
בחוות דעתו סברה
בדבר אפשרות כי ה
אש פרצה
ממאייד של ה
מזגן שה
יה
מותקן בחדר ה
בת. בעדותו ה
סביר כי לאור סברה
ראשונית זו בחר לה
זמין חוקר שריפות בשל ה
עדר ניסיונו בתחום.

יודגש כי ה
גם שיש בראיות אלו כדי לה
וסיף לכאורה
משקל לטענת ה
נתבע ה
רי בבחינה
מדוקדקת של חווד דעתו של מומחה
ה
ה
גנה
מר מרקוביץ לא נמצא כשל במזגן . משכך ה
תזה
שה
ציג בדבר ה
כשל בלוח ה
חשמל כתוצאה
מה
רטיבויות כביכול לא ה
תחזקה
בעדויות אלו.

לאור ה
אמור ומשמצאתי כי גרסת כלל כפי שה
וכחה
מתיישבת יותר עם ה
עובדות שתוארו אני מקבלת אותה
וכפועל יוצא מכך יש לה
טיל את ה
אחריות לקרות ה
שריפה
על ה
נתבע ואחותו. רשלנותם ה
תבררה
נכוחה
באשר ה
ותירו נרות לא כבויים לפרק זמן ארוך ללא ה
שגחה
וללא מגן. מנגד לא עלה
בידי ה
נתבע ואף לא אחד מעדי ה
ה
גנה
לשלול את ה
מסקנה
ה
נ"ל בעוד שכאמור נטל ה
שלילה
עליו.

ה
אם נשללה
זכות ה
תחלוף של כלל כלפי ה
נתבע?

23.
לטענת ה
נתבע לא יכולה
כלל, ה
באה
בנעלי מבוטחה
במקרה
דנן לזכות בזכויות שלא עמדו למבוטחת עצמה
כנגד ה
מזיק. ה
ואיל ועל פי ה
סכם ה
שכירות ה
תחייבה
גב' ה
רמתי לבטח את ה
שוכר ובכך ה
וסיפה
תנית פטור מאחריות וביטוח שללה
מעצמה
את ה
זכות לדרוש פיצוי כלשה
ו מה
שוכר ולכן לא יכולה
כלל לשוב אל ה
שוכר בתביעת שיבוב.

24.
יודגש, כי ה
נתבע ה
עלה
טענתו ה
משפטית לעצם זכותה
של כלל לחזור אליו בתביעת שיבוב כבר בראשית ה
ה
ליך .במסגרת ה
חלטת כב' ה
רשמת יפעתי (כתוארה
אז) בבקשה
לסילוק על ה
סף שה
גיש ה
נתבע בטענה
כי אין לתובעת זכות תחלוף משנשללה
בה
סכם ה
שכירות, נקבע כי
מענה
לשאלה
זו יינתן רק עם פרשנות ה
סכם ה
שכירות ולצורך כך יש לערוך בירור

עובדתי תחילה
ואין

מקום

לה
ורות

על

סילוק

ה
תביעה
על

ה
סף

טרם

שמיעת ראיות.

ה
חלטה
זו עמדה
בביקורת ערכאת ה
ערעור (כב' ה
ש' בן ארי) אשר גם ה
יא סברה
כי אין לחרוץ את גורלה
של זכות ה
תחלוף טרם שמיעת ה
ראיות בדבר פרשנות ה
סכם ה
שכירות לכאן או לכאן.

נוכח ה
אמור, יש לבחון עתה
– לאחר שלב בירור ה
ראיות – מי מה
צדדים ה
וכיח טענותיו. דא עקא שה
צדדים לא נתנו תשומת לב מספקת למחלוקת זו במה
לך ה
ה
וכחות ולא ה
גישו ראיות ומסמכים לה
וכחת אומד דעת ה
צדדים לה
סכם ה
שכירות .על כן, כבר מטעם זה
ה
יה
מקום לה
חיל את ה
קביעה
ה
משפטית שניתנה
בעניין גם מכח ה
שתק. יחד עם זאת לא אפטור עצמי מלה
תייחס לטענה
.

25.
זכות ה
תחלוף מעוגנת בסעיף 62 לחוק חוזה
ביטוח, תשמ"א-1981 ה
קובע כדלקמן:




"(א) ה
יתה
למבוטח בשל מקרה
ה
ביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה
ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור ה
תגמולים ששילם.
(ב) ה
מבטח אינו רשאי לה
שתמש בזכות שעברה
אליו לפי סעיף זה
באופן שיפגע בזכותו של ה
מבוטח לגבות מן ה
אדם ה
שלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מה
מבטח.
(ג) קיבל ה
מבוטח מן ה
אדם ה
שלישי פיצוי או שיפוי שה
יה
מגיע למבטח לפי סעיף זה
, עליו לה
עבירו למבטח; עשה
פשרה
, ויתור או פעולה
אחרת ה
פוגעת בזכות שעברה
למבטח, עליו לפצותו בשל כך.
(ד) ה
וראות סעיף זה
לא יחולו אם מקרה
ה
ביטוח נגרם שלא בכוונה
בידי אדם שמבוטח סביר לא ה
יה
תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה
או יחס של מעביד ועובד שביניה
ם".

בית ה
משפט ה
עליון עמד על ה
עיקרון ה
עומד בבסיס זכות ה
תחלוף במסגרת רע"א 7817/99, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי ואח'
, (24.3.03) (פסקה
11):

"עקרון ה
תחלוף ה
וא עקרון נזיקי, שמקורותיו מצויים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. תכליתו ה
יא למנוע ה
תעשרות שלא כדין מחייב אשר צד ג' פרע את חובו...תחלוף ה
ינו ה
חלפתו של אדם על-ידי אחר בה
קשר של טענה
, תביעה
או זכות משפטית, כך שה
מחליף יורש את זכותו של ה
מעביר על כל מרכיביה
...באופן בסיסי מדובר בה
עברה
של זכויות משפטיות מצד אחד לאחר, כך שה
נעבר בא בנעליו של ה
מעביר. תחלוף מלא, משמעותו ה
חלפה
מלאה
באופן ה
שולל אפשרות שגם ה
מעביר וגם ה
נעבר יחזיקו בו זמנית באותה
זכות".

פסק ה
דין ה
מרכזי שניתן בעניינה
של זכות תחלוף ביחסים ה
משולשים ה
נרקמים בין מבטח – משכיר – שוכר ניתן במסגרת ע"א 9311/99, מנורה
חברה
לביטוח בע"מ נ' נרות ירושלים אילום (1987) בע"מ ואח'
, פ"ד נו(2), 550 (2002) שם קובע בית ה
משפט ה
עליון בין ה
יתר כי זכות ה
תחלוף יכולה
לה
ישלל בדין או בה
סכם. ביחס לחלופה
ה
שניה
מסביר בית ה
משפט (עמ' 559)כי :

"לעיתים זכות ה
תחלוף נשללת על פי ה
וראות שבה
סכם בין ה
ניזוק למזיק, לעתים נשללת ה
יא בה
סכם בין ה
מבטח למבוטח. דיוננו בשלילת זכות ה
תחלוף בין ה
ניזוק למזיק יתמקד במקרה
שבו לפני קרות ה
נזק נעשה
ה
סכם שבו ה
תחייב מי שלימים ניזוק לשחרר מאחריות את מי שלימים ה
זיק. כשנעשה
ה
סכם כזה
אין לניזוק זכות כלפי ה
מזיק. מכיוון שכך, אין גם למבטח זכות כלפי ה
מזיק: ה
מבטח בא "בנעליו של ה
ניזוק". אם ה
ניזוק יסתיר מידיעת ה
מבטח את קיום ה
ה
סכם שבינו לבין ה
מזיק, עשוי ה
דבר לשחרר את ה
מבטח מחובתו כלפי ה
ניזוק".

וכן (עמ' 564):

"ה
וראה
בעניין שלילת זכות ה
תחלוף יכולה
לה
ימצא בה
סכם ה
בסיסי, בפוליסת ה
ביטוח או כמו בענייננו, בה
סכם ובפוליסה
גם יחד. על ה
מבוטח ליידע את ה
מבטח על כך שה
וא ויתר על זכות ה
תחלוף. אם לא יעשה
כן ה
וא מסתכן בטענה
בעניין ה
עלמת עובדות. לוויתור על זכות ה
תחלוף, ה
מגדיל את סיכונו של ה
מבטח משום שלא יה
יה
לו על מי לחזור בקרות מקרה
ה
ביטוח, יש מן ה
סתם, ה
שפעה
על ה
פרמיה
".

ענייננו כאמור בשלילת זכות זו במסגרת ה
סכמית ועל כן וכפי שנאמר בפסה
"ד בעניין נרות ירושלים, (עמ' 566):

"...שאלת ה
מפתח ה
יא אם כוונת ה
צדדים בה
סכם ה
בסיסי ה
ייתה
שפוליסת ה
ביטוח שיוציא ה
משכיר תה
יה
גם "לטובתו של ה
שוכר", שלימים ה
זיק לרכוש".

26.
ה
סכם ה
שכירות שנערך בין גב' ה
רמתי לנתבע שותק ביחס לקיומה
או שלילתה
של זכות ה
תחלוף. בנסיבות אלו יש לפנות לפרשנות ה
סכם ה
שכירות ותניות ה
פוליסה
ולבחון ה
אם כוונת גב' ה
רמתי וה
נתבע ה
ייתה
שה
פוליסה
תה
יה
גם לטובת ה
נתבע אם לאו. רק אם ה
תשובה
תה
יה
חיובית, יש לקבוע שכוונת ה
צדדים ה
ייתה
לשלול את זכות ה
תחלוף של ה
תובעת.

לתמיכת טענתו ה
פנה
ה
נתבע לסעיף 9 לה
סכם ה
שכירות ה
קובע כדלקמן:

"ה
משכיר מתחייב לערוך ולקיים למשך תוקפו של ה
סכם זה
, על אחריותו ה
בלעדית ועל חשבונו, ביטוח מבנה
למושכר".

ניתן לומר כי לשון סעיף זה
ה
יא ניטרלית ולא מלמדת באם ה
ביטוח כולל את סיכוני גב' ה
רמתי בלבד. כל שניתן ללמוד מסעיף זה
ה
וא כי גב' ה
רמתי ביטחה
על חשבונה
את ה
מבנה
וספק אם ה
כוונה
ה
ייתה
לה
עניק כיסוי ביטוחי גם לנתבע. בבדיקת מכלול סעיפי ה
ה
סכם לרבות סעיף 8.2
מלמדת על כוונת ה
צדדים ביחס לחלוקת ה
סיכונים ביחסי ה
שכירות וזו לשונו:

"ה
שוכר יה
א אחראי במשך כל תקופת ה
שכירות לכל ה
נזקים מכל מין וסוג שה
וא, שיגרמו למשכיר ו/או לשוכר או לכל צד שלישי, וה
נובעים משימוש במושכר על ידי ה
שוכר, מוזמניו ו/או על ידי מי מטעמו. ה
שוכר מתחייב לפצות ולשפות את ה
משכיר מיד עם דרישתו ה
ראשונה
, בגין כל נזק או ה
וצאה
כאמור שיגרמו למשכיר או שיתבעו מה
משכיר על ידי צד שלישי".

מסעיף 8.2 עולה
כי גב' ה
רמתי וה
נתבע ה
סכימו שה
נתבע ישא באחריות לכל נזק שייגרם למבוטחת, לצד ג' ואף לו עצמו וה
נובע משימושו בבית. מעבר לכך, ה
נתבע ה
תחייב לפצות ולשפות את גב' ה
רמתי עם דרישתה
ה
ראשונה
בגין נזק או ה
וצאה
ה
נ"ל. ברי כי סעיף זה
- אשר ה
ינו חלק אינטגראלי מה
סכם אשר נחתם על ידי שני ה
צדדים - מלמד על כוונת ה
צדדים כי ה
נתבע נושא בסיכון ובאחריות לכל נזק שייגרם על ידו באופן ה
מקיף וה
רחב ביותר. כאן כבר ה
וברר כי גב' ה
רמתי דאגה
לביטוח סיכוניה
על פי ה
ה
סכם מבלי לייתר את אחריותו של ה
נתבע לשימושיו ה
וא ומכל מקום בוודאי אין לראות בסעיף זה
פטור כנטען מאחריות ,מביטוח סיכוני ה
נתבע או מחובת ה
פיצוי ה
חלה
עליו למקרה
שיגרם נזק בעטיו.

זאת ועוד, לא מצאתי כי בסעיף 9 ה
נ"ל ה
מחייב את גב' ה
רמתי לבטח את מבנה
ה
בית יש כדי לה
טות את ה
כף לפרשנותו של ה
נתבע ולטעמי אין בו כדי ללמד על כוונה
שכלל תה
יה
מנועה
בעתיד לחזור לשוכר ה
מזיק. מעבר לכך, ה
נתבע אף לא טרח לה
גיש שום ראיה
או אסמכתא – פרט לה
סכם ה
שכירות – ה
מלמד על כוונת גב' ה
רמתי לכלול אותו כמבוטח בפוליסה
. אין בניסיונו של ה
נתבע לה
סתייע בעדותה
של עדת ה
תביעה
, ה
גב' שוורץ על פיה
ניתן ה
יה
לטענתו לה
וסיף את ה
נתבע כמבוטח נוסף ללא גביית פרמיה
נוספת ללמד כי זו ה
ייתה
כוונת ה
צדדים ובוודאי שאין לה
ניח כי ויתור על זכות ה
שיבוב לא ה
ייתה
משפיעה
על ה
פרמיה
, ובעניין זה
לא נחקרה
ה
עדה
כלל.

מעבר לכל ה
אמור גם בחינת ה
פוליסה
גופא תומכת במסקנתי לעיל. ה
פוליסה
קובעת מפורשות את זכות ה
תחלוף של כלל במסגרת סעיף 18 לחלק ד' שכותרתו "תנאים כלליים לכל פרקי ה
פוליסה
". בנוסף קובע סעיף 30 בפרק זה
כי:

"ה
מבוטח לפי פוליסה
זו אינו רשאי לקבוע מבוטח זולתו, אלא אם כן ניתנה
לו לכך מראש ה
סכמת ה
חברה
בכתב".

דה
יינו, תניות ה
פוליסה
אינן מלמדות על כוונה
לבטח גם את ה
נתבע כי אם ה
ה
פך – כל עוד לא ה
וכח כי קיים מסמך בכתב ה
קובע מבוטח נוסף זולת גב' ה
רמתי, אין לקבל את טענת ה
נתבע בעניין זה
.

לא למותר לציין כי גם שיקולי מדיניות משפטית מחייבים מסקנה
דומה
. בפס"ד נרות ירושלים עמד בית ה
משפט ה
עליון על משמעות שלילתה
של זכות ה
תחלוף של כלל אשר נוגדת עקרונות בסיסיים בדיני ה
נזיקין, כנאמר (עמ' 559):

"כשזכות ה
תחלוף נשללת לפנינו חריג לשני ה
עקרונות שעליה
ם עמדנו: ה
עיקרון שה
מזיק ה
רשלן נושא בתוצאות עוולתו, וה
עיקרון שקיומו של ביטוח בידי ה
ניזוק איננו משחרר את ה
מזיק".


מן ה
מקובץ, משנוכחתי כי אין בה
סכם ה
שכירות או בפוליסה
עוגן משפטי נכון
לשלילת זכות ה
תחלוף ואף זו לא נלמדה
מחומר ראייתי אחר, ה
רי עומדת זכות זו לתובעת ועל ה
מזיק ה
רשלן לשאת בתוצאות עוולתו.

27.
בשולי ה
דברים אתייחס לבקשת ה
נתבע לצירוף פס"ד שניתן בת.א.(ת"א)5865-03-10

ביטוח ישיר אי.די.אי חברה
לביטוח בע"מ נ' ירון רחמין
(20.5.13 )
שה
וגש לאחר שמיעת ה
ה
וכחות.
ב"כ כלל ה
תנגד לצירופו של פסה
"ד ה
נ"ל מחמת שפסיקתו אינה
ה
גיונית ואינה
מתיישבת עם ה
ליכי ה
מסחר ה
תקינים וה
ן מחמת שאין דמיון מלא בין ה
עובדות, שממילא אינן נמצאות במלואן בפני
ביה
מ"ש.
לאחר מתן פס"ד נרות ירושלים ניתנו מספר פסקי דין בערכאות ה
שלום בסוגיה
שלפני כאשר כולם נדרשו לפרשנות ה
סכם ה
שכירות אשר תוכנו משתנה
ממקרה
למקרה
. כמו כן מנו ה
ערכאות ה
שונות שיקולי מדיניות שונים כאשר כל אחד נתן דגש לשיקול זה
או אחר (ראה
לדוג', ת.א (ב"ש) 1172/06, כלל חב' לביטוח בע"מ נ' אלטמן אסתר ( 3.2.08), ת.א (ראשל"צ) 7075/01, מגדל חברה
לביטוח בע"מ נ' "לסטודנט" צילום מסמכים בע"מ ( 15.3.06), ת.א (י-ם) 33968-05-10, ה
פניקס חברה
לביטוח בע"מ נ' נדן פלדמן ( 28.12.11)).
ב"כ ה
נתבע ביקש לאבחן את פסה
"ד ה
נ"ל לנסיבותיה
ם ולשלול ה
חלתם על ה
מקרה
דנן.

שלא כטענת ב"כ כלל אני סבורה
כי פסה
"ד שצוטט ע"י ב"כ ה
נתבע אינו בבחינת חריג אלא שלטעמי ה
וא נכון לנסיבותיו. כב' ה
שופטת מור –אל שמפנה
לעקרונות שלילתה
של זכות ה
תחלוף מצביעה
על כך כי זו תשלל אם בנסיבות ה
מנויות בסעיף 62 (ד) לחוק חוזה
ה
ביטוח ,שאינן רלבנטיות למקרה
שבפני
, ואם בה
וראות ה
סכם ה
שכירות. אמנם שם ,כמו כאן ה
יה
מדובר בשכירות דירה
בודדת ולא בה
סכם שכירות של מבנה
תעשייתי כדוגמת פסה
"ד בעניין נרות ירושלים ,אלא ששם באה
בפני
ביה
מ"ש עדות של ה
שוכר שנמצאה
מה
ימנה
ע"י ביה
מ"ש בדבר אומד דעת ה
צדדים. שם ה
וכח כי ה
נתבע ידע על קיומו של ביטוח לטובתו ה
מכסה
גם את ה
שימוש שלו בדירה
,ואף עשה
בו שימוש במה
לך תקופת ה
שכירות.

במקרה
שלפני ,לא רק שלא ה
וכחו עובדות מה
ימנות דומות אלא שה
ה
סכם מטיל מפורשות על ה
נתבע את ה
אחריות לשימושיו במושכר ( בניגוד לה
וראות ה
ה
סכם בפסה
"ד שצוטט ) וה
וא אף לא פנה
לתובעת לכסות נזקי רטיבות שאותם ה
עלה
בעבר בפני
גב' ה
רמתי, כטענתו.
חיזוק נוסף לכך כי לא ה
ניח כלל שה
וא מבוטח אצל כלל יש למצא בנ/1 עת שנרשמו ה
דברים
ע"י ה
שמאי וינשטוק לאחר שיחה
עמו בשטח וה
עד לא נחקר על כך .
סבורני כי ה
תשתית ה
עובדתית שה
וכחה
בפני
מחייבת ה
מסקנה
דלעיל ה
נאמנה
לעקרונות שה
ותוו בפסיקה
ומה
טעמים שפורטו.

נוכח כל ה
אמור אני קובעת כי זכות ה
תחלוף לא נשללה
בה
סכם ה
שכירות או ה
פוליסה
וזו עומדת לתובעת בעינה
לצורך תביעת ה
שיבוב.



ה
נזק בתביעת ה
שיבוב

28.
לשם ה
וכחת סכום ה
תביעה
ה
גישה
כלל את חוות דעתו של ה
מה
נדס יקי נחמן (לה
לן: "מר נחמן") אשר ה
עריך את עלות שיקום נזקי ה
שריפה
בסך של 251,374 ₪ וכן את חוות דעתו של ה
שמאי מר ויינשטוק אשר חזר על מסקנותיו של מר נחמן ומציין כי כלל שכרה
את חברת ה
שיקום שה
ייתה
ה
זולה
ביותר .

ב"כ כלל ביקש לאמץ את שתי חווה
"ד ובמיוחד לאחר שלא ה
וגשה
חוו"ד נגדית ושמאי ה
נתבע ( שה
עיד בעניין נזקי ה
נתבע ) אישר כי ה
סכום ה
וא סביר בה
תייחס לעלות ה
שבת ה
מצב לקדמותו.
ה
נתבע ה
כחיש את שיעור ה
נזקים כפי ששמו מומחי כלל וטען כי ה
אחרונה
אינה
זכאית גם לה
חזר ה
וצאות שה
וציאה
לשם בירור ה
חבות וה
יקפה
במסגרת תביעת שיבוב.

29.
שני ה
מומחים נחקרו ע"י ב"כ ה
נתבע ומעדותם עולה
כי ה
ופץ כתב כמויות לשלוש חברות לצורך שיקום ה
בית ובסופו של יום חברת "אפסילון" בצעה
את ה
עבודה
.

אמת ב"כ ה
נתבע ה
עלה
תמיה
ות לגבי אופן ה
גשת ה
ה
צעות ע"י ה
קבלנים לרבות דרך אישורן אולם לטעמי, אין בתמיה
ות אלו כדי לה
צביע על ה
ספק במה
ימנות ה
סכומים שצוינו ע"י כלל ובודאי כשסבירותן כאמור אושרה
ע"י שמאי ה
נתבע.
למעשה
, לא ה
ופרכו חווה
"ד מטעם ה
תביעה
לרבות בחקירת ה
מומחים
ומסקנותיה
ם ה
תחזקו באישורו של מומחה
ה
ה
גנה
מר דבי, שאישר כאמור בחקירתו כי מדובר בסכום סביר בנסיבות ה
עניין . בנוסף אישר ה
נתבע בחקירתו כי כל ה
נזקים במבנה
תוקנו בפועל .

30.
אני סבורה
גם כי עלה
בידי כלל לה
וכיח כי
שילמה
את ה
סך ה
אמור לגב' ה
רמתי ביום 20.5.08 . מעדותה
של ה
גב' שוורץ עולה
כי ה
תשלום בוצע
לידי
ה
גב' ה
רמתי ולראיה
צורף פלט מחשב ה
מאזכר מס ' שיק ומועדו. ה
עדה
אף ה
סבירה
בחקירתה
את סיבת ואופן ה
ציון בפלט ה
מחשב
כשה
תשלום למעשה
בוצע בה
עברה
בנקאית .
לטענת ב"כ ה
נתבע ה
מסמך ה
נ"ל חסר חשיבות באשר אינו מקורי, נתון לעריכה
ולא ניתן לה
וכיח באמצעותו אם ה
תשלום בוצע למבוטחת או לקבלנים.
אינני סבורה
כי מדובר בשאלת קבילות אלא לכל ה
יותר בשאלת משקל ומשה
מסמך אינו עומד לבדו אלא מה
ווה
תמיכה
לה
צה
רתה
של ה
גב' שוורץ שלא ה
ופרכה
נראה
כי ה
תשלום ה
וכח.
עוד אני קובעת כי ה
וכחו ה
ה
וצאות בה
ן נשאה
כלל כמו עלות שכר טרחתם של מר ה
יינה
(2,599 ₪ מיום 30.4.08), מר ויינשטוק (5,198 ₪ מיום 20.5.08) ומר נחמן (3,863 ₪ מיום 20.5.08).
לטענת כלל זכאותה
מגיעה
לסך של 262,964 ₪ ומשוערך נכון ליום ה
גשת ה
תביעה
לסך של 282,918 ₪. דא עקא שה
תביעה
ה
וגשה
ע"ס של 261,441 ₪ ולא תוקנה
בשום שלב ולכן לא יפסק כל סכום מעבר לכך.

ה
תביעה
שכנגד

מעמד ה
נתבע כ "צד ג'" בפוליסה
–

31.
בכתב ה
תביעה
שכנגד ה
מתוקן טען ה
נתבע כי ה
שריפה
נגרמה
עקב בלאי תוך שימושו במבנה
ה
מושכר. ה
ואיל ועל גב' ה
רמתי ה
אחריות ה
בלעדית למניעת ה
בלאי ולחילופין לתיקון ה
נזקים ולאור ה
זנחתה
בתיקונם ורשלנותה
חלה
עליה
ה
אחריות לפיצוי.
לטענתו כאמור ה
שריפה
נגרמה
ע"י נזילות ורטיבויות שגרמו לפריצה
ה
חשמלית שה
ובילה
לשינויי ה
קיצוניים במתח ה
ה
ספק של ה
מזגן.
כנגד כלל נטען כי מתוקף עריכת פוליסה
מטריה
לדירה
על ידה
ובה
תקיים יריבות ישירה
בין ה
נתבע לבינה
מכח פוליסה
זו קמה
חבותה
לשפותו על פי דין בגין נזקיו.

בקביעתי לעיל כי ה
אחריות לשריפה
חלה
על ה
נתבע נשמטת ה
קרקע תחת כל ה
תביעה
שכנגד כנגד ה
נתבעים שכנגד 1-4 .
כזכור ה
עיד מר בוריה
כי לא ה
תקבלה
דרישה
מכתב מה
נתבע אודות תיקון רטיבויות בעוד שבסעיף 8.4.3. לה
סכם ה
שכירות לפיו ה
ודעה
על ליקוי תה
יה
בכתב. עוד ה
עיד כי שנה
עובר לשריפה
דאג לבצע תיקון ואיטום של ה
בית מפני חדירת מים.
ה
אחרונים חזרו וטענו גם בסיכומיה
ם כי נגררו שלא לצורך לניה
ול ה
ליכי סרק שננקטו כנגדם. מכל מקום ה
צטרפו לטענות כלל בעניין סיבת ומקור ה
שריפה
.

כמצוין לעיל מקובלת עלי טענת יורשי ה
מנוחה
כי לא ה
וכחה
טענת ה
נתבע לעניין רשלנותה
של ה
מנוחה
בתחזוק ה
בית וטענתו כי חזר וה
תריע על ליקוי ה
רטיבות נותרה
טענה
בעלמא אשר כאמור גם לא מצא לחזור עליה
בעת שרכש את ה
בית מידי ה
מנוחה
לאחר ה
שריפה
. ה
נתבע ה
עיד אמנם כי לא ה
תכוון כלל לתבע את יורשי ה
מנוחה
ונגרר לכך בעצמו, אולם אני סבורה
כי אין בכך כדי לחסוך ממנו את ה
ה
וצאות בה
ן נשאו בה
תדיינות ה
משפטית מולו.

32.

ה
נתבעים שכנגד 1-4
ה
צטרפו לטענת ה
נתבע כי ה
וא נמנה
על צד ג' על פי ה
פוליסה
שה
ונפקה
ע"י כלל ה
ן משום שאין כל חריג ברשימה
ה
פוליסה
ה
מחריג את ה
שוכר. בוודאי שאינו נכלל בה
גדרת ה
מבוטח לכן יש לראותו כצד ג' אם וכאשר יקבע כי ה
אחריות חלה
על ה
גב' ה
רמתי או יורשיה
וה
וא ה
דין באשר לנזקי ה
רכוש שסבל. עוד ה
וסיפו וטענו כי כלל ה
פרה
את ה
וראות סעיף 3 לחוק חוזה
ה
ביטוח משלא ה
בליטה
את ה
סייגים ולא ה
בה
ירו למנוחה
כי קיים חריג באשר למעמדו של ה
דייר כאדם שלישי. לטענה
אחרונה
זו ה
תנגדה
כלל בה
יותה
ה
רחבת חזית ואכן אינני סבורה
כי יש לקבלה
מטעם זה
.
עוד ה
וסיפה
כלל וטענה
כי גם אם ישתכנע ביה
מ"ש כי מקור ה
נזק בנזילות בפועל ה
רי אז מוחרג ה
כיסוי מכח סעיף 7 לרשימת ה
חריגים וכן ה
וחרגה
מגדר ה
כיסוי חבות חוזית של ה
מבוטח.

ב"כ כלל ה
טעים גם כי אין מקום לה
כיר בנתבע
כ"צד ג'" כה
גדרתו בפוליסה
במיוחד לאור טענתו ה
סותרת כי ה
וא ה
מבוטח על פיה
. לטענתו ממילא לא ה
וכחה
חבותה
לשלם פיצוי לנתבע על פי חוק
.

33.
ראינו כי לא ה
וכחה
ה
תחייבותה
ה
חוזית של גב' ה
רמתי לכלול את ה
נתבע כמבוטח בפוליסה
ואף לא נעשה
כן בפועל משנעדר שמו של ה
נתבע מה
פוליסה
.
עילת ה
תביעה
של ה
נתבע כנגד כלל נגזרת מכח חבותה
של גב' ה
רמתי ואם כך כל עוד לא ה
וכחה
חבותה
של ה
אחרונה
דין ה
תביעה
גם כנגד כלל לה
ידחות.
עם זאת ואם ביקש ה
נתבע לעגן תביעתו בפוליסה
כמטיבת נזקי צד ג' ה
רי ה
וא כפוף ללשון ה
פוליסה
אשר בפרק 6 לפוליסה
אשר כותרתו "ביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי" קובעת כי:

"ה
חברה
תשפה
את ה
מבוטח בגין סכומים שיה
יה
חייב לשלמם כפיצויים לצד שלישי על פי ה
חוק, בגין מקרה
ה
ביטוח אשר יארע בתוך תקופת ה
ביטוח בשטח ה
גיאוגרפי, ה
כל בגבולות ה
אחריות ה
נקובים בדף ה
רשימה
".

לאור ה
מסקנה
דלעיל בדבר אחריותו של ה
נתבע אין מקום לדון בשאלות פרשנות ה
פוליסה
שאינן דרושות ה
כרעה
במקרה
זה
.

ה
ה
ודעות לצד ג'

34.
עילת ה
ה
ודעה
לצד ג' של ה
נתבע מבוססת גם כן על טענת ה
נתבע בדבר אחריותה
של ה
גב' ה
רמתי לנזקי ה
שריפה
. לטענתו בשל רשלנותה
בה
חזקת ה
דירה
פרצה
ה
שריפה
וגררה
אחריה
את ה
נזק שבגינו ה
גישה
כלל את תביעת ה
שיבוב.

למעשה
עם ה
קביעה
ה
עובדתית בדבר ה
אחריות לשריפה
שמוטלת על כתפי ה
נתבע דין גם ה
ה
ודעה
לצד ג' כנגד יורשי ה
גב' ה
רמתי לה
ידחות.
מובן שגם ה
ודעת צד ג' שה
ם שלחו כנגד כלל דינה
לה
ידחות גם כן מסיבה
דומה
ולאור ה
ה
כרעה
בעניין ה
עדר זכותו של ה
נתבע על פי ה
פוליסה
.

לסיכום

35.
סיכומו של דבר, אני קובעת כדלקמן:

א.
ה
תביעה
מתקבלת במלואה
ועל ה
נתבע לשלם לתובעת סך של 261,441 ₪ בצירוף ה
פרשי ה
צמדה
וריבית מיום ה
גשת ה
תביעה
ועד ה
יום וכן ה
וצאות בגין אגרת ביה
מ"ש .

ב.
ה
תביעה
שכנגד נדחית.

ג.
ה
ה
ודעות לצד ג' נדחות.

ד.
ה
נתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ ולצדדי ג' ה
אחרים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ .



ניתן ה
יום,
א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בה
עדר ה
צדדים.


















א בית משפט שלום 3403/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חזק שלמה (שלומי), עזבון המנוחה רחל הרמתי ז"ל ואח' (פורסם ב-ֽ 07/08/2013)