פסקי דין על יצחק הפנר | פסקי דין על סמדר אהרוני | פסקי דין על מיכאל גוטמן ואח' | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז | פסקי דין על ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז | פסקי דין על הגב' רות יוסף ואח' |

52678-04/13 עתמ     11/08/2013




עתמ 52678-04/13 יצחק הפנר, סמדר אהרוני, מיכאל גוטמן ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, הגב' רות יוסף ואח'








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 52678-04-13 הפנר ואח'

נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז
, ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מ ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
8

בפני

כב' השופט
יעקב שינמן

עותרים
1
.
יצחק הפנר

2
.
סמדר אהרוני

3
.
מיכאל גוטמן

4
.
צבי היינריך קופפרברג

5
.
בעלי עסקים בעלי נכסים ותושבים בערים נס ציונה וראשון לציון


נגד

משיבים
1. הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז
, ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז
2. הגב' רות יוסף, בכהונתה ביו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז
3
. הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון
4
. עיריית ראשון לציון
5
. הועדה המקומית לתכנון ולבניה נס ציונה
6
. עיריית נס ציונה/מהנדס העיר נס ציונה
7
. קניון השלום השקעות בע"מ

8. מר מנחם גלן
9. רכבת ישראל בע"מ



החלטה

בפני
י בקשת העותרים ליתן צו ביניים המורה על עיכוב תחילת תוקפה של תכנית מתאר מפורטת מס' רצ/1/85/1 (להלן: "התכנית") עד להכרעה בעתירה שהוגשה על ידם נגד המשיבים.

1.
העתירה הנדונה עניינה בשטח אדמה של כ-30 דונם המצוי בחלק הצפון מזרחי של העיר ראשון לציון בתחומו של מחלף 431/412 בצמוד לתחנת הרכבת הידועה בשם תחנת "ראשונים".
2.
השטח נשוא התוכנית משמש בפועל כחנייה בהיתר עבור תחנת הרכבת והתוכנית בעיקרה מבקשת להפוך את חניון הרכבת העילי לחניון תת קרקעי, ומעליו יבנו שני מגדלים או מגדל אחד לטובת משרדים, מסחר, מסוף אוטובוסים ומקומות חניה נוספים ציבוריים לנוסעי הרכבת.
3.
התוכנית גובלת בדרום בכביש 431 שהינו כביש רוחב
ארצי המקשר בין כביש 6 לבין כביש תל אביב אשדוד ובמערב דרך 412 שהינה הדרך מראשון לציון לנס ציונה.
4.
שטח התוכנית מצוי בגבולה הדרומי של העיר ראשון לציון, ומעבר לכביש 431 בגבולה הצפוני של העיר נס ציונה.
5.
לתוכנית הוגשו התנגדויות הן על ידי בעלי עסקים מהערים ראשון לציון ונס ציונה, על ידי מהנדס העיר נס ציונה, על ידי תושב המתגורר בסמיכות לשטח התוכנית, על ידי רכבת ישראל ועל ידי יזם התוכנית.
6.
ביום 13.4.2011 הגישו העותרים עתירה קודמת (עת"מ 12138-04-11) (להלן: "העתירה הקודמת") בה התבקש בית המשפט לבטל את ההחלטה בעניין האישור שניתן לתוכנית וכן לבטל את האישור שניתן ולאפשר לעותרים לערור על האישור בפני
המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה – התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
7.
ביום 8.1.2012 ניתן פסק הדין בעתירה הקודמת בו קבעתי כי יש למחוק את העתירה הקודמת בהיותה עתירה מוקדמת שכן, בין היתר, טרם התקבלה התייחסות יועץ התחבורה של לשכת התכנון ורק לאחר שתתקבל חוות דעתו, תכריע הוועדה המחוזית האם דרוש דיון בנושא ואם לאו וכמו כן גם לפי החלטת הועדה המחוזית יש צורך בדיון נוסף בנושא התחבורה (להלן: "פסק הדין").

בהתאם לכך, בפסק הדין קבעתי, בין היתר, כי: "אין במחיקה זו כדי לגרוע מאף אחת מטענות העותרים והעותרים יהיו זכאים לעלות כל טענה כשתתקבל ההחלטה החדשה והמתוקנת והסופית בקשר לתוכנית."

בהמשך קבעתי כי: "העותרים, יהיו זכאים לפנות למשיבות 1-2 ולהביא בפני
הן נתונים והשגות רלוונטיים בקשר לנושא התחבורה או בקשר לכל עניין שנידון בהחלטת הוועדה והיא תחליט אם יש לשנות מההחלטה או מהחלטותיה הקודמות לאור הנתונים החדשים שהובאו בפני
ה ואם לאו, ותודענה לעותרים על החלטתה, משמע האם הוחלט על קיום דיון נוסף, מועד הדיון ואם לאו (להלן: "ההודעה"). תתקבל החלטה שלא לשנות את התוכנית ותמסר הודעה, או שיוחלט לתקן את התוכנית ותתקבל החלטה לאשרה לאחר תיקונה(בהתאם לסעיף 108 לחוק), או שיבקשו לערער בפני
הועדה הארצית ובקשתם תדחה, יוכלו העותרים לעתור כנגד החלטות העתירה דנא או אלו המתוקנות שיתקבלו והם לא יחשבו כמי שויתרו על טענותיהם או כמי שהשתהו."
8.
ביום 29.4.2013 הוגשה העתירה נשוא הבקשה שלפניי בעניין החלטת ועדת המשנה להתנגדויות של המשיבה 1 (מיום 21.1.2013) בדבר אישור התוכנית ודחיית ההתנגדויות שהוגשו לתוכנית ובעניין הימנעות משיבה 1, בין במליאתה ובין באמצעות ועדת המשנה להתנגדויות, להביא את תוכנית מתחם ראשונים לדיון בפני
ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן: "הולנת"ע") קודם להכרעה בהתנגדויות ואישור התכנית.

לחילופין, עתרו העותרים בעניין החלטת המשיבה 2 (מיום 4.3.2013) לדחות את בקשתם לקבלת רשות לערור על אישור תכנית מתחם ראשונים בפני
המועצה הארצית לתכנון ולבנייה באמצעות ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית.
9.
בעתירה טוענים העותרים, בין היתר, כי נפגעה זכות הטיעון של המתנגדים לתוכנית מתחם ראשונים וכי לא יושם פסק הדין בעתירה הקודמת.

לטענתם, ועדת ההתנגדויות לא שעתה לבקשת המתנגדים לזמנם לדיון פומבי נוסף וההתרשמות היא כי ההחלטה החוזרת לאשר את התכנית הינה תוצר של דעת הועדה לדבוק בהחלטותיה הקודמות. העותרים טוענים, בין היתר, כי הם הגישו לועדת ההתנגדויות חוות דעת שלא נדונו בדיון פומבי ולמעשה לא הוקדש להן עיון ודיון עניינים ומושכלים.
10.
ביום 11.7.13 לאחר קיום דיון מוקדם בעתירה במהלכו ציין ב"כ המשיבות 3
- ו 4 כי: "לפני כשבוע וחצי התכנית המאושרת 85/1 [הכוונה ל – רצ/1/85/1] פורסמה ברשומות ביום 02/07 למתן תוקף...", הגישו העותרים את הבקשה שלפניי.
11.
ביום 16.7.2013 ניתנה החלטתי בבקשת העותרים למתן צו ארעי לפיה: "עד למתן החלטה בצו הביניים, אני מורה על השהיית תחילת תוקף התכנית. למניעת כל ספק, בהתאם ובהמשך לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 10.7.13 ובבקשה, אין בהחלטה זו כדי לעכב בדרך כלשהיא במישרין או בעקיפין את הליכי אישור ובניית החניון שיכולים להמשך כסדרם".




תמצית טענות העותרים בבקשה לצו ביניים

12.
בהתאם לסעיף 119 לחוק התכנון והבניה, התכנית עתידה לקבל תוקף ביום 17.7.2013.
13.
זכות הטיעון המהותית של העותרים נפגעה הן טרם מתן פסק הדין בעתירה הקודמת והן לאחר שניתן.

צו הביניים מבוקש בהתאמה למטרות העתירה ואין זהות בין הסעד הסופי לסעד הביניים וכל שמבוקש הוא לעכב את תחילת תקפה של התכנית באופן שהתכנית לא תכנס לתוקף טרם הכרעה בעתירה. מתן תוקף לתכנית עלול לסכל או להכביד על מימוש הסעדים המבוקשים בעתירה.
14.
בנסיבות העניין, ברור כי למשיבים לא יגרם נזק בגין מתן הצו.

בהתייחס למשיבה 7 – קנית השלום השקעות בע"מ (להלן: "קנית השלום") – בהתאם להתחייבות אותה צירפה כנספח ז' לעתירה בעת"מ 5893-03-13 היא ממילא נטלה על עצמה את מלוא הסיכון שמא התוכנית לא תאושר או תשונה או תבוטל ואין במתן הצו כדי להשפיע עליה.

לעמדת המשיבות 3, 4 ו – 7 ניתן להשלים את העבודות להקמת החניון גם אם התוכנית
לא תאושר כלל ולכן מתן צו ביניים לא יגרום לעיכוב בהשלמת החניון.
15.
בנסיבות אלו יש לפטור את המבקשים מהפקדת ערובה – התניית מתן הצו בהפקדת ערובה המשפט המינהלי אינה נעשית כדבר שבשגרה.

עיכוב כניסת התוכנית לתוקפה לא יגרום נזק ועצם היות התוכנית בהליכים במשך שנים רבות מהווה ראיה לבעייתיות והמורכבות שבה. לנוכח
המשך ביצוע 4 קומות חניון תת קרקעי לא ייגרם לקנית השלום נזק וקיים אינטרס ציבורי בעתירה.
16.
הבקשה הוגשה ללא שיהוי לאחר שדבר אישור התוכנית ברשומות נודע לעותרים במהלך הדיון.
17.
קנית השלום לא הבהירה מתי תוגש מטעמה בקשה להיתר להמשך הבנייה וממילא אין לצפות שזו תאושר קודם למועד הדיון בעתירה הקבוע ליום 6.10.2013.
18.
סיכויי העתירה להתקבל – הנושאים העולים בעתירה נוגעים להעדר הפעלת שיקול דעת כדין, חריגה מסמכות, פגיעה בזכות הטיעון וחריגה קיצונית ממתחם הסבירות. בנוסף, חלקו האופרטיבי של פסק הדין בעתירה הקודמת לא יושם במועד ויושם באורח חלקי למראית עין בלבד.

חלפו כארבע וחצי שנים מהחלטת הועדה המחוזית להפקיד את התוכנית (1.11.2004) ועד להגשתה להפקדה בפועל (16.6.2009) והתוכנית אינה מלווה בנספחים ובדיקות עדכניות ובחלוף הזמן חלו שינויים בפרטי התכנון, במגישי התוכנית ואושרה תמ"א 35 ונקבעה על ידי הולנת"ע מדיניות נגד זליגת המסחר לשולי הערים.

אישור התוכנית הוכשר בשיקולים בלתי עניינים – משרד התחבורה הסיר את התנגדותו המקצועית לתוכנית בניגוד לחוות דעת מקצועית קודמת מאת מתכננת התחבורה מחוזות ת"א והמרכז ולא ניתנו נימוקים לשינוייה.

המשיבות 1 ו – 2 נמנעו מלהניח את פסק הדין בעתירה הקודמת בפני
משיבה 1 בטרם חזרה ואשרה את התוכנית ומבלי לאפשר לעותרים לממש את הזכות לטיעון משלים הכלולה בחלקו האופרטיבי של פסק הדין ולאפשר רק בדיעבד הגשת טיעונים משלימים וזאת מבלי להיענות לבקשת העותרים להופיע בפני
המשיבה 1 ולהציג בפני
ה את חוות הדעת והטיעונים המשלימים כך, שאלו הוצגו על יד עובדת לשכת התכנון באופן תמציתי, סלקטיבי ושטחי ביותר.

תמצית טענות המשיבות בתגובה לבקשה
19.
לטענת המשיבות 1 ו – 2 יש לדחות את הבקשה; העותרים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם וכי מידת הנזק העשויה להיגרם להם אם לא יינתן הצו, עולה על מידת הנזק שתיגרם למשיבות ולצדדים שלישיים אם יינתן הצו.

סיכויי העתירה נמוכים – העותרים אינם מצביעים על פגם המצדיק התערבות בהחלטת הועדה להשלמת תוכניות.

רוב העתירה נוגעת לסוגיית הנושא התחבורתי שהינו נושא תכנוני בו התערבות בית המשפט מצומצמת. המשיבות 1 – 2 קיבלו את החלטתן לאחר ששמעו את העותרים באריכות ואפשרו להם להשלים טיעון בכתב. נוסח הצו המבוקש אינו אפשרי מאחר והוא סותר את הדין הקובע כי תכנית שפורסמה כדין הינה בתוקף ומדובר בצו עשה לשינוי המצב הקיים.
20.
לטענת המשיבות 3 ו – 4 יש לדחות את הבקשה;

העותרים לא פירטו במסגרת הבקשה כל נזק שייגרם להם כתוצאה ממתן תוקף לתוכנית. מתן הצו יעמוד בסתירה לסעיף 119 לחוק התכנון והבניה. העותרים לא צפו את פרסום התכנית למתן תוקף ועתירתם לא תוקפת את פרסומה של התוכנית למתן תוקף. העותרים ביקשו לפטור אותם מהפקדת ערובה ולא ציינו האם הם מוכנים לשאת בתוצאות העלולות להיגרם כתוצאה ממתן צו הביניים. סיכויי העתירה אינם מצדיקים מתן צו ביניים – העתירה לא מצביעה על פגם מינהלי המצדיק את התערבות בית המשפט והיא כוללת טענות תכנוניות בהן בית המשפט ממילא אינו מתערב.
21.
לטענת המשיב 7, קנית השלום, יש לדחות את הבקשה;

הבקשה הוגשה בשיהוי – 6 חודשים לאחר שנודעה לעותרים ההחלטה בבסיס העתירה לחזור ולאשר את התוכנית ולמעלה מ – 4 חודשים לאחר שנודעה להם ההחלטה הנוספת שלא לתת להם רשות לערור על אישור התוכנית וכחודשיים וחצי לאחר הגשת העתירה עצמה. מאזן הנוחות – העותרים לא טוענים לנזק שייגרם להם אם לא יינתן להם הצו המבוקש.
מאידך, לקנית השלום צפוי להיגרם נזק כבד עד מאוד שכן לא ניתן יהיה להוציא היתרי בנייה מכוח התוכנית והדבר יביא לדחייה בפתיחת הפרויקט ובהכנסות ממנו.

יש לדחות את טענת העותרים כי אין בצו הביניים כדי למנוע את בניית החניון התת קרקעי שקנית השלום החלה בבנייתו –בדעת קנית השלום להגיש למשיבה 3 בטווח הזמן המיידי בקשה להיתר בניה מכוח התוכנית לצורך המשך בניה מעבר לחניון התת קרקעי באופן שיאפשר לה לבנות את הבנייה התת קרקעית והעל קרקעית כמקשה אחת. אין לראות בהתחייבותה כי תמשיך בבניית החניון התת קרקעי גם אם יפתחו הליכים משפטיים בעניין התכנית החדשה אישור לכך שלא ייגרם לה נזק אם יינתן צו הביניים. סיכויי העתירה נמוכים וקלושים - מדובר על "ערעור תכנוני" על החלטת הוועדה המחוזית והעותרים חוזרים על הטענות התכנוניות שהעלו בפני
הועדה.

יש לדחות את טענת העותרים כי נפגעה זכות הטיעון המהותית שלהם – החלטת הועדה ניתנה תוך התייחסות לכל טענות העותרים בהשלמת הטיעון מטעמם וניתנה להם זכות טיעון מלאה. לחילופין, יש להורות על הפקדת ערובה לפיצוי קנית השלום בגין נזקיה הצפויים ממתן הצו בגובה עשרות מליוני שקלים.
22.
המשיבות 5
ו – 6

מסכימות לבקשה.

המשיב 8 מסכים לבקשה. לטענתו, התכנית מתעלמת וסותרת גם את החלטת הולנת"ע בנושא מדיניות מוקדי מסחר מחוץ ובשולי הערים וסביבת מתחם ראשונים סובלת כבר עתה מעומס תחבורה נוכח מיקומה ובהיבט התחבורתי צפויים כתוצאה מהתוכנית עומסי תחבורה נוספים וחסר משמעותי במקומות חניה למשתמשי הרכבת תוך התעלמות מצרכי העתיד.
23.
המשיבה 9

– רכבת ישראל – לא הגישה תגובה לבקשה.
דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבות לה, בתגובה מטעם העותרים לתגובת המשיבים, בהודעת העותרים "על הגשת תוספת לתשובת המבקשים" ובעתירה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה כפי שהתבקשה אך להיענות לה בהיבט מצומצם, של מניעת הוצאת היתרי בניה על סמך התוכנית עד להכרעה בעתירה, והכל מהטעמים הבאים;

1.
במסגרת שיקולי בית המשפט במתן צו ביניים מבקש בית המשפט לענות על שתי שאלות מרכזיות:
האחת, סיכויי העתירה להתקבל, והשנייה, מאזן הנוחות שבין הצדדים. על המבקש צו ביניים להראות כי סיכוייו לזכות בעתירה טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד ובכלל זה כי הנזק שיגרם לו אם לא יינתן הסעד, הינו בלתי הפיך.
בין שתי שאלות מרכזיות אלו, מתקיימת מקבילית הכוחות. ככל שסיכויי העתירה קלושים יותר גוברות הדרישות לעניין מאזן הנוחות.



"ככל שסיכויי העתירה גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישות מאזן הנוחות, ולהיפך" (ראה:
בר"מ 5338/10
מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ,

(פורסם בנבו,
9.8.10);
ע"א 2501/05
ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ
,
(פורסם בנבו,
18.4.05)).

סיכויי העתירה


2.
מעיון בעתירה עולה כי עיקר טענות העותרים מכוונות נגד החלטות הועדה המחוזית בהיבט התכנוני.
מטבע הדברים איני קובע כאן ועתה כי לעתירה אין בסיס או ההפך, אך יש לקחת בחשבון לצורך מתן צו זמני, מושכלות ייסוד בעתירות המבקשות להשיג או לערער על החלטות של מוסדות התכנון המקצועיים, כי:

"

בית המשפט איננו מוסד תכנון נוסף או מוסד תכנון-על
" (ראה: עע"מ 9057/09 דן איגנר ועוד 32 אח' נ' השמורה בע"מ (פורסם בנבו, 20.10.2010) בפסקה 17 לפסק דינה של השופטת נאור).
או כי, היקף התערבותו של בית משפט במעשי המינהל מוגבלת: "בעיקרו של דבר אין בית המשפט ממיר את שיקול דעת הרשות התכנונית שהחלטתה עומדת למבחן בשיקול דעתו. היקף הביקורת שעל בית המשפט להפעיל מתמצה בבדיקה, האם החלטת מוסד התכנון התקבלה ללא משוא פנים, בלא הפליה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בתום לב וללא שיקולים זרים, ואם מצויה היא בתחום הסבירות" (ראו עע"מ 402/03 עמותת העצמאים אילת (לשכת המסחר) נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז דרום (פורסם בנבו, 12.2.04)), ופסקי הדין המצוטטים שם).


השאלה איננה מה היה מחליט בית המשפט בנסיבות דומות, אלא האם החלטה של הרשות התכנונית עומדת בביקורת של החלטה סבירה כאחת החלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות שאם כך הדבר לא יתערב בכך בית המשפט. העיקרון הוא כי ככלל, אין בית המשפט מתערב בהחלטת הרשות התכנונית אלא אם נפל בה פגם משפטי כזה המצדיק התערבות כמו למשל חריגה מסמכות, העדר תום לב, החלטה בלתי סבירה בעליל ועוד.

לעניין זה נפסק בעע"מ 3478/07 ביקל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (פורסם בנבו, 29.6.09)):
"בית משפט זה חזר ופסק כי סמכות התכנון הופקדה בידיהם של גופי התכנון המנויים בחוק. במרחב שיקול הדעת הניתן להם, ועל יסוד הנחה שהם פועלים בתום לב ובמידה ראויה של סבירות, רשאים ומוסמכים אותם גופים לנוע כרצונם ועל פי שיקול דעתן. בית המשפט לא יתערב בפעילותם של גופי התכנון אלא במקרה של פעולה שלא כחוק או בחוסר סמכות, שלא בתום לב או שלא בסבירות ראויה (ראו : בג"צ 2920/04 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פ"ד נ(3) 441, 446 (1996); בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה , פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); עע"ם 9654/06 החברה להגנת הטבע נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (לא פורסם, [פורסם בנבו], 5.5.2008), סעיף 15 לפסק הדין)."

וראה גם בעע"ם 2418/05
מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים,
(פורסם בנבו, 24.11.2005) שם נפסק (פסקה 9):

"כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות".

3.
לאור ההלכות האמורות לעיל, אני סבור כי לאור טענות העותרים בעלות האופי התכנוני ולאור העובדה שהעותרים

ממקדים את טיעוניהם בעתירה נגד שיקול דעת הועדה, לא ניתן לקבוע בשלב זה באופן חד משמעי כי סיכויי העתירה בטענה העיקרית גבוהים באופן המצדיק העתרות לבקשה למתן צו ביניים
;


בהחלטת הועדה צוין פעמים מספר כי בפני
הועדה הונח פסק הדין בעתירה הקודמת, הגם שכתוצאה מתקלה פסק הדין לא הוצג בדיון קודם, והועדה עודכנה על ידי היועמ"ש שלה בדבר הצורך בשקילת ההחלטה מחדש לאחר ההליך שנקבע בפסק הדין.


בהתאם לכך, הועדה אפשרה לעותרים להשלים את טיעוניהם לרבות הגשת חוות דעת משלימות תוך שהועדה התייחסה לטיעונים אלו ולא ראתה בהם ככאלו המצדיקים את שינוי החלטותיה הקודמות, למעט קבלה חלקית של ההתנגדות בנוגע לנושאים הסביבתיים.
4.
כאמור, בעתירתם מעלים העותרים גם טענה חילופית בדבר היות החלטת המשיבה 2 לדחות את בקשת העותרים לערור על אישור התוכנית בפני
המועצה הארצית (מיום 4.3.2013) נספח 2 לעתירה) שגויה, בלתי סבירה ודינה להתבטל.



לטענת העותרים, החלטה זו אינה מתיישבת עם הפסיקה, הרציונל הבסיסי והיתרונות הגלומים במתן רשות לערור על החלטת ועדת ההתנגדויות בפני
המועצה הארצית.

בנוסף, לטענתם, הגשת התוכנית אינה מתיישבת עם המדיניות שנקבעה בתמ"א 35 לגבי איזון תכניות לחידוש עירוני והמדיניות לשיפור ועיצוב החלקים הוותיקים של מרחב התכנון המקומי ובכלל זה מרכז הישובים הוותיקים.
5.
בפסק הדין בעתירה הקודמת הבעתי את דעתי כי העובדה שהעתירה נמחקה אין משמעה כי גם הסעד החלופי שהתבקש על ידי העותרת, כאמור לעיל, לא היה מבוסס.

בעתירה הקודמת קבעתי כי: "יהיה מקום לבחון, האם שאלת מדיניות היישום של תמ"א 35, בקשר לפרבור מרכזי הערים נדונה והוכרעה ע"י המועצה הארצית לתכנון ובניה באמצעות וועדת המשנה לעררים.".
מטבע הדברים, גם בנוגע לעתירה נשוא הבקשה שבפני
י, אני סבור כי לא ניתן לשלול בשלב זה, את סיכויי העתירה להתקבל בהיבט של הטענה החלופית כפי שצוינה לעיל, לפיה המועצה הארצית תבחן (ככל שלא בחנה) את יישום המדיניות הנכונה לשמירה על צביון מרכזי הערים ("ייבוש מרכזי הערים") לעומת בניית קניונים סביב העיר ראשל"צ.

על המשיב 7 והמשיבות 3-4, לקחת נתון זה בחשבון בכל הנוגע לפעילות בהמשך הליכי התכנון, ו/או הוצאת היתרים על סמך תוכנית, שיתכן ושאלות מסוימות בקשר אליה יובאו לדיון בפני
המועצה הארצית, שעשויה- ולו גם באופן תיאורטי, לשנות אותה במלואה או בחלקה.

לאור עמדתי שתובא להלן לעניין מאזן הנוחות, איני סבור שיש להיענות לבקשה כפי שהתבקשה אך יהיה נכון לתת בנסיבות העניין צו ביניים
מצומצם שימנע הוצאת היתרי בניה עד להכרעה בעתירה, בייחוד לאור העובדה שהדיון בעתירה קבוע לפניי ליום 6.10.2013.



מאזן הנוחות
6.
כאמור, לאור העיקרון בדבר מקבילית הכוחות ככל שסיכויי העתירה נמוכים יש להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן משמעותי יותר לטובת העותרים.
7.
אני סבור כי העותרים לא הוכיחו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם ולוּ במקצת וכי מידת הנזק העשויה להיגרם להם אם לא יינתן הצו, עולה על מידת הנזק שתיגרם למשיבות ולצדדים שלישיים אם יינתן הצו.

כל שטענו העותרים בבקשה הוא כי: "המבקשים יטענו, כי בנסיבות העניין, כמובהר להלן, ברור כי למשיבים כולם לא יגרם כל נזק בגין מתן צו הביניים.".


העותרים לא הראו כל נזק שייגרם להם באופן מיידי, המצדיק מתן צו ביניים.
העותרים אף לא השיבו לטענות המשיבים בהקשר זה בתשובה שהגישו לתגובות המשיבים ובתוספת לתשובתם.

בשולי השיקולים הקשורים גם למאזן הנוחות נלקחה בחשבון גם עובדת השיהוי והמועד בו הוגשה הבקשה לעומת המועד בו נודע לראשונה לעותרים העובדה, כי התנגדותם נדחתה וכי בלאו הכי הליך אישור התוכנית, "יצא לדרך" האישור הסופי.

בנסיבות של עתירה זו, שיהוי לכשעצמו אינו עילה לדחיית הבקשה לצו זמני אך הוא בהחלט אחד השיקולים שיש לקחתם בחשבון אם להיעתר בקשה ואם לאו.

העותרים אכן השתהו בהגשת בקשתם זו ולא נתנו כל הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה. מצד שני העובדה כי המשיב 7 עומד להגיש בקשה להיתר בניה כבר בטווח הקרוב, הינה עובדה שנודעה
לעותרים רק לאחר הגשת הבקשה, על כל המשתמע לעניין השיהוי בהיענות לבקשה למנוע הוצאת היתרי בניה על פי התוכנית.



סוף דבר
8.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה כפי שהתבקשה, נדחית.
הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 16.7.2013 בטל.
המשיבים יוכלו להמשיך בהליכי התכנון לפי התוכנית.


יחד עם זאת ובין היתר, לאור טענת המשיב 7 כי בדעתו להגיש בקשה להיתר בניה "כבר בטווח הזמן המיידי", ניתן בזאת צו לפיו לא יוצאו היתרי בנייה לפי התוכנית עד למתן פסק הדין בעתירה (להלן: "צמ"ז להיתרי בניה").

צמ"ז להוצאת היתרי הבניה כפוף לכך, שעד ליום 1.9.13 :

א. יפקידו העותרים כולם התחייבות עצמית בהתאם לתק' 364 ו-365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984;
ב.
יפקידו בקופת בית המשפט ערבון במזומן סך כולל של 657,000 ש"ח (לפי בסיס חישוב של 3,000 ₪ לכל עותר), לפיצוי עבור כל נזק שייגרם למשיב 7 כתוצאה ממתן הצו, אם יבוטל או יפקע הצו או תיפסק העתירה.
לא תופקדנה כל ההתחייבויות ו/או לא יפקד הסך הנ"ל במלואו ובמועדו יפקע צמ"ז להיתרי בניה ללא צורך בהחלטה נוספת.

9.
לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה הבקשה נדחתה ברובה אך התקבלה בקשר להוצאת היתרי הבניה, אני קובע כי כל צד ישא בשלב זה בהוצאותיו.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"ג, 11 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 52678-04/13 יצחק הפנר, סמדר אהרוני, מיכאל גוטמן ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז, הגב' רות יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 11/08/2013)