פסקי דין על נוף חי ניהול ונכסים (1986) בע"מ | פסקי דין על נופים פלוס (עיכוב הליכים) | פסקי דין על דוד בינט | פסקי דין על עפר נסים עמאר |

7110-01/10 תאמ     17/08/2013




תאמ 7110-01/10 נוף חי ניהול ונכסים (1986) בע"מ נ' נופים פלוס בע"מ (עיכוב הליכים), דוד בינט, עפר נסים עמאר








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 7110-01-10 נוף חי ניהול ונכסים (1986) בע"מ
נ' נופים פלוס בע"מ ואח'




בפני

כב' השופט
אחסאן כנעאן


תובעים

נוף חי ניהול ונכסים (1986) בע"מ
ע"י עוה"ד רן גל


נגד


נתבעים

1.נופים פלוס בע"מ (עיכוב הליכים)
2.דוד בינט

מס' ת.ז. 038611141
3.עפר נסים עמאר

מס' ת.ז. 024105280

נ' 2 ו- 3 ע"י עוה"ד חיים קנר




פסק דין


רקע וההליך שלפני

1.
לפני תביעה כספית לתשלום חוב בסך של 23,055 (נכון למועד הגשת התביעה) בגין אירוח שבת חתן שנערך במלון נוף בבעלות התובעת.

2.
הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") הינה חברת מוגבלת במניות אשר על פי הנטען הזמינה את השירות בעבור לקוחותיה. אין חולק כי לקוחות הנתבעת שילמו לה ישירות והיא הייתה אמורה לשלם את התמורה לתובעת.

3.
הנתבעים 2 ו- 3 הינם בעלי המניות ומנהלי הנתבעת.

4.
אין חולק עוד בין הצדדים כי תמורת האירוח לא שולמה. המחלוקת
המתעוררת בענייננו מתמקדת בתי שאלות: האם נתבעים 2 ו- 3 נטלו על עצמם לפרוע את חובה של הנתבעת באופן אישי? במידה ולא האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבעים 2 – 3.

5.
ביום 27.11.2012 נשמעו הראיות בתיק כאשר מטעם התובעת העידו מר שמעון כהן ומר יגאל חי ומטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם.


דיון והכרעה

התחייבות אישית

6.
שאלה ראשונה אשר יש להכריע בה היא האם הנתבעים 2 ו- 3 נטלו על עצמם באופן אישי לפרוע את חובה של הנתבעת.

7.
התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר סיום האירוע שהתקיים בין התאריכים 15 – 16 אוגוסט 2008 הנתבעת לא פרעה את חובה חרף התחייבות של מנהליה
לעשות כן. עוד נטען כי הנתבעים התחייבו לפרוע את חובה של הנתבעת. בעקבות פניות חוזרות ונשנות של מנהלי התובעת למנהלי הנתבעת שיגרו האחרונים ביום 13.11.2008 מכתב לתובעת בו הסבירו כי הנתבעת נכנסה להשקעות במיזמים שונים ונוצר קושי בתזרים המזומנים. התובעת התבקשה לגלות אורך רוח בנוגע לפירעון החוב.

8.
עיון מדוקדק בתצהירי עדי התביעה אינו מעלה בשום מקום כי מנהלי הנתבעת התחייבו כי יישאו באופן אישי בחוב. על מנת שתוטל חבות אישית על מנהלי הנתבעת אני מצפה שתהיה אמרה חד משמעית מצידם כי הם נוטלים התחייבות אישית על עצמם. לכן אין לתובעת כל עילת תביעה כלפי הנתבעים המבוססת על נטילת התחייבות אישית מצידם.

הרמת מסך ההתאגדות

9.
באשר לעילת התביעה מכח הרמת מסך ההתאגדות סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כי במקרה זה יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת לנתבעים. להלן אבאר ואסביר את טעמיי.

10.
עיון במסמכי ההתאגדות מעלה כי הנתבעת התאגדה ביום 5.3.2006. בעלי המניות ומנהלי הנתבעת הינם הנתבעים. כל אחד מהנתבעים רכש 50,000 מניה בעלות של שקל חדש לכל מניה.

11.
דא עקא, כשנשאל הנתבע מס' 3 כמה השקיע כל אחד מבעלי המניות כהון עצמי השיב כדלקמן (עמ' 19 ש' 15 – 22):

"ש.
לשאלת ביהמ"ש – כמה השקעת בחברה הנתבעת 1 כסף?

ת.
שלי – לא השקעתי כסף, לא היה לי.

ש.
לשאלת ביהמ"ש למרות שרשום ברשם החברות שיש לך מניות בחמישים אלף ₪?

ת.
זה נוהל של עו"ד.

ש.
לשאלת ביהמ"ש – כמה דודי השקיע?

ת.
שקל. לה היה צריך בחברה, השיטה היתה בהתחלה כשהתחלנו פנינו לבית מלון שהכיר אותנו וסיכמנו אותו (צ"ל איתו – ההערה שלי א.כ.) שאנחנו משווקים הוא גובה את הכסף, הוא עושה את כל הגבייה ובסוף התקופה מפריש לנו את העמלה. אחר כך המחזורים גדלו והבנק נתן אשראי."

12.
הנתבע מס' 2 השיב על אותה שאלה כדלקמן (עמ' 25 ש' 19 – 21):

"ש.
לשאלת ביהמ"ש – כמה כסף השקעת בחברה?
ת.
אני לא יודע לכמת את זה בכסף
. יכול להיות שהשקעתי חמישים אלף ₪ ביברה ואפילו יותר."

13.
כלומר בהתחלה הנתבע מס' 2 לא ידע לכמת כמה השקיע אך לאחר מכן התעשת והשיב כי יכול להיות שהשקיע 50,000 ₪ ואפילו יותר. כשנשאל עד זה כמה השקיע הנתבע מס' 3 השיב תשובה בלתי מתקבלת על הדעת (עמ' 19 ש' 28 – 31)

"אני לא יודע ואני אסביר גם למה – בתקופה הראשונה אני הייתי עוד מורה, הוא היה רוב היום שם, הוא עבד בבוקר ואני הגעתי אחרי הצהריים. יכול להיות שהתשובה היא לא טובה לי ולכן לא שאלתי, אנחנו חברים טובים. הוא ידע כמה שהשקעתי, הרי הכסף שהבאתי ונתתי גם."

14.
תשובתו זו של העד אינה הגיונית בעליל. העלה על הדעת כי לא ידע בדיוק כמה השקיע כל אחד מהשותפים למיזם העסקי? בהקשר זה אני מעדיף אץ תשובתו של הנתבע מס' 3 כי לא הושקע מהונם העצמי כספים כלשהם על אף הרשום ברשם החברות. הנתבע מס' 3 אף ידע לתת נימוק משכנע מדוע לא הושקעו כספים.

15.
עוד עולה מעדותם של נתבעים 2 ו-
3 כי בבעלות הנתבע מס' 3 עסק פרסום אשר התנהל כעוסק מורשה (להלן: "עסק הפרסום"). משרדי הנתבעת שוכנו במשרדי עסק הפרסום. הנתבע הייתה משווקת פרויקטים תיירותיים כאשר את שירותי הפרסום הייתה מזמינה מעסק הפרסום. שני הנתבעים היו מקבלים עמלות מהכספים שהועברו מהנתבעת לעסק הפרסום בעבור שירותי הפרסום. הנתבע מס' 3 העיד: "קיבלתי עמלות מן הפירסום של החברה וכך אנו התפרנסנו וכל הכסף שנוצר השקענו בפרוייקטים חדשים." (עמ' 20 ש' 4 – 5).

16.
בניגוד לעדות זו העיד הנתבע מס' 2 כי לא קיבל עמלות מעסק הפרסום (עמ' 21 ש' 15 – 16). אולם בהקשר זה אני שוב מעדיף את עדות הנתבע מס' 3 לפיה הם גבו עמלות מעסק הפרסום על פרסומים שביצעה הנתבעת. אציין כי הוצאות הפרסום התבטאו במאות אלפי שקלים כפי שהודה הנתבעת מס' 2 (עמ' 20 ש' 29 – 30).

17.
לסיכום העדויות שהובאו לפני: בנתבעת לא הושקע כלל הון עצמי של בעלי מניות. לנתבעת היו הוצאות פרסום ומשכורות עובדים שעבדו בה. הוצאות הפרסום שהוצאו יכלו להגיע למאות אלפי שקלים ומהוצאות אלו קיבלו הנתבעים עמלות.

18.
לעניות דעתי, במקרה הנוכחי יש להרים את מסך ההתאגדות מכח העילה ש למימון דק. העילה של מימון דק הינה למעשה כאשר בעלי המניות משקיעים מהונם העצמי סכום זעום ולא פרופורציונאלי יחסית למימון שמקבלים מצד ג' כגון ממוסד בנקאי. במקרה כזה יכולה לקום עילה להרמת מסך מכח מימון דק. בע"א 2223/99 קריספי נ. ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ, פ"ד נז(5) 116 התייחס כבוד השופט ריבלין לאפשרות של הרמת מסך ההתאגדות מכח העילה של מימון דק כדלקמן:

"בית

משפט

זה
,
אף

שלא

באופן

פוזיטיבי

ומפורש
,
הכיר
,
כך

נראה
,
בעילת

המימון

הדק

כעילה

להרמת

מסך
(
ע"א 324/82

עירית

בני
-
ברק

נ
'
רוטברד
,
פ
"
ד

מה
(4) 102).
בית

המשפט

הרים

את

מסך

ההתאגדות

כאשר

נעשה

בו

שימוש

לרעה
(
ע"א 478/74

נהר

השקעות

בע
"
מ

נ
'
מדינת

ישראל
,
פ
"
ד

ל
(3) 706).
מימון

עצמי

קטן

ביותר
,
או

מינוף

גדול
,
עלולים

להיחשב

שימוש

לרעה

במסך

ההתאגדות
(
א
'
חביב
-
סגל

דיני

חברות
(
כרך

א
',
תשנ
"
ט
) 253;
ראו

גם

א
'
פלמן

וה
'
בר
-
מור
,
דיני

חברות

בישראל
-
להלכה

ולמעשה
(
כרך

א
,
תשנ
"
ד
) 129-128).
לפיכך

נראה
,
כי

גם

עובר

לחקיקת

חוק החברות,
היתה

סמכות

לבית

המשפט

להרים

מסך

בעילה

של

מימון

דק
,
ומכאן
-
גם

סמכות

לבחור
,
במקרים

מתאימים
,
בסעד

מידתי

יותר
-
סעד

של

הדחייה
.
"

19.
אך באותו מקרה לא הורם המסך מכח עילה זו. המובאה לעיל מלמדת על גישת הפסיקה בכל הקשור להרמת מסך מכח העילה של מימון דק.



20.
בע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ [פורסם בנבו] התייחס כבוד השופט רובינשטיין לאפשרות של הרמת מסך מכח העילה של מימון דק כדלקמן:

"כבר אמרנו, כי ישנה מחלוקת בשאלה אם המימון הדק הוא עילה להרמת המסך. האם קטנותו של הון החברה וזעירותו של הונה הנפרע, מהווים אחד הטעמים להרמת המסך? נושא זה לבדו מסופקני אם היה מקום לראות בו לבדו עילה להרמת המסך. מקובלת עלי גישת ד"ר בר-מור (א' פלמן,
דיני חברות
, מהדורה ה' בר-מור, ע' 124), בהקשר זה, באשר לצורך ב"דבר מה נוסף". ואולם, משמצטרף נושא זה להסתרת המצב האמיתי, יש מקום לצרף גם נימוק זה במצטבר לשיקולים האחרים התומכים בהרמת מסך. ולא למותר לציין כי בתיקון מס' 3 לחוק נכרך הדבר – דומה – בפעולה בניגוד לתכלית החברה ובנטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה."

21.
דהיינו לגישתו של כבוד השופט רובינשטיין אין די בקיומו של מימון דק אלא צריך להצטרף לעילה זו "דבר מה נוסף" כגון תרמית על מנת שתתגבש העילה להרמת המסך. באותו ענין כבוד הנשיא ברק ביסס את פסק דינו על חובת תום הלב בלבד והשאיר את שאלת הרמת המסך בצריך עיון.

22.
בענייננו הנתבעים כאמור לא השקיעו מאומה בנתבעת
על אף שבמסמכי ההתאגדות צוין כי אלו השקיעו סך של 100,000 ₪. ברי כי מדובר במצג שווא אשר יש להניח כי הנושים למיניהם הסתמכו עליו. מצב זה הינו חמור יותר ממימון דק. במימון דק בעלי המניות משקיעים מהונם אך במידה לא מספקת ולא פרופורציונאלית למימון ממקורות אחרים. בעוד שבענייננו לא היה מימון כלל.

23.
לא זו אף זו, הנתבעת לא מצאה לנכון למסור מידע קריטי לתובעת. מעדות הנתבע מס' 2 התברר כי כבר בקיץ 2008 הודיע הבנק כי הוא עוצר את האשראי לנתבעת (עמ' 22 ש' 12 – 16). על התוצאות המיידיות הפסקת האשראי העיד הנתבע מס' 3 כדלקמן ;(עמ' 16 ש' 4 – 16):

"ש.
סיכמנו כבר שבתחילת דצמבר פיטרתם את כל העובדים, כמה זמן לפני זה ידעת שהחברה נמצאת בקשיים, יום לפני, חודש, חודשיים לפני, חצי שנה לפני?
ת.
זה הגיע בהפתעה מטלפון של הבנק שהודיע בצורה חד צדדית אני מפסיק לכם את האשראי שסיכמנו ודיברנו ומה שהיינו נוהגים כל הזמן. אני לא זוכר תאריכים, לא המשכנו להעסיק עובדים תקופה ארוכה שידענו שלא נוכל לשלם, הבנק עצר לנו את האשראי, עיקל את כל האשראי העתידי ובעצם חנק לנו את הפעילות של החברה. היתה חריגה קבועה, חריגה מאושרת של הבנק ובכלל המצב שהיה באותו זמן במשק הוא החליט שהוא לא רוצה יותר להתעסק בתחום התיירות והוא סגר לנו את האשראי.
ש.
איזה בנק זה?
ת.
בנק פועלי אגודת ישראל.
ש.
אז אתה אומר לי שכל העניין הזה של קריסת החברה, נפל עליך כרעם ביום בהיר, קיבלת טלפון ואז זה קרה?
ת.
כן. זה בעצם חנק מלהמשיך את הפעילות."

24.
כעולה מעדות זו הפסקת האשראי פגעה באופן מיידי בפעילות העסקית של הנתבעת. לכן משהודעת הבנק ניתנה בקיץ 2008 והאירוע נשוא התביעה התקיים ב- 15.8.2008 אי תשלום בעד האירוע היה בעצם ודאי. לכן כל מצגי הנתבעים 2 ו- 3 בהמשך בפני

התובעת ומנהליה כי החוב יוסדר הייתה בבחינת אחיזת עיניים ומצגי שווא.

25.
בשים לב לכך, חוסר מימון הנתבעת על ידי הנתבעים בהון העצמי כפי שהתחייבו במסמכי יסוד החברה וכן הסתרת מצבה הכלכלי של הנתבעת מקימים בנסיבות מקרה זה עילה להרמת מסך ההתאגדות בין התובעת לנתבעים.

התוצאה

26.
בשים לב לכך, אני מקבל את התביעה כנגד נתבעים 2 – 3 ומחייבם ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 23,055 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.1.2010 ועד התשלום המלא בפועל.

27.
כן יישאו נתבעים אלו ביחד ולחוד בהוצאות התובעת בסך של 6000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,
י"א אלול תשע"ג, 17 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 7110-01/10 נוף חי ניהול ונכסים (1986) בע"מ נ' נופים פלוס בע"מ (עיכוב הליכים), דוד בינט, עפר נסים עמאר (פורסם ב-ֽ 17/08/2013)