פסקי דין על יהודה רובין | פסקי דין על יואל נסים דיין

16082-10/12 תק     12/08/2013




תק 16082-10/12 יהודה רובין נ' יואל נסים דיין








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



12 אוגוסט 2013

ת"ק 16082-10-12 רובין ואח' נ' דיין ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה – יפעת אונגר ביטון


התובע

יהודה רובין


נגד


הנתבע

יואל נסים דיין




פסק דין


בפני
תביעה ותביעה שכנגד, שהגישו הצדדים, בעלי דירות באותו בניין ביישוב אבני-חפץ. לשתי הדירות חצר משותפת.

להלן טענות הצדדים בתמצית:

התביעה העיקרית:
1.
התובע טוען כי הניח בחצר המשותפת, סמוך לדירתו, חפצים שונים וציוד (כמפורט בסע' 6 לתביעה להלן: "הרכוש"). באחד הימים, הזמין גנן לנקות ולטפל בגינה. ככל הנראה הגנן הניח את הרכוש בסמוך לדירת הנתבע, לצורך ניקוי החצר, ולא החזירו למקומו בתום העבודה.

2.
התובע שלא נכח באותה עת בדירתו, שמע משכניו כי הנתבע הגיע למקום, ופינה את הרכוש. חלקו נלקח ע"י הנתבע ונמכר, חלקו הושלך.

לשיטת התובע, הנתבע הודה בפני
ו במיוחס לו. התובע דורש פיצוי בעד הרכוש הנ"ל.

3.
הנתבע, שאינו מתגורר בדירתו, אלא משכיר אותה לדיירים, הודה כי הגיע על מנת לנקות ולסדר את המקום, לקראת השכרת הדירה לדיירים חדשים. לשיטתו, החצר המשותפת הייתה מוזנחת מאוד והושלכה בה פסולת רבה, לרבות פסולת בניין. לגרסתו, ערך בדיקה עם רחל פישלר, העובדת במזכירות היישוב, שהציעה לפנות לתובע בשם הנתבע, בבקשה לפנות את רכושו. אליבא הנתבע, התובע הכחיש בפני
הנ"ל את בעלותו ברכוש.


מאחר והתובע טען כי הרכוש אינו רכושו, ומשלא נעשה דבר משך חצי שנה, וכיוון שהנתבע, שכנו וגב' פישלר התרשמו כי מדובר בגרוטאות, בפסולת ובחפצים חסרי ערך, פינה הנתבע את כל המצוי בחצר, לשטח ציבורי סמוך.
מנוע למזגן ומסגרות אלומיניום מפורקות, נטל
ומכר בעד 80 ₪.

התביעה שכנגד:
4.
בתביעה שכנגד טען הנתבע, כי בעקבות סכסוך חריף שפרץ בינו לבין התובע, כתוצאה מהפינוי האמור (וכלל, בין היתר, הגשת תלונות הדדיות במשטרה), הודיעו לו הדיירים בדירתו על חבלות משמעותיות שנגרמו לדירתו.

אליבא גרסתו, נוקבו צינורות גז למזגן, שמשת חלון נופצה, מנעול הכניסה הושחת, סט הגז נגנב ונגרם נזק להזנת חשמל עבור דוד שמש.

לטענתו, חוקר משטרה שהגיע למקום, התרשם מהשחתה משמעותית, שאינה על רקע התפרצות וגניבה.


הנתבע מייחס את גרימת החבלות לתובע.

לטענתו, למחרת הפינוי, יום שישי, כחצי שעה לפני כניסת השבת, נערכה שיחה בין הצדדים, בה איים עליו התובע כי עליו להחזיר את מנוע המזגן, אחרת יבולע לו – "הוא אמר לי יש לך אולטימטום להחזיר לו את המזגן עד יום ראשון בבוקר. אם אני לא אחזיר לו הוא יראה לי מה זה" (עמ' 7 שורות 17-18 לפרוטוקול).

הנזקים לדירתו התגלו ע"י הדיירים ביום א' בבוקר.

הנתבע, סבור כי סמיכות הזמנים בין איום התובע והתנאי שהעמיד, לגרימת החבלות, מצביעה על מעורבותו של התובע בהשחתה.

הנתבע העמיד תביעתו בגין תיקון הנזקים, הזמן וההוצאות לצרכי הפינוי, לרבות הפסד ימי עבודה על פציעתו שארעה במהלכו, ובגיןו ירידת ערך דירתו, על סך 26,130 ₪.

5.
התובע מכחיש כל קשר לגרימת הנזקים בדירת הנתבע. לדבריו שוחח עם גב' פישלר שהכחישה את טענות הנתבע. כמו כן מכחיש שפציעת הנתבע ארעה בעת הפינוי, משום לפי האישורים הרפואיים, אושפז חודשיים אחריו. התובע מסר כי המשטרה לא הזמינה אותו לחקירה בעניין.

דיון:
אפתח בתביעה שכנגד:
6.
בדיון שהתקיים ביום 06.08.2013, הודה הנתבע כי אין לו ראיות על כך שהתובע מעורב בגרימת נזקים לדירתו:


"אני לא ראיתי במו עיני מי עושה את זה אבל היה אולטימטום ואני לא אמרתי שהוא עשה את זה. אני הגשתי תביעה על החבלות. אין לי ראייה לקשור את החבלות לתובע.
הראייה היחידה שלי זה סמיכות האיומים וביצוע החבלות" (עמ' 7 שורות 28-30).


בחקירתו הנגדית נשאל כיצד לא היו עדים לאירוע גרימת החבלות, שעל פי טענתו הינן כה חמורות, השיב:


"ת: יכול להיות ששמעו וראו אבל מפחדים לדבר. העדיפו לשתוק ולא להתעסק" (עמ' 8 שורות 16-18).

7.
כפי שהוכח, פעל הנתבע להגשת תלונה במשטרה נגד התובע על איומים וגרימת הנזק לדירתו. ברם, טענת התובע כי המשטרה לא זימנה אותו לחקירה לא נשללה. גם העובדה כי התיק הועבר לארכיון, מלמדת לכאורה כי לא נמצאו ראיות לקשור את ביצוע המעשים למאן דהוא.

8.
אין מחלוקת כי שני הצדדים הינם אנשים מאמינים. קשה להניח כי לאחר שנסע להגיש תלונה במשטרה (אף אם היה הדבר אחרי כניסת השבת), בחר התובע לחזור ליישוב, בערב השבת,
כדי לחבל בדירתו של הנתבע. כאמור, התובע התלונן נגד הנתבע, ועשוי היה להסתכן בחשד כמי שביצע את המעשים. אף אינני סבורה שביצוע מעשים כאלה ניתן היה להסתיר מעוברי אורח ושכנים. חזקה על המשטרה שהייתה מגיעה אל עדי הראייה או אל עדי השמיעה והייתה מקבלת עדויות על האירוע.

9.
מכל מקום, נטל ההוכחה מונח על כתפו של הנתבע כ"מוציא מחברו שעליו הראייה". נטל זה הינו נטל משמעותי יותר כשמיוחסים לצד שכנגד מעשים פליליים.


לא שוכנעתי כי סמיכות הזמנים בין האולטימטום לכאורה שהעמיד התובע לנתבע, להחזרת מנוע המזגן, לבין התרחשות הנזקים, מצביעה על התובע. אני סבורה שאף במידת ההוכחה הרגילה, אין הנתבע עומד, לא כל שכן במידת ההוכחה המוגברת, המונחת על כתפיו בנסיבות דנא.


על כן אני סבורה כי דין התביעה שכנגד להידחות.




התביעה העיקרית:
10.
להבדיל מהתביעה שכנגד, הרי שבתביעה העיקרית מודה הנתבע כי נטל לידיו מרכושו של התובע. הנתבע הכיר בטעותו שלא פנה לתובע לפני נטילת החפצים, לשאול לרשותו, אלא הסתמך על דברי הגב' פישלר בלבד. הגב' פישלר לא התייצבה למסור עדות במשפט. על פי גרסת התובע, היא הכחישה בפני
ו את דברי הנתבע.


היה מקום שהנתבע יברר בעצמו את סוגיית הבעלות ויקבל אישור התובע לפינוי חפציו. לכל הפחות, היה עליו להזמין את העדים שהתרשמו ממצבו של הרכוש.

11.
עם זאת, לאחר שבחנתי את העדויות, אינני סבורה כי יש מקום להורות על פיצוי מלא, כפי שדרש התובע. לטעמי, סכומי הפריטים הכלולים בתביעה מופרזים, אינם תואמים את ערך החפצים (אף לא לשיטת עדי התביעה), קל וחומר שלא הוכחו, כאמור להלן:
א.
מנוע המזגן – המדובר ביחידה חיצונית למזגן, שלא הייתה מורכבת, אלא הוחזקה בחצר זמן מה. קיימת מחלוקת בין הצדדים אם מדובר במנוע 1 כוח סוס (כטענת הנתבע) או ב-2.5 כוח סוס (כטענת התובע). איש מהם לא תמך טענתו בראיות אובייקטיביות. ברור שאין לקבל את טענת התובע לפיצוי בסכום מקסימאלי לפי הצעת המחיר שצירף לתביעה. ראשית, אין בהצעה התייחסות לסוג המזגן מבחינת עוצמת המנוע (1 או 2.5 כוח סוס). שנית, מדובר בהצעה למערכת מיזוג שלמה, בעוד שבמקרה דנא עסקינן ביחידה חיצונית בלבד. שלישית, מדובר בהצעה למערכת חדשה בעוד שעסקינן ביחידה משומשת, שהונחה בחצר ללא שימוש.

התרשמתי מעדות עד התביעה כי לא דובר במנוע חדש כדברי הנתבע. בהתחשב באמור, אני אומדת
את הפיצוי בגין מנוע המזגן בסך 1,500 ₪ בלבד.

ב.
מכונה לחיתוך קרמיקה – לפי עדות התובע ועד התביעה גמיל, הרכוש כלל את המכונה הנ"ל, שדרך קבע מוחזקת בחצר. הנתבע לא מסר גרסה ספציפית למכונה זו. מקובלת עלי המסקנה כי מכונה זו הושלכה יחד עם יתר החפצים, כשאין עדות כי הנתבע נטל אותה לעצמו. אני מעמידה את הפיצוי בגין המכונה, בהתחשב בכך שלא היתה חדשה, ולא היתה חשמלית, בסך 250 ₪.

ג.
הנדנדה – אין מחלוקת כי עמדה בחצר נדנדה. לא נמסרו פרטים על טיבה, איכותה ועלותה. זו הושלכה מחוץ לחצר המשתפת. אף הנדנדה לא הייתה חדשה והפיצוי בעדה יועמד על סך 350 ₪.

ד.
כיור מסוג אפוקסי – בתמונות שהציג הנתבע, המתארות את הפריטים שהותיר בחצר בתום הפינוי, ניתן להיווכח בקיומו של כיור. אליבא התובע, אין מדובר בכיור נשוא התביעה. לא שוכנעתי כי התובע הוכיח שהיו בחצר לפני הפינוי שני כיורים. מצאתי לתת משקל לעובדה, שלא מסר בתביעתו, כי חלק מהפריטים הושארו בחצר לאחר הפינוי, לצד דירתו. לשיטת הנתבע ורעייתו, הותירו כל מה שנראה היה בעיניהם בעל ערך. אינני סבורה שיש לפצות את התובע בעד הכיור נשוא התביעה. כאמור, התמונות מלמדות שנותר כיור בחצר ואין ראיה כי מדובר בכיור שונה.

ה.
חלונות ומעקות
- התובע העיד שמדובר ברכיבים שפורקו מדירתו בעת השיפוץ. הוא העיד שלא רכש אותם בנפרד והם כלולים במחיר הדירה. לא ברור אם ניתן היה לעשות שימוש בחלקים אלה, ולא הובאה ראיה על שווים הריאלי, או על השימוש שניתן היה לעשות בהם, בדירה אחרת, נוכח מצבם ומידותיהם. איני סבורה כי נגרם לתובע נזק ממשי. התביעה בעניין זה נדחית.

ו.
כלי עבודה לגינון – עד התביעה גמיל העיד שראה בחצר התובע כלים שונים ובהם כלי גינון. הוא אף העיד שבאופן כללי מצב החפצים במקום היה טוב מאד. מאידך, הנתבע העיד שהגיע לבצע את הניקיון עם כלי גינה משל עצמו. רעייתו העידה שכלי הגינון שהושלכו לאשפה היו שבורים. אין עדות נוספת לשווי הכלים, מהותם וכמותם. לטעמי, התובע לא הוכיח כי בין הכלים שנטל הנתבע, או השליך, היו כלי גינון בעלי ערך.

ז.
סוכה – אין חולק שהתובע הותיר בחצר סוכה מפורקת. אליבא התובע, מדובר במערכת שלמה. התמונות שהציג הנתבע מלמדות כי הותיר בחצר מוטות ברזל מסויימים (לא ניתן להבחין אם מדובר במערכת שלמה לסוכה). משכך, לא הוכח כי הנתבע נטל או השליך את יתר חלקי הסוכה, ככל והיו כאלה במקום. סביר שלו היה רוצה לקחת מרכושו של התובע את הסוכה, היה נוטל את כולה, ולא מותיר חלקים חיוניים להרכבתה במקום. לפיכך, אינני סבורה שהתובע הוכיח כי נגרם לו נזק בהקשר זה.

12.
בסיכומם של דברים, בתביעה העיקרית, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 2,100 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישא בהוצאות משפט בסך 750 ₪.


הסכומים הנ"ל ייפרעו בתוך 45
יום, מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון בפועל.



המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום,
ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר.














תק בית משפט לתביעות קטנות 16082-10/12 יהודה רובין נ' יואל נסים דיין (פורסם ב-ֽ 12/08/2013)