פסקי דין על אסתר קמין עיצוב תכשיטים | פסקי דין על יעקב יקי קמין | פסקי דין על או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ

46427-03/10 א     21/08/2013




א 46427-03/10 אסתר קמין עיצוב תכשיטים בע"מ, יעקב יקי קמין נ' או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 46427-03-10 אסתר קמין עצוב תכשיטים בע"מ ואח' נ' או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ




בפני

כב' השופט
רחמים כהן


תובעים

1
.
אסתר קמין עיצוב תכשיטים בע"מ

, ח.פ. 511013096

2
.
יעקב יקי קמין


ע"י ב"כ עו"ד עודד קריב


נגד


נתבעת

או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ
, ח.פ. 511919896

ע"י ב"כ עו"ד גיל עטר ועו"ד ענת לנגר


פסק דין


בפני
תובענה כספית על סך של 75,000 ₪ אשר עניינה נזק נטען עקב תובלה אווירית של תכשיטים.

תובעת 1, אסתר קמין – עיצוב תכשיטים בע"מ, היא חברה פרטית הרשומה בישראל ועוסקת בעיצוב, ייצור ובייצוא של תכשיטים. תובע 2, יעקב קמין, הוא מנהל התובעת ובעל מניות בה.

הנתבעת, חב' או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי ) בע"מ, היא חברה המייצגת, נותנת שירות ופועלת בשם חברת השינוע הבינלאומית
ups
.

התובעת נמנית על קהל לקוחות הנתבעת מזה שנים רבות.

ביום 06.04.2008, שלחה התובעת באמצעות הנתבעת חבילה של תכשיטים ללקוח באי ברמודה. שווי המשלוח כפי שהצהירה התובעת עמד על סך 30,000 $. המשלוח אמור היה להגיע ליעדו ביום שלישי 08.04.2008.

לאחר שהחבילה עוכבה במכס בנתב"ג נמסר למנהל התובעת, כי החבילה תגיע ליעדה רק ביום 9.4.2008. ביום 10.4.2008 נכנס התובע לאתר האינטרנט של הנתבעת על מנת לוודא שהחבילה אכן הגיעה ליעדה. על פי הרישום באתר, ביום 08.04.2008 נסרקה החבילה בנמל התעופה קלן שבגרמניה בדרכה החוצה. על אף רישום זה ועד ליום 18.05.2008, במשך 41 יום, לא היה רישום נוסף, ומיקומה של החבילה לא נודע.

תחילה לא היה ברור, האם החבילה אבדה או שמא רק לא נסרקה. לאחר מכן התברר, כי אכן, מיקומה של החבילה אינו ידוע.

בשלב זה החליטו התובעים להתחיל ולייצר חבילה זהה, לצורך משלוח ללקוח. התכשיטים החלופיים נשלחו בשתי חבילות נפרדות, כשהראשונה ביניהן נשלחה ביום 15.05.2008. ביום 19.05.2008, לאחר שליחת החבילה הראשונה ובטרם שליחת החבילה השנייה, התברר לתובע, כי החבילה המקורית נמצאה במחסן החבילות הנטושות כבר ביום 14.05.2008 וכי הוצמד לה שטר מטען עם מספר חדש וכי נשלחה לברמודה והגיעה לשם כבר ביום 15.05.2008, אך לא ניתן היה לשחרר אותה, שכן הגיעה ללא המסמכים הנדרשים לצורכי מכס.

בנסיבות אלה ומאחר שהתובעים לא ידעו מה היה מצבה של החבילה המקורית ומאחר שהחבילה החלופית הראשונה כבר הגיעה לברמודה והייתה זמינה לשחרור, סברו התובעים, כי לא יהיה זה נכון להעביר ללקוח את החבילה המקורית וכי יש להעביר לו את החבילה החלופית. התובע הורה לנתבעת להשיב את החבילה המקורית לארץ
ולשלוח את החלק השני של החבילה החלופית.

בסופו של יום הוחזרה החבילה המקורית לידי התובעים אשר בחנו את תוכנה ומצאו, כי אין חסר בתכשיטים שנשלחו, אך חלקים מהם נפגמו.

לטענת התובעים, אופן הטיפול של הנתבעת בחבילה היה רשלני וחובבני וכי הנתבעת הביעה זלזול ונהגה באדישות כלפי התובעת. בנוסף, הנתבעת ניסתה להתנער מאחריותה לנזקי התובעת, על אף שאחריות זו עולה באופן ברור מהאמנות הבינלאומיות על פיהן פועלת הנתבעת ומאחריותה למסור את החבילה שהופקדה בידה תוך ימים ספורים לנמען בברמודה ומהביטוח אותו ערכה התובעת אצל הנתבעת. התובעת ביטחה את החבילה אצל הנתבעת.

לטענת הנתבעת, על פי הדין החל על יחסיה המסחריים עם התובעים ועל פי ההסכמים בין הצדדים, לא קמה לה אחריות לנזק הנטען.

הנתבעת טוענת, כי פעלה באמצעות נציגיה ועובדיה ללא כל דופי, בכל קנה מידה סביר ואף מעבר לכך, במקצועיות יתרה ובמהירות בטיפול בפני
ית התובעים. לטענתה, כל עיכוב שאירע במסירת המשלוח היה מחמת גורמים שאינם תלויים בנתבעת ואינם בשליטתה. כל פנייה מצד התובעים טופלה בחריצות, בשקדנות ובמסירות, ובכל האמצעים האפשריים העומדים לרשות הנתבעת. לטענת הנתבעת, אין כל התרשלות בהתנהלותה. הנתבעת פעלה ונקטה בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק הנטען.

דיון

דין התובענה להתקבל בחלקה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות שוכנעתי, כי הנתבעת אכן אחראית לחלק מנזקי התובעת.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי על התובענה שבפני
חלים חוק התובלה האווירית, תש"ם-1980 (להלן – חוק התובלה האווירית) ו
האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית, שנחתמה בורשה ביום 12 באוקטובר 1929 (להלן – אמנת ורשה). ישראל חתמה על אמנת ורשה והיא נכנסה לתוקף לגביה ביום 06.01.1964. הוראות אמנת ורשה שולבו בחקיקה הישראלית באמצעות חוק התובלה האווירית, תשכ"ב-1962, שהוחלף בחוק התובלה האווירית
.

על אחריות המוביל כלפי "הלקוח", ניתן ללמוד מהוראות אמנת ורשה ומחוק התובלה האווירית. סעיף 2 לחוק התובלה האווירית קובע את תחולת אמנת וורשה במקרים הבאים:

"על תובלה אוירית שמקום היציאה ומקום היעוד שלה נמצאים לפי תנאי ההסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לאמנת ורשה, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד לאמנת ורשה והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת ורשה"
.

לטענת הנתבעת, אין להטיל עליה אחריות על נזקי התובעת מהטעם, שהתובעים לא עמדו בדרישות האמנה בדבר "הודעה בכתב", הקבועות בסעיף 26 לאמנה. סעיף 26 קובע כדלהלן:

"26. (1) קבלת הכבודה או הטובין ללא מחאה על ידי הנשגר משמשת חזקה לכך כי הטובין נמסרו במצב טוב ובהתאם למסמך ההובלה, כל עוד לא הוכח ההפך.
(2) במקרה היזק, על הנשגר למחות בפני
המוביל, מיד עם גילוי ההיזק, ולכל המאוחר תוך שלושה ימים מיום קבלת הכבודה, ותוך שבעה ימים מיום קבלת הטובין. במקרה איחור תוגש המחאה לכל המאוחר תוך ארבעה עשר יום מהתאריך בו הועמדו הכבודה או הטובין לרשותו.
(3) כל מחאה תיעשה בדבר הסתייגות רשומה על גבי מסמך ההובלה או בהודעה אחרת בכתב שתישלח תוך הזמן הנקוב לצורך מחאה זו.
(4) לא הוגשה מחאה תוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תישמע כל תביעה נגד המוביל, אלא אם היתה רמאות מצידו".

לטענת הנתבעת, משנתנו התובעים הוראה לנתבעת לשלוח את המשלוח המקורי חזרה מברמודה לישראל, לידיהם, הרי שהם "הנשגר" לעניין סעיף 26 והיה עליהם להודיע בכתב אודות כל הנזקים הנטענים על ידם תוך המועדים הקבועים באמנה. לטענת הנתבעת, התובעים לא עשו כן ומשכך קיימת חזקה, כי הטובין נמסרו לתובעים במצב טוב ולא תישמע כל תביעה נגד המוביל – התובעת.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת. אכן, הפסיקה העניקה חשיבות לעמידה בחובת ההודעה בכתב הקבועה באמנה ובהתאם, התובעים עמדו בחובתם זו.
עוד באותו יום בו הוחזרה החבילה המקורית, התובעים פנו בכתב – הודעת דואר אלקטרוני, לנתבעת בה נכתב כדלהלן:

"
dear irit,

i received the package again before 2pm and have just completed the examination.
the package arrived in bad condition as per the attached pictures.
fortunately, my inner packing has been good enough to sustain the wreckage. i checked that all items were inside and there was not any shortage. somehow the original packing had its bottom missing and you may want to examine it unless the pictures will be satisfactory. for damages to parts such as stones or metal beads we can evidence it only when the merchandise will be disassembled which requires quite a few days of labor. we are still left with the problem of how and when to reuse the material as we have already reproduced and re-shipped the order to the bermuda customer.

please let me know if the package is still required by ups to conclude the investigation and let me know what information you need to assess the damages"

כפי שמציינת הנתבעת, תכליתה של דרישת הכתב בסעיף 26 לאמנה היא למנוע מצב בו ייעשה ניסיון לייחס לחברת ההובלה אחריות לנזק כלשהו לאחר ההובלה האווירית וללא קשר אליה.

מהאמור בהודעת הדואר האלקטרוני המהווה הודעה בכתב ברור, כי תכלית ההודעה נשמרה – התובע מודיע לנתבעת, כי האריזה הגיעה במצב לא טוב, כי אמנם אין חוסר אך יש לבחון את תוכן החבילה ביתר פירוט וכי הדבר עלול לקחת זמן. כמו כן מבקשת התובעת מהנתבעת הנחיות באשר לאופן בחינת הנזקים. בנסיבות אלו, יש לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה.

סעיפים 18 ו-19 לאמנת ורשה הם הסעיפים הדנים באחריות המוביל לנזק אשר נגרם "בזמן ההובלה באוויר".



סעיף 18 לאמנה קובע, כדלהלן:

(1)
המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או נזק לכל כבודה רשומה, אם האירוע שגרם לנזק שנגרם כך התרחש בזמן ההובלה באוויר.
(2)
המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או נזק למטען רק בתנאי שאירוע שגרם לנזק שנגרם כך התרחש בזמן ההובלה באוויר.

(3)
...
(4)
ההובלה באוויר, כמשמעותה בס"ק הקודמים של סעיף זה, מורכבת מפרק הזמן שבו מצויים הכבודה או המטען באחריות המוביל, בין אם בנמל התעופה או במטוס, או במקרה של נחיתה מחוץ לנמל התעופה, בכל מקום שהוא.
(5)
פרק הזמן של הובלה באוויר אינו כולל כל הובלה ביבשה, בים או בנהר שבוצעה מחוץ לנמל תעופה. אולם, אם מתקיימת הובלה כאמור במהלך ביצוע חוזה להובלה באויר, למטרות טעינה, מסירה או שינוע, ההנחה היא שכל נזק, כל עוד לא הוכח ההיפך, הוא תוצאה של אירוע שהתרחש תוך כדי ההובלה באוויר.

לטענת הנתבעת, סעיף זה אינו חל בעניינינו, שכן אין לראות בחבילה כחבילה ש"אבדה" כפי שטוענים התובעים. אכן מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי החבילה אינה חבילה ש"אבדה" שכן היא נמצאה בסופו של יום. עם זאת יובהר, כי עדיין – הנזק נגרם במהלך "הובלה באוויר".

עוד טוענת הנתבעת, שאין מדובר בנזק שאירע תוך כדי ההובלה האוירית, שכן הנזקים להם טוענים התובעים הם עתידיים ורחוקים, כגון כאלו שעלולים לקרות תוך כדי פירוק התכשיט. דין הטענה להידחות, שכן הנזק המכונה על ידי הנתבעת כנזק עתידי, נוצר עקב ההובלה האוירית.

סעיף 19 לאמנת וורשה קובע, ש"המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים, כבודה או טובין".

לטענת הנתבעת, סעיף זה אינו רלוונטי לעניינינו, שכן התובעים ביקשו מהלקוח בברמודה ארכה במועד הקבלה של המשלוח, ארכה בת מינימום 3 שבועות והלקוח הסכים. אין בידי לקבל טענה זו. התחייבויותיה של הנתבעת כלפי התובעת להוביל את החבילה בפרק זמן מוסכם, אינה מושפעת מההסכמות בין התובעת לבין הלקוח שלה ועל כן סעיף זה הוא בהחלט רלוונטי.

בע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' נעמת ואח' פ"ד לח(4) 57, 63 נקבע, כי האחריות המוטלת על המוביל האווירי היא אחריות כמעט מוחלטת.

את האיזון למידת אחריות זו, נמצא בסעיף 20(1) לאמנת ורשה הקובע מנגנון הפוטר את המוביל מאחריות במקרים מסוימים: "לא ישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". סעיף 20 לאמנה מעביר את נטל ההוכחה להעדרה של התרשלות אל המוביל האווירי (ע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' נעמת ואח' פ"ד לח(4) 57, 63; ע"א 1346/05 איבריה נתיבי אוויר ספרדיים בע"מ נ' ד"ר לורבר; בר"ע (ת"א) 2224/02 קיבריש טורקיש אייר ליינס נ' קוגן).

לעניין האחריות להגעת הטובין באיחור ניכר ולא באריזתם המקורית, לא שוכנעתי, כי שליחיה וסוכניה של הנתבעת נקטו בכל האמצעים הדרושים על מנת למנוע מצב זה. הנתבעת לא השכילה לעמוד בחובתה לסתור את החזקה שמקימה האמנה בדבר אחריותה כמוביל בעניינינו ומשכך, היא מחויבת כלפי התובעת בתשלום פיצוי. על מנת לסתור את החזקה, היה על הנתבעת להוכיח, כי אכן נקטה בכל האמצעים הדרושים על מנת לאתר את החבילה בהקדם האפשרי.

סעיפים 18-27 בתצהיר הנתבעת מתייחסים לסוגיה זו. על פי האמור בתצהיר מיד עם קבלת פניית התובע, הועברה פנייה ל-
ups

בבקשה לבצע את כל הבדיקות הדרושות בניסיון לברר כל פרט רלוונטי אודות המשלוח. על פי האמור בתצהיר, נציגי הנתבעת לא חסכו כל זמן ומאמץ בטיפול במשלוח "בין אם בפני
ות לחו"ל ובין אם בעירוב גורמים נוספים בארץ ובחו"ל שפעלו כולם בניסיון לסייע ולאתר את המשלוח" (סעיף 19). לטענת הנתבעת, נעשה טיפול אינטנסיבי של מספר נציגים, פעולות בוצעו במקביל ונעשו מאמצים גדולים לאתר את המשלוח, לרבות במחסני ה"נטושים" (מחסן למשלוחים בלתי מזוהים), במרכזי המיון השונים דרכם עובר המשלוח. לטענתה, הנתבעת לא הסתפקה בנוהל הרגיל בטיפול במקרים מעין אלה ולא חסכה בכל מאמץ אפשרי על מנת לקבל תשובות ולעדכן את התובעים. "פעולות אלה כללו שיחות טלפון ישירות לארה"ב, לברמודה וכן תכתובת מיילים אינטנסיביים וכל זאת תוך מעורבות של מנהלי צוותים בתפעול בארץ ובחו"ל" (סעיף 22 לתצהיר הנתבעת).

התצהיר מלא באמירות כלליות, כגון שהנתבעת "לא חסכה בכל מאמץ אפשרי..." אך בפועל, ניסיון לפרוט אמירות אלו לפרוטות ולהבין כיצד טיפלה הנתבעת באובדן החבילה, מי עמד עם מי בקשר, אילו פעולות ננקטו ומתי, נדון לכישלון. הנתבעת לא פרסה את מלוא התמונה העובדתית בפני
בית המשפט. תצהיר הנתבעת אינו נותן פרטים וגם ממקרא תשובותיו של מר נגר במהלך חקירתו הנגדית, עולים ספקות רבים ביחס לנכונות תוכנן של אמירות אלו. מר נגר, המצהיר מטעם הנתבעת, אף נאלץ להודות, כי איש אינו יודע את השתלשלות העניינים.

אמנם, להוכחת האמירות שבתצהיר, צרפה הנתבעת ערב רב של תדפיסים מהמערכת הממוחשבת שלה (נספח 2). עם זאת, ככל שניתן ללקט מהן משהו, הדבר העולה מהן הוא בעיקר, שהתובע שב ופנה לנתבעת וכי בכל פעם קיבל את אותה התשובה – לא יודעים היכן החבילה.

עוד עולה, כי רק ביום 24.4.2008, התבקש התובע למסור תיאור של החבילה המקורית, כאשר מדובר על 10 ימים שלמים לאחר תלונת התובע הראשונה וכשבועיים לאחר המועד בו היה המשלוח המקורי אמור להגיע ליעדו. כאשר נשאל על כך מר נגר, ניסה לתת לכך הסברים וצידוקים, אך לא הצליח לשכנע בתשובותיו. מר נגר בעצמו העיד על חשיבות התיאור על מנת "למצות כל הליך אפשרי של בדיקה" (עמ' 48 לפרוטוקול). אם כן, מדוע לא נתבקש התיאור הרבה לכן, מדוע נדרשו 10 ימים לבקש את תיאור החבילה ולחפש את החבילה על בסיס תיאור זה?

הנתבעת לא הפנתה לאותן התכתבויות אינטנסיביות עם נציגיה בחו"ל, לא תיארה מי בדיוק ביצע שיחות טלפון עם ארה"ב וברמודה כנטען וכיוצ"ב.

הנתבעת אמנם צירפה העתקים מתכתובות בינה לבין גורמים כלשהם ב-
ups
, אך אלו נושאים תאריך המאוחר להגעת המשלוח המקורי חזרה לארץ (נספח 6).

בנוסף, לא מצאתי בכל כתבי הטענות של הנתבעת ובעדותו של מר נגר הסבר לשאלה המהותית – כיצד התנהל הליך החיפוש של החבילה.

זאת ועוד, המשלוח נמצא על ידי
ups

בארה"ב ככל הנראה ביום 14.05.2008 או 15.05.2008 ומיד עם מציאתו נשלח לברמודה. הודעה על כך נמסרה לנתבעת ולתובעת רק ביום 18.05.2008. התנהלות זו אינה מתיישב עם גרסת הנתבעת, כי הייתה כל הזמן עם היד על הדופק וכי הייתה בקשר מתמיד על הגורמים המתאימים בחו"ל. כאשר נשאל על כך מר נגר, לא היה בפיו הסבר משכנע (עמ' 57-58 לפרוטוקול).

מר נגר נאלץ להודות, כי אינו יודע כיצד הגיע המשלוח המקורי למחסן הנטושים בו נמצא והיכן הייתה החבילה במשך כ- 38 יום (עמ' 48-49, עמ' 60 לפרוטוקול). בנסיבות אלו לא ניתן להשתכנע, שהנתבעת וסוכניה עשו כל שביכולתם כדי למנוע את נזקם של התובעים.

נוכח האמור עד כאן, גרסת הנתבעת בעניין אופן טיפולה באובדן החבילה אינה מתקבלת על הדעת וממילא לא הוכחה. בהקשר זה יש להדגיש, כי אין זה סביר שייקח 40 יום לאתר חבילה.



עתה נותר לבחון את סוגיית נזקי התובעים.

את טענת הנתבעת, כי התנהגות התובעים גרמה או תרמה לנזקיהם ומשכך האחריות כולה או לכל הפחות חלקה רובצת לפתחם, יש לדחות מכל וכל.

על פי טענת הנתבעת, התובעים בחרו משיקוליהם, לבטל את שליחת החבילה המקורית ללקוח ולשלוח תחתיה 2 משלוחים חלופיים בשני מועדים שונים, בזמן שהחבילה המקורית כבר הייתה בברמודה. בעשותם כן, טוענת הנתבעת, לכל הפחות תרמו התובעים תרומה ממשית לנזקם.

ההיפך הוא הנכון. במעשיהם הקטינו התובעים את נזקיהם באופן משמעותי. גם מר נגר נאלץ להודות בחקירתו הנגדית, כי גורם בכיר ב -
ups

הבין, כי יש לשלוח חבילה חלופית וכך אף נאמר לתובע (עמ' 54-55 לפרוטוקול).

מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובעים, כי עניין לנו בפיצוי הזהה לפיצוי במקרה של חבילה שאבדה, שכן בסופו של יום הוחזרה להם החבילה. עם זאת, על הנתבעת לפצות את התובעים עבור העיכוב הרב שחל בטיפול במשלוח המקורי והנזק הממשי שנגרם להם.

מאחר שהתובעים פעלו על מנת לצמצם את נזקיהם ושלחו תכשיטים חלופיים לידי הלקוח והלקוח שילם את תמורת החבילה במלואה, איני סבור, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין "אבדן רווחים". עם זאת, ייצור החבילה החלופית אשר מנע נזק גבוה בהרבה מזה שנגרם, גרם נזק לתובעים, אשר על הנתבעת לפצותם בגינו. איני סבור, כי נזק זה נופל בגדר הסייג הקבוע בסעיף 9.5 לשטר המטען המהווה חוזה בין הצדדים, כטענת הנתבעת.

נזקיהם של התובעים קשים לכימות אך ברור, שלתובעים נגרמו נזקים וכי על הנתבעת לפצותם בגין נזקים אלה. על כן שוכנעתי, כי יש לפסוק לתובעים פיצוי על דרך האומדנא. בנסיבות העניין שוכנעתי, שנזקם של התובעים עומד על סך כולל של 40,000 ₪. בקביעת סכום זה נלקחו בחשבון, בין היתר, העובדות הבאות: שהתובעים נאלצו לרכוש חומרים ליצירת התכשיטים החלופיים, נאלצו להשקיע שעות עבודה נוספות ביצירת התכשיטים החלופיים וכן, כי חלק מחומר הגלם בחבילה המקורית ניזוק ולא ניתן יהיה לעשות בו שימוש חוזר.






סוף דבר

התובענה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך כולל של 40,000 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים סך כולל של 15,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

סכומים אלה ישולמו עד ליום 29.9.13, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, עד לתשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
ט"ו אלול תשע"ג, 21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 46427-03/10 אסתר קמין עיצוב תכשיטים בע"מ, יעקב יקי קמין נ' או.פי.אס.אי (שינוע בינלאומי) בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/08/2013)