פסקי דין על סמואל כוכב |

5630/13 בשפ     25/08/2013




בשפ 5630/13 סמואל כוכב נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 5630/13

בבית המשפט העליון


בש"פ 5630/13



לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל


העורר:
סמואל כוכב



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על החלטה בתיק מ"ת 21339-07-13, שניתנה ביום 11.8.2013 על-ידי כב' סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק

תאריך הישיבה:
י"ד באלול התשע"ג (20.8.2013)

בשם העורר:
עו"ד שי ברק

בשם המשיבה:
עו"ד עמנואל לינדר
; עו"ד יאיר זילברברג
; עו"ד ליאת בכור; עו"ד ליאת גולדשטיין

החלטה



ערר לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן:
חוק הלבנת הון
) וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן:
פקודת הסמים
), על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.8.2013 בתיק מ"ת 21339-07-13 (סגן הנשיאה ד"ר
ע' מודריק
) בגדרה התקבלה בקשת המשיבה למתן צו זמני ברכוש, בין היתר, ביחס לשלושה כלי רכב הנמצאים בבעלות בני משפחת העורר ולמכירתם.

רקע

1.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע, וכן עבירות של התחמקות או השתמטות ממסים במרמה או בתחבולה ועבירות נוספות לפי חוק הלבנת הון. תמצית כתב האישום הובאה בהחלטה נשוא ערר זה:

"המשיב [העורר-צ.ז.], תוך קשירת קשר ומימושו עם אחרים, הביא, בתקופה שראשיתה לכל המאוחר באוגוסט 2011 וסיומה ביוני 2013, כמויות זהב שהוברחו ללא תיעוד כדין מאזורי הרשות הפלסטינית. כדי שניתן יהיה לסחור בזהב המוברח ערך המשיב עם אחרים תוכנית עבריינית שמסגרתה הוצאו חשבוניות פיקטיביות המשקפות עסקות בזהב ונערכו רישומים כוזבים בספרי הנהלת חשבונות של חברות שבמסגרתן נוהלו העסקות הללו. [נטען כי] המשיב קיבל במסגרת הפעילות העבריינית המתוארת סכומי כסף במזומן של מאות מיליוני שקלים. פעילות הלבנת ההון המיוחסת
למשיב הקיפה 270 מיליון ש"ח. עבירות המס ומע"מ הן בסכום של 360 מיליון ש"ח לערך".


2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למתן צו זמני ברכוש בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק הלבנת הון וסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים. במסגרת הצו התבקשה גם תפיסתם ומכירתם של כלי הרכב שבמוקד הבקשה דנא (נספח ב' לבקשה, להלן:
כלי הרכב
). בהחלטתו מיום 16.7.2013 נעתר בית המשפט (סגן הנשיאה
ג' קרא
) לבקשה למתן צו זמני ברכוש, ולפיכך ביום 16.7.2013 החלה המשיבה בתפיסת הרכוש שפורט בצו, ובכלל זאת נתפסו גם כלי הרכב. בשלב זה הגישו שתי בנותיו של העורר ורעייתו (להלן:
בנות המשפחה
), שעל שמן רשומים כלי הרכב, התנגדות להחלת הצו הזמני על כלי הרכב וזאת בשל היותן טוענות לזכות ברכוש שנתפס (ראו תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לענין חילוט רכוש), התש"ן-1990;
להלן:
התקנות
). במקביל עתר גם העורר לדחיית הבקשה. נוכח הבקשות האמורות הורה בית המשפט ביום 5.8.2013 להחריג באופן זמני את כלי הרכב האמורים מן הצו.

3.
ביום 11.8.2013, ולאחר שקיים דיון בבקשות, ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה לצו זמני בעניין כלי הרכב. יצוין, כי נקודת המוצא של בית משפט קמא בדיון היתה שקיימות בתיק ראיות לכאורה, וכי אף העורר הסכים לכך.



תחילה עמד בית המשפט על כך שהתנגדויות בנות המשפחה הוגשו שלא על-פי סדרי הדין, שכן על-פי תקנה 3(ב) לתקנות, הטוען לזכות ברכוש שחילוטו מתבקש, נדרש לצרף להתנגדותו תצהיר המפרט את טענותיו, ובענייננו בנות המשפחה לא הגישו תצהיר כאמור. בית המשפט הדגיש, שאף אם לא מצא לדחות את ההתנגדויות על הסף מטעם זה, להיעדר התצהירים תיוודע משמעות ראייתית בבחינת טענות בנות המשפחה. מכאן פנה בית המשפט לבחון אם בענייננו מתקיימים התנאים לחילוט רכוש אשר אינו רשום על שם הנאשם: אם יוכח כי מבחינה מהותית כלי הרכב הם רכוש העורר או לחלופין אם יוכח שכלי הרכב נרכשו במימונו או הועברו מידיו לבנות המשפחה בלי תמורה - אזי ניתן יהיה להכלילם בצו הזמני ולחלטם.


הרכב של ג'ולי (בתו של העורר):
בית המשפט דחה את גרסתה של ג'ולי, שנמסרה בבית המשפט, לפיה רכבה נרכש מחסכונות שלה ושל בעלה. לטענת ג'ולי, במשך כשנתיים היא משכה, מעת לעת, סכומים של כמה אלפי שקלים מחשבון הבנק המשותף לה ובעלה במטרה לחסוך לקניית רכב. בית המשפט דחה גרסה זו בהסבירו כי בדפי חשבון הבנק של בני הזוג אין אינדיקציה למשיכות כספים המתיישבות עם גרסה זו, כמו כן לא ברור מדוע נדרשו בני הזוג "להחזיק בצד" את כספי החסכון שיועד לרכישת הרכב. לבסוף נאמר, כי עיון בתנועות החשבון מעורר ספק בגרסה שלפיה מקור הכספים בחשבון הוא במשכורות בני הזוג, נוכח הפרשי הזמנים הקצרים בין ההפקדות. נקבע, כי יש במכלול הנתונים, ובעיקר בקשיים שנמצאו בגרסתה של ג'ולי והעובדה שהרכב נרכש בתקופת הפעילות העבריינית - כדי להקים "אפשרות סבירה מאוד" שהרכב נרכש על-ידי העורר בכספי העבירה (או בכספים אחרים) והועבר לג'ולי בתקופה זו, ומכאן שניתן לחלטו מכוח סעיף 21(
ג) לחוק הלבנת הון.


הרכב של ענבר (בתו של העורר):
נאמר, כי מהודעת הסניגור עולה, כי רכב זה נרכש בעיקר מכספי העורר. עוד נאמר, כי נראה כי הרכב כלל לא נמצא בשימושה של ענבר, שכן בחקירתה במשטרה ענבר הכחישה תחילה שיש בבעלותה רכב, ובהמשך סירבה להיחקר בעניין זה. לאחר שעמד על כלל הנסיבות בעניין הרכב של ענבר, ובכללן: רכישת הרכב בעיקר במימון העורר; הכחשתה של ענבר כי יש ברשותה רכב; סירובה להעיד בפני
בית משפט קמא; וכן העובדה שלא הגישה תצהיר - קבע בית המשפט, כי ניתן להסיק, ברמת הסתברות גבוהה, שהרכב שייך לעורר וכי הוא, לכל הפחות, שולט בו. נוכח האמור נקבע, כי ניתן לחלט את הרכב מכוח היותו רכוש העורר (ולכן אין נפקא מינא אם הרכב נרכש עובר לתקופת ביצוע העבירות).


הרכב של אדל (אשת העורר):
נאמר, כי מהודעת הסניגור עולה, כי גם רכב זה נרכש בעיקר מכספו של העורר. עוד נאמר, כי אדל סירבה להשיב לשאלות הנוגעות לרכב במהלך חקירתה במשטרה וכן סירבה להעיד בפני
בית משפט קמא. נאמר, כי בנסיבות אלה נראה שהוכח, ברמת הסתברות גבוהה, שהרכב, אשר נקנה בכספי העורר, הוא גם רכושו, אף אם נרשם על שם רעייתו, ומכאן שניתן להכלילו בצו ולחלטו.

4.
משנקבע כי כלי הרכב הם בגדר רכוש העורר פנה בית משפט קמא לדון בבקשה להורות על מכירת כלי הרכב כבר בשלב זה. בית המשפט דחה את טענת העורר כי אין מקום למכור את כלי הרכב כל עוד עומדת לו חזקת החפות, וכן נדחתה הצעתו לשחרור כלי הרכב בכפוף לבטוחות מסוימות. בית המשפט קבע, כי במקרה זה יש לנהוג על-פי המתווה שנקבע בפסיקה ובעיקר בבש"פ 10015/07
אביטל נ' מדינת ישראל

(23.12.2007) (להלן: עניין
אביטל
) לעניין חילוטם ומכירתם של כלי רכב, בטרם סיום ההליך, וזאת לשם שימור ערכם. עם זאת, בית המשפט ציין כי השתכנע שהרכב הרשום על שמה של ג'ולי אכן נמצא בשימושה (כזכור, באשר לרכב זה נקבע כי המדובר ברכוש שנרכש על-ידי העורר בתקופת ביצוע העבירות) ולכן מצא שיש מקום לאפשר לה לפדות את הרכב בכפוף להפקדת סכום של 35,000 ש"ח (כ-80 אחוזים משוויו המוערך של הרכב).


כלפי החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הערר

5.
בערר נטען, כי יש מקום להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא ולהורות על החזרת כלי הרכב לבנות המשפחה בכפוף להפקדת בטוחות מסוימות. נטען, כי בהחלטת בית משפט קמא נפלו מספר שגיאות המצדיקות את קבלת הבקשה. ראשית נטען, כי לא היה מקום לבחון כבר בשלב זה את גרסאות בנות המשפחה כטוענות לזכות ברכוש, זאת מאחר שבחינה כאמור נדרשת רק בשלב הסופי של הליך החילוט,
אשר לפי סעיף 4 לתקנות חל בטרם הבאת ראיות מטעם התביעה לעניין העונש. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא באיזון שערך בין הפגיעה בזכויות העורר ובבנות משפחתו לבין הצורך להבטיח את אפשרות החילוט בתום ההליך, ככל שיידרש, שכן בגדרי איזון זה היה מקום להורות על הותרת כלי הרכב בשימושן של בנות המשפחה, בכפוף למילוי תנאים מסוימים.


לעניין רכבה של
ג'ולי
נטען, כי היזקקותה לרכב נובעת, בעיקר, מכך שהיא מטופלת בשלושה ילדים ונמצאת בהיריון מתקדם, ונטען, כי היא מתקשה להידרש לצרכים הנובעים ממצבה באמצעות תחבורה ציבורית. עוד נטען, כי אין לזקוף לחובתה את העובדה שלא הגישה תצהיר בעניין זכויותיה ברכב, שכן על-פי האמור לעיל באשר לתקנות 3(ב) ו-4 לתקנות, טרם הגיע המועד להגשת תצהיר והמסמכים הנלווים.


לעניין כלי הרכב של
אדל וענבר
נטען, כי שגה בית משפט קמא משהסיק, כי אין להן עניין בכלי הרכב וכי הן אינן עושות בהם שימוש. באשר לרכב הרשום על שם
אדל
נטען, כי מאחר שהעורר נמצא במעצר גובר הצורך שלה בכלי רכב, שכן עליה לטפל לבדה בצרכי הבית ובעניינים רפואיים שונים. גם באשר לרכבה של אדל נטען, כי לא היה מקום לדון בשאלת השתתפותה במימון רכישת הרכב בשלב זה מאחר, שכאמור, אין זה השלב הדיוני בו היא נדרשה להגיש תצהיר התומך בטענתה. לעניין הרכב הרשום על שם
ענבר
נטען, כי הרכב האמור היה בחזקתה עובר לתפיסתו, ויקשה עליה לקיים אורח חיים תקין בלי רכב.


לבסוף נטען, כי שגה בית משפט קמא משקיבל את הערכות המשיבה לעניין שוויים של כלי הרכב שכן הערכות אלה לא נתמכו בחוות דעת שמאיות או כל אסמכתא אחרת. לטענת העורר, שוויים של כלי הרכב אינו גבוה ולכן ממילא אין בהם כדי לכסות על הנזק הנטען שנגרם למדינה כתוצאה מהעבירות המיוחסות לעורר, ולכן גם בשל שיקול זה היה מקום להעדיף את האינטרס של בנות המשפחה על-פני הצורך בשמירת ערכם של כלי הרכב, שממילא אינו גבוה.

הדיון

8.
בדיון בפני
י חזר בא כוח העורר,
עו"ד ברק
, על עיקרי טענותיו בערר, ובעיקר כי בית משפט קמא לא ערך את האיזון הראוי בין הפגיעה באינטרסים של בנות המשפחה לבין התועלת שתצמח מחילוט כלי הרכב, שנטען כי ערכם עולה כדי 2 אחוזים משווי כלל הרכוש שתפיסתו התבקשה במסגרת הצו הזמני (רכוש שכלל זהב, מזומנים, המחאות ונכסי מקרקעין). עוד נטען, כי יש מקום להפחית את סכום ההפקדה שנקבע לשחרור רכבה של ג'ולי משברור כי ידה אינה משגת סכום זה.


בא כוח המשיבה,
עו"ד לינדר
, טען מנגד כי דין הערר להידחות. בין היתר נטען, כי כלל לא נטען בערר שכלי הרכב הם אינם רכושו של העורר, כפי שנקבע בהחלטת בית משפט קמא, אלא כל שנטען הוא כי יש לדחות את הדיון בשאלת החילוט לסיום ההליך העיקרי נגד העורר, לאחר הרשעתו, ככל שיורשע. נטען כי בנסיבות אלה, בהן אין חולק שכלי הרכב הם רכוש העורר, הרי שניתן להורות על חילוטם כבר בשלב זה, ויש לעשות כן בין היתר כדי למנוע הפחתה בשוויים בשל ירידת ערכם עם חלוף הזמן. עוד נטען, כי על-פי הפסיקה, בבואו להכריע בבקשה לחילוט או תפיסת רכוש במסגרת צו זמני, על בית המשפט ליתן משקל גם לכך שיש למנוע מן הנאשם (ומבני משפחתו) ליהנות מפירות העבירה, וכן כי יש טעם לפגם במראית העין כשהעורר ובני משפחתו יוסיפו להשתמש בגלוי בכלי רכב, שייתכן ונרכשו בכספי עבירה. לבסוף נטען, כי אין מקום להפחית את סכום ההפקדה לשחרור רכבה של ג'ולי.

דיון והכרעה

9.
לאחר העיון ושמיעת טענות הצדדים החלטתי שלא להיעתר לערר, בכפוף לאמור בפסקה 12 לעניין רכבה של ג'ולי.


ראשית אדרש בקצרה לטענתו הדיונית של העורר בדבר המועד הנכון להגשת תצהירים ומסמכים שיש בהם לתמוך בגרסתו של מי שטוען לזכות ברכוש שחילוטו התבקש. אכן, כפי שטוען העורר, הדיון בטענותיו של אדם הטוען לזכות ברכוש אמור להתנהל, בסדר הדברים הרגיל, "בטרם יביא התובע ראיות לקביעת העונש" (סעיף 4(א) לתקנות). גם המועד להעלות טענות בנוגע לזכות ברכוש הוא ל
אחר
מתן הכרעת הדין בעניינו של הנאשם (סעיף 3(ב) לתקנות וראו גם סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים). בית משפט זה קבע בעבר, כי בפקודה ובתקנות קיים חסר באשר למעמדו של הטוען לזכות ברכוש בשלב הדיון בצווים הזמניים, שבגדרם יש אף אפשרות ליתן כל הוראה שתבטיח את האפשרות של מימוש החילוט (ובכלל זה מכירת נכס שיש יסוד להניח כי ערכו לא יישמר לאורך זמן), אך יחד עם זאת נקבע כי חסר זה תוקן באמצעות הפרקטיקה בכך שבפעול מעניקים לטוענים לזכות ברכוש מעמד כבר בשלב הדיון בצווים הזמניים:

"הפרקטיקה 'מתקנת' את שהחסיר המחוקק ובכך מגנה היא על זכות הקניין של הטוען לזכות ברכוש ומונעת
פגיעה לא מידתית בזכות זו. ראוי לדעתי לעגן בהוראות חוק מפורשות את מעמדו של הטוען לזכות ברכוש כבר בשלב הדיוני של מתן צו זמני בפני
אותו בית משפט המוסמך לתת צו זמני - בית המשפט המחוזי" (דברי השופטת (כתוארה אז)
מ' נאור
בבש"פ 6159/01
אבו עמר נ' מדינת ישראל

, פ"ד נו(3) 817, 826-825 (2002)).


נראה, כי בהתאם ל"פרקטיקה" זו העלו בנות המשפחה את טענותיהן בנוגע לזכויותיהן בכלי הרכב עוד בטרם מתן הכרעת הדין, כלומר שלא על-פי המועדים הקבועים בפקודת הסמים או בתקנות, ולכן היה מקום שבשלב זה הן גם ימציאו את כלל המסמכים הנדרשים כדי לבסס את טענותיהן, ובכלל זה תצהירים, ככל שנדרש. בנות המשפחה לא נהגו כך, מטעמיהן, ולכן בית משפט קמא הכריע בטענותיהן בהסתמך על הנתונים שעמדו בפני
ו. אינני סבור כי בכך נפל פגם המצדיק התערבות.

10.
בית משפט זה עמד לא פעם על כך "שהליך החילוט הפלילי מעצם טיבו פוגע בזכות הקניין אשר לה מעמד של זכות חוקתית בשיטתנו המשפטית. פגיעה זו הינה קשה עוד יותר כאשר היא נעשית מכוח צו זמני שניתן בטרם הרשעתו של הנאשם במועד בו עדיין עומדת לו חזקת החפות" (דברי הנשיאה
ד' ביניש
בפסקה 8
בעניין אביטל
). מטעמים אלה, בין היתר, הורתה הפסיקה כי יש להכפיף את מתן הסעד הזמני לעקרון המידתיות. כלומר, ככל שניתן להבטיח את תכליות הצו הזמני, ובראשן הבטחת אפשרות חילוט הרכוש בתום ההליך (ככל שהנאשם יורשע), תוך שמירת ערכו, באמצעים חלופיים שפגיעתם בנאשם ובקניינו פחותה - יש להעדיף אמצעים אלה על פני סעד זמני של תפיסת רכוש, החזקתו או מכירתו (
עניין אביטל
, בפסקה 8 ובש"פ 6817/07
מדינת ישראל
נ' סיטבון,
פסקה 36 (31.10.2007)). דומה כי הדברים נכונים ביתר שאת שעה שמדובר בבקשה למתן סעד זמני ה"בולע" למעשה את הסעד הסופי - חילוט כלי הרכב. כפי שיפורט, סבורני כי בענייננו בחינת השיקולים הצריכים לעניין מטה את הכף לעבר דחיית הערר.



בעניין אביטל
הנזכר נקבע, כי "ככל שההיקף הכספי של העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום (ושלגביהן קיימות ראיות לכאורה) הוא משמעותי יותר, כך יש ליתן משקל רב יותר לצורך לשמר את שוויו הנוכחי של כלי רכבו של הנאשם, כדי שתכלית החילוט - אם יורשע הנאשם - לא תתפוגג ותימצא בלתי אפקטיבית" (
עניין אביט
ל בפסקה 11). בענייננו, החשיבות שיש בשימור שווים הנוכחי של כלי הרכב, אף אם ערכם אינו כה רב מלכתחילה, ברורה בהתחשב בכך שהיקפן הכספי של עבירות הלבנת ההון המיוחסות לעורר בכתב האישום עומד על כ-270 מיליון ש"ח (וכאמור לעיל, אף העורר הסכים כי בנוגע לעבירות אלה קיימות ראיות לכאורה) ובהתחשב בכך ששווי שאר הרכוש שתפיסתו התבקשה נמוך ביחס להיקפן הכספי של העבירות. ברי, כי האמצעים החלופיים שהוצעו (הכוללים גם את החזרת כלי הרכב לשימוש) אין בהם כדי לשמר את שוויים של כלי הרכב.

11.
זאת ועוד, בערר אמנם נטען בהרחבה כי החלטת בית משפט קמא פוגעת באופן בלתי מידתי בבנות המשפחה ואינה מאזנת נכונה בין האינטרס האישי שלהן לבין האינטרס הציבורי, ויחד עם זאת בנות המשפחה עצמן לא עררו על החלטה זו, על הקביעות שבה, ובכללן כי בעניינם של כלי הרכב הרשומים בבעלות אדל וענבר - הרישום אינו משקף את הבעלות האמיתית וכלי רכב אלה הם, מבחינה מהותית, רכוש העורר ונמצאים בשליטתו, וכן כי רכבה של ג'ולי נרכש על-ידי העורר והועבר לידיה ולידי בעלה (שנטען כי סייע לעורר בפעילותו העבריינית) בלי תמורה ובתוך התקופה שבה בוצעו העבירות. כפי שציין בא כוח המשיבה בדיון, גם בערר לא נטען אחרת לעניין היות כלי הרכב רכוש העורר. סבורני, כי גם מנימוק זה דין הערר להידחות.

12.
לבסוף, כאמור לעיל, באיזון שערך בית משפט קמא נמצא כי יש מקום לאפשר לג'ולי לפדות את הרכב בכפוף להפקדה של 35,000 ש"ח (שהם כ-80 אחוזים משוויו הממוצע של הרכב). בדיון בפני
י עתר בא כוח העורר להפחתת סכום ההפקדה בטענה שג'ולי ובן זוגה לא יוכלו לעמוד בגיוס סכום זה. סבורני, כי משקבע בית משפט קמא כי האיזון הראוי בין האינטרסים השונים שנמנו לעיל מחייב לאפשר לג'ולי "לפדות" את רכבה, היה עליו לקבוע הפקדת בטוחה בסכום סביר אשר לא יסכל את השבת כלי הרכב לחזקתה (השוו: בש"פ 6259/10
מגידש נ' מדינת ישראל
,
פסקה 6 (21.9.2010)). בבש"פ 6529/10 הנזכר קבע השופט
ע' פוגלמן
כי סכום הפקדה "העומד על 25% משווי כלי הרכב אינו בלתי סביר ואין הוא חורג מפסיקותיו של בית משפט זה בפרשות אחרות" (
שם
). נוכח האמור לעיל, סבורני כי האיזון בין האינטרסים של ג'ולי ברכב לבין הצורך בסעד זמני אפקטיבי שיבטיח את מימוש חילוט הרכוש וערכו במידה והעורר יורשע, מאפשר את החזרת הרכב לג'ולי בתנאים הבאים: הפחתת סכום ההפקדה לכדי 11,000 ש"ח, ערבות אישית של ג'ולי ושל צד ג' נוסף על מלוא ערך הרכב, שיעבוד פוליסת הביטוח של הרכב לטובת המדינה, וכל זאת בכפוף לכך שנאסר על ג'ולי לבצע כל דיספוזיציה ברכב עד לתום ההליכים ולהכרעה סופית בשאלת החילוט.


סוף דבר, הערר נדחה בכפוף לאמור בפסקה 12 לעניין רכבה של ג'ולי.


ניתנה היום, י"ט באלול התשע"ג (25.8.2013).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13056300_l02.doc

צז
+סח
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 5630/13 סמואל כוכב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 25/08/2013)