פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה | פסקי דין על אברהם אביטן | פסקי דין על רוחמה אביטן | פסקי דין על סלקום ישראל ואח' |

16539-11/11 בבנ     14/08/2013




בבנ 16539-11/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' אברהם אביטן, רוחמה אביטן, סלקום ישראל בע"מ ואח'








בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה




בב"נ 16539-11-11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה
נ' אביתן ואח'







בפני

כב' השופטת
קרן אניספלד


מבקשת

הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה


ע"י עוה"ד יורם חן
ומירב אחטר

נגד


משיבים

1
. אברהם אביטן
ת.ז. 055511331
2. רוחמה אביטן
ת.ז. 055957211
שניהם ע"י עו"ד יוסי כץ

3. סלקום ישראל בע"מ ח.פ. 511930125
ע"י עו"ד אורנה ורכובסקי


4. פלאפון תקשורת בע"מ ח.פ. 511076572
ע"י עוה"ד מאיה אשכנזי
וחן שומרת


החלטה


לפני בקשה ליתן צו הפסקה שיפוטי שיאסור שימוש חורג בבית המגורים של המשיבים 2-1 לשם אחסון מתקני גישה סלולאריים של המשיבות 3 ו-4.

א.
ההליך והצדדים לו

1.
המשיבים 2-1 (להלן המשיבים), בני-זוג, מתגוררים ברחוב הדביר 11 בשכונת בית-אליעזר בחדרה (חלקה 122 בגוש 7726; להלן הבית).

2.
לטענת המבקשת הותקנו באחד מחדרי הבית ובעליית הגג שלו מתקני תקשורת וציוד נלווה שפועלים כמתקני גישה אלחוטיים (להלן מתקני הגישה); מתקני הגישה משרתים אנטנות סלולאריות שהוצבו על גג הבית מטעמן של משיבות 3 ו-4 (להלן סלקום ופלאפון בהתאמה). הצבת מתקני הגישה על גג הבית ובתוכו נעשתה בהסכמת המשיבים.

בלב הבקשה ניצבת טענת המבקשת כי אחסנת מתקני הגישה בשטח הבית מהווה שימוש חורג שיש להפסיקו בצו המבוקש. הבקשה אינה מופנית נגד האנטנות שעל גג הבית.


הדיון בבקשה נדחה מעת לעת מטעמים שבהליך תלוי ועומד בבית-המשפט העליון שיש לו נגיעה להליך דנן, אף שהצדדים נחלקו ביניהם בשאלה עד כמה נודעת לאותו הליך ולהכרעה בו השפעה על הטענות שעומדות לבירור בהליך זה.


5.
המבקשת ביקשה לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים טרם מתן החלטה בה. לאחר שהוגשו תשובות המשיבים ותגובת המבקשת להן נקבע דיון ליום 21.1.2013. הדיון התנהל במישור הטענות המשפטיות, ללא חקירת מצהירים. בהמשך הגישו הצדדים השלמת טיעון בכתב.

ב.
גדר המחלוקת

אין מחלוקת שסלקום ופלאפון עושות שימוש בגג הבית ובשטח אחד מחדריו להנחת ציוד ומתקנים שמשרתים כל אחת מהן בהפעלת רשת התקשורת הסלולארית שעליה היא אמונה.


כך תיארה סלקום את מתקני הגישה והציוד שהותקנו מטעמה: על גג הבית הוצב מתקן גישה אלחוטית שמידותיו אינן עולות על 30
x
50
x
80 ס"מ ואשר חובר לגג הבית באמצעות מתקן עגינה (להלן המתקן על הגג). בנוסף למתקן על הגג ולשם הפעלתו הוצבו שלושה ארונות בתוך אחד החללים הפנימיים של הבית ובתוכם הונח ציוד נלווה אשר תומך במתקן על הגג ומאפשר את הפעלתו; מדובר בציוד אלקטרוני אשר נחוץ לשם עיבוד נתוני תקשורת, שאוחסן בשלושה ארונות: ארון
umts
שמידותיו 60
x
47
x
195 ס"מ, ארון
gsm
שמידותיו 60
x
60
x
180 ס"מ וארונות מצברים בשטח 60
x
120
x
40 ס"מ (להלן יחד המתקנים בדירה) [סע' 20-16 לתשובת סלקום לבקשה].

אף פלאפון ביארה כי התקינה מתקן על גג הבית שמידותיו אינן עולות על 30
x
50
x
80 ס"מ; המתקן על הגג חובר לכבלים וציוד שמאפשרים את פעולתו. הציוד הנלווה מוקם בחלל בתוך הבית ששטחו כ-8 מ"ר [סע' 29-25 לתשובת פלאפון]. המתקנים בדירה מטעם סלקום ומטעם פלאפון מוקמו זה לצד זה באותו חלל פנימי בבית.

לכאורה המתקנים על הגג אינם טעונים היתר בניה והם פטורים מהיתר כזה על-יסוד סעיף 266ג לחוק התכנון והבניה. טענת המבקשת שביסוד הבקשה היא כי הסדר הפטור למתקן על הגג אינו טומן בחובו פטור מהיתר לעשיית שימוש חורג בבית; הצבת המתקנים בדירה מהווה שימוש חורג שלא ניתן לו היתר ועל כן יש להפסיקו בצו המבוקש [סע' 24 לבקשה וסע' 7 לתגובה]. שאלה זו היא שניצבת בלב המחלוקת השנויה בין הצדדים.



ג.
דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים מצאתי שיש לדחות אל הבקשה בשל שורה של טעמים שיפורטו להלן, קל וחומר בשל משקלם המצטבר.

1.
סעיף 266ג לחוק התכנון והבניה מעניק פטור מהיתר בניה למתקן גישה אלחוטית כהגדרתו בסעיף 27א לחוק התקשורת; הפטור ניתן למתקן שמימדיו אינם עולים על 30
x
50
x
80 ס"מ ואשר פועל בתדרים שקבע שר התקשורת בתקנות (להלן הסדר הפטור). עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, כביטויה בחוות-דעתו נושאת תאריך 1.5.2008, היא כי הסדר הפטור נועד לחול, אף חל בפועל, על מתקני גישה אלחוטיים של חברות הסלולר. הסדר הפטור חל אפוא על מתקני הגישה האלחוטית שהתקינו סלקום ופלאפון על גג הבית.

כדי לחסות בצלו של הסדר הפטור מפצלות חברות הסלולר את מתקני הגישה האלחוטיים כך שעל גג המבנה מוצב התקן שממלא אחר תנאיו של הסדר הפטור בדגש על גודל המתקן, ואילו בתוך המבנה מונחים ציוד ורכיבים נוספים שמשרתים את המתקן על הגג ומאפשרים את פעולתו לייעודו. הדברים אמורים גם במקרה דנן, בכל הקשור ליחס בין המתקן על הגג לבין המתקנים בדירה.

נוהג זה עורר מחלוקת משפטית בשאלה אם הסדר הפטור חל על מתקני גישה אלחוטיים שפוצלו בדרך זו ואם חל – על איזה מהמתקנים הוא חל. המחלוקת האמורה הניבה פסיקות סותרות בערכאות הדיוניות: מחד גיסא, היו מותבים שבאו לכלל דעה כי פיצול מתקני גישה אלחוטיים בין התקן על הגג שממלא את תנאיו של הסדר הפטור לבין ציוד ורכיבים נוספים אשר משרתים אותו ומשמשים לפעולתו ואשר הופרדו ממנו בצורה מלאכותית לשם עמידה בתנאיו של הסדר הפטור, ולמטרה זו הותקנו בנפרד ממנו בתוך חדרי מבנים שעל גגותיהם הוצב התקן שחוסה תחת הסדר הפטור, שולל את הפטור ממתקני הגישה האלחוטיים כולם, הן זה שעל הגג והן אלה שבתוך המבנה. מאידך גיסא, מותבים אחרים החזיקו בעמדה לפיה חל הסדר הפטור על המתקן שעל הגג ואילו המתקן בתוך המבנה מלכתחילה אינו טעון היתר שכן הוא אינו חורג משינוי פנימי [לגדר המחלוקת, לגישות המנוגדות בפסיקה ולטעמי כל אחת מהן ראו למשל עפ"א (מח' ת"א) 80217/06 יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה - יעל גרמן נ' סלקום ישראל בע"מ (22.5.2008), בו נדונו במאוחד חמישה ערעורים שנסבו על פסיקות סותרות בשאלה שבמחלוקת].

ההכרעה בבית-המשפט המחוזי לא הייתה סוף פסוק; השאלה במחלוקת (יחד עם שאלות נוספות) הונחה לפתחו של בית-המשפט העליון, לפניו אוחדו מספר הליכים – מהם בקשות לרשות ערעור ומהם עתירות לבג"ץ [רע"פ 5192/08 סלקום ישראל בע"מ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה הרצליה - יעל גרמן]. בית-המשפט העליון עודנו יושב על המדוכה וטרם אמר את דברו בשאלה במחלוקת.

לכאורה מדובר בשאלה סבוכה שהיבטים לה לכאן ולכאן, לא רק במישור המשפטי אלא גם במישור הציבורי. אף המבקשת עצמה אינה חולקת על כך: "
[...] נוכח מורכבות הנושא ולאור חילוקי הדעות, קבע היועץ המשפטי לממשלה כי נדרש לערוך בחינה מחודשת באשר להמשך קיומו של צידוק ראוי להחלת הפטור על מתקני תקשורת סלולארית, ולשם כך הוקם צוות מקצועי בין משרדי, בעקבותיו הנחה היועץ המשפטי לממשלה כי על שר הפנים, בהתייעצות עם שר התקשורת, לנסח תקנות שתקבענה תנאים לתחולת הפטור מהיתר בניה. בימים אלה מתקיים הליך מסודר להתקנת תקנות חדשות לפי סעיף 266ג לחוק התכנון והבניה
" [סעיף 21 לבקשה]. הדברים הללו נכתבו במועד בו הוגשה הבקשה, 9.11.2011. חרף חלוף הזמן לא שונה הסדר הפטור; אף הכרעה בהליך בבית-המשפט העליון, בגדרו התבקש היועץ המשפטי לממשלה להביע את עמדתו על-אודות היקף תחולתו ומידת צדקתו של הסדר הפטור הנוכחי, טרם ניתנה. יש בכך כדי להדגיש את מורכבות המחלוקת וריבוי היבטיה.

אינני מקבלת את עמדתה של המבקשת כאילו השאלה שבמחלוקת, וכמוה גם ההליך שתלוי ועומד בבית-המשפט העליון, כלל אינם נוגעים למעמדם של מתקני גישה אלחוטיים שהוצבו בתוך מבנים שמשמשים למגורים ולתחולתו של הסדר הפטור עליהם. טענה זו כרוכה מניה וביה בראייה צרה, פורמלית ומנותקת מהמציאות של גדר המחלוקת. במה דברים אמורים? מתקני גישה אלחוטיים מותקנים בהיקף שאינו של מה בכך על גגותיהם של מבני מגורים שמשמשים למגורים ושייעודם למגורים. כל החולף ברחובה של עיר נחשף בעל כורחו לחזון נפוץ זה, שהוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה. לו הייתה המחלוקת נסבה אך ורק על השאלה אם מתקן הגישה שעל הגג זכאי ליהנות מהסדר הפטור, זאת גם כאשר הוא איננו שלם הכולל את כל חלקיו אלא רק חלק ממתקן הגישה האלחוטי שנועד לאפשר תקשורת סלולארית– במצב בו חלקים אחרים של המתקן השלם שהם חיוניים לפעולתו הופרדו ממנו והותקנו בנפרד, בתוך מבנה שמתחת לגג ולא עליו – אזי הייתה המחלוקת פשוטה להכרעה. לו התקבלה עמדתה זו של המבקשת כי אז היה נקבע זה מכבר שנקודת המוצא לדיון היא כי המתקנים בתוך הבית אינם נהנים מן הפטור וכל הדיון היה נסב סביב השאלה אם המתקן על הגג חוסה בצלו – אם לאו. אלא שראיה כזו של המחלוקת הייתה הופכת אותה לשאלה
תיאורטית; ברי שאם המתקנים בתוך הבית טעונים היתר בניה אין עוד רבותא לשאלה אם המתקן על הגג פטור מהיתר, אם לאו. אם נדרשות חברות הסלולר לקבל היתר כדין להצבת מתקני גישה אלחוטיים בתוך הבית, מתן פטור מהיתר אך ורק לאותו חלק של מתקן הגישה שניצב על הגג אינו מקל עימן ואין לראות מדוע לא יוצא היתר בניה לכל רכיבי המתקן, אחת היא היכן הם מוצבים. למעשה, גם המבקשת מודה שסוגיית תחולתו של הפטור והיקפו על מתקני גישה סלולאריים עודנה תלויה ועומדת בבית-המשפט העליון [סע' 19 לבקשה].

מעתה אמור: המחלוקת בפסיקתן של הערכאות הדיוניות, אשר הונחה לפתחה של הגבוהה בערכאות השיפוט וטרם הוכרעה, עוסקת באופן מעמיק בשאלה אם חל הסדר הפטור על מתקני גישה אלחוטיים כאשר המתקן על הגג מקיים את תנאיו הטכניים של הסדר הפטור אך אינו שלם הנושא את עצמו אלא נתמך על-ידי מתקנים וציוד נוספים שהופרדו ממנו ואשר הונחו לא על הגג אלא בתוך המבנה. לפחות שלוש הן התשובות האפשריות בסוגיה זו: האחת, כי פיצול מתקני הגישה האלחוטיים שולל את הפטור מכל אחד מרכיבי המתקן ללא קשר לשאלה היכן מוקם ומה גודלו; השניה, כי פיצול מתקני הגישה האלחוטיים אינו מעלה ואינו מוריד וכי כל עוד מקיים ההתקן על הגג את תנאיו של הסדר הפטור חוסים בצלו כל חלקי המתקן, ללא קשר לשאלה היכן הותקנו; השלישית, כי הסדר הפטור יוסיף לחול אך ורק על המתקן שעל הגג בעוד שציוד ורכיבים התומכים בו טעונים היתר לשם הצבתם. מבין שלוש האפשריות הללו נדמה שהשלישית אינה נותנת מענה אמיתי לבעיה; היא מכוננת יצור כלאיים של פטור חלקי במציאות טכנולוגית בה נראה שאין אפשרות שמתקן הגישה השלם יקיים את המידות הנדרשות על-פי הסדר הפטור. דומה שזה אף הטעם האמיתי שמקשה על ההכרעה במחלוקת; הוא מחייב בחירה בין מתן פטור מהיתר למתקני גישה אלחוטיים לבין שלילת פטור מהיתר להם. מדובר בבחירה שאינה מתחילה ומסתיימת באולם בית-המשפט; היא מערבת שיקולים חברתיים, ערכיים וציבוריים כבדי משקל.

בעלי-הדין אינם חולקים על כך שצווים והחלטות ביניים שניתנו על-ידי בית-המשפט העליון בהליך שתלוי ועומד לפניו אינם מכוונים להסרתם של מתקני גישה אלחוטיים קיימים אשר הצבתם בפטור מהיתר בניה שנויה במחלוקת. תחת זאת ניתנו צווים שיש בהם כדי להגביל את התקנתם של מתקני גישה אלחוטיים לעתיד לבוא, עד להכרעת ההליך. לדידי יש במצב המשפטי דהיום כדי לפעול לטובת המשיבים, תוך הותרתם של מתקני הגישה האלחוטיים על מכונם – לרבות המתקנים בדירה – עד להכרעת הסוגיה בבית-המשפט העליון.

2.
המבקשת השתהתה באופן ניכר בהגשת הבקשה.

ראשית
, על-פי התצהיר שניתן לתמיכת הבקשה נציגת המבקשת, גב' נורית ליבנה שמשמשת כסגנית מנהל מחלקת פיקוח על הבניה בעיריית חדרה, למדה על דבר קיומם של המתקנים בדירה ביום 24.8.2011, בעת שביקרה בבית, חזתה במתקנים וצילמה אותם [ראו סע' 5-3 לתצהיר התומך בבקשה]. אף-על-פי-כן לא הוגשה הבקשה אלא ביום 9.11.2011, כחודשיים ומחצה לאחר מכן. לא בא מפי המבקשת הסבר שיבאר את השתהותה זו.

שנית
, בעת שהוגשה הבקשה היו המתקנים בדירה מותקנים בה זה תקופה ארוכה עד מאוד. המתקן על הגג והמתקנים בדירה אשר שייכים לסלקום הוצבו על-ידה בבית בדצמבר 2007 [סע' 16 לתשובת סלקום]. ביום 23.12.2007 שיגרה סלקום אל המבקשת תצהיר בו הודיעה על הקמת המתקן על הגג [נספחים 4 ו-5 לתשובת סלקום; להלן תצהיר סלקום]. מתקני פלאפון הותקנו בבית במהלך חודש מרץ 2009. פלאפון שיגרה למבקשת תצהיר בו דיווחה על הקמת מתקני גישה אלחוטית בבית; התצהיר נמסר למבקשת ביום 6.4.2009 [סע' 25 ו-30
ונספח ג' לתשובת פלאפון; להלן תצהיר פלאפון].

בעת ששוגר למבקשת תצהיר סלקום כבר ניתנו כמה מן ההכרעות בערכאות הדיונית שחשפו את המחלוקת על-אודות תחולתו של הסדר הפטור ביחס למתקני גישה אלחוטיים שהותקנו באופן מפוצל, מקצתם על הגג ומקצתם במבנה שמתחת לו [ראו למשל עמ"ק (כ"ס) 5217/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה עירית רעננה נ' גדעון (15.10.2007), בו נדונו במאוחד עשרה כתבי-אישום]. כששוגר למבקשת תצהיר פלאפון כבר הוכרע ההליך בבית-המשפט המחוזי שעליו הסתמכה המבקשת בטיעונה לפני [ראו עפ"א (מח' ת"א) 80217/06 שנזכר לעיל וסע' 18 לבקשה]. ודוק: בהליך זה, שהשגה על פסק-הדין שניתן בו תלויה ועומדת בבית-המשפט העליון, קבעה כב' השופטת שיצר שפיצול מתקן הגישה האלחוטית לשניים – מתקן על הגג וחלקים אחרים המותקנים בתוך הדירה – אינו אלא פיקציה, באופן ששולל מהמתקן על הגג את הסדר הפטור ומחייבו בהיתר בניה. נוכח פסיקה זו, שהמבקשת מסתמכת עליה, היה עליה לסור לבית עם קבלת תצהיר פלאפון על-מנת לבצע בו בדיקה, שמא אין המתקן שעל הצבתו דווח לה חוסה תחת הסדר הפטור אלא דווקא טעון היתר לפי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בתצהירה לא ביארה המבקשת אם ערכה בדיקה כזו, אם לאו, והדבר פועל לחובתה: אם ערכה בדיקה והסכינה עם הימצאותם של המתקנים בדירה גילתה דעתה כי לטעמה הסדר הפטור חל גם עליהם; אם לא ערכה בדיקה כזו גילתה דעתה שאימצה את הצהרתן של סלקום ופלאפון כי מתקני הגישה אינם חייבים בהיתר מכוח הסדר הפטור.

שיהוי הוא בין השיקולים שאותם יביא בית-המשפט בחשבון בבואו להכריע בבקשה ליתן צו הפסקה שיפוטי. צו הפסקה שיפוטי הוא סעד זמני שתוכנו אופרטיבי; לעתים יהא זה סעד מניעה (כגון הפסקת בניה) ולעתים סעד עשה (כגון צו להריסת הקיים). מתן הצו בענייננו, משמעו סילוק המתקנים המצויים בדירה. מדובר אפוא בסעד זמני שתוכנו צו עשה. כאשר בסעדי מניעה וציווי בהקשר האזרחי שלהם עסקינן עשוי שיהוי להכשיל את מתן הצו זמני [רע"א 8630/05 ניר שיתופי - אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, פסקה 6 וההפניות שם (10.4.2007)]. לטעמי יפים הדברים מקל וחומר ביחס לצו הפסקה שיפוטי שמתבקש על-פי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה:
ראשית
, משום הקשרו הפלילי של צו כזה; עצם מתן הצו מעיד שלכאורה "
נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204
" לחוק התכנון והבניה [ראו לשון סעיף 239(א) לחוק].
שנית
, משום שמבקשת הצו היא רשות ציבורית הממלאת תפקיד על-פי דין; אם השתהתה ללא הצדק סביר בנקיטת הליך שהיה עליה ליזום בנסיבות העניין עליה לשאת בתוצאה הנודעת לכך על-מנת לדרבנה לפעולה לעתיד לבוא. אין בכך משום הנצחתה של אי-חוקיות, ככל שקיימת; לפני הרשות פתוחה הדרך להגיש כתב-אישום נגד מי שלטענתה חטא בהפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. אם תוכחנה טענותיה כי אז ניתן יהיה ליתן סעד של ציווי במסגרת גזר-הדין. בה בעת הופך השיהוי את השימוש בכלי של צו הפסקה שיפוטי ללא ראוי בנסיבות העניין.

3.
טעמים אחרים הקשורים בטיבו ובמטרתו של צו הפסקה שיפוטי מצדדים בדחיית הבקשה.
צו הפסקה שיפוטי נושא אופי של סעד זמני. על תכליתו נאמרו הדברים הבאים: "
[...] מטרת צו ההפסקה השיפוטי הינה להקפיא את הבניה [...]. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה 'להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית' [...]. מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית
" [רע"פ 47/07 מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת אלונים (14.6.2007) וההפניות שם].

אכן, לעתים ינתן צו הפסקה שיפוטי על-מנת להפסיק את הפרתן של הוראות חוק התכנון והבניה במועד מוקדם ככל האפשר [ראו למשל רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577 (1.12.2004), שם נדון צו הריסה שיפוטי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה]. אלא שעל-מנת שינתן צו הפסקה שיפוטי לתכלית זו נדרשת ראיה לכאורה על כך שעסקינן בהפרת הוראות החוק ואף נדרש שהרשות עצמה פעלה לסילוק ההפרה במועד מוקדם ככל האפשר. נוכח דברים שנאמרו לעיל אין התנאים הללו מתקיימים בבקשה דנן.

4.
פגם נוסף מצוי בכך שעד כה וחרף הזמן שחלף מאז התבקש הצו לא הגישה המבקשת כתב-אישום נגד מי מהמשיבים. אכן, חוק התכנון והבניה אינו מחייב את הגשתו של כתב-אישום בד-בבד עם הגשת בקשה לצו הפסקה שיפוטי, אף אינו קוצב מועד להגשת כתב-אישום תוך פרק זמן נקוב מעת שהתבקש הצו. אף-על-פי-כן הותוו בפסיקתם של בתי-המשפט כללים שיצרו זיקה בין הליך הביניים של בקשה לצו הפסקה שיפוטי לבין ההליך העיקרי שביטויו בהגשת כתב-אישום.

כך נאמר בהתייחס לתכליתו של סעיף 239 לחוק התכנון והבניה שעניינו צו הפסקה שיפוטי [ע"פ (חי') 2508/07 מדינת ישראל – הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה נ' קיבוץ יגור, עמ' 20-19 (13.11.2007)]:

תכליתו של הסעיף מלמדת כי המדובר בהליך ביניים שיש לו הליך המשך. בשום מקרה אין להפוך את הליך הביניים להליך העיקרי דה פקטו ולהוציא צווים שאין אתה יודע מתי יגיע יום קיצם וללא שהוגשו כתבי אישום לאחר שנתקבלו הצווים. אופיו של צו ההפסקה השיפוטי ככזה והגדרתו כצו שניתן בהליך ביניים, מחייבים את המסקנה כי צו ההפסקה השיפוטי אינו יכול להיות שריר וקיים לעולמי עד ללא שהוגש כתב אישום תוך פרק זמן סביר מאז מתן הצו.
להגשת כתב אישום בסמוך לקבלת צו ההפסקה השיפוטי נודעת חשיבות כפולה. ראשית, יעילות באכיפת דיני התכנון והבניה. שנית, מתן הזדמנות נאותה לנאשם להוכיח את חפותו מהר ככל האפשר. הרי, לא ניתן על סמך ראיות לכאורה להחזיק את הנאשם כבן ערובה לתקופה ארוכה ובלתי סבירה. מחד גיסא, הוא מוחזק כעבריין לכאורה, ומאידך גיסא, יארך זמן רב עד שתגיע העת בה הוא יוכל להוכיח את חפותו, אם בכלל.
[...] לדידי, שימוש בהליכים זמניים על-ידי הרשות ללא שננקטו הליכים משפטיים מלאים יש בה משום ניצול סמכות לרעה, ובמקרים המתאימים שימוש כזה עלול להוביל לביטול צו שניתן ואף לביטול כתבי אישום שהוגשו לאחר פרק זמן ארוך מיום הוצאת צו ההפסקה השיפוטי.

עמידתה של המבקשת על הטענה כי הצבת המתקנים בדירה עולה כדי שימוש חורג ואינה חוסה תחת הסדר הפטור – כל זאת על רקע המצב המשפטי שתואר לעיל – הייתה צריכה להוביל להגשת כתב-אישום בד-בבד עם הגשת הבקשה שלפני או למצער בסמוך לאחר מכן. הימנעות המבקשת מהגשת כתב-אישום אומרת דרשני; היא מרמזת על כך שהבקשה דנן שקולה להפרחת בלון ניסוי על-ידי הרשות: ינתן הצו – יוגש כתב-אישום; לא ינתן הצו – לא יוגש כתב-אישום, למצער עד שיאמר בית-המשפט העליון את דברו בשאלה שבמחלוקת. יש בכך כדי להשליך על עוצמתן של הטענות שביסוד הבקשה.


ג.
סיכומם של דברים

על-יסוד הטעמים שלעיל נדחית הבקשה. די בטעמים שהובאו לעיל כדי לגרום לדחיית הבקשה ואינני נדרשת להכרעה בטענות אחרות שהעלו הצדדים.
נוכח דברים שנאמרו לעיל על-אודות המצב המשפטי שברקע הבקשה, אשר לוקה מזה זמן ניכר בחוסר בהירות, אינני עושה צו להוצאות; כל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ג, 14 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.











בבנ בית משפט לעניינים מקומיים 16539-11/11 הוועדה המקומית לתכנון ובניה חדרה נ' אברהם אביטן, רוחמה אביטן, סלקום ישראל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 14/08/2013)