פסקי דין על דני בן דוד | פסקי דין על דני בן-שפרוט | פסקי דין על יצחק מנשה | פסקי דין על ד.א נכסים והשקעות (נכסי דן) |

2349/02 א     10/10/2004




א 2349/02 דני בן דוד נ' דני בן-שפרוט , יצחק מנשה, ד.א נכסים והשקעות בע"מ (נכסי דן)




1
בתי המשפט
א 002349/02
בית משפט השלום הרצליה
10/10/2004
תאריך:
כב' השופט צבי דותן

בפני
:

דני בן דוד

בעניין:
התובע
י' רן

ע"י ב"כ עו"ד
נגד
1 . דני בן-שפרוט

2 . יצחק מנשה

3 . ד.א נכסים והשקעות בע"מ (נכסי דן)
הנתבעים
ר' בלומנפלד

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

עיקרי טענות התובע
1. הנתבעים מנהלים משרד לתיווך מקרקעין בהרצליה.
הנתבע 2 הינו חבר ילדות של אחד, מאיר בן דוד.
מאיר בן דוד הינו אחיו של התובע.
התובע היה חבר טוב של מר יורם רוזנפלד.
משפחת רוזנפלד היתה בעלת מגרש המצוי במקום אטרקטיבי בטבורה של הרצליה. מר יורם רוזנפלד הוא שהיה המוציא והמביא מטעם המשפחה, בכל הנוגע לאותו מגרש.
בשל מיקומו של המגרש, ביקשו רבים לקבל מבעלי המגרש את זכות השיווק הבלעדית שלו, לרבות הדירות והמשרדים שייבנו. דא עקא, מר יורם רוזנפלד לא היה מוכן להיפגש עם מתווכי מקרקעין.

2. הנתבעים, באמצעות אחיו של התובע, פנו אל התובע, וביקשוהו כי ישתדל למענם אצל רוזנפלד, על מנת שיתן בידיהם את זכות השיווק הבלעדית של המגרש, לרבות מה שייבנה עליו.
לטענת התובע, הוסכם בינו לבין הנתבעים כי אם יעלה בידו להביא את מר רוזנפלד למשרדם, והלה יתן להם את זכות השיווק הבלעדית של המגרש, יהיה התובע זכאי למחצית מכל התקבולים שישתלמו לנתבעים בגין כך מכל מאן דהוא (הן מרוזנפלד, הן מהקבלן-הבונה, הן מקוני הדירות/המשרדים).

3. התובע ממשיך וטוען כי הוא דיבר על לבו של רוזנפלד, והצליח בסופו של דבר להביאו למשרדם של הנתבעים, ולאחר מספר פגישות בין רוזנפלד והנתבעים, מסר רוזנפלד לנתבעים, ביום 5/12/91, את זכות השיווק הבלעדית של המגרש.

4. איתור יזם התעכב, ומשך שנים רבות לא נבנה דבר על המגרש. בסופו של דבר, קשרו הנתבעים בין רוזנפלד לבין חברת הבניה ברנוביץ, ובשנת 1999 נחתמה ביניהם עיסקת קומבינציה ביחס למגרש (פרו', עמ' 12, ש' 23).
הנתבעים זכו לדמי תיווך הן ממר רוזנפלד, והן מחברת ברנוביץ. גם שיווק הפרוייקט (קרי הדירות והמשרדים שייבנו) נמסר בלעדית לידי הנתבעים.

5. ביוני 2001 החלו עבודות חפירה במגרש, והתובע פנה אל הנתבעים ודרש את המגיע לו בהתאם להסכם.
הנתבעים דחו את דרישתו, והציעו לו תשלום של 6,000 דולר בלבד, הצעה אותה דחה התובע.

6. התביעה שהגיש התובע היא תביעה למתן חשבונות. הסעדים המבוקשים הם (א) להצהיר כי התובע זכאי למחצית מכל התקבולים שנתקבלו או יתקבלו ע"י הנתבעים בקשר לפרוייקט (ב) לחייב את הנתבעים להציג את כל המסמכים שיש בהם כדי ללמד על התקבולים שקיבלו ו/או שיקבלו בקשר לפרוייקט (ג) לצוות על הנתבעים לשלם לתובע מחצית ממה שקיבלו עפ"י החשבונות, וכן מחצית ממה שיקבלו בעתיד.

עיקרי טענות הנתבעים
7. הנתבעים בהגנתם מכחישים את התביעה מכל וכל.
לטענתם, מעולם לא פנו אל התובע ולא ביקשו את עזרתו או את שירותיו בקשר למגרש נשוא התובענה, התובע לא פעל בשמם, והם לא הבטיחו לו את אשר הוא טוען כי הובטח לו. לטענתם, סביב העובדה שהתובע היה נוכח, פעם אחת ויחידה, בפגישה בין הצדדים, כבן לוויה של יורם רוזנפלד, הוא בנה מגדלים באויר, שאין להם ולא כלום עם המציאות. לטענתם, לתובע לא היתה יד ורגל בעיסקה. כן הם מדגישים את העובדה כי התובע משך כעשר שנים לא פנה אליהם בדרישה כלשהי, ולא היתה לו נגיעה כלשהי לפרוייקט.

האם התובע הוא שיצר את הקשר בין הנתבעים לרוזנפלד
8. שני הנתבעים בתצהירי עדותם מכחישים מכל וכל את טענת התובע כי הוא זה שקישר בינם לבין רוזנפלד. אולם בחקירת הנתבע 2 עולה תמונה שונה. לדבריו -
"אתה שואל שוב מי הביא את יורם למשרד - מהיכרותי את אחיו של התובע נודע לי, שלתובע היו יחסים מיוחדים עם יורם רוזנפלד, הוא בן של בעלים, בעלים של מגרש במרכז העיר שכולנו ידענו עליו. שאלנו אם זה בסדר אם הוא ידבר עם בעל המגרש שיבוא למשרד. אני באותה עת לא הבנתי במגרשים בסדר גודל כזה, העברתי את השיחה לדני, שבזמנו לא היה שותפי, הוא היה בעל המשרד שאני עבדתי בו. הוא אמר או.קיי., שיביא אותו" (פרו', עמ' 14, ש' 13- 17).

וכן בהמשך עדותו -
"היה פה מערכת יחסים רבת שנים, ובזמנו אחיו כן פנה אלי ושאל אותי אם הוא יכול להביא חבר למשרד, שהוא בעל המגרש" (עמ' 21, ש' 3-4).

9. בנוסף, נתקיימה שיחת טלפון בין התובע והנתבע 2, שיחה שהוקלטה ע"י התובע, ללא ידיעת הנתבע 2. בשיחה זו (תמליל קלטת מס' 1, בעמ' 5) הודה הנתבע 2 בפני
התובע מפורשות, כי התובע הוא זה שהביא את יורם רוזנפלד למשרדם של הנתבעים.

10. אני קובע, אפוא, על יסוד הודאת בעל דין של הנתבע 2, כי התובע היה זה שקישר בין הנתבעים לבין מר יורם רוזנפלד.

האם מגיע לתובע תשלום בגין כך
11. בשיחת טלפון אחרת, שנתקיימה בין מר יאיר לזרוביץ (חברו של התובע) לבין הנתבע 2, ואף היא הוקלטה (תמליל קלטת מס' 2, בעמ' 4), מאשר הנתבע 2 מפורשות, כי אין ספק שמגיע לתובע תשלום עבור פועלו. ובלשונו: "עיניים שלי. מגיע, אין ספק, הוא (הנתבע 1 - צ' ד') לא, לא אמר לו לא מגיע. השאלה היא כמה מגיע. לא, לא מגיע...". ובהמשך: "...אמרנו לו בפני
ם, מגיע..."

12. לכך יש לצרף את העובדה שהנתבעים, או - לגירסת הנתבעים - הנתבע 2 בלבד, בניגוד לדעתו של הנתבע 1, הציעו לו תשלום בסך 6,000 דולר, סכום שלא היה מוצע, לו נכונה היתה גירסת הנתבעים כי לא מגיע לו כל מאומה. גם אם נכון הדבר שהסכום הוצע לצרכי פשרה בלבד (ואיני בטוח בכך), עצם הצעת סכום כזה מלמדת, שגם לדעת הנתבעים, תשלום כלשהו מגיע לתובע.
הנתבע 1 טוען כי ההצעה הנ"ל הוצעה ע"י הנתבע 2 בלבד, בניגוד לדעתו של הנתבע 1, שלא הסכים לה. ואילו התובע טוען כי היה זה דווקא הנתבע 1 שהציע לו את ההצעה (פרו', עמ' 8, ש' 24-27; עמ' 21, ש' 9-12, ש' 19). לאור העובדה שגירסת הנתבע 1, כי לא התובע קישר בין הנתבעים לרוזנפלד, וכי לתובע לא היתה יד ורגל בעיסקה (סעיף 14 לתצהיר הנתבע 1), נתגלתה כגירסת כזב, אני מעדיף גם בנקודה זו את גירסת התובע, היינו, כי הנתבע 1 (או - גם הנתבע 1) הציע לו את ההצעה של 6,000 דולר. ויצוין כי הנתבע 1, חרף עמדתו הבלתי מתפשרת, אישר בעדותו כי "אם היו באים אלי עם הצעה רצינית, הייתי שוקל אותה" (עמ' 12, ש' 12).

13. בנוסף לאמור לעיל, מקובלת עלי טענת ב"כ התובע בסיכומיו (סעיף 31), כי הדעת נותנת, שהתובע לא היה משתדל אצל רוזנפלד, דווקא לטובת הנתבעים, אם לא היה יוצא אף הוא נשכר מכך.

בגין מי מגיע לתובע תשלום
14. בתביעתו דורש התובע תשלום של מחצית מכל התקבולים שקיבלו ויקבלו הנתבעים הן מרוזנפלד, הן מחברת הבניה ברנוביץ, והן מרוכשי דירות ומשרדים בבנין, לכשייבנה. אולם באותה שיחת טלפון בינו לבין הנתבע 2 (תמליל קלטת מס' 1, עמ' 6) אומר התובע במפורש כי הוא דורש תשלום אך ורק עבור התשלום שהנתבעים קיבלו או יקבלו מרוזנפלד, ולא מהגורמים האחרים. ובלשונו: "...אם הוא (הנתבע 1 - צ' ד') אומר לי למשל הוא הביא את הקבלן, הוא הביא. הוא משווק את הדירות. על זה אין לי טענה. אני לא מבקש ממנו כלום בשביל זה. אז תן לי את החלק שלי מיורם..."

15. לסיכום עד כאן: התובע היה זה שקישר; מגיע לו תשלום בעבור כך; והתשלום הוא (לשיטת התובע עצמו) רק בגין מה ששולם או ישולם לנתבעים ע"י יורם רוזנפלד, ולא ע"י גורמים אחרים.
האם מגיעה לתובע מחצית מסה"כ התקבולים
16. התובע טוען כי הוסכם על מחצית מכל התקבולים. אולם לבד מעדותו שלו, אין כל תימוכין לטענתו. העד היחיד שהעיד מטעמו (מלבד התובע עצמו) הוא חברו, יאיר לזרוביץ. ויצוין שלמר לזרוביץ יש אינטרס כספי מובהק בתוצאותיה של תובענה זו, שכן, לפי עדותו, אם התביעה תתקבל, כספי הזכייה יתחלקו בין התובע לבינו (פרו', עמ' 1, ש' 17- 18, עמ' 3, ש' 7-8, ש' 22-23). והנה, הגם שמר לזרוביץ לחלוטין אינו עד נייטרלי ואובייקטיבי, אין הוא אומר בשום מקום בתצהירו או בעדותו בביהמ"ש כי הוסכם (כטענת התובע) על תשלום מחצית מן התקבולים. הוא מצהיר כי הנתבע 1 הבטיח, שמי שיהיה מעורב בעיסקה יהיה "מסודר בחיים", כי בגיל 45 הם יצאו לפנסיה, כי לכל אחד מהם יהיה בית, וילבשו בגדים של ורסאצ'ה. כך בתצהירו. ובחקירתו אמר: "זה מה שהובטח. בתצהיר רשמתי כל מה שהובטח לנו (עמ' 3, ש' 1). בחקירתו שוב חזר על כך שהנתבע 1 הבטיח "שנהיה עשירים מאד מהפרוייקט, הוא אמר שנקבל פנטהאוז ודירות ואת החניון למטה ויפתח לנו רחיצת מכוניות ונלבש בגדים של ורסאצ'ה. כל זה הוא הבטיח לי ולדני" (עמ' 3, ש' 5-7). אין מלה על תשלום מחצית מן התקבולים.

17. ולא רק מר לזרוביץ. גם התובע עצמו, בשיחת הטלפון, שהוא הקליט בסתר עם הנתבע 2, אינו אומר ולו ברמז כי מגיעה לו מחצית מן התקבולים שהנתבעים קיבלו או יקבלו (ור' פרו' עמ' 21, ש' 13). הוא כלל אינו מתייחס לנושא עיקרי זה, ואף אינו מנסה "להוציא" מפיו של הנתבע 2 הודאה כי מגיעה לו מחצית מן התקבולים. הנה כי כן, התובע עצמו, בשיחה שהוא מקליט בחשאי, אינו טוען כי מגיעה לו מחצית.

18. יתירה מזו, העיד התובע כי אחר שהנתבע 1 הציע לו תשלום של 6,000$, המהווה 10% מן הסך 60,000$ שרוזנפלד שילם לנתבעים, הוא (התובע) דחה את ההצעה. "אז דני שאל אותי כמה אתה רוצה? אמרתי לו תן לי לחשוב על זה זמן מה ואנחנו ניפגש בקרוב. יצאנו מהמשרד והלכנו" (עמ' 8, ש' 28-29, ועמ' 21, ש' 19-20).
אם נכונה טענת התובע כי הוסכם על מחצית, על מה היה לו "לחשוב כמה ימים"? הרי הנתבע 1 מציג בפני
ו מסמך מפורש ובכתב, שלפיו, התשלום מרוזנפלד הוא 60,000 דולר. לא צריך "לחשוב כמה ימים" כדי לדעת כמה היא מחצית מן הסכום הזה.

19. סיכומו של דבר: אין בידי התובע בדל של ראיה או תימוכין לטענתו כי הוסכם על מחצית מן התקבולים. אף העד שהעיד מטעמו (לזרוביץ) לא אישר את הגירסה הזאת, ואפילו לא התובע עצמו, בקלטת.

20. וכאן יש להדגיש כי התביעה כולה מושתתת על הטענה, ורק על הטענה, כי הסכום המגיע לתובע הוא מחצית מסה"כ התקבולים (ר' סע' 7, 10, 17, 18, 19, 21, 23 לכתב התביעה, וסע' 15, 34, 36, 37, 39 לתצהיר עדותו הראשית). אין כל טענה כי מגיע לו, ולו לחלופין, סכום אחר כלשהו. משדחיתי הטענה כי הוסכם על מחצית מן התקבולים, אין כל אפשרות להושיט לתובע סעד אחר, שלא נתבקש כלל.

תביעה למתן חשבונות
21. כאן יש להוסיף כי דין התביעה להידחות, גם מטעם אחר.
הסעד שנתבקש ע"י התובע הוא - מתן חשבונות, ותשלום המגיע עפ"י החשבון. תובענה מסוג זה מתנהלת בדרך כלל בשני שלבים. בשלב הראשון קובע ביהמ"ש האם התובע אכן זכאי לקבל חשבונות מן הנתבע. אם ביהמ"ש מחליט בחיוב בענין זה, הוא נותן צו למתן חשבונות, ועובר לשלב השני, שבו על הנתבע לשכנע כי החשבונות שנמסרו נאותים. רק אח"כ יקבע ביהמ"ש אם הנתבע מחויב בתשלום עפ"י החשבונות.

22. "כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון, עליו להוכיח קיומם של שני תנאים: ראשית, עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות... שנית, עליו להוכיח - ולו לכאורה - כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות" (ע"א 127/95 מועצת הפירות נ' מהדרין פד"י נא(4) 337, בעמ' 344). מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות היא, למשל, מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות, או נאמנות (ר' פסה"ד הנ"ל, וכן ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף סלום פד"י נ"א(4) 811, בעמ' 819).

לעניננו יש לציין את שנקבע בפס"ד מועצת הפירות הנ"ל, כי "ככלל אין תובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע" (בהעדרה של מערכת יחסים מיוחדת כנ"ל).
ועוד לעניננו יש להדגיש כי -
מערכת יחסים של תיווך אינה בין מערכות היחסים המיוחדות שהוכרו כמצדיקות מתן צו למתן חשבונות. ר' רע"א 5479/90 פלקון נ' נפשי פד"י מה(2) 19: "לכאורה אין מקום בגדר תובענה לפיצוי או לדמי תיווך למתן סעד של מתן חשבונות..."

23. במקרה שבפני
י התובע אינו מנמק בצורה ברורה על מה הוא מבסס את זכותו הנטענת למתן חשבונות. כל האמור בנקודה זו בחלק הרביעי לסיכומיו, המוקדש לכך, אינו מצביע על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת, המצדיקה את הסעד המיוחד של מתן חשבונות. רק ברישא לסיכומיו (סעיף 4) נטען, בחצי פה, כי קמו יחסי שותפות בין התובע והנתבעים, וכי בגין יחסים אלה זכאי התובע למתן חשבונות.

24. אינני מקבל הטענה כי נוצרה שותפות בין הצדדים. הטענה, שהיא טענה עובדתית, לא נטענה בשום שלב של המשפט. גם בסיכומים, הועלתה הטענה רק "מן השפה ולחוץ", בלא כל נסיון לבאר ולבסס אותה. התובע מבסס הטענה רק על כך שהנתבע 2 (בקלטת) הודה בכך שמגיע לתובע כסף. בכך כמובן אין כל ראיה לקיומה של שותפות בין הצדדים. גם מלבד זאת, אין כל ראיה לקיומה של שותפות. מר לזרוביץ מטעם התובע אישר כי "אנחנו עשינו תיווך בין רוזנפלד לבין הנתבע" (עמ' 2, ש' 29), וכי "ברגע שיש חוזה מגיע לנו דמי התיווך" (עמ' 3, ש' 14). גם התובע אישר כי מה שהוא עשה היה - יצירת הקשר וההיכרות בין הנתבעים לבין רוזנפלד. הא ותו לא. "אחרי שהפגשתי את רוזנפלד ובן שפרוט, אחרי זה לא עשיתי דבר נוסף" (עמ' 6, ש' 2). כיצד ניתן להגדיר מערכת יחסים זו כ"שותפות"? אילו קיבלתי הטענה כי הוסכם ביניהם על חלוקת התקבולים מחצית-מחצית, ייתכן אולי שניתן היה, במקרה כזה (בדוחק), לדבר על יחסי שותפות. אך הרי הטענה בדבר מחצית-מחצית לא הוכחה.
בנוסף לאמור כאן, ועל מנת לקצר, אני מקבל את הנטען בנושא זה בפיסקה 25 לסיכומי הנתבעים (מלבד הטענה ביחס לסעיף 80).
לסיכום, אני דוחה הטענה בדבר קיומם של יחסי שותפות בין הצדדים.
בהעדר טענה לקיום מערכת יחסים מיוחדת אחרת, המצדיקה מתן חשבונות, דין התביעה למתן חשבונות להידחות, גם מטעם זה.

25. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
התובע ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום כ"ה בתשרי, תשס"ד (10 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

צבי דותן
, שופט

קלדנית:חיה י.








א בית משפט שלום 2349/02 דני בן דוד נ' דני בן-שפרוט , יצחק מנשה, ד.א נכסים והשקעות בע"מ (נכסי דן) (פורסם ב-ֽ 10/10/2004)