פסקי דין על האני מדאג'י | פסקי דין על מואיז אעזאם | פסקי דין על רבאח נאדר ואח' | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על המשרד לביטחון פנים | פסקי דין על משרד האוצר |
1718/10 תעא 25/08/2013
תעא 1718/10 האני מדאג'י, מואיז אעזאם, רבאח נאדר ואח' נ' משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
תע"א 1718-10
25 אוגוסט 2013
לפני:
כב' השופטת
שרה שדיאור
נציג
ציבור (עובדים)
מר רוני מרודי
נציג ציבור (מעבידים)
מר אמנון אמיר
ה
תובעים
1
.
האני מדאג'י
ת.ז.
028350445
2
.
מואיז אעזאם
ת.ז.
025889627
3
.
רבאח נאדר
ת.ז.
026379818
4
.
באסם אבו חיה
ת.ז.
028225811
5
.
שחר אלחנן
ת.ז.
022216782
ע"י ב"כ: עו"ד דנוך משה
-
ה
נתבעים
1. משטרת ישראל
ואח'
-המפכ"ל
2. המשרד לביטחון פנים
3. משרד האוצר
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל גרינבוים
פסק דין
בפני
בית הדין תביעת התובעים המתייחסת להתנהלות הנתבעים כלפי התובעים ובין היתר מתבקש בית הדין:
-
לחייב את הנתבעים לשנות את מדיניות קידום קציני המשטרה בדרגת פקד לדרגת רפ"ק.
-
ולחילופין קביעת מנגנון פיצוי הולם לפי דרגת רפ"ק גמיש בהתאם להודעת כ"א 4/99 .
-
וחילופי חילופין, מתן תמריץ הולם לקצין משטרה המשרת ארבע שנים ומעלה, באופן שימנע פגיעה בשכרם ביחס לפקודים בדרגות בד"א ו/או בהשוואה לדרגות השכר אשר המשטרה מעניקה לקצינים מדרגת רפ"ק ומעלה.
כמו כן עתרו התובעים לפיצוי כספי בגין שהייה ממושכת בדרגת פקד.
מנגד
טענו הנתבעים כי התנהלות המדינה נעשתה על פי אמות מידה תקינות וראויות וכי התובעים קודמו במסגרות הקיימות והמשא ומתן לשינוי התנאים נעשה בוועדה שהוסמכה לכך.
העובדות
1.
התובעים
משרתים
כולם
במשטרת ישראל
בדרגת
פקד
.
2.
כל
התובעים
שוהים
בדרגה
זו
מעל
10
שנים
.
3.
בין
משרד האוצר
לבין
משרד
לביטחון
פנים
קיים
סיכום
מתאריך 30.8.2010 (נספח
א' לכתב
ההגנה)
בעניין
קידום
השוטרים
בדרגת
פקד
.
סיכום בינמשרדי זה העניק מענק התמדה לפקדים בעלי וותק שבין 4-10 שנים בלבד כנגד התחייבות לשירות של שנתיים. סיכום
זה
אינו
חל
על
התובעים
לאור
וותקם
בדרגה
זו
.
4.
התובעים
2-5
עומדים
בקריטריונים
לקידום
לדרגת
רפ
"
ק
למעט
תקן
פנוי
מתאים
.
הצדדים
חלוקים
ביחס
לתובע
1
בהקשר
זה.
5.
התובע 1 פרש לגמלאות במהלך שמיעת ההליך, בתאריך 1.9.11.
6.
בתאריך 29.8.2011 נתקבל סיכום לפיו פקדים בוותק של 4 שנים, שתי הערכות תקופתיים טובות מאד ויתרת שירות של שנתיים לאחר שיבצעו קורס פקד מתקדם יהיו זכאים למענק תוספת פקד מתקדם הנעה בין 900 ₪ ל-1,100 ₪.
המחלוקת
1.
האם קמה
לתובעים
זכות
לתבוע
את
הסעד
אותו
הם
מבקשים
במסגרת
תביעה
זו
או
שמא
מדובר
בתביעה
לזכות
כלכלית
,
כטענת
הנתבע
.
2.
האם
קמה
לתובעים
זכות
לפיצוי
בגין
שהיה
ממושכת
בדרגת
פקד
בגין
העילות
הבאות,
כולן
או
חלקן
:
א
.
חוסר
סבירות
.
ב
.
הפליה
מול
המשרתים
בצה
"
ל
והפליה
מול
קצינים
אחרים
במשטרה.
3.
ככל
שאכן
נהגו
הנתבעות
שלא
כדין
בכך
שהתובעים
שוהים
תקופה
ממושכת
בדרגת
פקד,
האם
קמה
לתובעים
זכות
לפיצוי
עקב
כך
ובאיזה
שיעור.
התובעים
מבקשים
פיצוי
בגין
הפרשי
דרגה
המחושבים
לפי
דרגת
רפ
"
ק
מהמועד
בו
מלאו
4
שנים
לקבלת
דרגת
פקד
.
הכרעת דין
1.
בפתח הדברים יצוין כי עתירה זו הוגשה בתחילת דרכה לבית המשפט העליון ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק. לאור הסכמת הצדדים בעתירה הורה בג"ץ:
2.
"נוכח האמור בהודעתם של העותרים מיום 10.1.2010 באשר לטענות שהם מבקשים להעלות נגד נוהל אמ"ש 05.03.04 מיום 16.12.09, ולאור הסכמתם של המשיבים בתגובתם מיום 21.1.2010 כי הטענות שבעתירה ואלה נגד הנוהל האמור יידונו בפני
בית הדין האזורי לעבודה, אנו מחליטים למחוק את העתירה ללא צו להוצאות. זאת על מנת שכל הטענות של העותרים תידונה בפני
בית הדין".
מהחלטה זו יונק בית הדין את סמכותו לדון בכלל טענות התובעים בהליך
שבפני
נו.
רקע - שכר שוטרים
3.
שכרם של השוטרים נקבע באופן חד צדדי על ידי המעביד. שכרם איננו פרי של מו"מ, הוא אינו מעוגן בהסכמים קיבוציים והשוטרים אינם שותפים לקביעתו
.
"סמכות המשטרה לקבוע את שכרם של השוטרים מחזיקה בתוכה גם את הסמכות לערוך שינויים בשכר, לרבות קביעת תנאים ואמות מידה לקבלת תוספות המשולמות לשוטרים בגין פעילותם. על מערכת ייחודית זו עמד על בית דין זה בעניין יהב (דב"ע נג/2-18 מנחם יהב נ' מד"י – ו.ש.) וכך נאמר שם: "בעניינם של השוטרים הם הסכימו, עם התגייסותם למשטרה, שצד אחד, המדינה, תהיה רשאית להכניס חד צדדית שינויים בתנאי עבודתם. 'שינויים' אין פירושם הטבת תנאים בלבד". כך גם בענייננו: אין די בכך ששינוי התנאים לקבלת התוספת לא היטיב עם המערער. השאלה היא, אם התנאים שנקבעו בנוהל החדש עומדים במבחן הסבירות וההגינות הנדרשת בנסיבות העניין" (ע"ע 1093/00 אברהם טרר נ' מדינת ישראל, פורסם ביום 2.6.03). (להלן: פס"ד טרר).
וכן:
"המשטרה היא המעסיקה של המערערים. כפי שנאמר, שכרם ותנאי שרותם של השוטרים – ובכללם המערערים – נקבע על ידי הממשלה. בפועל, ובמיוחד בכל הנוגע לענייננו, ההוראות השונות נקבעות על ידי המשטרה עצמה, על פי המדיניות הנקוטה בידה ובהתאמה לנעשה במוסדות ציבור הדומים לה, כגון – צה"ל ושרות בתי הסוהר".
[ראה:
ע"ע 174/03
סגן ניצב שפיק סעיד נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל
,
(ניתן ביום 29.5.05)]. (להלן: פס"ד סעיד).
באשר לביקורת השיפוטית המופעלת על ידי בית הדין על החלטות המשטרה, נקבע בפרשת סעיד:
"פעולותיה של המשטרה בתחום השכר נתונות לביקורת שיפוטית המבוצעת על ידי בתי הדין לעבודה. ביקורת זו משתרעת על פני כל אותם תחומים בהם מוסמך בית הדין להפעיל את ביקורתו, כגון – טענות בדבר חוסר סמכות, שיקולים זרים, העדר סבירות, מידתיות לא ראויה, אפליה פסולה וכיוצאות באלה טענות. עם זאת בית הדין – כערכאת שיפוט – אינו מוסמך לבחון עניינים הנוגעים לעיצומם של גובה השכר הראוי או תנאי העבודה הראויים."
(דגש שלי ש.ש.).
4.
בתאריך 24/1/79 התקבלה , החלטת ממשלה ש/33 ,
וכך קובעת החלטת הממשלה
:
א.
ועדת השרים לענייני שכר קובעת כי תישמר ההשוואה בין שכר
השוטרים לבין השכר בצה"ל;
ב.
להקים ועדת מעקב, בהרכב נציג נציבות שירות המדינה, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר
והנציגים אשר ייבחרו על-ידי שר הפנים, שמתפקידה יהיה לעקוב אחר השינויים אשר יחולו בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל
ובשירות בתי הסוהר. "
5.
ככל שעסקינן בשכר השוטרים, הכלל הוא הצמדת שכרם לשכר אנשי צבא הקבע. כדי לממש עקרון זה הוקמה ועדת מעקב שהרכבה כולל נציגים מכל אחד מהמשרדים המנויים בהחלטה- נציג נציב שירות המדינה, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר
ונציגי שר הפנים.
תפקידי ועדת המעקב מתמצים בשניים- ראשית, עליה לעקוב אחר השינויים שחלים בשכרם של אנשי צבא הקבע. שנית, והוא החשוב לענייננו, עליה לבחון באיזה אופן יש להחיל וליישם את אותם שינויים על שכרם של השוטרים. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי בעניין זה:
"... סמכותה של הוועדה לעקוב אחר השינויים בשכרם של אנשי הקבע בצה"ל ולקבוע 'כיצד להחילם'. 'כיצד להחיל' נאמר, ולא- אם להחילם וממתי להחילם. דהיינו- יש להחילם בשינויים עניינים המתחייבים, אך אין לוועדה שיקול דעת, מעבר לאמור בפסקה זו, להחליט אילו תוספות תוחלנה ואילו לא, וממתי תוחל כל תוספת.."
(דיון מה/3-77 (ארצי) גרשון נ' מדינת ישראל, פד"ע יז 337, עמ' 352 (1986)).
(להלן: פס"ד גרשון).
הנה כי כן, אין הוועדה בבחינת "חותמת גומי", שכן עליה לשקול כל נושא לגופו- אך זאת עליה לעשות בגדרי סמכותה כפי ששורטטו בהחלטה ש/33, ובגדרם בלבד (שם, שם).
6.
סיכומה של נקודה זו, החלטת הממשלה ש/33 תיושם בכפוף להחלטותיה של ועדת המעקב. קרי, החלטה ש/33 מהווה את המקור לזכויות השוטרים לתנאי השכר. ואולם, החלטה זו, כשהיא לעצמה, איננה בשלה ואיננה מצמיחה עילת תביעה (עניין מאוטנר, עמ' 42-43)- החלטת ועדת המעקב היא אשר מפיחה חיים בזכותם של השוטרים לתנאי שכרם.
7.
שכר השוטרים הוצמד לשכר אנשי הקבע. בהתאם לכך, מורכב בסיס השכר במשטרה משכר יסוד הלקוח מטבלאות השכר הנהוגות בצה"ל והוא בנוי על פי מפתח של דירוג ודרגה. לשכר היסוד נוספות תוספות שכר שונות בהתאם לעיסוקים וליחידות.
8.
שכרם של הפקדים אם כן הושווה לשכרם של הסרנים בצה"ל. אולם, בשל השוני בגיל, בוותק ובאופק הקידום העתידי של הסרנים בצה"ל למול הפקדים במשטרה, נוצר מצב בו שכרם של הפקדים המשטרה, היה נמוך יחסית לדרגות האחרות במשטרה.
מסיבה זו, ובשל היעדר תקני רפ"ק פנויים, (כך שהפקדים נשארים תקופות ארוכות בדרגת פקד) הוחלט במשטרה על הסדר רפ"ק גמיש. כלומר – ניתן לקדם קצין משטרה בדרגת פקד למינוי ולדרגת רפ"ק ללא תקן רפ"ק פנוי ולזכותו בשכר רפ"ק, בהתקיים כל התנאים שבמסגרת ההסדר.
הסדר זה היה קיים החל משנת 1994. בשנת 2002 החליטה המשטרה על הקפאת ההסדר.
9.
בית הדין האזורי בתל אביב דן בהקפאת הסדר זה וקבע :
"ההסדר נוצר על ידי הנתבעות כהסדר שמעבר לעקרון ההשוואה שבהחלטה ש/33, שכן ההסדר העניק לקצינים בתקן פקד שכר של רפ"ק, בעוד שבצה"ל קצינים המשרתים בדרגת סרן קיבלו ומקבלים שכר סרן.
הסדר "רפ"ק גמיש" אינו תולדה של עקרון ההשוואה שבהחלטה ש/33, אלא מדובר במדיניות שכר שהייתה נכונה לזמנה והוקפאה, לאור אילוצים תקציביים וארגוניים והיא אינה בבחינת בזכות מוקנית
."
"...מהעדויות שהובאו ניתן להתרשם כי לשיקול התקציבי היה משקל רב יותר מאשר לשיקולים הארגוניים שפורטו. יחד עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי הסדר "רפ"ק גמיש" יצר גם בעיות ארגוניות, אשר עם הקפאתו של ההסדר באו על פתרונן" וכי "... שיקולי תקציב (ששקלו מלכתחילה גם בהפעלת ההסדר שמעבר לעקרון ההשוואה שבהחלטה ש/33) ואשר הובילו להקפאתו של ההסדר, הינם לגיטימיים ורלוונטיים ויכולים להצדיק שינוי תנאים, קל וחומר כאשר מדובר בציפייה בלבד ולא בזכות שהתגבשה"
"לסיכום, שוכנענו כי ההחלטה נשוא התביעה התקבלה ממניעים ענייניים, לאחר שנשקלו ונשקלות אלטרנטיבות אחרות והיא אינה חורגת ממתחם הסבירות."
עב 002414/04
אשד ליאור ואח'
נ' משטרת ישראל
, ניתן ביום 27/11/2007, השופטת מיכל לויט. (להלן: פס"ד אשד).
10.
ביום 16/12/2009 פרסמה המשטרה נוהל אמ"ש 05.03.08
11.
ביום
30.8.2010
נחתם
סיכום
בין
משרדי
,
בין
משרד האוצר
לבין
המשרד
לביטחון
הפנים
,
בעניין
מענקי
התמדה
לפקדים
ולכלאים. סיכום
זה
בא
לענות
על
צרכים
מערכתיים כגון דא
.
סיכום
זה
הושג
בין
היתר
בעקבות
סיכום
שנחתם
מול
צה
"
ל
,
בתאריך
29.3.2007
המתגמל
במענקים
את
בעלי
דרגת
הסרן
,
מקביליהם
של
בעלי
דרגת
הפקד
במשטרה
.
(לפיכך אין לקבל את טענת הנתבעים כי הסעדים המתבקשים בהליך אינם קשורים לש./33).
לפי
הסיכום
ישולם
מענק
חד
פעמי
, להבדיל
מתוספת
שכר
קבועה
ופנסיונית לקצינים
בדרגת
פקד
בעלי
וותק
בשירות
במינוי
פקד
שבין
4
ל
- 10
שנים
בלבד
,
וזאת
כנגד
התחייבות
להמשך
תקופת
שירות
של
שנתיים
.
סיכום נוסף
בעניין
קידום
ושכר פקדים
נחתם
בתאריך
29.8.2011
על
פי
הסיכום
קציני
משטרה
ושב
"
ס
במינוי
פקד
וכלאי
בהתאמה
בעלי
ותק
מינימלי
במינוי
פקד
/
כלאי
של
ארבע
שנים
וכן
שתי
הערכות
תקופתיות
אחרונות
בציון
טוב
מאד
ומעלה
ובעלי
יתרת
שירות
של
שנתיים
נוספות
יהיו
זכאים
לתוספת
פקד
מתקדם
ככל
שיצאו
לקורס
פקד
/
כלאי
מתקדם
ויסיימו
את
הקורס
בהצלחה
.
אף זאת יש לומר, בהתאמה לנעשה בצה"ל ובמסגרת ש/33 לטעמו של בית הדין.
12.
בדיון מיום 6.3.12 קבע בית הדין בהחלטה כי בא כח הנתבעים תמסור הודעה לגבי מועד החלפת נציג נציבות שירות המדינה בנציג הממונה על השכר בוועדת המעקב מכוח ש/33, וכן תתייחס למעבר למשרד לביטחון פנים, (עמ' 14 שו' 1-8), אולם נציגת הנתבעת לא נתנה הודעה בעניין זה, כפי שנדרשה, אף לא בסיכומים.
13.
באותו דיון הציע בית הדין לצדדים להגיע להבנה מעשית בוועדה (החלטה פרו' עמ' 36), בעניין זה צורפו לסיכומי המדינה
פרו' דיון והחלטה, ככל הנראה מתאריך 30.8.10 (מועד הפגישה לא מופיע בסיכום הפגישה), המתייחס למענק לפקדים בעלי וותק של עשר שנים או יותר. (נספח א' לסיכומי הנתבעת). בסיכום זה לא הגיעו הצדדים להבנה.
בשלב זה יאמר, כי אין בסיכום זה כדי לסתום את הגולל על האמור בו, ויהיה מקום לדון מחדש מהנימוקים שיפורטו מטה.
טענות התובעים בקליפת אגוז :
1.
חלק מהתובעים טוענים כי הסדר רפ"ק גמיש חל בעת גיוסם ועל פיו כלכלו צעדיהם בתקופה הרלוונטית עת החליטו להתגייס למשטרה.
2.
לטענתם
ביטול
הסדר
רפ
"
ק
גמיש יצר
מצב
של צוואר
בקבוק בו
אוכלוסיית
הפקדים
במשטרה לא
תקודם
לא
בדרגה
ולא
בשכר
עד
גיל
הפרישה
לגמלאות
,
שכן
,
במשטרה
מצויים מאות
תקנים
בלבד
של
רפ
"
ק
וכל
תקן
מתפנה
אחת
למספר
שנים
.
בהעדר
תקנים
פנויים לדרגת
רפ
"
ק
,
נוצר
מצב אבסורד
לפיו
שוטרי
בד
"
א
שהם
פקודים
של
קצינים
בדרגה
פחותה
,
הדרך
בפני
הם
לקידום
בשכר
ובדרגה
,
ואילו
הפקדים
מצויים
במילכוד
עת
קידומם
בדרגה ובשכר
נמנע
מהם
בהעדר
הצבה
בתקן
רפ
"
ק. התובעים עומדים בכל התנאים לקבלת דרגת רפ"ק, למעט תקן פנוי.
3.
מן הדין היה לקבוע נוהל לדור המעבר.
4.
הנוהל
החדש
מקפח
את
בעלי
דרגת
הפקד
במשטרה
ובמג
"
ב
לעומת
פקודיהם
-
שוטרי
בד
"
א
.
מן
הנוהל
החדש
עולה
,
כי
נגרם
עוול
לתובעים
ביחס
לשוטר
בד
"
א
המתקדם לקצונה
.
המשטרה
מעודדת
שוטר
בד
"
א
בדרגת
רס
''
ם
ו
/
או
רס
"
ב
לצאת
לקצונה
,
וכאשר
הוא מסיים
את
הקורס
ושכרו
כקצין
נמוך
משכרו
בדרגת
בד
"
א
,
משתלמת
לו
תוספת
שכר משמעותית
"תוספת
הקפאה" עד
לקידומו
לדרגת
רפ
"
ק
.
לעומת הפקדים
אשר
עברו
הכשרה
לקצונה
ומצויים
ב
"
צוואר
הבקבוק
"
משך שנים
רבות
בדרגת
פקד
מבלי
שיימצא
התקן
המתאים
לקידומם
לדרגת
רפ
"
ק.
5.
אין
התייחסות
בנוהל
החדש
ל
"
דור
המעבר
"
היינו
,
שוטרים
אשר התגייסו
בתקופה
שבין
הפעלת
הסדר
"
רפ
"
ק
גמיש
"
באוקטובר
2000
ועד
קביעת
הנוהל
החדש בסוף
שנת
2009 .
המדובר
בתקופה
של
10
שנים
שבהן
קובעי
המדיניות
לא
דאגו
לפצות
את הפגיעה
שנגרמה
לפקדים
,
למרות
הבטחת
המשטרה
שהיא
תשקוד
על
מדיניות
חדשה
שיהא בה
כדי
לתקן
את
העוול
שנגרם
להם
במסלול
קידומם
.
6.
ביטול
הסדר רפ"ק גמיש והנוהל
החדש
אינם נותנים מענה
ו
/
או
פיצוי
ו
/
או
הסדר
הולם
למצב
העובדתי
שהנתבעים
עצמם
אינם
מתכחשים
לו
.
זהו
מצג
החורג
מגדר
מתחם
הסבירות
.
כפי
שניתן
להיווכח
ממכתב
נציבת
הקבילות
וממכתבה
של
קמ
"
ד
תנאי
שכר
,
הנתבע
1
עצמו
מעיד
על
חוסר הסבירות
הקיצוני
בחלל
הריק
שהותיר
אחריו
ביטול
הסדר
"
רפ
"
ק
גמיש
"
.
7.
בניגוד
לעיקרון
ההשוואה
עליו
החליטה
הממשלה
קיימים
הבדלים
משמעותיים
בתנאי
הקידום
של
פקד
במשטרה
לעומת
קצין
בדרגתו המקבילה
בצה
"
ל
-
סרן
,
הבדלים
אלה
באים
לידי
ביטוי
במספר
מישורים
:
·
חוסר תקנים לרפ"ק במשטרה ובמג"ב.
·
קריטריונים מחמירים לקבלת דרגת רפ"ק במשטרה ובמג"ב.
·
פז"מ - סרן
בצה
"
ל
מקודם
לדרגת
רס"ן
עד
גיל
28-29
שנים
,
ובמידה
ולא
נמצא
לו
תקן
,
כאמור
,
הוא
משוחרר
מצה
"
ל
עקב
היותו
חתום
על
חוזה
אישי
.
לעומת
זאת
,
במשטרה
ו
/
או במג
"
ב
,
כל
קצין
אשר
גויס
לפני
1/5/95 ,
אינו
מחויב
לחתום
על
חוזה
אישי
,
אלא
עליו לעמוד
בקריטריונים
הנ
"
ל
ולהמתין
עד
אשר
יתפנה
תקן
לרפ
"
ק
,
מצב
העלול
להימשך
עד לגילאים
34-39
שנים
.
כאן
בעצם
טמון
היתרון
של
קצין
בדרגת
סרן
בצה
"
ל
אשר
לא נמצא
לו
תקן
רב
-
סרן
,
הוא
משוחרר
בגיל
צעיר
ופנוי
לבנות
לעצמו
קריירה
בחיים האזרחיים
.
לעומת
זאת
,
קצין
משטרה
וותיק
אשר
נותר
שנים
רבות
בדרגת
רפ
"
ק
,
לרוב
נשוי
,
בעל
משפחה
,
שנטל
עליו
התחייבויות
ארוכות
טווח
,
וכגון
משכנתא
,
הלוואות
וכדומה. מאחר
ואינו
חתום
על
חווה
אישי
,
הוא
אמור
או
להתפטר
או
לפרוש
בגיל מאוחר
במצב
שבו
סיכוייו
לבנות
קריירה
בחיים
האזרחיים
קלושים
.
בנוהל
החדש
אין
כל
שינוי במדיניות
מכיוון
שאין
הוא
נותן
מענה
לחוסר
בתקנים
לדרגות
רפ
"
ק
,
אין
הוא
משחרר
את צוואר
הבקבוק
הקיים במשטרה
/
מג
"
ב
לקידום
הפקדים
ואין
הוא
קובע
כל
מנגנון
פיצוי
הולם
לפגיעה
הנגרמת
להם
.
כדוגמת
הסדר
רפ
"
ק
גמיש
כפי
שהיה
נהוג
עד
לאוקטובר 2000.
8.
כמו כן טוענים התובעים לחוסר
הסבירות
הקיצוני הניכר
במיוחד
בשני
עניינים
:
·
הפקד
אינו
יכול
להתקדם
בסולם
הדרגות
מסיבות
שאינן בשליטתו
,
קרי
,
בהעדר
תקן
פנוי
לאייש
אותו
יוצר
מצב
של
חוסר
תוחלת
באופק התעסוקתי.
התובעים
דנן
מעוכבים
בקידומם
לאחר
שקיבלו
דרגת
פקד בטווחים
שלפני
4-14
שנים
,
ובעוד
שהפז
"
ם
הנדרש
לדרגת
רפ
"
ק
הינו
4
שנים
בלבד
.
·
נוצר אי
-
צדק
ועיוות
מערכתי
כאשר קצינים
זוטרים
משתכרים פחות משוטרי
בד
"
א
שלא
עברו
קורס
קצינים
,
המרוויחים
יותר
מהם
,
מאחר שמשכורתם
גדלה
על
פי
הוותק
ולא
על
פי
דרגות
הקצונה
.
סיטואציה
זו
יוצרת דיסוננס היררכי
ואי שקט אצל
הקצין.
·
ביטול הסדר
רפ
"
ק
גמיש
מבלי
למצוא
לו
הסדר חליפי
הינה
החלטה
אשר
אינה נתמכת
בשיקולים
ענייניים
ואינה
מבוססת
על
תשתית
ראויה
של
עובדות
.
היא מונעת
מנימוקי
תקציב
הפוגעים
בזכויות
היסוד
של
התובעים
,
זכויות
המוגנות
על ידי
חוקי
היסוד
.
9.
התובעים טענו
להפליה לפיה הסדר רפ
"
ק
גמיש איננו מעבר לעיקרון ההשוואה
שנקבע
בהחלטת
הממשלה
ש/33 אלא
יישומו
של
אותו
עקרון
,
ואילו
ביטול
ההסדר
הינו
החריגה
שבעקרון
ההשוואה
,
ובניגוד
להחלטת
הממשלה
.
10.
שיטות
הקידום
ודרגות
השכר
במשטרה
הוצמדו
בעבר
לשיטה
הצה
"
לית
.
לפי
המקובל
,
מכהן קצין
משטרה
בתפקידו
כשנתיים
-
שלוש
,
ומתקדם
,
במסגרת
מסלול
הקידום
.
בצבא
פעמים
רבות
קצין
בדרגת
סרן
הוא
בחור
צעיר
שעדיין
לא
הקים
משפחה
,
לעומתו
פקד במשטרה בדרגה
המקבילה
לסרן
הוא
מבוגר יותר
.
מכאן
כי
הסדר
"
רפ
"
ק
גמיש
"
נועד
ליצור
אפליה
מתקנת
ואין
לומר
כי
בלעדיו היה
מיושם
"
עקרון
ההשוואה
. "
טענות הנתבעים
11.
שכרם של השוטרים נקבע באופן חד צדדי על ידי המדינה כמעסיק. תקינות הסדר זה עמדה במבחני הפסיקה.
12.
תהליך המינוי והקידום של קצינים לתפקידים בדרגות רפ"ק ומעלה מוסדר בנוהל אמ"ש 05.03.08 שעניינו "מינוי קידום ושיבוץ של קצינים לתפקיד רפ"ק ומעלה" שפורסם ביום 16/12/09. נוהל זה משקף את השינוי שחל בתהליך המינוי והקידום של קצינים, עם המעבר לשיטת מינויים מטריציונית, מתוכננת מראש אשר תכליתה תכנון כח אדם בראיה רחבה צופה פני עתיד.
כתוצאה ממבנה השכר ומערך הדרגות במשטרה נוצר מצב בו ישנם קצינים אשר השלימו את משך השהייה המינימלי הנדרש בדרגת פקד, אולם אינם מקודמים בשל היעדר תקני רפ"ק פנויים.
13.
הסדר רפ"ק גמיש נוצר לתת פתרון לבעיית הפקדים במשטרה הוקפא
בשל
נימוקים
תקציביים
וארגוניים
-
אופן
הפעלתו
של
ההסדר
גרמה
לגידול
ניכר
,
על
פני
פרק
זמן
קצר
,
במספר
הקצינים
בעלי
שכר
רפ
"
ק
ודרגת
רפ
"
ק
בארגון
,
וכפועל
יוצא
לגידול
ניכר
בעלויות
השכר
.
בנוסף
,
הוביל
הגידול
במספר
הקצינים
בעלי
דרגת
הרפ
"
ק
לטשטוש
ההבחנה
ההיררכית
העומדת
ביסוד
המבנה
ההיררכי
המשטרתי
נוצרו
מצבים
בהם
מפקד
ופקוד
היו
בעלי
אותה
דרגה
,
ואף
מצבים
בהם
פקוד
היה
בדרגה
גבוהה
משל
מפקדו
בנוסף, הוביל
ההסדר
לאנומליה
ארגונית
נוכח
הגידול
הניכר
במספר
המתמודדים
על
תפקידים
בתקן
סגן
ניצב
,
עד
כדי
הכפלתם
.
נוכח
האמור
ולאחר
בחינת
ההשלכות
הארגוניות
ועלויות
ההסדר
ועל
רקע
מצוקה
תקציבית
אליה
נקלעה
המשטרה הוקפא ההסדר.
14.
באשר
לניסיונם
של
התובעים
להחיות
את
הסדר
רפ
"
ק
גמיש
,
הנתבעים
טוענים
שעניין
זה
נבחן במסגרת
התביעה
בעניין
פסק דין
אשד
ונדחה
.
כך גם הסדר
רפ
"
ק
גמיש
היה
בגדר
"
הטבת
שכר
"
שנועדה
להגדיל
את
בסיס
השכר
המשולם
לקצינים
בעלי
דרגת
פקד
,
שמעבר
לעקרון
ההשוואה
שבהחלטה
ש/33.
הסדר
רפ
"
ק
גמיש
הוא
בגדר
מדיניות
שכר
שהייתה
נכונה
לזמנה
,
ומאחר
שאופן
יישומו
,
הלכה למעשה
,
הוביל
לקשיים
תקציביים
וארגוניים
הוחלט
להקפיאו
.
החייאתו
של
הסדר
זה
או
הסדר דומה
לו
במציאות
התקציבית
והארגונית
הקיימת
כיוס
במשטרה
איננה
בגדר
אפשרות
ישימה ואיננה
עומדת
על
הפרק.
15.
התובעים קודמו בשכר במהלך השנים.
16.
הנתבעים דוחים את טענת ההסתמכות. כל מתגייס למשטרה חותם על הצהרת מתגייס לפיה הוא מסכים לשרת במשטרה בהתאם להוראות הפקודות והנהלים החלים במשטרה כפי שישתנו מעת לעת. על כן לא חל עקרון ההסתמכות לגביו טוענים התובעים.
הסדר רפ"
ק גמיש לא היה בתוקף בעת גיוסם של התובעים 4-5. בעת הקפאת ההסדר התובעים כולם לא עמדו בתנאי הקידום לפי הסדר זה.
17.
הנתבעים טוענים כי הליך הקידום המוסדר בנוהל דרגות שכר הביניים אינו מקבע את הקיפאון. אין כל קשר בין הנוהל המסדיר את הליך המינוי הקידום והשיבוץ של קצינים לתפקידים בדרגת רפ"ק ומעלה. נוהל זה רלוונטי גם לגבי בעלי דרגת הפקד, ככל שהללו נמצאו מיועדים לקידום בדיון התנועות.
18.
עוד טענו הנתבעים כי גם שינוי המדיניות, לא מקים זכות של "דור מעבר" ואינו מחייב הוראות מעבר אשר לגבי שנת 2000 נפסק כי לא חרג מתקינות. הנוהל החדש אינו משנה מדיניות בעניין שכר פקדים.
19.
לסיכומי התובעים צורף מסמך המתייחס לטענה כי מענקים אינם במסגרת ש/33 וועדת המעקב, וכי לגבי אוכלוסיית התובעים הרי שבמילא אין צורך לתמריצם להמשיך בשירות שכן ככל שעולה תקופת השירות כך הם נוטים פחות לעזוב את המשטרה. במילא התמריץ צריך להנתן לבעלי וותק נמוך ולצעירים על מנת להותירם במשטרה.
20.
מת/1 סיכום דיון צוות שכר שנערך בתאריך 16.1.11 עולה כי מחודש ספט' ניתנו מענקי התמדה לפקדים שהפז"מ שלהם גדול מארבע שנים במינוי וקטן מעשר שנים במינוי, בתמורה לחתימה על התחייבות לשירות של שנתיים במשטרה. אולם, "בהמשך לתשלום המענקים נותרה בעיה, העדר פתרון שכרי לפקדים/כלאים, בעלי עשר שנים ומעלה במינוי פקד/כלאי". ברי כי בינואר2011 היה ברור שאין מענה לפקדים המשובצים עשר שנים ומעלה במינוי. לפיכך הוצע באותה וועדה כי תינתן תוספת שכרית קבועה ופנסיונית לפקדים באמצעות העברתם קורס מתקדם בין ארבעה שבועות
כך שפקד שיעבור את הקורס יזכה לדרגת פקד 5. התנאי לקבלה לקורס הוא וותק מינימלי של ארבע שנים במינוי פקד. נקבע כי במקביל לקבלת התגמול כפקד 5, תבוטל הזכאות למענק פקדים. לטענת הנתבעת יש בכך ליתן מענה פנסיוני להעדר תמריץ והמענק.
21.
במקביל באותה וועדה הוחלט לעודד סיום שירות של פקדים ותיקים ללא אופק שירות. באופן של מתן מענק הסתגלות לזכאי לגמלה, ולפי הסיכום של צה"ל למי שאינו זכאי לגמלה.
22.
בהתאם לישיבה זו יצא חוזר שכר אגף תכנון תקצוב ובקרה (שכר 01357311). (ת/1).
23.
בתאריך 29.3.07 נעשה סיכום בין משרדי בין משרד האוצר
לצה"ל ביום 29.3.07 בעניין מענקי התמדה לסרנים. בסיכום זה מוענק מענק התמדה לסרנים כתוצאה מהצורך להמשיך שירות של משרתים בדרגת סרן מעבר לתקופות שהתחייבו תוך החתמה על התחייבות לשירות ארוך יותר וכאשר המענק משולם בתום התקופה של השירות ולא במהלכה. מענקי התמדה אלה אינם שכר לכל דבר ועניין ולא יכללו בבסיס תוספות אחוזיות קרן השתלמות ופיצויי פיטורים, לפי הסיכום אולם יבוצעו בגינם הפרשות וניכויים לפנסיה צוברת. על כן לטענת הנתבעת לא מדובר בשכר אלא במענק, ש-ש/33 לא חל לגביו.
הפן הנורמטיבי
תקינות מנהלית
24.
ב
פסק דין
גרשון נקבע מפורשות כי לכל הסכם על הצמדת שכר יש ליתן פירוש מצמצם אולם נקבע כי
אין להסיק מהפסיקה שיש בכך הכשר להתעלמות מהצמדה עת ההתחייבות לכך ברורה. עוד נקבע כי תוספת ששולמה מחייבת את מי שהתחייב להצמדה ואת המדינה על אחת כמה וכמה. הקשר הדברים שהובאו בפני
נו מצביעים כי לא בהכרח נלקחה בחשבון ההתחייבות להצמדה וליישום נאות בהתאמה. כמו כן נקבע ב
פסק דין
גרשון כי גם ביחסים שבין המדינה לבין השוטרים מחויב המעביד ,אף כי הוא פועל באופן חד צדדי בעניין השכר, לנהוג בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד וחובת ההגינות. קל וחומר עת נשללה מן העובדים מכוח החוק זכות ההתארגנות.
25.
כך קובע בית הדין "אף מטרת ההחלטה הייתה ליצור שוויון בין השכר בצה"ל לבין השכר במשטרה. על מטרת החלטת הממשלה למדים מלשונה : אמנם הדיבור "שכר" לא פורש באותה החלטה, אך ברור כי אין
ליתן לו פירוש צר, הכולל את טבלת השכר בלבד, אלא את השכר על כל רכיביו ותוספותיו
;
שכר- להבדיל מזכויות נלוות כגון פנסיה, אשר תנאיה לגבי שוטרים מוסדרים בחוק שירות המדינה גמלאות...".
(דגש שלי ש.ש.).
עוד הביא שם בית הדין מדברי ח"כ שלמה הלל המתייחס להשוואת "תנאי השכר והתנאים הנלווים לשכר" לאלה הקיימים בצה"ל לגבי אנשי הקבע. לפיכך יש לדחות את טענת הנתבעים לצמצום הפרשנות, ויש ליישמו בהתאמה גם ביחס למענקים ותנאים נלווים.
26.
ב
פסק דין
גרשון נקבע עוד כי לעניין מועד תחולת תוספת בצה"ל, על פי השוואה יש להחיל בהתאמה על המשטרה, לרבות לעניין המועד או לפחות לשקול כראוי לא רק כיצד להחיל את כללי הצבא, אלא גם ממתי להחילם גם אם בשינויים המחוייבים.
27.
ב
פסק דין
גרשון בעניין ועדת המעקב, הדגיש בית הדין כי שינוי מועדי תחולה במשטרה ביחס לצבא מאיינות את החלטת הממשלה, מכוחה הוקמה הוועדה.
28.
בעניין עבודתה של וועדה בכלל, וכזו המקבלת החלטות בפרט נפסק:
"סדרי מינהל תקינים מחייבים את הרשות המינהלית לרשום פרוטוקול אשר ישקף את עיקרי המידע המובא בפני
ה ואת ההחלטות שנתקבלו על-ידה בעקבות אותו מידע. חובה זו, שורשיה במשפט המינהלי הכללי ובעקרון של שקיפות שהינו "עקרון-תשתית בהתנהלותו של השלטון במשטר דמוקרטי" (ראו: עע"מ 10112/02 אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 835) (להלן: עניין אדם טבע ודין). היא מגשימה את זכותו של הציבור לדעת ולבחון את פעולותיה של הרשות ואת השיקולים העומדים בבסיסן (ראו: בג"ץ 3751/03 אילן נ' עיריית תל-אביב-יפו (טרם פורסם, בפיסקאות 20-18) (להלן: עניין אילן)) ומשמרת את אמון הציבור ברשות. על תפקידו של הפרוטוקול ככלי חשוב לשיקוף המציאות עמד השופט ברק (כתוארו אז) בבג"ץ 990/92 מורדוב נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד מז(1) 474, 478 וראו גם: בג"ץ 954/97 עו"ד ד"ר שלמה כהן נ' ראש לשכת עורכי הדין, פ"ד נב(3) 486, 516 ואילך). עם זאת, היקפה של חובת התיעוד ותוצאותיו של העדר תיעוד עשויות להשתנות ממקרה למקרה על-פי נסיבותיו ובהתחשב, בין היתר, במהותו ובמאפייניו הספציפיים של הגוף המינהלי הנוגע בדבר (ראו: בג"ץ 786/89 אורתופון מכונים נ' עיריית רמת גן (לא פורסם); ע"א 6763/98 כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(1) 418, 431; עניין כהן, 517)."(
עעמ 2418/05
צ
'
רלס
מילגרום
נ
'
הוועדה
המחוזית
לתכנון
ובניה (פורסם בנבו))(דגש שלי ש.ש.)
וכן בע"א 3213/97 נקר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, בעמ' 648, נפסק:
"נורמות שיש בהן כדי להשפיע על הכלל או על זכויות יחידים, חייבות להתפרסם ברבים כדי שהכול יוכלו לדעת מה קובע הדין.
נורמות אלו חייבות אף להיות נגישות לפרט ולכלל, שהמבקש לדעת מה הדין יוכל אמנם לדעת אותו. בה-בעת, ומאותם טעמים עצמם, הדין המתפרסם ברבים הוא הדין המחייב, הוא ולא מסמכים שהיחידים והכלל, כולם או מקצתם, אף אינם יודעים על קיומם... לו אחרת אמרנו, כי-אז השמטנו במו-ידנו את ערכו של הפרסום כמכשיר במשטר פתוח כשלנו, משטר המחייב שקיפות של מעשי הרשות."
29.
הפסיקה לעיל ובפרט אמירותיו של בית הדין הארצי ב
פסק דין
גרשון יהיו נר לרגלינו.
מהכלל אל הפרט
30.
נדגיש ונאמר כי מכל העולה בהליך זה לא ישבה וועדת המעקב במינויה לפי ש/33 בעניינם של התובעים אלא ישבה וועדה בינמשרדית אשר לגבי מינויה של הועדה או מינויים של חבריה לא הוצג בפני
נו אף כתב הסמכה או כתב מינוי. יותר מכך, בא כח הנתבעת נתבקשה ליתן הודעה מתי הוחלף נציג נציב שירות המדינה בנציג הממונה על השכר בוועדת המעקב והודעה כזאת לא ניתנה, אף לא
במסגרת הסיכומים.
31.
משכך, הנתבעים לא הוכיחו כי החלטות שנתקבלו ושעליהם הם מסתמכים בטענותיהם נתקבלו בדרך של מנהל תקין. סיכומי הדברים נספח א' ו-ב' וכן ת/1 , נ/1, לא עוגנו בדרך כלשהי על ידי הנתבעים באופן שיצביע כי ניתנה הסמכה לאנשים לשקול ולהחליט לעניין התאמות כאלה ואחרות שנעשו כלפי הצבא ויישומם כלפי המשטרה, גם מסד הנתונים ומסגרת תקנון, כללים, ונהלי עבודת ועדה זו – לא הובאו בפני
נו. כך גם לא פורט, בכל כמה זמן מתכנסת ומי רשאי לכנסה . כל זאת אף לו הייתה מתקבלת טענת הנתבעים כי לא מדובר בנושאים הכלולים בש/33 מה שאין כן לדעתנו .
32.
יכול ומניית הפגמים אשר נפלו בתהליך שבפני
נו, לא יהיה בו כדי ליתן לתובעים את הסעדים שנתבקשו על ידם, מאחר ובית הדין אינו שם עצמו בנעליו של מעביד או של גוף מנהלי אחר, לקבוע שכר קידום או תנאים של עובדים, כאמור בפס"ד סעיד לעיל. בפרט במורכבות הנסיבות שבפני
נו, אל לנו להתערב בקביעות אלו.
33.
אולם הנתבעים לא השתיתו את המענקים והשינויים שערכו בשכר ובקידום הפקדים והשוטרים בכלל על נתונים מבוססים כלשהם ככל שהוכח בפני
נו, ולפיכך, נמצא כי התובעים הניחו מסד לטענתם לפיה לא נהגו הנתבעים בסבירות בשקיפות ובהגינות הנדרשת כלפיהם כעובדים , על פי פס"ד טרר וסעיד לעיל.
34.
בדיון מיום 1.11.10 נקבעו המוסכמות והפלוגתאות. השאלה האם קמה לתובעים זכות לתבוע או שמא מדובר בזכות כלכלית, היא שאלה שהתשובה עליה היא כי מדובר בזכות כלכלית אשר בית הדין לא יתערב בה. אולם הזכות הכלכלית הנתבעת נובעת מהשוואה בין המשטרה לצה"ל ועל כן כלולה בנושאים על פי ש/33 שאמורים להיות מופנים לוועדת המעקב שלא פעלה בעניינם.
נוכח הפסיקה כאמור בית הדין מנוע מלהתערב לעניין קביעת הזכות עצמה. אולם, על פי פסיקתו של בית הדין גם בעניין גרשון וגם בפסקי הדין האחרים, מוסמך בית הדין לבדוק האם פעלה הרשות על פי חובתה במערכת היחסים כמעביד.
35.
לא למותר לציין כי כבר בדיון מיום
4.7.11 בית הדין הפנה את הממונה על השכר לקבוצה זו שעניינה תלוי ועומד, אולם לצערו של בית הדין , לא לכולה ניתן מענה, ודווקא לוותיקים שבה – לא.
36.
כפי שנראה מטה לא ישבה בדיון בעניינם של השוטרים וועדת מעקב אלא וועדה בינמשרדית.
נוכח חשיבות פעולתה, ומתוך הנחה שוועדה זו ראתה את עצמה כזרוע הארוכה של יישום מדיניות ש/33, ולכל הפחות כמוסמכת לקבוע שכר שוטרים, נבדוק את תקינות עבודתה.
37.
עוד, נדגיש כי עומדת לרשות המנהלית חזקת תקינות ולפיכך גם לוועדה שהוקמה ושפעלה מכוח הרשאה עומדת חזקת תקינות זו, ולפיה הקריטריונים שקבעה בנוהל נכונים וראויים מקצועית וכלכלית. אך אין בחזקה זו די. חזקת התקינות ניתנת לסתירה .יש לבדוק לגופו של עניין גם את דרך עבודת הוועדה את אורך התקופה לקבלת ההחלטות והאם הייתה בבסיס עבודת הוועדה מתודולוגיה סטטיסטית או מחקרית או אחרת, אם לאו , פרט לשיקול התקציבי.
38.
כדי שנוהל או החלטה מנהלית יחשבו כתקינים
חייבים
הם להיות מבוססים על נתונים עובדתיים וכלכליים ראויים ובדוקים. כמו כן בהתאמה בין קבוצות אוכלוסיות לבחון את קבוצת השוויון הרלבנטית, גם כלכלית ועובדתית וגם ביחס לשוני המאבחן בין הקבוצות כדי לקבוע האם אבחנה ביניהם הינה בגדר שיקול סביר וענייני או שהיא בגדר שיקול שאינו סביר או מפלה, והאם השוני רלבנטי, אם לאו.
39.
במתן תשובה לשאלה האם התובעים הוכיחו כי הנוהל לא בוסס כנדרש, נתייחס לנתונים שהובאו בפני
נו בנוגע לפגיעה בשוויון, וליישום בהתאמה של העקרונות שיושמו בצה"ל.
40.
כן יש לבדוק האם היו כשלים בתשתית שהובאה בפני
הוועדה או שכתוצאה ממנה הנחיותיה בלתי סבירות .אם מסקנותיה בלתי סבירות, וככל שפעלה לכאורה מתוך מניעים טהורים ולתכלית ראויה האם יש לפסול את התוצאה או להותירה על כנה, בהינתן שבית הדין אינו חפץ להיכנס לנעלי הוועדה או לקבוע שכר וכדומה.
41.
החלטת הממשלה הקרויה ש/33 הקימה לצורך השכר במשטרת ישראל
בהשוואתו למשרתי הקבע "וועדת מעקב בהרכב נציג נציבות
שירות המדינה, נציג אגף תקציבים במשרד האוצר
ונציגים שיבחרו על ידי שר הפנים". היום מורכבת הוועדה מנציג הממונה על השכר באוצר, נציג אגף תקציבים באוצר, נציג השר לביטחון פנים. כאמור לעיל המדינה לא הציגה כל מסמך המצביע על הקניית הזכות לממונה על השכר במקום נציבות שירות המדינה, לא החלטת ממשלה מתוקנת ולא האצלת סמכות אחרת כלשהי. ברי כי גם אם הממונה על השכר מהווה לכאורה בעל סמכות רלבנטית לנושאים בהם על הוועדה לדון, מקומה של נציבות שירות המדינה בוועדה כזו לא פחות חשוב ורלבנטי, ההיפך, יש חשיבות למבט הארגוני של נציבות שירות המדינה. מכל מקום, החלפה כזאת ומקורותיה לא הוצגו בפני
נו. לטעמו של בית הדין יש בכך טעם לפגם כשלעצמו. אין בפני
נו הסמכה מטעם ועדת המעקב לועדת משנה ממליצה וכד' ולכן הועדה הבינמשרדית לא פועלת מכוח ועדת המעקב ככל שהוכח בפני
נו.
42.
על כן ההחלטות שבפני
נו כלל אינן החלטות של ועדת המעקב. מצאנו כי אי כינוסה של וועדת המעקב שנים ממושכות, חרף שינויים שעליהם הצביעו הצדדים במהלך השנים האלה, בצה"ל ובמשטרה, גם בהם יש כדי לעורר שאלה האם כפי שנאמר ב
פסק דין
גרשון פועלת המדינה לפי החלטת הממשלה ומשקיעה את הנדרש כדי להבשיל את זכות הבלתי בשלה כדברי בית הדין הארצי לעבודה, לכלל יישומה המעשי, אם לאו.
43.
נחזור אפוא לוועדה הבינמשרדית זו שפעלה בעניין זה ולתקינותה.
44.
הנתבעת מאשרת כי תהליך המינוי והקידום של הקצינים לתפקידים בדרגות רפ"ק ומעלה הוגדרו בנוהל אמ"ש 05.03.08 שפורסם בתאריך 16.12.09. עוד מאשרת הנתבעת כי אכן יש מצב בו קצינים אשר השלימו את משך השהייה המינימלית בדרגת פקד ועונים לכללי הקידום אינם מקודמים בדרגה בשל העדרי תקני רפ"ק פנויים. מענה לכך ניתן בהסדר רפ"ק גמיש אשר הוקפא בשנת 2000 מנימוקים תקציביים וארגוניים. לטענת הנתבעת תקינות ההחלטה על הקפאת ההסדר נבחנה בע"ב 2414/04 ליאור אשד נ' מדינת ישראל אשר ערעור בו לבית הדין הארצי נמחק בהסכמה. (להלן:
פסק דין
אשד).
45.
נוכח האמור פסק הדין האזורי בעניין אשד נותר בתוקפו אולם מבחינת מעמדו הוא
פסק דין
אזורי חלוט. מחיקת הערעור בבית הדין הארצי לא מהווה מעשה בית הדין המאשר את פסק הדין של בית הדין האזורי, יחד עם זאת משנמחק הערעור בהסכמה בהמלצת בית הדין הארצי יש בכך משום אמירה
מסוימת של בית הדין הארצי לעניין תקינות הקפאת הסדר רפ"ק גמישת היה בפני
ו. אולם, מאז שניתן
פסק דין
אשד, ביום 27.11.07 ועד להגשת תביעה זו באפריל 2010, ולמעשה עד מתן פסק הדין הזה ב-2013, לא נעשו דברים שיש בהם כדי להצביע על קיום מאמצים לקדם את עניין ההשוואה.
בהסתמך על
פסק דין
אשד (שלא ראה בתגמול כזה הכלול בש/33),כפי שהוכח בפני
נו ויפורט מטה, לא כונסה וועדת המעקב שנקבעה בהחלטת הממשלה, ולא הובשלה זכות כלשהי באמצעות הסמכות שניתנה לוועדת המעקב לקבוע על שינויים בשכר השוטרים כפי שנקבע בפסק הדין גרשון (דיון מה /3-77 יחזקאל גרשון ואח'
נ' מדינת ישראל). בחלוף הזמן הרב מאז
פסק דין
אשד ועד היום אף נשמטה אותה מידה של הגינות, סבירות ומידתיות שהתקיימו, באותה עת.
46.
נקבעה בפסיקה האפשרות לפיה תבוטל ההקפאה של נוהל ממועד מסוים ואילך בו תחדל להיות מוצדקת ארגונית או תקציבית. לעניין זה נפסק בעת"מ (י-ם) 1036/12/11 איריס שריג ו אח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), בסוגיית השעיית הכרזת הבטלות כי הוראת נוהל שקיימת זמן רב ומתייחסת להשלכות תקציביות אין מקום להצהיר מיידית על בטלותה וניתן להורות שהכרזת הבטלות תכנס לתוקף בשלב מאוחר יותר. (סעיף 46 לפסק הדין וראה גם יגאל מרזל "השעיית הכרזת הבטלות" משפט וממשל ט' 39 (2006)). זאת על מנת לאפשר למדינה פרק זמן הולם לגיבוש מחודש של מדיניותה בנדון ובמידת הצורך ככל שיידרש לקבוע קריטריונים חדשים סבירים ומידתיים על יסוד התשתית העובדתית שנוצרה. המדינה הצהירה בפני
נו כי אין בכוונתה להחזיר את נוהל רפ"ק גמיש ואף נמקה זאת בכך שהוא עצמו יצר עיוות כזה או אחר. אולם, לא נוכחנו כי נעשה מאמץ ליתן מענה חלופי של ממש למצוקה לה ענה הסדר "רפ"ק גמיש". המענק למשרתים מ- 4-10 שנים והתוספת לאחר קורס למשרתים הוותיקים נתנה מענה מעט מידי ומאוחר מדי
וחלקי בלבד. בית הדין אינו מתערב בסוג המענה שיימצא, אך תביעת התובעים לחידוש הסדר "רפ"ק גמיש" איננה משוללת יסוד נוכח פסיקה זו בדבר השעיית הכרזת בטלות הנוהל.
בנסיבות אלו נדחית טענת המדינה לפיה היה די ב
פסק דין
אשד כדי למנוע מהתובעים להעלות טענתם בחלוף השנים. מ-2004 מועד התביעה באשד או 2007 מועד פסד הדין ועד 2010, מועד הגשת תביעה זו.
47.
בית הדין אינו מתערב לגוף הסדר רפ"ק גמיש, בפרט לט נוכח פס"ד אשד אולם מצאנו שיש לנהוג לפי כלל זה באופן הבא : על המדינה לכנס את וועדת המעקב על פי ש/33 על מנת שתיתן את דעתה ותקבע מדיניות לאותה קבוצה של פקדים אשר הפגיעה בהם הופכת להיות בלתי מידתית ובלתי ראויה נוכח חלוף השנים הרבות והעדר הקידום, ובהתחשב בעובדה כי תוחלת שירותו של שוטר ארוכה במידה ניכרת משל סרן בצבא ויש לקחת בחשבון עובדה זו. כינוס וועדת המעקב מתחייב מכל ההיבטים שהציגו שני הצדדים ויש לומר כי לעניין זה גם עדויות עדי ההגנה מצביעות על עיוותים כלפי השוטרים הוותיקים ,מעל עשר שנים שלא ניתן להם מענה כפי שנפרט מטה, מתוך עדויותיהם בפרו'.
48.
לא למותר לציין כי המדינה לא חלקה על כך שמדובר בקצינים העושים מלאכתם נאמנה ומשרתים במגוון תפקידים. יתר על כן, לתצהירי התובעים צורפו דפי ראיון מהם עולה כי התובעים עצמם היו מוכנים לעבור ממקום למקום ולבצע את התפקידים שהוטלו עליהם קיבלו תעודות הוקרה והערכה והמלצות הממונים כראויים לקידום, לרבות תעודות הצטיינות, עברו הכשרות חייליות, וציונים טובים מאד, ואף מעולים בגיליונות הערכת הקצינים על פי נוהלי המשטרה. משכך, האיכות המקצועית של התובעים לא הייתה שנויה במחלוקת.
49.
אמנם יודגש אף אחד מהתובעים לא עמד בתנאים לקידום לפי הסדר רפ"ק גמיש ערב הקפאתו בשנת 2002, אולם כל התובעים למעט התובע מס' 1,(שבנתיים פרש) עומדים כיום בקריטריונים לקידום לדרגת רפ"ק לפי מסלול הקידום הנוהג ואין אפשרות לעשות כן בהעדר תקן פנוי ביחידותיהם.
50.
לטענת המדינה בתאריך 30.8.10 נחתם סיכום בין משרדי בין משרד האוצר
למשרד לביטחון פנים בעניין מענקי ההתמדה (נספח א' לכתב ההגנה), שלטענת המדינה יש בו כדי לענות על הקושי שנוצר וזאת בהתאמה לסיכום שנחתם מול צה"ל בתאריך 29.3.07, המתגמל במענקים את בעלי דרגת הסרן המקבילים. כפי שציינו לעיל הסיכום עם צה"ל מתייחס לתקופות שירות קצרות בהרבה כעולה מהחוזר עצמו, למשרתים צעירים יותר, ואין בכך לתת מענה מלא לאורך שירות כגון זה שבמשטרה.
51.
עוד לטעמנו הסוגיה של עיכוב קידומם של שוטרים אלה, הייתה ידועה וקיימת בעבר ולא הובאה בפני
י כל הנמקה ראויה מדוע הסיכום שנחתם מול צה"ל יושם ממרץ 07' ואילו בעניין המשטרה נחתם סיכום רק ב- 30.8.10, כשלוש וחצי שנים מאוחר יותר.
52.
תקופה זו של שיהוי בקבלת החלטה לגבי פקדי המשטרה אינה מידתית, לפי כל קנה מידה מנהלי. ודאי שלא נוכח פס"ד גרשון .
53.
בעת"מ (י-ם) 40516-02-13 הבית העגול חינוך בדרך הטבע נ' דלית שטאובר מנכל משרד החינוך נקבע :"17. לכל האמור יש להוסיף גם את דרך הילוכה של המשיבה, שהשתהתה חודשים ארוכים במתן תשובה למבקשת העותרת, הרבה מעבר לזמן הקבוע בחוק הפיקוח. שהות ארוכה זו אינה עומדת בקנה אחד עם חובת הרשות המנהלית לפעול במהירות הראויה. כבר נקבע כי פרק הזמן בו פועלת הרשות מהווה מימד להערכת הגינותו של ההליך המנהלי , כדברי פרופ' ד' ברק ארז בספרה משפט מנהלי כרך א' (תש"ע -2010) 407: מימד נוסף להערכת הגינותו של ההליך המנהלי הוא מימד הזמן. הרשות החייבת לפעול תוך זמן סביר – הן משום שפעולה מהירה (יחסית), משרתת טוב יותר את האינטרס הציבורי והן משום שמהירות ההחלטה חשובה מהיבטו
של הפרט הממתין להחלטה. החובה לפעול תוך זמן סביר, נובעת, למעשה, מחובתה הכללית של הרשות לפעול בהגינות ונאמנות לטובת האינטרס הציבורי". (ניתן ביום 21.3.13). (דגש שלי ש.ש.)
54.
גם אם אין יישום מיידי של הכללים הרי שהבעיה של הפקדים צפה ועלתה זה מכבר ועוד ב-2007 והיה מקום לדון בה במהירות הראויה או הסבירה לכל הפחות, וליישמה ממועדים אלו בהתאמה. איש מעדי ההגנה לא ידע להסביר פער זמנים זה כפי שנצטט מטה.
55.
עוד בעניין זה יאמר כי המענק החד פעמי הוא כנגד התחייבות לשירות נוסף, של שנתיים, כאשר דרגת המינוי היא הקובעת את שכר הקצין ולא דרגת הכתף כך שיתכן מצב בו קצין הנושא דרגת כתף נמוכה מדרגת פקד אך אם דרגת המינוי היא פקד שכרו ישולם לפי דרגת פקד. למעשה, גם בעניין זה נוצרים עיוותים בניגוד לטענת המדינה כי הקפאת הסדר רפ"ק גמיש נבעה בין היתר מכך שחל גידול ניכר במספר הקצינים בעלי שכר רפ"ק ודרגת רפ"ק בארגון, וכן נוצר טשטוש באבחנה ההיררכית באופן שמפקד ופקוד היו בעלי אותה דרגה ובהם מצבים שבהם פקוד היה בדרגה גבוהה משל מפקדו. לא מצאנו כי המענק החד פעמי נתן פתרון לסיטואציה זו, או מונע עיוותים.
56.
כאמור המדינה הודיעה בכתב ההגנה כי אין בכוונתה להחיות את הסדר רפ"ק גמיש וכי היא פועלת לקידום שכר בעלי דרגת הפקד בדרכים אחרות אותם לא פירטה. חרף זאת, יש לקבל את טענת המדינה כי בית הדין אינו מתערב במדיניות קידום בדרגות שהיא פררוגטיבה של מעסיק ועל כן לא יוכל בית הדין ליתן סעד אופרטיבי בעניין הקידום או פיצוי בעניין הפרשי דרגה.
57.
טענה המדינה כי מתגייס למשטרה חותם על "הצהרת מתגייס" ו"טופס תנאי גיוס לקצין" טפסים אשר בהם מצוין כי המתגייס מסכים שהמשטרה תהיה רשאית להפעיל חד צדדית שינויים בתנאי עבודתו. אולם אין לומר כי כל שינוי הוא לגיטימי נוכח הסכמה זו במסמך. כל שינוי צריך להבחן מבחינה עניינית, על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.
58.
עובדתית יש לקבל את טענת הנתבעת כי קיומו של הסדר רפ"ק גמיש בעת גיוסם לא מקים טענת הסתמכות שכן נוכח
פסק דין
אשד לא היה חוסר סבירות בזמן מתן
פסק דין
אשד בהקפאת הסדר זה. עוד, התובעים לא עמדו ב-2002 בקריטריונים למתן רפ"ק גמיש.
59.
באשר לתובעים 4 ו-5 שגויסו בשנת 93' הסדר רפ"ק גמיש לא היה קיים לכן אין הם יכולים לטעון טענת הסתמכות זו.
60.
משכך, נתקבלו
טענות אלה של המדינה לפיהם אין בסיס לטענת עקרון ההסתמכות של התובעים (ראה נספח ח' 5-12 לתצהיר כץ), לתמורה על פי הסדר רפ"ק גמיש, גם מטעם זה.
61.
אולם, יש להדגיש כי ישיבת הוועדה הבינמשרדית נתקיימה במועדים מאוחרים יותר ולא התחשבה בפרטי התובעים הספציפיים שלא עמדו כלל בפני
ה . מעדות מר דני קריבו ראש אגף תכנון ותקצוב ובקרה במשרד לבטחון פנים עולה כי אין תיק מסודר לניהול הוועדה (עמ' 10 ש' 27) אם יש תיק, אין בו פרוטוקולים מסודרים. "לא נוהגים להוציא פרו' פר ישיבה" (עמ' 11 ש' 10) "יש דיונים נוספים של הוועדה, גם בהם נידונה הסוגיה בחלקם יש פרוטוקולים" (עמ' 11 שו' 10). לא הובאו בפני
נו כל פרוטוקולים כאלו, פרט לסיכומים עצמם.
לא למותר לציין כי הפרו' שצורף בסיכומי הנתבעים בתום הליך זה ולאחר התייעצות משפטית, באורח פלא היה מפורט מאד, הגם שתאריך לא היה רשום עליו, וגם בו אין נתוני מסד.
62.
כפי שציינו לעיל על וועדה להשתית החלטותיה על בסיס נתונים. ביחס לנתונים אלה, מעיד מר קריבו: "כן מה שאמרתי מבחינת הניירת היה חומר של ... של שנת 2010. וכן נתונים מגוונים סטטיסטיים כאלה ואחרים לגבי הפקדים, מספרם, התפלגותם לפי וותק וזה עיקרי החומרים שעמדו לפנינו והוו בסיס לדיון" (עמ' 10 ש' 5-7) בסיכום אכן מופיעים נתונים לצורך פילוח לקורסים אולם אין נתונים על שכר נגדים (אף שקריבו טוען שהיו (עמ' 10 ש' 11) וגם לא חומר לגבי הסרנים בצבא (עמ' 10 ש' 25) רק הסיכום לגביהם.
"ת. החומר פה, כל מה שעמד בפני
. אין לי תיק מסודר" (עמ' 10 ש' 16).
גב' כץ ציינה כי לא הביאה נתונים בפני
הוועדה. את חלקם אף לא ידעה.
63.
אין לקבל את טענת מר קריבו כי מדובר בהיסטוריה ובתהליכים מתמשכים ולכן לא צריך פרוטוקולים רק סיכום. מבחינתו הכל בידיעה של חברי הוועדה מבחינה היסטורית. אולם כשנשאל למה לסרנים ניתן רטרו ולפקדים לא ניתן. עונה "ת. אני לא יודע למה זה לא ככה לגבי הפקדים". עדותו מצביעה על העדר מסגרת מסודרת לדיון. ומנהל לא תקין ביחס לקיום פרוטוקולים
ולשקיפותם.
64.
באשר להרכב הוועדה שקיבלה את ההחלטות. העד מר קריבו נשאל "ש. .. מה סמכות
שלך כחבר ועדה בוועדה כזאת בה יש שכר נציגי אוצר ואתה נציג משרד לביטחון פנים לדון בהשוואת שכר של שוטרי שב"ס למשרת קבע.
ת. אני מייצג את המנהל בוועדה. כרגע המנהל חותם לבד על הסיכומים, כל מנהל שיטתו וסגנונו"
(עמ' 13 ש' 16-18). ובהמשך "אני לא קבלתי מינוי בכתב. אף פעם לא קיבלתי מינוי בכתב.
ש. כשאתה מבין היום את העניין, היה ראוי וחוקי היה שההחלטה כזאת תהיה לפני ועדת מעקב.
ת. זו תפקידה של ועדת מעקב"
(עמ' 13 ש' 21-23). (דגש שלי ש.ש.). מעדותו של מר קריבו עולה כי הוא עצמו סבור שהנושאים שנידונו בוועדה הבינמשרדית היה ראוי שידונו בפני
וועדת המעקב, עוד עולה כי כלל לא מונה במינוי כלשהו מסודר בכתב. משכך, ספק אם האצלת הסמכות נעשתה כדין -כזו לא הוכחה בפני
נו. יפים הדברים גם בעניינו של מר קובי בר נתן, אשר החליף את מר ניר רייס .ובאשר לידיעה על "ההיסטוריה" שעליה מסתמך מר קריבו, זו לא השתקפה מעדותו של מר בר נתן בפני
נו. (עמ' 31 שו' 17 , עמ' 32 שו' 8-11 ועוד).
65.
גם מר בר נתן לא הציג מינוי מסודר כדין לוועדה הבינמשרדית.
66.
באשר לשיקולים שהיוו בסיס למשל "למענק", לטעמו של קריבו ,וכיצד הגיעו ל- 900 ₪ מענק מציין מר קריבו שהכוונה הייתה למשכורת 13:
"ת. (העד מהסס), על פי הסיכום אנו נתנו מענק של משכורת 13 בעצם. לגבי 2011.... ב 2010 סוכם להעניק לפקדים משכורת 13, ב 2011 הסיכום בא להחליף את הסיכום של 2010. בהתאם לכך בהקשר זה הסכום, זה לא אריתמטית מדויק, כי 11,000 חלקי 12 , נותן 900 ₪ לחודש.
ש. סכום זה זהה לסרני צה"ל.
ת. סיכום זה של 2012 התבסס על הסכומים שמופיעים בסיכומים של 2010. היתרון של סיכום 2010 הייתה משכורת 13, משכורת חודשית פחות או יותר. בסיכום של 2010 סוכם על מענק שנתי בהיקף של 11,000 אחר כך זה ירד ל 9,000 ₪ לא פנסיוני, ב 2011 הסיכום מדבר על תוספת שכרית חודשית פנסיונית כבסיס לכל הפרשה.
ש. חוזר על השאלה. האם הכסף הזה נעשה על בסיס שוויוני למה שקבלו הסרנים בצה"ל ב- 2005.
ת. כרגע אני לא זוכר מה הסכום של הסרנים".
(עמ' 15 שו' 13-23).
67.
ברור כי העד, שישב בוועדה אינו יודע מה היה בסיס ההשוואה לתשלומים שבוצעו לסרנים. ובהמשך אומר "אני לא אמון על תהליכי הקידום בצבא" אם כך, ובהעדר פרוטוקולים לוועדה איך נידונה ההיסטוריה, וכיצד בוסס הגיון הדברים ושיעורו של מענק למשרתים מ– 4 שנים עד 10 שנים, והיכן נמצא את ההיגיון להעדר התייחסות לוותיקים יותר. את זאת מנמק מר קריבו :
" ת. כמו שנאמר הסיכום של 2010 , הסיכום של 2011 אינו מדבר על הגבלה לעשר שנות וותק, הוא 2010 היה אפשר להגיע להסכם שאליו הגענו כאשר מיד אחר כך המשכנו
מרחיב את הסכם 2010 לדון על האוכלוסייה היותר וותיקה וכך הגענו לסיכום של 2011
ש. למה לא לתת קודם לוותיקים.
ת. הבעיה שהועלה הייתה היכולת למשוך את השוטרים לקורס קצינים מבחינה שכרית ו"להחזיק"
את הפקדים שימשיכו את השירות לקראת קידום ככל שיהיה. הרציונל במובן הזה היה לשים דגש על היותר צעירים, ועם זאת, היה גם ברור גם לאוצר גם בדיונים אז שיש עוד אוכלוסייה שצריך לטפל בה.
" (פרו' עמ' 16 שו' 3-10). (דגש שלי ש.ש.).
68.
מעדותו עולה כי כבר ב 2010 הייתה העדפה לצעירים למרות שידעו שאת אוכלוסיית הוותיקים הותירו ללא מענה.
יתר על כן, אין הוא מפרט מה הייתה התשתית העובדתית ומה היו הנתונים להחלטה ב 2010. כאמור, בצבא כבר שולם ב-2007. בהמשך נתברר מעדות גב' כהן כי בצבא שולמו משכורת 13 ומשכורת 14.
69.
עוד, אומר מר קריבו שאינו מתמצא בקידום בצבא ושאין זה עניין של שכר מנגד אומר "...מס' דרגות ביניים במשטרה בשב"ס בהתאם למה שיש בצה"ל" (עמ' 18 ש'
4). ברי כי יש קשר בין הדרגות לשכר ובין הקידום והשהות בתפקיד וההתייחסות של הוועדה כעולה מעדותו לא מבוססת על מידע עדכני ואמיתי של נתונים לאוכלוסייה הרלבנטית, ככל שהוצג בפני
נו, על ידו. הגב' כהן דווקא טענה כי יש פער בדרגות הביניים בצבא ובמשטרה וזה יוצר עיוות.
70.
הגב' כרמלה כץ נשאלה שאלות רלוונטיות למחלוקת לגבי תהליך התאמת תוספת צה"לית למשטרה וענתה: "זה לא בתחום טיפולי, לא בסמכותי". ולשאלה מה נעשה לפקדים מהמועד שבו בוטל רפ"ק גמיש.
ענתה: "ת. זה לא תחום העיסוק שלי". ובהמשך "אני לא יודעת". (עמ' 18 ש' 14-27, עמ' 19 שו' 1-4 1-27 עמ' 20 ש' 1).
71.
באשר לנתונים לפילוח המידע על הפקדים, כגון: כמה שוהים בדרגתם מעל עשר שנים, נכתב בתצהירה כ- 300 קצינים, ובחקירתה הנגדית מצביעה על 204 קצינים, כאמור. מדובר בהפרש של 100 קצינים כשליש מהמספר אשר ללא ספק טעות כזאת במידע יש לה משמעות כלכלית והיררכית שלא נלקחה בחשבון.
72.
עוד מעדותה עולה כי לא הופיעה בפני
וועדת המעקב או בפני
הועדה הבינמשרדית. העדה גם לא יכלה לומר כמה מתוך ה 204 עונים לכל הקריטריונים. הנה כי כן נתונים אלה לא עמדו בפני
הוועדה הבינמשרדית למרות שהם רלבנטיים ביותר.
73.
למעשה – מדבריה עולה כי כל שנה יש "דיון תנועות" ומי שמועמד לקידום השנה, יכול למצוא עצמו לא מועמד לקידום שנה לאחר מכן. לכל תפקיד נבחנים מועמדים רבים –כעקרון דומה בתהליך לשירות הציבורי כולו. אולם בהבדל אחד המשטרה היא גוף היררכי ואם אין קידום מבחינת המשמעות, אנשים יוותרו ללא מענה. (עמ' 21 שו' 1-5). כאמור כל גוף היררכי אינו מאפשר קידום לכל הקבוצה לדרגה הבאה.
אולם משמדובר על תנאי השוואה קבוצתיים היה מקום לשקול את גודל הקבוצה ואת נתוניה, שלא מופיעים בתצהירה, או בעדותה של העדה. עדותה תמכה יותר בגרסת התובעים מאשר בגרסת הנתבעים.
74.
מנגנון הקידום אותו פירטה משעוגן בנהלי אמ"ש דווקא מצביע על העדר אופק קידומי של ממש.
75.
לא נעלם מעינינו סעיף 10 לתצהירה המתייחס לתובעים ולתנאים לקידום ,לפיהם בעת
ההסדר, במועד הקפאת הסדר "רפ"ק גמיש", אף אחד מן התובעים לא עמד במלוא התנאים לקידום לפי הסדר זה. אך לפי תצהירה גם מדובר בתובע 1 שהתגייס
בשנת 1994, כקצין בדרגת מפקח על סמך ותק קודם כקצין בצה"ל. תובע 2 שגוייס ב 5/96 וסיים קורס קצינים בשנת 96', תובע 3 שגוייס ב-94' וסיים קורס קצינים בשנת 97', תובע 4 שגוייס ב -93' וסיים קורס קצינים ב-95' ותובע 5 שגוייס ב-93' וסיים קורס קצינים ב-98', מדובר בקצינים בעלי וותק ותחומי עשייה מגוונים. רובם השלימו תארים אקדמיים כדי להתקדם לפחות בשכר הבא לביטוי עם קבלת תואר, אך קידומם ההיררכי נעצר.
76.
ואכן הגב' חניתה כהן אישרה באופן חד משמעי את טענת התובעים לפיה תשלום לסרנים בצה"ל בגיל צעיר מאפשר להם לפרוש מוקדם מה שאין כן במשטרה. ולדבריה
"ת. שנחתם ההסכם בצבא במרץ 2007 ואולי אפילו לפני. בעיה של השכר של פקדים במשטרת ישראל
היא לא בעיה שנולדה היום ולא אתמול היא קיימת הרבה שנים. כל עוד אנו פועלים במסגרת ההצמדה לצה"ל לא יכול להיות פתרון משביע רצון לבעיה הזאת. אנו עושים הכל כדי לנסות לפתור את הזה במסגרת ההצמדה לצה"ל. אילו היה נקבע ששכר שוטרים הוא עצמאי היינו בונים סולמות שכר חדשים ומתאימים הכל למה שבמשטרה. הבעיה היא כזאת בצה"ל הסרן הוא בחור בשנות ה 20 לחייו במשטרת ישראל
הוא בקבע ראשוני. אם אחרי שש שבע שנים אין לו תקן לרב סרן הוא הולך לבית. במשטרה מה קורה על פי רוב מגייסים אותו נגד אחרי 5-7 שנים יוצא לקורס קצינים מקבל סרן שלוש ואז הוא בגיל 35 ותקוע עם שכר שבצבא היה מיועד למישהו הרבה יותר צעיר ואז יש לנו בעיה. 25 שנה מנסים להתמודד עם הבעיה הזאת".(עמ' 24 שו' 10-18).
77.
ברור אפוא מעדותה התומכת בעמדת התובעים כי בניגוד לסרן בצה"ל בחור בשנות העשרים לחייו, הרי ששוטר באותו גובה שכר מושווה מצוי כבר בגיל 35 ומעלה. כדבריה "בעיה זו לא נולדה אתמול" והיא קיימת שנים רבות. משכך, טענת התובעים לעיוות ביישום ולשיהוי ביישום הוכחה באמצעות עדת ההגנה זו.
78.
טענה נוספת של התובעים שיש לקבלה ואוששה בעדות עדה זו, היא כי למעשה וועדת המעקב לא התכנסה, התכנסה רק וועדה בינמשרדית, ולדעתה אינה נזקקת לוועדה כלל, וכך היא אומרת "ש. מה ההבדל בין ועדת מעקב לבין ועדה בינמשרדית. יש שם אותם פונקציות . מה ההבדל. ת. אני לא בקיאה בעניין. ש. ... ת. זה שיושבים אותם אנשים זה לא אומר שזו אותה וועדה. הם יושבים בפוזיציה שונה. ועדת מעקב היא ועדה שאמורה לבדוק מה שקורה בצבא ולבדוק איך להחיל את זה על המשטרה...
ש. מי החליט שלפקדים נותנים מענק מסוים. ת. ועדת מעקב לא צריך במקרה כזה. כאשר אני מגלה שנגד בצבא מקבל משהו ויש לי מקצוע מקביל אז אני מכנסת ועדת מעקב . פה לא צריך ועדת מעקב כי פקד שלי מקבל כמו סרן בצבא, לא צריך ועדת מעקב
".
79.
כל עדי ההגנה (ראה גם עדות מר קובי בר נתן, עמ' 32 שו' 1-4), מצביעים שהתכנסה ועדה בינמשרדית אשר קבעה מה יהיה המענק או התמורה לשינויים כאלה ואחרים בהתאמה לנעשה בצה"ל. (כך גם עולה מנספחים א' ו-ב' לתצהירי הנתבעת כי מדובר בסיכומים בין משרדיים). כפי שציינו לעיל לא הוצגה האסמכתא לכינונה של וועדה זו ו/או כתבי המינוי לחבריה, וסמכותם.
80.
עוד אישרה הגב' חניתה כהן כי התייצבה בפני
הוועדה הבינמשרדית וניסתה לטעון טיעונים מקצועיים, אולם למעשה מחקירתה הנגדית (עמ' 24 שו' 22 עד עמ' 26 שו' 5) עולה כי אין בידיה נתונים מדויקים לגבי מי קודם, מי קיבל משכורות, איזה מענקים ומתי. התברר כי הסרנים בצה"ל "קיבלו ארבע משכורות כל חצי שנה משכורת, משכורת 13 ו-14 למשך שנתיים", ואילו מר קריבו העיד על משכורת 13 לשוטרים וזו בלבד. לשאלה האם דבריה נרשמו בפרו' לא ענתה, אולם פרו' כזה לא הובא בפני
נו (עמ' 26 שו' 21-26).
עוד מעדותה עולה כי אינה יודעת מדוע הסרנים קיבלו ב 2007 והפקדים לא קיבלו ממועד זה (עמ' 26 שו' 16). כך גם עולה חד משמעית כי היא עצמה התריעה על מצוקת הפקדים הוותיקים יותר (עמ' 26 שו' 12-14, 22-23). עדותה מחזקת את שהוכח כי המידע שבפני
הוועדה הבינמשרדית לא נרשם לא נאסף ולא נותח מקצועית וכי לא נעשו פרוטוקולים המציינים את עמדות מי שהופיע בפני
הם. אמנם למענק ולתוספת נבנו קריטריונים , אך העדפת קבוצות אלו אף היא צריכה להיבנות על קריטריונים.
81.
הגב' כהן נשאלה מה קרה במהלך עשר השנים. והיא עונה "ת. זה לא עשר שנים, זה כל הזמן, אתה בא לאוצר, מצד אחד יש לך החלטה של הארגון להשאיר את ההצמדה לצבא כי היא תורמת למשטרה, קבלנו
ב 2005 דירוג דמ"מ, עשו דברים, אך במסגרת ההצמדה אנו לא יכולים לעשות הכל". (עמ' 28 שו' 7-9), ובהמשך "אני טוענת שמה שעשינו עכשיו הוא הצמדה לא מושלם, לא עשינו דווקנית כי אז היו מקבלים 4 משכורות והולכים הביתה. נתתי להם 6 משכורות ותוספת קבועה על השכר". (עמ' 28 שו' 20-21). וכן "ת. אני אומרת שלנקודה שאמרת שהם לא התקדמו בשכרם , אז הראיתי שזה לא כך. שהם כן התקדמו." (עמ' 29 שו' 14-15).
82.
חרף עדותה זו כי קיבלו תוספות שכר, ואף כי התלושים צורפו לתצהירה הדברים לא הוכחו אריתמטית על ידי הנתבעים. היא עצמה מאשרת שהמענק בסך 900 ₪ והפער לדרגה נע בין 300 ל-1,700 ₪. 1,700 ₪ הוא כמעט פי 2 מ-900... (סע' 41 לתצהירה). גם העובדה ששכרם עלה כי למדו לתואר אקדמי אינו יכול להזקף לזכות הועדה אלא לזכות התובעים שעשו מאמץ אישי. טענות התובעים
בנוגע לעיוותים נתמכו בעדויות הנתבעים. גם ההסבר כי תוספת פקד מתקדם ניתנה "לאחר מאמצים המתקיימים שנים אחדות" (סע' 41 לתצהירה )אין בו מענה לשיהוי. אולם הנתבעים אשר בידיהם המידע והנתונים לא הציגו אותם, לא ביחס למשטרה עצמה ולשכרם הקודם של התובעים ולא בהשוואה לצה"ל. בתצהיר גב' כהן פורט שכרו של כל אחד מהתובעים (סע' 25-29) והקידום אך לא הובאו הנתונים מה היה לו קודמו אילו יושם "רפ"ק גמיש", או לו ניתן התשלום מ-2007. כל תוספת השכר שולמו בשל לימודיהם ללא קשר לרפ"ק גמיש או לסעדים האחרים שתבו בעניין הקידום.
הלכה היא כי מי שבידו ראיות ואין הוא מביאם בפני
הערכאות חזקה שהיו פועלות נגדו. מנגד בתצהיר המשלים של התובעים הם טוענים לפער של 4,500 ₪ בדרגה ואף הביאו מידע משווה ככל שקיבלו מהנתבעים.
83.
מר קובי בר נתן שימש חודשיים בתפקידו טרם מתן עדותו. אמנם החליף את מר ניר רייס ששימש בוועדה הבינמשרדית, אולם, לא הוא זה שפעל במהלך התקופה נשוא ההליך. (עמ' 31 שו' 9-19). עוד הוא מאשר כי הוועדה שהחליטה על השינויים היא הוועדה הבינמשרדית ולא וועדת המעקב, (עמ' 32 שו' 1-4) "סיכום בין משרדי לא קשור להחלטה ש/33, רואים לקונה איזה צורך לשפר ולתגמל קבוצה שיש בה בעיה מתכנסת הוועדה הבינמשרדית עם נציגיה וקובעת מה יהיה התגמול, המענק, התמורה". (דגש שלי ש.ש.). כאן המקום לציין כי הטענה שהועלתה לראשונה בפרוטוקול שצורף לסיכומי הנתבעים לפיה מענק אינו חלק ממסגרת ההשוואה, עומדת בסתירה לעדותו של מר בר נתן, שהינו חבר בוועדה הבינמשרדית במועד מתן עדותו והסבור שלוועדה זו יש סמכות לעשות התאמה גם במענק.
בתצהירו מציין מר בר נתן כי התביעה היא להעלאת שכר אולם אין זו מהותה. מהותה השוואת השכר, הדירוג והקידום ביחס לנעשה בצה"ל.
84.
ובהמשך מעיד: "... אם גם משרד האוצר
וגם המשרד לביטחון פנים
ראו לנכון לתמרץ אוכלוסיות מסוימות הם עשו את זה. לא יודע אם זה בהכרח קרה דבר כזה גם בצבא, אם אתה אומר שעדות בעקבות סיכום בין משרדי שנתן מענקים בצבא, זה לא מדבר על וועדת מעקב". (עמ' 32 שו' 9-11, ראה גם עמ' 33 שו' 4). מדבריו עולה כי לוועדה סמכות לתמרץ גם ללא קשר לצבא. בתצהירו (סע' 14) מתייחס עד זה לשכר הפקדים ולשינויים בשנתיים האחרונות גם לגרסתו שני השינויים בוצעו היו ביחס לצבא ובהקשר לנעשה בצבא.
85.
באשר לזמן שחולף מעת התשלום לצבא ועד לבדיקה וליישום במשטרה הוא עונה "ת. אני לא יודע . יכול להיות שזה יכול לקחת שנתיים, או שבועיים". בתצהירו אין התייחסות לפער המועדים בין היישום בצבא ליישום "בשנתיים האחרונות" של הסיכומים מ-30.8.10 ו-14.8.11.
86.
באשר לשאלה מדוע לא הוחלט תשלום רטרואקטיבי, הוא עונה : "מענקים זה לא זכות מוקנית. לא אומרים יש תאריך ויש זכות חדשה. יש שיקולים תקציביים רחבים, יכול להיות שהיו עוד שיקולים שאני לא מכיר". (עמ' 32 שו' 26-27). כמו כן לא ידע איך הגיעו לתחשיב המענק (עמ' 33 שו' 14-15). נקבע בפסיקה כי שיקול תקציבי אינו חזות הכל. העדר מידע על שיקולים אחרים יש בו טעם לפגם.
87.
גם עורך דין מטעם הממונה על השכר בדבריו בפרו' מאשר כי "לשיטתנו שני הסיכומים הם סיכומים בין משרדיים ולא וועדת מעקב. אנו מכירים את פסקי הדין שאומרים שיחילו לרבות המועד" (עמ' 35 שו' 9-10). ואידך זיל גמור.
88.
יודגש כי גם כל העושים במלאכה בועדה הבינמשרדית, עושים שליחותם כמשרתי ציבור בתום לב ובנקיון כפיים, במסגרת תפקידיהם אולם מתוך כל האמור לעיל עדויות עדי הנתבעים, המידע שהובא והמידע שלא הובא בפני
נו על ידי הנתבעים, הגענו למסקנה המצערת, כי בעניינם של התובעים לא נהגו הנתבעים כמעביד וכמדינה בתום הלב וחובת ההגינות המתחייבים ממערכת היחסים שביניהם קל וחומר עת נשללה מן השוטרים זכות ההתארגנות. התובעים השכילו להרים את נטל ההוכחה כי בעניינם לא התכנסה וועדת מעקב, אף שהנושאים שנידונו והנוגעים לשכרם ותנאי עבודתם הם בסמכות וועדת המעקב לפי ש/33 ו
פסק דין
גרשון. התובעים אף הרימו את הנטל כי הוועדה הבינמשרדית שנתכנסה לא פעלה על פי אמות מידה של מנהל תקין, לא הציגו נהלים, לא הוכחה סבירות בלוח זמנים, לא בוסס שיקול דעת ענייני, שכן לא הוצגו נתונים, על כן נעדרה גם שקיפות הן לנתונים והן בהעדר פרו' ,ואף לא במידתיות לעניין פרקי הזמן שחלפו בין היישום בצבא ליישום במשטרה.
89.
כבולות ידינו כפי שציינו לעיל מליתן את הסעדים שנתבקשו ע"י התובעים לתוספות והפרשי דרגה, מחמת שהזכויות שהם מבקשים הם זכויות שאין בית הדין מתערב ביישומן, ומחמת שבהעדר החלטת ועדת מעקב לא עברנו מהשלב העיוני לשלב המעשי על פי
פסק דין
גרשון, לעניין מתן הפתרון במועד תחולתו בקבוצת התובעים כולם ביחד וכל אחד לחוד.
מצאנו אמנם חוסר סבירות בהחלטות, אולם אין בית הדין שם עצמו בעניין זה במקום ועדת המעקב או המעביד.
90.
לכן גם אין בית הדין יכול לפסוק את הסעד השלישי בפלוגתאות והוא הפיצוי בגין השהייה הממושכת בדרגת פקד, שעה שהפתרון צריך להיעשות על ידי ועדת המעקב, וכן הגורמים הרלבנטיים במעביד, ולא על ידי בית הדין.
91.
באשר לטענת האפליה, מול המשרתים בצה"ל והאפליה מול הקצינים האחרים במשטרה, אפליה מסוג זה צריכה להיות מוכחת אריתמטית. לא הוכח מהם הנתונים שעמדו
בפני
הוועדה ולכן לא הוכח כיצד שקלו אותם ומה היה התעדוף. לצורך אפליה יש להוכיח את תנאי קבוצת השוויון באופן מפורט. התובעים בתצהיר המשלים התייחסו לנתוני נגדים והשוו ביחס אליהם.אולם אין הם קבוצת השוייון.אמנם
גם שם נמצאת לטענתם אפליה. אולם את האפליה יש לבדוק אל מול צה"ל. זאת לא הוכח די הצורך הראייתי. אף כי
בעניין התע"צ שהוגש מטעם הצבא
הצביעו התובעים על העדר יישום של חלק מהטבות הלכאורה רלוונטיות בצה"ל על המשטרה.
92.
התובעים גם השוו בין נתוני מי שקודם לרפ"ק ומי שנותר ללא קידום, ההפרש לטענתם עומד על 4,500 ₪ (סע' 10 לתצהיר המשלים). נתונים אלו לא נסתרו ,לפיכך טענת גב' כהן כי מדובר בפער בין 900 ל-1700 ₪ בדרגה , נסתרה לכל הפחות לכאורה.
93.
באשר לתקינה בכך בית הדין אינו מתערב וזו היררכיה המתבקשת בפירמידה פיקודית.
סוף דבר,
94.
בתאריך 1.11.10 נקבעו הפלוגתאות בהליך. חרף הליך הוכחות מפורט עם תצהירים תובעים עתירי מסמכים, אין לאל ידינו ליתן לתובעים את הסעדים המבוקשים בתביעתם, מהנימוקים שפורטו בפסק הדין.
95.
במסגרת סמכותו בית הדין בדק את תקינות התהליכים המנהליים שהוצגו בפני
ו ,נוכח טענות התובעים בסוגיה זו , ומצא פגמים רבים אשר פורטו לעיל, והעולים לאו דווקא מטענות התובעים אלא מגרסאות עדי ההגנה.
96.
בנסיבות אלה, בית הדין מורה על כינוס וועדת המעקב
,תוך זמן סביר, בצורה מסודרת מהירה ויעילה ודיון בה
או על ידי מי שתסמיך בצורה ברורה בכתב , על סמך נתונים שיוגשו לה, ותוך לקיחה בחשבון של תשלומים רטרואקטיביים , לרבות מ- 2007, נוכח כל מה שהוצג בפני
נו בחלוף השנים המרובות כולל ממועד מתן
פסק דין
אשד.
97.
לגופו של עניין, מהטעמים שפורטו לעיל איננו פוסקים את הפיצוי הכספי הנתבע לכל אחד מהתובעים. סמוכים ובטוחים אנו כי הנתבעים יתעשתו ויעשו את הדרוש. למעלה מן הצורך יאמר כי הטענות בפרו' שצורף לסיכומי הנתבעים הן טענות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות או בפלוגתאות וכי אין בו סוף פסוק וגם הנושאים שעלו בו צריכים להישקל מחדש על ידי ועדת מעקב או מי שתסמיך.
98.
יחד עם זאת, נוכח האמור בפסק הדין,
מצאנו כי יש להשית הוצאות על הנתבעים לטובת התובעים וכן שכ"ט עו"ד.
99.
כל אחת מהנתבעות תשלם הוצאות כל תובע בסך 4,000 ₪. סה"כ ישלמו כל הנתבעים ביחד ולחוד לכל אחד מהתובעים הוצאות בסך כולל של
12,000 ₪ ולכל התובעים יחדיו סך כולל של 60,000 ₪.
סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
כמו כן ישלמו הנתבעים שכ"ט עו"ד התובעים בסך 12,000 ₪.
סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום,
י"ט אלול תשע"ג
, ( 25 אוגוסט 2013)
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
החתימה המקורית של נציגי הציבור מצויה בתיק בית הדין.
מר רוני מרודי,
נציג ציבור (עובדים)
שרה שדיאור
,שופטת
מר אמנון אמיר,
נציג ציבור (מעבידים)
תעא בית דין אזורי לעבודה 1718/10 האני מדאג'י, מואיז אעזאם, רבאח נאדר ואח' נ' משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים, משרד האוצר (פורסם ב-ֽ 25/08/2013)