פסקי דין על אברהם עיני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

8527-05/12 בל     21/08/2013




בל 8527-05/12 אברהם עיני נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 8527-05-12


21 אוגוסט 2013

לפני:

כב' השופטת
רחל
בר"ג-הירשברג

ה
מ
ערער
1
.
אברהם עיני

ת.ז.

000926956
ע"י ב"כ: עו"ד דוד סער
-

ה
משיב
1. המוסד לביטוח לאומי

גופים על פי דין

513436494
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד




פסק דין
1. מונח לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 26.2.2012 אשר קבעה כי מצבו הרפואי של המערער אינו ניתן ליישום במסגרת רשימת הליקויים הקיימת בהסכם הניידות.

2. בישיבת הערכה מוקדמת שקיים בית הדין ביקשו הצדדים כי פסק הדין בהליך יינתן על יסוד כל החומר המצוי בתיק וסיכום טענותיהם בכתב. משהוגשו הסיכומים נפתחה הדרך למתן פסק הדין.
רקע עובדתי

3. ועדה (מחוזית) מדרג ראשון קבעה למערער, ביום 9.3.2011, 50% מוגבלות בניידות לצמיתות וזאת, בהתאם לסעיף א – 4 לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות, באופן חלקי. על החלטה זו ערר המוסד.
4. הוועדה לעררים התכנסה בשני מועדים: 1.5.2011 ו – 2.8.2011. במסגרת התכנסותה מיום 1.5.2011 ערכה הוועדה למערער בדיקה נוירולוגית ובה נבדק גם הכח הגס בשרירי הרגליים. הוועדה מצאה לדרג את רמת התפקוד של המערער
ב - (4-) - (4+) בשתי הרגליים. בהתכנסותה מיום
2.8.2011 ובין היתר, צפתה הוועדה בסרט וידאו בו נצפה המערער "הולך במהירות תוך שימוש בשתי קביים קנדיות ארוכות...". לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית ובשילוב עם מצב המערער כפי שהוא בא לידי ביטוי בסרט הווידאו, באה הוועדה לכלל מסקנה כי "הממצאים לא ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים". בכך קיבלה את ערר המוסד.
5. על החלטת הוועדה לעררים ערער המערער בפני
בית הדין (ב"ל 49211-09-11). במסגרת הדיון בערעור באו הצדדים, בהמלצת בית הדין, לכלל הסכמה שקיבלה תוקף של

פסק דין
ולפיה:
"....לנוכח העובדה שבוועדה בדרג ראשון ישב גם אורטופד, ולנוכח העובדה שיש מסמכים רפואיים אורטופדיים שהיו בפני
הוועדה, אני מסכים להחזיר את העניין לוועדה בה ישבו אותם חברים ויצטרף אליהם אורטופד או לחילופין יחליף את אחד מהם (ולא את הנוירולוג), על מנת לבחון האם מתקיים לגבי המערער ליקוי אורטופדי בהתאם להסכם הניידות".
6. מכח פסק הדין שבה והתכנסה הוועדה לעררים ביום 26.2.2011 בהרכב שכלל אורטופד (חלף אחד מהמומחים בתחום כלי דם). המערער טען בפני
הוועדה כי חלה החמרה קשה במצבו וכי אינו מסוגל עוד ל"דדות" כלל. כן טען כי מקור הבעיה ממנה הוא סובל היא בהיצרות ספינאלית בעמוד השדרה אשר גרמה לשיתוק בגפיים התחתונות. הוועדה מצדה ציינה, בין היתר, כי המערער אינו מסוגל לבצע מעבר מכסא הגלגלים בו הוא ישוב למיטה וכי הוא אינו משתתף במאמץ המעבר מהכסא למיטה. הוועדה שבה וצפתה בסרט הוידאו. בסעיף ד.3 לפרוטוקול שכותרתו "סיכום ממצאי הבדיקה הנוירולוגית" כתבה הוועדה כך:
"הבדיקה מתבצעת בתנאי של הצהרת כאבים מטעם החולה בכל ניסיון לבדוק תנועתיות בגפיים התחתונות ובבדיקה הקודמת התלונן על כאבים בכל נגיעה. הפעם אינו מאפשר כל תנועה עקב תלונות על כאבים עזים בהפעלת שרירים. היקף קבוצת שרירי הירכיים שווה. היפרקרטוזיס בכפות הרגליים מצביע על הליכה. החזרים פלנטריים בפלקסיה. העדרות החזרים גידיים. אין סימנים של נזק במערכת העצבים המרכזית ואין סימנים פירמדיליים או צרבלריים או אקסטרפירמדליים (כך במקור – ר.ב.ה). קיימת התנגדות אקטיבית לכל ניסיון ישור או כיפוף של הגפיים התחתונות".
בסיכום ממצאיה החליטה הוועדה כך:
"הוועדה התכנסה לפי

פסק דין
....אשר פסק שיש להחזיר מקרהו לועדת ערר לשם בדיקה אורטופדית. קיים פער בין דלות הממצאים האובייקטיביים ועוצמת התלונות הסובייקטיביות בזמן הבדיקה. מבחינה אורטופדית נכון הדבר כי יש הצרות של תעלת השדרה (ספיינל סטנוזיס). יחד עם זאת אין שום ערך מוסף להוספת אורטופד להרכב הועדה מכיוון שלמעשה אנו דנים בתוצאת הצרות אם ישנה והיא נזק במערכת העצבים ההיקפית.
לאחר דיון נוקב בועדה הוחלט שהבדיקה הנוירולוגית היא דומה היום 26.2.2012 לבדיקה הנוירולוגית מ – 1.5.2011. הועדה מודעת לדבריו של עו"ד סער הטוען להחמרה ניכרת בחודשים האחרונים אך לא היה לזה ביטוי בבדיקה. אי לכך הועדה מתייחסת לסבלו כפולינויורופתיה תחושתית ללא היבטים מוטוריים אובייקטיביים היחידים שהתקנון מאפשר את יישומם".
מכאן הערעור שלפניי.
טענות הצדדים
7. לטענת המערער שגתה הוועדה משלא מצאה ליישם בעניינו סעיף מותאם ברשימת הליקויים. כך שגתה כשמצאה להסתמך על קטע סרט וידאו קצר שמראה את המערער מדדה מטרים ספורים, בכוחות אחרונים, על מנת להגיע אל כסא הגלגלים. כן נטען שראוי היה שהוועדה תורכב מרופאים שלא בדקו את המערער בעבר ודעתם אינה נעולה. המערער מלין על כך שלא נערכה למערער בדיקה אורטופדית, בשים לב לכך שעיקר בעיותיו הן בתחום זה, ועל אמירת הוועדה כי אין ערך מוסף בנוכחותו של האורטופד. אמירה שיש בה כדי להצביע על כך שדעתה נעולה. לטעמו של המערער הפער בין תוצאות בדיקת הוועדה לבין המסמכים הרפואיים האובייקטיביים שהונחו על שולחנה של הוועדה אינו סביר ומצדיק את השבת עניינו לפתחה של ועדה בהרכב אחר. לבסוף מלין המערער על כך שלא ניתנה לו זכות התגוננות מפני כוונת הוועדה לבטל את אחוזי המוגבלות בניידות שקבעה.
8. המשיב מצדו טוען כי המערער שב לוועדה וחלף התמקדות בתחום האורטופדי ניסה לשוב ולטעון טענות מן התחום הנויורולוגי. במצב עובדתי זה מובנת הערת הוועדה ולפיה אין ערך מוסף לנוכחותו של האורטופד, שכן המערער עצמו אינו טוען בפני
ה בפן זה. טענות המערער בנושא ההתאמה, שככלל אינה קיימת בניידות, וכן ביחס להרכב הוועדה דינן דחייה. זאת משאינן עולות בקנה אחד עם הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה. לדידו של המשיב, בדיקה אורטופדית דווקא נערכה למערער אף אם נרשמה תחת הכותרת של ממצאי הבדיקה הנוירולוגית. המשיב מניח כי טענות המערער ביחס לזכות ההתגוננות נטענו מחמת טעות. לסיכום, סובר המערער כי הוועדה מילאה אחר פסק הדין מכוחו התכנסה במלואו ולא נפלה בעבודתה טעות משפטית כלשהי. לשיטתו, ביסוד הערעור מונחת אך כוונתו של המערער לחתור תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ולפיכך דינו דחייה.
9. בתשובה לטענות המשיב הוסיף וטען המערער, בין היתר, כי גם המשיב מסכים כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין משלא ערכה לו בדיקה אורטופדית. השאלה במי הדבר נעוץ אינה צריכה לעניין ומכל מקום המדובר בפגם משפטי שנפל בעבודתה. מוסיף המערער כי 'השורה התחתונה' היא שהוא מוגבל קשות בניידות וסובל גם מבעיות קשות בכלי הדם בגפיים התחתונות. אשר לסרט הווידאו נטען כי זה מעולם לא הועבר למערער ומטעמים שונים אין ליחס לו משקל, מה גם שכלל לא ברור שבמערער מדובר. המערער עשה ועושה כל שלאל ידו כדי לשתף פעולה עם ועדות המשיב אלא שבמקרה דנן בוועדה שהתבצרה בדעתה עסקינן.
לטענת המערער מסקנת הוועדה כי "ההיפרקרטוזיס..מצביעה על הליכה" אין לה על מה שתסמוך שכן המדובר במחלה שידועה גם "כהתקרנות יתר" ואין בינה לבין הליכה דבר.
כאן המקום לציין כי המערער הוסיף למעלה ממאה עמודי נספחים לכתב הערעור ולסיכומים מטעמו. מרביתם אינם צריכים לעניין וחלקם כלל לא רלוונטיים. התנהלות זו מכבידה שלא לצורך ואינה תורמת לדיון דבר.
דיון והכרעה
10. ועדת העררים נושא הליך זה התכנסה, כמבואר לעיל, מכוח פסק דינו של בית דין זה (סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי) מיום 11.1.2012. אשר על כן ובראש, נדרש בית הדין לבחון האם מילאה הוועדה אחר הנחיות פסק הדין במלואן. דעתי היא כי התשובה לכך היא בשלילה ואפרט.
11. בפסק הדין הורה בית הדין על צרוף אורטופד לוועדה במטרה שזה יבחן את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים לתחום מומחיות זה, יערוך למערער בדיקה קלינית ובהתאם יהיה שותף להחלטה אם יש בממצאי הבדיקה בתחום האורטופדי, בהצטרף לכלל הממצאים האחרים, כדי להצדיק הענקת אחוזי מוגבלות בניידות למערער. למותר לציין כי הדברים צריכים להיות מתועדים בפרוטוקול הדיון כדבעי, ובדרך העולה בקנה אחד עם היותה של הוועדה רשות מעין שיפוטית. אלא שעיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי אין בו תיעוד כלשהו לבדיקה אורטופדית שנערכה למערער ולשאלה באלו מסמכים ובדיקות רפואיות עיינה הוועדה ומאלו מועדים (ראו למשל: סעיף ג.4. לפרוטוקול). אף אם נכונה טענת המשיב, ואיננו מביעים דעה כלשהי בעניין זה שכן זו אינה מומחיותנו, כי ממצאי הבדיקה האורטופדית נרשמו על ידי הוועדה תחת ממצאי הבדיקה הנוירולוגית, הרי שברור הוא כי המדובר בפגם בעבודת הוועדה המצריך תיקון. כיצד יתאפשר למערער מן היישוב להתמודד עם החלטות הוועדות הרפואיות אם לא יקפידו האחרונות על עריכת פרוטוקולים ברורים גם למי שעיסוקם אינו ברפואה.
12. זאת ועוד. הוועדה עצמה מציינת את הנחיית פסק הדין לערוך למערער בדיקה אורטופדית אלא שלשיטתה אין בדבר ערך מוסף. בין אם כך ובין אם אחרת, חובה על הוועדה למלא אחר הנחיות פסק הדין ככתבן וכלשונן ומשלא עשתה כן יש להשיב את עניינו של המערער לפתחה, שאם לא נקפיד על כך מי יעשה כן. בכך יכולנו לסיים דברינו אלא שמשהרחיבו הצדדים את היריעה נראה שיש להתייחס למצער, לחלק מהדברים וכך נעשה בהמשך. אולם קודם לכן מוצאים אנו להתייחס דווקא לאמירת הוועדה ולפיה אינה מוצאת ערך מוסף בצרוף האורטופד וזאת בשני מובנים. ראשית, נדמה שאמירה זו לגופה אינה מחוורת דייה שכן גם לשיטת הוועדה עליה לבחון את התוצאות הנוירולוגיות, ככל שישנן, של הבעיה האורטופדית. אלא שאם לא תקבל תמונה אורטופדית שלמה ומלאה כיצד תוכל לברר אלו תוצאות נוירולוגיות אפשריות היא יכולה להוליד. שנית, אמירה חריגה מסוג זה ביחס להנחיות בית הדין ב

פסק דין
אכן עשויה להוביל למסקנה כי הוועדה שבויה בעמדתה. הנחה שמתחזקת גם לאור החלטתה לשוב ולצפות בסרט הוידאו, אף שעניין זה כלל לא עלה מהוראות פסק הדין.
13. גם אם נניח כי סברה הוועדה שעליה לשוב ולבחון את כלל נסיבות העניין, הרי שלנוכח טענות המערער ובא כוחו בדבר החמרה במצב המערער על הוועדה היה לפחות להבהיר האם תמונות הוידאו שצולמו למעלה משנה קודם לכן, עדין רלוונטיות. עיון בסיכום ממצאי הוועדה יחד עם החלטתה לצפות בסרט הוידאו אכן מלמדים כי לשיטתה המדובר במערער שעושה כל שלאל ידו כדי להאדיר את הסימפטומים הרפואיים מהם הוא סובל, אלא שלא לגמרי ברור על מה נסמכת הנחה זו. גם לשיטת הוועדה לא עלה בידה לערוך למערער בדיקה מלאה לנוכח הכאבים מהם הוא סובל וגם לשיטתה המערער סובל מאחד מסוגי הנוירופתיה שכידוע, אחד הסימפטומים המובהקים שלה הוא רגישות במגע.
14. מעבר לדרוש נוסיף בעניין זה כי לטענות המערער ביחס לצילום עצמו אין על מה לסמוך. כעולה מפרוטוקול ישיבת ועדת העררים מיום 2.8.11 המערער זיהה עצמו בצילום (סעיף 5.ג), ולא מצאנו תשובה לתהיה מדוע לא ביקש המערער כי עותק הסרט וכן דו"ח החקירה יועברו לידו בעוד מועד, ומכל מקום לא מצאנו תיעוד כלשהו לכך שהמשיב סירב לכך.
15. זאת ועוד זאת. אם סברה הוועדה כי הפן האורטופדי אינו מתאים ודווקא בדיקה נוירולוגית חוזרת היא שדרושה בנסיבות העניין, מדוע לא השלימה גם את זו. עיון בפרוטוקול מלמד כי אין בו כל תיעוד לבדיקת שרירים. משכך איננו יודעים מה משמעות אמירתה של הוועדה כי בדיקתה דומה לבדיקה מיום 1.5.2011. האם על פי "סולם ויינברג" אכן מצב הגפיים התחתונות של המערער ממשיך להיות בנורמה (4-) – (4 +) או שמא 'דמיון' יכול להעיד גם על מדרגת ביניים (4-) – (3+), שיכולה מצדה ללמד על שיתוק ברמה מסוימת. או אז צודק המערער בשאלתו מדוע לא מצאה הוועדה להפעיל בעניינו את אחד מסעיפי הליקוי באופן מותאם. אשר לטענת המשיב כי דבר זה אינו אפשרי נבהיר, כי שנים נוהגת במקומותינו ההלכה לפיה ליקויים שסוגם אינו נכלל ברשימת הליקויים (דוגמת עיוורון) על אף שהם מגבילים את כושר הניידות אין לפסוק בגינם אחוזי נכות. אולם, ככל שמדובר בליקויים הנזכרים ברשימה, ניתן להחיל את סעיפי המשנה שלהם בהתאמה לפי העניין (ראו למשל קביעות כב' סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן, בבר"ע (ארצי) 155/10 סלנסקי – המוסד לביטוח
לאומי (ניתן ביום 19.4.2010)). שיתוק למעשה נכלל ברשימת הליקויים.
כך לא ברור אם אותה נוירופתיה ממנה סובל המערער, לשיטת הוועדה, גרמה לדלדול שרירים כלשהו או כלל לא.
לא למותר לציין, כי לא קיבלנו מענה מלא לשאלה מדוע נדרש בוועדה 'דיון נוקב', שמא נחלקו הדעות. הוועדה לא פירטה. במצב דברים זה לא ניתן לעמוד על הלך המחשבה שהביא להחלטתה ובהתאמה, לחוסר אפשרות להשלים את תפקיד הפיקוח השיפוטי המוטל עלינו.
16. כללו של דבר, בדרך בה ביכרה הוועדה לילך לא רק שלא מילאה כדבעי אחר הוראות פסק הדין מכוחו התכנסה אלא שלא השלימה את מלאכתה על פי שיטתה. בנסיבות אלה אין מנוס מהשבת עניינו של המערער לפתחה על מנת שתשלים מלאכתה בהתאם לפסק הדין.
לאור מכלול נסיבות המקרה, ומשעניינו של המערער כבר הוחזר לאותה ועדה על פי הוראות

פסק דין
ונפלו בהחלטתה טעויות משפטיות נוספות, דעתי היא כי לא יהא זה נכון להשיב את העניין לוועדה באותו ההרכב (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 9947-09-12 המוסד לביטוח לאומי
– ח'ביס (21.6.2011)). אשר על כן הריני מורה על השבת עניינו של המערער לפתחה של וועדה בהרכב חדש אשר תכלול אורטופד ונוירולוג.
17. בפני
הוועדה בהרכבה החדש יעמוד פסק דינו של חברי מיום 11.1.2012 (ב"ל 49211-09-11) אותו עליה למלא בקפידה ובתוך כך לערוך לתובע בדיקה אורטופדית ולעיין בכלל המסמכים הרלוונטיים שהניח על שולחנה. בפני
הוועדה יעמדו גם הפרוטוקולים מיום 1.5.2011 ומיום 2.8.2011 אך לא יעמוד פרוטוקול הוועדה מיום 26.2.2012. הוועדה בהרכבה החדש תהא רשאית לצפות בסרט הוידאו אם תסבור שהדבר דרוש אולם יהא עליה להבהיר בהחלטתה האם הממצאים שבו עודם רלוונטיים. ככל שהמערער מבקש עותק מן הסרט וכל ממצא נוסף יפנה בבקשה מתאימה למשיב. בפני
הוועדה לא יעמוד

פסק דין
זה במלואו אלא סעיף זה מתוכו בלבד.





המשיב יישא בהוצאות ושכר טרחת בא כוח המערער בסכום כולל של 3,500 ₪. לא ישולמו ההוצאות ושכר הטרחה בתוך 30 ימים מיום שיומצא למשיב פסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן

פסק דין
זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.
ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ג, (21 אוגוסט 2013
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 8527-05/12 אברהם עיני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/08/2013)