פסקי דין על רמי ניר | פסקי דין על ברכה ניר שגיב | פסקי דין על רחל ניר | פסקי דין על מירב ברכה זלינגר | פסקי דין על דן אופיר אופנהיים | פסקי דין על אפרים ינון נשר ואח' |

19071-05/13 א     10/09/2013




א 19071-05/13 רמי ניר, ברכה ניר שגיב, רחל ניר נ' מירב ברכה זלינגר, דן אופיר אופנהיים, אפרים ינון נשר ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 19071-05-13 זלינגר ואח' נ' נשר ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
4

בפני

כב' השופטת
כרמלה האפט


המבקשים

1
.
רמי ניר

2. ברכה ניר שגיב

3. רחל ניר


נגד


המשיבים

1. מירב ברכה זלינגר

2. דן אופיר אופנהיים

3. אפרים ינון נשר
4. בן ציון נשר
5.
קוליה כספי
6. ג'ניפר לוין
7. אורן חוגרי
8.
הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ

9.
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
10.
בנק מזרחי טפחות בעמ
11.
בנק לאומי לישראל בעמ

החלטה


בפני
י בקשה לסילוק התביעה שהוגשה מטעם התובעים בשל חוסר סמכות עניינית בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

העובדות בתמצית
1.
התובעים, הם המשיבים 1 ו-2 בבקשה שבפני
י (להלן: "המשיבים 1 ו-2") הינם חלק מהבעלים והחוכרים של 2 דירות בבניין הממוקם ברחוב החשמונאים 59 בתל אביב, הידוע כחלקה 140 בגוש 7085 (להלן: "הבניין").

2.
הבניין בנוי מ-7 דירות זהות בשטחן ובגודלן (למעט דירה אחת בקומת הקרקע של הבניין, שהיא קטנה יותר), והוא אינו רשום כבית משותף.

3.
הנתבעים 8-1 הינם בעלי זכויות הבעלות ביתר הדירות בבניין או זכאים להיות רשומים כבעלי זכויות הבעלות עליהן:

א.
הנתבעים 1 ו-2, הם המשיבים 3 ו-4 בבקשה שבפני
י (להלן: "המשיבים 3 ו-4") הינם בעלים של דירה מס' 1 בקומת הקרקע, אשר לטענת התובעים מכרו זכויותיהם בדירה לנתבע מס' 8 (הוא המשיב 7 בבקשה שבפני
י ולהלן: "המשיב 7");

ב.
הנתבעת 3, היא המשיבה 5 בבקשה שבפני
(להלן: "המשיבה 5") הינה בעלת דירה מס' 2 בקומת הראשונה בבניין;

ג.
הנתבעת 4, היא המשיבה 6 בבקשה שבפני
(להלן: "המשיבה 6")
היא
הבעלים של דירה מס' 5 בקומת השנייה בבניין;

ד.
הנתבעים 7-5 הם המבקשים בבקשה שבפני
י (להלן: "המבקשים"), הינם בעלים של דירות מס' 6 ו- 7 בקומת השלישית בבניין;

4.
הנתבעים 12-9 הם המשיבים 11-8 בבקשה שבפני
(להלן: "המשיבים 11-8") הינם בנקים אשר העניקו הלוואות מגובות במשכנתאות לרוכשיי זכויות הבעלות בדירות אשר בבניין והם מצורפים למען הזהירות בלבד.

5.
המשיבים 1 ו-2 הגישו את התביעה שבפני
י לפירוק השיתוף בבניין.

6.
טוענים המשיבים 1 ו-2 בכתב תביעתם כי הגם שקיימות בבניין 7 דירות בלבד, הרי שבנסח הרישום נקבע כי המשיבים 1 ו-2 ביחד וכל אחד מהמשיבים 6-3 הם בעלים של 1/8 מהבניין (לכל אחד), ואילו הנתבעים 7-5 הינם בעלים של 3/8 מהבניין (על אף שבידם 2 דירות בבניין בלבד).

7.
עוד טוענים הם כי מדובר בטעות רישומית ומבקשים בכתב התביעה מטעמם להורות על פירוק השיתוף בבניין בדרך של רישום הבית כמשותף ולייחד לכל דייר את הדירות אשר בבעלותו.

8.
כמו כן טוענים המשיבים 1 ו-2 כי עניין זה נדון בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, בין היתר בת"א 1355/01 בבית משפט המחוזי בתל אביב, בפני
כב' השופטת ד' פלפל (להלן: "פסק הדין של בית המשפט המחוזי") ובו נקבע, ביום 27/4/03, כי על המבקשים 1 ו-2 לסלק ידם משימוש בלעדי ברכוש המשותף בבניין (חדר הסקה וגג הבניין).

9.
כך גם נקבע ב

פסק דין
זה ובהחלטות נוספות שניתנו בהליכים נוספים שהתנהלו בין הצדדים (בין היתר ת"א 31636/04 בבית משפט זה, תביעה שהוגשה כנגד המבקשים 1 ו-2 לתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש הייחודי בשטח המשותף ולהלן: "התביעה לדמי שימוש ראויים") באופן מפורש כי בבניין קיימות 7 דירות וכי כל יתר הבנוי בבניין מהווה רכוש משותף.
והערעור שהוגש על תביעה זו בע"א 2574-01-11 (להלן: "הערעור")).

(להלן כל ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים ביחד: "ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים").

10.
בנסיבות אלה טוענים המשיבים 1 ו-2 כי יש להורות על פירוק השיתוף בבניין בדרך של רישום הבניין כבית משותף תוך שלמבקשים קיימות זכויות בעלות בשתי דירות בלבד.

11.
לפי שעה הוגשו כתבי הגנה בתיק אך על ידי המשיבים 8 ו-9.

12.
עם זאת הגישו המבקשים את הבקשה שבפני
י, לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

טיעוני הצדדים בבקשה
13.
טוענים המבקשים כי במסגרת התביעה שבפני
י מתבקש בית המשפט לקבוע כבדרך אגב ולשנות את הזכויות הקנייניות בבניין, בעת שהסמכות לדון בעניין זה שייכת לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום.

14.
זאת ועוד טוענים הם כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בית המשפט דן אך ורק בחזקה במקרקעין (הסגת גבול) ולא דן בזכויות הקנייניות של הצדדים בבניין. בוודאי שלא נקבע כי יש להורות על שינוי ברישום הזכויות הקנייניות במרשם המקרקעין.

15.
בנוסף טוענים המבקשים כי אין מדובר בטעות אלא מדובר ברישום המתבסס על נסח הרישום ההיסטורי ועל כוונת הצדדים בהסכמים ושטרי מכר וחכירה ישנים הנוגעים לבניין.

16.
מנגד טוענים המשיבים 1 ו-2 כי התביעה שבפני
י הינה תביעה לפירוק שיתוף אשר בסמכותו של בית משפט זה, וכי בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), קיימת לבית משפט זה סמכות לדון בשאלת הזכויות הקנייניות כסמכות שבגררא.

17.
ממילא טוענים המשיבים 1 ו-2 כי לאור פסק הדין של בית משפט המחוזי וההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, הרי שבעניין חלוקת הזכויות הקנייניות בבניין – קיים מעשה בית דין.

18.
זאת ועוד טוענים המשיבים 1 ו-2 כי בהליך הערעור, הושג ביניהם הסכם פשרה לפיו נקבע במפורש כי המשיבים שם (ובכללם המשיבים 1 ו-2 בבקשה שבפני
י) רשאים לפנות לבית משפט השלום בתביעה לפירוק שיתוף.

על כן טוענים המשיבים 1 ו-2, כי התנגדותם של המבקשים בבקשה שבפני
י להגשת התביעה מהווה הפרה של הסכם הפשרה שהושג בהליך הערעור וקיבל תוקף של

פסק דין
ובוודאי שאין מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד המשיבים 1 ו-2.

19.
בתשובת המבקשים לתגובת המשיבים 1 ו-2 מוסיפים המבקשים וטוענים כי הסעד המפורט בסעיף 17 לכתב התביעה הינו שינוי רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין ועל כן הסמכות לדון בתביעה זו שייכת לבית המשפט המחוזי.

20.
עוד טוענים הם כי עיון בפסק הדין שבערעור מעלה כי ממילא נשמרה לכל צד טענתו ביחס לזכויות הקנייניות של המבקשים וכי יש בכך כדי להצביע על כך שאין מדובר במעשה בית דין.
דיון
21.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, אני מוצאת לדחות את הבקשה. אפרט דבריי.

22.
התביעה שבפני
י הוגשה לסעד של פירוק השיתוף בבניין.

23.
סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, קובע כי בסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעות בעניין פירוק שיתוף בזו הלשון:

"51
(א)
בית משפט שלום ידון באלה:
...
(3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"

24.
פירוק השיתוף מהווה זכות יסוד של כל בעל בית משותף (ראו: סעיף 37(א) לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969), שרצוי לעודדה, משיקולים כלכליים של פיתוח הקרקע, משום שהשיתוף עשוי לעכב את הפיתוח של הנכסים המשותפים, לסרבל ביצוע עסקאות במקרקעין המשותפים וכן להכביד על אופן השימוש במקרקעין (ראו בעניין זה: דברי כבוד השופט מ' לנדוי בע"א 319/74 רובינשטיין נ' פיין, פ"ד ל (1) 454, 457 (1975); דברי כבוד השופט מ' לנדוי בע"א 623/71 גן בועז נ' אנגלנדר, פ"ד כז (1) 334, 336 וכן ראו: י' ויסמן, דיני קנין, בעלות ושיתוף, כרך שני תשנ"ז – 1997, 278 (להלן: "ויסמן")).

25.
בחלק מפסקי הדין הובעה דעת גורסת לפיה לבית המשפט אין שיקול דעת בעת שמוגשת לו תביעה לפירוק שיתוף משום שזו מהווה זכות יסוד (ראו ויסמן, בעמ' 280 - 281);

26.
הסמכות העניינית לדון בתביעה נקבעת על פי הסעד העיקרי הנתבע בתביעה העיקרית.

27.
אמנם כטענת המבקשים, בסעיף 17 לכתב התביעה מבקשים המשיבים 1 ו-2 להורות על פירוק השיתוף בדרך של חלוקת בעין, רישום הבניין כבית משותף ובו 7 דירות (קרי 7 חלקים בלבד וזאת בניגוד לאמור בנסח הרישום לפיו הבניין מחולק ל-8 חלקים).

28.
עם זאת מקובלת עלי טענת המשיבים 1 ו-2 לפיה לבית משפט זה קיימת סמכות שבגררא לדון בנושא הבעלות שבין הצדדים.

29.
סעיף 76 לחוק בתי המשפט קובע כי:

"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר."

30.
בת"א (מרכז) 40802-07-12 עבדאלרחים מוחמד קשוע נ עבדאללטיף מנצור (מיום 28/4/13) [פורסם בנבו] קבעה כב' השופטת (כתוארה אז) ה' גרסטל כדלקמן:

"...ברי שההכרעה בעניין הבעלות על הנכס אינה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, אולם ניתנה "אגב אורחא", לשם הכרעה בסוגיית פירוק השיתוף, היא הסוגיה העיקרית בתיק..."

31.
מטרתו של סעיף 76 לחוק בתי המשפט הינה כפולה: ראשית לאפשר לכל בית משפט להכריע גם בשאלה הנתונה בסמכותה של ערכאה שיפוטית אחרת;
ושנית לצמצם את תחולתה של הכרעה זו לאותו עניין בו ניתנה, כך שניתן יהיה לדון באותה שאלה בערכה השיפוטית המוסמכת לדון בה (ראו בעניין זה דברי כב' השופטת, המשנה לנשיאה, מ' בן פורת בבג"צ 727/85 קרחילי נוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2) 589, 598).

32.
בעניין זה ראוי לציין כי כבר נקבע בעבר כי בכל מקרה, כל הכרעה שניתנה "אגב אורחא" רלוונטית לאותו עניין שנידון ואינה מהווה מעשה בית דין (ראו: ע"א 727/85 קרחילי נוצר נ' בית הדין הארצי לעבודה, לעיל; וכן 476/88 שושנה אשתר נ' עליזה נפתלי, פ"ד מח(2) 749, 755).

הכלל הוא שרק

פסק דין
סופי שנתן בית משפט בסמכות כדין, יכול להוות מעשה בית-דין (ראה פרופ' נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך האזרחי הוצאת רמות, 1991).

33.
עוד יפים לעניין זה דברי השופט אגרנט בע"א 246/66 שמעוני נ' ש' קלוז'נר ואח’, פ"ד כב(2) 561, 585-584):

"מקום שהכרעת בית-משפט ניתנה לגבי שאלה 'אינצידנטלית', אשר הסמכות הייחודית להכריע בה, שעה שהיא מתעוררת במישרין, נתונה לבית-משפט אחר, לא תוכל אותה הכרעה לשמש השתק עקיף במשפט שני בין אותם הצדדים".

34.
בענייננו, כפי שאני מבינה, כל ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים עסקו בתביעה לסילוק יד מהרכוש משותף בבניין ובתביעה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים (כך גם
הליכי הערעור), אך לא עסקו בזכויות הקנייניות בבניין ובוודאי שלא עסקו באופן ישיר בשאלת זכויות הבעלות במקרקעין ורישומן בנסח רישום המקרקעין.

35.
בנסיבות אלה וכפי שכבר הבהרתי לעיל, אינני סבורה כי בין הצדדים קיים מעשה בית דין על יסוד ההליכים הקודמים ואינני מקבלת טענה זו של המשיבים 1 ו-2.

36.
דברים אלה אף מתיישבים עם פסק הדין שניתן בערעור, אשר קבע כדלקמן:

"...
3. המשיבים (קרי: המבקשים 1 ו-2 – כ.ה) אינם טוענים ומוותרים על כל טענה לזכויות קנייניות ו/או כל זכויות אחרות בדירות 6 ו-7 בקומה השלישית נשוא ההליך, ומכירים בכך שהזכויות בדירות הן של המערערים בלבד.

4. המשיבים (ביניהם גם המשיבים 1 ו-2 והמשיבה 5– כ.ה) יהיו רשאים לפנות לבית המשפט המוסמך בתביעה לפירוק שיתוף על מנת לרשום את הבניין כבית משותף, באופן שמצב הרכוש המשותף וזכויות הדירות, ישקפו את ממצאי פסקי הדין שניתנו עד עתה על ידי בית משפט המחוזי והשלום(ת.א מחוזי 1355/01, ת.א שלום ת"א – 31636/04), בכל הנוגע לרכוש המשותף ויהיו רשאים לטעון שלמערערים שתי שביעיות בלבד מהמקרקעין, ובכפוף לאמור בסעיף 3. המערערים יהיו רשאים להתנגד לפנייה זו".

37.
למען הסר ספק אבהיר כי גם הכרעה בתביעה שבפני
י לעניין אופי פירוק השיתוף, לא תהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לשאלת הבעלות, וככל שמי מהצדדים יחפוץ בכך, הרי הדרך פתוחה בפני
ו לפנות לערכאה המוסמכת לצורך שינוי האמור בנסח הרישום.

38.
מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אני מוצאת להזכיר כי סעיף 39 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 קובע כי ניתן לבצע חלוקה בעין תוך תשלום תשלומי איזון בין השותפים.

39.
ממילא אבהיר כי בעניין בקשות לסילוק על הסף לעולם עדיף פתרון לגופו של עניין על פני פתרון דיוני (ראו: דבריו של כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו פ"ד מ (2) 668).

40.
בנסיבות אלה אינני מוצאת לקבל את הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר
41.
הבקשה נדחית.

42.
שאלת ההוצאות תידון בסוף ההליך.

43.
כתבי הגנה מטעם המבקשים ומטעם המשיבים 7-3 והמשיבים 11-10 יוגשו בתוך 30 ימים החל מהיום.

מזכירות בית המשפט תעביר העתק החלטה זאת לצדדים.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 19071-05/13 רמי ניר, ברכה ניר שגיב, רחל ניר נ' מירב ברכה זלינגר, דן אופיר אופנהיים, אפרים ינון נשר ואח' (פורסם ב-ֽ 10/09/2013)