פסקי דין על אסרף יצחק | פסקי דין על אסרף מיכאל |

7780/01 פ     22/09/2004




פ 7780/01 מדינת ישראל נ' אסרף יצחק, אסרף מיכאל




17
בתי המשפט
פ 007780/01
בית משפט השלום קריות
22/9/2004
תאריך:
כב' השופטת אורית קנטור

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

נ ג ד

הנאשמים
1 . אסרף יצחק

2 . אסרף מיכאל
ב"כ המאשימה - עו"ד גב' דוידוביץ'
הנאשמים - הופיעו
ב"כ הנאשמים - עו"ד גב' פררו
נוכחים:

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשמים מהעבירה שיוחסה להם.
1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו יוחסה להם עבירה של גידול סם מסוכן - עבירה לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973.

2. המאשימה טענה כי בתאריך 13.7.00, נמצאו הנאשמים מגדלים 30 שתילים של סם מסוכן מסוג קנאבוס, במשקל כולל נטו 11,520 גרם, בסככה סמוכה לבית מגוריהם במושב אבן-מנחם.

3. מטעם המאשימה העידו:
רס"ר רוט משה - באמצעותו הוגש מזכר - ת/1 אודות נסיבות צילום קלטת וידיאו במקום.
פקד אליהו מאיר - באמצעותו הוגשה הקלטת שצולמה בעת תפיסת הסמים במושב אבן-מנחם - מוצג ת/2 וכן דו"ח פעולה שערך - מוצג ת/3.
פקד בז'רנו אבירם - באמצעותו הוגש דו"ח פעולה ודו"ח תצפית שערך בתאריך 12.7.00 - מוצג ת/14.
בהסכמה הוגשו: אמרת נאשם מספר 2 - מוצג ת/4, אמרת נאשם מספר 1 - מוצג ת/5, זיכרון דברים בדבר תפיסת מוצג - ת/6, זכ"ד לגבי שקילת הסם - מוצג ת/7, תמונות שצילם עד תביעה מספר 6 - מוצגים ת/8 ו- ת/9, שני דו"חות שרשרת סם - מוצגים ת/10 ו- ת/11, תעודת עובד ציבור - מוצג
ת/12 וחוות דעת מומחה - ת/13.

4. מטעם ההגנה העיד הנאשם מספר 1 ובאמצעותו הוגשה תרשים של חלקת משפחת אסרף במושב אבן-מנחם - מוצג נ/1.
במהלך חקירתו הנגדית הוגשו הרשעותיו הקודמות של אחיו - אסרף מאיר - מוצג ת/15.
הנאשם מספר 2.
יורם אסרף - אחיהם של הנאשמים, באמצעותו הוגשו תמונות שצילם נ/2 -נ/8, המשקפות את הסככה בה נמצאו הסמים וסביבת הבית באופן כללי וכן תרשים מודד של שטח הסככה נשוא האישום - מוצג נ/9.
כן הוגש בהסכמה פרוטוקול תיק מעצר 2671/00 של בית משפט השלום בעכו מיום 14.7.00 - מוצג נ/10.

5. בתאריך 7.12.03 יצא ביהמ"ש לביקור במקום על מנת להתרשם ממבנה השטח, ממיקום המבנים שאוזכרו במהלך הבאת הראיות, במרחקים בין המבנים ובמבנה הטופוגרפי של השטח.
בפרוטוקול הביקור במקום ציינתי כי בין היתר היה בכוונתי להתרשם מן המרחק בין בית הנאשמים לסככה בה נמצא הסם וקיומו של קשר עין ביניהם, תוואי הצינור שנמצא מקשר בין הבית לסככה, תיאור המבנה הטופוגרפי של המבנים המוצבים בחלקה: בית + סככה ועניין שדה הראייה ממיקום התצפית של השוטרים לגדר ולסככה.
פרוטוקול הביקור במקום נשלח לצדדים.

6. אין חולק כי בסככה המצויה בשטח המושב אבן-מנחם נתפסו סמים מן הסוג ובכמות שיוחסה לנאשמים בכתב האישום.
הנאשמים כפרו בעובדה כי הם אלה שגידלו את הסמים.
ב- ת.פ (ת"א-יפו) 40422/99 - מדינת ישראל
נ' וויסאם חמדאן - נדון מקרה דומה של גידול סם בחממה שנשכרה ע"י הנאשם באותו תיק.
כב' השופט כספי ציטט בהכרעת דינו שורה של אסמכתאות ופסקי דין ביחס לעבירת הגידול כשלעצמה, ביחס לעבירה של החזקת סם, ביחס לחזקות הנדרשות ולדרכי ההוכחה בעבירות מסוג זה.
בעבירה של ייצור, הכנה והפקת סם לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים, בדומה לעבירה עפ"י סעף 7 א' לפקודת הסמים המסוכנים נדרשים, מלבד היסוד הפיזי (החזקה כולל שליטה, גידול, ייצור, הפקה או הכנה), גם יסוד נפשי של מחשבה פלילית, שכן אין להרשיע על בסיס החזקות האמורות אלא אם היה הנאשם מודע לכך שהחומר נשוא העבירה הינו סם מסוכן, דהיינו - נדרש יסוד נפשי של מודעות.
לעניין זה קבע ביהמ"ש העליון ב- ע"פ 446/86 - יצחקי נ' מדינת ישראל
- כי: "חובת ההוכחה שהמערער ידע על הימצאות הסם והביע הסכמתו לכך היא על התביעה. כאמור, מה שנמצא בדירה - אפילו היה נוכח המערער ורואה אותו - אינו בהכרח מראה על שימוש בסמים, לא הובאה כל ראיה שהממצאים הללו אפילו לא היו נטולי ערך הוכחתי - היו בידיעתו".
עם זאת, כפי שקבע הנשיא שמגר ב- ע"פ 611/80 - מטוסיאן נ' מדינת ישראל
- ניתן להסיק את המחשבה הפלילית גם מתוך מכלול הנסיבות החיצוניות, שכן: "מערכת נסיבות נתונה יכול ותיצור חזקה שבעובדה לפיה מי שהחזיק בסם גם ידע על מהות מעשהו...".
כמו כן נקבע ב- ע"פ 1478/91 - רובבשי נ' מדינת ישראל
- כי משהוכחו עובדות המצביעות על כך שנאשם פלוני החזיק בפועל בסם מסוכן או שהיתה לו שליטה על סם זה, כי אז נוצרת פרזומציה עובדתית הפועלת לחובתו, אולם זו ניתנת לסתירה.
התביעה היא שחייבת להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר ואילו, אם ניתן הסבר המפריך את החזקה או המטיל בה ספק והספק לא הוסר - אין די בפרזומציה העובדתית כדי להשתית עליה הרשעה.
ב- ע"פ 706/79 - ג'יבאלי נ' מדינת ישראל
- קבע כב' השופט אשר כי: "אפילו נסכים שברוב המקרים מספיקה הימצאותו של הסם בדירתו או בכיסו של אדם כדי ליצור הנחה שבהיגיון כי הוא ידע על מציאותם שם, הרי ברור שההנחה, גם אם היא סבירה, אינה בלעדית והדבר אינו תמיד כך. לפיכך עלינו לדרוש דבר מה נוסף שעל התביעה להוכיחו על מנת להפוך את ההנחה ההגיונית הנ"ל לראייה מספיקה כדי הרשעה בפלילים".

7. בענייננו - נתפס הסם בסככה הממוקמת מחוץ לתחום נחלת משפחת אסרף, בחלקה מספר 20 של המושב אבן-מנחם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ב- נ/1 וכפי שהתרשמתי גם מהביקור בשטח.
אכן, הוכח כי אביהם של הנאשמים השתמש בעבר בסככה הנ"ל ביחד עם אחר לצורך גידול בקר, אולם - האב נפטר מזה שנים והסככה נטושה ואינה מצויה בשימוש כלל.
כך שלא ניתן לייחס לנאשמים את החזקת הסמים בסככה הנ"ל, אלא אם היתה המאשימה מוכיחה עובדות נוספות.
יש לציין כי אף העד בז'רנו ב- ת/14 ציין בהגינותו כי: נוכחנו לדעת שהמחסן בו נמצא החומר החשוד כסם לא באופן החלטי שייך למשפחת אסרף ואי אפשר לקשור את המחסן או החומר אליהם בוודאות".
לפיכך, במהלך החקירה ניסו השוטרים לקשור את הנאשמים לסם בדרכים אחרות.
עובדה אחת עליה ביקשה המאשימה להתבסס ולבסס את הקשר הנ"ל היתה כי שתילי הסם בסככה הושקו באמצעות טפטפות אשר התחברו באמצעות צינור גומי למחבר שהוביל באמצעות צינור לשיבר המים בבית הנאשמים.
עד התביעה אליהו מאיר העיד כי השתילים היו מושקים ומטופחים וכי האדמה היתה רטובה בעת שגילו את השתילים והעיד כי הנאשם מספר 1 ישב על גל אבנים מתחתיו נמצא החיבור לשיבר של הבית.
עובדה זו לא מצאה ביטוי בדו"ח הפעולה שערך העד ב- ת/3, שם לא אוזכרה עובדה זו כלל ולכן - אני קובעת כי הניסיון לקשר את הנאשם מספר 1 לחיבור האמור הינו גרסה כבושה אשר אמינותה פחותה בעוד אשר דו"ח הפעולה אשר נרשם בסמוך לאירוע משקף טוב יותר את התרחשות האירועים והשתלשלותם.
עד זה העריך כי המרחק מבית הנאשמים לסככה הוא כ- 50 מטר, אולם שאר העדים ובהם אנשי המשטרה, הנאשמים ובמיוחד התרשימים - מצביעים על כך כי המרחק רב יותר - לפחות 200 מטר, ומכל מקום העד לא הביא כל ראייה בדבר מדידה מדוייקת שערך.
אין זאת כי אומדנו מהווה ניסיון נוסף לקשור את הנאשמים לסככה בלא שיש לכך ביסוס אובייקטיבי בחומר הראיות.

8. ניסיון נוסף לקשור את הנאשם 2 לסמים - נעשה ע"י העד אבירם בז'רנו אשר העיד בפני
כי לאחר שהשוטרים מצאו את הסמים בסככה הם החליטו להציב מארב: שני שוטרים המתינו בסככה והוא ושוטר אחר התמקמו לתצפית מול הסככה. לדברי העד - בשעה 21:00 הגיע למקום רכב, ממנו יצא הנאשם 2, עלה על השער, הסתכל לתוך הסככה, בדק למטה שהכל בסדר וסימן לנהג.
עדותו זו של העד בפני
, עליה חזר גם במהלך הביקור במקום עת הדגים את אופן הטיפוס של הנאשם 2 על הגדר, איננה מאוזכרת ב- ת/14 - דו"ח הפעולה שערך ביום באירוע - שם ציין כי הנאשם 2: "ירד מהרכב ובדק את גדר הכניסה למחסן המדובר, בדק את נעילת הגדר, התכופף ובדק את העשבים."
העד פרש כי: "כביכול וידא שאף אחד לא נגע בשער ולא הזיז."
דהיינו - אזכור הטיפוס על הגדר מהווה גרסה שהועלתה לראשונה בבית המשפט, וככזו מהווה גרסה כבושה אשר אמינותה פחותה.
אין זאת כי היה ברצון העד לחזק את הקשר בין הנאשם 2 לבין מה שמצוי בסככה ולהצביע על "דבר המה" הנדרש בהלכת ג'באלי הנ"ל.
במהלך הביקור במקום הדגים העד כיצד טיפס כביכול הנאשם 2 על הגדר, אולם על אף שהתרשמתי כי ממקום הסתתרותו של העד ניתן להבחין באדם המטפס על הגדר ציינתי מפורשות כי הביקור נערך בשעות הצהריים, בעוד שהתצפית התקיימה בשעות הערב, בחשכה.
ראשית - הנני דוחה כאמור את גרסתו של העד כי הנאשם טיפס על הגדר כגרסה כבושה ומעדיפה את גרסתו הראשונית, כפי שבאה לידי ביטוי ב- ת/14.
שנית - גם מטיפוס על הגדר, גם אם ניתן להבחין, אם המטפס מטה את גופו קדימה וימינה בחלק מתוך הסככה - יש לקחת בחשבון כי בשעת הביקור במקום המדובר היה בשעת לילה ולכן ספק רב אם המטפס יכול להבחין בגידולים המצויים בתוך הסככה.

9. הנאשם 2 נתן הסבר מדוע הגיע למקום בשעה שהגיע ועד ההגנה שעשה עלי רושם חיובי תמך בגרסתו.
גרסתם זו לא זו בלבד שלא נסתרה, אלא היא סבירה ועומדת במבחני ההיגיון: אם נמסר לנאשם כי גנבים מסתובבים במקום, בדיקת הגדר מכיוון כביש המערכת היא אכן דרך סבירה לבדוק חשד כזה.
לא סביר בעיני כי אדם ינקוט בדרך מפלילה, כפי שטוענת המאשימה שנקט הנאשם, לאחר שבבוקרו של אותו יום נערך חיפוש בבית והנאשם מודע לכך שהוא חשוד בהחזקת סמים בבית או בסביבתו.

10. אשר לעניין הצינור, המחבר והעובדה כי הסככה הושקטה במים שנלקחו משיבר הבית: ראשית - אמם של הנאשמים לפי הראיות שהובאו בפני
, היא בעלת הנחלה והיא זו אשר היתה משלמת את חשבונות המים במזכירות המושב.
המאשימה לא האשימה את האם ולא ייחסה לה את עבירת ההחזקה מטעמיה, אולם הסבר מדוע לא ניתן לי: כלום אין בעובדות אלה כדי להצביע על שליטה של האם בסמים?
אולם - המאשימה כאמור בחרה שלא להאשימה.
המאשימה לא הביאה כל ראייה כפי שעשתה המאשימה ב- ת.פ 40422/99 הנ"ל כי צריכת המים כתוצאה מחיבור הסככה לשיבר עלתה באופן ניכר, כי המים שנצרכו עקב כך התייקרו או כי מי שאחראי לחיבור בפועל היה אחד מן הנאשמים.
באותו תיק הוכיחה המאשימה, בניסיונה לקשור את הנאשם למריחואנה שגידלה בחממה, כי הנאשם הכיר בחובתו לשלם עבור המים שהועברו לסככה ובכך היה כדי לקשור אותו לגידולים שנמצאו בתוכה.
הוכחה כזו לא הובאה במקרה שבפני
ולכן, אין בעצם חיבור הסככה בצינור ובמחבר לצינור המגיע לשיבר הבית כדי לקשור את הנאשמים דווקא לסככה ולגידולים שהושקו מצינור זה.

11. כפי שציינתי בפרוטוקול הביקור במקום, קיימים מכשולים טופוגרפיים ניכרים בין הבית לסככה המצויה כאמור מחוץ לגבולות החלקה, כאשר דרך הגישה מהבית לסככה הינה תוך כדי חציית דרך כורכר וסוללת אבנים ועפר גבוהה.
לא ניתן לראות מהבית מה נמצא בתוך הסככה ואף מקצה הסוללה הנ"ל ניתן לראות רק את גג הסככה, אך לא מה שמעבר ללוחות הפח המכסים את דפנותיה.
על מנת להגיע לסככה יש לרדת דרך הסוללה בדרך גישה רצופת אבנים וצמחיית בר.
לכן, אני קובעת, לאור ממצאי בביקור במקום כי לא ניתן לייחס לנאשמים שליטה כלשהי על הסככה, המצויה מחוץ לנחלת המשפחה ואשר לא ניתן לראות את מה שבתוכה אלא במגבלות שציינתי לעיל.

12. אשר על כן, אני קובעת כי לא הוכח בפני
כי הנאשמים גידלו את הסמים שנמצאו בסככה או החזיקו בהם, או קיימו בהם שליטה בלעדית כנדרש עפ"י החוק והפסיקה ואני מזכה את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם, מאחר והתביעה לא עמדה בנטלים הנדרשים.

המוצג יושמד בתום תקופת הערעור והקלטת תוחזר לידי המאשימה.

מודעת זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה היום ז' בתשרי, תשס"ה (22 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.
א. קנטור - שופטת
קלדנית: טלי








פ בית משפט שלום 7780/01 מדינת ישראל נ' אסרף יצחק, אסרף מיכאל (פורסם ב-ֽ 22/09/2004)