פסקי דין על .די.אס. פי גרופ | פסקי דין על עופר אליקים | פסקי דין על אלי אסולין

7192-02/13 עע     16/09/2013




עע 7192-02/13 .די.אס. פי גרופ בע"מ, עופר אליקים נ' אלי אסולין









בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 7192-02-13



ניתן ביום
16 ספטמבר 2013


1

.די.אס. פי גרופ בע"מ

2

.עופר אליקים
המערערים

-



אלי אסולין
המשיב


בפני
: השופטת ורדה וירט ליבנה
, השופטת לאה גליקסמן
, השופט אילן איטח



נציג ציבור (עובדים), מר מנחם שוורץ, נציג ציבור (מעבידים), מר משה אורן

בשם המערערים
– עו"ד אריאל שמר ועו"ד ליר חן
בשם המשיב – עו"ד משה וקרט



פסק דין


השופטת לאה גליקסמן

:
1.
ערעור זה, לאחר מתן רשות ערעור בהחלטה מיום
26.5.2013, סב על
החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת קרן כהן ונציגות הציבור גב' מירה ארינובסקי וגב' לוני גולדשטיין; סע"ש 40867-10-12) מיום 20.1.2013, בה נדחתה בקשתם של המערערים לסילוק על הסף של רכיבים מכתב התביעה.

הרקע לבקשה
:
2.
בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב (להלן – העובד) כנגד המערערת 1 (להלן - החברה) והמערער 2 (להלן - המנכ"ל) לסעדים כספים שונים.

3.
בתביעתו טען העובד כי פוטר ללא שימוע, בניגוד לנהלי החברה ובחוסר תום לב. בגין פיטוריו, תבע העובד מהחברה בלבד השלמת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, תבע העובד את ההחברה והמנכ"ל, יחד ולחוד, לשלם לו פיצוי
"בגין הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו" בסך של 300,000 ₪.
4.
המערערים טענו בבית הדין האזורי כי יש למחוק מכתב התביעה את הסעיפים שעניינם התביעה לפיצוי בעד הוצאת לשון הרע, לנוכח העובדה שהעובד לא פירט את המילים המהוות לשון הרע, איזה פרסום בוצע, אם בכלל, מי ביצע אותו פרסום ובאיזה אופן בוצע, אלא העלה טענות עמומות וסתמיות בדבר הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.
5.
העובד טען כי בכתב התביעה פירט היטב ובאופן ספציפי אותם פרסומים והתנהגויות המקימים זכותו לפי חוק איסור לשון הרע.
6.
בית הדין האזורי קבע כי בשלב מקדמי זה של ההליך מדובר בפירוט מספיק על מנת לאפשר לחברה להתגונן מפניו, שכן העובד פירט את המקור לידיעותיו (עובדי החברה) וכן את האמירות הספציפיות שנאמרו (הוצאת אישורי ימי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק); אין מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות לחברה להתגונן מפניהן; בכל הנוגע למנכ"ל ניתן פירוט ספציפי על מקור הידיעה – מארגן כנס הבכירים בתחום השבבים - וכי המעשה המקים את חבות המנכ"ל הוא הוצאת העובד מהרצאתו של המנכ"ל, לבקשת המנכ"ל, בנוכחות אנשים רבים, ואמירתו של המנכ"ל כי העובד "עשה מעשים שלא ייעשו".
החלטה זו היא מושא ערעור זה.
7.
בהחלטה מיום 26.5.2013 הוצע לצדדים, לנוכח העובדה כי דרך המלך אינה סילוק על הסף כאשר ניתן לתקן את הפגם בכתב התביעה באמצעות תיקון כתב התביעה, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, כי העובד יגיש כתב תביעה מתוקן ובו פירוט נוסף של עילת התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע. העובד קיבל את הצעת בית הדין, והמערערים דחו את הצעת בית הדין. לעניין תיקון כתב התביעה נתייחס בהמשך (סעיף 21 ואילך).

טענות הצדדים
:
8.
המערערים טענו כי בכתב התביעה, מעבר לטענה כי המערערים הוציאו את דיבתו של העובד, אין פירוט של אותן אמירות, למי אותן אמירות נאמרו, וכלל לא ברור מי אמר אותן אמירות; הפירוט שבכתב התביעה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה; בהתאם לדין ולפסיקה, על התובע לפרט בתביעתו את המילים, בכתב או בעל פה, שמהוות לטענתו לשון הרע ואין להסתפק בטענות כלליות, קל וחומר כאשר התובע נסמך על אמירות בעל פה ולא בכתב; כמו כן, כן על התובע לפרט למי מיוחס הפרסום של עוולת לשון הרע, וכאשר מדובר בגוף כגון חברה, יש לציין את זהות האדם לו מיוחסת אמירה של לשון הרע; מרכיב "הפרסום" מחייב התייחסות עובדתית למי אותן אמירות המהוות כביכול לשון הרע נאמרו ומתי נאמרו; העדר פירוט עובדתי שולל מן המערערים את היכולת להתגונן בפני
התביעה.
9.
העובד טען כי אין מקום למחוק את התביעה מחמת חוסר עילה, וכי אם חסרים למערערים פרטים נוספים, היה עליהם לנקוט בדרך של בקשה למתן פרטים נוספים; בהתאם לפסיקה, על התובע לפרט את האמירות שנאמרו בפועל, וזאת כדי להקים את יסודות עוולת לשון הרע. אולם, אין הכרח כי התובע יפרט את מועד פרסום לשון הרע, המקום בו בוצע הפרסום, המסגרת בה נאמרו האמירות, שמותיהם הספציפיים של האנשים אליהם יועד הפרסום, הגורם הספציפי בחברה שמסר את האמירה בשם החברה. הפרטים והנסיבות אינם לחלק מיסודות עוולת לשון הרע; מטבע הדברים, תובע, ובפרט עובד, לא תמיד יודע את מכלול הפרטים והנסיבות, ואין לקבוע הלכה שלפיה במקרה כזה תביעה תימחק על הסף מבלי לקיים דיון לגופו; הטענה כי על העובד לציין בכתב התביעה את הגורם או האורגן בחברה אשר פרסם את הידיעה אינה עולה בקנה אחד עם הדין והפסיקה; לאור האמור, די בפירוט שניתן בכתב התביעה.
10.
בהמשך להחלטה מיום 26.5.2013 הגיש העובד לבית הדין האזורי בקשה לתיקון כתב התביעה, אליה צורפה טיוטת כתב תביעה מתוקן, במסגרתה פורטו, לטענתו, מכלול הנסיבות, בהתאם לאמור בהחלטת בית הדין מיום 26.5.2013. העתק מהבקשה ומכתב התביעה המתוקן צורפו לסיכומי העובד. העובד טען כי לאור הבקשה לתיקון כתב התביעה אין מקום להיעתר לבקשה למחיקת התביעה בטרם תינתן החלטתו של בית הדין האזורי בבקשה לתיקון כתב תביעה; כן טען כי סירובם של המערערים להצעת בית הדין מיום 26.5.2013 ועמידתם על ההתדיינות בערעור ומחיקת התביעה היא התנהלות הנגועה בחוסר תום לב, ומעידה כי מאחורי בקשתם למחוק את התביעה לא עומד באמת ובתמים הרצון לקבל גרסה עובדתית מלאה יותר שתסייע להם להתגונן בפני
כתב התביעה, אלא רצון לחסום בפני
העובד את שעריו של בית הדין, להתישו בבקשות פרוצדוראליות במקום לקיים דיון לגופו של עניין, ולגרום ל"סחבת" בבירור תביעותיו.
11.
המערערים טענו כי צירוף כתב התביעה המתוקן מהווה "ניסיון חסר תום לב באופן קיצוני לעקר מתוכן את הודעת הערעור ולנסות 'לייצר מציאות שונה בשטח', כאשר המערערים הודיעו כי לאור הצהרת המשיב [העובד] הם אינם יכולים להסכים על תיקון כתב התביעה"; לנוכח העובדה שהעובד טען בזמן אמת כי "פירט את כל אותן אמירות ומעשים המקימים את זכותו לפי חוק לשון הרע ואין בידו בשלב זה כל מידע בדבר אמירות או התנהגויות נוספות, מעבר לאלו שפורטו בכתב התביעה", דהיינו כי אין בידיו את הפירוט הנוסף הנדרש להוכחת תביעתו, יש למחוק את תביעתו ואין לאפשר לו לתקן את כתב התביעה.

הכרעה
:
המסגרת הנורמטיבית:
12.
בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965
נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע


(1997) (להלן – שנהר) כמפורט להלן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

(ע' 421).
13.
בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי -
"כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967); המר' (מחוזי י-ם) 688/66 119/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' קול העם בעירבון מוגבל, פ"מ ח 396 (1953) בפס' 5 לפסק דינו של השופט ב. הלוי; אורי שנהר דיני לשון הרע 420 – 421 (1997); ...
אמנם, כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי", והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה (סדרי הדין האזרחי, בעמ' 174 – 177). אלא שאין בצירוף הפרסום, כשלעצמו, כדי להקים פלוגתא בין הצדדים בגין כל ביטוי וביטוי המופיעים בפרסום. אדם אינו חייב לתבוע את חברו בשל כל הביטויים שיש בהם משום לשון הרע, אלא רשאי הוא לתבוע את עלבונו בשל ביטוי מעליב אחד הכלול בפרסום, ולהתעלם מן היתר. לא מן הנמנע, כי תובע ימנע במתכוון מלתבוע בגין ביטוי מסוים המופיע בפרסום, אשר אף בו יש משום לשון הרע, הואיל וכלפיו יש לנתבע הגנה, והתובע מבין שביחס לביטוי זה לא יוכל להצליח בתביעתו ... אוסיף ואציין, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין מפורשות בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני
הפרסום כולו. מטבע הדברים, יתאימו מצבים אלה למקרים בהם הפרסום הוא קצר ומתוחם. ברם, במרבית המקרים, יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט".
רע"א 291/12 מרדכי הלפרין נ' חיים איצקוביץ (25.6.2012).
(להלן–עניין הלפרין)
14.
אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'. כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב "לשון הרע", ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אולם, אין בכך כדי לפטור את התובע מליתן פירוט גם של שני המרכיבים האחרים. הדברים אמורים במיוחד לגבי מרכיב ה"פרסום" שכן "יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה, .. לשון הרע חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מהנתבע או מהנאשם" (שנהר, ע' 85).
נבהיר, כי אין משמעות הדרישה לפירוט המרכיבים האחרים כי בהיעדר מידע מלא בידי התובע אודות נסיבות הפרסום, כגון יום ושעה מדויקים בהם בוצע הפרסום, תימחק התביעה על הסף בשל היעדר עילה. אולם על התובע לתת פירוט בסיסי לכל מרכיב מעילת התביעה. כך, למשל, בהיבט הזמן, יהיה על התובע לפרט את תחום פרק הזמן בו בוצע הפרסום, אם אין בידו מועד מדויק.

מן הכלל אל הפרט:
15.
על יסוד הכללים המנחים כאמור לעיל, יש לבחון אם בכתב התביעה שהוגש על ידי העובד ניתן פירוט ראוי לעילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע.
15.1.
סעיף 10 לכתב התביעה:
"ואולם, במטרה לעקוף את מילוי חובותיה בהתאם לדין ולנהלים החלים ביחסי העבודה כאמור, החלה הנתבעת בחוסר תום לב, לנהל מסע הכפשה כנגד התובע, תוך העלאת טענות שווא חמורות כנגדו, לפיהם התובע מוסר סודות מסחריים לספק חיצוני או מוציא אישורי מחלה פיקטיביים, בבחינת ההגנה הטובה ביותר הינה התקפה".
15.2.
סעיף 14 לכתב התביעה:
"מעשיהם החמורים של הנתבעים נמשכים גם בימים אלו, שבועות ארוכים לאחר שהתובע פוטר מעבודתו. כך בכנס חשוב לבכירים בתחום השבבים שהתקיים לאחרונה התבקש התובע על ידי מארגני הכנס בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהנתבע 2 [המנכ"ל] מרצה, וזאת לדרישתו הנחרצת של האחרון. בשיחה שקיים התובע עם מארגן הכנס לאחר מכן הסתבר כי הנתבע 2 מפיץ ידיעות פוגעניות וכוזבות לפיהן התובע עשה מעשים שלא ייעשו".
15.3.
סעיפים 56 ו- 57 לכתב התביעה:
"בד בבד, הגיעו לידי התובע ידיעות מפי עובדי החברה וגורמים שמחוצה להם, לפיהם החברה מעלה טענות שווא כנגד התובע בדבר הוצאת אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק של החברה, תוך הטלת דופי חמור בתובע, במוניטין המקצועי שלו, ובשמו הטוב.
לא למותר לציין כי טענות שווא אלו פשטו כאש בשדה קוצים והם הגיעו לידי עובדים רבים של הנתבעת וגורמים אחרים מחוצה לה, תוך שנגרמים לתובע נזקים בלתי הפיכים ופגיעה בשמו הטוב".
15.4.
סעיפים 65 ו- 66 לכתב התביעה:
"אם לא די באמור – מעשיה החמורים של הנתבעת נמשכים גם עד עצם היום הזה, לאחר שהתובע פוטר מעבודתו. כך לאחרונה בכנס חשוב בתחום השבבים התבקש התובע על ידי מארגן הכנס, בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהנתבע 2 מרצה, וזאת לדרישתו הנחרצת של הנתבע 2.
אם לא די באמור
- הנתבע 2 הפיץ כזבים והכפשות כנגד התובע, לפיהן עשה הוא מעשים שלא ייעשו ועוד מיני הכפשות, תוך שהוא פוגע במוניטין המקצועי של התובע, ובשמו הטוב של התובע בתחום ענף השבבים ומנסה לפגוע במטה לחמו".
16.
בתשובתו לבקשה בבית הדין האזורי, כמו גם לבקשת רשות הערעור, ציין העובד כי בכתב התביעה פירט את כל אותן אמירות ומעשים המקימים זכותו לפי חוק איסור לשון הרע ואין בידו בשלב זה כל מידע בדבר אמירות או התנהגויות נוספות, מעבר לאלה שפורטו בכתב התביעה. לנוכח הבהרה זו, נקודת המוצא לדיון היא שעילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע מבוססת על האמירות והמעשה הקונקרטיים המפורטים בכתב התביעה, ולא על אמירות כלליות, כגון האמירה בסעיף 66 לכתב התביעה שלפיה המנכ"ל בנוסף להכפשה הקונקרטית כי העובד "עשה מעשים שלא ייעשו" הפיץ כנגד העובד "עוד מיני הכפשות".
17.
עיון בכתב התביעה מעלה כי לעובד שתי טענות קונקרטיות בעניין חוק איסור לשון הרע.
18.
הטענה הראשונה:
18.1.
לטענת העובד, החברה העלתה טענות שווא כנגדו בדבר

"הוצאת אישורי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק של החברה"
.
18.2.
לשון הרע

: כפי הנטען על ידי העובד, האמירה המיוחסת לחברה והמהווה הוצאת לשון הרע היא שהעובד הוציא אישורי מחלה פיקטיביים והדליף סודות מסחריים לספק של החברה. על פני הדברים, ניתן פירוט מספיק לאמירה המהווה לשון הרע.
18.3.
פרסום:

לטענת העובד, האמירות פורסמו הן בקרב עובדי החברה והן בקרב גורמים מחוץ לחברה. עם זאת, לא ניתן על ידי העובד פירוט למי מעובדי החברה או למי מהגורמים החיצוניים נאמרו הדברים, המועד בו נאמרו הדברים ובאילו נסיבות, ועל ידי מי מטעם החברה (אורגן או עובד) נאמרו הדברים, ומדוע אמירתם יוצרת אחריות לחברה. צודקים המערערים כי הפירוט שבכתב התביעה בעניין אמירות אלה חסר.
18.4.
נבהיר, כי גם אם אין בידי העובד את המידע המלא, עליו ליתן פירוט נוסף על הפירוט שנטען בכתב התביעה. כך למשל, אם העובדים ו/או הגורמים החיצוניים מהם שמע על טענות החברה שהועלו כנגדו לא מסרו לו מידע על זהות האדם שהפיץ את הטענות או המועד המדויק והנסיבות בהם נאמרו הדברים, לא יוכל לפרט מידע זה, אולם עליו לציין את כל הפרטים הידועים לו
- ממי שמע על הפרסום, תחום פרק הזמן בו בוצע הפרסום, היכן בוצע הפרסום וכו'.
18.5.
בהקשר זה נציין כי בתשובתו לבקשת רשות הערעור היפנה העובד למכתבים ששלחה החברה לב"כ העובד או לעובד עצמו, אשר צורפו לכתב התביעה
(נספחים יב' ויד'). לטענת העובד, אותן אמירות המיוחסות לחברה נהירות לה היטב, שכן היא חזרה עליהן בכתבי טענותיה ובמכתבים ששלחה לעובד, ולכן טענת המערערים שאין הם יודעים מה הן אותן אמירות ולכן אין ביכולתם להתגונן אינה אלה היתממות לשמה. אין בידינו לקבל טענה זו של העובד. בהיבט המהותי, המכתבים נשלחו לב"כ העובד או לעובד עצמו, ופרסום לשון הרע לנפגע בלבד אינו מהווה עוולה לפי החוק. ככל שלטענת העובד המכתבים נשלחו לגורמים נוספים, עליו לפרט בכתב התביעה למי נשלחו המכתבים. בהיבט הדיוני, כפי שנפסק בעניין הלפרין, ככלל אין די בצירוף מסמך, ו - "יש לדרוש שהמילים שנכתבו או נאמרו, ואשר מקימות לטענת התובע עילת תביעה לפי החוק, יובאו בכתב התביעה במפורש, ומוטב בצורה של ציטוט".
19.
הטענה השנייה:
19.1.
לטענת העובד, בכנס חשוב בתחום השבבים התבקש על ידי מארגני או מארגן הכנס בנוכחות אנשים רבים לעזוב את האולם בשעה שהמנכ"ל מרצה, וזאת על פי דרישתו הנחרצת
של המנכ"ל.
כמו כן, נודע לו ממארגן הכנס כי המנכ"ל מפיץ כנגדו "כזבים והכפשות
לפיהן עשה הוא מעשים שלא ייעשו".
19.2.
לשון הרע

: בטענה זו טען העובד כי לשון הרע באה לידי ביטוי הן במעשה – עמידת המנכ"ל על כך שהעובד יעזוב את האולם בנוכחות אנשים רבים, ובאמירה
- שלפיה העובד "עשה מעשים שלא ייעשו". על פני הדברים, ניתן פירוט מספיק לאמירה ולמעשה המהווים לשון הרע. כאמור, הטענה כי המנכ"ל הפיץ "עוד מיני הכפשות" אינה יכולה להקים עילת תביעה, בשל היעדר פירוט של ההכפשות.
19.3.
פרסום:

אמנם, העובד פירט בכתב התביעה את אופן פרסום לשון הרע ומקום הפרסום, אך לכאורה היה מקום לפרט יותר – המקום, המועד והמסגרת בהם נערך הכנס;
שם מארגן (או מארגני) הכנס מהם נודע לו על האמירה הנטענת של המנכ"ל.
20.
כללו של דבר: בכתב התביעה כפי שהוגש על ידי העובד לא ניתן הפירוט הנדרש לעילת תביעה של עוולת לשון הרע.

האם יש להורות על מחיקת העילה מכתב התביעה?
21.
משהגענו למסקנה כי לא ניתן בכתב התביעה המקורי שהגיש העובד פירוט ראוי, יש לבחון האם יש להורות על מחיקת עילת התביעה של עוולת לשון הרע.
22.
כידוע -
"הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף".
עע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – משה כהן, 13.2.2008.

כן נפסק כי -
"סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר".
דב"ע מז/15 – 3 אפנר יצחק -
מפעלי הדסה לנוער (לא פורסם).


עוד נפסק כי –
"דומה, כדבר המובן מאליו, שיש להעדיף תיקון על פני מחיקה, המתבססת על אותו תיקון מעוות הניתן לתיקון."

ע"א 194/87 סאלח ואח' נ' רשות הפיתוח ואח' פ"ד מד (2)
.185
23.
לא מצאנו כי מתקיימות במקרה הנדון נסיבות המצדיקות להורות על מחיקת עילת התביעה, ומן הראוי לאפשר לעובד לתקן את הליקויים בכתב התביעה באמצעות תיקון כתב התביעה.
24.
לטענת המערערים, לנוכח העובדה שהעובד הצהיר כי "פירט את כל אותן אמירות ומעשים המקימים את זכותו לפי חוק לשון הרע ואין בידו בשלב זה כל מידע בדבר אמירות או התנהגויות נוספות, מעבר לאלו שפורטו בכתב התביעה",
ומכאן עולה כי לדבריו הוא "אין לו פירוט נוסף מעבר למה שנטען בכתב התביעה" אין לאפשר לו לתקן את כתב התביעה, באופן הסותר את הצהרתו בזמן אמת. אין בידינו לקבל טענה זו. בכתב התביעה המתוקן אותו מבקש העובד להגיש לבית הדין האזורי, העובד לא פירט "אמירות או התנהגויות נוספות", לאלה שפורטו בכתב התביעה המקורי. בכתב התביעה המתוקן הוסיף העובד מידע ופרטים על נסיבות הפרסום (מועדים, שמות האנשים המעורבים באירועים) ועובדות נוספות הדרושות לייחוס אחריות למערערים. לפיכך, הבקשה לתיקון כתב התביעה אינה סותרת את הצהרתו של העובד, ובקשתו של העובד לאור הקביעה הלכאורית בהחלטה מיום 26.5.2013 כי בכתב התביעה לא ניתן פירוט מספיק הייתה מתבקשת ולגיטימית בנסיבות העניין. לאור האמור, לא היה מקום להתנהלות המערערים – התנגדות עקרונית לתיקון כתב התביעה ועמידה על מחיקה על הסף של עילת התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע. העובדה שהעובד ביקש רק לאחר מתן החלטה בבקשת רשות ערעור לתקן את כתב התביעה ולא במועד מוקדם יותר יכולה להישקל לעניין הוצאות, אולם אין בה כדי להצדיק התנגדות עקרונית לתיקון כתב התביעה, שנתבקש בשלב מקדמי בהליך.

סוף דבר
:
25.
הפירוט שניתן בכתב התביעה לעילת התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע אכן לא היה הפירוט הראוי והנדרש בהתאם לפסיקה, אלא היה חסר.
יחד עם זאת, אין מקום להורות על מחיקת עילת התביעה, ויש לאפשר לעובד לבקש לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף את הפירוט הנדרש. כאמור, כבר לאחר ההחלטה מיום 26.5.2013 הגיש המערער לבית הדין האזורי בקשה לתיקון כתב התביעה, אולם זו לא נדונה לנוכח הערעור התלוי ועומד בבית דין זה.

26.
אשר על כן, נדחה הערעור, במובן זה שנדחית עתירת המערערים להורות על מחיקת עילת התביעה לפיצוי על פי חוק איסור לשון הרע, ויש לאפשר לעובד לתקן את הליקויים בכתב התביעה באמצעות תיקון כתב התביעה.
בית הדין האזורי ידון בבקשה לתיקון כתב תביעה שהגיש העובד.
27.
בנסיבות העניין, קבלת טענת המערערים בדבר היעדר פירוט ראוי, אולם דחיית עתירתם למחיקה על הסף של עילת התביעה, ולנוכח
קביעתנו כי לא היה מקום לכך שהמערערים יעמדו על הסעד של מחיקה על הסף - אין צו להוצאות בערעור למי מהצדדים.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ד (16 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.






ורדה וירט-ליבנה,
שופטת, אב"ד

לאה גליקסמן
,
שופטת

אילן איטח
,
שופט


מר מנחם שוורץ,
נציג ציבור (עובדים)


מר משה אורן,
נציג ציבור (מעבידים)











עע בית הדין הארצי לעבודה 7192-02/13 .די.אס. פי גרופ בע"מ, עופר אליקים נ' אלי אסולין (פורסם ב-ֽ 16/09/2013)