פסקי דין על אלף אמ אס לבניין ופיתוח | פסקי דין על מסעד גרבאן |

1639/08 העז     18/09/2013




העז 1639/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' אלף אמ אס לבניין ופיתוח בע"מ, מסעד גרבאן








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 1639/08

הע"ז 2692/09

הע"ז 1888/08


18 ספטמבר 2013
בפני
כב' השופט דורי ספיבק



המאשימה
:
מדינת ישראל – משרד התמ"ת


ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק
ועו"ד יאיר הלר
-

הנאשמים
:
1.
אלף אמ אס לבניין ופיתוח בע"מ
2.
מסעד גרבאן
ע"י עו"ד ג'ורבאן חוסין


הכרעת דין

1.

הנאשמים הואשמו, בשלושה כתבי אישום נפרדים שהדיון בהם אוחד, בהעסקת עובדים זרים שלא כדין ובאחריות נושא משרה לכך, בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991

(להלן:
החוק

").

כתבי האישום ומהלך ההתדיינות
2.
הנאשמת 1, חברת אלף.אם.אס. לבנין ופיתוח בע"מ (להלן:

הנאשמת

), היא חברה פרטית בע"מ, שעסקה בזמניים הרלוונטיים לאישומים בביצוע עבודות בניין ופיתוח. הנאשם 2, מר מסעד ג'רבאן (להלן: "
הנאשם

") הוא בעליה של הנאשמת ומנהלה.
3.
כנגד הנאשמים הוגשו שלושה כתבי אישום נפרדים בגין העסקת עובדים זרים ללא היתר, בניגוד לסעיף 2(א). בשלושתם נטען שהנאשמת היתה החברה הקבלנית שביצעה את העבודות מכוח חוזי התקשרות שנחתמו על ידה, וכי הנאשם באחריות נושא משרה לביצוע העבירות האמורות, בהתאם לסעיפים 5 ו- 2(א) לחוק.
4.
להלן אפרט את העובדות שנטענו בכל
אחד מכתבי האישום:
תיק פ 2692/09 (להלן: "כתב האישום הראשון"

): על פי הנטען, ביום 24.1.05 בשעה 10:55 או במועד סמוך לכך, בביקורת שנערכה על ידי מפקחי המאשימה ברח' הצור 21 בישוב שוהם, נמצאו שני עובדים תושבי הרשות הפלסטינית –
שלא היו אזרחי ישראל או תושביה, ולא היו רשאים לעבוד בשירות הנאשמת –
מר רבחי עאדי (מ.דרכון 900792557) ומר כמאל עאדי. בכתב האישום נטען, כי העובדים הועסקו באתר בביצוע עבודות טיח ובניה;
תיק פ 1639/08 (להלן: "כתב האישום השני"):

על פי הנטען, ביום 7.2.05 בשעה 10:00 או במועד סמוך לכך, בביקורת שנערכה על ידי מפקחי המאשימה ברח' משה מלר 21א' בישוב מזכרת בתיה, נמצאו שני עובדים תושבי הרשות הפלסטינית –
שלא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד בשירות הנאשמת –
מר עבד גלכרים – דאר דאוד ומר אבראהים עאדי. בכתב האישום נטען, כי העובדים הועסקו באתר בביצוע עבודות הדבקת קרמיקה.
תיק פ 1888/08 (להלן: "כתב האישום השלישי"):

על פי הנטען, ביום 26.1.05 התקשרה הנאשמת עם מר בנגייב בכור בוריס, שהוא בעל נכס ברח' דן 17 בישוב באר יעקב, בהסכם לביצוע עבודות טיח בנכס. ביום 23.2.05 בשעה 10:00 או במועד סמוך לכך, בביקורת שנערכה על ידי מפקחי המאשימה בנכס, נמצאו שני עובדים תושבי הרשות הפלסטינית – שלא היו אזרחי ישראל או תושביה ולא היו רשאים לעבוד בשירות הנאשמת – מר עמאד בדר ומר רבחי עאצי (ת.ז.900792557). בכתב האישום נטען, כי העובדים הועסקו באתר בביצוע עבודות טיח בנכס;
5.
בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 1.4.12, כפרו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם, ולפיכך נקבע התיק להוכחות בפני
מותב זה.
6.
שלושת כתבי האישום הוגשו לבית הדין במהלך שנת 2008 (האישומים השני והשלישי) ובשנת 2009 (האישום הראשון). הדיון בהליכים אלה נדחה בעיקר בעקבות אי התייצבות הנאשם לדיונים באישום השני, בגינה הוצאו נגדו שני צווי הבאה (החלטות בית הדין מיום 14.7.09 ומיום 26.1.10), ובגין כך אף הותלו ההליכים בתיק זה (החלטת בית הדין מיום 20.6.10); כן הותלו תחילה ההליכים באישום הראשון בשל אי התייצבותו (החלטת בית הדין מיום 22.6.10), ומאוחר יותר בעקבות מספר בקשות דחייה שהוגשו על ידי הנאשמים.
7.
מטעם התביעה העידו באישום הראשון
מר אברג'יל מרדכי ומר דנון אדי יצחק, מפקחים אצל המאשימה, ומר דרור שפר, בעל הנכס באתר במועד הרלוונטי. במסגרת עדותם הוגשו: הסכם לביצוע עבודות טיח באתר (מוצג ת/1); חשבונית מס על שם הנאשמת ובחתימתה מיום 30.11.04; הודעה שנגבתה על ידי העובד עאדי רבחי (מוצג נ/1); תיאור מקרה שנערך על ידי מר אברג'יל (מוצג ת/3); העתקים של היתרי עבודה של העובדים (מוצגים ת/4); זימון לחקירה שנשלח לנאשמים מיום 10.7.05 בגין העסקה שלא כדין בצירוף אישור מסירה "לא נדרש" (מוצגים ת/5ב); וטופס רשימת עובדים שנערך על ידי מר דנון (מוצג ת/14).
8.
באישום השני

העידו מטעם התביעה מר אילן לביא ומר מגדל מאור, מפקחים אצל המאשימה. במסגרת עדותם הוגשו: טופס תיאור מקרה (מוצג ת/8); תרשים בכתב יד שעליו צוין "לידי דמרי חלי" בחתימת "אחים לוי בע"מ" (מוצג ת/9); מכתב של מר ציון דמרי, אחד מבעלי הנכס באתר, מיום 17.3.05 למאשימה בצירוף הסכם לביצוע עבודות באתר; אישורי מס של הנאשמת; תעודות עוסק מורשה והתאגדות של הנאשמת; העתקים מלאים של תעודת הזהות של הנאשם; צילומי המחאות שנמשכו לטובת הנאשמת על ידי מר וגב' דמרי (מוצגים ת/10); זימון לחקירה שנשלח לנאשמים מיום 31.7.05 בגין העסקה שלא כדין בצירוף אישור מסירה "לא נדרש" (מוצג ת/11); וטופס רשימת עובדים שנערך על ידי מר מגדל מיום 7.2.05 (מוצג ת/12). בנוסף לכך, המאשימה הגישה תדפיס פרטי חברה של הנאשמת (מוצג ת/15) וכן פניית המאשימה להנפקת תעודות עובד ציבור בנוגע למעמדם של העובדים ותעודות עובד הציבור (מוצגים ת/16-ת/18).
9.
באישום השלישי העידו מטעם התביעה מר אילן לביא ומר מגדל מאור, מפקחים אצל המאשימה ומר בוריס בכור בנגייב, בעל הנכס
באתר. במסגרת עדותם הוגשו: הסכם לביצוע עבודות טיח בכתב יד (מוצג ת/6); הודעתו של מר בנגייב מיום 23.2.05 (מוצג ת/7 -א) תיאור מקרה מיום 23.2.05 שנערך על ידי מר לביא (ת/7-ב), וטופס רשימת עובדים שנערך על ידי מר מגדל מיום 23.2.05 (מוצג ת/13).
10.

מטעם הנאשם העיד הנאשם עצמו וכן הוגשו מטעמו: אישור בדבר הגשת תלונה למשטרת ישראל על "זיוף בכוונה לקבל דבר" (מוצג נ/1); הודעתו של העובד עאדי רבחי (ת.ז. 900792557) מיום 24.1.05 באישום
הראשון (מוצג נ/1); וכן צורפה לסיכומיו הודעה נוספת של מר רבחי מיום 23.2.05 באישום השלישי (מוצג נ/1ב).
11.
למען הסדר הטוב אציין ששמו של
חוק עובדים זרים
בעת ביצוע העבירות היה

חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת

תנאים
הוגנים), התשנ"א –1991

. שם החוק תוקן ביום 1.5.05 (ס"ח תשס"ה מס' 1997 מיום 11.4.05 עמ' 360).

דיון והכרעה
12.
כאמור, שלושת כתבי האישום מייחסים לנאשמים עבירה של העסקת עובד בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו2(א)(2) ל
חוק

, ולנאשם עבירה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים
שעניינו אחריות נושא משרה. על מנת להרשיע, היה על המאשימה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי התקיימו אצלם כל היסודות העובדתיים של ביצוע העבירות, דהיינו, הוכחת זהותו של העובד הזר, היעדר היתר לעבודתו, וקיומם של יחסי עובד מעביד, שכן ביסודה של העבירה שבסעיף 2(א) לחוק עומדת הנחה עובדתית כי הנאשם "העביד" עובד זר, ובנוסף לכך היסוד הנפשי לביצוען.
13.
הנאשמים אינם חולקים בסיכומיהם על כך שכל העובדים הנזכרים בכתבי האישום הם תושבי הרשות הפלסטינית, על כך שלא היו ברשותם במועדים הרלוונטיים לכתבי האישום היתרי העסקה כדין, וכן על כך שפקחי המאשימה מצאו אותם עובדים בכל שלושת המקרים המפורטים בשלושת כתבי האישום. טענת ההגנה של הנאשמים הינה שלא הם שהעסיקו את העובדים. באופן ספציפי נטען על ידם שהנאשם לא התקשר בהסכמים הנטענים לביצוע העבודות באתרים עם בעלי המקרקעין האמורים, וכי פלוני התחזה בשם הנאשם ובשם הנאשמת והתקשר עם בעלי המקרקעין, כך שהנאשם נפל קורבן למעשה זיוף.
14.
הפסיקה קבעה חזקה עובדתית לפיה בנסיבות בהן אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, ועבודתו זו משרתת את עסקו של המחזיק באתר, ניתן להסיק כי אותו אדם עבד עבור המחזיק באתר כבעלים או קבלן והתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד, אלא אם הוכח אחרת (
ע"פ 34770-05-10
שרשבסקי

נ'
מדינת ישראל

(6.10.11);
ע"פ 29340-12-10

שי

נ'
מדינת ישראל

(3.11.11)). במאמר מוסגר אציין כי בשנה שעברה אף הפכה חזקה פסוקה זו לחלק מספר החוקים (ראו סעיף 4א לחוק עובדים זרים
שהוספה להוראות החוק במסגרת תיקון 15 מיום 12.7.12).
15.
חזקה זו ניתנת לסתירה, באמצעות ראיות המעידות על כך שהעובדים הועסקו על ידי אחר, למשל ראיה על כך שהמחזיק במקרקעין התקשר עם קבלן לביצוע עבודות במקום, והעובדים ללא היתר היו עובדיו של אותו קבלן. עם זאת,

כדי לסתור את החזקה אין די בטענה בעלמא בדבר העסקה באמצעות קבלן. אין גם די בהוכחת עצם העסקתו הפורמאלית של העובד הזר על ידי קבלן כדי לסתור את החזקה. הדבר תלוי בכלל נסיבות המקרה (
ע"פ 60/09

מדינת ישראל

נ'
אלפתאח

(7.3.10);
ע"פ 23809-02-11

מדינת ישראל

נ'
זלמן בראשי ואחיו בע"מ


(24.1.12);
עניין
שי

לעיל
).
16.
כלומר, החזקה העובדתית שנקבעה בפסיקה ובחוק עובדים זרים

היא שיש לראות בבעלי האתרים השונים בהם נתפסו העובדים כמעסיקיהם, אלא אם הוכח על ידי בעלי המחזיק במקרקעין אחרת.
חזקה זו יכולה להיסתר עת הוכחה התקשרות אמיתית בין בעל הנכס לבין קבלן שהופקד על ביצוע העבודות באתר. אחת הדרכים המקובלות להוכחות התקשרות שכזו הינה הצגת חוזה התקשרות בין בעל הנכס והקבלן, על פיו בא הקבלן לעניין ביצוע העבודות באתר במקום בעל הנכס, באופן שבו יצא האחרון מתמונת הביצוע של הפרויקט על כל פרטיו, לרבות העסקת העובדים על כל הכרוך בכך.
17.
המאשימה הגישה את חוזי ההתקשרות ומסמכים נוספים הנוגעים אליהם, שלטענתה נערכו בין הנאשמת ובין בעלי האתרים או הנכסים:
בקשר לכתב האישום הראשון הוגש "הסכם לביצוע עבודות טיח" (מוצג ת/1) בין הנאשמת לבין מר דרור הזנשפרונג (שפר) ביום 20.10.04. בהסכם זה נקבע כי הנאשמת תבצע עבודות טיח חוץ בנכס של מר שפר באתר מושא כתב האישום שיבוצעו החל מיום 23.10.04 ועד ליום 23.11.04 "לא כולל שלט צבעוני" (מוצג ת/1). בהסכם זה נקבע במפורש כי המועסק על ידי הקבלן בביצוע עבודות הטיח יחשב כעובדו, ולא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין עובדי הקבלן למזמין. כן התחייב הקבלן להעסיק באתר "עובדים חוקיים בלבד". בהתאם להסכם בעד ביצוע העבודה, מלבד
עבודת "שלט צבעוני", ישולם לקבלן סך 15,600 ₪. הסכם זה נחתם בין הנאשמת בחתימת החברה ובין מר שפר בחתימתו;
בקשר לכתב האישום השני הוגש "הסכם לביצוע עבודה קבלנית" מיום 10.11.04 בין הנאשמת לבין מר רוסו שי ומר ציון דמרי, בעלי הזכויות במקרקעין באתר, לביצוע עבודות גמר בנכס שבבעלותם על פי מפרט שצורף להסכם זה הכולל עבודות טייח, צבע, חיפוי אבן, עבודות ריצוף, ספי שיש, ומדרגות. בעד הסכם זה נקבעה התמורה לקבלן על סך כולל של 90,000 ₪. בהתאם להסכם הקבלן התחייב לסיים את ביצוע העבודות עד ליום 1.2.05, כשתוקפו של ההסכם יהא עד להשלמת הביצוע המלא של העבודות בהן התחייבה הנאשמת. בהסכם זה נקבע במפורש כי לא יתקיימו יחסי עובד מעביד בין המזמין בין עובדי הנאשמת, וכן נקבע כי האחרונה מתחייבת להעסיק עובדים בעלי היתר העסקה כדין ומוטלת עליה החבות הבלעדית לכך. להסכם זה צירפו בעלי האתר אישורי מס, תעודות התאגדות של הנאשמת, העתק ספח תעודת זהות של הנאשם, והעתקי המחאות שונות ששולמו לתובע על ידי מר דמרי ציון (מוצגים ת/10). הסכם זה נחתם בחותמת החברה
ובחתימתם של בעלי המקרקעין באתר.
בקשר לכתב האישום השלישי הוגש "הסכם לביצוע עבודות טיח" מיום 26.1.05 בין מר בנטייב ובין "ג'רבאן מסעד תז 039126677 (אלף אם אס לבניין ופיתוח) לביצוע עבודות טיח באתר עבור 15,000 ש"ח (מוצג ת/6). בהסכם זה נקבע כי למזמין "אין שום קשר עם הפועלים" וכן אינו נושא באחריות לאישורי עבודה עבורם. הסכם זה נערך בין הנאשם עצמו בציון תעודת זהותו ובין מר בנגייב.
18.
כאמור לעיל, הנאשם הכחיש את היותה של הנאשמת צד להסכמים אלה ואת חתימתו עליהם. הנאשם העיד כי חוזה ההתקשרות וחשבונית שהוצגו לו על ידי המאשימה "זו לא הייתה החשבונית שלי ולא החתימה שלי" והגיש בגין כך תלונה במשטרה (ע' 28, ש' 18 לפרוטוקול). הוא טען שמדובר בהסכמים שכולם מזויפים, לרבות המסמכים הנלווים שצורפו אליהם (ע' 29, ש' 1). אינני מקבל את טענתו זו. להלן אפרט מדוע:
ראשית

עדותו של הנאשם בנוגע לזיוף הסכמי ההתקשרות וחתימתו עליהם הייתה לא משכנעת ולא אמינה בעיני. הנאשם הודה בעדותו כי הוא הבעלים ומנהלה של הנאשמת, העוסקת בביצוע עבודות בנין ופיתוח (מוצג ת/15; ע' 29, ש' 20; ע' 30, ש' 12). עוד אישר הנאשם שהנתונים הנוגעים לנאשמת, לרבות מקום מושבה ומספר התאגיד (ח"פ) המופיעים על כל אחד מחוזי ההתקשרות, היו נתונים נכונים. כמו כן הוא אישר את הנתונים הנוגעים לנאשמת על חשבוניות המס, ואף את העתק ספח תעודת הזהות שלו שצורף להסכם ההתקשרות בכתב האישום השלישי (מוצגים ת/10) (ע' 29, ש' 23; ע' 30, ש' 1; 8; ע' 31, ש' 15). הנאשם אף הודה כי חשבוניות המס היו מסוג החשבוניות שהנאשמת הייתה מנפיקה (ע' 30, ש' 10), והתחמק בעדותו בנוגע למספרי הטלפון המצוינים על גבי החשבונית בטענה כי "לא זוכר" או "לא מוכר לי" (ע' 30, ש' 4);
שנית

הנאשם לא תמך את טענתו בדבר זיוף הסכמי ההתקשרות וחשבוניות המס בכל ראיה או עדות. מלבד אישור על הגשת תלונה ביום 22.3.06 על "זיוף בכוונה לקבל דבר" במקום "פרדיס.בבנק" שאף לא מסר לגביה כל פרטים לרבות מה עלה בגורלה. הנאשמים אף מודים בסיכומיהם כי על אף היותם מיוצגים בהליך זה לא הגישו כל ראיה לעניין זיוף נטען של הסכמי ההתקשרות, כאשר טענות בעניין זה נותרו כלליות וללא כל תימוכין (ע' 3 לסיכומי הנאשמים). בכלל זה, הנאשם לא הציג כל חשבונית לדוגמה או חותמת חברה של הנאשמת, על מנת להוכיח את טענת הזיוף. לא שוכנעתי מעדותו לגבי הטעמים לכך, כגון בטענתו שכל המסמכים הרלוונטיים לרבות חותמת חברה נותרו במשרדי המע"מ או רואה החשבון (ע' 30, ש' 14, 17; ע' 31, ש' 1). מכל מקום, ברי כי לא ניתן לקבל טענת זיוף שמועלת ונטענת כטענה סתמית ובעלמא וללא כל ביסוס;
שלישית

, הנאשם לא הצליח להבהיר בעדותו כיצד צורפו להסכם ההתקשרות בכתב האישום השני העתקי אישורי מס
רשמיים

על שם הנאשמת שמקום מושבה בישוב ג'סר א-זרקא, עם מספרי תיק מס הכנסה ומע"מ בתוקף מיום 26.9.04 ועד ליום 30.3.05, מסמכי התאגדות של הנאשמת, והעתק מלא של ספח תעודת הזהות של הנאשם להסכם ההתקשרות. מה גם שהנאשם הודה בחקירתו כי אכן המדובר בצילום של תעודת זהותו ופרטיה נכונים (מוצגים ת/10; ע' 31, ש' 17);
רביעית

, הוגשו על ידי המאשימה הוכחות מפורשות לא רק לקיומה של ההתקשרות לביצוע העבודות בין בעלי המקרקעין באתרים לביצוע העבודות, כמפורט לעיל, אלא אף למימושה באמצעות הוכחות לתשלום תמורה בפועל לנאשמת עבורן. בכתב האישום הראשון הוגשה חשבונית מס (מוצג ת/2) בחתימת הנאשמת המעידה על כך ששולמה לנאשמת בפועל התמורה המוסכמת על פי הסכם ההתקשרות בסך 15,600 ₪ על ידי מר שפר. בעניין זה לא שוכנעתי בטענת הנאשמים בסיכומיהם שהחשבונית מס אינה קשורה להסכם זה, וממילא לא נטען שלא ניתנה כנגדה התמורה הנטענת בה (ע' 6 לסיכומי הנאשמים). כמו כן, הוגשו בכתב האישום השני שמונה העתקי המחאות שונות בסכומים שונים, שנמשכו על ידי בעלי המקרקעין במועדים שונים לטובת הנאשמת, ושנפדו בפועל על ידה ובחתימתה עליהם (מוצגים ת/10). כנגד הגשת מסמכים אלה, הנאשם לא הכחיש תשלום שהתקבל על ידי הנאשמת בעד ביצוע העבודות, כאשר עצם פדיון ההמחאות מהווה כשלעצמו ראיה לעצם ההתקשרות וחשוב מכך - מימושה.
19.
המאשימה הגישה מכתבי זימון לחקירה מחודש יולי 2005 שנשלחו לנאשם בגין חשד להעסקה שלא כדין, בנוגע להאשמות המופנות כלפיו באישום הראשון והשלישי, בצירוף אישור מסירה (מוצגים ת/5ב'; ת/11; ע' 16, ש' 30; ע' 33, ש' 23). הנאשם לא הבהיר בעדותו ובכלל מדוע לא התייצב לחקירה במשרדי המאשימה, בעיקר בנסיבות בהן העלה טענה מהותית הנוגעת לחפותו, שעניינה זיוף נטען של כל אחד מהסכמי ההתקשרות וטענת התחזות. כפי העולה מעדותו, הנאשם פנה למאשימה רק במועד מאוחר לכך, לאחר שהוטל עליו קנס (ע' 28, ש' 17). התנהגות מעין זו מעידה על כך שהנאשם התחמק מהדין, בעוד לו אכן האמין בחפותו חזקה שהיה מתייצב לחקירה. הפסיקה הכירה בכך כי התחמקות של הנאשם מהליכי חקירה מהווה התנהגות מפלילה המצביעה על תחושת אשם, ועשויה להוות ראיה נסיבתית עצמאית ומשמעותית המצטרפת לראיותיה של התביעה ופועלת לחובתו (ע"פ 4510/07

סראבוניאן

נ'
מדינת ישראל

(17.1.08);
ע"פ 517/86
ברוקס

נ'
מדינת ישראל

פ"ד מג
(3) 441 (9.8.89);
ע"פ 1275/95
נסים

נ'
מדינת ישראל

פ"ד נא
(5) 359 (10.12.97)).
20.
בהסכמי ההתקשרות והמסמכים הנלווים אליהם כגון חשבוניות מס, פרטי התאגדות של הנאשמת, ומסמכים הנוגעים לתשלום התמורה בעדם, יש כדי לקשור את הנאשמים להעסקת העובדים שנמצאו בכל אחד מהאתרים במועדי כתב האישום. בהינתן שהסכמים אלה מתייחסים לביצוע עבודות שהן מסוג העבודות שבוצעו בפועל על ידי העובדים ובמועדים הרלוונטיים לכתב האישום. כאמור לעיל, העובדים נמצאו עובדים בעבודות טיח מושא הסכם ההתקשרות בין הנאשמת למר שפר וביום 24.1.08, כשעל פי הסכם ההתקשרות מועד סיומן נקבע ליום 23.11.04. באשר לאישום השני, הרי שהעובדים נמצאו מועסקים בביצוע עבודות הדבקת קרמיקה, ובניגוד לטענת הנאשמים, עבודות מעין אלה נוגעות לביצוע העבודות על פי הסכם ההתקשרות הכולל, בין היתר, ביצוע עבודות ריצוף, ספי שיש והרכבת מדרגות שיש. זאת ועוד. עבודות אלה היו צריכות להתבצע על פי תוכנית אדריכלית כפי העולה מנספח א' להסכם ההתקשרות (מוצגים ת/10). כמו כן, ישנה סמיכות זמנים הגיונית בין מועד ביצוע העבודות על פי הסכם ההתקשרות לבין מועד הביקורת שמועד סיומן נקבע ליום 1.2.05, כשבהתאם להעתקי ההמחאות (מוצגים ת/10), ההמחאה האחרונה ששולמה לנאשמת בעד ביצוע העבודות נמשכה עבור יום 10.2.05, מה שמעיד על הקשר הברור בין ביצוע העבודות באתר לבין ההתקשרות בין הנאשמת לבין בעלי המקרקעין.
21.
בכל הנוגע לכתב האישום הראשון, מר דנון מסר כי ערך את רשימת העובדים שנמצאו באתר במועד הביקורת (מוצג ת/14), לאחר שזוהו על ידי המפקחים ונחזו מועסקים בשטח ונמצא על פי היתרי עבודתם כי הם מועסקים בפועל שלא כדין ולא על פי היתרי העבודה שניתנו להם (ע' 22, ש' 6). מר אברג'יל העיד בעדותו כי ערך את טופס תיאור המקרה במועד הביקורת והיתרי העבודה של העובדים הוחרמו על ידי המפקחים (מוצגים ת/4). כפי העולה מטופס תאור הביקורת שנערך על ידו, העובדים נתפסו באתר כשהם "עבדו עם מלט". אחד העובדים יצר קשר עם מר שפר ששוחח בטלפון עם מר אברג'יל שטען בפני
ו כי יש לו קבלן לביצוע העבודות, מסר את פרטיו, וביקש לזמנו לחקירה שם יציג הסכם עבודה (מוצג ת/3).
22.
מר שפר העיד בחקירתו בבית הדין שהנכס באתר הוא בית שבנה בתקופה הרלוונטית, והיה בבעלותו באותה עת (ע' 10, ש' 1). מר שפר העיד כי הנאשמת היא שביצעה את עבודות הטיח בביתו במסגרת ההתקשרות ביניהם (ע' 10, ש' 18). העד אישר כי הוא חתום על הסכם ההתקשרות בכתב יד מיום 20.10.04 עם הנאשמת וכן אישר את חשבונית המס שניתנה לו על ידה (מוצג ת/1; ע' 10, ש' 7, 12). כן העיד שבעקבות הביקורת שנערכה באתר ולאחר שזומן לחקירה הוא שלח למפקחים את ההסכם וחשבונית המס (ע' 10, ש' 20). לעניין זה אין שוקלת העובדה שמר שפר לא יכול היה לזהות את הנאשם ספציפית, שכן לטענתו במועד חתימת החוזה, בשנת 2004, "היו כמה אנשים אצלי, אני לא זוכר את הנאשם, הוא לא היה בן אדם שהיה אצלי כל יום בשטח – בחתימת החוזה היו כמה אנשים אני לא זוכר לאחר כל כך הרבה שנים" (ע' 11, ש' 1).
יצוין לעניין זה שטענת הנאשמים כי מר שפר הציג להגנתו הסכם שאינו רלוונטי להעסקת העובדים שבכתב האישום, או זייף את המסמך על מנת להתחמק מהדין, לא הוכחה בכל ראייה או עדות (ע' 6 לסיכומי הנאשמים), ולא הייתה משכנעת לדעתי. כאמור, מר שפר הודיע לחוקרים כבר במועד ביצוע הביקורת כי העבודות באתר מבוצעות על ידי הנאשמת כחברה הקבלנית וכי ברשותו הסכם בעניין זה ושלח למאשימה הסכם בצירוף חשבונית מס, כשהעובדים נמצאו עוסקים במועד הביקורת בסוג העבודה עליה הוסכם בהסכם – ביצוע עבודות טיח.
23.
לא נעלם מעיני כי במסגרת עדותו של מר דנון הוגשה על ידי הנאשמים הודעה של אחד העובדים שנגבתה על ידי מר דנון במועד הביקורת באתר, מר עאדי רבחי (מוצג נ/1; ע' 24, ש' 1). בהודעתו זו מסר העובד שהועסק בנכס עם העובד הנוסף בביצוע תיקוני טיט במשך יומיים, והיו ברשותו אישורי עבודה על שם מעסיקים שונים, כשבעל הדירה, מר שפר, הוא שאסף אותם לעבודה בנכס מהמחסום ברכבו, הורה להם איזו עבודה לבצע, וסיכם עימם על תשלום שכר יומי בסך 100 ₪, ואף מסר למר דנון את מספר הנייד של שפר. אלו הם כמובן סממנים שיש בהם כדי להעיד לכאורה על יחסי עובד מעביד בין מר שפר לבין העובדים. עם זאת, ועל אף שהודעה זו הוגשה הסכמה, לאחר שהעובד לא התייצב למתן עדות בבית הדין, לא מצאתי מקום בנסיבות העניין ליתן לה משקל רב, ומכאן שלא מצאתי להעדיפה על פני עדותו של מר שפר כי לצורך ביצוע עבודות הטיט בנכס הוא העסיק קבלן עבודה, שעל פי חוזה העבודה ביניהם, הוא שהעסיק ונשא באחריות המלאה על העסקת עובדים לצורך כך.
24.
באשר לאישום השני, מר מאור העיד שערך את רשימת העובדים לאחר שזוהו על ידו באמצעות תעודת זהות במועד הביקורת באתר, ולאחר שבדק אם יש ברשותם היתרי עבודה. מאחר שלא היו היתרים במקרה זה, לא צוין שם המעסיק בטופס הביקורת (ע' 17, ש' 14; ע' 18, 7; ע' 20, ש' 24). מר לביא העיד כי ערך את טופס תיאור המקרה (מוצג ת/8), בו תועד על ידו כי נמצאו באתר שני העובדים כשהם עוסקים "בהדבקת קרמיקה על הקיר בחדר האמבטיה אחד מהם (מס' 1 ברש"ע) ביצע את ההדבקה בפועל והשני עזר לו וניקה את המקום" כאשר על ידם היה תרשים המפרט את העבודה (מוצג ת/9). מר לביא אישר כי ביקש מבעל הנכס לשלוח לו חוזה התקשרות עם הקבלן (ע' 16, ש' 25).
25.
אינני יכול להתעלם מעצם העובדה כי בשלושה מקרים שונים במועד ובמקום, אולם סמוכים עד מאוד בזמניהם, נמצאו בשלושת אתרי הבנייה הנזכרים בכתבי האישום עובדים פלסטינים שבעלי המקרקעין באתר טענו בפני
מפקחי המאשימה במועד הביקורת להיותה של הנאשמת מעבידתם, על סמך הסכמי התקשרות ברורים שנחתמו ביניהם לשם ביצוע עבודות בניין ופיתוח שונות בהם עסקו בפועל העובדים אותה עת. עובדה זו מעידה על כך שבעלי המקרקעין לא בדו מליבם את עצם ההתקשרות עם קבלן לביצוע העבודות בכלל, ועם הנאשמת בפרט, וכפועל יוצא את טענתם בדבר העסקת העובדים על ידה. כמו כן, מצטרפת לכך העובדה כי בכתבי האישום הראשון והשלישי הועסק אותו עובד, מר רבחי עאצי, בביצוע עבודות בנייה, ועל כך אין חולק (ע' 5, 6 לסיכומי הנאשמים), מה שמעיד כי ישנו קשר ברור בין העסקתו של אותו עובד ובין הנאשמת. לטעמי, המדובר בראיות נסיבתיות המצטרפות אל ראיותיה של המאשימה להוכחת אשמתו של הנאשם, בעיקר עת לא הובא כל הסבר סביר מטעמם של הנאשמים לשלול את המסקנה הפלילית העולה מהצטברותן. כאמור, הנאשמים העלו להגנתם רק טענת זיוף והתחזות סתמית, בלתי משכנעת, וללא כל תימוכין שאינה יכולה להעמיד ולו באופן לכאורי כל הגנה עבורם.
26.
אכן, כטענת הנאשם בסיכומיו, הנטל מוטל על המאשימה בהליך הפלילי להוכיח את אשמתו בעבירה על מכלול יסודותיה העובדתיים והנפשיים. עם זאת, לצורך הסקת המסקנה המרשיעה, על בית הדין ליתן את הדעת להסבר החלופי שניתן על-ידי הנאשם, ולבחון האם יש בכוחו לשלול את המסקנה המפלילה, העולה מהתשתית הראייתית. כמו כן, יש

לבחון האם קיימות אפשרויות סבירות שונות המתיישבות עם חפותו של הנאשם, ושעולות בקנה אחד עם חומר הראיות. הסבר זה בין אם ניתן על ידי הנאשם או נבחן ביוזמתו של בית המשפט, כאמור לעיל, ייבחן על פי שיקולי היגיון וניסיון חיים, ואין די באפשרות דמיונית ויוצאת דופן כדי להביא לזיכוי
:
"לא סגי בקיומו של הסבר תיאורטי ורחוק. כידוע, מידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי אינה של ודאות מוחלטת, אלא 'מעבר לספק סביר', ומכאן מתחייב כי כדי לאפשר לנאשם את פתח המילוט לו הוא נזקק, על התרחיש החלופי להיות מבוסס וסביר דיו" (
ע"פ 4656/03

מירופולסקי נ' מדינת ישראל
, פסקה 7
,
(1.12.2004), וראו גם,
ע"פ 3132/07

בניאגוב נ' מדינת ישראל
(14.6.2010)).

עפ 5460/12


רחמים

נ'

מדינת ישראל

(1.5.13)).

27.
נתתי דעתי לכך כי המאשימה לא ביצעה חקירה מלאה של בעלי המקרקעין בכתב האישום הראשון והשני, טרם הגשת כתב האישום, כש

לעניין
כתב האישום השני לא זומנו לעדות בעלי המקרקעין. עם זאת, בחינתם של מחדלי המאשימה במישור הראייתי בנסיבות מקרה זה מובילה למסקנה כי הוכח היסוד העובדתי של העסקת העובדים על ידי הנאשמים בכתב האישום הראשון והשני, על סמך חומר הראיות הכולל שהוצג בהליך הן מצד התביעה והן מצד הנאשם
(עפ (ארצי) 8110-07-10
מדינת ישראל

נ'
יזרעלי

(7.3.11);
ע"פ 10735/04

גולדמן

נ'
מדינת ישראל

(20.2.06)).
28.
מכל הטעמים המפורטים לעיל, אני קובע שהוכח שהנאשמת היא שהעסיקה את העובדים במקרים המפורטים בכתב האישום הראשון והשני.

הנאשם הודה כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שימש בעליה ולמעשה
מנהלה היחיד של הנאשמת (מוצג ת/15; ע' 28, ש' 14; ע' 29, ש' 20; ע' 3 לסיכומי הנאשמים). בנוסף לכך, הנאשם אינו חולק על כך שיש לראות בו בגדר נושא משרה, כמשמעותו לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים.
בהתאם לחוק זה, מוטלת על נושא המשרה חובה לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות על סעיפים 2 עד 4 לחוק עובדים זרים
בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו. בנסיבות שבהן בוצעו עבירות לפי סעיפים אלה על ידי התאגיד, מתקיימת חזקה שנושא המשרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה (סעיף 5 לחוק). בנסיבות מקרה זה לא נסתרה כלל על ידי הנאשם החזקה שבסעיף 5 לחוק.
על כן, הנאשמים 1-2 מורשעים בביצוע העבירות לפי חוק עובדים זרים המיוחסות להם בכתב האישום הראשון והשני.
29.
לעומת זאת, לא מצאתי כי יש להרשיע את הנאשם באישומים שבכתב האישום השלישי. מר לביא מסר בטופס תיאור המקרה כי נמצאו על ידי המפקחים באתר שני העובדים
שעסקו בביצוע עבודות טיח, כשבמקום נמצאה תוכנית בנייה על שם מר בנגייב שהגיע למקום והציג עצמו כבעל הנכס, מסר הודעה, והתחייב לשלוח חוזה התקשרות עם קבלן הטיח. מר בנגייב מסר בהודעתו למר לביא (מוצג ת/7-א), בנוגע לשני העובדים שביצעו עבודות טיח, שהוא חתם על חוזה עם קבלן טיח שאינו זוכר את שמו, ושהעובדים עובדים באתר כבר שבוע ימים ומבצעים את עבודות הטיח. לטענתו, הקבלן הוא שהביא את העובדים לאתר, ו"אמר שהוא דואג להכל 'לא יכנסו אליך בלי אישורים'".
30.
בנוגע לכתב אישום זה, הוגש כאמור הסכם התקשרות בין הנאשמים לבין מר בנגייב עליו הייתה חתימה אחת בכתב יד לא ברורה, וללא חותמת הנאשמת כחברה. בעדותו בבית הדין אישר מר בנגייב כי נערך בינו לבין הנאשמת ההסכם מיום 26.1.05 לביצוע עבודות טיח באתר (מוצג ת/6; ע' 13, ש' 28). ברם, מר בנגייב לא זכר לא בהודעתו ולא בעדותו בבית הדין את שם הקבלן, וכל שהעיד לעניין זה היה כי "הוא אמר שזו החברה שלו ואני ראיתי ת.ז. שלו, חשבוניות שלנו, רשיון שלו, הוא הוציא דף כזה עם אותיות לוגו שלו ועל זה עשינו את ההסכם על הדף שלו" (ע' 14, ש' 2). לטענתו מסר למפקחים את ההסכם המקורי אבל המדובר באותו הסכם. כשנשאל מדוע ההסכם שהוגש נעדר לוגו, העיד לעניין זה כי "אני נתתי לפקחים את ההסכם עם לוגו. זה אותו הסכם, זה כתב יד של אישתי... אבל אני לא יודע איפה האורגינל של הלוגו זה צילום" (ע' 14, ש' 21). באשר לזהותו של מי שערך את ההסכם העיד כי הוא לא ערך את ההסכם מול הנאשם עצמו שכן "זה ילד...אני עשיתי את ההסכם עם איש יותר מבוגר ממנו, אני ראיתי ת.ז. שלו. רשיון נהיגה שלו, הכל היה נקי ואת החשבוניות שלו עם השם שלו ועם החברה" (ע' 14, ש' 6).
עם זאת, מסמכים כלשהם הנוגעים להתקשרות בינו ובין הקבלן על פי ההסכם לא הוגשו.
31.
מכל מקום, כלל לא ברור מעדותו של מר בנדייב האם הקבלן על פי הסכם זה אכן ביצע בפועל את העבודות באתר. מר בנגייב טען כבר בהודעתו מיום 23.2.05 כי טרם שילם לקבלן כל תמורה בעד ביצוע העבודות האמורות, על אף שהעובדים הועסקו אצלו בביצוע עבודות הטיח משך שבוע ימים, כשברשותו רק ההסכם. כמו כן, כשנשאל בחקירתו בבית הדין האם יש ברשותו כל חשבונות הנוגעים לעניין, העיד כי "קבלן טיח בכלל לא עבד לא נתתי לו כסף בכלל – התאריכים עכשיו אמרו לו לא מסתדר לי בראש, הם היו צריכים לגמור את כל העבודה" (ע' 15, ש' 5).
כלומר, מעדותו זו של מר בנגייב, לא ניתן לקבוע כלל כי אכן בוצעה בפועל ההתקשרות בין הנאשמת ובינו לביצוע עבודות הטיח באתר וכפועל יוצא מכך כי הנאשמים הם שהעסיקו את העובדים במסגרת הסכם התקשרות שנערך בין מר בנגייב ובין הנאשמת.
32.
עוד אציין כי כפי העולה ממוצג נ/1ב שצורף לסיכומי הנאשמים, שהמאשימה לא התנגדה להגשתו במועד זה, מר מאור גבה עדות באתר במועד הביקורת מאחד העובדים, מר עאדי רבחי, ושם מסר הלה כי הוא מועסק במקום בביצוע עבודות טיח משך ארבעה ימים ושמו של הקבלן שמשלם שכרו הוא "סלים", על אף שלא מסר כל פרטים אודותיו ואף לא פרטי התקשרות.
33.
נוכח כל האמור, לא השתכנעתי מעבר לכל ספק סביר בכך שהנאשמים הם אלה שהעסיקו את העובדים בפועל כחברה הקבלנית שביצעה את עבודות הטיח באתר, כנטען
בכתב אישום זה.

סוף דבר
34.
אני מרשיע את הנאשמים באישומים המיוחסים להם בכתב האישום הראשון (תיק פ 2692/09) והשני (תיק פ 1639/08), ומזכה את הנאשמים מהאישומים המיוחסים להם בכתב האישום השלישי (תיק פ 1888/08).
טיעונים לעונש יישמעו ביום 14.11.13 בשעה 13.30.
הנאשמים מוזהרים בחובת התייצבות.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ד,
(
18 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.












העז בית דין אזורי לעבודה 1639/08 מדינת ישראל משרד התמ"ת נ' אלף אמ אס לבניין ופיתוח בע"מ, מסעד גרבאן (פורסם ב-ֽ 18/09/2013)