פסקי דין על נידר חברה לבנין ולפיתוח | פסקי דין על דוד רחמין | פסקי דין על נחום רחמין ואח' | פסקי דין על עו"ד אמיר ברטוב | פסקי דין על עו"ד יעקב אמסטר | פסקי דין על חיים ראב"ד |

59344-01/12 פשר     12/09/2013




פשר 59344-01/12 נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ, דוד רחמין, נחום רחמין ואח' נ' עו"ד אמיר ברטוב, עו"ד יעקב אמסטר, חיים ראב"ד








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט
דוד מינץ



12 ספטמבר 2013

פש"ר 59344-01-12





בקשה מס' 48

בעניין:
סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999
תקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002

ובעניין:
נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ
(בהסדר נושים)
החברה


ובעניין:
1. דוד רחמין

2. נחום רחמין

3. יאיר רחמין

ע"י ב"כ עוה"ד שלומי ברדוגו
, מאור אסולין

וטלי גראיפר

בעלי השליטה

ובעניין:
1. עו"ד אמיר ברטוב

2. עו"ד יעקב אמסטר

בתפקידם כנאמנים לביצוע הסדר הנושים של החברה

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי מנדלבאום
ומוריה אזרד
הנאמנים

ובעניין:
חיים ראב"ד

ע"י ב"כ עוה"ד רפי שפירא
ודן ליברמן

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד דינה גן עדן סרבי
הכנ"ר






החלטה


בקשה למתן הוראות מטעם בעלי השליטה בחברת נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ
המצויה בהקפאת הליכים (להלן: "החברה") בעניין הכרעת החוב של הנאמנים של הליך ההקפאה מיום 3.06.13 בתביעת החוב של מר חיים ראב"ד
מכוח הסכם שנכרת בינו ובין החברה (להלן: "הכרעת החוב"). בעלי השליטה מבקשים לבטל את ההסכם שמכוחו הוגשה תביעת החוב, וכפועל יוצא מכך את הכרעת החוב. לחילופין נתבקש לבטל את הכרעת החוב בשל זכות קיזוז שעומדת לחברה כנגד מר ראב"ד בגין נזקים שהוא גרם לה לטענתה. עוד נטען במסגרת הבקשה כי הנאמנים היו מנועים מלדון בתביעת החוב של מר ראב"ד בשל הימצאותם בניגוד עניינים מהותי.

1.
בקשה זו קשורה בקשר הדוק עם בקשה קודמת שהגישו בעלי השליטה בחברה (בקשה מס' 45) כנגד הכרעת חוב אחרת של הנאמנים בתביעת החוב שהגישה חברת פיננסיטק בע"מ (להלן: "פיננסיטק") על יסוד הסכם שנכרת בינה ובין החברה. בקשת בעלי השליטה כנגד הכרעת החוב בעניין פיננסיטק נדחתה ביום 7.07.13 (להלן: "ההחלטה בעניין פיננסיטק"). ברקע לשתי הבקשות (זו הנוכחית וזו של פיננסיטק) הסדר נושים של החברה עם נושיה הבלתי מובטחים מיום 23.10.12 (להלן: "הסדר הנושים") במסגרתו נקבע בין היתר כי בעלי השליטה - כמי שזכאים לערך השיורי של נכסי החברה לאחר תשלום החובות לנושים לפי הסדר הנושים - יהיו זכאים לערער על הכרעות הנאמנים בנוגע לתביעות החוב שיוגשו על ידי הנושים.

2.
בשל הקשר ההדוק בין שתי הבקשות, פטור אני מלפרט את הרקע להסכם בין החברה ובין פיננסיטק שההסכם עם מר ראב"ד היה ענף נוסף של אותו הסכם. בקצירת האומר יצוין רק כי בין החברה ובין פיננסיטק וחברה נוספת בשם לייקווד, שמר ראב"ד היה מנהלהּ, נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 23.10.07 (להלן: "הסכם הפשרה"). הסכם הפשרה נכרת במסגרת תביעה שהגישה החברה כנגד פיננסיטק ולייקווד (ת"א 9293/07 בבית משפט זה, להלן: "התובענה") בה העלתה החברה טענות שונות כנגד פיננסיטק ולייקווד בקשר להסכם קומבינציה שנכרת בין החברה לבין לייקווד בנוגע למקרקעין שבפרויקט הולילנד בירושלים (להלן: "הפרוייקט"). לטענת בעלי השליטה אילו התובענה שהגישה החברה הייתה מתבררת עד תומה, החברה הייתה זוכה בה ואף היו נפסקים פיצויי נזק לטובתה. ברם, מאחר והחברה לא יכולה הייתה להרשות לעצמה לנהל את התובענה עד תומה, מפני שבניהולה הייתה עשויה לאבד את הפרויקט ולסבול נזקים כספיים עצומים תוך סיכון שהדבר יביא לקריסתה הכלכלית, לא נותרה בידה ברירה אלא לחתום על הסכם הפשרה. ואולם, בסופו של דבר, לא הצליחה החברה למנוע את חדלות פרעונה, וחודשים ספורים לאחר שנחתם הסכם הפשרה, ניתן כנגדה צו הקפאת הליכים. עיקרי פרטיה של התובענה פורטו גם הם בהחלטה בעניין פיננסיטק.

3.
במסגרת הסכם הפשרה הוסכם שישולם לפיננסיטק על ידי החברה סך כולל של 17,100,000 ₪ מתוכו סך של 4,700,000 ₪ במזומן וסך של 12,400,000 ₪ באמצעות הנפקה (פרטית) של 17,100,000 ₪ ע.נ. באג"ח סדרה א' של החברה, שהיא ההנפקה שעמדה בבסיס הבקשה בעניין פיננסיטק. ענף נוסף של אותו הסכם פשרה שנחתם גם הוא ביום 23.10.07 היה הסכם בין החברה למר ראב"ד שכאמור, היה מנהלהּ של לייקווד, לפיו התחייבה החברה לשלם למר ראב"ד בגין שירותיו, סך של 5 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. כניסתו של הסכם זה לתוקף הותלתה במתן אישור של

פסק דין
להסכם הפשרה. כפועל יוצא מהתנייה זו, טענות בעלי השליטה לבטלות הסכם הפשרה עם פיננסיטק עומדות גם בבסיס טענותיהם לביטול הכרעת החוב בעניינו של מר ראב"ד.

4.
טענות בעלי השליטה כנגד הסכם הפשרה היו בין היתר מכוח דיני בטלות הענקות שבדיני חדלות פרעון: בעיקר לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; מכוח סמכותו של בית המשפט לביטול הענקות מכוח דיני השוויון שבדיני חדלות פירעון; ובשל פגמים בכריתתו - בעיקר בשל טענתם כי ההסכם נכרת תחת כפייה כלכלית כמשמעותה בסעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). בעלי השליטה שבו על טענותיהם אלו גם במסגרת בקשה זו והוסיפו כי בכל הנוגע למר ראב"ד, טענותיהם מקבלות משנה תוקף, שכן מר ראב"ד פעל כאורגן של לייקווד בכל הנוגע למשא ומתן על הסכם הפשרה והוא מעולם לא נתן שירותים כלשהם באופן אישי לחברה. בנסיבות אלו נטען כי לא יעלה על הדעת שמי שפעל כאורגן של צד למשא ומתן ישלשל לכיסו סך של 5 מיליון ₪ דמי תיווך ופישור, ודבר זה כשלעצמו מעיד על הכפייה תחתיה הייתה החברה נתונה שעה שהסכימה להסכם הפשרה הן עם פיננסיטק והן עם מר ראב"ד. כמו כן נטען כאמור, כי בכל מקרה לחברה עומדת זכות קיזוז כנגד מר ראב"ד מפאת טענות העומדות לה מכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בשל גרם הפרת חוזה שנעשה על ידי מר ראב"ד ומכוח זכות קיזוז העומדת לחברה לפי סעיף 53 לחוק החוזים בגין סכומים שמר ראב"ד קיבל במסגרת ערבות בנקאית שניתנה על ידי בנק לאומי לטובת ליקוויד, אודותיה יפורט להלן.

5.
הנאמנים בתגובתם שבו על טענותיהם לדחיית הבקשה לביטול הכרעת החוב בעניין פיננסיטק והוסיפו עליהן. לטענתם, הבקשה אינה מתאימה למסגרת דיונית בדרך של בקשה למתן הוראות אלא בהגשת תביעה בבית המשפט המוסמך לביטול הסכם הפשרה עם פיננסיטק ולביטול הסכם הפשרה עם מר ראב"ד. הנאמנים הוסיפו וטענו גם לגופו של עניין, כדרך שטענו בתגובתם לבקשה לביטול הכרעת החוב בעניין פיננסיטק, כי אין מקום לביטול הענקות במסגרת הליכי חדלות פרעון של חברה, ואין מקום לשעות לטענתם בדבר ביטול הסכמי הפשרה מכוח עקרון השוויון שבדיני חדלות פרעון. לדבריהם, טענותיהם אלו נתקבלו על דעת בית המשפט בהחלטה בעניין פיננסיטק ודי בכך כדי לדחות גם בקשה זו. על כל אלו נטען כי אין גם ממש בטענת הכפייה ובטענות לזכות קיזוז בשל טענות החברה כנגד מר ראב"ד לגרם הפרת חוזה. טענות אלו הועלו גם על ידי מר ראב"ד בתגובתו והוא הוסיף כי בכל הנוגע לטענת הקיזוז בגין כספים שהוא קיבל כביכול ממימוש הערבות הבנקאית, מדובר בדברים שאין בהם כל ממש. הוא לא "מימש" כל ערבות בנקאית ולא

קיבל

כספי

ערבות, אלא אך ניהל הליך

כנגד ליקווד

אליה

הועברו

כספי הערבות ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו הוא יקבל מליקווד חלק מהכספים שהגיעו אליה בדין במסגרת הערבות הבנקאית. אין לעניין זה - השייך למערכת היחסים בינו ובין לייקווד - כל קשר לחברה.

6.
למעשה אפוא, בשל התלות בין הסכם הפשרה שנכרת בין החברה ובין מר ראב"ד להסכם הפשרה שנכרת בין החברה ובין פיננסיטק, ההכרעות בטענות הצדדים שנידונו במסגרת ההחלטה בעניין פיננסיטק והנוגעות להתאמתה של הבקשה לדיון במסגרת של בקשה למתן הוראות, כמו גם לביטול ההסכמים בהתאם לדיני חדלות פרעון, נכונות גם במסגרת זו. כך נקבע במסגרת ההחלטה בעניין פיננסיטק כי על אף שהבקשה הוגדרה בין היתר כ"ערעור" על ההכרעה של הנאמנים בתביעת החוב, וכפי שהוגדר בהסדר הנושים - כי לבעלי השליטה ניתנה זכות "לערער" על החלטות הנאמנים בנוגע לתביעות חוב שהוגשו על ידי הנושים השונים של החברה - למעשה, אין מדובר בערעור כי אם בבקשה למתן הוראות "רגילה" על כל המשתמע מכך. בהמשך לכך נקבע כי הליך מתן הוראות, הקבוע בסעיף 310(ב) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 אינו מיועד לפתרון מחלוקות מהותיות, שההכרעה בהן מחייבת בירור עובדתי וראייתי מורכב, כבמקרה זה, בו נדרש בירור עובדתי בשאלות רבות, הן אלו הנוגעות למערכת ההסכמים המורכבות והמסועפות שבין החברה, פיננסיטק ולייקווד, הן אלו הנוגעות לפעולות שנעשו על ידי מי מהצדדים להסכמים ומהוות הפרה לדעת בעלי השליטה, הן אלו הנוגעות לנסיבות החתימה על הסכם הפשרה, והן אלו הנוגעות לתוצאות החתימה על הסכם הפשרה בכל הנוגע למצב החברה והנזקים שנגרמו לה, אם נגרמו, כתוצאה מהחתימה על ההסכם. בנוסף לכך יצוין כי ברור שאין מקום לטענות בעלי השליטה לזכות קיזוז הקיימת לחברה כנגד מר ראב"ד בשל טענות לנזק שהוא גרם לה, במסגרת בקשה למתן הוראות, שכן הכרעה בשאלה זו דורשת - מלבד הכרעה בשאלות המורכבות שצוינו לעיל - הכרעה בעניינים מורכבים נוספים הקשורים לחלקו של מר ראב"ד בהפרת הנטענת ואם היה קיים לו צידוק מספיק לגרום לביטול החוזה. פשיטא גם, כי בהעדר הכרעה בטענות כלפי מר ראב"ד בשאלה האם הוא אכן גרם נזק לחברה בשל גרם הפרת חוזה על ידו ובהיקפו של הנזק, לא ניתן לקזז מחיובי החברה כלפיו. משכך ברי, כי טענות בעלי השליטה כנגד תוקפו של הסכם הפשרה של החברה עם מר ראב"ד, כמו גם טענות הקיזוז בגין חובות של מר ראב"ד לחברה, אין מקומן במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, וכפי שנקבע בקשר לטענותיהם של בעלי השליטה כנגד הסכם הפשרה עם פיננסיטק.

7.
באופן דומה גם טענת בעלי השליטה כי יש לבטל את הסכם הפשרה עם מר ראב"ד לפי דיני בטלות ההענקות שבחדלות פרעון, נדחתה במסגרת ההחלטה בעניין פיננסיטק וההכרעה שם נכונה גם בבקשה זו. היינו, שהצדק עם הנאמנים שלדיני בטלות הענקות שבסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אין תחולה בהליכי חדלות פרעון של תאגידים, וודאי לא בהליכים של הבראת חברה.

8.
לא נותר אפוא, לדון אלא בטענה המיוחדת לבקשה זו, והיא הטענה כי הנאמנים היו מנועים מלהכריע בתביעת החוב של מר ראב"ד בשל ניגוד עניינים בו הם מצויים. עניין זה
קשור לערבות הבנקאית שהוזכרה לעיל כשלטענת בעלי השליטה מימושה נעשה שלא כדין בסיוע הנאמנים. יצוין כי עניין זה גם הועלה על ידי בעלי השליטה במסגרת תגובה שהגישו לבקשת הנאמנים לפסיקת שכר טרחתם (בקשה
מס' 31). בבסיס הטענה ערבות בנקאית אוטונומית שהעמידה החברה לטובת חברת לייקווד לצורך הבטחת תשלומי מיסים ותשלומי אגרות פיתוח בקשר למקרקעי הולילנד. העמדת הערבות הייתה חלק מההסכמות שבמסגרת הסכם הפשרה (שנכרת כאמור בין החברה, לייקווד ופיננסיטק). בהתאם למוסכם, הנפיק בנק לאומי ביום 18.02.08 כתב ערבות בו צוין כי מוטבת הערבות היחידה היא לייקווד וכי היא ניתנה להבטחת הקבוע בסעיף 6.3.9 להסכם הפשרה (היינו, תשלום מיסים ואגרות פיתוח). טענת בעלי השליטה היא כי ביום 16.08.11 ביקש בא-כוחה של לייקווד, עו"ד אורי מסר לשחרר לחשבונו את מחצית מכספי הערבות. הנאמן, עו"ד אמסטר, הסכים לשחרור כספי הערבות, וזאת, על אף שלטענת בעלי השליטה, לא התקיימו התנאים למימוש הערבות ותוך חריגה מכתב הערבות שקבע כי המוטבת היחידה היא לייקווד ולא ב"כ לייקווד, עו"ד מסר. לפי הנטען, הנאמן אף לא ביקש את אישורו של בית המשפט לכך. כפועל יוצא מכך, ביום 17.08.11 עבר סך של 3,039,305 ₪ מתוך כספי הערבות לחשבונו של עו"ד מסר. בהמשך, בעקבות בקשה למתן צו מניעה שהגיש מר ראב"ד ביום 16.09.11 (ת"א 34105-09-11 בבית משפט זה) למנוע את העברת כספי הערבות, הגיעו הצדדים לאותו הליך לפשרה במסגרתה הוסכם כי סך של 1,124,000 ₪ מתוך הכספים האמורים יועבר לחשבונו של מר ראב"ד, והיתרה בסך של 1,800,000 ₪ תועבר לחשבונו של עו"ד מסר ו/או לחשבונה של עו"ד שלומית סוסיד שייצגה אף היא את לייקווד. הסכם זה קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 25.09.11 ובעקבותיו העביר בנק לאומי סך של 1,124,000 ₪ לידי מר ראב"ד. לטענת בעלי השליטה, מהלך דברים זה לפיו קיבל מר ראב"ד כספים מתוך הערבות הבנקאית שהעמידה החברה ללייקווד באופן ספיציפי ולמטרה ספציפית שלא כדין, נודע להם לראשונה רק בחודש דצמבר 2011. לטענת בעלי השליטה גם הסכמת הנאמנים להעברת כספים אלו נעשתה שלא כדין, ובעקבות כך נטען כי הנאמנים היו מנועים לדון בתביעת החוב של מר ראב"ד בשל ניגוד עניינים והיה עליהם לפסול את עצמם מלדון בתביעת חוב זו. כאמור, בעלי השליטה טענו גם כי יש לקזז את הכספים שקיבל מר ראב"ד מתוך כספי הערבות מחובה של החברה כלפיו לפי הכרעת החוב בעניינו.

9.
מנגד טענו הנאמנים, כי הערבות

הבנקאית היוותה למעשה לפי תנאי הסכם הפשרה, חלק
מהתשלום

המוסכם

עבור

רכישת

מקרקעי

הולילנד. לפי כתב הערבות התחייב

בנק

לאומי כלפי לייקווד

לשלם

לידיה

את

סכום

הערבות, אם

וכאשר

תמציא

לייקווד

לחברה


אישורי

מיסים ואישור עירייה לשם

העברת

הזכויות

על שם החברה
.
למעשה, אפוא, מיום הנפקת כתב הערבות, ביום 18.02.08, יצא

סכום

הערבות

מידיה

של

החברה

לידי

בנק

לאומי, שהחזיק

בו לטובת לייקווד בלבד

עד

שיתקיימו

מלוא

התנאים

לתשלומו. עם התקיימות

התנאים

לחילוט

הערבות, לייקווד הייתה

רשאית

לדרוש

את

חילוטה
.
הנאמנים הוסיפו כי בכל שלבי הליכי הקפאת ההליכים של החברה, היה ידוע לכל הצדדים נושא הערבות הבנקאית, והיא היוותה כאמור, חלק מחובות החברה כלפי בנק לאומי והדבר צוין מפורשות בפירוט החוב של החברה כלפי בנק לאומי, שהועבר גם לעיון בעלי השליטה. חוב זה אושר והוכר לאחר בדיקת תביעת החוב על ידי הנאמנים והכרעתם בה. ערעור שהוגש על הכרעתם זו (בקשה מס' 105) נמחק לבסוף. חרף האמור, במסגרת ההליכים האמורים לא העלו בעלי השליטה כל טענה ביחס לקיומה של הערבות, תנאיה והיותה כלולה בתביעת החוב של הבנק. מעולם גם לא נטען על ידם כמו גם על ידי כל צד אחר כי על בנק לאומי אין חובה לשלם את סכום הערבות. העניין גם הוזכר על ידי ב"כ לייקווד בדיונים שהתקיימו בבית המשפט ביום 15.05.11 וביום 4.07.11 בנוכחות בעלי השליטה שלא העלו כל טענה בנוגע לאותה ערבות. גם פניית הנאמנים לבעלי השליטה לקבלת טענותיהם בקשר לערבות הבנקאית לא נענתה. מכאן שגם אין ממש בטענתם כי הם "נדהמו" לגלות את עובדת חילוט הערבות רק ביום 14.12.11. מה גם, שככל שהיו להם טענות בנוגע לערבות הן היו צריכות להיות מופנות לבנק לאומי שהוא בעל הדין בעניין זה ולא הנאמנים או החברה. מדובר בערבות בנקאית אוטונומית שמשעה שנתקיימו התנאים לחילוטה, לא היה בידי הנאמנים את הסמכות ואת היכולת למנוע מבנק לאומי את ביצוע תשלום הערבות. גם את הטענות כלפי זהות הנהנים מהערבות יש להפנות לבנק לאומי. הנאמנים אך ורק אישרו לבנק לאומי שהתקיימו התנאים החוזיים לתשלום הערבות.

10.
גם בעניין זה הצדק עם הנאמנים. ראשית, צודקים הנאמנים כי טענות בעלי השליטה בעניין הערבות הבנקאית הועלו על ידם במספר הזדמנויות שונות בפני
בית משפט זה ונדחו. כך, במסגרת ההחלטה מיום 15.01.12 (בבקשה מס' 131) נקבע כי בעלי השליטה לא הצליחו להציג תשתית

עובדתית

או

ראייתית

כלשהי לפיה

יש


לסטות

מהכלל

שערבות

בנקאית

אוטונומית

ניתנת למימוש

עם

דרישה. כן נקבע כי התנאים למימוש הערבות התקיימו, ובנסיבות אלו הייתה חובה על הנאמנים ליתן

את

ההסכמה

למימוש

הערבות. צוין גם כי כטענת הנאמנים, קיומה

של

הערבות נלקח

בחשבון

כבר

מתחילת

ההליכים

ולא

היה

יסוד ל"תדהמת" בעלי השליטה על שמיעתם לראשונה רק בחודש דצמבר 2011 כי הערבות

מומשה. בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו שהוגשה על ידי בעלי השליטה נדחתה אף היא ביום 12.02.12. בעלי השליטה לא ערערו על ההחלטה והיא הפכה חלוטה, ודי בכך כדי לדחות את טענותיהם בכל הנוגע לערבות. בהקשר זה יצוין כי במסגרת הטענות שהעלו בעלי השליטה בבקשה מס' 131 כנגד הנאמנים בכל הנוגע למימוש הערבות, מר ראב"ד כלל לא נזכר. לאמור, גם בשלב בו בעלי השליטה בחרו להעלות טענות כנגד מימוש הערבות הם לא טענו כנגד העברת חלק מכספי הערבות לידי מר ראב"ד.

11.
מעבר לצריך יצוין כי הצדק עם הנאמנים בטענתם כי אין כל ממש בטענות בדבר חריגה מתנאי כתב הערבות בכך שהם נמסרו למוטבים אחרים מאלו שנקבעו בכתב הערבות. לא זו בלבד, שמקובלת עלי טענת הנאמנים כי לא הייתה להם כל מעורבות בקביעת המוטב לקבלת כספי הערבות, ולמעשה הם כלל לא היו צד לעניין זה שהוא עניין שבין בנק לאומי ללייקווד, אלא שפשיטא כי העברת הכספים לידי עו"ד מסר ועו"ד סוסיד ששימשו כבאי כוחה של לייקווד, דינה כהעברת הכספים ללייקווד עצמה. גם הטענה בדבר העברת הכספים לידי מר ראב"ד אין בה ממש, שכן מדובר בהסכמה שבין מר ראב"ד ללייקווד, ומשאין מחלוקת כי לייקווד הייתה המוטבת בכתב הערבות, לא הייתה כל מניעה שהיא הייתה רשאית להעביר חלק מהכספים המגיעים לה לידי מר ראב"ד, לפי הסכם ביניהם. ברור מאליו, כי לנאמנים לא הייתה ולא יכולה הייתה להיות כל השפעה בעניין זה שבין לייקווד למר ראב"ד. כפועל יוצא מכך, יש לדחות את טענות בעלי השליטה הן באשר לקיזוז הכספים שנתקבלו אצל מר ראב"ד מבנק לאומי, שכן הם נתקבלו אצל מר ראב"ד לפי הסכם בינו לבין לייקווד ואין לחברה כל קשר אליהם. כמו כן, יש לדחות את הטענה בדבר ניגוד עניינים שבעלי השליטה לא הציבו לה כל בסיס מלבד הטענה כי הנאמנים אחראים להעברת חלק מכספי הערבות הבנקאית לידי מר ראב"ד שלא כדין, טענה שכאמור, יש לדחותה.

סופו של יום אפוא, יש לדחות את טענות בעלי השליטה כנגד הכרעת הנאמנים בתביעת החוב של מר ראב"ד בשל ניגוד עניינים, וכן יש לדחות את טענותיהם בכל הנוגע לביטול הסכם הפשרה עם מר ראב"ד בשל דיני חדלות פרעון. טענותיהם האחרות של בעלי השליטה כנגד ההסכם עם מר ראב"ד אינם מתאימים לדיון במסגרת זו, וככל שבעלי השליטה יבחרו בכך, עליהם להעלות טענותיהם בעניין זה בפני
הערכאה האזרחית המוסמכת לכך.

הבקשה נדחית, ובעלי השליטה ישלמו לנאמנים יחדיו ולמר ראב"ד את הוצאותיהם בסך של 20,000 ₪ לכל אחד מהם.

ניתנה היום,
ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.










פשר בית משפט מחוזי 59344-01/12 נידר חברה לבנין ולפיתוח בע"מ, דוד רחמין, נחום רחמין ואח' נ' עו"ד אמיר ברטוב, עו"ד יעקב אמסטר, חיים ראב"ד (פורסם ב-ֽ 12/09/2013)