פסקי דין על נתן זכריה חדד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3606-07/12 בל     03/10/2013




בל 3606-07/12 נתן זכריה חדד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 3606-07-12



לפני:

כב' השופטת
דגית ויסמן
נציג
ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור


ה
תובע
נתן זכריה חדד

-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי




פסק דין


1.
התובע, נהג אוטובוס באגד, טוען לפגיעה בגבו במהלך העבודה ביום 30.1.11 וכן לפגיעה בגב על פי תורת המיקרוטראומה.


להלן נדון בכל אחד מהנושאים בנפרד.

הפגיעה מיום 30.1.11
2.
גרסת התובע בתצהירו לאירוע מיום 30.1.11 היא שבאותו יום, בשעות הערב, עלה במדרגות האוטובוס, "פספס" מדרגה, נפל ונחבל ברגלו השמאלית. בעקבות כך חש כאב בגבו. התובע הוסיף שצלצל לסדרן וביקש מחליף ונאמר לו שאין מחליפים בשעות אלה ועד כן המשיך לעבוד עד סיום המשמרת. בתום המשמרת התקשר לנהג ההסעות, מר יעקב חפדי, וביקש שיסיע אותו לביתו.

מטעם התובע התייצב להעיד מר חפדי. על פי עדותו, הוא והתובע חברים טובים מהעבודה. לגבי האירוע, מר חפדי העיד שהוא ראה את התובע צולע בחניון ולשאלתו, התובע השיב שנפל במדרגות.

3.
גרסת התובע לאירוע התאונתי אינה נתמכת בתיעוד הרפואי. התובע ביקר אצל רופא יום למחרת האירוע הנטען, ביום 31.1.11 (נ/3), ושם נרשם כי סיבת הפניה כי "מס ימים מתלונן על כאבים באזור מפרק ירך שמאל עם הגבלה בישיבה או נגיעות ישירות. ללא סיפור חבלתי". הממצאים שנרשמו מבדיקת התובע, תואמים את תלונותיו: "רגישות מקומית, ללא סימני חבלה...".

4.
בתיעוד הרפואי הסמוך לאירוע הנטען נרשמו תלונות מפי התובע, שאינן כוללות תיאור של נפילה במדרגות או חבלה ואף נרשם במפורש כי התובע לא מסר "סיפור חבלתי". בנוסף, בחלק המתאר את ממצאי בדיקת התובע, נרשם במפורש כי אין סימני חבלה.

על פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר לקרות הארוע (דב"ע מט/ 0-23 הירשהרון – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן 29.11.12).

משקיים רישום רפואי מפורש מזמן אמת, הסותר את גרסתו המאוחרת של התובע, ואין לכך הסבר המניח את הדעת, לא שוכנענו כי אכן אירע אירוע תאונתי ביום 30.1.11. בהקשר זה נציין כי איננו סבורים כי יש בעדותו של מר חפדי לסתור את הרישום הרפואי, באשר על פי עדותו הכנה, הוא והתובע נמצאים בקשרי חברות ומכל מקום, העד לא ראה בעצמו את הנפילה הנטענת, אלא רק מסר דברים ששמע מפי התובע.

על כן דין התביעה בחלק זה להידחות.

התביעה על פי תורת המיקרוטראומה
5.
על פי ההלכה הפסוקה, "לגבי מי שהינו נהג במקצועו והוא נוהג במשך שנים רבות בכבישים משובשים שעות מספר מדי יום, והוא סובל עקב כך מליקוי בגבו, ייתכן שלגביו אותה פגיעה אכן תוכר כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה" (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי
- יניב, פד"ע לה 529 (1999)). יחד עם זאת, העובדה כי פלוני הוא נהג אינה יוצרת חזקה אוטומטית בנושא, ויש להניח לשם כך תשתית עובדתית מתאימה (עב"ל (ארצי) 342/09 מוסקל - המוסד לביטוח לאומי
, 9.3.10).

6.
מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי לגרסתו הכללית בתצהיר, אין כל תימוכין. כך, למשל, בעוד בתצהיר טען שהוא עובד 12 שעות ביום, התברר בחקירה הנגדית כי אין המדובר ב – 12 שעות נהיגה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 1-2). לגבי אורך המסלולים, התובע העיד ש"זה משתנה" (שם בשורות 3-4). התובע אף העיד שהוא נהג בכל הקווים, גם הקצרים שאורכם 25 דקות וגם נסיעות ארוכות לאילת (שם שורה 6 ובעמוד 7, שורות 6-8).


התובע אישר שנהג על סוגי אוטובוסים שונים ואין זה סביר שכל האוטובוסים היו בעלי כסאות לא תקינים. מכל מקום, התובע אף לא טען מה היה חלקם של הכסאות הלא תקינים עליהם ישב בזמן העבודה, לעומת כלל זמן הנהיגה. בהקשר זה יצויין כי למרות עדות התובע כי ב"אגד" ישנו רישום של האוטובוסים עליהם נהג, זה לא הוצג.


משהתובע נדרש לתיאור של מסלול קו אחד – קו 249, תיאר מסלול בין עירוני, שלטענתו עובר גם בתוך הערים. יחד עם זאת, התובע הודה כי הנסיעה במסלול זה כרוכה בשעות העומס בפקקים, שאז ברור שיש משמעות פחותה, אם בכלל, לנסיעה על פסי הרעדה או בורות בכביש. התובע התקשה להזכר ב"במפרים" בחלק של אותו מסלול העובר בעיר פתח תקווה. כאשר נדרש להעריך את מספר ה"במפרים" במסלול זה, התובע השיב שאינו יכול להשיב על השאלה ("זה קו מאד ארוך, איך אני יכול לספור אותם?").


7.
לאמור לעיל נוסיף, כי על פי ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, ניתן להכיר בפגיעה בגב של נהג, על פי תורת המיקרוטראומה, כאשר מדובר נהיגה במשך שנים רבות. על פי אישור המעסיק ועדות התובע, מדובר בשנים בודדות (15.8.07 עד תחילת שנת 2011 – נ/1 ועמוד 6 לפרוטוקול, שורות 26-28). גם עובדה זו תומכת במסקנה כי יש לדחות את התביעה על פי תורת המיקרוטראומה.

8.
בהערכת מכלול העובדות שפורטו לעיל, הגענו למסקנה כי לא הונחה בפני
נו תשתית עובדתית שניתן להעביר למומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלה הרפואית על פי תורת המיקרוטרואמה. עדותו של התובע היא כה כללית וחסרת פרטים מהותיים, שאין מנוס מדחיית התביעה גם בחלק זה.

9.
סוף דבר – התביעה נדחית.


כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.



ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ד, (03 אוקטובר 2013
)
, בהעדר הצדדים.




מוחמד מנסור, נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן
, שופטת







בל בית דין אזורי לעבודה 3606-07/12 נתן זכריה חדד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 03/10/2013)