פסקי דין על אילנה עמר | פסקי דין על שלום חדד

27374-07/13 רתק     08/10/2013




רתק 27374-07/13 אילנה עמר נ' שלום חדד








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



רת"ק 27374-07-13 עמר נ' חדד

תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
יעל רז-לוי


המבקשת

אילנה עמר



נגד


המשיב

שלום חדד



בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת
בת"ק 30942-07-12 מיום 24.04.2013
שניתן על ידי כב' השופט ליאור ברינגר

פסק דין


רקע וטענות הצדדים:

1.
המבקשת מתגוררת מעל דירת המשיב. בכתב התביעה שהגיש טען המשיב, כי נזקים מנזילות שנמצאו בביתו נגרמו עקב ליקויים בצנרת דירתה של המבקשת. את סכום התביעה העמיד על 4,650 ₪, בגין עלות תיקון הנזק והוצאות משפט. בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי במשך שבע השנים בהן התגוררה בדירתה שמעל לדירת המשיב, מעולם לא פנה אליה או התלונן בפני
ה על רטיבות או כל נזק אחר, וכי לא ברור מתי נגרם הנזק לו טוען המשיב, שכן המשיב לא פנה אליה בזמן אמת. עוד טענה, כי בביתה אין כל עדות לנזילות וכי לאחר שהמשיב ערך שיפוץ בדירתו ותיקן את הנזקים, לא ניתן עוד להעריך מה גרם להם.

2.
בתאריך 28.1.13 התקיים דיון בפני
בית המשפט קמא, בו נכחו המבקשת, נציגה מטעם עמותת "אנוש" אשר ביקשה לייצגה וכן המשיב. המשיב ביקש להציג חוות דעת של שמאי לעניין גובה הנזק, אשר לא צורפה לכתב התביעה, אלא שבית המשפט קמא הבהיר לו כי אין די בהוכחת קיומם של נזקים וכי עליו להוכיח שהנזק נוצר כתוצאה מנזילה מצנרת דירתה של המבקשת. נציגת "אנוש" טענה כי בידיה אישורים מאינסטלטור וכן מהעירייה על כך שאין נזילות מים בצנרת ביתה של המבקשת.

בתום הדיון הוחלט, בהסכמת הצדדים, כי התיק יופנה לבוררות, לצורך קביעת האחריות לנזקים הנטענים, לרבות מועד היווצרותם. נקבע כי במידה והבורר יפסוק שבשל התיקונים לא ניתן לקבוע שהאחריות לנזקים הינה בעטיה של המבקשת, תידחה התביעה; כי המשיב יישא בהוצאות הבורר; כי בפסק הדין הסופי יקבע הבורר על מי מוטלת החובה לשאת בהוצאותיו; וכי הבורר יקבע את עלות התיקונים, ככל שימצא שהנזקים נגרמו עקב ליקויים בדירת המבקשת.

3.
בתאריך 19.2.13 מינה בית המשפט את מר אלי אדרי כבורר, לאחר שהצדדים הסכימו על מינויו, כאשר בתאריך 3.4.13 הגיש מר אדרי בקשה לבטל את מינויו. בית המשפט שיחרר אותו מתפקידו ומינה במקומו את מר שרלי חמו כבורר חליפי. בתאריך 8.4.13 הגיש מר חמו לבית המשפט בקשה לביטול מינויו כבורר מהנימוק שאין לו את הזמן הדרוש, כאשר למחרת, בתאריך 9.4.13, הגיש הודעה לפיה יוכל לבצע את הבדיקה הנדרשת. כעבור יום נוסף (10.4.13), הגיש מר חמו לבית המשפט קמא מסמך בו צוין, כי ערך בדיקה בביתו של המשיב והוסבר לו היכן היו הנזילות והנזקים שנגרמו בעקבותיהן. במסמך נכתב כי על-פי תמונות שצולמו על ידי השמאי ניתן לראות בבירור כי מקורן של נזילות המים בדירה מעל, וכי: "א. פיצוצי המים נגרמו מקופסאות הביקורת ב. נזילות מקירות המקלחת ג. או מפיצוץ מים מצנרת הבית".
לאחר קבלת אותו מסמך, מצא בית המשפט קמא להורות (בתאריך 11.4.13) כי על הבורר לשמוע את טענות הצדדים, לעיין במסמכים רלוונטיים, ובהתאם לכך, לפסוק אם המבקשת חייבת לשלם למשיב וכי על הבורר לנקוב בשכר טרחתו ולקבוע על מי לשלם שכר טרחה זה.

בחלוף כשבועיים(בתאריך 23.4.13), הגישה המבקשת בקשה למתן

פסק דין
וסגירת התיק, תוך שציינה כי התמשכות ההליכים גורמת לה עינוי דין.
מיד למחרת, ביום 24.4.13, לאחר שהמבקשת קיבלה את המסמך שהגיש מר חמו, הוגשה על ידה בקשה לפסילת הבורר, כאשר צוין כי עובר להגשת המסמך יצרה קשר עם מר חמו, וזה הודיע לה כי הוא מסרב למינוי, ובשל כך גם הגישה את בקשתה למתן

פסק דין
. עוד ציינה כי מר חמו לא ביקר בביתה, לא שמע אותה; כי חוות הדעת מסתמכת על תמונות ומסמכים בלבד; כי אין בה התייחסות למועד היווצרות הנזקים כנדרש בהחלטת בית המשפט; כי לא ברור מה הכשרתו של מר חמו ליתן חוות דעת מסוג זה; וכי על פי דברי המשיב עצמו קיימת היכרות אישית ביניהם.

4.
בפסק דינו של בית המשפט קמא, שניתן באותו יום (24.4.13), ציין בית המשפט, כי מסקנת הבורר היא שהנזקים בדירת המשיב נוצרו כתוצאה מנזילת מים בדירת המבקשת. לפיכך, ולאור בקשת המבקשת מיום 23.4.13 למתן

פסק דין
, על המבקשת לפצות את המשיב בסכום נזקיו על סך של 4,692 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט.

5.
בהמשך אותו יום ניתנה החלטה בבקשת המבקשת לפסילת הבורר, כאשר בית המשפט ציין, כי הבקשה התקבלה לאחר מתן פסק הדין, וכי הטענות אשר הועלו בבקשה באשר להיכרותם האישית של מר חמו והמשיב, היה ראוי כי ייטענו טרם המינוי או בסמוך לאחריו ולא לאחר שהבורר כבר פסק, ומכאן נדחתה הבקשה.

6.
בתאריך 8.5.13 הגישה המבקשת בקשה לביטול

פסק דין
, בה צוין כי הסיבה שלא הגישה את הבקשה לפסילת הבורר החליפי, הייתה לאור העובדה שהוא ציין בפני
ה כי אינו מתכוון לקבל על עצמו את המינוי, ומכאן המתינה למינוי בורר תחתיו. עוד נטען, כי הבורר החליפי לא נפגש עם המבקשת, לא שמע את טענותיה, ובכך הפר את חובת הנאמנות שלו כבורר ופעל בחוסר תום לב, מה שגרם לעיוות דין.

7.
בתאריך 19.6.13 דחה בית המשפט את בקשת המבקשת לביטול

פסק דין
, בהפנותו לנימוקים המופיעים בפסק הדין ולהחלטה שנתן באותו יום בבקשה לפסילת הבורר וחוות דעתו.

על פסק הדין מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני
.

8.
בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת, כי שגה בית המשפט קמא כאשר ביסס את פסק דינו על חוות הדעת של הבורר החליפי, אשר ניתנה בניגוד להסכמת הצדדים באשר לסמכויות הבורר, ובניגוד לסמכויות אשר הוענקו לבורר על ידי הצדדים ובית המשפט קמא. עוד נטען כי חוות הדעת שהוגשה על ידי הבורר החליפי הייתה חלקית ולא כללה את כל הסוגיות השנויות במחלוקת. לפיכך, אין המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק בוררות כי אם ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא. המבקשת טענה כי חוות הדעת ניתנה בהתבסס על שמיעת המשיב בלבד, מבלי ששמע את המבקשת או עיין בראיות מטעמה ובכך נפגעה זכות הטיעון שלה, וכי פגיעה מהותית זו מצדיקה את ביטול פסק הדין. לבקשה צורף תצהיר של נציגת עמותת "אנוש", אשר ייצגה את המבקשת, במסגרתו פורטה התנהלות בלתי תקינה של המשיב בניסיון להטות את חוות דעתו של הבורר הראשון לטובתו ואיומים עליו ועל שמו הטוב משלא הסכים לעשות כן.

9.
בתשובת המשיב לבקשה נטען, כי התנהלותו מול הבורר הראשון הייתה תקינה ועניינית, וכי בקשת הבורר לפסול עצמו הייתה ממניעים שונים בתכלית. המשיב לא הכחיש כי הוא מכיר היכרות קודמת את הבורר החליפי, אך לטענתו מדובר בהיכרות לנוכח כך שהם מתגוררים שנים רבות בעיר קטנה. המשיב חזר וטען כי ברשותו אישורים מגורמים מקצועיים שונים על כך שהנזק בדירתו נגרם מנזילות מהדירה שמעל לדירתו, ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה:

10.
לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט קמא, בכתבי הטענות, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וכי דין הערעור להתקבל, באופן שפסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל והדיון יוחזר לבית המשפט קמא לשם קביעתו מחדש ודיון מראשיתו.

11.
תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולי השיפוט המקובלים, וזאת על ידי קיום הליך מהיר, בסכומי כסף נמוכים וללא פורמאליות, ובכך לפתוח בפני
ו את שערי בית המשפט כאשר הוא סבור כי נגרם לו עוול, בעיקר בנושאי צרכנות (ראו רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ (פ"ד מח(3) 177 (1994); רע"א 5711/08 פרטוק נ' טורג'מן, (17.3.2009)).

12.
עוד נקבע, כי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות
(ס' 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וזאת לאור ייחודיות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. משכך נפסק, כי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות תהיה אך ורק על פסק הדין הסופי ואין אפשרות להשיג בנפרד על "החלטה אחרת" של בתי המשפט לתביעות קטנות (ראו עניין סרבוז).

13.
לאור כל האמור לעיל, ההחלטה ליתן רשות ערעור תינתן במשורה: "רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה" (א.גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה עשירית, תשס"ט, בעמ' 853).

14.
על אף הגישה הגמישה הנהוגה בבתי המשפט לתביעות קטנות, ועל אף שההחלטה ליתן רשות ערעור תינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, מצאתי כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות בית המשפט שלערעור, וזאת לאור הכשלים המתעוררים בהליך שהתקיים בפני
בית המשפט קמא ובפסק דינו, כפי שיפורט להלן:

15.
במסגרת הדיון בבית המשפט קמא מיום 28.1.13 שהתקיים בפני
כב' השופטת אטדגי, הוחלט בהסכמת הצדדים, על מינוי בורר. סעיף 65 לחוק בתי המשפט התשמ"ד – 1984(להלן:"חוק בתי המשפט") אמנם מאפשר לבית המשפט לתביעות קטנות לדון בתביעה כבורר או להעבירה לבורר אחר שהסכים לדון בה, אך זאת מבלי לקבל שכר מן הצדדים. לפיכך, נראה כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט בנוגע למינוי הבורר: מהחלטת בית המשפט לא ברור אם כוונת בית המשפט הייתה למינוי בורר כאמור, או שמא, כפי הנראה, למינוי מומחה, אשר ייתן חוות דעת מקצועית באשר למקור הנזילות. כעולה מפרוטוקול הדיון, בית המשפט שב והסביר למשיב, כי אין בידיו ראיות אשר די בהן כדי לקבוע שהנזקים בדירתו נגרמו מנזילות בצנרת דירתה של המבקשת. מכאן, ומשהוחלט על ידי בית המשפט כי ישולם לבורר שכר טרחה, נראה כי למעשה כוונת בית המשפט הייתה למינוי מומחה מקצועי. דבר זה עולה בקנה אחד אף עם האופן בו המשיך הדיון בבית המשפט קמא, היינו, מעבר לקביעה כי ישולם שכר טרחה לבורר, הרי ניתן

פסק דין
על ידי בית המשפט, על בסיס האמור באותו מסמך, שהוא לכל היותר חוות דעת( חסרה כשלעצמה) אך בואדי שאין בה כדי להוות פסק בורר.
מעבר לכך, נראה כי מינוי בורר לא נדרש במקרה שלפנינו, שכן המדובר במחלוקת בשאלת מקור הרטיבות, כאשר בשאלה זו יש להסתייע בחוות דעת של מומחה מקצועי אשר יעריך את מקור הנזקים, מועד היווצרותם, היקפם, עלות תיקונם, ובכך יאפשר לבית המשפט להכריע בתובענה.
16.
ויודגש, אף אם נתייחס אל אותו בורר שמונה, כאל מומחה מטעם בית המשפט, שנראה כי זו הייתה מהות תפקידו בפועל, הרי חוות הדעת שהוגשה על ידו אין די בה כדי לבסס המסקנה כי יש מקום לקבל התביעה, כפי שקבע בית המשפט. מעבר לכך, וזאת בעיקר, אין חולק כי המומחה לא מילא אחר הוראות בית המשפט, זאת הן ביחס להחלטתו בתום הדיון (ר' החלטה מיום 28.1.13) והן לאחר שהוגשה חוות הדעת (ר' החלטה מיום 11.4.13).
בהחלטתו מיום 11.4.13 קבע בית המשפט קמא כי: "תפקידו של הבורר הוא לשפוט ולפסוק במחלוקת שבפני
ו, כמו שופט בבית המשפט", וכי: "על הבורר לשמוע את טענותיהם של שני הצדדים, לעיין
במסמכים
כדוגמת
חוות
הדעת [...] ובסופו של דבר לפסוק אם הנתבעת חייבת לשלם כסף לתובע, ואם כן אז כמה כסף".
והנה, למרות החלטה זו, ולמרות שלא נעשה דבר מאז על ידי הבורר ולא הוגשה כל חוות דעת נוספת, מצא בית המשפט ליתן

פסק דין
. ודוק, אם עסקינן במי שמונה כבורר, הרי כפי שציין בית המשפט עצמו בהחלטתו – הבורר הוא כמו שופט, הוא שנותן את פסק הדין, ועליו להשלים את פסיקתו, ואין מקום שבית המשפט יתן

פסק דין
מקום שהאמור לא הושלם כלל ועיקר. יתרה מכך, בנסיבות האמורות לא היה הובהר כלל
האם מר חמו שמע את הצדדים ובכלל זה את המבקשת, טרם שהגיש המסמך מטעמו.
במצב דברים זה, אין מקום להגיע להכרעה טרם ניתנה אפשרות לכל צד להציג טענותיו- בפני
הבורר או בפני
בית המשפט..
17.
יתרה מכך, וללא קשר לשאלה אם מדובר בבורר או במומחה, הרי היה עליו לשמוע את שני הצדדים ולבקר גם בדירת המבקשת, טרם גיבוש מסקנתו, וכך סבר אף בית המשפט קמא כמצויין בהחלטתו דלעיל..

18.
עוד יוער כי בית המשפט קמא קבע בפסק דינו ציין כי : "בתאריך 10.4.13 פסק הבורר כי הנזקים בדירת התובע נוצרו כתוצאה מנזילת מים מדירת הנתבעת". קשה
לקבל האמור, שעה שעולה מהחלטת בית המשפט מיום 11.4.13 כי המסמך אינו מספק, ועל כן נתן הוראות לבורר כיצד עליו לנהוג, ומה נדרש ממנו על מנת להשלים את החסר, הן אל מול הצדדים, והן במסקנות שעליו לציין. צא ולמד אפוא, כי בית המשפט עצמו סבר,לאחר שעיין במסמך מיום 10.4.14, שהוא אינו מספק. מכאן אין בעובדה כי המבקשת הגישה בקשה לסיום ההליך, כדי להצדיק מתן

פסק דין
, מקום שלא שמולאו כלל הוראות בית המשפט ובאופן מהותי לא השתנה דבר.

19.
באשר לחוות הדעת עצמה, אף אם נתייחס אליה כאילו היא מהווה פסק בוררות סופי ומחייב כמעשה בית-דין (ראה ס' 21 לחוק הבוררות, ס' 65(ב)(2) לחוק בתי המשפט) – הרי היא אינה מפורטת ומנומקת דיה; לא ניתן למצוא בה פירוט של עובדות המקרה ושל המחלוקת בין הצדדים; היא חסרה פרטים הכרחיים לצורך הכרעה; אין בה פירוט של טענות הצדדים ושל הראיות שהציג כל צד; אין כל התייחסות של לטענות המבקשת או לראיות מטעמה; ההכרעה מתבססת על תמונות שהציג המשיב בעת הביקור בביתו; והיא אף מסויגת ביחס לסיבת הנזק: נזילות מהקירות מהמקלחת, או מפיצוצי מים מצנרת הבית. נראה כי כל ההליך הנוגע למתן חוות הדעת לא התנהל באופן תקין – הביקור בדירתו של המשיב התקיים מבלי שהמבקשת עודכנה על כך ומבלי שהוזמנה למקום, עמדתה של המבקשת לא הוצגה ולא התאפשר לה להגיש את המסמכים לביסוס טענתה כי הצנרת בביתה נבדקה ונמצאה תקינה וכי אין עדות לנזילות ממנה.


20.
במצב הדברים כפי שתואר לעיל, פסק הדין של בית המשפט קמא אינו יכול לעמוד:

לא היה מקום שבית המשפט ימנה בורר מלכתחילה, שכן מדובר בעניין שבמומחיות; אם מדובר בבורר הרי שזה צריך להיות ממונה לא בשכר; לא ניתן לראות במסמך פסק בוררות מנומק, המתייחס לכל הסוגיות השנויות במחלוקת; אף אם נראה במסמך חוו"ד מומחה, הרי הוא נעדר התייחסות לכל הסוגיות השנויות במחלוקת, והוגש ללא מתן זכות טיעון למבקשת ועיון בראיות מטעמה.

21.
סוף דבר, מצאתי שיש לקבל את הערעור כך שפסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל, כאשר הדיון יוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות באילת לשם קביעתו מחדש. בית המשפט ידון ראשית בטענות המבקשת כנגד מינויו של מר חמו- כמומחה
יחליט בעניין זה לאחר שמיעת עמדות הצדדים, תוך אחר שיתאפשר לכל אחד מן הצדדים להביא את ראיותיו ואף להגיש חוות דעת מטעמם באם יראו לנכון.

22.
טרם נעילה אעיר, כי בנסיבותיה האישיות של המבקשת יש מקום להחיש את ההליכים ולסיימם מהר ככל שניתן.

העתק מהחלטתי ישלח לבית משפט השלום באילת לצורך קביעתו מחדש כאמור.

המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 1,000 ₪.
העירבון על פירותיו יוחזר למבקשת.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








רתק בית משפט מחוזי 27374-07/13 אילנה עמר נ' שלום חדד (פורסם ב-ֽ 08/10/2013)