פסקי דין על שמואל משה הכהן סיטרין | פסקי דין על שלמה קליין | פסקי דין על מדינת ישראל (משטרת ישראל) |

10433-09/12 תאמ     08/10/2013




תאמ 10433-09/12 שמואל משה הכהן סיטרין נ' שלמה קליין, מדינת ישראל (משטרת ישראל)








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 10433-09-12 הכהן סיטרין נ' קליין ואח'




בפני
כב' השופט גד ארנברג
, סגן הנשיאה


תובע

שמואל משה הכהן סיטרין

נגד


נתבעים

1.שלמה קליין
2.מדינת ישראל (משטרת ישראל)



פסק דין



רכבו של התובע ניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.9.05.
הרכב נגרר למוסך בחולון. בחודש 12/05 פנה התובע לנתבע 1 על מנת שזה יכין חוו"ד שמאית על נזקי הרכב. התובע טוען כי הנתבע 1 גרר את הרכב, ללא ידיעת התובע, למוסך בעזריה, התובע מחה על כך ובעקבות כך החליט נתבע 1 שלא לתת חוו"ד.
התובע טוען כי הנתבע 1 אמר לו שבעל המוסך בעזריה ישלם לתובע 4,000 ₪ עבור הרכב שניזוק באובדן מוחלט, אך בפועל סכום זה לא התקבל עד היום. התובע פנה לשמאי אחר שהעריך את שרידי הרכב בסכום של 3,800 ₪.
בסוף שנת 2007 תחילת 2008 קיבל התובע הודעה מ"גרר זאב" מבאר שבע שרכבו נתפס על ידי משטרת ישראל כשהוא נהוג בידי שב"ח.
התובע ביקש להגיש תלונה במשטרת באר שבע אך זו לא קיבלה את התלונה.
התובע פנה גם לבעל המוסך בעזריה שטען שהרכב עדיין ברשותו אך לא יכול היה לבדוק טענה זו בשל קושי להיכנס לעזריה.
ביום 20.5.08 קיבל התובע הודעה ממשטרת ישראל על איסור שימוש ברכב וכן על השבתתו למשך 60 יום עקב אי הגעתו לשימוע, שלטענת התובע כלל לא הוזמן אליו.
התובע טוען עוד כי הוא הגיע למשטרת בית שמש לפי דרישת המשטרה וחתם על מסמכים שנדרש לחתום אך למרות זאת נעצר ונחקר שם על כך שהרכב חזר לכביש על אף שהוכרז כבלתי כשיר.
התובע נדרש לחתום על מסמך ויתור על הרכב ועשה כן. למרות זאת הוא עוכב עוד פעמיים לאחר מכן על ידי המשטרה בתחנות מודיעין ושער בנימין בשל נסיעת אותו כלי רכב.

התובע תובע איפוא את נתבע 1 בשל רשלנותו בגרירת הרכב לעזריה במקום לירושלים ובאי מתן חוו"ד.
וכן תובע אותו בגין כך שלמרות הבטחתו, בעל המוסך בעזריה לא נתן לו את הסכום של 4,000 ₪
בגין שרידי הרכב. התובע תובע ממנו סך של 30,000 ₪ כדלקמן:

א. הפרת הוראה חוקית וחוזה
10,000
₪.
ב. ערך השרידים

4,000
₪.
ג. עגמת נפש
4,000
₪.
ד. בזבוז זמן

2,000
₪.
ה. טיפול משפטי
10,000
₪.


מהנתבעת 2 תובע התובע סך של 40,000 ₪ בגין מעצר שווא פעמיים לאחר שהודיע שהרכב באובדן מוחלט ואף חתם על מסמכים בהם ויתר על הרכב.

הנתבע 1 טוען כי לא נרקמה כל עסקה בינו לבין התובע. לטענתו, התובע ביקש ממנו לבדוק רכב שנמצא בחולון ולתת עבורו חוו"ד. הוא הבהיר לתובע שהוא לא מגיע לחולון על מנת לתת חוות דעת ואם התובע
מעונין שהוא יתן חוו"ד עליו לגרור את הרכב לירושלים.
הוא הציע לתובע להזמין גרר בעצמו או לתאם עם בעל גרר שהנתבע 1 מכיר בשם נאסר שיש לו מגרש מכוניות באל עזריה.
התובע ביקש להשתמש בשירותי הגרר שהציע לו הנתבע ולאחר מכן התלונן על כך שהרכב נגרר למוסך בעזריה ובעקבות כך הודיע לו הנתבע שאין בכוונתו לבדוק את הרכב ולתת חוו"ד, ובעקבות כך פנה התובע לשמאי אחר.
לטענת הנתבע הוא מעולם לא הבטיח לתובע שבעל המוסך בעזריה יתן לו 4,000 ₪,
כל שאמר הוא שהוא מעריך שאם הרכב באבדן מוחלט יסכים בעל המוסך לתת 4,000 ₪ עבור הרכב, הדבר נאמר ללא בדיקת הרכב.
מכל מקום, לא היתה כל התחייבות של הנתבע שהתובע יקבל סכום זה.
הנתבע טען עוד כי למיטב ידיעתו, בעל המוסך אכן הציע לתובע סכום זה עבור חלקי הרכב אך התובע סירב.
הנתבע טוען עוד
כי עד היום הרכב נמצא באותו מוסך ולא ברור לו מדוע משטרת ישראל פנתה לתובע בטענה שהרכב נע על הכביש.

הנתבעת 2 טענה כי התובע אשם בכך שלא דיווח למשרדי הרישוי
על מצב הרכב ועל הורדתו מהכביש. לטענת הנתבעת 2 מתוך המסמכים עולה כי הרכב שהיה בבעלות התובע מיום 26.10.98 וכי היא הורד מהכביש ביום 16.9.05.
לאחר מכן היו מספר אירועים בהם ניתנו דוחות לרכב כאשר נהגי הרכב היו כולם מהכפר יאטה.
בעקבות חלק מאירועים אלה הפעיל קצין משטרה את סמכותו והחליט להטיל איסור מינהלי על שימוש ברכב. התובע הוזמן לשימוע (למרות שאין חובה לעשות כן) ומשלא התייצב ניתנה החלטה בהעדרו והיא נשלחה אליו.
ביום 27.4.10 נתפס רכב, נושא מספר זיהוי של רכב התובע, ובו נהג ו- 12 נוסעים תושבי שטחים ללא אישור שהייה בישראל, הרכב נתפס.
עם סיום ההליכים המשפטיים היה צריך להחזיר את הרכב לתובע נעשו אליו מספר פניות על מנת להחזיר לו את הרכב אך התובע לא אפשר לשוחח עימו וקילל את השוטר.
בעקבות כך, ועל מנת שניתן יהיה לחלט את הרכב הוזמן התובע לחקירה והובא לתחנת מודיעין ומשם נלקח למגרש בירושלים.
לאחר שהתובע הסביר את המצב ניתנה לו אפשרות לוותר על הרכב או לקחת אותו תוך שבועיים מהמגרש בו היה מצוי.
לאחר התייעצות עם בא כוחו,
החליט התובע לוותר על הרכב ולאחר שחתם על ויתור הוגשה בקשה לביהמ"ש לחילוט הרכב וביהמ"ש נעתר לבקשה.
לא היתה כל תלונה קודמת של התובע במשטרת באר שבע.

הצדדים נחקרו בפני
כאשר כל צד חוזר על טענותיו,
הנתבע 1 אף צירף תצלום בו נראה הרכב במוסך בעזריה גם לאחר הגשת התביעה נשוא תיק זה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנות כדלקמן:

א. התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו נגד נתבע 1.
לא הומצאה כל ראיה לפיה סוכם בינו לבין הנתבע 1 שהנתבע 1 יתן חוו"ד.
לא הומצאה כל ראיה לפיה הנתבע 1 התחייב לתובע שמאן דהוא ישלם לו 4,000 ₪ על הגרירה.

ב. אני מקבל את טענות הנתבע 1 לפיהן התובע הסכים לגרירת הרכב, שכן, ללא הסכמת התובע לא נראה שניתן היה לגרור את הרכב מהמוסך בחולון אליו הוא הגיע לאחר התאונה.

ג. הנתבע 1 הציג תמונות בהן נראה הרכב, זמן רב לאחר האירועים נשוא התביעה, כשהוא עדיין במגרש באל עזריה לשם נגרר ובמצב שלא ניתן להזיזו, לפיכך, ברור שככל שיש לתובע עילת תביעה כלשהי בגין כך שנעצר כתוצאה משימוש ברכב אין לנתבע 1 אחריות לכך.

ד. אני מקבל את גירסת הנתבע 1 לפיה עקב תלונת התובע בקשר להעברת הרכב לעזריה הוסכם שהוא לא יתן חוו"ד ובעקבות כך פנה התובע לשמאי אחר שנתן חוו"ד.
עצם פניית התובע לשמאי אחר מלמדת שהיתה הסכמה בין התובע לנתבע 1 ששמאי אחר יתן חוו"ד וכך נעשה.
משכך ברור שלא היתה כל התחייבות של נתבע 1 להשיג לתובע סך של 4,000 ₪ עבור שרידי הרכב.
התוצאה היא איפוא שאין לתובע עילת תביעה נגד נתבע 1.

ה. באשר לנתבעת 2,
מתוך העדויות עולה כי ככל הנראה הנתבעת 2 לא בדקה כלל את מספר השילדה של הרכב שנעצר עם מספר רישוי זהה למספר הרכב של התובע.
מסקנה זו נובעת מתוך התמונות שהמציא נתבע 1 בהן נראה הרכב עם מספר השילדה הנכון במגרש אליו נגרר באופן שאינו מאפשר הזזתו.
נראה כי אילו היתה המשטרה בודקת את מספר השילדה היה נמנע הצורך להזמין את התובע לחקירה, או הצורך להשבית את הרכב על ידי קצין, או הצורך חקור את התובע באשר לוויתור שלו על הרכב.
אין די בבדיקת מס רישוי של הרכב שכן ניתן לשים לוחיות עם מספר רישוי של כל רכב על רכב מזוייף, כפי שככל הנראה מעשה בנדון דנן.

ו. אין להתעלם מרשלנותו התורמת של התובע אשר לא טרח לבדוק את הדבר בזמן ולא טרח להודיע למשרד הרישוי על הנזקים שנגרמו לרכב ואשר גרמו להכרזתו כאבדן מוחלט.
יתכן שלו היתה נמסרת הודעה כזו היה הדבר מסב את תשומת הלב של המשטרה לצורך לבדוק גם את מספר השילדה של הרכב.

ז. לא נסתרו טענות התובע לפיהן הוא נעצר או עוכב מספר פעמים
עקב כך שהרכב נתפס כאשר הוא נהוג או מסיע שבחי"ם. כאמור, מתוך העדויות מתברר היום שכלל לא מדובר ברכב התובע אלא ברכב אחר שככל הנראה הוחלפו עליו לוחיות הזיהוי והושמו לוחיות עם מספרי הרישוי של רכב התובע.

התוצאה היא איפוא שכתוצאה מרשלנות הנתבעת 2 בבדיקת הרכב שנעצר כשהוא מסיע שבחי"ם, נעצר ו/או עוכב גם התובע לחקירה מספר פעמים. ואולם, כאמור, לתובע רשלנות תורמת בענין בכך שלא מסר הודעה רשמית על מצב הרכב כמתחייב מהוראות החוק.

בהתחשב בכל האמור אני דוחה את תביעת התובע נגד הנתבע 1 ומחייב את התובע בהוצאות הנתבע 1 ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

אני מקבל את תביעת התובע נגד נתבעת 2 בשל רשלנותה בבדיקת הרכב וכתוצאה מכך בשל מעצרי שווא של התובע ועיכובים שלו, שלא לצורך ובהתחשב ברשלנותו של התובע אני מחייב את נתבעת 2 לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ וכן את הוצאותיו בגין אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתן היום,
ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.




קלדנית: כרמלה עובדיה






תאמ בית משפט שלום 10433-09/12 שמואל משה הכהן סיטרין נ' שלמה קליין, מדינת ישראל (משטרת ישראל) (פורסם ב-ֽ 08/10/2013)