פסקי דין על בר אמר | פסקי דין על אליהו חברה לביטוח | פסקי דין על חן אלון

11228-04/13 א     06/10/2013




א 11228-04/13 בר אמר, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חן אלון








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 11228-04-13 אלון נ' אמר ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
6

בפני

כב' השופטת
דליה גנות


מבקשים

1
.
בר אמר

2
.
אליהו חברה לביטוח בע"מ


נגד


משיבים

חן אלון






החלטה

1. התובעת, ילידת 6/6/90 נפצעה בתאונת דרכים בתאריך 25/6/11, בהיותה חיילת, והיא עותרת למינוי מומחים רפואיים בתחומים הבאים: אורטופדיה; נוירולוגיה; פלסטיקה; פסיכיאטריה; עיניים.

2. הנתבעת מתנגדת למינוי המומחים המבוקשים, שכן לא ברור האם תבעה התובעת פיצויים ממשרד הבטחון על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, (להלן: "חוק הנכים"),שאם כן – איננה רשאית לתבוע את נזקיה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, וכן משום שטרם בוררה שאלת הכיסוי הביטוחי.

3. סע' 36 לחוק הנכים מסדיר את אופן תביעת הפיצויים של מי שזכאי לפיצויים הן על פי חוק הנכים והן על פי "חוק אחר", לעניננו – חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וזאת על מנת למנוע "כפל פיצוי" לתובע.

עיקריו של ההסדר המפורט בסע' 36 לחוק הנכים הם כדלקמן:

א. הזכאי לפיצוי רשאי לנקוט בהליכים משפטיים במקביל, הן כנגד המדינה – בהתאם לחוק הנכים והן כנגד המזיק, אולם הוא אינו רשאי לגבות את הפיצוי משניהם.

ב. אם בחר הזכאי במסלול של קבלת תשלומים מהמדינה, בהתאם לחוק הנכים, זכאית המדינה להגיש תביעת שיבוב כנגד המזיק בגין הסכומים המשולמים על ידה לניזוק.

ג. אם שולמו לניזוק פיצויים מהמזיק, הוא אינו זכאי עוד להטבות מהמדינה (במקרה שבפני
– על פי חוק הנכים), ואם קיבל תגמולים מהמדינה, עליו להחזיר לה את התגמולים שקיבל.

בע"א 1162/96 הילה וויס נ' אביעד יוסף מאק ואח', (פ"ד נג (2) 79) עמד בית המשפט העליון על הקשיים המובנים שנהגו על מתן

פסק דין
זה, ובעיקר – דרישת הסכמת המדינה כתנאי להגשת תביעה בנזיקין, הסכמה שניתנה לאחר הסכמת התובע להשיב את התגמולים שקיבל עד אותה עת מהמדינה. הקושי נבע מכך, שעם מתן הסכמת המדינה להחזרת התשלומים מהניזוק, הופסקו תשלומי התגמולים לניזוק, ובמקרה כזה עמד הניזוק "ללא משאבים להטבת נזקו למשך כל משפט הנזיקין", וזאת בנוסף לאובדן זכותו העתידית לקבל תגמולים מהמדינה, דבר שהותיר את הברירה הלכאורית של הניזוק לבחור בין תגמולים מהמדינה לבין פיצוי מהמזיק ל"עניין תיאורטי, מה עוד שאין בידו האפשרות להחזיר את הסכומים שקיבל, אם בכסף ואם בהטבות בעין".

נוכח הקשיים האמורים, נקבע, כי על רקע הוראת סע' 36(א)(1) לחוק הנכים, המבחינה במפורש בין ניהול תביעות לבין גביית פיצויים, יש לפרש את הסיומת של הוראת סע' 36(א)(5) לחוק, הקובעת מתי יהיה הנכה זכאי "לתבוע לפי החוק האחר", כמכוונת למימוש התביעה, שעניינה גביית הפיצויים, ולא ניהול התובענה.

התוצאה המשפטית הינה, כי מעמדו של הנכה הניזוק, הזכאי מלכתחילה להגיש את שתי התביעות, אינו משתנה עם קבלת תגמולים. קרי: הניזוק רשאי לנהל את שתי התביעות במקביל, הן כנגד המדינה והן כנגד המזיק, ואם פנה תחילה לקבלת התגמולים, הוא עדיין רשאי להגיש תביעה כנגד המזיק ולנהלה עד סיומה. אם בסופו של דבר יעדיף לקבל את הפיצוי מאת המזיק, הוא יצטרך לעמוד בתנאי סע' 36(א)(5) לחוק הנכים, קרי: להשיב את כל הסכומים שקיבל מאת המדינה, כתנאי לקבלת הפיצויים מהמזיק.

סיכומם של דברים הינו, כי התובעת רשאית לנהל את התובענה כנגד הנתבעת, ללא כל קשר לניהול תביעה מקבילה כנגד משרד הבטחון, או קבלת תגמולים ממשרד הבטחון.

אם בסופו של דבר תעדיף לקבל את סכום הפיצוי הנזיקי, היא תחוייב להשיב למדינה את התגמולים שקיבלה ממנה, ככל שקיבלה, כתנאי לקבלת הפיצוי הנזיקי, ועל כן, בשלב זה, אין בעובדה שהתובעת הייתה חיילת במועד התאונה, וזכאותה לתבוע את משרד הבטחון בהתאם לחוק הנכים, דבר וחצי דבר עם תובענה זו, והתובעת רשאית להמשיך ולסיים את ניהול התובענה, ורק בסיומה היא תחליט באיזה מסלול היא מבקשת לילך, ובשום מקרה היא לא תקבל פיצויים כפולים.

4. באשר לטענה, על פיה לא הוכרעה עדיין שאלת הכיסוי הביטוחי, בעיה זו ניתן לפתור בדרך של עיכוב כניסת המינויים לתוקפם.

5. בתגובתה הודיעה הנתבעת, כי אם בית המשפט לא יקבל את טענותיה המקדמיות, היא תסכים למינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגיה ובתחום הפלסטיקה, אולם היא תתנגד למינויים הנוספים שהתבקשו, ואשר על כן נדרשת הכרעה בבקשה בהתייחס למומחים הנוספים שמינויים התבקש.

6. מומחה בתחום האורטופדיה – ממסמך הנושא כותרת "קבלה רפואית", שנרשם במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים "ברזילי" באשקלון, לשם הובאה התובעת לאחר פציעתה, עולה, כי כבר עם קבלתה אובחן קושי בתנועות צוואר, אולם עם שחרורה מבית החולים לא צויינה בעיה במישור האורטופדי, ונקבע, כי "תנועות צוואר מלאות לא כואבות, תנועות הכתף מלאות לא כואבות...אין לראות ממצא פתולוגי בכתף שמאל", אולם תקופה קצרה לאחר מכן, בתאריך 6/7/11 התלוננה התובעת על כאבי גב עליון וזרוע שמאל.
בתאריך 25/7/13 התלוננה התובעת על "רדימות באיזור עגול בזרוע שמאל ובחלק הפנימי של הברך הימנית".
בתאריך 6/9/11 התלוננה התובעת על "איזור רדום בברך ימין, שריפה מקומית מאז התאונה, איזור רדום בכתף שמאל וחולשה, כמו כן כאבים בגב", ותלונות נוספות במישור האורטופדי נשמעו בתאריכים 7/9/11, 27/3/12 וכן נמצאו ממצאים בבדיקה גרעינית שנערכה בתאריך 1/4/12.

דומני, כי תלונות אלו די בהן כדי להוות ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום האורטופדי.
7. מומחה בתחום הפסיכיאטריה – התובעת צירפה לכתב התביעה מסמך מתאריך 27/7/11, חתום על ידי דר' פביאן ברויטמן, נוירופסיכולוג בשירות הצבא.

ממסמך זה עולה, כי הסיבה לפניה הייתה "רוצה לצאת למשחקים של מכבי ת"א כדורגל" ותלונתה של התובעת הייתה, כי היא סובלת ממתח ולחץ "כשיש משחק של מכבי ת"א...", וכי היא פנתה לקב"ן "כי כולם אמרו לו לבור לדבר עם קב"ן".

עם זאת, התובעת תיארה בפני
דר' ברויטמן, כי היא מתביישת לצאת מהבית בשל הצלקות בפני
ה, אין לה בטחון עצמי, ומצב הרוח של "לא משהו".

דר' ברויטמן התרשם, כי התובעת מתקשה להתמודד עם הצלקת שבפני
ה, כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה, אם כי לא התרשם מ-
acute stess reaction
"אלא מקשיים הסתגלותיים סביב השינויים החזותיים שחלו בה..." והמליץ על "טיפול של קב"ן".

התובעת לא צירפה מסמכים המעידים על קבלת טיפול נפשי במסגרת שירותה הצבאי, אולם היא צירפה מסמך הנושא כותרת "חן – סיכום ביניים", החתום על ידי פסיכולוגית קלינית, גב' פרל ריין וממוען לב"כ התובעת.

ממסמך זה לא ניתן לדעת האם הייתה התובעת בטיפולה של גב' ריין, ואם כן – כמה פעמים נפגשה עמה ובאילו תאריכים, וכן לא צורפו תרשימי השיחות שנערכו בין גב' ריין לבין התובעת, ככל שהיו כאלה, ולמעשה מדובר במסמך היכול להיחשב כחוות דעת מוסווית, אם כי לא נטען בו כי לתובעת נותרה נכות בתחום הנפשי.

נוכח התיעוד הדל שהומצא בתמיכה לבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, התלבטתי האם יש מקום למנות מומחה בתחום זה, ובסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה, כי יש למנותו, ויפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו, 30/5/12], שם נקבע:

" הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם. ההחלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי החוק תעמוד, איפוא, לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור (ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה רביעית, 2012) 651)".

באשר לחששו של ב"כ הנתבעת, כי המסמך החתום על ידי גב' ריין, אינו אלא מסמך מוזמן, יתכן שהצדק עימו, אלא מאי?

"10.
הגישה הליברלית והמגמה להקל עם התובע בכל הנוגע לדרישות בהן עליו לעמוד לצורך מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, מוצאת ביטוי גם באופן שבו פירש בית משפט זה את האמור בתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: התקנות), שזה לשונה:

"לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לענין נושא רפואי אחר שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו".

במספר החלטות נפסק, כי יש לפרש את התקנה הנ"ל פירוש מרחיב ביחס לסוג המסמכים אשר עשויים להוות תשתית להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט. במילים אחרות: יש ליתן למונח "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי" פירוש מרחיב, כמו גם למונח "טיפול רפואי" (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4) 865 (1995); רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין ([פורסם בנבו], 28.11.2004); רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל פ"ד נ(4) 529, 532 (1996)).

אכן, על-פי מצוות המחוקק אין לצרף לבקשה למינוי מומחים ואין להציג למומחה "חוות דעת רפואית" (תקנה 8(א) לתקנות), אך נוכח האמור לעיל, אני סבור שאין להרחיב את משמעות המונח "חוות דעת" אל מעבר למסמכים שמתקיימים בהם סממנים מובהקים של חוות דעת, כגון: הערכת שיעור הנכות הצמיתה, הערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (מהדורה שניה, תש"ן), עמ' 279, ס' 439). כידוע, קו הגבול שבין חוות דעת לבין מסמך רפואי אחר אינו תמיד ברור, אך כיוון שהחשש העיקרי הוא שיהיה במסמך כדי להשפיע על עצמאות שיקול דעתו של המומחה שימונה, יש להגדיר כ"חוות דעת" רק מסמך שאכן יוצר חשש כאמור. מסמכים רפואיים רבים שאין חולק שניתנו בגדר טיפול, כגון תעודות שחרור מאשפוז או תעודות חדר מיון, כוללים המלצות לטיפול בעתיד, הערכות, אבחנות וממצאים רפואיים, ואיש לא יגדירם כחוות דעת.

11. האמור לעיל מכוון, בין היתר, להנמקה שניתנה בענייננו על-ידי בית משפט קמא, בדחותו את בקשת המבקשת למנות מומחים נוספים, לפיה המסמכים הרפואיים שהציגה בתמיכה לבקשה ניתנו במסגרת פנייה של המבקשת לרופא "באופן פרטי", ולפיכך "מדובר במסמך שאינו מורשה בהצגה למומחים שימונו שכן אינו במסגרת ובמהלך הטיפולים להם נזקקת התובעת" (סעיף 5 להחלטה מיום 20.3.2012).

העובדה שהמסמך הרפואי ניתן במסגרת טיפול "פרטי" אינה רלבנטית כלל, ולא נכון היה לציין עובדה זו כנימוק לדחיית הבקשה ולאפיינו כמסמך שאין להציגו למומחים. המבחן אינו אם המסמך ניתן במסגרת "פרטית" אם לאו. כל עוד אין המסמך נושא סממנים ברורים של חוות דעת, והוא ניתן במסגרת טיפול רפואי, הוא יכול לבסס בקשה למינוי מומחה וגם להיות מוצג למומחה שימונה. ככל שבית משפט קמא התכוון שמדובר במסמך שלא ניתן לצורך טיפול אלא במסמך "מוזמן", הרי שגם מסמך שניתן במסגרת הרפואה הציבורית עלול להיות "מוזמן" לצורך ההליך המשפטי, ומכאן שאינו מסמך שניתן "לצורך טיפול רפואי" כמצוות תקנה 2(ב) לתקנות. לענין זה ראו ההחלטה ברע"א 1637/98 שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 11.5.1998). אלא שנוכח המגמה ליתן פרשנות מרחיבה למונח "טיפול רפואי", ניתן יהיה לקבוע כי מדובר במסמך שנערך כל-כולו לצורך ההליך המשפטי רק במקרים בהם הדבר הוא בגדר מסקנה מובהקת המבוססת על מכלול הנסיבות (כגון מועד מתן המסמך ביחס למועדי ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בהקשר של טיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד).

כאמור, במקרה של ספק בענין זה, הספק יפעל לטובת התובע ולא נגדו. כפי שנראה בהמשך, איני סבור שבמקרה דנן ניתן לקבוע לגבי מי מהמסמכים שהוצגו על-ידי המבקשת כי הוא נערך רק לצורך ההליך ולא במסגרת "טיפול רפואי", במשמעותו הרחבה של מונח זה, כפי שנקבעה בפסיקה.

נוכח האמור, יש למנות מומחה בתחום הנפשי, אשר חזקה עליו שידע להעריך נכונה את מצבה הנפשי של התובעת על סמך התיעוד שיעמוד בפני
ו, דבר השם לאל את חששה של הנתבעת בדבר אפשרות היות המסמך החתום על ידי גב' ריין – מסמך מוזמן.

8. מומחה בתחום העיניים – במהלך התאונה נפגעה התובעת בפני
ה, ומהתיעוד הרפואי עולה, כי סבלה מבצקת ומהמטומה בעפעף השמאלי, אולם לא תועדה פגיעה כלשהי בראייתה, ואשר על כן אין מקום למנות מומחה בתחום זה.

10 נוכח כל האמור הנני קובעת כדלקמן:

א. הנני ממנה את פרופ' יגאל מירובסקי, מרחוב הנחשול 30, ראשון לציון, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

המומחה יואיל לחוות דעתו בשאלה, האם נותרה לתובעת נכות בתחום זה כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה, ואם כן – מה שיעורה.

ב. הנני ממנה בזאת את דר' קולין קליין, מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

המומחה יואיל לחוות דעתו בשאלה האם נותרה לתובעת נכות בתחום הנוירולוגיה כתוצאה מהתאונה נשוא כתב התביעה, ואם כן – מה שיעורה.

ג. הנני ממנה בזאת את דר' אייל וינקלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים "שיבא".

המומחה יואיל לחוות דעתו בשאלה האם נותרה לתובעת נכות בגין התאונה, ואם כן – מה שיעורה.

ד. הנני ממנה בזאת את פרופ' מארק וייזר, מנהל החטיבה הפסיכיאטרית בבית החולים שיבא, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

המומחה יואיל לחוות דעתו בשאלה האם נותרה לתובעת נכות בתחום הנפשי כתוצאה מפציעתה בתאונה נשוא כתב התביעה, ואם כן – מה שיעורה.

כמו כן יואיל המומחה לחוות דעתו בשאלה האם זקוקה התובעת לטיפולים, עם, או בלי קשר לקיומה של נכות, ואם כן – יואיל להעריך את משכם, תדירותם ועלותם, וכן יואיל לציין האם ניתן לקבלם במסגרת קופת החולים בה מבוטחת התובעת.

11. בשלב זה ישולם שכר המומחים על ידי הנתבעת, באופן שהשתתו הסופית תיקבע לאחר קבלת חוות הדעת, ובהתאם לאמור בהן.

12. המזכירות תשלח החלטה זו למומחים בדואר רשום עם אישור מסירה.

13. נקבע לקדם משפט לתאריך 25/2/147 שעה 9:00.

14. הצדדים יגישו תחשיבי נזק למועד הדיון.
התובעת תגיש תחשיבה 21 ימים לפני מועד הדיון עם העתק לב"כ הנתבעים ואילו הנתבעים יגישו תחשיבם 7 ימים לפני מועד הדיון, גם כן עם העתק לב"כ התובעת.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 11228-04/13 בר אמר, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חן אלון (פורסם ב-ֽ 06/10/2013)