פסקי דין על אגס ותמר | פסקי דין על עינת אגסי | פסקי דין על תמר הראל קליין | פסקי דין על אלי חלילי | פסקי דין על agas and tamar inc.ny |

16736-05/13 א     08/10/2013




א 16736-05/13 אגס ותמר, עינת אגסי, תמר הראל קליין נ' אלי חלילי, agas and tamar inc.ny








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 16736-05-13 ותמר ואח' נ' חלילי ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

הרשמת, כב' השופטת
אביגיל כהן


המבקשים - התובעים

1
.
אגס ותמר

2
.
עינת אגסי

3
.
תמר הראל קליין


נגד


המשיבים - הנתבעים

1. אלי חלילי
2. agas and tamar inc.ny




החלטה



1.
התובעים הגישו ביום 13/6/13 בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה נגד הנתבעים 1 ו-2.

2.
עסקינן בתביעה על סך 1,000,000 ₪ אשר הוגשה נגד שלושה נתבעים (במסגרת התביעה התבקשו לא רק סעדים כספיים אלא סעדים נוספים וביניהם צו למתן חשבונות) וזאת בגין
הפרות נטענות של זכויות קניין רוחני של התובעים ביצירות שונות (תכשיטים).



בכתב התביעה נכתב כי הנתבעים 1 ו-2 מיוצגים על ידי עו"ד וקסלר ושות' (להלן: "משרד עו"ד וקסלר") ונמסרה כתובת משרד עו"ד וקסלר.
משלא הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעים 1 ו-2, הוגשה הבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה.

3.
בבקשה צוינה הודעה שהוגשה לבית המשפט ידי משרד עו"ד וקסלר ביום 6/6/13.
בהודעה נכתב, כי ביום 9/5/13 או סמוך לכך, הונח בשולחן הקבלה של משרד עו"ד וקסלר כתב התביעה שהוגש על ידי התובעים נגד הנתבעים וצוין, כי הנתבעים מיוצגים על ידי עו"ד קולוף ממשרד עו"ד וקסלר.
בהודעה נכתב כי סמוך לאחר קבלת כתב התביעה הודיע עו"ד דן ממשרד עו"ד וקסלר לב"כ התובעים, כי המשרד אינו משמש כתובת לקבלת כתבי בי דין מטעם הנתבעים 1 ו-2וכי הוא לא הוסמך לקבל כתבי בי דין בשמם וכי הנתבעים 1 ו-2 לא פנו למשרד עו"ד וקסלר על מנת לייצג אותם בתיק הזה וכי הנחת כתב התביעה במשרד עו"ד וקסלר אינה משום המצאה של כתבי בי דין לנתבעים 1 ו-2.
כיוון שב"כ התובעים הודיע לעו"ד דן, כי הוא מתעתד לבקש

פסק דין
בהעדר הגנה, מצא לנכון עו"ד דן להגיש את ההודעה לבית המשפט וכן צירף תכתובת שבין הצדדים.

4.
בבקשה למתן

פסק דין
טען ב"כ התובעים, כי ניתן היה להמציא את התובענה לנתבעים 1 ו-2 באמצעות משרד עו"ד וקסלר ובכל מקרה המצאת התובענה נעשתה כדין בהתאם לתקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") ולפיכך, יש ליתן

פסק דין
כמבוקש.

5.
כאשר הוגשה הבקשה למתן

פסק דין
, ביקשתי לקבל את תגובת משרד עו"ד וקסלר לבקשה.
בתגובה נטען, כי ההתייחסות היא מטבע הדברים רק לשאלת היותו של משרד עו"ד וקסלר כתובת למסירת כתבי בי דין לנתבעים או מי מהם, ובית המשפט מתבקש לקבוע, כי משרד עו"ד וקסלר אינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבעים שהם תושבי חוץ, (וכפועל יוצא מכך, דין הבקשה להידחות).



6.
כיוון שעו"ד דן שמר על זכותו לחקור בחקירה נגדית את המצהירה מטעם התובעים, קבעתי מועד לדיון.

7.
בתשובה לתגובת משרד עו"ד וקסלר, שב ב"כ התובעים על הבקשה ליתן

פסק דין
בהעדר הגנה נגד הנתבעים 1 ו-2 וביקש לקבוע, כי ההמצאה שבוצעה למשרד עו"ד וקסלר היא המצאה כדין מכוח תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי.

8.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים אשר נטענו בהרחבה בכתב ובעל פה הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את הבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)
באשר לבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה:
תחילה אציין, כי גם לו הייתי מגיעה למסקנה ולפיה המצאה למשרד עו"ד וקסלר היא המצאה לנתבעים 1 – 2, לא הייתי נעתרת לבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה.
עסקינן בתביעה העוסקת בזכויות קניין רוחני, כאשר בכתב התביעה עצמו כתבו התובעים, כי הם עדיין לא יודעים לאמוד את הנזקים (ראה סעיפים 89 – 93).
רכיבי התביעה עדיין לא כומתו, ואין מדובר למשל בתביעה בסדר דין מקוצר אשר מוגשת לגבי סכום קצוב הנתמך בראיות מהימנות לכאורה, שם ניתן ביתר קלות ליתן פס"ד, כאשר לא מוגשת בקשת רשות להתגונן.
אמנם בפסיקתא (נספח 1 לבקשה למתן פס"ד) לא התבקש פס"ד ע"ס 1,000,000 ₪ אלא התבקשו סעדים אחרים (וכותרת הפסיקתא מצביעה על כך שמדובר לטענת ב"כ התובעים בפס"ד חלקי), אך זהו המקרה שבו יש ליתן פס"ד לאחר שתובע מוכיח את תביעתו.
יודגש, כי הנתבע 3 הגיש כתב הגנה והוא מעלה טענות שונות ביחס לתביעה. כמו למשל טענה ולפיה אין לתובעים זכויות בפריטים נשוא התובענה.
נושא זה עוד יתברר לגופו של עניין בשלב המתאים, אך כל עוד מועלות טענות מסוג זה, בימ"ש לא ימהר ליתן בתביעה מעין זו פס"ד במעמד צד אחד.





ב)


באשר לטענה ולפיה המצאה למשרד עו"ד וקסלר היא המצאה כדין לנתבעים 1 – 2:

דין הטענה להידחות.


(1)
תקנה 477 לתקסד"א
קובעת כי:

"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

לעניין זה יפה ההחלטה שניתנה
ע"י כב' הש' א' פרוקצ'יה במסגרת
רע"א 842/00
"רסקו" חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' צויקל
[פורסם בנבו]
(2.7.00
),
שם נקבע בסעיף 6:
"... מושכלות ראשונים הם כי בלא הרשאה פורמלית אין עורך דין מוסמך לייצג לקוח ולפעול בשמו ובמקומו לצורך כל ענין, לרבות לצורך הליך משפטי. שאלת קיומה של הרשאה כאמור הינה שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה. בענייננו טוען וחוזר וטוען עו"ד גולדברג כי אין הוא מורשה לייצג מי מן המשיבים וחזקה עליו כי הדברים המצויים בידיעתו המיוחדת הינם מהימנים. המבקשת לא הצליחה לסתור מצג זה גם במסמכים שהגישה, והקושי הפרוצדורלי אליו נקלעה עקב היות המשיבים תושבי חוץ ונוכח העובדה כי אינם מיוצגים על ידי עורך דין בישראל אינו יכול להוות עילה לעיקום הדין ועיוות המציאות בדרך של הפיכת עו"ד גולדברג לבא כוח המשיבים כאשר הוא אינו מורשה לכך, וכל זאת לצורך פתרון בעיה שנוצרה לענין מסירת כתבי-בי-דין".

כמו כן יפה לעניין זה פסה"ד שניתן בביהמ"ש המחוזי
ע"י כב' הש' (כתוארה דאז) ה' גרסטל בע"א 2747/01
(ת"א)
woodwest enterprises inc


נ' מייקל


[פורסם בנבו]
(16.1.02) שם נקבע כי לצרכי תקנה 477 לתקסד"א
על

התובע להוכיח שבין עורך הדין לבין הנתבע קיימים יחסי עורך דין – לקוח וכי זהו תנאי שבלעדיו לא ניתן ליתן תוקף להמצאה.
נקבע שם, כי נקודת המוצא היא, שיש לקבל את דבריו של עורך הדין כנכונים, והנטל על המבקש בענייננו, לשכנע את בית המשפט שההמצאה בוצעה כדין ולסתור את המצג שהוצג על ידי עורך הדין.

(2)
ב"כ התובעים טוען, כי משרד עו"ד וקסלר, לכל הפחות ראה עצמו כמורשה של הנתבעים 1 – 2 בעצם כך, שנוהלו פגישות ותכתובות רבות בעניינים נשוא התובענה.
ניתן לראות, כי מדובר בתכתובת שהתנהלה זמן רב לפני הגשת התביעה. לבקשה של התובעים צורפה התכתובת.
המצהירה מטעם התובעים לא הכחישה שהפגישה האחרונה שהיא השתתפה בה היתה לכל המאוחר בשנת 2012 (עמ' 4 שורות 25 – 26 לפרוטוקול).
המייל האחרון שנשלח הוא מיום 14/6/12 והמכתב האחרון שנשלח ממשרד עו"ד וקסלר הוא מיום 16/6/11. (ראה נספחים 7 ו-8 לבקשת התובעים וכן עמ' 4 שורות 16 – 26 לפרוטוקול).
המצהירה אישרה, כי לא ידוע לה אם חלילי (הנתבע 1) שוחח עם משרד עו"ד וקסלר במהלך התקופה שבין המכתב האחרון שנשלח ע"י משרד עו"ד וקסלר ועד הגשת התביעה.
התביעה הוגשה ביום 8/5/13.

(3)
ב"כ התובעים מפנה לפסיקה ולפיה, לצורך המצאה באמצעות עורך דין לנתבע זר, אין צורך שהלקוח יסמיך את עוה"ד לקבל את כתב בי הדין, ודי אם יש להניח כי לאור מהות השירות שניתן ע"י עוה"ד ללקוח, יוודע ללקוח על ההליך.
הוא מפנה בין היתר לפסה"ד בע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח (4) 309 בעמ' 314 ד'. (להלן: "הלכת יוחימק").
נטען, כי בענייננו בשים לב לכך שהתקיימו פגישות רבות ותכתובות רבות באותם עניינים נשוא ההתדיינות, אין לקבל את טענת משרד וקסלר ולפיה המצאה למשרדם אינה המצאה לנתבעים 1 -2.

(4)
עוד צוין, כי לבימ"ש בישראל סמכות לדון בתובענה גם מכוח תניית שיפוט בהסכם שבין הצדדים.

(5)
משרד עו"ד וקסלר טוען, כי על פי ההלכה הפסוקה, הרשאה לייצוג משפטי צריכה להיות פורמלית, מן הלקוח לעורך הדין, ומי שטוען כי עורך דין קיבל הרשאה לקבל כתבי בי דין בשם תושב זר, צריך להוכיח זאת. (כלומר – התובעים צריכים להוכיח זאת בענייננו).
מודגש בתגובה, כי סמוך לאחר שכתב התביעה הונח במשרד עו"ד וקסלר, נכתב ונאמר לב"כ התובעים, כי המשרד אינו מוסמך לקבל כתבי בי דין בשם הנתבעים (עסקינן במכתבים מיום 13/5/13 ו- 29/5/13).
צוין, כי עצם העובדה שכשנה קודם לכן הוציא המשרד מכתבים, אינה מעידה על יצוג בעת הגשת התביעה, כשנה מאוחר יותר.
זאת גם כאשר מודגש, שמאז אותו מכתב "מלפני שנה לערך... לא היה כמעט כל קשר בין משרדנו לבין

aggs and famai inc n.y.
וממילא גם ההנחה לפיה קיים קשר רצריף בעת הגשת התביעה (הנחה שאינה רלוונטית), אינה נכונה" (מתוך סעיף 8 למכתב מיום 29/5/13).

משרד עו"ד וקסלר מדגיש, כי אין ענייננו בתקנה 482 (א) לתקסד"א אשר עוסקת בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים, שם יש צורך להוכיח כי קיים קשר אינטנסיבי בין המרשה למורשה לגבי אותו עניין נשוא העסק, וכך בוחן בית המשפט, אם ההמצאה לאותו מורשה בהנהלת עסקים היא המצאה כדין לנתבע אשר לא נמצא בישראל. שכן הבקשה דנן עוסקת בתקנה 477 לתקסד"א ואילו בכל הקשור לתקנה 477 לתקסד"א, לא בוחנים את אינטנסיביות הקשר אלא בודקים, האם קיימת הרשאה פורמלית וברורה לקבלת כתבי בי דין בשם הנמען ובהעדר הרשאה כזו, אין תחולה לתקנה ואין מקום להמצאה על פיה.
בענייננו נכתב, כי גם אם לצורך הדיון, נניח שהאמור בבקשה הוא נכון, (למרות שהם לא מסכימים לכך), אין בכך כדי להרים את הנטל הנדרש לצורך קביעה, כי עורכי הדין משמשים כתובת להמצאת כתבי בי דין לנתבעים תושבי החוץ, בכלל ולהליך זה בפרט.

(6)
בתשובה לתגובה מרחיב ב"כ התובעים וטוען, כי מבחן אינטנסיביות הקשר חל גם לגבי תקנה 477 לתקסד"א וכך נקבע בבית המשפט העליון ברע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי. (להלן: "הלכת קיובי").


אציין בעניין זה, כי בפסק דינו של בית המשפט בעניין קיובי עולה, כי היה מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה תקנה 482 לתקסד"א ולא תקנה 477 לתקסד"א וסעיף 4 אליו מפנה ב"כ התובעים בתשובתו מתייחס רק לתקנה 482 כפי שניתן לראות במפורש בפסק הדין של בית המשפט העליון.
ב"כ התובעים מפנה גם לע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליץ פ"ד נו (6) 742, 746 להלן: "הלכת חרמץ") שם קבע בית המשפט העליון, כי תקנה 477 כמו תקנות דומות שמאפשרות המצאה למי שאינו בעל דין, מבוססת על הנחה כי ההמצאה למי שאינו בעל דין ובכלל זה מורשה של בעל דין, תביא את ההליך או את כתב בי הדין הרלוונטי לידיעתו של בעל הדין.
יצוין, כי באותו סעיף אליו מפנה ב"כ התובעים בתשובתו (סעיף 6 לתשובה לתגובה), ניתן לראות כי נושא אינטנסיביות הקשר נבחן באשר לתקנה 482 לתקסד"א.

(7)
אציין, כי לענייננו, גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה כן יש להחיל בענייננו את מבחן אינטנסיביות הקשר, הרי שבמקרה דנן לא הוכח כלל כי קיים קשר ובוודאי שלא קשר אינטנסיבי בין משרד עו"ד וקסלר לבין מי מהנתבעים בפרק הזמן הרלוונטי. כלומר – ממועד הגשת התביעה ועד עצם היום הזה.
זמן רב לפני הגשת התביעה היתה אותה תכתובת שצורפה לבקשה והתנהלו אותן שיחות, ומאז בפרק זמן של כשנה, לא הוכח, כי היתה תקשורת בין משרד עו"ד וקסלר ומי מהתובעים בכל עניין שהוא ובוודאי שלא בעניין נשוא התובענה.

(8)
אני מסכימה עם ב"כ התובעים לכך, שמכוח תקנה 477 לתקסד"א, אין צורך שהלקוח יתן הרשאה מפורשת לעורך הדין לייצג אותו באותו הליך בפני
בית המשפט.
בית המשפט לא מחייב את עורך הדין לייצג בתביעה שהוא לא קיבל יפוי כח לייצג לקוח במסגרתה, ובית משפט גם לא יחייב עורך דין לייצג לקוח בחינם, שכן אם הלקוח לא סיכם עם עורך הדין אודות הייצוג, ממילא לא יהיה מי שישלם לעורך הדין את שכרו, אלא תקנה 477 קובעת, כי אם אותו עורך דין מייצג את הנתבעים באותו עניין נשוא התובענה, כי אז ההמצאה שתבוצע למשרד עורכי הדין היא המצאה לנתבעים, ויוצאים מנקודת מוצא ולפיה עורך הדין יידע את הלקוח בדבר ההליך המשפטי.


לעניין זה יפה הלכת יוחימק (ע"א 23/83) וכן סעיף ה' להחלטת בית המשפט העליון מיום
29/4/07 בע"מ 1378/07 זדה נ' זדה, שם קבע כב' השופט רובינשטיין:
"תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מאפשרת להמציא כתבי בי-דין לעורך דינו של הנמען, אף אם לא הורשה מפורשות לקבל כתבי בית דין.
בפרשת יוחימק הנזכרת, ניתנה לתקנה פרשנות מרחיבה, ולפיה ניתן לבצע המצאה לעורך דין, אף אם במסגרת יחסי השליחות בינו לבין הנמען אין הוא מוסמך לייצגו בבית משפט. ברם אין להסיק מכאן שניתן להמציא לעורך דין המייצג את הנמען בעניין אחר (רע"א 1947/91 סיריל שטיין נ' מרקוס דוד כץ, פ"ד מה(4), 705). בפרשת
שטיין
אף נדחתה הטענה כי תכלית ההמצאה היא אך ליידע את הנמען בדבר התנהלות ההליך:

"השופט המלומד (בערכאה הראשונה - א"ר) נימק את השקפתו המרחיבה בגישה הקובעת שתכליתה 'היחידה' של ההמצאה היא להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו; אך כבר הוסבר ברע"א 39/89 פד"י מב (4) 762, 768 'שלהמצאה גם תכלית נוספת והיא להחיל על הנתבע, באמצעות האקט הפורמאלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט;...' ולדידי הדיבור "עורך-דין" בתקנה 477 הוא עורך-דין של הנתבע בנושא ההתדיינות..." (עמ' 708 – השופט, כתארו אז, שלמה לוין; ההדגשה הוספה - א"ר).
(ראו גם ת"א (תל-אביב-יפו) 14810/06 מקפת החדשה ניהול קרנות פנסיה וגמולים נ' אביב ושות' חברה קבלנית לעבודות ציבוריות (לא פורסם); ע"א (ירושלים) 4104/97
indemaglisbili

נ' בוטיק בלט

(לא פורסם); בש"א (ירושלים) 2327/06 ליב קוגן-לוקס נ' ליאון קוגן (לא פורסם))".

(9)
במקרה דנן, התובעים, אשר הנטל עליהם, לא הוכיחו כי הנתבעים 1 ו/או 2 מצויים בקשר אינטנסיבי עם משרד עו"ד וקסלר וזאת גם אם לא אקבל את עמדת משרד עו"ד וקסלר ולפיה בכל הקשור לתקנה 477 אין רלוונטיות לנושא אינטנסיביות הקשר. (אינני סבורה שיש צורך בתיק דנן להכריע בסוגיה משפטית זו).



הוכח כי התכתובת בעניין המחלוקת עם התובעים נערכה עד לפרק זמן של כ- 11 חודש לפני הגשת התביעה.
לא הוכח כלל, כי משרד עורכי דין וקסלר מייצג את מי מהנתבעים בתקופה שבין הגשת התביעה ועד עצם היום הזה, לא בעניין נשוא התביעה ולא בעניין אחר, ואין לצאת מנקודת מוצא ולפיה משרד עו"ד וקסלר יידע את מי מהנתבעים באשר לקיומו של ההליך דנן.

(10)
משלא הוגשה בקשה על ידי התובעים על פי תקנה 477 אלא הבקשה היתה למתן

פסק דין
נגד הנתבעים 1 ו-2 כאשר המשיבים לה היו רק הנתבעים 1 ו-2, ממילא לא היה מצופה ממשרד עו"ד וקסלר להגיש תצהיר שיתמוך בתגובה (אציין לעניין זה, כי על פי הדין, ממילא ניתן לבקש את רשות בית המשפט להעיד אדם אשר נוכח באולם בית המשפט ולא הגיש תצהיר. אין חולק על כך שעו"ד דן נכח בדיון שלפני והוא לא התבקש להעיד).
אין סיבה שלא אאמין למשרד עורכי הדין, כי הוא לא מייצג את הנתבעים ובנסיבות אלו,
אין מקום להחיל את תקנה 477 לתקסד"א ולקבוע, כי ההמצאה למשרד עו"ד וקסלר היתה המצאה כדין עבור הנתבעים 1 ו-2.

(11)
בשולי הדברים אציין, כי בקלות יתרה יכלו התובעים לפתור את נושא המסירה לנתבעים 1 ו-2 בדרך של הגשת בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, במקום לנהל הליך מיותר.
לא נטען, כי לא ידועה כתובתם של הנתבעים ונטען כי בהסכם שבין הצדדים יש תניית שיפוט. כלומר – זהו המקרה הקלאסי שבו ניתן לבקש המצאה עפ"י תקנה 500 לתקסד"א . בתחילת הדיון ובסופו הצעתי אף לב"כ התובעים להסכים לכך, אך הוא לא קיבל את הצעתי.
מן הראוי ללכת בדרך המלך כאשר ניתן לעשות כן, ללא קושי מיוחד, ולא כלשון פסק הדין בעניין רסקו, "לעקם את הדין".

9.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ב)
התובעים ישאו בהוצאות משרד עו"ד וקסלר ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________
אביגיל כהן
, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו








א בית משפט מחוזי 16736-05/13 אגס ותמר, עינת אגסי, תמר הראל קליין נ' אלי חלילי, agas and tamar inc.ny (פורסם ב-ֽ 08/10/2013)