פסקי דין על הראל מיכל | פסקי דין על הראל אורן | פסקי דין על א.א. מוקד 101 | פסקי דין על גיל דוד |

8813/01 בשא     12/10/2004




בשא 8813/01 הראל מיכל , הראל אורן נ' א.א. מוקד 101 בע"מ , גיל דוד





1 . הראל מיכל

2 . הראל אורן

בעניין:
המבקש
שי ניצן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . א.א. מוקד 101 בע"מ

2 . גיל דוד
המשיב
עו"ד אברמוביץ אבי

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

פתח דבר
ביום 11/06/03, בערעור שהגישו המבקשים (ע"א 4046/02) על פסק הדין של כב' הש' ד"ר קלינג, ס"נ, בוטל פסק הדין ובית המשפט העליון קבע: "בהסכמת הצדדים, אנו מבטלים את פסק-דין בית-המשפט המחוזי. לדעתנו הוכיחו המערערים עילה אישית, והדיון מוחזר לבית-המשפט המחוזי למען יכריע בשאלה אם מתקיימים התנאים להגשת תביעה ייצוגית, הקבועים בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981".

א. העובדות הצריכות לעניין
ביום 05/04/01, הגישו המבקשים תובענה בה העלו טענות שתפורטנה בהמשך ובד בבד הגישו בקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, להלן העובדות והטענות:
1. התובעים הם בני זוג המתגוררים ברח' הפלמ"ח 46 בגבעתיים, והם מנויים של נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת היא חברה מוגבלת במניות המספקת שירותי אבטחה. נתבע מס' 2, גיל דוד
(להלן: "הנתבע"), הוא בעל מניות ומנהל הנתבעת.
2. ביום 16/09/98 חתמו התובעים על הסכם התקשרות עם הנתבעת, לפיו יקבלו שירותי אבטחה ויחוברו למוקד בתמורה לתשלום חודשי קבוע בסך 90 ₪ ועוד מע"מ לשנתיים. בסך הכל- 2,527 ₪ כולל מע"מ. בהתאם להסכם הותקנה בבית התובעים מערכת אבטחה מסוג פימא בעלות של 2,669 ₪ כולל מע"מ.
3. הנתבעת גבתה שלא כדין מהתובעים וכן מלקוחותיה האחרים אגרת רישיון קשר (להלן: "האגרה"), שכן משרד התקשורת ביטל את האגרה בשנת 1995. על ביטול זה ניתן ללמוד גם מתקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות, תעודות ואגרות), התשמ"ז-1987 (להלן: "התקנות"), ואולם הנתבעת ממשיכה בגבייתה עד ליום הגשת התביעה. לטענת הנתבעת, האגרה נגבית על ידה מטעמי נוחיותם של לקוחותיה, כדי להעבירה למשרד התקשורת. בחודש יולי 1999 וכן ביולי 2000, שלחה הנתבעת לתובעים מכתבים שבהם צוין כי התובעים יחויבו בסף 99 ₪ + מע"מ בשנת 1999 ו-102 ₪ בשנת 2000 בגין אגרת עבור כל אתר. אביא את נוסח המכתבים ככתבו וכלשונו:
"בהתאם לתקנות משרד התקשורת, חלה על המשתמשים והמחזיקים במכשיר קשר אלחוטי, לשלם אגרת רישיון קשר עבור כל אתר.
ביום 31.12.98 פג תוקפם של רישיונות האלחוט שהונפקו בעזרתנו ע"י משרד התקשורת עבור לקוחות המשתמשים בתחנות תקשורת וציוד אלחוטי.
תוקף הרישיון המתחייב החדש 1.1.99 - 31.12.99.
בפעולה שלנו לטובת לקוחותינו מול משרד התקשורת, יצרנו מצב בו תשלמו את התשלום רק בחודש אוגוסט 1999 במקום בינואר 1999 לנוחיותכם בחיוב חד פעמי של 99 ₪ בתוספת מע"מ לכל יחידות תקשורת אשר יבוצע בהוראת קבע קיימת.
סכום זה כולל אגרות רישיון קשר, דמי שימוש קבועים בתחנה, ממסרים ותקשורת למוקד, הוצאות רישוי, טיפול וגביה.
רצוי לזכור כי לפי תקנות משרד התקשורת, הפעלת ציוד קשר ללא רישיון בתוקף מהווה עבירה פלילית.
עזור לנו להיות איתך ביחד בצד הנכון של המתרס". (ההדגשה במקור- ש.ס.)
התובעים חויבו בתשלום האגרה כחלק מהתשלומים לנתבעת.
4. ביום 03/01/01 פנו התובעים במכתב לנתבעת ובו ביקשו לברר מה הבסיס החוקי לחיובם באגרה לרבות פירוט הסכומים שהחוק מחייבם לשלם. ביום 04/01/01 נתנה הנתבעת מענה חלקי לפניה, תוך שהיא מפנה לסעיף בהסכם המחייב לכאורה את התובעים בתשלום האגרה. באותו היום, פנו התובעים לנתבעת במכתב וציינו כי לאחר בירור שערכו במשרד התקשורת, נמצא כי אגרת הרישיון בוטלה. עוד צוין כי חובת תשלום האגרה מוטלת על חברת המוקד ולא על המנויים. התובעים ביקשו את התייחסות הנתבעת לעניין זה ולשאלותיהם שהועלו במכתב הראשון. התובעים לא קיבלו תשובה על כך, וביום 20/03/01, פנו שוב לנתבעת, אך לא זכו להתייחסות עניינית.
5. ביום 07/02/01 פנו התובעים למשרד התקשורת בשאלה האם הם חייבים לשלם אגרה כלשהי בגין שימושם בתחנת מוקד, ומה הבסיס החוקי לכך. בתשובה מיום 22/02/01 הוסבר הדין לפיו על המשתמש אין עוד אגרת רישוי לציוד קצה, שכן היא בוטלה בשנת 1995.
6. הנתבע בתפקידו כמנהל הטעה את התובעים בפרט והלקוחות בכלל ו/או גרם לנתבעת להטעותם ו/או לא עשה את אשר מנהל סביר צריך היה לעשות כדי למנוע את ההטעיה ו/או גבה שלא כדין את האגרה ו/או עשה עושר שלא כדין על חשבון התובעים ו/או נטל חלק בהתעשרות הנתבעת שלא כדין על חשבון התובעים. לפיכך, הוא חייב באחריות אישית מלאה ביחד ולחוד עם החברה לכל נזק שנגרם לתובעים ו/או להשבת כל סכום שנגבה מהם שלא כדין.
7. הנזקים: הסכומים אותם גבתה הנתבעת שלא כדין ומחובתה להשיבם לתובעים הם כדלהלן:
99 ₪ + מע"מ= 115.83 ₪ ששולמו כאגרה לשנת 1999.
102 ₪ + מע"מ= 119.34 ₪ ששולמו כאגרה לשנת 2000.
הפרשי הצמדה וריבית חוקים על הסכומים עד ליום הגשת התביעה= 11 ₪.
סה"כ- 246 ₪.
8. הסעד:
לשלם סך של 246 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

ב. כאמור במועד הגשת התביעה הוגשה בש"א 8813/01 בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית על ידי התובעים (יכונו להלן: "המבקשים"), וזאת מן הנימוקים הבאים:
1. בית המשפט התבקש לאשר למבקשים להגיש את התובענה שהגישו נגד המשיבה 1 (היא הנתבעת בכתב התביעה לעיל) והמשיב 2 (הוא הנתבע) (שניהם ביחד להלן: "המשיבים") כתובענה ייצוגית על פי הוראות פרק ו' (1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק" או "חוק הגנת הצרכן") או לחילופין על פי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- "תקנה 29"). בית המשפט התבקש לחייב את המשיבים לשלם למבקשים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.
2. המבקשים חזרו על טענותיהם בכתב התביעה, והוסיפו כי לאחרונה הסתבר להם כי ככל הנראה מערכת האבטחה המותקנת בביתם אינה אלחוטית.
3. המבקשים הדגישו את סעיף ט' לתנאי ההתקשרות שבהסכם. בסעיף זה כתוב בין היתר, כי הואיל והחברה בעלת רישיון להפעלת קשר אלחוטי, הרי שבהתאם להנחיות משרד התקשורת "המנוי ידאג לתשלום אגרת הרישיון מעת לעת עבור אגרת הרישיון למשרד התקשורת" (סעיף קטן 4). המבקשים גם הדגישו את העובדה שב-1995, בוטלה התקנה המחייבת את המשתמש לשלם אגרת רישוי בגין ציוד אלחוט המותקן אצלו. האגרה היחידה שחלה היא אגרה שנתית לתחנת החברה ושיעורה ביום 22/02/01 היה 2,230 ₪ עבור רישוי התחנה כולל כל התדרים.
4. המבקשים טענו, כי המשיבה מטעה את לקוחותיה בכך שהיא מציגה מצג בהסכם ההתקשרות (סעיף ט') כאילו חלה עדיין אגרת רישוי על כל המשתמשים בגין תחנת המנוי. באמתלה כי היא פועלת להנפקת הרישיון עבור לקוחותיה, היא גובה מהם סכומים בגין אגרה זו. המשיבה משלימה את ההטעיה בכך שהיא שולחת מכתבים בהם חוזרת הדרישה לשלם את האגרה. יתרה מזו, המשיבה מתפארת בפני
לקוחותיה על פעילותה במשרד התקשורת להקלת הגבייה ולהנפקת הרישיונות, ומאיימת על לקוחותיה כי אי תשלום האגרה מהווה עבירה פלילית.
5. המבקשים חויבו בתשלום האגרה, ובגין הגבייה שלא כדין של סכומים שכביכול נדרשים על ידי משרד התקשורת בגין אגרה בגין תחנת אלחוט, הגישו את התביעה.
6. המבקשים טענו כי העובדות המפורטות בכתב התביעה מצביעות על התנהגות המשיבים שיש בה משום הטעיה ואי גילוי נאות לפי חוק הגנת הצרכן. ההטעיה היא בכך שגרמה למבקשים להבין כי הם חייבים בתשלום אגרת קשר למשרד התקשורת, ולא גילתה כי האגרה בוטלה. המשיבה המשיכה להטעות את המבקשים באמצעות שליחת המכתבים, וכך הצליחה לגבות מהמבקשים ומשאר לקוחותיה סכומי כסף ניכרים שלא כדין.
7. המבקשים טענו כי לאור טענותיהם והעובדות שפורטו בכתב התביעה, הנתמכות באסמכתאות, סיכויים לזכות בתביעה גבוהים.
8. המבקשים טענו כי מתקיימים כל התנאים המפורטים בסעיף 35ב, ופירטו טענותיהם בבקשה.
9. עוד טענו המבקשים, כי מספרם המדויק של חברי הקבוצה אינו ידוע להם, אך מנהל המכירות של המשיבה התהדר בקהל לקוחות המונה כעשרת אלפים מנויים. חובת תשלום אגרת הרישיון עבור ציוד אלחוט שבידי הלקוח בוטלה בשנת 1995, ומעולם לא התקיימה לגבי לקוח שהציוד שברשותו אינו אלחוטי. מספר הנפגעים ממצגיה של המשיבה גדול ביותר וכולל גם את מי שכבר אינם לקוחותיה. סכום התביעה המדויק יכול להיקבע לאחר אישורה התביעה כתביעה ייצוגית, שכן המשיבה מחזיקה בנתונים המלאים בדבר שיעורי האגרות שנגבו שלא כדין ומספר הלקוחות. המבקשים מעריכים שסכום התביעה עשוי לעלות על 2,880,000 ₪.
10. המבקשים פירטו בבקשתם את השאלות המהותיות המשותפות של עובדה ומשפט.

בתשובתם מיום 25/06/01, טענו המשיבים כדלהלן:
1. המבקשים אינם עומדים בתנאים לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מטעמים שפורטו בבקשה.
2. המבקשים לא הראו עילה לפי חוק הגנת הצרכן- אין מדובר בהטעיה שכן דרישת התשלום אינה מתייחסת לעניין מהותי בעסקה. פרט לכך, חברי הקבוצה אינם צרכנים, כמוגדר בחוק.
3. יש לדחות את בקשתם של המבקשים לאשר את התובענה כייצוגית לפי תקנה 29. זאת, משום שהטענה נטענה בשפה רפה, ומשום שהיועץ המשפטי לממשלה הביעה עמדתו, כי אין להגיש תביעות ייצוגיות על יסוד תקנה 29.
4. הבקשה נעדרת עילת תביעה: התשלום כולל בנוסף לאגרות רישיון קשר גם דמי שימוש קבועים בתחנה, ממסרים ותקשורת למוקד, הוצאות רישוי, טיפול וגביה. המשיבים רשאים לגבות תשלום זה, שאינו בפיקוח משרד התקשורת. בגלל התחרות עם חברות המוקד האחרות בשוק, החליטה המשיבה בשנת 1997 לשוב לשיטת התשלום הנפרד עבור שירותי האלחוט כמו החברות האחרות. כך, מגלגלת המשיבה על לקוחותיה רק כמחצית הוצאות האלחוט. גם נוסח הפנייה ללקוחות הוא נוסח מקובל הלקוח מפניות של חברות אחרות בענף. לפיכך, אין דופי בפעילות המשיבה לחייב את מנויי האלחוט בתשלום נוסף המשקף את ההוצאות העודפות.
5. הסכם ההתקשרות אושר על ידי בית הדין לחוזים אחידים ככזה שאינו מכיל תניות מקפחות. המשיבה לא שינתה את הוראותיו למרות ששונה המצב המשפטי, שכן לטענתה, חובת התשלום של הלקוחות האלחוטיים לא שונתה באופן מהותי.
6. מדובר ב-485 מנויים פרטיים שנגבו מכל אחד מהם 100 ₪ בשנת 2000 וסכומים נמוכים יותר בשלוש השנים שקדמו לכך. המבקשים, שמהם נגבה הסכום בטעות, לא משתייכים לקבוצה זו, אלא לקבוצה קטנה יותר של מנויים שקיבלו פניות כגון אלה שהמבקשים קיבלו. גם מתוך קבוצה מצומצמת זו, לא כל התשלום יוחס לאגרת הרישוי, ולכן גודל הקבוצה הפוטנציאלית אינו מצדיק את ניהול התובענה בכלל וכייצוגית בפרט.

ג. ביום 30/08/01, הגישו המבקשים בקשה לגילוי מסמכים (בש"א 18072/01), כדי לבדוק מה גודל הקבוצה ומה היקף הגבייה מהקבוצה.
המבקשים טענו, כי המשיבים הודו למעשה בעילת התביעה של המבקשים, כלומר בכך שגבו שלא כדין את האגרה.
עוד טענו המבקשים, כי בהתאם לת"א (י-ם) 2376/00 קיבוץ אורים נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2) 14812 יש להגביל את הליך גילוי המסמכים בבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית למסמכים קונקרטיים, שקיומם כמו גם המידע הנכלל בהם ידוע למבקש לפחות בקווים כלליים ומעוגן בבקשה עצמה. הטענות בדבר היקף הגבייה וגודל הקבוצות הרלבנטיות הן טענות הגנה המעוגנות במסמכים שבידי המשיבים. אמיתותן של טענות אלה נבחנת על יסוד מסמכים אלה, ולכן ראוי לגלותם.
ביום 30/09/01, הגישו המשיבים תשובה לבקשה לגילוי מסמכים, בה טענו כדלהלן:
1. הסוגיה האם ניתן להקדים צו גילוי או עיון במסמכים לפני מתן הכרעה בבקשת אישור התובענה כייצוגית טרם הוכרעה בפסיקה. בת"א 1064/97 חברת השקעות דיסקונט נ' דרין דינים מחוזי לג (1) 214, הביעה כב' הש' פלפל את דעתה, כי אין להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים לפני אישור התובענה כייצוגית, כאשר לא ברור אם יש למבקש בעל דין. גם בהחלטה עליה נשענים המבקשים, קבע כב' הש' עדיאל, כי יש לוודא שמבקש אישור הדגשת תובענה כייצוגית לא מבקש למלא את אמתחתו באמצעות סעדים של גילוי ועיון. חזר על כך גם כב' הש' מודריק בת"א (ת"א) 1118/99 יינון נ' כץ, דינים מחוזי לב (8) 666.
2. הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בהלכה: המשיבים לא הודו בעילת התביעה של המבקשים, בניגוד לאמור בבקשתם, ולכן נופלת הבקשה לגילוי מסמכים. פרט לכך, אין קשר בין רשימות הלקוחות לבין בקשת האישור. גילוי הרשימות עשוי לפגוע במשיבה בשל הימצאותה בשוק תחרותי מאוד. גם פירוט התשלומים לא יכול לקדם את ההכרעה האם הגבייה נעשתה כדין.
3. המבקשים מתיימרים בבקשתם להטיל על המשיבים עבודת מיון אדירה, בה יצטרכו לחלק את אלפי הלקוחות לקבוצות שונות. המשיבים יצטרכו לעבור על כל מסמכי הנהלת החשבונות ולנסות לבודד את התשלומים ששולמו בגין האגרה, להבדיל מתשלומים אחרים.

בהחלטה בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, מיום 21/03/02, קבע כב' הש' קלינג כי:
1. אין למבקשים עילת תביעה: המחלוקת מתייחסת למנויים בעלי יחידות עם תקשורת אלחוטית, ואילו המבקשים הם בעלי יחידה בתקשורת קווית. המשיבה מסכימה שהיא לא רשאית לגבות סכום כלשהו בגין אגרת הרישוי מבעלי תחנת מנוי קווית. המחלוקת מתייחסת לבעלי תחנות מנוי אלחוטיות שהמבקשים לא נמנים עליהם, ולכן אינם יכולים לייצגם.
2. המשיבה הפקידה את סכום התביעה (246 ₪) ולכן, לפי תקנה 504 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשלום מלוא סכום התביעה נועד לסילוק התביעה ולא נותרה בידי המבקשים כל עילת תביעה.
3. המבקשים לא פנו למשיבים לפני שהגישו את התביעה בדרישה להשבת כספם, אך למרות שאין חובה כזו, יש בכך משום התנהגות שלא בתום לב. אין לאפשר למבקשים ליהנות מהתנהגותם שלא בתום לב ולאפשר להם ניהולה של תובענה ייצוגית, ולו רק משום שמנעו מהמשיבה לסלק את תביעתם בטרם פנו לבית המשפט.
4. לפיכך, אין עילת תביעה למבקשים כלפי המשיבים ולכן אין מקום לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית.

בפסק הדין שנתן כב' הש' קלינג ביום 14/07/02, בתיק העיקרי (ת"א 1590/01), נקבע כי:
1. בהסכמת בעלי הדין הנתבעת מחויבת לשלם לתובעים 246 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה בשיעור 4% לשעה מיום 05/04/01.
2. בהסכמת בעלי הדין הנתבעת מחויבת לשלם לתובעים 246 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה ומצטברת בשיעור 4% לשנה מיום 05/04/01.
3. הבקשה להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית נדחתה והמבקשים חויבו לשלם לנתבעת את הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ₪.
4. הסכמת הנתבעת לשלם את הסכום מהווה הודאה בצדקת התובענה, אלא שמקומה היה בבית המשפט לתביעות קטנות ולכל היותר בבית משפט השלום.
5. הנתבעת חויבה לשלם בנוסף את הוצאות התובענה ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ד. דיון
בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 4046/02, כאמור לעיל, מוטל עלי לדון בשאלה אם מתקיימים התנאים להגשת תביעה ייצוגית, הקבועים בחוק הגנת הצרכן.

סעיף 35ב לחוק הגנת הצרכן, קובע כי:
"הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, והוא לא יאשרה אלא אם כן שוכנע שנתקיימו תנאים אלה:
1. התובענה הוגשה בתום לב;
2. גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית;
3. התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
4. קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה".

1. התובענה הוגשה בתום לב
תחילה אביא מספר משפטים מהמכתב ששלח המבקש אל המשיבה ביום 03/01/01 ככתבם וכלשונם:
"...
1. במכתבכם שבסימוכין הודעתם לי כי בהתאם לתקנות משרד התקשורת חלה עלי חובה לשלם אגרת רישיון קשר. ... (ההדגשה במקור)
4. אבקשכם להודיע לי איזו תקנה בתקנות משרד התקשורת מטילות עלי חובת תשלום אגרת קשר? ...
6. אבקשכם להפנות אותי לסעיף בהסכם ההתקשרות בינינו אשר מטיל עלי את החובה לתשלום האמור...".
המבקש הדגיש, אם כן, כי ברצונו לדעת מדוע הוטלה עליו החובה לתשלום האמור במכתב ששלחה אליו המשיבה. בתשובה למכתב זה, נשלח אליו מטעם המשיבה כהאי לישנא:
"... מצ"ב החוזה של א.א. מוקד 101 בע"מ
אשר עליו הינך חתום, כאשר הדגשתי את הסעיפים אשר ביקשת שאפנה אותך אליהם". הסעיפים שהודגשו הם סעיף ט(4):
"ט) היות והחברה בעלת רישיון להפעלת קשר אלחוטי, הרי בהתאם להנחיות משרד התקשורת:
4. המינוי ידאג לתשלום אגרת הרישיון מעת לעת עבור אגרת הרישיון למשרד התקשורת".
המשיבים באים בטענות כלפי המבקש, כאילו לא טען בפני
הם מלכתחילה שברשותו מערכת קווית. ואולם, לו היו המשיבים בודקים בעצמם מה סוג המערכת שהותקנה בבית המבקשים, לא היו עונים כפי שענו, אלא היו משיבים כי מכיוון שהמערכת שהותקנה בביתם של המבקשים היא קווית, הרי שהגבייה נעשתה בטעות והכסף יוחזר.
מכיוון שהמשיבים לא ציינו במכתב התשובה, כי המבקשים כלל לא מחזיקים במערכת אלחוטית ולכן הדרישה לתשלום האגרה הגיעה אליהם בטעות, הרי שאין הם יכולים לטעון לחוסר תום לב בהתנהגות המבקשים בכך שהם לא ציינו כי המערכת שבביתם היא קווית.
העובדה שהמבקש שלח שני מכתבים נוספים אל המשיבים, שלא טרחו להגיב עליהם או להשיב את סכום הכסף ששולם, מצביעה על ניסיונו לפתור את הסכסוך מבלי להיזקק לצורך לפנות לערכאות, ולכן אין ממש בטענות המשיבים בדבר חוסר תום הלב של המבקש.
גם הטענה בדבר היחבאו של המבקש מאחורי אשתו בכתב התביעה אין בה משום תמיכה בכך שהמבקש אינו תם לב, שכן המבקש הגיש את כתב התביעה בשם אשתו ובשמו. אין לראות את המבקש כ"נחבא" מאחורי אשתו, כאשר שמו מופיע מיד אחרי שמה. לא זו אף זו, בבקשה לאישור התובענה הייצוגית מצוין בסעיף 40, מצוין כי "המבקש הוא עו"ד בעל רישיון עריכת דין בישראל והינו שותף במשרד עורכי הדין המייצג את המבקשים בתובענה זו...".
המשיבים טענו, כי לא יתכן שהמבקשים גילו רק לאחרונה שמערכת האבטחה המותקנת בביתם אינה מערכת אלחוטית, כפי שטענו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית (בסעיף 5 לבקשה). זאת, משום שעובדה זו מופיעה בכתב ההזמנה שמהווה חלק בלתי נפרד מהסכם ההתקשרות ותנאי ההצעה והאחריות.
אמנם, בכתב הזמנה בדבר הצטרפות כמנוי מוקד 101, במקום שבו כתוב איזה סוג חיבור מוזמן, מופיע "x" ליד המילה "קווי". גם בהזמנה לביצוע העבודה, צוין בפירוש כי משולמים דמי התחברות עבור "חיבור קווי בלבד לא אלחוטי". לפיכך, לא סביר כי המבקשים באמת לא ידעו עד "לאחרונה" שהמערכת המותקנת בביתם היא קווית ולא אלחוטית. ואולם, אפשר שמדובר בטעות שמקורה הוא בחוסר בתשומת לב, ובכל מקרה, אין לכך רלבנטיות לעובדה שהמשיבים גבו ממנו תשלומים שלא כדין. לפיכך, גם טענה זו אינה מבססת את חוסר תום לבם של המבקשים.
באשר לפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר הופניתי אליו על ידי המשיבים, הרי שלא מדובר בתובענה ייצוגית, אלא בתביעה אישית. יפים לענייננו דבריו של כב' הנשיא ברק ברע"א 4556/94 רמי טצת נ' אברהם זילברשץ מט (5) 774, 790:
"אכן, מקובל עליי כי היסטוריה של תביעות ייצוגיות עשויה להצביע על היעדר תום-לב. אך לעניין זה לא די בעצם הגשתן של תביעות ייצוגיות בעבר, אלא יש לבחון את תנאיהן, תוצאותיהן ונסיבותיהן. אכן, לשם ביסוס טענה בדבר היעדר תום-לב הנובע מתביעות סרק ייצוגיות, יש להניח, בראש ובראשונה, תשתית ראייתית לכאורית מתאימה. רק אז עשוי העיון בהיסטוריית ההשקעות להיות רלוואנטי. בעניין שלפנינו, דובר בתובענה ייצוגית שנייה של מר טצת. קשה לבסס על כך בלבד טענה של חוסר תום-לב בהגשת התובענה הייצוגית בענייננו. גם נסיבות הרכישה של מניות החברה - רכישה בסכומים משמעותיים וטענה לנזק אישי של עשרות אלפי שקלים - אינן מבססות תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק, ולו לכאורה, על חוסר תום-לב של התובע הייצוגי. אכן, שעה ש"ההיסטוריה" של הגשת תובענות ייצוגיות היא כה דלה, ואופי ההשקעה בחברה כה ניכר, אין בכך להניח תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה הטלת חובת גילוי של היסטוריית ההשקעות".
כאן, כאמור, מדובר בתובענה אישית של המבקש כנגד חברות נעלים, שבאה לעולם בשל נזק שנגרם לנעליים שקנה המבקש אצל הנתבעות. בפסק הדין של כב' הש' חג' יחיא, ישנן מספר אמירות כנגד כוונותיו של התובע (הוא המבקש כאן). ואולם, אין ללמוד מכך או מהעובדה שהמבקש החליט לנהל עד תום הליך משפטי כנגד הנתבעות על תום ליבו של המבקש בענייננו. יש להתחשב גם בעובדה שהמבקש זכה בתביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות, ומכאן שהשופט ראה בצדקת תביעתו.
מכל האמור לעיל, עולה, כי אין ממש בטענות המשיבים כנגד חוסר תום הלב של המבקשים, ולכן אמשיך בבחינת התנאים להגשת תובענה ייצוגית.

2. גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית
הקבוצה שבשמה מוגשת התובענה הייצוגית מורכבת מקבוצת הלקוחות המחזיקים במערכת קווית, אשר מהם נגבתה בטעות, כביכול, אגרת רישיון להפעלת קשר אלחוטי. באשר לקבוצת הלקוחות האלחוטיים, אשר שייכים אליה רק מי שהמשיבה המשיכה לגבות מהם כספים בגין האגרה משנת 1995, הרי שהמבקשים לא יכולים לעמוד בראשה. אין מניעה לצרף את המועצה הישראלית לצרכנות, שהיא "ארגון צרכנים" כהגדרתו בסעיף 31(ג) לחוק הגנת הצרכן, בהתאם להוראות סעיף 35א.
כאמור בהחלטתי, יצאתי מתוך הנחה שמספר הלקוחות הקוויים שנשלחה להם דרישה לשלם את האגרה הוא ניכר, ולפיכך לא נעתרתי בשלב המקדמי לבקשה לגילוי מסמכים. מדברי ב"כ הנתבעים ומדברי העד, גיל דוד
, הוא המשיב 2, ניתן ללמוד שקשה למשיבים למיין את סוגי הלקוחות כדי לדעת כמה לקוחות קוויים פרטיים שילמו את האגרה. מכיוון שכך, הרי שסביר להניח שהחברה שלחה את מכתבי הדרישה לכל לקוחותיה, מבלי לאבחן בין קוויים לאלחוטיים, פרטיים לעסקיים.

3. התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין
המבקשים טענו, כי מכיוון שסכום התביעה של כל לקוח הוא קטן, הרי שהתובענה הייצוגית היא הדרך הכדאית ביותר מבחינה כלכלית. המבקשים ציינו גם את החשש לפסיקות סותרות ואת ההכבדה על מערכת בתי המשפט באם תוגשנה תביעות נפרדות. העובדה שהמשיבה הציגה מצג שווא זהה לכל לקוחותיה, ושהשאלות העובדתיות המשפטיות הן זהות לכלל חברי הקבוצה, מצביעה על כך שהתובענה הייצוגית היא גם הדרך היעילה.
המשיבים טענו, כי לא ניתן לברר את הסכסוך בדרך של תובענה ייצוגית, בשל העובדה שרוב המנויים הם לקוחות עסקיים ולכן הם אינם "צרכן" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן. לפיכך, לגישתם, גם אם יחפוץ לקוח המחזיק במערכת אלחוטית להגיש תובענה ייצוגית כנגד המשיבה, אזי תרופתו תהיה בהגשת תובענה רגילה. לגבי קבוצת המנויים הקוויים, הרי שמדובר בקבוצה קטנה שאין בה אחידות באשר לדרך בה גבתה מהם החברה את הכספים, שכן נוסח הפניות היה שונה, והרבה מנויים כלל לא קיבלו פניות כאלה. לפיכך, הם טענו, אין הצדקה לנהל את התובענה בכלל, וכייצוגית בפרט, על כל המורכבות והעלויות הכרוכות בכך.
ואולם, באשר לקבוצת המנויים הקווים, הרי שלא ראיתי שוני בין נוסחי הפניות לתשלום, כפי שהוצגו בפני
י על ידי המבקשים והמשיבים. ההבדל היחידי הוא שמהנוסח שהובא על ידי המשיבים, נעדר המשפט הבא: "רצוי לזכור כי לפי תקנות משרד התקשורת, הפעלת ציוד קשר ללא רישיון בתוקף מהווה עבירה פלילית". עובדה זו אינה משנה הרבה, שכן התוכן עצמו הוא זהה, וכל הנוסחים מתחילים במשפט הבא: "בהתאם לתקנות משרד התקשורת, חלה על המשתמשים והמחזיקים במכשיר קשר אלחוטי לשלם אגרת רישיון קשר עבור כל אתר...", ומסתיימים במשפט הבא: "עזור לנו להיות איתך ביחד בצד הנכון של המתרס". לפיכך, אינני מקבלת את טענת המשיבים בדבר אי האחידות שבדרישה לתשלום האגרה. מה עוד שלא הסכימו לגילוי מסמכים שהיה בו לכאורה, לשיטתם כדי להזים הטענה.
עילת התביעה האישית של המבקשים היא גם עילתם של לקוחות אחרים של החברה, המחזיקים במערכת קווית, אשר קיבלו את הדרישה לתשלום שלא כדין. השאלות העובדתיות והמשפטיות אשר תתעוררנה בניהול התובענה הן זהות לכל חברי קבוצה זו, ובראשם המבקשים.
באשר לטענה, כי רוב המנויים אינם נכנסים להגדרה של "צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן, הרי שמתגובת המשיבים לבקשה לגילוי מסמכים, ומדבריו של העד גיל דוד
, עולה כי דווקא מרבית הלקוחות הפרטיים הם אלה שמחזיקים במערכת קווית. לפיכך, הם כן עונים להגדרה של "צרכן" לפי החוק. באם תצטרף המועצה הישראלית לצרכנות ותתבע גם בשם קבוצת הלקוחות האלחוטיים, אזי ניתן יהיה להוסיף את רשימת הלקוחות הפרטיים המחזיקים במערכת אלחוטית- אשר המשיבים הודו בקיומם- לאחר שתיעשה עבודת המיון.
בנסיבות אלה, העלויות הכרוכות במימוש זכותו של כל נפגע תעלה על סכום הפגיעה במשיבים. מכיוון שרשימות הלקוחות נמצאות בידי המשיבים, הרי שאין בידי המבקשים לאתר את שאר חברי הקבוצה ללא עזרת בית המשפט, ולכן התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה בסכסוך הנדון.

4. קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה
המבקשים טענו כי ניסו לברר עם המשיבה מדוע נגבו הסכומים, אך נענו באופן מתחמק או שלא נענו בכלל. עוד טענו המבקשים, כי המבקש הוא עו"ד ברישיון, ובאי כוחם של המבקשים הם עורכי דין מנוסים וותיקים שיוכלו לייצג את הקבוצה באופן יעיל ומקצועי.
המשיבים טענו, כי די בחוסר תום לבו של המבקש כדי למנוע ממנו לייצג תובעים פוטנציאליים אחרים. ואולם, מאחר שדחיתי את הטענות בדבר חוסר תום הלב של המבקש, הרי שאיני רואה מדוע לא ייצגו המבקשים את חברי הקבוצה בדרך הולמת. כאמור, המבקשים ניהלו תכתובת עם המשיבה, וצירפו אותה לבקשתם. ניתן לראות כי הם אכן נענו באופן חלקי, ולא קיבלו תגובה על המכתבים השני והשלישי ששלחו.
למבקשים יש עילת תביעה אישית כנגד המשיבים, הזהה לשאר חברי הקבוצה אשר אותם הם מייצגים. סבורני, כי קיים יסוד סביר להניח כי הם ייצגו בדרך הולמת את עניינם של שאר חברי הקבוצה.
בנוסף לתנאים אלה, המופיעים בחוק הגנת הצרכן, התקבלה בפסיקה עמדה, לפיה יש לבדוק את שאלת סיכויי התובענה הייצוגית לפני אישורה כתנאי חמישי (ס' דויטש דיני הגנת הצרכן (כרך א, 2001) 392). כך למשל, דבריה של כב' הש' שטרסברג-כהן ברע"א 6567/97 בזק נ' עיזבון המנוח אליהו גת תק-על 98 (2) 1627, 1629: "לעניין קלישותם של סכויי התובענה, ראוי לציין כי בחוק הגנת הצרכן בניגוד לחוק ניירות הערך, אין דרישה להראות ש"קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות ... יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" ואולם אין ספק בעיני, כי אף מחוק זה מתחייבת שקילת סיכויי התובענה כחלק משיקול הדעת המופעל לצורך אישור התובענה כתובענה ייצוגית. בחינת סיכויי התובענה נעשית במסגרת בחינת הוגנות ההליך ונדרשת הוגנות הן כלפי תובעים פוטנציאליים לבל יחסמו מלתבוע אם התביעה הייצוגית נדונה לכישלון והן כלפי הנתבעים".
בע"א 3613/97 דליה אזוב נ' עירית ירושלים, פ"ד נו (2) 787, לעומת זאת, השאיר כב' הש' ריבלין בצריך עיון את השאלה האם יש לבחון את סיכויי התביעה למרות שתנאי זה אינו קבוע במפורש בחוק הגנת הצרכן.
הקביעה כי קיימת למבקשים עילת תביעה אישית כנגד המשיבים, משפיעה על סיכויי התובענה הייצוגית. המשיבים גבו מהמבקשים תשלום אגרת רישיון קשר אלחוטי, בעוד שהם כלל לא מחזיקים במערכת אלחוטית. לא זו אף זו, אותה אגרה בוטלה על ידי משרד התקשורת בשנת 1995, ולכן גם על מנוי המחזיק במערכת אלחוטית אין חובת תשלום בגינה. המשיבים ממשיכים להשתמש בחוזה אחיד שאושר לפני שנת 1995 בבית הדין לחוזים אחידים, למרות שהוא מכיל תניה הרלבנטית למצב המשפטי ששרר עד לשנת 1995. בנוסף לכך, למרות ביטול האגרה, שלחו המשיבים ללקוחותיהם מכתבים עם דרישה לתשלום הכולל את רישיון הקשר ורכיבים נוספים, והזהירו מפני מצבו המשפטי של לקוח שלא ישלם.
בנסיבות אלה, סבורני שהבדיקה אם קיימים סיכויים גבוהים לאישור התובענה הייצוגית מצטרפת לבדיקת התנאים הקבועים בחוק הגנת הצרכן. משהתמלאו כל התנאים באופן מצטבר, הריני מאשרת את הגשתה. כתב התביעה יתוקן, כך שיפרט את עילת התביעה המשותפת לקבוצה. באם תצטרף המועצה הישראלית לצרכנות, ניתן יהיה לכלול בקבוצה גם את הלקוחות האלחוטיים הפרטיים ששילמו את האגרה שלא כדין החל משנת 1995.

ה. בש"א 18072/01
לאור אישור התובענה כתובענה ייצוגית לגבי קבוצת הלקוחות הקווים הנני נעתרת לבקשה לגילוי מסמכים ככל שהוא נוגע ללקוחות אלה.
על המשיבים לאפשר עיון וגילוי מסמכים של הלקוחות הקווים כולל מכתבים שנשלחו ללקוחות ופרוט התשלומים ששילמו חברי הקבוצה בגין אגרת אלחוט במשך 7 השנים האחרונות וזאת תוך 30 יום מיום 14.10.04.
ניתנה היום כ"ז בתשרי, תשס"ה (12 באוקטובר 2004) בהעדר.

שרה סירוטה
, שופטת ס"נ
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים ולמועצה לצרכנות.
1
בתי המשפט
בשא008813/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בתיק עיקרי: א 001590/01
כב' השופטת שרה סירוטה

בפני
:









בשא בית משפט מחוזי 8813/01 הראל מיכל , הראל אורן נ' א.א. מוקד 101 בע"מ , גיל דוד (פורסם ב-ֽ 12/10/2004)