פסקי דין על מועצה מקומית-להבים | פסקי דין על 1. שר הפנים - מר אלי ישי

239/01 עתמ     11/10/2001




עתמ 239/01 מועצה מקומית-להבים נ' 1. שר הפנים - מר אלי ישי





מועצה מקומית-להבים

בעניין:
המבקשת
עו"ד שלו נעמי

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. שר הפנים - מר אלי ישי

2. מנכ"ל משרד הפנים-מרדכי מרדכי
3. ד"ר יזהר אילון

המשיבים
ה ח ל ט ה

1. החלטה זו, מתייחסת לטענת המשיבים, כי אין סמכות עניינית לבית משפט זה, לדון בעתירה המינהלית שהגישה העותרת.
העותרת הגישה עתירה מינהלית, בה היא טוענת, כי המינוי שמינה מנכ"ל משרד הפנים, הוא המשיב מספר 2 שבפני
, את המשיב מס' 3, להיות חבר במועצה המקומית להבים, שהיא העותרת, איננו כדין ועל כן הוא בטל.

העובדות המשמשות יסוד לעתירה המינהלית, הן אלה:
בבחירות למועצות המקומיות, נבחרו למועצה המקומית בלהבים, תשעה חברים. חמישה מסיעת "יחד" וארבעה מסיעת "לב".

מר שלמה ארבלי, שהיה נציג סיעת יחד במועצה המקומית הנ"ל, התפטר מחברותו זו, ביום 18.12.00.
ברשימת יחד, לא היה חבר נוסף בין המועמדים ועל כן, על פי הוראות סעיף 106 (ב) של צו המועצות המקומיות א', התשי"א -1950 צריך היה שר הפנים למנות חבר חדש במקומו, "על פי הצעת ארגון הציבור שמטעמו נבחר החבר שמקומו נתפנה ואם לדעת השר אין ארגון כזה - בהתחשב עם רצונם של אותם האנשים שהשר רואה אותם כנציגיו של אותו ציבור".

שר הפנים האציל את סמכותו על פי סעיף 106 (ב) הנ"ל, למנכ"ל משרד הפנים והוא מינה את המשיב מספר 3 להיות חבר המועצה המקומית להבים, במקום מר שלמה ארבלי שהתפטר מחברותו.

העותרת טוענת בעתירה זו, כי המינוי של מנכ"ל משרד הפנים, נעשה שלא כחוק, שכן המנכ"ל לא התייעץ ולא בירר את רצונו של אותו ארגון ציבור, שמר ארבלי נמנה עליו.
לפיכך, מבקשת העותרת לבטל את מינויו של המשיב מספר 3 כחבר המועצה בלהבים.

עוד בטרם נכנסנו לגופו של ענין, טענו המשיבים כי בית משפט זה, היושב כבית משפט לעניינים מינהליים, נעדר סמכות לדון בעתירה זו.
לטענתם, הסמכות הקנויה לבית משפט זה, היא אותה סמכות שנקבעה בחוק ולא מעבר לה. העותרת טוענת, כי יש לבית משפט סמכות לדון בעתירה זו.

2. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא, שיש סמכות לבית משפט זה, לדון בעתירה זו.
אלה הן נימוקיי לכך:
חוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000 (להלן "החוק"), קובע בסעיף 5 שבו :
"בית משפט לעניינים מינהליים ידון באלה-
(1) עתירה נגד החלטה של רשות בענין המנוי בתוספת הראשונה (להלן- עתירה מינהלית);..."

בתוספת הראשונה של החוק, בסעיף 8, נאמר:
"רשויות מקומיות - ענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של נבחרים ברשויות מקומיות לפי כל דין".

מסקנתי היא, שעתירה זו, מתייחסת לענין הכלול בסעיף 8 הנ"ל של התוספת הראשונה.

ראשית, יש לפרש את האמור בסעיף 8 הנ"ל של התוספת.

משמעות המילים "ענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של נבחרים ברשויות מקומיות", פירושה, כל נושא שקשור לכשירות או פסלות לכהונה של נבחרים ברשויות המקומיות.

אין מחלוקת שבמקרה הנדון, מדובר בשאלת כשירות או פסלות של המשיב 3 לכהן בתפקיד חבר במועצה המקומית להבים.
משהתפטר מר שלמה ארבלי מחברותו במועצה הנ"ל, נתפנה מקומו והיה צורך למנות אדם אחר במקומו.

מנכ"ל משרד הפנים מינה את המשיב 3 להיות חבר במועצה והעותרת טוענת שמינוי זה, לא נעשה כדין ועל כן פסול המשיב 3 לכהן כחבר המועצה המקומית הנ"ל.
המשיבים טוענים, כי המינוי שמינה מנכ"ל משרד הפנים את המשיב 3 כחבר המועצה המקומית הנ"ל, נעשה כדין ועל כן חברותו של המשיב 3 במועצה המקומית, כשרה על פי החוק.

המחלוקת בין הצדדים בעתירה זו, היא אם לאחר המינוי שמינה מנכ"ל משרד הפנים את המשיב 3, חברותו של המשיב 3 במועצה המקומית, היא כשרה או פסולה.

יש לציין, כי בסעיף 8 של התוספת הראשונה לחוק, נאמר שהסמכות לדון בעתירה, היא בענייני כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של נבחרים ברשויות מקומיות, לפי כל דין.
הביטוי "לפי כל דין", מצביע על כך, שכוונת המחוקק, היתה להרחיב את הנושא של כשירות ופסלות לכהונה והסמכות לדון בעתירה שעניינה נושא הכשירות והפסלות איננו מוגבל לחוק ספציפי כזה או אחר, אלא הוא מורחב, לכל נושא של כשרות או פסלות, על פי כל דין שהוא.

לפיכך, ניסיונם של באי כח המשיבים, לטעון, כי משמעות האמור בסעיף 8 של התוספת הראשונה, מתייחס רק לכשרות אישית או פסלות אישית, היינו נושאים שנוגעים לקיום הרשעות בעבירות שיש עימן קלון, או הגבלות הנובעות מגיל, או מעיסוק וכיוצא באלה, נדון לכשלון.

לו זו היתה כוונת המחוקק, הוא לא היה משתמש בנוסח הגורף "לפי כל דין", אלא יכול היה להסתפק בנוסח ספציפי יותר.
אולם, משבחר המחוקק להוסיף את המילים "לפי כל דין", הוא הביע את דעתו בצורה המפורשת ביותר, כי כל נושא הקשור בכשרות או פסלות של נבחרים ברשויות מקומיות, מצוי בסמכותו העניניית של בית המשפט לעניינים מינהליים.

אין גם הצדקה עניינית, להבחין, לענין הסמכות העניינית, בין טענת פסלות הנובעת מהעובדה, שאדם אינו מתגורר בתחום המועצה, או שהוא עובד מדינה במשכורת, שעבודתו קשורה לשלטון המקומי, או שהוכרז כפושט רגל וכיוצא באלה מקרים הפוסלים אישית אדם מלכהן כחבר מועצה, לבין פסלות הנובעת ממינוי שלא כדין, על ידי שר הפנים או מנכ"ל משרד הפנים.

נכון הדבר, שאת הפסלות האישית, ניתן להוכיח על ידי עובדות הנוגעות לאדם עצמו ואילו פסילת מינוי, צריכה להשקל על פי חוקיות הפעלת הסמכות על ידי הרשות המינהלית.
אולם, בית המשפט לעניינים מינהליים, הוסמך במפורש לדון בנושאים הקשורים בבדיקת הפעלת הסמכות, על ידי הרשות המינהלית.

בסעיף 1 לחוק, נאמר :
"חוק זה מטרתו להסמיך באופן הדרגתי את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים לדון בעניינים מינהליים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על ידי שופטים של בית המשפט המחוזי, שיקבעו לצורך זה ולפי סדרי דין מיוחדים שיקבעו".

בסעיף 8 לחוק, נאמר:
"בית משפט לעניינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בשינויים המחוייבים לגבי עתירה מינהלית ולגבי ערעור מינהלי".

ללמדך, שהמחוקק הקנה במפורש לבית המשפט לעניינים מינהליים, את הסמכויות שהיו לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, באותם עניינים, שהועברו לסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים.
כלומר בית המשפט לעניינים מינהליים, רשאי לשקול את חוקיות הפעלת הסמכות על ידי הרשות המינהלית.

על כן, כאשר נקבע בסעיף 8 לתוספת הראשונה של החוק, כי בית המשפט לעניינים מינהליים, מוסמך לדון בכל עתירה שעניינה כשירות לכהונה ופסלות לכהונה של נבחרים ברשויות מקומיות, לפי כל דין, המסקנה היא, שהוקנתה לבית משפט זה הסמכות, לשקול גם את חוקיות מינויו של חבר מועצה מקומית, שנעשה על ידי מנכ"ל משרד הפנים, על פי סעיף 106 (ב) של צו המועצות המקומיות (א) התשי"א-1950.

3. כאשר המחוקק, רצה בתוספת הראשונה לחוק, להוציא מסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, נושא מסוים, הוא ביטא רצון זה במפורש. לדוגמא, בסעיף 1 לתוספת הראשונה נאמר:
"ארנונות-עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות או תקנות שהתקינו שר הפנים, שר האוצר, או שניהם ביחד".
בסעיף 8 של התוספת הראשונה, אין כל הגבלה דומה ועל כן יש לפרשו ככולל את כל הנושאים הקשורים בכשרות או פסלות נבחרים ברשויות מקומיות.

4. מכל הנימוקים המפורטים לעיל, מסקנתי היא, שיש סמכות עניינית לבית המשפט
לעניינים מינהליים, לדון בעתירה זו, הבאה לתקוף את חוקיות המינוי, שנעשה על ידי מנכ"ל משרד הפנים.

לפיכך אני דוחה את טענתם המקדמית של באי כח המשיבים.

המשיבים ישאו בהוצאות העותרת, בקשר לבקשה זו וכן בשכר טירחת עורך דין בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום כ"ד בתשרי, תשס"ב (11 באוקטובר 2001) במעמד עו"ד מלצר.
ג. גלעדי
, שופט
סגן - נשיא
0239/01עתמ055 אילנית רוימי
1
בתי המשפט
עתמ000239/01
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
11.10.2001
תאריך:
כבוד השופט ג. גלעדי
, סגן - נשיא

בפני
:








עתמ בית משפט מחוזי 239/01 מועצה מקומית-להבים נ' 1. שר הפנים - מר אלי ישי (פורסם ב-ֽ 11/10/2001)