פסקי דין על דורון לוי | פסקי דין על לאה קפה | פסקי דין על אליהו יחיאל | פסקי דין על אמי רגסה טומילדן |

14077-03/13 תק     03/10/2013




תק 14077-03/13 דורון לוי, לאה קפה נ' אליהו יחיאל, אמי רגסה טומילדן








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 14077-03-13 לוי ואח' נ' יחיאל ואח'




בפני

כב' השופט
אבי שליו

תובעים
1
.
דורון לוי

2
.
לאה קפה


נגד

נתבעים
1.אליהו יחיאל
2.אמי רגסה טומילדן




פסק דין


לפני תביעה לפיצוי ולהשבת כספים ששולמו ע"י התובעים לנתבעים, במטרה להעבירם לעו"ד בפיליפינים שיטפל בביטול נישואי התובעת 2 (להלן: "התובעת"), שהיא אזרחית הפיליפינים המתגוררת בישראל ובת זוגו של התובע 1.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים שותפים לתרמית שבוצעה בתובעים ובהוצאת כספים במרמה מהם.
נטען שהנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") שהיתה חברתה של התובעת, סיפרה לה כי היא ביטלה את נישואיה בפיליפינים כך שיכלה להינשא לבן זוגה הישראלי ולקבל אשרת שהייה המאפשרת לה לעבוד באופן חוקי בישראל.
משכך, הציעו הנתבעים לקשר בין התובעת לבין עו"ד בפיליפינים שטיפל בדבר ושמו רוסילר רודריגז (להלן: "עוה"ד"). נטען כי אין מדובר רק בתיווך או יצירת קשר, אלא במצגים שנעשו ע"י הנתבעים כלפי התובעים, שההליך כולו עשוי להימשך 9 חודשים כפי שנעשה בעניינם. הצעת המחיר הועברה באמצעות הנתבעים והכספים הועברו לאחי הנתבעת ולא ישירות לעו"ד.
בהתאם לכך, העבירו התובעים בשתי הזדמנויות (ביוני 2011 ובתאריך מאוחר יותר) סך כולל של 2,570 דולר ששוויים בשקלים 9,509 ₪ ונשאו בהוצאות נוספות בעלות של 1,184 ₪.
לאחר שהחודשים נקפו ולא התקבלה כל תגובה מעוה"ד, ניסו התובעים ליצור עמו קשר אך ללא הועיל. התובעים ביקשו מהנתבעים שימציאו להם קבלה אודות תשלום לעו"ד או אסמכתא אחרת על ההליך והדבר לא הומצא. בשלב מסוים הומצא העתק כתב תביעה שהוגש לכאורה בפיליפינים בשם התובעת. רק לאחר שהוגש כתב הגנה בתיק זה, צורף לו מסמך המאשר לכאורה מפי עוה"ד כי הוא קיבל את הכספים.
בדיעבד התברר לתובעים כי לא קיים עו"ד רודריגז וככל הנראה לא קיים שום הליך משפטי בעניינם.
הנתבעים הגישו כתב הגנה וכפרו במיוחס להם. הם טענו כי היו רק מתווכים ואינם צד לעניין. נטען שחלקם של הנתבעים מתמצה בכך שסיימו בחיבור בין התובעים לעוה"ד ומשכך, אין להם כל אחריות. חרף זאת, צירפו לכתב ההגנה מסמך מאת עוה"ד המאשר לכאורה שקיבל את הכספים וכן מסמך החתום לכאורה ע"י פקיד בית המשפט האזורי בפיליפינים המאשר שקיים הליך משפטי.
התובעים פקפקו באותנטיות של המסמכים הנ"ל שהומצאו על רקע הגשת התובענה דנן ובמסגרת דיון שהתקיים לפני גיבשו הצדדים הסדר דיוני לפיו תבדוק הקונסוליה הפיליפינית בת"א האם המסמכים שצורפו לכתב ההגנה אותנטיים או שמה מזוייפים. נקבע כי התובענה תוכרע על סמך קביעת הקונסוליה רק אם תצליח לקבוע ממצה באופן פוזיטי.
התובעים פנו לקונסוליה והציגו מסמך מהקונסול המבהיר שהקונסוליה לא הצליחה לקבל תשובה האם עוה"ד אכן קיים.
משכך ובהתאם להסדר, ינתן

פסק דין
בהתאם לעדויות ולמסמכים הקיימים בתיק.
לאחר ששמעתי את הצדדים, נחזה כי אכן הנתבעים היו שותפים למצגי שוא שנעשו כלפי התובעים המצדיקים אחריות אישית. התרשמתי שחלקם של הנתבעים לא התמצה בהיותם מתווכים אלא שותפים להתקשרות ואין להוציא מכלל אפשרות כי חלק מהכספים ששולמו או כולם שולשלו לכיסם או למי מטעמם.
מהתנהלות הנתבעים עולה מעורבות גדולה יותר, שכן היה בידם להציג מסמכים שונים שלכאורה נהנים מחזקת סודיות בין עוה"ד ללקוח, כגון כתב התביעה שהוגש לכאורה בשם התובעים ואסמכתאות על התשלום.
גם נסיון הנתבעת לפשר ולגבש הסכם פשרה עם עו"ד שיאפשר השבה חלקית של הכספים מאת עוה"ד, מלמד על מעורבות באירוע וענין אישי שיש לנתבעת שלא הרחיקה עצמה מההתקשרות.
בגרסת הנתבעים עלו בקיעים רבים. ראשית הוצג כתב תביעה שנחתם לכאורה ביום 18.5.11, בעוד התשלום הראשון שולם רק בחודש יוני 2011. לא מתיישב עם הדעת שעוה"ד יחל בעבודתו עבור לקוחות שלא פגש מעולם ויכין כתב תביעה בטרם יקבל תשלום כלשהו ולו על החשבון. בנוסף, תמוה בעיניי שאם הנתבעים אינם קשורים בדבר, הכיצד יכלו להוציא מסמכים מהתיק המשפטי?
בנוסף, הנתבעים כשלו במצגי שוא שגרמו לתובעים לגייס כספים ולשולחם לעוה"ד. התובעים העידו שבשנת 2011 הנתבעים סיפרו כי הנתבעת קיבלה

פסק דין
לביטול נישואיה בפיליפינים וההליך נמשך 9 חודשים. לפיכך, הוצג כי הנתבעת קיבלה אשרת שהייה חוקית בישראל ולכן הנתבעים המליצו על התקשרות עם עוה"ד. במסגרת הדיון, התעורר ספק באשר לנכונות מצגים אלו והנתבעת נדרשה להציג את אשרת השהייה שלה. האשרה שהוצגה ע"י הנתבעת היא רק משנת 2013 ועל כן ברור כי המצג שקבלה אשרה עוד שנת 2011 הוא בגדר מצג שוא.
התובעים תבעו השבה של כספים ששולמו בפועל ויש מקום להורות על כך ואף החזר הוצאות שהוצאו בגין ההליך. בנוסף, תבעו בגין הפסדי השתכרות של התובעת שכן יכולה היתה לעבוד באופן חוקי ולהשתכר שכר מלא. לא הוצגו ראיות בעניין זה, לא הוכח אם התובעת עובדת וכמה היא משתכרת ביחס לשכר המינימום. בנוסף, אין כל וודאות שההליך המשפטי היה מצליח ולא ברור האם אכן יכולה היתה לבטל את הנישואים ולקבל אשרת שהייה בישראל. בכל מקרה מדובר בנזק שהוא ספקולטיבי ואין מקום לפסוק פיצוי בגינו.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 9,509 ₪ ושיפוי בגין הוצאותיהם בהליך המשפטי בפיליפינים בסך של 1,184 ₪.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות התובעים בסך של 750 ₪.
התשלום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ט תשרי תשע"ד, 03 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 14077-03/13 דורון לוי, לאה קפה נ' אליהו יחיאל, אמי רגסה טומילדן (פורסם ב-ֽ 03/10/2013)